לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ללא חיים

החלטתי להוציא החוצה את כל מה שאני שומר בבטן לעצמי. אולי זו הדרך הטובה, אולי בלוג קטן שכזה יכול לעזור... אולי האדם הנכון יראה את זה ואז... כשמנסים דברים חדשים, לפעמים דברים אחרים קורים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2008

וואו, הזכרונות


וואו.... כשאני נזכר באותו חודש... להיות איתה... כשהיא בחיים שלי... כשפתאום יש חיים.

 

איזה תחושות... אני פשוט נכנס להלם רק מלהזכר באותן תחושות. פתאום להרגיש מה זה חיים, מה זו תשוקה אפילו.

 

באותו יום צבטתי את עצמי, באמת לא האמנתי שזה קורה לי. וזה חלף מהר...

 

אני רוצה לחיות, מה שקורה איתי עכשיו זה לא חיים ולא חצי חיים.

 

איך אני יוצא מזה? ומהר??

נכתב על ידי oren131 , 22/3/2008 16:42   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השעמום הוא האויב של הנשמה


עוד סוף שבוע הגיע. שוב אין לי מושג קלוש מה לעשות איתו. חברים אין. אף אחד לא יתקשר פתאום ויזמין אותי לאנשהו.

 

פעם לא הייתי מוכן לנסות דברים. היו מזמינים אותי ובגלל עצלנות כנראה הייתי מסרב. גם אז ההזמנות היו נדירות ופשוטות, אבל הסירוב שלי הביא להכחדה כוללת שלהן.

מאז קיבלתי החלטה שבכל פעם שיש הזדמנות - ללכת עליה. לצערי כנראה כבר מאוחר מדי ואף אחד לא מציע הזדמנויות.

 

אז כן יש אחד שכל שבועיים-שלוש מציע לי או אני לו והולכים לסרט. אבל זה ברור שזה הכל. הוא גם לא אחד שיוצא לבלות במקומות המסורתיים, רק סרט או משהו אחר פשוט, וזה נחמד אבל לא מקדם אותי לשום מקום.

 

אני יודע שבשביל לקדם את החיים שלי צריך לעשות דברים נכון גם מבחינה אישית - תחביבים, עבודה, לימודים, וגם מבחינה חברתית - למצוא חברים, לדבר ולבלות איתם.

רוב האנשים שפוגשים באתרים השונים, כששואלים אותם מה הם אוהבים לעשות - התשובה היא "לצאת, לבלות, ללכת לחברים" וכו'. כנראה שתחביבים רציניים זה לא כל כך חשוב. יש הרבה אנשים שלא מתעניינים יותר מדי בשום תחום או לא טובים מספיק בשום תחום.

 

אצלי זה לא קיים אז ניסיתי למצוא לעצמי עיסוקים - קצת ספורט, קצת לקרוא, קצת לנגן, ועוד דבר או שניים. זה נחמד לכמה שעות, אבל באופן כללי - זה לא זה.

 

אתם חושבים שזה כל כך קל למצוא חברים ולשמור עליהם? כנראה שלי פשוט אין את זה, ואף פעם לא היה את זה. מה שלרוב האנשים נראה טריוויאלי ופשוט, ודורש לכל היותר מאמץ קטן חד פעמי, בשבילי הוא סיוט מתמשך שאני ברוב הפעמים רק רוצה לברוח ממנו.

 

כשאני עם חברים אני פשוט לא מוצא על מה לדבר, כנראה יש לי דפקט, אני חושד שיש קשר לזכרון שלי... לא זוכר מספיק סיפורים ולא זוכר פרטי פרטים... ואז אין על מה לדבר. אני מרגיש שזה פשוט גורם לי להמנע ממפגש עם אנשים. נסיעה ארוכה ברכב עם מישהו מהעבודה = סיוט מתמשך. כל הזמן אני חושב מה להגיד... זה כל כך לא טבעי, וזה לא יכול להיות אחרת.

ואז שואלים אותי למה אני שותק... מה אני אענה - לא עולה לי כלום בראש? אני משעמם ומשועמם?

 

השעמום, הבטלה ובעיקר הלבד הורגים אותי. אבל אני לא יכול לצאת מזה. אני קורא לעצמי בן-אדם של ניגודים הורסים, ולהסביר את זה... זה מסובך, אבל הנקודה היא שזה נראה כאילו אני בנוי מלולאה כזו שלא נותנת לי להתקדם לשום מקום.

 

הלוואי שזה היה קל... אבל המאמץ הזה נראה כל כך לא טבעי, שאני לא מסוגל לשכנע את עצמי לעשות אותו. לא אומרים לך "תהיה עצמך" תמיד? אז הנה, זה אני בעצמי, ואני לגמרי לבד.

נכתב על ידי oren131 , 20/3/2008 20:39   בקטגוריות פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הייתה לי בחורה


הייתה לי בחורה, לפני מספר חודשים.

 

זה היה קצר, כמה שבועות לא יותר. אבל היא היתה אולי האדם הראשון בחיי שיכלתי באמת לדבר איתו.

 

היום היא סיפרה לי ששכבה עם איזה רודף-בחורות חתיך שחיזר אחריה הרבה זמן. זה כנראה חד פעמי, אבל למי אכפת... עוד דקירה אצלי בלב. אני יודע שכנראה בינינו זה לא יילך, אבל אני לא מסוגל לשמוע את הדברים האלה. זה גורם לי לרצות לקפוץ מצוק.

 

למההההההההההההההההההההההההההההההההההה!?

 

לא, לא למה היא שכבה איתו, זה הגיוני לחלוטין, אולי אפילו החלטה טובה. אבל למה הגעתי למצב שהדברים האלה חורכים לי את הלב וכובלים לי את הנשמה??

 

ואני אפילו לא שכבתי איתה.

 

חוץ ממנה היתה לי רק עוד אחת.... גם קצר.... האם שכבתי איתה?

 

אני חושב שלעולם לא אוכל לדבר עם גבר על עצמי, ובכלל לא בטוח שאוכל להיות פתוח עם חברים... יותר מדי דפקטים יש אצלי. אבל משום מה יש הרגשה שעם אשה זה כן יכול להיות. כמו שהיה איתה... זה פשוט היה תרופה ללב, מרפא לנשמה. וזה נגמר, ולא נשאר מזה כלום. וזה היה כל כך צפוי.

 

אני לגמרי לבד. אין חברים. אני לא מסוגל לשמור על קשר. בטח שלא להיות פתוח עם מישהו. זה לא פשוט תצטרכו להאמין לי... ולכאורה הכל בסדר איתי, אין איזה הפרעה או משהו..... למרות שאני הולך לנוירולוג אולי לבדוק בכל זאת, זה לא הגיוני.

 

יש בי קיבולת לאהבה כל כך חזקה, שזה קשה לתאר. אולי זה ככה לכולם.... אבל אני פשוט זקוק לזה נואשות.

 

איפה את? האחת שלי?

נכתב על ידי oren131 , 18/3/2008 22:07   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  oren131

בן: 36




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לoren131 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על oren131 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ