לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי: 

בן: 29

ICQ: 268361342 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2017

מכבים את האור


לפני כחודש פורסמה ההודעה שישרא-בלוג הולך להיסגר.

נכון שבעשר השנים האחרונות כתבתי כאן רק לעתים רחוקות, אבל העניין הוא מה היה לפני כן.

 

לישאר-בלוג נחשפתי מתישהו בכתה ט', לכל החברים היה חיבור לאינטרנט, ולאייסיקיו, והיה גם בלוג, ורק לי לא היה. קצת קינאתי בהם.

כשסוף סוף התחברתי לאינטרנט, פתחתי בלוג ואייסיקיו, משום מה בדמות בחורה, ולמעשה סיפרתי את סיפור חיי מנקודת מבט נשית. לא ברור למה. כנראה שלב מסוים בהתבגרות והתפכחות מגדרית.

אחרי מספר חודשים קשים, שבהם לא ידעתי להכיל את ההתחברות לאינטרנט, ישבתי שעות על גבי שעות מול המחשב, חוויתי כמה חוויות מיניות קשות (לגמרי לא בגיל המתאים), התפכחתי ופתחתי את הבלוג הזה שאני מנהל מאז כיתה י' בערך.

תמיד הייתי טיפוס ורבלי, לפעמים מדי. למעשה התמכרתי לכתיבה בבלוג. הייתי מתעד כל דבר קטן, בצורה מוגזמת וכמעט חולנית, מרגע שקמתי בבוקר, ועד לרגע שבו סיימתי לכתוב את הפוסט. הייתי כותב כל יום, ואם לא הייתי מספיק אז הייתי חוזר אחורה ומשחזר. כל דבר - מה עשיתי, את מי פגשתי, מה אמרתי לו, מה הוא אמר לי, והכי חשוב, איך זה גרם לי להרגיש. והיה לי נורא חשוב שיקראו את זה. לא כל כך שיגיבו, אבל כן שיקראו. 

היום בדיעבד אני מסתכל על זה ומרחם על עצמי. הייתי במצוקה גדולה, מכור לתשומת לב, שרציתי להשיג בכל מחיר. אולי זה לא היה כזה נורא, ופשוט הייתי צריך לבטא את עצמי. אבל הצורך הזה שכולם ידעו כל מה שקרה לי - היה מאוד מוזר ולא ברור.

יתרון ברור אחד היה: נותרתי עם יומן חיים, עם תיעוד של המון המון דברים שחוויתי בגיל הנעורים הכל כך לא פרופורציונלי והכל כך טעון רגשית, של בדיחות, של שיתוף בפחדים וכאבים, בשירים שכתבתי, ובהרבה הרבה ספאם שכתבתי. לא לכל אחד יש את ה"אוצר" הזה, אם אפשר לקרוא לו ככה. יש לי הרבה במה להתבייש, הייתי פקאצה מהסוג שאני שונא לפגוש בתלמידים שלי. מרוכז בעצמי, תזזיתי, מלרלר המון, טיפש. אבל הידיעה שאפשר תמיד לחזור ולהציץ באיזה יום אקראי מגיל 15 תמיד הייתה בתת מודע ונתנה למוח שלי איזשהו אישור לשכוח דברים שאפשר להיזכר בהם תוך כדי קריאה.

במשך השנים עברתי כמה וכמה גלגולים, התבגרתי, התייצבתי. השירות הצבאי היה נהדר עבורי, גיליתי את עצמי ועולם שלם שלא הכרתי שהכניס אותי לגבולות ולמסגרת ולנורמות חברתיות (כן כן, בצבא) שהפכו לי למצפן. באקדמיה התפתחתי מקצועית, אבל גם התעצבתי כאדם בוגר בעל מחשבה מגובשת על ערכים, פוליטיקה, ובפן האישי יותר, מגדר ומיניות. 

כמובן שכולם יודעים שהמצב לא מושלם. בשני הפוסטים האחרונים שלי תיארתי מצוקה אמיתית ורצון לשינוי. הרבה קרה מאז. פגשתי פסיכולוגית לראשונה, עשיתי אבחון והתאמה, גם הייתי בחו"ל ועשיתי שתי בחינות כניסה, אחרי שבוע משוגע שבו דיממתי ללא הפסקה מהחניכיים וכל דבר אפשרי שימנע את הנסיעה הזו קרה.

אני מאוד נהנה מהעשייה ומהלמידה ומהמקצוע ומרגיש שבחרתי בדרך הנכונה, למרות כל הקשיים שבה. אני חושב שאמשיך להתקדם אם רק לא אוותר לעצמי בכל פעם שקצת קשה. 

אם ישראבלוג היה נשאר פתוח הייתי חוזר לכאן לכתוב שאני עובר ללמוד בחו"ל, שמצאתי אהבה, שקניתי דירה, ועוד כל מיני תחנות כאלה שאולי יקרו, ואולי לא. זה כבר יצטרך לקרות במדיה אחרת.

 

תודה לאנשים שליוו - קראו, הגיבו, תמכו, הרימו גבה, או היו נושא לכתיבה. 

 

מקווה שאצליח להוריד את המידע לקובץ זיכרון כמו שצריך.

 

ישרא-בלוג נענע, תודה על שהיית כאן בשבילנו. אלו ללא ספק היו ימים יפים ורגעים מיוחדים שחווינו ביחד.

12.8.04 - 22.12.17

לילה טוב

נכתב על ידי , 22/12/2017 19:05  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



22,821
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-*-ScORpiOn-*- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -*-ScORpiOn-*- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ