לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

sing for the tears



Avatarכינוי:  פתטיות זאת דרך חיים

בת: 27

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

6/2018

נבירה


"את אף פעם לא תיהי מאושרת, לא משנה מה וכמה סיבות יהיו לך להיות"

ככה הוא אמר לי, ממש לקראת הסוף.

בין קללה מתוך עלבון כבד לבין כנות מוחלטת. כזאת שכבר שכחתי מה היא.

התגעגעתי לנבירה לתוך עצמי, כזאת שמנקה את כל השכבות של השגרה המשעממת שנקראת "החיים".

 

אני זוכרת תמיד שכל מה שהיה לך חשוב זה באמת לשמח אותי מהבפנים,

שום דבר לא היה חיצוני, הכל היה מהתחתית של הלב, לגעת ממש עמוק.

אתה כנראה היחיד שהכיר וראה אותי באמת. ואני לא ראיתי אותך.

כל פרט קטן שהזכרתי כבדרך אגב אי פעם היה עולם ומלואו עבורך.

אני זוכרת את היום הולדת באילת, כשהבאת לי תיבת נגינה עם בלרינה.

רק כי זרקתי לך מתישהוא לפני כמה שנים שזה היה החלום שלי כשהייתי ילדה.

שרשרת מפתח סול ועגילי מפתח סול שנגנבו כשפרצו לנו לבית

וכמה שרף לי בלב. כי זו היתה מתנה מתוך הלב שלך לתוך הלב שלי.

זה מדהים כמה אני יודעת טוב מאוד להתלונן ולסבול בסיטואציה ורק אחר כך מעריכה וכואבת.

היית המון ואני לא אשכח לך את זה. אני לא אשכח כמה הייתי כלום בשבילך.

אחת הסיבות שאני שמחה שזה נגמר היא כי מגיעה לך מישהי שתראה את הכל.

באותה השניה ממש ולא בדיעבד. מישהי שתראה אותך.

לא הפעלתי את הבלרינה מאז הפרידה שלנו.

היא תיבת תכשיטים חסרת כל משמעות עכשיו. חסרת כל ערך.

 


אני כל כך משוטטת ומטושטשת ותמיד מגיעה לאותה נקודה. לתוך טשטוש בתוך זוגיות,

חסרת כוח ורצון לנבירה. עד שתופס אותי איזה יום כזה שבא לי לכתוב ואז הכל נשפך החוצה.

הרי עשיתי היפוך של 180 מעלות בחיי. מחקתי אנשים לא רצויים, החלפתי עבודות, תחומי עניין,

תחומי עבודה,תחביבית, רצונות, שאיפות ומה לא?

ועדיין, לא שמחה בחלקי.

 

לפעמים טוב לי לחשוב שאנחנו יחד, כי אנחנו מתאימים בקליפות שלנו

ולפעמים מסתכלת פנימה עמוק ומגלה חלל ריק.

ואחרי שהיה לי עולם ומלואו של עומק, מחשבות, שיחות וכנות מוחלטת -

פתאום כשאין אז החלל הזה צועק לי לעצור,

שאולי זה לא המקום שלי.

אהבה. משיכה מינית. משיכה לאופי.

כל אלה הם כימיקלים במוח שלי.

עוד 10 או 20 שנה אני ארצה פשוט להיות מסוגלת לדבר אמת עם האדם לצידי.

לספר לו שאני כואבת, שאני מרגישה לבד, שאין לי בית אמיתי.

אני לא שייכת.

נכתב על ידי פתטיות זאת דרך חיים , 7/6/2018 01:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,944
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , מתוסבכים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפתטיות זאת דרך חיים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פתטיות זאת דרך חיים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ