לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תיאו, מיס ג'יימס. לא מבטיחה לבוא לא חשוב איך תקראו לי.


עוד נשמה בלתי מזוהה מסתובבת ברחובות ישראל. אין לי דעות פוליטיות, אין לי חוכמה מהשמים. אבל יש לי מחשבות. והרבה.

Avatarכינוי:  תיאודורה ג'יימס

בת: 33

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2017

תהיות קיומיות של חזרה לעבודה


לפעמים הדברים שמפחידים אותי מצליחים לזלוג לי אל מול העיניים.
כששואלים מה שלומו, אני אומרת בסדר. אם אמא שלי תלחץ, אז אספר שרוב פסח היינו בבית כי היו לו כאבים. לא ארחיב לומר שזה היה חופש די עצוב בשביל שנינו, כל אחד לבד.
כששואלים מה עם חיפוש העבודה, אני עונה שמחפש, שמנסה, יש ראיונות וטלפונים, בינתיים אין כלום אבל הוא ממשיך לנסות, לרגל פסח החלטנו שיקח הפסקה כי ממילא אף אחד לא מעסיק לפני החגים.
כששואלים איך חיי הנישואין, אני עונה בחיוך שזה כמו חיי הרווקות, רק עם טבעת.

אני לא מעזה לומר שאני פוחדת. אני לא אומרת שאני מתחילה לתהות אם הוא ישאר מובטל לנצח. מה יקרה אם לא אעבור את שנת הניסיון כאן ואצטרך למצוא עבודה במהירות בזמן ששנינו מובטלים בבית. מה אם כן אעבור את שנת הניסיון ואמשיך לעבוד במשהו שלא מעניין אותי, וכמה זמן יקח עד שיחליטו שהעבודה שאני עושה היא לא מספיקה. מה יקרה מבחינת בית, אם החסכונות שלי ושל ההורים שלי הם היחידים שיעמדו לרשותנו (כי לא נראה לי שאבא שלו יוכל לעזור). מה יקרה מבחינת ילדים, כי אני כבר יותר מ-33 והוא לא רחוק מ-40, ומי בכלל יביא ילד לעולם בו לא ברור איך יכלכלו אותו, שלא לדבר על איך יגדלו אותו במדינה שנמצאת כל הזמן במלחמה, עם נשיאים וראשי ממשלות מגלומניים שרואים את עצמם כמנהיגי היקום, ותוך כדי מחוקקים חוקים שנועדו לדכא את היריבים שלהם, או סתם משוויצים לאחרים על איך שהם "grab her by the pussy".
יש לי שני אחים נשואים עם ילדים, בבית אחד שניהם עובדים ובבית אחר רק האח, ויש להם בתים והם מסתדרים. יש לי חברות רווקות שגם עובדות להחזיק את הראש מעל המים. יש לי חברות נשואות שבן הזוג עובד או שניהם, ויש בית בדרך. לא מדברים בעבודה על כסף, אבל נראה לי שרובם במצב די טוב. אחת נשואה עם ארבעה ילדים, בעלה טס כל שני ורביעי והם מחפשים בית להשקעה. אצלם בבית יש חדר נפרד למטפלת.
ואני? אצלי המצב בסדר, תודה. התחתנתי לאחרונה, עם גבר שאני מאוד אוהבת. הוא בין עבודות. יש לנו כל מיני חיות מחמד. סך הכל, ממש בסדר.

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 18/4/2017 15:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-18/4/2017 19:41
 



פסח שמח!


חג שמח!!

הרשו לי לציין שאתמול הכנתי עוגיות. עם קמח. וגם אכלתי פרוסת לחם. ויש לנו פיתות בפריזר ובייגל'ה בארון. הג'ינג'ית והכופרת הפנימית שלי יושבות יד ביד על נדנדה בבית כפרי שבתוך הראש שלי ופשוט מבסוטיות מהחיים.

 


 

נתקפתי אתמול בבהלה שאם לא אכתוב את הדברים האלה, הם פשוט יתנדפו ואני לא אזכור אותם.

 

פסח הראשון עם המשפחה של אישי היה, למרבה הפלא, כיף!

תכננו ללכת ברגל אבל נתבקשנו לעזוב את החטיאר התורן - דוד של האבא - אז כבר תכננו לפרטים שאני נוהגת ומחפשת חניה כדי שאוריד אותם בכניסה ואחפש חניה. אני, כמו שאני, העברתי כמה שעות בלחשוב איפה אוכל למצוא חניה שכן השכונה של ההורים שלי היא שכונת מגורים טוטאלית וביום שישי רגיל אפשר להעביר חצי ערב בכיף בחיפוש חניה. אבל, הפלא ופלא, הגענו וממש מול הבית, מעבר לכביש! הורדתי את שני הגברים, חניתי בגאווה ועליתי. הערב עצמו עבר ממה סבבה, המשפחה הגרעינית שבה אחת מהגיסות לכלכה על האח השני שקודם לכלך עליה שהם תמיד מאחרים, ובסוף הגיעו לפניו. שהיא באה אלי להשוויץ, ממש נשכתי את השפה כדי לא להגיד לה משהו על כך שהם אפילו איחרו לחתונה שלי, אלא במקום צחקקתי ואמרתי שבאמת יש להם נטיה לפגר קצת בזמנים. 

 

היה דוד אחד שמתים עליו, ודוד אחר שמעצבן את אישי ונשוי לאישה שהיא, ובכן...

מבחינת אישיות, מבינים? אבל ממש.

אז התחמקתי עד כמה שהיא יכולתי בעוד היא לכלכה על כל מה שיכלה, והקשבתי לצחוקים עד כמה שיכולתי, עזרתי להורים עם הבאת אוכל לשולחן. אין מה לעשות, האיש ואני קצת חלקים מתפרקים מכל הסיטואציה, בשלב מסוים יצאנו למרפסת לנשום והחיים המשיכו כסדרם. לא ממש חסרנו, לא כל כך חיפשו אותנו. את הקינוחים הכינו 'הכלות', רק שלי לא אמרו כלום, אז לא הבאתי כלום. ניסיתי לפענח אם זה בגלל שידוע שאני כופרת ובגלל שאישי כל כך נגד דת אז חשבו שלא אסכים להכין משהו פרווה כשר, אבל האיש ניסה לנחם אותי בכך שאנחנו היחידים שהבאנו מתנה.

ובכל זאת, לא יכולתי שלט להיצבט קלות כשאמא שלו אמרה "הקינוחים זה הכלות שלי עשו", ואני משפילה מבט.

 

בכל מקרה, קריאת ההגדה זזה מהר ובעיקר בין שניים-שלושה אנשים בלבד, הצעירים הריצו צחוקים ולא ממש היה אכפת אבל אפילו זה היה באווירה טובה ולא בנזיפות. היה... רגוע.


שלחתי תמונה של השולחן ב-WhatsApp לאחים ולגיסות שלי, ונעניתי ב"שלנו יותר יפה" מגיסה א'.

אגב, גיסה א' מהפוסט הקודם, בסוף ביום שהייתי אמורה לצאת עם הילדים שלה לסרט, היא לא יצרה קשר ולא הופיע. אישי שכנע אותי לא לשלוח לה הודעה ולא להיות 'שפוטה', ואחר הצהרים היא פרסמה תמונות מכך שלקחה את הילדים לסרט אחר. הודיתי לה בפוסט שעדכנה אותי, והיא הגיבה אבל לא נכנסתי לקרוא. הנחתי שאיפגע לא חשוב מה כתוב שם. היא מחקה את הפוסט, אבל האיש אמר שהיא כתבה שהיא חשבה שבכלל נסעתי לצפון, כמו שהצעתי לה. הוא לקח זאת כדוגמא לכך שתמיד צריך להקשיב לו, כי זה מה שהוא הציע בבוקר שהיא חושבת, ואז נזפתי בו שזו הייתה ההקשבה לו שדאגה שלא אשלח לה הודעה במהלך היום.


עכשיו הוא שוכב במיטה, ולא בא לו לצאת מהבית היום.

אני תכף אלך להתקלח, ואצא. לא רוצה להעביר עוד יום בבית.

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 12/4/2017 10:28  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-12/4/2017 20:59
 



כאפה משמאל וכאפה מימין


ובכן, הנה עוד חג מגיע לו.
לאחר שנה שעברה (תזכורת עליזה כאן) אז השנה נהיה עם המשפחה של אישי. למרבה שמחתי, הם גרים באותה בעיר ולכן אין פקקים ואין הרבה נסיעה. אני קצת לחוצה כי זו פעם ראשונה שאחגוג איתם את ליל הסדר ויש גם כל מיני דודים שהאיש לא אוהב, ואצלי במשפחה אנחנו הכי כופרים שיש, אבל אני מודה שאני בעיקר חשה הקלה שיש לי קצת מרחק מהמשפחה שלי. לאחרונה, הדברים פשוט לא מסתדרים איתם.
ואני חושבת שכבר די בנבזיות, אשלח להם תמונות של האוכל (כי אצלם בקושי יהיה, ע"ע שנה שעברה).
כי כמובן שגיסה א' כבר הספיקה להתעצבן עלי על כך שהצעתי שבמקום שאקח את הילדים שלה לסרט (כי נתבקשתי לשמרטף בזה האופן) והיא תשב בחוץ בבית קפה, אקח אותם לאחיינים האחרים שלי ונעשה טיול. ההתנגדות נבעה מכך שבטח נחזור מאוחר - וזאת למרות שאני וההורים שלי שגם תכננו לקחת חלק חזרנו ואמרנו שרק תגיד שעה, ואנחנו נדאג לחזור לפני כן, ומבין כל מי שישב בשולחן, הגיסה היא היחידה שלא מסוגלת לעמוד בזמנים.
אבל היא התעצבנה עלי כי הצעתי. למרות שהבטחתי שנחזור מתי שנוח לה, למרות שהאחיינים התלהבו, למרות שהצעתי לצמצם חלק מהטיול כדי שלא חס וחלילה יחזרו עייפים... התעצבנה והלכה הביתה מוקדם. וכמובן שאמא שלי ניסתה ללכלך עליה והשתקתי אותה כי אח א' עדיין היה אתנו. וכמובן שהיא הספיקה לעדכן את גיסה ב', שסימסה אלי כדי ללכלך על גיסה א'...

ביום חמישי נאלצתי לצאת מהעבודה באיחור של שעתיים. בדרך כלל זה ממש מקפיץ לי את הפיוז, אבל הפעם הרגעתי את עצמי שזה ממש לקראת חופש ארוך, שהבוסית באמת צריכה אותי, שזה מאוד תורם לאיך שתופסים אותי בעבודה וכל מה שצריך כדי שלא ארגיש יותר מדי לכודה.

זם גם מאלץ אותי לקחת אוטובוס אחד במקום שניים, אבל גם זה בסדר. ויש עוד בת מצווה של בת של בת דודה של אישי בערב... סבבה. עליתי על אוטובוס כמעט ריק, התיישבתי לקרוא, פנאן. האוטובוס התחיל והתמלא ודי מהר התיישב מאחוריי חייל (לפי המדים אני חושבת מג"ב). הוא שלף את הפלאפון והתחיל במגוון שיחות. ניחא. אני מתמקדת בספר ובאמת משתדלת, אבל אחרי כ-20 דקות שיחה (כולל המשפט "אני באוטובוס, אז אני לא ממש יכול לדבר") הוא מתחיל להכניס את השורש ז.י.ן בערך כל מילה שנייה. אני לא מתחסדת וגם אני משתמשת במילים כאלה, אבל איפשהו סביבות "לכי תזדייני, אזיין אותך 2,000 פעמים" הסתובבתי בעצבים. זו הייתה הטעות שלי.
דפקתי לו מבט והסתובבתי בחזרה. ניסיתי להתמקד בספר. הוא מצידו, הבין שיש לו אופציה למשחק, והתחיל להסביר לשותפתו לשיחה שהסתובבתי ודפקתי בו מבט, שאני נראית כמו גובלין, כמו טרול, מה פתאום אני מאזינה לו לשיחות...
הסתובבתי בעצבים ושאלתי: "תגיד, אתה צוחק עלי?"
הוא התחיל להרים את הקול, מה פתאום אני מאזינה לו לשיחות.
בשלב זה אמרתי לו ללכת להזדיין, קמתי ונעמדתי ליד דלת היציאה. עמדתי שם עוד כרבע שעה, בוכה. כמובן שאף אחד לא אמר כלום. לא עשה כלום.
חזרתי הביתה בבכי, אישי מיד חיבק אותי ועטף אותי ואמר שברור שאבכה, כי הותקפתי, וניחם אותי, וביקש שפעם הבאה פשוט אקום ואלך, בשבילו.
נראה לי שבהחלט הגיע הזמן לחופש.
נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 9/4/2017 09:15   בקטגוריות משפחה ושות', שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תיאודורה ג'יימס ב-12/4/2017 19:28
 



שקט


זו סוג של התנתקות, מהעולם עצמו.

 

הולכת לעבודה כמו בכל יום, אבל מדברת פחות. הפלאפון לצידי, אבל אני לא מסתכלת עליו. עונה להודעות לאט יותר. מסתכלת עליו קצת בחשש, כאילו שהודעה היא סוג של מתקפה על החושים אבל חוסר הודעה מעידה על לבד.

 

אבל בשקט יש ביטחון. כשאישי רואה סדרה בסלון ואני נכנסת לחדר השינה לקרוא, יש בזה שקט, כי אני בוחרת את המרחק והוא ממילא באמצע משהו אחר. אני קוברת את הראש בספר גם כשאני באוטובוס, ואני מרגישה את שיריון המגן שזה נותן לי, כשדברים פחות מפריעים לי, פחות מגיעים אלי. עדיין מדברים בפלאפונים, עדיין מנהלים שיחות בקול או מקשיבים למוזיקה בלי אוזניות, וזה עובר את המגן, אבל פחות. וגם אם כן, אני עוטה אותו מחדש ומתכרבלת בו, וזה שוב נעלם.

 

אני בכלל לא פה, אני קבורה עמוק בנישואיו של הנרי השמיני לאחת מששת נשותיו, ומה שקורה פה, במאה ה-21, ממש ממש לא נוגע לי.

 

אי אפשר לפגוע בי ככה. אי אפשר לכעוס עלי, אי אפשר להתלונן על משהו שאני עושה, כי אני עושה כמה שפחות מחוץ לבועה הזו. מתקשרת קצת. מנסה לא לשנות דברים מסביבי כדי שלא יתעצבנו עלי שעשיתי משהו. עושה את מה שאני צריכה מבחינתי, אבל נזהרת עם מה שמעבר.


אישי מצא את הטבעת, מהפוסט הקודם.

חזרנו להורים כעבור שבועיים, ובעודי עושה כלים והוא מתלונן שאני מניחה את הטבעות במקום לא נבון ומציע שאשים במקום אחר, הוא נזכר שבעצם לפני כמה זמן הוא חשב על אופציה שלא בדקנו. שולף את הפלאפון ומפעיל את הפנס, והופס. הטבעת יושבת לה בשקט, מחכה לאיסוף, בחור בין המדיח לקיר. הוא נזכר שכבר ביום שבת שאחרי הוא חשב שצריך לבדוק שם, אבל לא זוכר למה לא אמר לי.

אספתי אותי לליבי בחום, שטפתי ומיד החזרתי ליד וקפצתי עליו בחיבוקים ונשיקות, והוא חייך והיה מבסוט.

זה הרגיש טוב לרגע ההוא. ההבטחה ההיא חזרה אלי.

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 6/4/2017 08:09  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תיאודורה ג'יימס ב-12/4/2017 19:29
 





27,965
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתיאודורה ג'יימס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תיאודורה ג'יימס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ