לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תיאו, מיס ג'יימס. לא מבטיחה לבוא לא חשוב איך תקראו לי.


עוד נשמה בלתי מזוהה מסתובבת ברחובות ישראל. אין לי דעות פוליטיות, אין לי חוכמה מהשמים. אבל יש לי מחשבות. והרבה.

Avatarכינוי:  תיאודורה ג'יימס

בת: 33

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

פוסט פחות יבבני להמשך הסופ"ש


אי אפשר לומר שאני לא נלחמת בעייפות הקיומית.

אני מנסה. בדברים הקטנים, של שנ"צ על הספה אחר הצהרים. אפיה. שאיבה ושטיפה של הבית. קריאה של ספר. צפיה בסדרה חדשה. אני נלחמת בציפורניים לא ליפול לבור. זה אף פעם לא פשוט, אבל אני ממשיכה להילחם.

 


 

בשישי עבר היינו אצל ההורים שלי. הכל הלך עקום. יצאנו מאוחר וכרגיל נעשיתי מתוסכלת ושאלתי את אישי מה הוא היה מסיק אם כל פעם שהיינו אמורים לצאת להורים שלו, הייתי מתדיינת לגבי שעת היציאה, מתעכבת בארגון ואיכשהו תמיד יוצאים מאוחר יותר משהתכוון.

 

ההורים שלי הציקו לראות את התמונות, וסירבתי ואמרתי שנחכה לאח א' ואשתו. אח ב' ואשתו כבר היו, עם הזאטוטים, ואלה היו הנחמה של כל הערב. העברתי לאבכא שלי את התמונות למחשב, תוך הבטחות שזה יעשה עם תוכנה שנוח לו כדי שהוא ידע איך למצוא אותן (עזבו ללכת לתיקיה, הגבר בן שבעים ומשהו ולא אוהב שינויים. עושים יבוא דרך פיקסה ומקווים לטוב). הבטחתי לו 3 פעמים שהוא יוכל לגשת לתמונות משם, ושבערב נראה את התמונות בקצב של 'הצעירים', אבל שיום למחרת הוא ואמא שלי יוכלו לראות אותן בקצב שלהם. שנעשה מזה משהו משפחתי. אפילו הבאנו טלוויזיה גדולה יותר ממה שיש בסלון, כדי שיהיה לכולם נוח יותר לראות ביחד.

 

במהלך הערב נתנו להורים ולאחים והגיסות מגנטים שהכנו במיוחד בשבילם עם תמונות מהחתונה. לא נראה לי שאפילו אמרו תודה. להורים שלי ושלו הכנו קנבסים לתליה.

 

כולם אצלי צעקו והיו לחוצים, לא נעימים. גיסה א' נרדמת כשהיא מחכה לארוחה, ובעוד אני אומרת לאחי ללכת להעיר אותה, אמא שלי וגיסה ב' צורחות את שמה. האחיינית בת ה-4 מנסה לטפס על אמא שלה, ואני מציעה לה שתבוא אלי, שתתן לאמא קצת מנוחה. אמא שלי נוזפת בה שהילדים בכוונה אכלו מוקדם יותר כדי שהמבוגרים יוכלו לנוח ושלא יציקו. הילדה מתחילה לבכות. כשמסתכלים על התמונות, אח א' ואשתו מתחילים לדבר ואמא שלי צועקת עליהם שהם לא שמים לב. אחר כך הוא ירדם ויתחיל לנחור, והיא תצרח את שמו.

 

בשלב מסוים של הערב הסרתי את הטבעות שלי כדי לשטוף כלים ולהוריד מהשולחן - זה אחרי שאמא שלי הודיעה שתמיד הייתי המפונקת מבין השלושה, כן? - וכשאחזיר אותן אגלה שנעלמה טבעת אחת. האירוניה היא שחזרתי במיוחד הביתה אחרי שהורדנו את כל הדברים לאוטו אחה"צ כדי לקחת את הטבעות. כי כרגע הן מסמלות הרבה יותר, ולא רציתי שהמשפחה שלי תראה אותי בלעדיהן. ואז איבדתי את הטבעת הזו.

והיא הייתה טבעת ההבטחה שלי. קיבלתי אותה מגבר שהיה לו כיוון בחיים, שראה בי כאוצר ומציאה, שרצה לבנות איתי חיים, שראה משהו באופק. טבעת הבטחה לעתיד, במקום איזור הדמדומים שאני מרגישה שאני חיה בו לאחרונה.

 


 

ובכל זאת, הכוונה הייתה לפוסט אופטימי. אני שומרת על עצמי. מנסה.

 

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 18/3/2017 10:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תיאודורה ג'יימס ב-21/3/2017 08:51
 



פוסט יבבני לסופ"ש


הודעתי הבוקר לפסיכולוגית שלי שאני שונאת את כולם.


אמרתי שאם היא תבציע על אזרח כלשהו בסין, אמצא גם סיבה לשנוא אותו.


היא שאלה אותי אם אני שונאת אותה.


גלגלתי עיניים בצחוק ואמרתי לה שככה זה לא עובד, כי ברור שאני לא שונאת אותה, אבל אם היא נכנסת לזה, אז אני גם לא באמת שונאת את האחיינים שלי, ואני לא באמת שונאת את הכלבונת, ופתע קהל השנאה שלי הולך ומצטמצם.


 




 


אז בוא ננסה את זה ככה. אני שונאת שהאיש שלי מתהפך עלי, ואני מנסה להבין למה. אני שונאת ששלשום הוא הכין צ'ילי ותבשיל עם אורז "כי הוא רצה לפנק" אותי, שאתמול יצאתי מוקדם כדי ללכת איתו לרופאה של אחת מחיות המחמד (שתודה לאל, הבריאה). ואיכשהו באוטו מתחיל ויכוח שאני באמת לא מבינה מאיפה הגיע, והוא מתחיל לצעוק עלי ואני מרימה את הקול והוא שואל למה אני מתעצבנת, ואז מגיע הנתק המפורסם.



פתאום הוא מאוד שקט, אבל לא כועס.


הוא רק בענייניו. לא מתקשר. הוא מחליט לשאוב את חדר העבודה כשאני ישנה על הספה, ואומר לי שהוא לא ידע.


"שכבתי על הספה עטופה בתוך שמיכה, מכורבלת לכדור."


"זה לא אומר שידעתי. מצטער."



 


ושוב, אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר, ואני לא יודעת למה כועסים עלי, ואיכשהו אני מרגישה שאני אצא אשמה מזה, וגם אם זה הייתי יכולה לחיות אם הוא פשוט היה אומר לי מה מכעיס אותו במקום להשאיר אותי כאן לבד בחוץ.






אני כל כך עייפה מהחיים האלה. אני עייפה מאמא שלי שמתעצבנת ששלושת הילדים שלה צוחקים בבית ומודיעה לי שתמיד הייתי המפונקת מבין השלושה. אני עייפה מלשבת בעבודה ולחשוש כל פעם שהבוסית קוראת לי, פשוט כי זה הרפלקס שלי. או לנסות לעשות משהו וללכת לבוס 3 פעמים פשוט כי אני לא מבינה. הצלחת חלקית, למקרה שתהיתם, אבל אגיד לו ביום ראשון. אני כל כך עייפה מלנסות ולא להצליח. ואני עייפה מזה שהגבר שאני אוהבת כל כך אבוד, כל כך רחוק ממני כשהוא באותו הבית. שהגורל יעזור לי, אני פשוט כל כך עייפה מלחיות. הרגעים הטובים לא שווים את התהומות של הרעים.


 






נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 17/3/2017 15:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דעתי על יום האישה - סרטון מ"הבית הלבן"


 

מה דעתכם שנעשה יום הגבר, עם מלא פרסומות לסיגרים ורכבים גדולים, ואיך האישה יכולה לפנק אותו במציצה,

במקום הפרסומות ל-Zer4U ומבחר חנויות תכשיטים.

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 8/3/2017 07:37  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Defenestration ב-9/3/2017 22:08
 



שקט של יום שלישי


משהו כבוי.

פעם לפורים הייתה משמעות. עכשיו אני מטיילת בחנויות תחפושות ומתמוגגת בשביל אחרים.

מוצאת כתבה ב-xnet איך להכין תחפושת חד-קרן ונורא נורא בא לי, ובו בזמן ברור לי שלא אעשה עם זה כלום. לטרוח רק בשביל עצמי? ואז להיכשל. או סתם להשתפן ברגע האחרון ולא ללכת עם זה. למה לטרוח.

 

גם עם אישי. הוא משתדל ומתאמץ, בין לבין, ואצלי אין כלום. יש הבנה ומודעות, אבל שקט. שקט שקט שקט.

והוא העלה גם חלק מהתמונות מהחתונה. יש תמונות ולייקים, ואני בשקט. אם המשפחה שלו אפילו לא יכולה לפרגן, אז פתאום הכל נראה לי מרחמים ועצלנות. ומועט, ממש ממש מועט. אפילו בקוראת מקסימה שלי טרחה לפרגן במידה של הודעה אישית להגיד עד כמה זה יפה. ואצלי, שקט. מכינים להורים ולאחים מגנטים למקרר, שיהיו להם מגנטים גם מהחתונה שלנו לאוסף. נחמד. שקט.

 

בעבודה חזרה מישהי מחופשת לידה, וכעת יש הסתודדויות וחצאי משפטים ולחישות. גם אם זה לא אומר כלום, זו עוד סיבה להישאר פה לשבת בשקט.

 

 

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 7/3/2017 08:13  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תיאודורה ג'יימס ב-14/3/2017 08:30
 



גם משפחות של אחרים זה קקה


אני מנסה לכתוב פה כדי שהמילים יצאו דרך האצבעות ולא דרך הפה, ואף אחד לא יפגע.

אתמול בערב, אצל ההורים של אישי, הרגשתי את הציניות והכעס מדי פעם נורים מבין שפתיי.

עקיצה לאח המניאק שלא הפסיק לפהק בזמן שאישי מעביר תמונות מהחתונה שלנו (של הצלם). הערות לגבי אשתו שלא מחייכת בתמונות - "כי אני שונאת להצטלם", ואני השבתי משהו נוסח שזה ממש בכל תמונה, כולל במסיבת הרווקות שלי (שם דווקא הייתה לי תחושה שהדראג קווין הפריעה לה יותר מכל).

 

אף מחמאה. אף מילה טובה. הדיון הכי ארוך נע בין העובדה שהתמונות הזוגיות משעממות וקלישאתיות, לבין למה יצאתי אדומה/כתומה/צהובה והאם זה בגלל הטלוויזיה של ההורים או בגלל הנורות בחדר האיפור. מה פתאום הצלם צילם את כרטיס הביקור הזה, את בובות החתן והכלה, את ספריי השיער. לא מילה אחת להגיד לגיס האוהב שלהן המשתדל, איזה גבר נאה הוא.

וזה אחרי ששבת שעברה הוא ארגן סרט אצלנו כדי לעודד קשר בין האחים - כי האמא מציקה והגיסה ששונאת להצטלם מאוד רוצה - ואז בעלה, האח המניאק, הודיע לה בדקה האחרונה שלא בא לה לבוא, והיא מודיעה לאישי שהיא צריכה לבדוק איתו בכלל אם הוא יכול להישאר עם הבת שלהם(!) כדי שהיא תבוא. ומגיעה באיזה שעה איחור. ואומרת לגיסה השנייה, בניגוד לאישי שמחכה למענה ממנה.

 

אפילו את ההורים שלו הוא היה חייב להכריח לשבת לראות. ואז תגידו, אז למה, בכלל? סליחה, אבל זה באמת משעמם, אז למה בכוח? נכון. אז למה היינו צריכים להישאר שם עד 11 בשביל זה? כשהוא יודע שאני כל כך עייפה. שאני צריכה עוד לחזור הביתה להוציא את הכלבונת, שהוא לא יוצא איתה כבר שבוע וחצי 'בגלל הגב'. 

 

ריאיון עבודה אחד הלך לא טוב. מהשניים האחרים - ביניהם אחד שהוא חזר לריאיון נוסף עם המנכ"ל! - לא שמע מילה.

 

הכיור מלא, הבית מבולגן ומלוכלך, ולי כבר לא אכפת. למה לעשות משהו.

 

נכתב על ידי תיאודורה ג'יימס , 4/3/2017 09:46  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תיאודורה ג'יימס ב-14/3/2017 08:32
 



לדף הבא
דפים:  

27,708
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתיאודורה ג'יימס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תיאודורה ג'יימס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ