לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי: 

בן: 29

ICQ: 268361342 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2016

כעבור 12 שנה


לפני 12 שנה פתחתי את הבלוג הזה, אחרי שסגרתי אחד אחר שבו חייתי בשקר. בפוסט הראשון שלי כתבתי שאני מאושר.

מאז חייתי בשקר ולא הייתי מאושר כמעט אף פעם באמת.

 

לפני שבועיים רעדה האדמה: אמא שלי דרשה לדעת לגבי המיניות שלי, ביקשה שאפסיק לשקר לה יותר, שאתן לה את התשובה, ואני, כבר לא יכולתי לשקר יותר, בטח שלא אחרי ההקדמה האינסופית, ופשוט הודיתי.

מכל התרחישים והסיטואציות שדמיינתי, היה דבר אחד שבחיים לא דמיינתי או הכנתי את עצמי אליו: שאני אספר, שהיא תדע, שהחיים ימשיכו. איזה סתום.

העולם של אמא שלי התמוטט. אבל היא חזקה והיא מסוגלת להתגבר על זה.

הדבר הנורא הוא שהיא זקוקה לי, לנחמה, להסברים, לתשובות על שאלות, לקרבה, למגע, לחיבוק, לחום, לחיוך, לתקווה.

ואני? אני?! 

לא מסוגל.

כאילו אין לי לב, וכאילו מעולם לא היה.

אני קר כמו פלדה.

לא עונה, לא תומך, לא עוזר, לא כלום.

רק שותק, וסופג. שותק ומקשיב.

שותק ו"מאשש" את כל החששות.

לא אוהב, ולא אכפת, ולא מצטער, ולא מרגיש...

לא הכנתי את עצמי להיות גלגל הצלה.

לא בטוח שאני חזק מספיק.

מקוה שלא יהיה מאוחר מדי.

 

 

נכתב על ידי , 24/7/2016 00:41   בקטגוריות פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



22,821
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-*-ScORpiOn-*- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -*-ScORpiOn-*- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ