לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My Book of Shadows




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2008

אינציקלופדית ההרבליזם הפרטית שלי


מים- נוזל החיים , הם תרכובת כימית המהווה בסיס לכל צורות החיים המוכרות, כולל האדם.

מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן

ומאטום אחד של חמצן. הנוסחה הכימית של המים היא H2O.

המים הן בסיס הכל  משמשים את האדם למגוון רחב של פעולות, ביניהן:

שתייה

שטיפה

בישול

השקיה

קירור וחימום

המסה (עבור פעולות כגון דילול)

שיט

הפקת אנרגיה

שחייה

רחצה ניקוי הגוף זיכוך  וטיהור.

צלילה

דיג

כיבוי אש

שאיבה

אידוי והרתחה ועוד.

יסוד המים  הוא היסוד של עולם החזיונות , התת מודע , אינטואציות והרגשות: אהבה, שנאה תסכול, אושר

 וכל שאר הרגשות כולם - שייכים ליסוד המים.

 עולם הרגשות איננו ברור, איננו רציף, הוא זורם  והוא חסר הגיון ושיטה עקביים.

רגש עשוי מחומרים עדינים יותר ממחשבה,

הוא מופיע מיד, בצורה אינסטינקטיבית כמעט, חי ומתחלף ללא הרף, בלתי צפוי לעתים.

 רק רואים מישהו - ומיד חשים אליו סלידה משיכה או אפטיות.

בלי הסבר הגיוני, עולם הרגשות עובד בצורה אינטואיטיבית ואסוציאטיבית, ויש לנו מעט שליטה עליו.

המים מזינים את העור , הם והלחות חיונים לו ומחדשים נעורים.

מבחינה מאגית: מי גשמים נחשבים כברכה שמיימית ואמצעי טיהור מובהק לשטיפת הבית

ולאמבט טיהור לגוף ולנפש

רסיסי טל אף הם מומלצים כתוספת מומלצת לאמבט ועוזרת לקשר אותנו לטבע ,

ליקום ולעולם הפיות.

 

מלח-

מלח הוא המטהר האולטמטיבי לטיהור גבישים וחפצים מיועדים למיקסם, יטוהרו במי מלח. גם כביכול חפצים "מקוללים" או עם אנרגיות שליליות, אפשר לטהר עם מי מלח, ככה שהם יוחזרו ללא אנרגיות. גם כלי הפולחן, לפני שהם מקודשים, הטיהור חשוב עבורם. המלח גם משמש להגנה, וביהדות אומרים ששד לא יוכל לעבור מעגל של מלח.

כמובן שהאמונה הזו הובילה למספר רב של אמונות נוספות: מלח מעבר לכתף וכמובן בממש לשאת מלח נגד כל רע

.

פלפל שחור-

פלפל שחור, שימש תמיד לקללות, ופגיעות. בגלל טבעו החריף הוא שימש במתכונים מסורתיים בדת הוודון לסילוק, פגיעה, והוא לא נעדר מהכישופים האפלים ביותר, כולל קללת הבוקור הידועה לשימצה ביעילותה, זו המתבצעת עם בובה. פלפל אדום חריף בנוסף קטלני בקשרים בין אישיים: הוא מקושר למארס ולמלחמות, ולכן משמש כדי לעורר מריבה, ולהפריד זוגות אוהבים. השימוש החיובי יותר הוא שמכיוון שהפלפל יכול להכיל אנרגיה של קללות, הוא הגנה מפניהם

 

דבש-

נוזל סמיך, דביק ומתוק שצבעו חום זהבהב, המופק מצוף פרחים על ידי דבורת הדבש (Apis mellifera

העדות הכתובה הראשונה לשימוש בדבש במצרים העתיקה

ניתן לראות את החשיבות של הדבש בתרבות המצרית בכך שהיה לו קשר משמעותי ללידה

(נהוג היה להאמין כי אכילת דבש מספקת לגבר ולאישה אנרגיה ופוריות הנדרשות על מנת להרות ילד),

 ולמוות (הדבש היה רכיב חשוב בייצור נוזל החניטה)

. הצבת הדבש ליד החנוט נועדה לתחיית המתים

, על מנת שכאשר יקום המת לתחייה, יעמוד לרשותו המאכל הטבעי המשובח ביותר.

הדבש העתיק ביותר המצוי בידנו מוצג כיום במוזיאון החקלאי בדוקי שבמצרים בתוך שני כדי דבש

שמקורם בממלכה החדשה (בערך 1400 לפנה"ס).

בסנסקריט קרוי הדבש Madhu. גם בשפות אחרות נקרא הדבש בשם דומה. ביוונית  למשל, הדבש קרוי Methu,

ובשפה האנגלוסקסונית, Medu. שמה של הדבורה בסנסקריט נגזר מהדבש: Madhu-va (זבוב הדבש) או Madhu-pa (שותה הדבש).

 הירח קרוי בסנסקריט "נותן הדבש" (Madhu-kara) בשל האמונה כי מקורו של הדבש בירח.

האלים החשובים בדת ההינדואיזם נקשרו לדבורים ולדבש; כך למשל, האל וישנו מיוצג כדבורה כחולה יושבת בתוך פרח לוטוס,

 והאל שיווה מתואר כמשולש עליו יושבת דבורה.

המשורר היווני הומרוס כינה את זאוס "אֶסֶנֶס", שפירושו מלך הדבורים. היוונים תארו את מזון האלים המכיל דבש "אַמְבְּרוֹסְיָה

" כמוצר מזון מתוק פי תשעה מדבש.

המיתולוגיה היוונית מתארת את ארוס אל האהבה בצורה סותרת גם כגונב דבש וגם כמגן הדבורים,

 וכן שהיה נוהג לטבול את חציו בדבש לפני שירה אותם לליבות האוהבים.

אלת הירח ארטמיס צוירה לעתים כדבורת דבש.

 האלה הייתה פטרונית העיר אפסוס שבאסיה הקטנה, ולכן הוטבעה דמות דבורה על מטבעות העיר.

היוונים התייחסו אל הדבש לא רק כמקור למזון אלא גם כמקור רב ערך לתרופות. בנוסף,

 היוונים הקדמונים כנראה היו הראשונים לייצר את המשקה האלכוהולי

העשוי מדבש והידוע כ"יין דבש" (תֶמֶד), וקראו לו נקטר האלים.

 הרומאים ירשו את המיתולוגיה ואת האהבה לדבש ומוצריו מהיוונים.

 כמו היוונים, גם הרומאים נהגו להעלות מנחות דבש לאליליהם, ולהשתמש שימוש נרחב בדבש בבישול ובאפיה

 גם אצל הרומאים היה הדבש קשור לאהבה, והם האמינו כי אישה שתאכיל את בעלה בדבש תרכוש את לבו.

בערבית מוכר הפתגם "יוֹם עַסַל, יוֹם בַּסַל", כלומר "יום דבש, יום בצל", שמשמעותו - פעם המצב טוב (דבש) ופעם המצב רע (בצל)

החרדים נוהרגים למרוח את אותיות האלפבית בדבש והילד הלומד לקרוא מלקק אותם על מנת שהתחלה שלו בעולם הקריאה

תיזכר לו כזיכרון מתוק.

אמונה אוניברסלית היא שאכילת דבש במשך 30 יום לאחר החתונה מבטיחה שהנישואים יהיו מתוקים, שטופי אהבה והבנה.

 30 יום הם זמן הקפת כדור הארץ על ידי הירח ולכן התקופה הזו קרויה ירח דבש (Honey Moon).

מסופר על אַטִילָה ההוּנִי שהיה מוהל דבש בחלב סוסות בשל האמונה כי משקה זה מגביר את אונו.

 מאותה סיבה היו קיימים שבטים במרוקו שנהגו להלעיט את החתן המיועד בדבש לפני חתונתו.

אכילת תפוח בדבש בראש השנה במסורת היהודית  – איחולים לשנה טובה ומתוקה.

דבש בעוגות בחג מתן תורה (חג השבועות) – עדות לאיכות התורה.

במסורת היהודית נמצא הקשר בין אשה לדבש. בגימטריה שניהם שווים ל-306.

מבחינה מאגית

מקודש לאלים ולאלות העולם, וקשור במסורות מסויימים קשור לשמש

, יעיל בכישופים הגנה , כסף ,  למשיכת אהבה, תשוקה תאווה  ויופי (גלמור).

מבחינה קוסמטית- יעיל לטיפוח העור ולריכוך שפתיים סדוקות.

 

 

 

 

חלב-

חלב ביוונית הוא Gala; שורש זה עבר מאוחר יותר ללטינית (Lac) וכיום הוא מופיע במושגים רבים הקשורים לחלב

ארץ ישראל מתוארת במקרא 21 פעמים כ"ארץ זבת חלב ודבש" - תיאור שבא ללמד על עושרה ופוריותה .

 במשמעות הפוכה מופיעים החלב והדבש בנבואת חורבן של ישעיהו: "והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה, כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ"

 (ישעיהו ז', כא-כב). בספר יואל מופיע החלב בנבואת נחמה "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל־אפיקי יהודה ילכו מים" (יואל ד יח

החלב מכיל שומנים וחלבונים התורמים לשיפור זיו העור הרך ולהזנת העור היבש והסדוק. מהחלב מפיקים חומצה לקטית (חומצה אלפא הידרוקסית),

 אשר פועלת לשיפור רמת הלחות בעור, פועלת על מרקם העור, מעודדת את תחלופת התאים בעור ונהדרת לריכוך עור יבש וגס.

 כבר במצרים העתיקה נהגה קליאופטרה לטבול את גופה באמבט חלב חמורים. אשתו של ניירון, לאחר שהוגלתה מרומא,

הצליחה לקבל רשות לקחת עימה 40 חמורים כדי שתוכל להמשיך במינהגה לרחוץ באמבט חלב חמורים.

גם המלכה מארי אנטואנט נהגה לרחוץ את עורה באמבט חלב ושיבולת שועל. מומלץ להשתמש בחלב עיזים העשיר בוויטמינים, מינרלים וחלבונים. חלב העזים מכיל 6% של חמאה טבעית

 שמעשירה ומזינה את העור. חלב עזים ידוע במיוחד בסגולות הריפוי שלו,

 הוא יעיל בבעיות עור שונות כמו אקנה, פסוריאזיס, אקזמה ולפצעים בפה.

תחליב נפלא לניקוי וריענון הפנים. מתאים במיוחד לעונת הקיץ. יש לאחסן אותו במקרר.

חומרים: כוס חלב, מיץ ממלפפון אחד, כף סוכר, ענף רוזמרין. לחמם הכל בסיר ולהוריד מהאש מיד לפני הרתיחה,

 לצנן, לסנן, להספיג בפיסת צמר גפן ולנקות את הפנים. אפשר להוסיף מספר עלי כותרת של ורדים לקבלת ניחוח.

 

היוגורט יכול לשמש כתכשיר טבעי לניקוי יסודי של העור.

היוגורט מכיל חיידקים המייצרים חומצת חלב בעלת סגולות ניקוי, כיווץ, הרגעה והבהרה,

 לכן הוא מומלץ לשימוש בעור עם נקבוביות רחבות, עור שמן ובעור עם נטייה לאדמומיות.

היוגורט עוזר לאזן את חומציות העור ובכך מונע התפתחות זיהומים. היוגורט נפלא גם לטיפול בכוויות שמש ולמניעת התקלפות העור.

מסיכה לעור שמן מסיכה מטהרת ומנקה לבעלי עור שמן ומבריק. חומרים: תפוח עץ מקולף, כף דבש, חצי מלפפון גדול, 2 כפות יוגורט. למעוך את כל החומרים בבלנדר. למרוח על הפנים, להשאיר כעשרים דקות ולשטוף עם מים.

מי סוכר-

שיפשוף הפנים עם סוכר (עדיף ערבוב של סוכר חום עם מעט סוכר לבן)

שהורטב מעט מעולים לפילינג קוסמטי.

 

אצבעונית -  (foxglove

לאצבעונית יש מחזור חיים מוגדר של שנתיים: בשנה הראשונה

הצמח מפתח רק שושנת עלים ולקראת האביב של השנה השנייה הוא מפתח גבעול

ועמוד תפרחת וצומח עד לגובה של 1.2 מטר לכל היותר.

 בארץ, מוכרת האצבעונית בעיקר כצמח נוי בשל פרחיה בגווני הורוד - סגלגל,

עם זאת עיקר תרומתה של האצבעונית הארגמנית היא בערכה הרפואי הרב.

מבחינה רפואית תמצית מהאצבעונית מועילה כנגד תופעת ה"גודש"(מונח רפואי שנקבע במאה ה-17 )

ותיאר מצב גופני המתבטא בהצטברות נוזלים בגוף וקשיי נשימה.

יש להתייחס בכובד ראש לכמויות ולמינונים נכונים שעל החולה לקחת,

היות וכמויות גדולות של הצמח יכולות לגרום להרעלה ולגרום למוות במקרים מסויימים.

רק במאה ה-20 כשהצליחו לבסוף לבודד את החומרים הפעילים בצמח

 הגיעו למסקנה שהאיבר עליו משפיע מיצוי הצמח הוא הלב

ולכן בשימושו הרפואי העיקרי הצמח מסייע כיום לחולי מחלות אי ספיקת לב והפרעות קצב הלב.

מבחינה מאגית זה צבע החביב על בני הפיות ובעבר הייתה שיטה נוספת לשטוף את העיניים בתה אצבעונית,

על מנת לקבל חזיונות של פיותאבל הצמח הזה מאוד מאוד רעיל ומסוכן ובשום אופן אין לעשות זאת היום

 

פעמונית

צמח הפורח באביב, מרבית פרחי הפעמונית פורחים בצבע הסיגל למרות שיש כמה שפורחים בצהוב וצבעים נוספים 

השם פעמונית הינו שם של  אגדת עם מבית האחים גרים  שידועה בארץ גם בשמה הגרמני רפונצל.

הסיפור מתחיל בגבר צעיר הקוטף פעמוניות לאשתו מגינהּ של מכשפה, שאינה שמחה לגלות כי פרחיה נעלמים.

כאשר הוא נתפס, הוא נאלץ להציע את בתו בתמורה לפעמוניות שנגנב

מבחינה מאגית הפעמונית ידועה בצמח המסמל נעורים ויופי

זהו צמח המושך אליו פיות ולכן הוא מעולה לעבודה איתם.

 

דודאים:

הדודאים הוא עשב רב שנתי רעיל בעל ניחוח עז חזק ובלתי נעים, אך משכר.

 בשיר השירים ז', י"ד מתואר הריח המבסם ומקהה החושים של פירות הצמח:

 "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים..."

בדודאים, המכיל חומרים נרקוטיים השתמשו להכנת תרופות לטיפול במגוון חוליים,

אבל בעיקר לשיכוך כאבים והרדמה.

במינונים גבוהים הוא מסוגל לגרום להזיות, טירוף ואפילו מוות  מאחר החומרים הרעילים שבצמח

מסוגלים להכניס את הנוטל אותו למצבי טראנס קיצוניים.

 לכן נקרא הצמח בערבית גם תופאח אל מג'אנין, כלומר "תפוח המשוגעים".

במזרח התיכון העתיק ולאחר מכן באירופה התפתחה האמונה במָנְדְרָגוֹרָס, רוח רעה בצורת אדם קטן ומזוקן,

המתגוררת בתוך הצמח. הצמח התפרסם ברחבי העולם בהיותו חצי דמוני.

אחד משמותיו הערביים של הצמח הוא בייד אל-ג'ין,

כלומר "ביצי השד" או "אשכי השטן"

. על פי האמונה העממית, ברגע שמתקרב אדם אל הדודאים ומנסה לקטוף אותם,

המנדרגורס מזיעים דם ופולטים צווחות איומות.

לאחר מכן הם הורגים את מי שעקר את הצמח.

מסיבה זו התפתחו מסורת פולקלוריסטית המפרטת כיצד יש לקטוף הדודאים.

 הקטיף צריך להתבצע בחצות, בתקופת הרבעון הראשון של הירח,

 שבמהלכה השמים חשוכים. זאת כדי שהרוח השוכנת בצמח לא תוכל לראות את הקוטף

. יש להקיף את הצמח מספר פעמים

 תוך כדי חפירה סביב סביב בחרב ברזל. לאחר מכן יש לקחת חבל ארוך,

לכרוך את קצהו האחד סביב שורש הצמח ואת קצהו השני סביב צווארו של בעל חיים כלשהו,

בדרך כלל כלב. לאט לאט יש להתרחק מהמקום.

 הכלב ירצה ללכת אחר אדונו, הוא ימשוך את הצמח ואגב כך גם יחנוק את עצמו.

חנק הכלב נחשב מוות בידי המנדרגורס ולא מוות טבעי.

 מות הכלב, ממשיכה האמונה העממית וגורסת, יעניק לצמח הדודאים שזה עתה נעקר מן השורש,

 כוח הגנה מפני שדים.

בספרות הפנטסטית מופיעה גם בספר הילדים הפופולרי "הארי פוטר וחדר הסודות".

המורה לתורת הצמחים, פרופסור ספראוט מלמדת שם את הארי פוטר וחבריו לשתול דודאים צווחניים.

גם ביוון וברומא נעשה שימוש בצמח כחומר רפואי מרדים.

הכותב הרומאי הקלאסי מציין, כי לפני ניתוח ניתן לחולים ללעוס שורש דודאים.

 ביוון העתיקה הדודאים נקרא בשם "עשב קירקה".

באודיסיאה מסופר כיצד המכשפה קירקה, כוהנת לאלה הקטה, סחטה ממנו עסיס להכנת שיקוי.

 בשיקוי היא השתמשה כדי להפוך את אנשי אודיסאוס לחזירים ולאלץ אותם להישאר באי.

 מקור השם המדעי של הצמח, "מנדרגורה" גם הוא ביוון, ופירושו "מזיק לבקר". זאת, כמובן, בגלל תכונותיו הרעילות.

בימי הביניים נקשר שמו של הצמח עם עם פושעים מסוכנים.

האמונה העממית סברה, כי הדודאים צומחים מתחת לעצי הגרדום

 שעליהם נתלו פושעים שלא הביעו חרטה על מעשיהם.

הצמח, על פי אמונה זו, נבט מטפטופי הדם של הגופות.

מבחינה מאגית: צמח הדודאים נעשה שימוש לקמעות, סגולות וכשפים הקשורים להגנה מפני שדים,

רוחות ושאר מרעין בישין שלא מן העולם הזה

. אפילו יוסף בן-מתתיהו (יוספוס פלביוס) מספר על סגולותיו המאגיות של הדודא בספרו המפורסם "מלחמות היהודים" (ז', ו', ג).

 גם נשים פוריות צרכו את הצמח הרעיל שהיה מקושר לפיריון ומניעת עקרות

מפני שהאמינו כי הוא יסייע להם בלידת בנים זכרים

. אפילו גברים במזרח התיכון עונדים עד היום מחרוזת מפירות הצמח כקמע וכסגולה לאון גברי.

 

שיבולת שועל

טיפול שיחזיר לעור את רכותו  ניתן למצוא בתערובת הזאת: קמח שיבולת שועל, תמצית וניל וסודה לאפייה.

שימו בממחה (בלנדר) קומץ נדיב מכל אחד מהחומרים,

עד שתתקבל עיסה חלקה. הוסיפו את העיסה לאמבט, בעוד המים הזורמים ממלאים את האמבט.

הדבר מומלץ גם כטיפול לעור מגורה ומותיר את העור עם ניחוח מרענן.

להבהרת עור הפנים ולהעלמת כתמים יש להכין תערובת העשויה מחומרים אלה:

כף גבינה לבנה (לבעלי עור שמן – 0% שומן),

כף יוגורט, כף שיבולת שועל טחונה ושלוש-ארבע טיפות לימון.

 יש למרוח על עור הפנים ולהשאיר למשך כ10- דקות

 

.מסיכת פנים לעור רגיל  1אפרסק בינוני1 כפית דבש קמח שיבולת שועל לבשל את האפרסק עד שהוא רך

 ולמעוך למחית להוסף דבש וקמח שיבולת שועל עד לקבלת תמיסה עבה אחידה,

 למרוח על הפנים ולחכות 10 דקות , לשטוף במים קרים.

חומץ-

יעיל מאגית בכישופי הגנה ,גירוש והחזרת אנרגיות שליליות

סיידר תפוחים - מעולה לשיער וגורם לו לזהור.

שטיפת הפנים בחומץ מקילה את גירויי עור,

מנקה את עור הפנים ומסייעת בהעלמת פצעי בגרות.

 

גרניום ריחני-

לגרניום שימושים רבים בתחומים שונים: בישול, קוסמטיקה וברפואה העממית. מקור השם גרניום בא מהמילה Geronos – עגור ביוונית. בגלל הפרי, הדומה למקורו של עגור. ברפואה העממית משתמשים בגרניום לבעיות עור כגון דלקות ופצעים

. מי הגרניום נפלאים להחייאת עור הפנים, מניעת הזדקנות העור, טיפול בנימי דם בולטים ובכתמים בעור.

 שתיית תה מן הצמח עוזרת ביצירת חלב אצל נשים מניקות. שוטפים את השיער במי גרניום כדי למנוע נשירה.

 

 

שיערות שולמית-

ידוע באנגלית גם כqueen's Anne Lace מקודש לאלות היופי ,

מבחינה מאגית הוא שימושי לכישופי אהבה

ושיפור מראה חיצוני.

 

רוזמרין -

תבלין העושר, בעבר רק לבתי אצולה באנגליה היה מותר להחזיק צמחים של התבלין המלכותי הזה,

 והשימוש הראשון שלו הוא טיהור. רוזמרין בוער טוב במיוחד למטרות האלו, והוא גם מעורר תשוקה חזק.

 ניתן לשלב אותו במזונות עבור מטרות כאלו. הוא גם טוב להגנה, וריפוי.

פרצלוס אמר שמי שירחץ במי הרוזמרין יזכה לחיי נצח. למרות שזה בספק,

זה עדיין מקנה לרוזמרין מקום בשימור הנעורים, ובשיקויים ובכישופים למטרות דומות

קנינגהם ציין שאם חסר צמח ירוק לתערובת מאגית, הרוזמרין יחליף אותו בהצלחה יתרה.

לפי כתבי הרמב"ם נחשב הרוזמרין ל"מטאטא גן עדן

הרוזמרין מעולה כמשפר זיכרון ולכן הוא יעיל בכשפי זיכרון , הילינג, כוחות נפשיים ומנטלים, התבשמות וטיהור

בשל ריחו הנקי , התחדשות ועוד.

והוא טוב לחפיפת השיער מבחינה קוסמטית מאחר והוא דוחה כינים

השמן אף  משמש בתעשיית התמרוקים בסבונים, בדאודורנטים . ניתן גם ליצור שמן לעיסוי על ידי שריית נצרי רוזמרין בשמן צמחי למשך שבוע. בבישול מוסיפים את ענפי הצמח כתבלין לתבשילי בשר (בעיקר אדום) ותפוחי אדמה.

ברפואה הביתית משתמשים בצמח מושרה במי אמבט כנגד תשישית, מיובש כאבקה לעצירת דימום בזרייה על המקום

 או לשתייה בחליטת הנצרים, הפרחים והעלים.

מקובל שהצמח יעיל לטיפול בכאבי ראש, במגרנה, בתשישות כללית, בחולשה של מחזור הדם,

 ובבעיות עיכול הקשורות להפרעות רגשיות.

הרוזמרין  ידוע גם בשם "עלה האלפים"- Elf leaf והוא מושך בייחוד אלפים ושאר שדונים , פיקסיז וכו'.

מכשפה בלי רוזמרין היא מכשפה לוקה בחסר.

 

 

ציפורן:

 צמח חם, מכיל בתוכו את מהות האש וכל הקונוטציות של האלמנט. אהבה, תשוקה,

סילוק של דברים לא רצויים, כולל אנרגיות שליליות ואנשים,

אבל מצד שני הוא מושך לדברים חומריים, כגון כשף, או דברים שאנחנו מתאווים אליהם:

 ולכן דרושה זהירות מיוחדת בשימוש בתבלין, אפילו ביהדות, התבלין משמש במקום כבוד ובשימוש להבדלה.

 

 לילך-

בעל ניחוח חזק

 הלילך פורח בתקופת האביב בגוונים של לבן, סגול בהיר וסגול.

פרחי לילך סגולים מסמלים אהבה ראשונה ופרחי לילך לבנים מסמלים נעורים ותום.

גזע הלילך הוא אחד הצפופים ביותר באירופה, הוא קשה ביותר.

באופן מסורתי נהוג היה לגלף ממנו כלי נגינה וידיות לכלי נשק וכדומה

.ריח הלילך מושך בצורה אינטנסיבית פיות ושתיית תה לילך גורמת לחזיונות בנושא פיות (כך מאמינים)

שמן לילך יעיל בכישופי הגנה, קארמה, שיחזור גלגולים וחזיונות מחיים קודמים.

 

הדס-

בעל ניחוח חריף מעט , צמח פופולרי

על פי המסורת ההדס הוא "ענף עץ עבות" (ויקרא כג מ),

 אחד מארבעת המינים עליהם מברכים בחג הסוכות

ההדס תופס מקום נכבד במיתולוגיה ובדת של העמים.

עץ ההדס הוא  עץ המוות והתחייה.

 פרחיו לבנים ופריו שחור - שני צבעי המוות המובהקים - והוא בעל ירק־עד,

כלומר, עמיד גם בתנאים של מוות. אצל עמים רבים שימש ההדס כאמצעי פולחני,

 ובשמניו הריחניים משתמשים עד היום לריפוי שיגרון.

 הרפואה היא אחת החוכמות השייכות לשאול,

 לשם ירד אל הצמחייה בתקופת תמוז לפני שחזר לתחייה עם ראשית הגשמים.

הרומאים ראו בו את השיח של האלה ונוס,

 ייתכן שזהו מקור המנהג שפשט בראשית העת החדשה

 באירופה לקלוע את עלי ההדס בעטרתה של הכלה.

 ההדס גם משמש כצמח שממנו הופק בושם.

בסרדיניה ובקורסיקה מפיקים מן ההדס ליקר הנקרא "מירטו".

ה"מירטו" האדום מופק מפירות ההדס המושרים באלכוהול

למשך כמה חודשים ואז מעורבבים עם סירופ סוכר.

ה"מירטו" הלבן מופק מעלי הצמח המושרים באלכוהול.

 בסרדיניה נחשב הליקר המיוחד והריחני לאחד המשקאות הלאומיים של האי.

מייבשים את העלים וכותשים אותם לאבקה.

 את האבקה מערבבים בשמן זית  ומורחים על עור מגורה.

 המשחה יעילה מאוד למניעת נשירה, על ידי עיסוי של שורשי השיער. כמו כן היא יעילה לריפוי חבורות ופצעים- מניחים מעט מהמשחה בתוך תחבושת וחובשים. לטיפול בבעיות מעיים ובאולקוס בפרט,

חולטים בכוס מים רותחים שתי כפיות גדושות בעלי הדס. לאסתמה: מבשלים 100 גרם עלים ירוקים במים. כשהאדים מתחילים לעלות,

 יוצרים מעין אוהל ממגבת מעל לראש ושואפים את האדים לדרכי הנשימה.

 

לוטוס-

הלוטוס הוא פרח חושני בעל ניחוח אסיאתי,

פרח הלוטוס הוא סמל השמש, הבריאה וההיוולדות מחדש

בלילה פרח הלוטוס נסגר ושוקע מתחת למים ועם שחר הוא זורח ונפתח שוב.

 במזרח משמש פרח הלוטוס כסמל להתפתחות רוחנית.

שורשי הפרח נמצאים באדמה הבוצית

 אך הוא צומח ושואף למעלה אל האור כאשר מתוך עליו מציץ פרח נפלא. "אום מאני פדה אום"

 הוא מנטרה טיבטית קדושה שמשמעותה – "שבחו את התכשיט שבלוטוס"

צמח שימושי מבחינה מאגית לכישופי שינה ,שלווה ואהבה.

 

 

 יערה - 

הפרח החביב הזה מריח מדבש ומכאן שמו.

 הוא מקושר ליסוד האדמה וללאגדות של פיות והוא פרח חביב עליהן בכל גינה

 וחלקת אדמה פורחת שמקושרת בשמן.

בעבר השתמשו ביערה האירופאית כתרופה לתחלואים של דרכי השתן

, ולהקלה על צירי לידה. פליניוס ממליץ ליטול אותה עם מעט יין במקרים של בעיות בטחול.

 היערה הסינית מקובלת מאוד לצריכים רפואיים,

לראשונה היא מצויינת ב "טנג בן קאו" (ספר המרקחות) שנכתב בשנת 659 לספירה,

 והיום היא מן החשובים בצמחי המרפא המסלקים חום ורעלים מן הגוף.

מקובל להאמין כי זר של יער המתחת לכרית יביא לנערה חלומות עדינים

 של אהבה ותשוקה.

 אם היא תביא את הזר  הבייתה, היא תביא נישואין בעיקבותיה"

 Garden Spells: Claire Nahmad

 

 

קורנית - שטיפת שיער בחליטת קורנית מסייעת להפטר מקשקשים.

עוד פרח הידוע כחביב על בני הפיות.

בימי אבותינו נזכר צמח זה כצמח ששימש להסקה.

עד היום נוהגים באזור הים התיכון להשתמש בעשן קורנית לחיטוי.

שקספיר  במחזה חלום ליל קיץ כתב: " יודע אני גדה של נחל שם נושבת קורנית פראית".

מבחינה רפואית : תה קורנית מומלץ לאחר שתייה חריפה.

מציצת עלי קורנית, להרגעת כאבי שיניים.

שמן קורנית  מחטא ומחזק.

עלים כתושים טובים לריפוי כוויות ועקיצות.

לפי האמונה העממית הוספת עלי קורנית מתחת לכר ,

 תביא לחולם חלומות ענוגים ורגועים.

בעבר על מנת לנסות לראות פיות ניסו  להכין מקלעת פיות מצמחים הקדושים לפיות;

קורניות, רקפות, רוזמרין, תלתן וכו', או משחת פיות. משחת פיות היא משחה שהמתכון שלה אף פעם אינו מושלם- יש צורך באלתור.

 בכל מקרה, החלק הראשון של המתכון ידוע: תלתן בעל 4 עלים ניצני אלסר ניצני ציפורני החתול ניצני קורנית ניצני טיון הניצנים צריכים להיקטף כשהם עומדים להיפתח, אידיאלי בליל ירח מלא. יש לטחון אותם,

 להוסיף אותם לבקבוק קטן של שמן ירקות, עדיף שמן שקדים,

להשאיר במקום חשוך במשך כמה שבועות, לסנן ולהשיב לבקבוק, ולמרוח טיפה אחת על העפעפיים

אזהרה- יש להיות בטוחים במאה אחוזים שמדובר בצמחים הנכונים,
ואין להסתמך על משחה זו יותר מדי משום שהיא לא נוסתה מספיק. היזהרו לבל ייגרם נזק לעיניים

 

אזוביון (לבנדר)

שמו הלטיני של האזוביון, צמח מרפא אהוב במיוחד עוד מימי קדם.

 בעל ניחוח עדין נשי מפתה  ורך ,

 שמו נובע מן הפועל Lavare שמשמעו לרחוץ. 2 הזנים הגדלים בארץ הם הלבנדר הצרפתח

והלבנדר הרומאי.

ברומא נהגו לרחוץ את הבגדים במי לוונדר. והחיילים הרומיים החזיקו שקיות לבנדר בבגדיהם.

 אמבטיות של פרחי לוונדר היו מקובלות מאוד במעמדות הגבוהים,

מאחר והוא בעל תכונות מטהרות ומנקות את הגוף והנפש

והניחוח העדין נשאר זמן רב.

 היוונים קראו לו בתחילה נרדוס, על שם העיר נהרדעא אבל עם הזמן השם הזה נעלם,

ושמו החדש כאמור נגזר משימוש שלו לצרכי אמבט ניקיון רחצה וטיהור.

נשות מצרים העתיקה נהגו להתבשם בשמן לבנדר המשוח על גופן

 בפריז נקרא שמו "צמח הזונות" בגלל שהניחוח הזה היה על יצאניות לאחר הפגישות שלהן

 (בגלל המקלחות המרובות יחסית שהן עברו בניגוד לשאר האוכלוסיה)

עוד במלחמת העולם הראשונה השתמשו בו לחיטוי פצעים.

מבחינה מאגית הלוונדר הוא צמח רב שימושי מאוד,

והוא יכול להחליף צמחים מאגיים ריחניים אחרים כאשר הם אינם בנמצא.

הצמח נחשב כמקודש לאלת המכשפות הקטה. 

 לעומת זאת, בגלל ריחו הקריר,

 הוא דווקא לא מעורר תשוקה או תאוות חושים אלא מדכא אותה במידה מסויימת,

 וזו עוד מטרה מאגית שאפשר להוסיף לרשימה הרגעה. ומכאן, שינה, אהבה רומנטיקה , חלומות וחיזוי עתיד,

 הקשר למרקורי, נותן לו יכולות הגנה טובות,

וזה עוד חלק מהכוח שהצמח גונב בו את ההצגה לצמחים אחרים,

 בגלל כוחותיו המרפאים משמש ברפואה כאמצעי להרגעה ונגד כאב בטן.

זהו צמח אנטי דיכאוני מובהק, ואפשר להכין ממנו מי פה נגד ריח רע.

השמן המהול ביחד עם עיסוי רכות יעיל

במקרה של התחלת מקרה של מיגרנות ושרירים כואבים

 

לימונית

מקור הצמח הוא איי הודו המערבית

צמח בעל ניחוח נעים שנחשב כמקל על צירי לידה, טוב לבעיות עיכול, מחטא קל

 יעיל נגד שיעול, דלקות בגרון, ומרגיע את מערכת העצבים.

 מעורר הזעה וממריץ את מחזור הדם. ולכן טוב לשפעות למינהן..

השימוש המאגי בלימונית, נמצא בעיקר במרקחות של דת הוודו,

הכוהנות הוודאניות (ממבו) שוטפות את חדר הטקסים בה, בגלל היכולות המטהרות החזקות שלה

. צמח שמשמש להכל, מועשר בוויטמין A וטוב לשתות כוס תה לימונית אחרי ארוחה כבדה.

עשב לימון שתול ליד הבית ירחיק יצורים ארסיים, משמש בשיקויי תאווה,

 וגם בתערובות להגברת יכולות ראיית הניסתר.

ועכשיו מתכון: שמן ואן ואן נוסח לואיזיאנה:

 שמן שמשמש בצורה סדירה במעגלי וודו, שמן רב שימושי וחיובי במטרותיו,

 הוא משמש לדחיה כללית של רוע ושבירת קללות

(כי אם אנחנו מרגישים מקוללים, אנחנו מקוללים!)

להוסיף 2 אונקיות של שמן נושא ללא ריח (כגון שמן חמניות)

 לשתי כפות עלים קצוצים של לימונית. לכול בקבוק יש להוסיף קמצוץ של מלח.

 כדי ליצור שטיפה, יש להוסיף, על כל כפית של שמן, 4 כפיות של אלכוהול (וודקה למשל).

 

מור-

מור.המלווה שלהלבונה, יודע משחר ההיסטוריה.

בשיר השירים פרק ד' פסוק יד' המפרט את סוגי הבשמים:

"נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים".

המור אף נמנה על אחד מסממני הקטורת שהקטירו שחרית ובין הערביים.

יתרה מכך, בית המקדש  נבנה על הר המוריה "נקרא שמו מוריה על שם המור"

(מדרש בראשית רבה נ"ה ז') הניחוח של המור הבוער, מריר יותר מהלבונה, ועשיר יותר

המור שימש יותר בתקופות עתיקות כתרופה. הוא מחטא מצויין, והורג בקטריות, לכן שימש לשימור מזון.

ראוי לציין, שיש רמות טיהור של המור,

מור טהור ונקי, עולה המון כסף, ואילו מור יותר מהול בזרעים עולה כמות נכבדה של כסף פחות.

המור גם יותר "דביק" מהלבונה, אם כי הלבונה באה בגושים קטנים,

המור בדרך כלל נדבק, וצריך להשתמש בכלי חד לפוררו,

 ולכן מומלץ לשמור אותו בשקית ולא בצנצנת.

בעבר נשות קדם נהגו להשתמש במור כאמצעי התבשמות.

מבחינה מאגית: המור הוא מרכיב עיקרי בקטורות, משמש להגנה, גירוש, ריפוי ורוחניות.

צמח הנחשב מקודש לאלה המצרית איזיס, ועשו בו שימוש בעבר בפולחניה,

מה שהופך את השרף הזה לרב שימושי.

איזיס  היא אלת הכישוף מצד אחד, ומצד אחר, היא אלת כל הדברים

הפריון האמהות וכו', ולכן כל דבר שמקודש אליה, יכול לשמש להרבה מטרות,

ולכן השרף יקלוט אנרגיות של כל כישוף שתרצו.

 

לבונה- אזורי הגידול העיקריים של עצי הלבונה, וכן גם מקור הלבונה,

הם בדרום חצי האי ערב, סומליה ואתיופיה.

על פי המסופר בתנ"ך  סביר להניח כי בתקופת המלך שלמה

גידלו את הלבונה בעמק הירדן ובאזור ים המלח

הבלונה היא אחת הקטורות העתיקות ביותר לאנושות. מנוסחאות מאגיות בכתב יתדות,

 דרך מתכונים לקטורות בבתי מקדש לאורך ההיסטוריה ועד היום.

הלבונ הוא שם מקראי המופיע בשם השירים  פרק ד' פסוק יד' המפרט את סוגי הבשמים:

"נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים".

 באנגלית הלבונה קרויה Frankincense

שם שמקורו בצרפתית עתיקה: "franc encens", כלומר "קטורת טהורה".

הלבונה ידועה גם כ"אוליבאנום" (olibanum), שם שמקורו בערבית, "אל-לובאן" (כלומר החלב),

 ומתייחס למוהל החלבי אותו מפיקים מקליפת עץ הלבונה לשם הכנת הבושם

בתורה כתוב כי הלבונה שימשה:

 "שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים." (שמות כה' ו').

בתחילה התייחסה הכנסייה הקתולית להקטרת הלבונה כאל סממן פגאני ואסרה על הקטורת

בייחוד משום שהנוצרים הנרדפים נדרשו להקטיר קטורת לפני דמות הקיסר כדי להוכיח את נאמנותם

אבל כשאירופה הפכה בהדרגה לנוצרית החלו גם אצל הקתולים להשתמש בקטורת

 ומשערים כי הכנסייה החלה להשתמש בלבונה כחלק מהפולחן הדתי החל מהמאה ה-4 לספירה.

המלכה חתפשות המצרית  נלחמה כדי להביא עצי לבונה למצרים ושלחה 20 ספינות מלחמה מלכותיות למטרה הזו.

מסופר כי כשכבש אלכסנדר הגדול את עזה הוא מצא מחסנים של לבונה שמהם שלח ספינה שלמה ליוון.

מסופר על הקיסר נירון ששרף את כל מלאי הלבונה השנתי של העיר רומא בטקס ההלוויה לאשתו פופיאה.

 

בתמרוקים הוא נזכר בשיר השירים ביחד עם המור :

 " מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל"

 (שיר השירים ג' ו').

מבחינה מאגית הצמח מקודש לאל המצרי רע ולאל בעל

ללבונה ישנם הכוחות של הגנה, ברכה כללית, והעלאה של המודעות.

 ניתן למצוא אותה כשרף בסיסי של המון קטורות, שניתנות באופן ישיר ללמידה ועליה רוחנית.

 ומכיוון שזה חומר מקושר לשמש, הוא יכול לשמש כקמיע הצלחה בכל תחום.

 אני מרגיש שהשימוש הכי חזק שלו, לעומת זאת, שזה הכנסת הצד הרוחני בכן פן של החיים,

 אפילו החומריים ביותר. השרף האצילי ביותר.

 

מושק-

המושק הינו חומר רפואה, בושם ומאגיה, שמקורו בבלוטות פי הטבעת של איל המושק.

המצוי במרכז אסיה (הימאליה וטיבט).

בזמנו הייתה מלחמה בין החברות לבשמים, למי יצור תחליף למושק ראשון.

הזוכה הייתה קוקו שאנל, עם יצירתה המפורסמת :"שאנל חמש".

המושק משמש כיצוג לאל, בתרבויות העתיקות, הצייד ביער המחפש אחר ריחו שלו.

 הניחוח מסמל און וכוח, וניתן להשתמש בו בזמנים של חולשה.

כמובן שהשימוש המסורתי  המאגי הוא כאפרודיזאק, מעורר תשוקה, והוא מרכיב באין סוף מתכונים,

 מסוף ימי הביניים ותחילת תקופת הראנסאנס.

שיקוי אהבה שנועד לאישה, לא יהיה שלם בלי המושק,

זהו חומר בעל עוצמה, ואין להשתמש בו בקלות ראש.

השבטים הבדואים לא שכחו את שכחו את כוחו של המושק,

 ועד היום הוא משמש כתרופה ל"עין הרע".

 

זעפרן-

מיוצא מספרד. פעם שימש לצביעת בדים והמסחר בו מגיע לאלפי שנים

צמח שימושי מאוד , טעים, ומבחינה רפואית יעיל בכאבי גרון, הורדת לחץ דם,

 מחלות כבד, ודלקות עיניים.

 האשורים נהגו להכין בעבר  עוגות זעפרן בצורת חצי ירח עבור עשתורת

ולכן הצמח הזה המכיל קונטוציות חמות של אש מקושר לעשתורת ולארוס.

 מטרות מאגיות: אהבה, ריפוי, אושר, שליטה ברוח, תשוקה מינית, כוח וראיית ניסתר.

 

מרווה-

"למה למות ממחלה, שבגינה מרווה גדלה?" אימרה שגורה  בימי הבניים.

השם העברי הקדום של המרווה מופיע כבר בתלמוד.

 במינים אחדים מסתעפים לפעמים ענפי התפרחת בצורה שיש בה דמיון

למנורת שבעת הקנים שהייתה בבית המקדש,

 ויש הסוברים כי שימשה השראה לצורת המנורה.

זהו צמח מרפא שימושי עד היום. ונפוץ מאוד.

מבחינה רפואית: מניחים עלים טריים של מרווה , על יבלות, לחיטוי פצעים,

 פריחה, ועזר להחלמה של פצעים שלא ממהרים להחלים.

מגרגרים חליטה נגד כאבי גרון ,דלקת שקדים, פצעים בפה ומחלות חניכיים. 

ממריץ תיפקודי כבד, ועיכול, נגד הרעלת מזון.  מטרות מאגיות: אלמותיות, חיים ארוכים, חכמה, הגנה, טיהור, ומשאלות. הזוהר הכסוף של המרווה מרמז על העולם האחר, פיות וכדומה.

ולכן, אם אתם מכינים אבקת משאלות, זה אחד הרכיבים המומלצים.

 

 

סנדוולד:

בעל ניחוח קר, אגדי ומשרה שלווה.

בהודו, הוא עץ מוגן שאסור לכרות .

מבחינה רפואית הוא שימש בתור תרופה ללב,

ולשיכוך כאבי ראש ושיניים, לריפוי קדחת, כיבי קיבה

 ומחלות כבד וטחול.

היום לעומת זאת השמן המופק מהצמח,

משתמש בתכשיר לטיפול בדלקת פרקים.

ישנם שני סוגים, לבן ואדום.

ההבדל? קצת בניחוח ובשימוש.

סקוט קנינגהם מתאר את הלבן כבעל וויברציות רוחניות גבוהות.

לעומת זאת סנדלווד אדום מקושר לוונוס

ומשמש כקטורת  לכישופי אהבה.

מטרות מאגיות: הגנה, משאלות, אהבה  ריפוי ,גירוש נגטיביות, ורוחניות. סנדוולד מעורב עם לוונדר משמש להעלאת רוחות מצויין לשבתות, ולטקסים שלל ירחים מלאים.

 

 

אמברגריס

למרות ההיסתייגות של אוהבי הטבע לשימוש בתמצית המרה של ליוויתן הזרע, בגלל ההרג ההמוני שביצעו בו על מנת להשיג את תמצית העינבר היקרה, אפילו סקוט קנינגהם בחר להציג את הבושם הנהדר הזה בספריו.

נחשב לבושם, האצילי ביותר,  הבושם של המלכה מארי אנטואנט,

קוקו שאנל, הכינה באמצעותו כחלק מהמרכיבים את הבושם,

 שאנו מכירים כיום כשאנל 5 המורכב מ50 סוגים ובניהם אמברגריס. ברפואה שימש לחיזוק כוח הגברא, חיזוק הכליות ושלפוחית שתן ולחיזוק כללי.

מטרות מאגיות: אהבה, הגברת תשוקה ואפרודיזאק. גם מרכיב חשוב בקטורות של עושר, ומרכיב כללי במתכונים של מאגיה מערבית. נמצא בשימוש ב"מפתח שלמה" ובספר של "אברמלין" כקטורות מאגיות כלליות. אנג'ליקה: שורשיו של צמח זה משמשים למטרות רפואיות

וסוגים שונים של אנג'ליקה נמצאים בשימוש באירופה,

ארה"ב וסין.

שמן אנג'ליקה משמש כאפרודיזיאק ומטהר , הוא מעולה כנגד שפעת,

 הצטננות ומחלות ויראליות.

נוגד דיכאון הנגרם עקב מחלות החורף,

נותן תחושה נעימה ועוזר לגוף להיפטר מרעלים.

עם זאת אנג'ליקה אסור לנשים בהריון ולחולי סכרת,

תכונות מאגיות : הצמח מכונה "צמח המלאכים " והוא שימושי בעת תיקשור עם מלאכים

 וישויות האור והאמת, אהבה שלווה וחלמה.

 

קציעה ריח חזק שהוכן מעצים, שרף ותבלינים.

 עמידותה של הקציעה במסעות ארוכים אפשרה העברתן למקומות שונים בעולם. 

ששימש גם כבושם וגם כחומר גלם לקטורת "הזקום המצרי" שניחן בתכונות נפלאות. 

 

אפרסמון -

בושם משחתי, שהופק על ידי חירוץ הגזע ובושם שהוא שמן ארומתי,

שהופק על ידי בישול תמצית הצמח עם שמן זית רגיל.

בושם האפרסמון נחשב לטוב שבבשמים בעת העתיקה

והיה מוצר היצוא היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני.

הוא נמכר בשווקים של כל האימפריה הרומית,

 ובעיקר ברומא עצמה, של הוא שימש גם לצורכי מרפא, חיטוי והבערת קטורת. אהבתו של אנטוניוס הייתה כה רבה,

עד שהעניק לקליאופטרה את כל אזור יריחו ואת כל גני הבושם של נאת עין גדי.

 

קמומיל בבונג-

שימושי לכישופי הרגעה  ושלווה  וטוב לחפיפת שיער בהיר.

 

אניס- צמח פיקנטי היעיל בכישופי אהבה ותשוקה , ולהוספת עוצמה אישית ואנרגיה רוחנית ומנטלית.

מעולה לחפיפת שיער כהה.

 

יסמין- בעל ניחוח מעט טרופי וחושני , שימושי לבישום

במאגיה יעיל לחלומות אהבה, העצמת הנשיות , אהבה ורומנטיקה.

 

 

תפוז-

מקושר לשמש

יעיל לכישופי חברות ומערכות יחסים הגנה , משיכת חברים , כסף,  וקסם אישי

 

שמן חוחובה- מעניק רכות וברק לשיער , מוסיף זוהר לעור

 

אלוורה-  נפוץ בקרמים לגוף בשל תכונותיו המרגיעות והקרירות.

במאגיה שימושי לכישופי הגנה בריאות ויופי,

יש להשתמש בו בתנאי קור.

 

תפוח-

לתפוחים תפקיד חשוב ברוב תרבויות העת העתיקה, ביניהן יוון העתיקה, רומא העתיקה ועוד.

בעקבות פרשנויות נוצריות של סיפור הבריאה בספר בראשית, רבים מחשיבים את התפוח כפרי האסור מסיפור אדם וחווה בגן העדן.

בראש השנה מקובל לאכול תפוח בדבש - "שתהיה שנה מתוקה כדבש".

בתרבויות מסוימות מקובל לאכול תפוחים בליל כל הקדושים (Halloween).

העיר ניו יורק בארצות הברית מכונה "התפוח הגדול" ("The big apple").

שמה של חברת המחשבים אפל משמעו תפוח.

התפוח מוזכר במקרא פעמיים בספר "שיר השירים" אך זהו אינו התפוח המוכר לנו שכן זה הגיע לעולם הקדום רק בתקופה ההלניסטית.

 נגה הראובני מזהה את התפוח המקראי עם העץ הנקרא כיום עוזרר(זערור בפי הערבים), שם זה מוכר מהמשנה ופירושו קטן.

כנראה שעם הגעתו של הפרי הקרוי כיום תפוח נקרא זה תפוח גדול עקב דמיונו הרב לעוזרר הן בצורת הפרי והן בצורת העץ ואילו העוזרר נקרא תפוח קטן.

 עם הזמן נפלה המילה תפוח משמו של העוזרר ונפלה המילה גדול משמו של התפוח.

מבחינה מאגית יעיל לכישופי אהבה, פיתוי ותאווה,  ואף כרצון לכבד את הישויות.

ניתן למעוך את התפוח ולהוסיף אותו כתוספת לשאר מצרכים בשיקוי.

 

האתרוג

הוא פרי `עץ הדר`, והוא מכונה לעתים ``תפוח האהבה``;

 הוא פורח באביב, ובריחו וטעמו הטוב הוא מסמל את תקופת ניסן, עת הפריחה והאהבה

 

 

 

תלתן

התלתן, ובמיוחד הווריאציה בעלת ארבעת העלים שלו, נחשב לסמל מזל טוב על פי האמונה הטפלה הרווחת בפולקלור המערבי.

 הסמל האירי המסורתי לשילוש הקדוש, שנטבע על ידי פטריק הקדוש הוא התלתן (למרות שהוא מזוהה לעיתים גם עם החמציץ שגם הוא בעל שלושה עלעלים).

סמל עלה התלתן משמש כאחד מארבעת סוגי הקלפים במשחקי קלפים.

תלתן הארגמן משמש כפרח הלאומי של דנמרק

עלה התלתן משמש סמל אירי מסורתי.

באנגלית, מחלף בעל ארבע גשרים מקשרים נקרא מחלף עלה-תלתן.

לפי האמונה העממית התלתן הוא צמח מקודש לפיות (בייחוד התלתן האדום).

תלתן בעל ארבעה עלים הוא ממש הוכחה לפעילות של פיות באיזור. תלתן ארבע עלי (תלתן בעל ארבעה עלים) הינו וריאציה נדירה של התלתן הרגיל. משערים כי היווצרות תלתן בעל ארבעה עלים מושפעת מתנאי הסביבה כגון: סוג הקרקע זיהום האוויר ותנאי הגידול. מספר העלים הגדול ביותר שהתגלה על תלתן היה 18 עלים, וקיימות וריאציות של מספר עלים בין 2 ל-18. ההסתברות למצוא תלתן בעל ארבעה עלים ויותר היא 1 ל-10,000 ולכן רווחת האמונה טפלה שמציאת תלתן כזה מביאה מזל. על פי המסורות האיריות, לכל עלה יש משמעות סמלית: העלה הראשון מסמל תקווה, השני מסמל אמונה , השלישי מסמל אהבה והרביעי מסמל מזל

 

שום-

השום והבצל מוזכרים בתנ"ך פעם אחת בלבד, כאחד מהמאכלים שבני ישראל מזכירים כשהם רוצים לשוב למצרים

"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" (במדבר י"א, ה)

חז"ל חכמנו בשום כמה תכונות טובות: "משביע, משחין, ומצהיל פנים ומרבה הזרע שבבני מעיים" (בבא קמא פ"ב, א).

 בתלמוד הירושלמי נכתב על עזרא הסופר ש"הוא התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה". (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה פ"ד ה"א)

 וכן עולה מעוד מקורות שהשום הפך להיות המזון המיוחד ללילי שבתות.

השום הפך למאכל כה מובהק ליהודים, עד שבמשנה מובא שמי שמשתמש בביטוי "אוכלי שום", הרי כוונתו ליהודים (מסכת נדרים ג, י).

אכילת השום אצל היהודים בולטת במיוחד לעומת התיעוב שהיה קיים לשום אצל הרומאים.  בתקופת המגפה השחורה, נתפסו ארבעה גנבים שפשוט בלי מפריע עברו על גופות המתים, וגנבו דברי ערך. כשחקרו אותם ושאלו "איך לא נדבקת במחלה?" הם ענו שהם שתו חומץ המורכב מפיגם, שום ועוד כמה מרכיבים. עד היום החומץ הזה משמש למטרות מאגיות של ריפוי הגנה וכולי, רק מה שמראה לנו את החשיבות שלו בעבר: עד היום יש מועדון הערצה לשום, ויש מגזין באנגליה שנקרא "מועדון השושנה המסריחה". אז למה נשתמש בשום היום? כשייך ליסוד האש, ומגונן אפשר להשתמש בו לגירוש, ריפוי והגנה. אפשר להכין קמיעות הגנה נגד גניבות ולקבור מסביב לבית. תרופה צוענית מסורתית למחלות: יש לשפשף שן שום טרייה וקלופה על העור, ולהשליך למים זורמים, מה שייקח את החולי ממך והלאה. ועוד קצרה היריעה בשימוש בצמח הנפלא (והמסריח) הזה. שבדרך אגב גם מקודש להקטה, והיו אוכלים אותו בחגיגות שלה ומותירים אותו בצמתים לכבודה. לואיזה:

גם צמח אויר, וגברי במהותו. אם תענדו קמיע עם לואיזה, או תשתו חליטה מעליו, זה מנע מכם לחלום. הצמח גם משמש ליצור משיכה אצל המין השני, וגם הוא חלק ממיני האפרודזיאקים למינם. הצמח הזה הוא גם מחזק כללי, ומשמש למטרה זו בתערובות מאגיות שונות. והוא גם משמש לטיהור. והוא גם מאוד טוב באמבטיות מטהרות. למשל אמבטיה של אניס ולואיזה יעילה לאנשים אחרי ציד, כי זה עוזר לשטוף את ה"דם" מהידיים שלהם. לימון:

מקושר למים ולירח. מי לימון נועדו לטיהור אנרגטי מעודן של חפצים מאגיים כמו קמיעות, וחפצים מאגיים לפני טעינה אנרגטית. הטהור החזק ביותר הוא הוספת מיץ לימון לאמבט בימי ירח מלא. פרחים מיובשים או קליפה, מוספים לתוך קמיעות למשיכת אהבה, ותערובות צמחיות לאותן המטרות. עוגת לימון, המוגשת לקינוח, תחזק את הקשר ואת נאמנות האהבה. פיסת לימון תחת כיסא של ידיד תדאג שהידידות תפרח. צמח הידידות והאירוח בקיצור. נענע (מנטה): צמח נחלים עדין, שיש לו יותר מאלף סוגים בעולם. במשך שנים הוא היה חלק בשיקויי ריפוי, ותערובות צמחים, עלים טריים שמשופשפים על הרכות, ירגיעו כאבי ראש. נשיאת מנטה מונעת מחלות, ותה מרפא בעיות כיבה, המנטה משמשת גם כצמח לכישופי ממון וכסף, זה ריח בר מזל למטרות אלו. למרוח קצת מנטה על הארנק ועל שטרות נאמר שהכסף יחזור פי שלוש. גם זה צמח מאוד שימושי וקצרה היריעה

 

בצל-

מוצא הבצל ממרכז אסיה. המילה allium בלטינית והמילה האנגלית onion בעלות אותה משמעות : אחדות , אחד. כפי הנראה עשו הבחנה בינו לבין בצל השום שמורכב מבצלצלים רבים. והמילה cepa- פרושה עגול. השם העיברי בצל נגזר מבסל בערבית, מהשורש "לקלף".

 במצרים הוא היה מקודש ונקרא "שושנת איזיס". זהו צמח שגם קודש לה נוסף על המור , למלכת הכישוף המצרית.

ופקעת בצל שימשה בזמן חתימת עסקאות, וקבלת נדרים ושבועות. כמו השום גם זה צמח שמקושר עם אש ולגבריות, אז שימושים דומים אפשר למצוא בו, כמו ריפוי (שריפת המחלה או הגורם לה), הגנה (בימי הביניים היה מקובל לחנוך חרב חדשה על ידי חציית שום בעזרתה, ונאמר שחרב כזאת לא תקהה או תשבר). קנינגהם מציע לקחת בצל קטן וקלוף, לתקוע בו המון סיכות עם ראש שחור, ולקשור את זה לסרט אדום שינעץ בחלון, זה ימנע ממטרדים ופושעים להיכנס לבית. הבצל בנוסף משמש כאפרודזיאק (מעורר תשוקה) ושילוב שלו טרי במאכלים עוזר בכך.

השימוש בבצל היה ידוע בכל התרבויות העתיקות הן במזרח הקדום, במצרים, יוון ורומא והן בסין. כבר בשנים 3200 לפנה"ס ישנו תיעוד של שימוש בבצל במצרים העתיקה כפי שצוייר בקברי המלכים. המצרים נהגו להציע סלים עם בצלים בהלוויות כסמל לחיי נצח. ארכיאולוגים מצאו שרידי בצלים בעיניים של המומיה של רעמסס הרביעי שמת בשנת 1160 לפנה"ס. בני ישראל התוודעו אל הבצל בשבתם במצרים והתגעגעו אליו בזמן מסעם במדבר" זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם...ואת הבצלים ואת השומים (במדבר י"א, ה). הבצל גם הופיע בספרות חז"ל והרמב"ם מציין בכתביו שהשימוש טוב כנגד נשיכות כלבים ובעלי חיים "אשר אין סם להם.. .ידוש הבצל ויערב בדבש ויחבוש בו". לבצל יש תכונות אנטי דלקתיות, וטוב לבעיות על רקע ויראלי וחיידקי. בגלל התכולה הגבוהה של הביופלבונים שבו הוא משמש לטיפול בכל סוגי הדלקות, כולל דימומים ודלקות בחניכיים. ובאוזנים יעיל לטיפול דרכי הנשימה, בדלקת ריאות, דלקת הסינפונות, שפעת, נזלת צרידות, אסתמה ועוד.

הבצל מכייח ומשחרר מליחה' הוא מוריד כולסטרול, משמש כתרופה כנגד סתימת עורקים, מוריד יתר לחץ דם ויעיל לטיפול בדלקות בדרכי השתן.האדנוזין שבו ביחד עם הפוספאטים עוזר לגוף לנצל את הסוכר ליצירת אנרגיה, על כן מומלץ ביותר לחולי סוכרת. התרכובות הגופריתיות שהבצל רווי בהן (הריח העז) מקנות לו תכונות לחיטוי מערכת העיכול בפני טפילים , תולעים וחידקים.

 הבצל מעולה לחיטוי פצעים.

 

קינמון-

מקור השם Cinnamomum zeylanicum הינו ממוצאו - ציילון שכיום קרויה סרי לנקה.

לקינמון טעם מעקצץ ואהוב ומשתמשים בו לתיבול עוגות,קינוחים (בעיקר קינוחי פירות ובפרט תפוחים) אך הוא משמש גם לתיבול בשר.

הקינמון היה אחד מסממני הקטורת והוא מוזכר גם בשיר השירים ד' יד':

 "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים".

הקינמון הוא תבלין נפוץ, בעיקר במאפים ועוגות.

 שמנים ארומטים של הקינמון בשימוש נרחב בארמותרפיה והם משמשים בטיפול בכאבים,

דכאונות ואיבוד עניין בחיים. פעילותו מחממת, אנטי ספזמוטית (מרפה עויתות),

 משחררת את הקיבה (נוגד גזים) ואנטי ספטית. מבחינה מאגית הצמח הזה מכיל קונטוציות חמות של יסוד האש הוא מעורר ומצויין לכישופי תאווה תשוקה והגנה.

 

שקד -

את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה". השיר "השקדייה פורחת" הוא שהשריש את השם שקדייה לעץ השקד,

שהפך לסמל של ראשית הפריחה בארץ ישראל. כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט,

הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לסמלו של החג.

פריחתו מרשימה על רקע ראשית הלבלוב הירוק, בעיקר אחרי חודשים רבים של יובש.

השקד נזכר ארבע פעמים במקרא בהקשרים שונים.

בשלוש מהן מוזכר עץ השקד בהקשר לשקידתו וחריצותו, בגלל פריחתו המוקדמת והקצרה.

שמן השקדים משמש את יצרני הקוסמטיקה במוצרים הבאים: לריכוך, לקרם לחות, לקרם להרגעת והגנת עור הידיים,

לחלב גוף, לקרם לילה. השמן ניתן לשימוש ללא הגבלה בכל מוצר ושימוש קוסמטי.

 שמן פרח השקד מופק מפרי השקד הא''י והינו כשר למאכל.מתאים במיוחד לכאלה הסובלים מהבעיות הנ''ל: ריאות, קיבה, כאבי ראש, .אוזניים, שיעול, תולעי מעיים, מחלות עור, כח גברא.

 

אבוקדו-

פרי טרופי , ירוק עד שמו של האבוקדו בא מהשפה האצטקית, שבה הוא קוראים לו ahuacatl, 

באותה מילה שבה כינו את האשכים  ובספרדית נקרא הפרי , aguacate, אך ברוב השפות לפרי קוראים אבוקדו

קליפתו של פרי האבוקדו היא בשרנית וצבעה ירוק או שחור, עתירת שומן חלבונים וויטמינים B, A ו- C.

גלעינו של האבוקדו יחיד וקשה.

האבוקדו פורח בדרך כלל באביב והפרי מבשיל בחורף,

כל עוד לא קוטפים את הפרי אחוז השומן בו עולה, נהוג לקטוף רק אחרי שהפרי עבר את סף 9 אחוזי שומן.

אגדה אצטקית מספרת שבעונת הבשלתו, נאסר על בתולות להלך בחופשיות .

מבחינה מאגית : מקודש לאלת האהבה ארזולי ויעיל בכישופי יופי , תשוקה , תאווה אהבה, וכסף.

מבחינה קוסמטית יעניק יופי זיו קורן לעור הפנים או ייכתש למשחה, ויימרח על הפנים

 

בזיליקום ביוון הוא נחשב לצמח מלכותי,

 בהודו – מקודש. משחת בזיליקום שימשה כקרם הגוף האולטימטיבי לנשים.

 בפולקלור ענף של בזיליקום בשיערו של אדם סימל את כוונותיו להינשא לאהובת ליבו.

 אם האישה בחרה לקבל את המחזר,

הייתה מניחה כלי עם בזיליקום במרפסת ביתה על מנת שיראה זאת.

מצד אחד הוא תבלינו המקודש של נחש הבסיליסק, שהוא הורג כל אדם המביט לתוך עיניו,

(ולפיכך משמש גם לקללות וגם להגנה מפני נחשים)

 מצד שני זה צמח מעורר חברות ואהבה.

 נאמר שאם שאני אנשים יריחו בצוותא ענף של בזיליקום, שניהם יהיו ידידי עד.

באיטליה אישה המוכנה לקבל מחזרים תשים עציץ של ריחן מחוץ לחלונה.

ישנם גם שימושים רבים שנועדו להשאיר מאהב אצל אדם מסוים,

 והצמח הזה ראוי למאמר שלם משם עצמו. מבחינה מאגית: שימושי לכישופי כסף , הגנה , וכן אהבה ויופי.

 

פטרוזיליה:

הפטרוזיליה שייכת למשפחת צמחי התבלין

צמח זה הגיע אלינו מדרום אירופה. מקור שמו מיוונית ופירושו: PETROS - אבן, SELINON - סלרי,

זאת אומרת סלרי ההרים. צמח זה הוא דו-שנתי. עליו של צמח זה הם בצבע ירוק כהה.

ביוון העתיקה סימן צמח זה מוות והוא פוזר מעל קברים. הרומאים התחילו להשתמש בו בבישול.

לצמח זה ישנן סגולות רפואיות והוא יכול להפחית או להוריד את הדברים הבאים: הפרעות בעיכול,

לחץ דם גבוה, ריח רע מהפה, גזים, הפרעות

 בתפקוד הפרוסטטה ומחלות כליות,

עוזרת לטיפול בדרכי השתן ובאבנים בכליות. הפטרוזיליה עשירה בוויטמין A ו- C ובברזל.

ברומא וביוון העתיקה, נהגו ללעוס פטרוזיליה בסוף כל ארוחה על מנת לרענן את ריח הפה.

מבחינה מאגית הצמח שימושי לכישופי הגנה אסטרלים ויצירת אשליות. (גלמור וכו')

 

וניל מקור שמו במילה "ואינה", שפירושה בספרדית "ואגינה" על שם איבר המין של האישה.

 האצטקים טענו שהוניל מעורר והוסיפו אותו לשיקויי הקקאו שלהם.

 

שוקולד האפרודיזיאק האולטימטיבי – מעורר חשק ומרפא לב שבור. האצטקים ובני המאיה חגגו את קטיף פולי הקקאו באורגיות המוניות

. מונטזומה, המלך האצטקי האחרון, נהג לשתות 50 כוסות קקאו מדי יום כדי להיטיב לענג את 600 (!) הנשים שחיו בהרמונו

. ואם אתם זקוקים לחיזוקים מעולם המדע: מלבד הקפאין מכיל השוקולד מולקלות PEA, הזורמות בדמם של אנשים מאוהבים.

 

 

ורד-

ברפואה העממית וברפואה האלטרנטיבית משתמשים בוורד, ובמיוחד ב"מי ורדים", המופקים מעלי הכותרת של הוורד,

מי ורדים הם תרחיף - תוצר לוואי של תהליך זיקוק עלי כותרת הורד, מי הוורדים מהווים תחליף זול לשמן ורדים שמשמש את תעשיית הקוסמטיקה.

מי הוורדים ניחנים בארומה חזקה ומשמשים במזרח הרחוק ובמזרח התיכון כתבלין למאכל - בעיקר בקינוחים מתוקים כמו עוגיות המעמול המלבי, הסחלב, הפלודה, הלאסי ועוד. מי הוורדים משמשים גם לצורכי דת בהינדואיזם ובאיסלם. במערב מי הוורדים משמשים בעיקר בתעשיית הקוסמטיקה.

בישראל משווקים מי וורדים שבחלקם מייצור מקומי ובחלקם מיובאים בשווקים, בחנויות ייחודיות, בבתי הטבע והקוסמטיקה.

מבחינת ההלכה היהודית, הרחת מי הוורדים חייבת בברכת "בורא מיני בשמים" ושימשו גם במנהגי אבלות בקהילות מסוימות כמו בציטוט הזה מהבן איש חי מבגדד.

"...דזהו הטעם דנוהגין פה עירנו בגדאד יע"א שבתוך י"ב חודש מביאים יורשי הנפטר מי ורדים או שושנים או מיני עשבים שיש להם ריח טוב ואוחזים אותם ועומדים בפתח בית הכנסת כדי שיברכו (בורא מיני בשמים א.א) הנכנסין והיוצאים ..."

 כצמח מרפא. הוורד צויין בין היתר כמועיל לטיפול בדלקות אוזניים ועיניים, בכאבי ראש, בבעיות בדרכי העיכול, בכאבי רחם, בדלקת ריאות ולהורדת חום.

מקורות ופולקלור: השם ורד אינו מופיע בתנ"ך, אך מופיע פעמים אחדות במשנה, בתוספתא, בתלמוד ובמדרשים. יש חוקרי מקרא המזהים את הורד עם השושנה המופיעה במקרא: "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע י"ד, ו'). שיח הוורד היה חשוב בכלכלת העם, ולכן היה חייב בשביעית ובדמאי. בייחוד מציינים את עלי הכותרת, ששימושם היה להכנת מי-ורד ושמן-ורדים: "הורד והכופר... יש להם שביעית" (משנה, שביעית ז', ו').

בעל ניחוח מתוק ורומנטי  שמתקשר לרומנטיקה

מבחינה מאגית יעיל בכישופי אהבה ורומנטיקה , תשוקה 

 וגם בכישופי בריאות יופי  טיפוח ורפואה

 

אקליפטוס:

עלי האקליפטוס מכילים שמן אתרי המשמש כתרופה נגד שיעול אם הוא ניטל במנות קטנות, אך רעיל בכמויות גדולות. בימים חמים מתאדה שמן האקליפטוס מעל לסבך ויוצר את האובך הכחול האופייני לנוף האוסטרלי. שמן האקליפטוס דליק ביותר ושריפות יכולות לנדוד באמצעות האוויר הטעון אדי שמן של צמרות העצים, בעוצמה כזו שאין לכבאים אפשרות לעשות דבר. למרות פגיעותם לאש רוב האקליפטוסים תלויים בה לצמיחה והתחדשות. הן מניצנים רזרביים המצויים מתחת לקליפה, והן מזרעים שהאש גורמת להם לנבוט מתוך האפר.

שימוש מאגי בכישופי בריאות והגנה.

 

 

מליסה-מליסה היא צמח בעל צימוח חזק, רב שנתי, בעל ריח לימון נעים

מקור השם "מליסה" הוא ביוונית, ופירושו "דבורת-הדבש".

 ריחו הלימוני העדין מושך אליו נחילים גדולים של דבורים, ומכאן שמו

מייחסים למליסה תכונות של רענון והרגעה, כולל לנדודי שינה, כאבי ראש וכאבי שיניים.

 מקובל להשתמש בעלים בחליטה של מים חמים.

 טעמה הנעים של המליסה משמש גם ל"חיפוי" על טעמים בלתי נעימים בתערובות עם צמחים אחרים

נוסף על כך יעילה כתרופה לטיפול בשטפי דם, בדיכאון נפשי, במיחושי קיבה, בחום, בהתכווצויות של הרחם,

בהפרעות במחזור החודשי בכאבי ראש וסחרחורות, בשיעול, בצירי לידה ובמחלות לב, ומסייע להגלדת פצעים.

מליסה מבושלת ביין: מבשלים חופן עלי מליסה ביין, בכמות השווה לשתי כוסות. מפסיקים את הבישול 5 דקות לאחר הרתיחה,

 מסננים ושותים את היין בעודו חם. מרתח זה יעיל לחיזוק הלב, מנקה את בית החזה מליחה ומרפא שיעול,

מסדיר את המחזור החודשי, משכך כאבי ראש וסחרחורות.

להגלדת פצעים: משרים חופן עלי מליסה במים בכמות השווה לכוס, במשך יומיים, מוסיפים רבע כפית מלח.

 במשרה זו מנקים פצעים ושוטפים אותם.

 

 

הלולב, או כפת־התמר, הוא פרט מהעץ שמימים קדומים - ואפילו בתרבות הערבית - סימל את האלה האם,
 את הלידה, ואת ראשית השנה בתקופת תשרי.
נטען כי הלולב דומה לעמוד השדרה  של האדם, והוא מכפר על הגאוה וחטא היוהרה.
 
זית-
הזית מוזכר בתנ"ך במשל יותם ועל חשיבותו הרבה ניתן ללמוד מן העובדה שהיה הצמח הראשון אליו פנו. וכן בסיפור תיבת נח  בו היונה המחזיקה במקורה עלה של עץ זית מסמנת את סוף המבול סמל זה, בשינוי קל (יונה עם ענף זית במקום עלה), הפך לסמל השלום. הזית מופיע בסמלים נוספים בארץ ובעולם (סמלה של מדינת ישראל  סמל האומות המאוחדות ועוד). ארץ ישראל קרויה "ארץ זית שמן ודבש".
יש המחזיקים בארנקם עלה של זית כסגולה למזל.
 
הערבה
היא עץ המים, שהם מקור מחייתו, והיא מסמלת את תקופת טבת רוויית הגשמים.
הערבה שימשה למטרת הורדת גשמים בטקסים פולחניים, שהיו כרוכים בהזדווגותם הסמלית של אלת האדמה עם אל השמים;
הזדווגות כזאת נעשתה ``על רצפת הקציר`` - כלומר, על גבי השטח שנקצר.
השימוש בערבה לאותה מטרה נעשה עד היום הזה בתפילת ``הושענה רבה`` הנאמרת בסיומו של חג הסוכות.
 אחד מהעצים שהדרואידים קידשו, וקיבל על שמו חודש. אפשר להכין מענפים שלו שרביטים לעבודה מאגית.
מקודש לירח ולנשיות ולכן מקודש לאלות רבות ( הקטה, פרספונה, קרס והרה) וגם למספר של אלים (מרקורי, ובלניוס).
באנגליה הצמח נשתל במקומות קבורה ומקומות מקודשים,
כנראה כדי "להזיל דמעות למתים". אבל עדיין זה צמח שמאוד מקושר לאהבה: הוא יעיל בכישופי אהבה, וגם בדווינזציה שקשורה לאהבה. שלא לדבר בכלל על יכולות הריפוי המדהימות שלו (מקליפת ערבה הפיקו אספירין) ועל אופיו המגן. צמח קסום בהחלט

 

דובדבן-

ביפן סאקוּרָה (桜 או 櫻) הוא השם היפני לעץ נוי דובדבן.
 פרי הדובדבן נקרא סאקוראנבו (桜ん坊 )
חג הסקורה היפני, בתרגום חג פריחת הדובדבן  היה חגם של הקיסר ובני האצולה וחגם של כל.
הסאקורה היא סמל מוכר של יפן שאמורה לסמל את האופי היפה
 אך חמקמק ובר-חלוף של החיים ומופיע תדיר באומנות היפנית.
 
אדמונית
הפרח הוא אדום כיין, ומכאן שמו בעברית, בעל מבנה של ספל פתוח, וגדול יחסית, המגיע לעתים עד עשרה ס"מ. במרכז הפרח גוש צהוב בולט של אבקנים מרובים. הפריחה היא בתחילת האביב, בחודשי אפריל ותחילת מאי.
 

האגדה מספרת על זוג צעיר מהכפר בית-ג'אן שביקש להינשא. הורי הכלה התנגדו לנישואין והזוג ברח אל הר הלל(בערבית ג'בל אל-ערוס הוא הר הכלה). בראש ההר נלכדו בסופת שלגים שניתקה את כל הדרכים להר. הורי הכלה ביכו את בתם כי סברו שאבדה לנצח. לאחר מספר ימים בשוך הסערה, יצאו תושבי הכפר לחפש את הזוג. בהתקרבם אל ההר ראו לחרדתם עקבות רגלי דב בשלג. הם הלכו אחרי העקבות שהובילו אל פתח מערה בה נמצאו לשמחתם את הזוג בריא ושלם. מסתבר שהדב הביא לזוג מזון בכל ימי הסערה. האגדה מספרת שבכל מקום בו דרך הדב פרחה לזכרו אדמונית הלא היא כף רגלו של הדב (בערבית כף אל-דב).

מקובל להאמין כי קומץ פרחי אדמונית מתחת למיטה מרחיק שדים ומזיקים בלילה.

 

 

ורבנה- צמח עם ניחוח מעט קריר

שנעשה בו שימוש לכישופי יופי ,  נעורים , אהבה ורומנטיקה

מקובל להאמין כי פיות נמשכות אליו.

פעילות רפואית: מנקז כבד ומרה ממריץ עיכול מזין ומשקם מערכת העצבים עם פעילות נוגדת דיכאון

 

בכור אביב-

בכור האביב הוא אחד הפרחים הראשונים שפורחים באביב,

וכך גם פיה זו מכניסה אותנו אל העונה החדשה ואל ארץ הפיות. נגיעה בסלע הנכון עם מספר פרחי בכור האביב הנכונים בזר

 היא אחת השיטות לפתיחת הדלת שמובילה לארץ הפיות

(בעוד שנגיעה בסלע עם מספר פרחים לא נכון עשוי להוביל לאבדון -

האירים טוענים שהתבוננות מבעד לפרחים

בצורה מסוימת יכולה להפוך את הבלתי נראה לנראה

 ובכך לגרום לפיות להתגלות, בין אם ירצו זאת ובין אם לא.

 

אשחר-  מקושר מבחינה מאגית  לנעורים , לאהבה ולהגשמת משאלות.

 משהו נחמד לגביו: כדי לראות פיות, יש לרקוד במעגל של פרח זה בליל ירח מלא.

אם פיה מופיעה (במסורת זה עובד בעיקר על אלפים) אמרו בקול: Halt and grant my boom! לפני שיעלם ואז הוא חייב למלא משאלה...

נכתב על ידי Esteria , 1/3/2008 17:43  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  Esteria

בת: 27

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEsteria אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Esteria ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ