לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הָדֶרֵך שֶלִי לְשְׁלֵמוֹת...


המסע שלי בדרך לרזון המושלם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2008

:)


אוף. אני מרגישה פרה היום

למרות שלא אכלתי הרבה מאוד, אני פשוט מרגישה דבה. זה מעצבן אותי כ''כ. מגעילה מגעילה מגעילה אני פשוט מגעילה.

 

אכלתי היום:

2 נס קפה עם סוכרזית וטיפטיפונת חלב 1%

ביס מסנדוויץ של חברה

סוכריה על מקל

מרק אדום עם סלק+ חתיכת עוף

חטיף שומשום הקטן הזה

 

אחרי כל זה הקאתי, למרות שהרגשתי שלא יצא הרבה. אולי רק השומשום המזדיין הזה...

 

גאאאאאאאאאאאאאאד מה לא הרבה בזה?!? בא לי למות!! זה יותר מדיי!! איך אני מצפה לרדת 6 קילו בחודש???

 



 

לפני כמה חודשים, בבילוי עם המשפחה, ההורים שלי החליטו שזה יהיה מאוד נחמד להעליב אותי בין כל המשפחה המורחבת... אז הם אמרו משו "תראו מה ניהיה ממנה נורא שמנה בזמן האחרון, חבל" והכל באוירת צחוקים וחיוכים, אז גמני זרמתי וצחקתי איתם, למרות שמפנים כ''כ נעלבתי, רציתי לבכות.

ואז דודה שלי זרקה להורים שלי "אולי לא כדאי שתדברו ככה היא עוד תיהיה אנורקסית". וההורים שלי? מה הם ענו? "לההה מה פתאום שהיא תיהיה אנורקסית? היא לא יכולה לשרוד בלי אוכל!"

כן? לא יכולה לשרוד?

נראה מזה.

כ''כ בא לי להוכיח להם שאני יותר חזקה ממה שהם חושבים... ואחרי שאני אצליח להוכיח להם שירגישו שכל מה שהם עשו, כל המילים כל העקיצות ההערות... מה שמלווה אותי בערך מהרגע שאני זוכרת את עצמי. לא משנה כמה רזה הייתי או באיזה גיל הייתי אמא שלי הייתה מכנה אותי "שמנה".

ואולי היא לא זוכרת, או אולי בכלל אין לה מושג שאני זוכרת משו מהתקופה הזאת...

אבל אני זוכרת. זוכרת מצויין. זה חרוט אצלי במוח ולא ימחק לעולם...

יש לי זיכרון מאיזה גיל 7-8 שאמא הייתה מעירה לי על כל דבר שאכלתי והייתה קוראת לי שמנה. כמה שנים בודדות אחרי, גיל 11 אולי, היא כבר הכניסה אותי לעולם הדיאטות, מהילדות שלי אני בתוך מסגרת של דיאטות דיאטות דיאטות. ואני ילדה קטנה לא הבנתי כלום מהחיים שלי, לא ידעתי מה אסור מה מותר, ומה היא רוצה ממני בכלל. מה היא חשבה??? שזה עוזר לי? שהיא תמנע את האכילה שלי עם ההערות שלה?

כל החיים הרגשתי שבוחנים לי את הצלחת, בוחנים כל צעד, כל ביס, כל טעימה. ומאז התרגלתי שכדי לאכול צריך להתחבא כדי שלא שוב יעירו לי ויעליבו. איך שאמא הייתה יוצאת מהבית או הולכת לישון, הייתי רצה למטבח, כל הזדמנות לבד בבית הפכה לחגיגה שלמה. גם בחופשים בלילות הייתי אוכלת ומדי פעם בבוקר אבא שלי היה אומר: שמעתי אותך באמצע הלילה במטבח, מה אכלת??? ואפילו אם זה לא הייתי אני, אלא אחי או מישו אחר... תמיד פנו אלי כאילו עברתי על איזה איסור או חוק.

ואל תחשבו, לא הייתי ילדה שמנה. בכלל לא. אולי בגילאים הממש קטנים הייתי דובונית קטנה... אבל עכשיו שאני רואה תמונות שלי מגילאי 11-14 אני פשוט בשוק, לא מאמינה שזאת אני, דקיקה ורזונת.

הייתה איזה תמונה מאירוע משפחתי שהצלם צילם אותי מהפרופיל, ולפני כמה זמן שראיתי ת'תמונה עם אמא, היא אמרה "וואו תראי איזה רזה את כאן" ואני עוד מהזכורונות שלא נמחקו אמרתי, "אמא, אני זוכרת שבתמונה הזאת אמרת לצלם שלא יצלם אותי מהפרופיל שלא יראו את הבטן השמנה". זה לא ימחק לי בחיים לא יעזור כמה היא תכחיש...

 

וזהו, אחרי בולמוסים דיאטות בולמוסים ושוב דיאטות, לא הגעתי לשומקום טוב. 62 קילו של שומן שומן שומן, ונחשו מה? שוב שומן.

אבל הפעם זה נגמר, וזה סופי. אני אגיע ליעד שלי ויוכיח לכולם ובעיקר לעצמי שאני מסוגלת! ששומדבר לא ישבור אותי, שאפחד לא ישבור אותי.

 

 

נכתב על ידי אַנָּה 3> , 25/3/2008 18:26  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  אַנָּה 3>

בת: 27




908
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאַנָּה 3> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אַנָּה 3> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ