לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

three pionts


אני אוהבת לכתוב. כשאתה כותב אתה מספר, אם אתה רוצה ואם לא את העולם הנסתר שבך.אפילו כשתנסה להישמע מחוייך ועליז, המילים שלך יספרו את האמת.... העולם שלי כתוב כבר מזמן במליוני דפים במחשב, אז חשבתי לשתף אותכם ולדעת מה אתם חושבים. מקווה שתאהבו, אריאל 3>

Avatarכינוי: 

בת: 26

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2009

מה לי ולזה?!


חשבתם פעם על המקום שאתם נצמאים בו?

הכיתה, השכונה, בית הספר, החברה, העיר או המדינה?

הכל כאן מושלם?! אני בטוחה שיש מקום לשיפור....

ולמהאני אומרת את זה לכם?! זה פשוט תלוי אך ורק בכם!!

_______________________________________________________________________

אני ילדה דיי קשטה. תמיד אני נוהגת להקשיב למבוגרים ולגדולים.

לבצע את כל המשימות כראוי ובזמן,לדבר בנימוס ולהשיב לשאלות קשות ומסובכות.

תמיד כשהיו מדברים על המצב בארץ הייתי שותקת ומקשיבה.

'המצב בארץ לא הכי טוב, זה שיהיה...' חשבתי לעצמי.

המבוגרים תמיד אמרו:" פעם היה יותר טוב..." בנימה עצובה.

או שהוסיפו:" האנשים האלה פשוט לא יודעים להתנהג..."

או שאפילו פלטו בכעס" ה______ האלה, כשהגיעו לכאן הביאו איתם רק דברים רעים..."

אני הייתי מקשיבה ודוממת. מי אני שאשפוט? אני רק ילדה בת16, לא עברתי עליות לארץ, לא עברתי מיתון קשה או מלחמות ארוכות. למעשה המלחמה העיקרית שלי היא על מה ללבוש או מה להגיד בזמן מסוים או משהו כזה...

שמעתי לא מעט גידופים עקשניים על שרים מושחתים שדואגים רק לעצמם ולכיסא שלהם, שמעתי האשמות טורדניות על מגזרים אחרים בעם שפשוט לא 'שייכים'. שמעתי הרבה.

במהלך החיים שלי, יצא לי לשמוע המון דעות. שמאלנים, ימניים, דתיים,חילוניים ואפילו כאלה בלי דעה ממש מגובשת שרק סתרו את עצמם בכל הזדמנות אפשרית.

אף אחד מהצדדים לא הביעה תמיכה בצד האחד. כל אחד האשים מישהו אחד, רחוק ממנו ומדעותיו. כולם היו בטוחים שהם בסדר, למעשה הם הכי בסדר שבעולם.

"אם לא היו אנשים כמו הצד השני הכל היה בסדר!"

לא תוכלו להאשים אותי אם אני עדיין מתלבטת למי להאמין.

הטיעונים של כולם כל כך משכנעים, כולם נשמעים באור מזהיר וחיובי כשהם מציגים את עצמם אך נשמעים כל כך נוראיים מהעבר השני.

 

איפשהו לפני שנתיים התחלתי לקרוא על דברים שקרו מזמן, על דברים ישנים 'היסטוריה קדומה' שלכאורה אין להם כל משמעות עבורנו כיום.

התחלתי לקרוא על אהבות קסומות, על חלומות כמוסים צרובים באמונה בוהקת. קראתי על נערם ונערות בגיל שלי, בארצות של כפור ושלג שחלמו על דברים אחרים ממה שאני חולמת עליו. גיליתי מסירות נפש עצומה והקרבה של כסף ומשאבים, חופש ואפילו חיים. גיליתי עד כמה החיוך והיד המחבקת של יהודים בתפוצות השונות היתה יקרה אז.

גיליתי עד כמה החלום הזה היה חרוט עמוק בפנים אצלם. ועד כמה החלום הזה היה דומיננטי "ארץ ישראל" עד כמה שהם ייחלו ליום בו יזכו לראות אותה חיה ותוססת. איך בשקט, בשקט הם עלו לכאן, נלחמים במה שעומד בדרך בגבורה. אנשים משכמם ומעלה: מדענים, רופאים , עורכי דין, סופרים, משוררים, רבנים,, חיילים, ואיכרים כולם נתנו את כל מה שהיה להם ומעבר למען מטרה אחד משותפת וחשובה: הקמת בית מוגן ובטוח, גדול ואוהב לכל היהודים שבעולם.

לא האמנתי עד כמה הסיפורים האלה, שקרו לפני (במונחים שלנו 'פול' זמן)  חמישים, שישים שנה כל כך ממשים וחיים מנגד עיני.

 

הפסקתי להאמין למבוגרים. שידברו.

אולי לא עברתי מהלומות כואבות אולי אני ילדת שמנת ישראלית ממוצעת ורגילה. אבל אני יודעת שזאת לא הדרך. אני יודעת שהמלחמה האמתית היא לא באויבים מבחוץ או בכלכלה הירודה או במחלות. המלחמה האמיתית היא באותה גישה הרסנית של 'מה לי ולזה?! מה אני כבר יכול לשנות' למדתי בזמן הזה עד כמה כוחות נפש עצומים יש לכל אחד מאיתנו כשהוא רק רוצה. אפשר לסובב את העולם לאחור ובחזרה ולהוריד את הירח (ועוד כמה דברים חסרי שחר שאנשים אומרים לפעמים) אם רק רוצים באמת.

 

אתם יודעים מה הבעיה שלנו?! אנחנו פשוט לא רוצים מספיק...

נוח לנו להסתתר מאחורי "פעם היה יותר טוב" נעים לנו לחיות באשליה שקרית של  " הכל באשמתם".

מי רוצה להרגיש אשם? מי רוצה להפיל את האחריות הכבדה כל כך עליו?

 

אני לא יודעת למי אני אצליח להיכנס ולשנות משהו בפנים, אני יודעת שניסיתי ואני אמשיך בכל מעודי (בלי נדר... חח) לשנות. אני יודעת שביחד זה יהיה הרבה יותר קל.

 

אתם לא חושבים?!

אני כן...

 

נכתב על ידי , 26/6/2009 09:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I am back


היי,

אני לא יודעת מי נשאר (או שלא?) לקרוא את מה שאני כותבת עכשיו.

כנרראה שזה מה שקורה שעוזביים את הבלוג שלך למשהו כמו.... שנה?!

הבגרויות שלי (כמעט) נגמרו, והחלטתי שעכשיו, כשאני לפני השחרור אחזיר את הבלוג לחיים...

 

את הסיפור האחרון לא המשכתי וכבר שכחתי על מה רציתי שהוא יהיה (מערכת החינוך ארררר)

אז הנה משהו קטן, (קצת באיחור) שיעזור לכם (בעז"ה) שנה הבאה עם כשלונות...

_______________________________________________________________________________________

 

אני כישלון... כישלון... כישלון...

מי לא חווה אי פעם בחייו כישלון צורב?! כזה שבא משום מקום ונותן לך בעיטה מתחת לחגורה. אפשר לצרוח,לברוח,לשכוח להיכנס לדיכי ולטפוח... או שפשוט שאפשר לצאת למאבק בכישלון,מבטיחה שעוד תסתכלו לו בלבן של העניים...מוכנים?!

 

שלב ראשון:תרגיעו!!!

תחשבו לבן, ים, רוח, שמש מלטפת, גלים קטנים מתנפצים בנגיעות רכות על גרגירי החול החם. אתם על ערסל מרופד כשלפתע.... אתם רואים כריש, מפחיד! גדול! הוא מתקרב...עוד קצת....ועוד...עוד..עוד... ואז אתם רואים אישה מבוגרת בשמלה שזועקת 'אסון אופנה' ובידה מבחן ההיסטוריה שלכם עם חצ'קון גדול בשם "40".

עכשיו תחזרו לערסל תחייכו אליה, לפחות אתם נראים טוב.....

 

שלב שני:חשיבה אופטימית.

אז נכשלתם,אז קיבלת 40, אז אמא לא תהיה מרוצה, אז מה???!!!

אוקי, את מהפכה הצרפתית לא יצא לכם לפגוש, אבל תיקחו הכל בפרופורציה, זה כולה מבחן. יהיו עוד הרבה [תסמכו עליי...] אז בפעם הבאה תנסו ללמוד,[במקום לראות מגרש ביתי למשל] תשקיעו,אולי תלמדו עם חבר/ה ותצליחו... ממש לא שווה להופיע עם שחור בעיניים בגלל איזה חצ'קון על דף...

 יש עוד המון דברים שאתם מעולים בהם [לכל אחד יש...] נסו לחשוב על כל הדברים שאתם טובים בהם, שגורמים לכם הנאה ולאמא המון גאווה. מצאתם?! יופי.

עכשיו תנהו מזה ותחייכו חיוך גדול,[בתנאי שאין לכם משהו בין השיניים].

 

שלב שלישי: הסקת מסקנות

זה שלא הלך לכם לא אומר שאתם טיפשים, או חלילה לא טובים בהיסטוריה. זה פשוט אומר שלמדתם לא נכון [או שלא למדתם בכלל....]

אם למדתם: נסו לשנות את דרך הלמידה, תשננו את הטקסט בשירים,בציורים נחמדים,למדו עם חבר, תזכרו מספרים לפי תאריכי יומולדת או לפי דברים מצחיקים שקל לזכור[כמו 1804- 18 =הגיל שהייתי רוצה להיות בו 4= מספר הבנים השווים בשכונה].

אם לא למדתם: פשוט תלמדו!!!!!!!!

 

שלב רביעי: שיעור פרטי

אחרי שהבנתם שאתם לא כישלון,והיסטוריה פשוט צריכה הזדמנות נוספת איתכם, צאו לדאבל-דייט . הגיע הזמן שתעזרו בחברים,הורים או  אחים גדולים להתכונן למבחן הבא או פשוט להבין טוב יותר את החומר.

פנו בנימוס לאמא או אבא ותבקשו עזרה... לא הלך? תפנו לאח או אחות גדולים...סילקו אותם?!

לא נורא.... יש עדיין את ניצה שעזרתי לה לבחור שמלה לחתונה של אחותה... אז בייבי,הגיע הזמן לשלם....

פנו לחבר קרוב שטוב בנושא ותבקשו עזרה, אם תהיו נחמדים אף אחד לא יעז לסרב...

וככה גם תרוויחו זמן עם חברים וגם תצמצמו פערים. ותבטיחו שבמבחן הבא החצ'קון יתפוצץ מקנאה...

 

שלב חמישי:התמדה זו לא מילה גסה:

לא הצלחתם?סבבה.

תחרשו תעדרו ותחפרו במוח עד שיצמח שם צמח מוזר בשם "100". תתכוננו נפשית מוראלית ורוחנית ותצליחו לכבוש את פסגת ההר שנקרא 'היסטוריה'. תנסו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב,ושוב, ותנחשו מה? שוב... עד שתצליחו לרמוס ולמעוך את החצ'קון הקטן [רק תעשו את זה עם טישו,חבל על הקרמיקה.]

 

...ועוד כמה טיפים:

-תלמדו יום-יומיים לפני המבחן ולא ביום עצמו הלחץ בכיתה והחומר רק יבלבלו אתכם...וחבל!

-תישנו טוב בלילה שלפני,כדי שלמחרת תקומו רעננים וערניים למבחן ובכלל לשאר היום.

-"מבחן עושים עם שעון"-לא, זו לא דעה קדומה של המורה שלכם זו עובדה בטוחה, תוכלו לתכנן את הזמן שלכם לטובתכם ולא לחפש בנרות את השעה והזמן שנשאר.

-תירגעו. אם תלחצו בזמן המבחן תקבלו "באלק אווט". תירגעו,תחשבו על כל תשובה בנחת, אם אתם לא נזכרים,תעברו לשאלה הבאה כדי לא לבזבז זמן.תחזרו אל השאלה הסוררת מאוחר יותר העיקר שנרגעתם.....

 

נכתב על ידי , 24/6/2009 10:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





650
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לא.אריאל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על א.אריאל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ