לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Down we go...


כבד לי.

כינוי:  כבד לי

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

אתמול חלמתי עלייך


לא שזה כזה מיוחד. זה יותר מיוחד ממה שזה היה לפני שנתיים, אבל לא מספיק בשביל להיות מיוחד באמת. בדרך כלל אני חולמת עלייך בתקופות הלא טובות שלך. זאת אומרת, את יכולה להיות מאושרת אבל את תמיד תהיי קטנטונת וקירחת.

(ועדיין יפה)

 

אתמול היה שונה. אתמול היית אחותי הגדולה.

הספורטאית, החזקה, שהיתה נותנת לי מכות רצח כשרבנו על המחשב ואחר כך הולכת איתי לגן משחקים ועוזרת לי לטפס על העץ הגבוה ההוא. זה מצחיק, כי לפני כמה זמן בהתקף נוסטלגיה החלטתי לעשות סיבוב ליד הבית הישן. מגרש המשחקים שונה לגמרי, כל המתקנים הכיפיים החולפו בצעצועי בטיחות מפלסטיק זרחני שצועק "קידמה", "פוליטיקה של המועצה העירונית", ובעצם כל דבר חוץ מ"ילדות". העץ עדיין היה שם, והוא היה נראה כל כך קטן ועלוב, ומתוך כך גרם גם לי להידמות קצת קטנה ועלובה. אבל יותר מהכל- בודדה.

 

בחלום שלי ישבנו ליד השולחן. השיער שלך היה בתקופה שצבעת לג'ינג'י. לא יודעת למה דווקא בתקופה הזאת. גם אביטל היתה בבית, ואכלנו ספגטי, ולא רציתי לאכול, אז את הלכת למרפסת, אבל לא זאת כמו שעכשיו אלא היא היתה כמו שהיא היתה בבית הישן. עמדת על הצד החיצוני של המעקה הירוק ואביטל צעקה עלייך שתחזרי פנימה כי את תיפלי. ואני הייתי כנראה ילדה קטנה, כי בכלל חשבתי שאין שום סיכוי שתיפלי, כי את כזאת חזקה ומוצלחת וכל-יכולה.

 

זה הזכיר לי שאני מתגעגעת. גם לטליה הקשוחה וגם לטליה של גלידה בין בחילות, זאת שהרמתי אותה במדרגות וסיבנתי לה את הגב באמבטיה, חולפת עם הידיים שלי על פני השכמות שלך, שכבר היו הרבה יותר מדי בולטות, וקעקוע ההקרנות הקטנצ'יק שלך (זה שאמרת ברגעים של ציניות שאלוהים רצה לעשות עלייך איקס ברשימה והתחרט ברגע האחרון והייתי מתעצבנת, כי די לדבר ככה!!!!!!), חולפת על פניו ומעמידה פנים שהוא לא שם, אבל גם שהוא כן שם, כי למרבה האירוניה, המחלה הכוסאמאשלההזונה הזאת הפכה אותנו מסתם "שותפות לבית ובמקרה גם למשפחה" לאחיות של ממש.

 

אוף.

עצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצובעצוב

 

 

חחחח איך שהבלוג הזה הפך למזבח לתחושת האבל שלי. לעזאזל

שאני בת 23 ופשוט מפגרת מאחור. לא לומדת. לא מטיילת. סתם מתנדנדת בתוך שאריות של בדידות והפרעת אכילה, עובדת רחוק מהחיים ומהבית וחושבת על כל הדברים שאני רוצה לדחות ועל כמה שאני רוצה לדחות אותם כדי לא להתמודד עם כלום. ומתגעגעת לחברה היחידה שהיתה לי.

נכתב על ידי כבד לי , 3/11/2014 21:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכבד לי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כבד לי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ