לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

המשפצת

90 מ"ר, הוא מסע תל אביבי למימוש הפנטזיות שלי, ובו מחשבות על הדירה שאני הורסת מתכננת ובונה מחדש, סצנות עיצוב מצחיקות ומיפגשים בלתי צפויים. אני כותבת סיפורים כמקצוע ומזמינה אתכם לשוטט איתי במחשבות, ברחובות ובאולמות תצוגה ולהכיר את שכני וחברי העו"ד והשמאי...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2008

חשבון סופי


מיהו קבלן? אחד שמקצועו לקבל כסף.

לא חשבתי על ההקשר הזה עד שהיגיע מועד החשבון הסופי. דווקא היה בסדר. הוא אמר את שלו (ואני לא הסכמתי). אני אמרתי את שלי. לשנינו נמאס אחד מהשנייה, אז התפשרנו באמצע פחות או יותר.

בבוקריום שלישי ירד גשם ללא הפוגה, וזה נחמד לראות את האנשים שהחליפו בין יום את בגדיהם בגלל גשם אחד ו-18 מעלות. איך מזג האוויר משפיע על כל ההתנהלות. איך כולם עוברים למוד שחור ולמגפיים.

זה היה יום טוב לחיפושים, אז הצפנתי לגעש (כסאות בר)  ולכפר ויתקין (ענתיקות) הגעתי ממש תחת מטר עז. הכל היה אפור כהה הויה כייף לנהוג ככה ביום חורפי ראשון. חבל שנגמר הסתיו שארך בקושי שבוע, כי אפילו גויאבה טעימה אחת לא באה אל פי.

עד חיפה הצפנתי ישר לשווארמה של אמיל וטרפתי מנה, ואחרי סיבוב הקניות החביב עלי, (קפה, עראק, עלי גפן, בשר לקציצות, וזיתים מזן סורי חריפים מיבול השנה), נכנסתי לקונדיטורית המזרח לטעום כנאפה. זה היה קטלני. ואחרי כמה טעימות בעבר, כשהחלטתי שזה לא המתוק המועדף עלי, הטעם היה משובח ויותר. את בסדר, אומר לי המוכר כשאני אומרת לו טעים. כל הכבוד שאת מרשה לך, כי זה מאוד שמן – מטוגן בשמן, הגבינה שמנה, הרבה כולסטרול.. אבל טעים אני אומרת לו, ולא מבקשת תוספת. ואחרי כל זה ישנתי שעה מתחת הפוך והרגשתי בבטן את משמעות המושג אוכל מנחם.

 

נכתב על ידי , 31/10/2008 20:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביקור באיקיאה


 

כמעט חודש חלף מאז התאכלסתי בדירה החדשה. את הביקור הנ"ל דחיתי ודחיתי, עד שהחלטתי שהוא יהיה חוויית בילוי אנתרופולוגית, ובטוח שאהנה שם, מה כבר יכול להיות. למזלי הטוב, קבעתי עם ע' חברתי, שהיא גם מוגבלת בזמן החופשי העומד לרשותה, וגם צרכנית מוגבלת הרבה יותר ממני. בעשר אפס אפס התרוקנו בשירותים, והופ.. עלינו במדרגות הנעות מעלה. ע' עברה דירה חודשיים לפני, על כן גילתה בקיאות במוצרים ובמיקומם. את הרכישה הגדולה שלה כבר עשתה, ובאה הנה ללא רשימה. אני עם הרשימה בכיס, וכאב ראש מפלח את הרקות. אנו עוברות בחדרים סדורים למופת, מי לא רוצה חדר שכזה? אנחנו למשל. אנחנו פה אחד בעד טעם אישי, ושאף אחד לא יקבע לנו איזו מנורה מתאימה למדף, ויאמר לנו ששם בפינה כדאי להניח בובת צפרדע, ושתי כריות כתומות על המיטה. בחנות הגאונית הזאת אני מובלת, במסדרון המוביל אותי מחדרי ילדים לחדרי שינה, לחדרי עבודה, למטבח, לאמבטיה ולסלון. (סליחה אם שיבשתי את סדר ההליכה). היציאות מוסתרות, כדי שמי שיתעייף באמצע, גם הוא יאלץ לעבור את כל מסלול הייסורים הארוך (ויכניס לשקית עוד כמה מוצרים ממש זולים). ומישהו שם דואג לשנות את הסדר והמיקומים, שגם אם חשבת שאתה יודע היכן המנורות עומדות, מקומן הוחלף, ואתה שוקל האם זיכרונך מתעתע. הרי היית פה לפני כשבועיים. יש פה עומס נוראי של חפצים (בעיקר מיותרים) שמבלבל, וגם בעלי ריכוז גבוה, יאבדו אותו די מהר.

אני עם הרשימה שלי, מצויידת בכל המידות, עוברת בחדרים, חושבת מה יתאים לי, מפנימה, אבל לדאבוני, השקית הצהובה על כתפי ריקה לגמרי. אבל ברגע שאנו יורדות לקומת הקרקע, ועיגול כחלחל מסמן לנו "קחו עגלה, זה הרגע", אני שומעת את ע' (להזכירכם צרכנית מוגבלת) אומרת לי, "פה מתחילה ההעמסה המסיבית". והיא צדקה. ברגע שאני מכניסה לתיק מוצר כלשהו, היא קוראת לי ומצביעה עליו בדיוק, ואני מראה לה בצהלה, גאה על שהיא אישרה את הבחירה: "כרגע הכנסתי אותו לשקית"...

אנחנו שתינו יחד יכולות לזכות בתואר "שנואות איקיאה". כי כשהיא אומרת לי "אני רוצה כזה משפך", אני עונה לה בשביל מה את צריכה אותו? את לא יכולה להשקות בכוס. ואנחנו מתפוצצות מצחוק כי מחירו רק שבע שקל וזה הקטע פה. הכל כל כך זול אבל מה זה מיותר. וכשאני מסתכלת על מוצר שרציתי היא אומרת לי "ע'זבי, את לא צריכה את זה". ואני באמת לא צריכה את זה. אבל באיקיאה עובדים על הפועל רוצה. אני רוצה. את רוצה ואנחנו רוצים ורוצות. מין הון להון השקית נהייתה כבדה, והזמן אזל וע' אומרת לי זה הרגע לחתוך. אלא שבדיוק נתפסתי בשיא חדוות הקניה. תשאלו איפוא. זה קרה ליד הקולבים ומחזיקי הנייר טואלט - שחלקם היו פוטנציאלים ברשימה שלי. על כל מה שמצא חן בעיני היה רשום "יגיע בקרוב", וכך יצא שרכשתי שלוש צנצנות שיתאימו לגובהן של המגירות החדשות, קרש חיתוך גמיש בגוון גרפיט שמשתלב בגווני המטבח החדש, שתי תחתיות לצלחות ארוגות מחבל דק, כלי עזר לבישול מעץ, חבילת מפיות נייר, והאמת הייתי מרוצה. 169 ₪ + 17 ₪ מנת מיזלי עם סילאן (אני חושבת שמגיע לי אותו בחינם על שהגעתי הנה)+ דלק  לנתניה דרום – זה סכום פעוט יחסית למה שמוציא שם צרכן ממוצע.

בבית פתחתי את המוצרים, והם באמת יפים ומתאימים, ושמחתי. כי זה כמו לקנות בגדים לאירוע. ולעבור דירה זה וואחאד אירוע. כשאני קונה בגד אורזים לי אותו בשקית, באיקאה, מחיר השקית שקל אחד. אז ויתרתי עליה מטעמים אקולוגיים וכלכליים וחסכתי שקל. בבית גיליתי שבאריזה היו שני קרשי חיתוך ושמחתי עוד יותר, כי כעת יהיו לי שניים תואמים ומי שירצה לעזור לי בעבודות חיתוך ירקות – מוזמן.

נ.ב

יש פה מנורות ממש יפות, לכן אחזור שנית בקרוב לקנות את זו שמצאה חן בעיני.

נכתב על ידי , 26/10/2008 19:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ובעניין מתנות (חלק ב')


 

 

"מצטערת שהבאתי לך מתנה", אומרת לי ע' חברתי בהיכנסה בדלת הצהובה. אנחנו מתפוצצות מצחוק, כי דעתנו על מתנות – ידועה. המתנה ארוזה בידי אמן, (שהרי ע' היא אמנית בנשמה), ומושקעת לעילא ולעילא: כשאני פותחת את השקית החומה הגדולה שפס דבק שחור וקרוע בנונשלנטיות סוגר אותה, אני מגלה בה קלסר מצופה בעבודת צבע (אדום) מעשה שתי ידיה, ובתוכו כרטיסיות שמייד מגרות את דמיוני. גם ג' הושיטה לי בהתנצלות מתנה. "התעלמתי מבקשתך שלא להביא לך חפצים, וקניתי לך משהו". משהו יפה באמת, וצבעוני כמו שאני אוהבת, למרות היותו "חפץ". אז מייד מצאתי מקום ללב הדקיק ולצלוחית המתוקה, ושמחתי איתם.

דעתי על חפצים עדיין לא השתנתה, ועדיין אני מעדיפה מתנות מתכלות כמו לחם או עוגה, אלא שלא כל חברי ומוקירי מסכימים איתי, וזו זכותם.

נכתב על ידי , 25/10/2008 16:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמשפצת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המשפצת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ