לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2019

לא חשבתי שאבכה כל כך הרבה


אתמול עברתי אצל נוגה לאסוף שמלה שלקחה ממני 

נוגה לא היתה בבית. וגם לא ההורים שלה 

תוך כדי שאני הופכת את הארון שלה אני שומעת יבבות היסטריות וקריאות שבר 

אני רצה לקומה למטה ורואה את אחותה הקטנה בת ה18 ליד האקווריום שלה בוכה בהיסטריה 

מסתבר שהיא חזרה מהצבא והדג היה חולה ולא שמו לב 

היא לא הפסיקה לכאוב כמה הוא סובל וביקשה ממני לעזור לה

נכנסתי לפורום דגים ומסתבר שהיו לו את כל התסמינים למחלה שעדיף להרוג אותו

הדרך המהירה ביותר לפי מה שהוסבר היה לשים אותו במים מאוד קרים כך הוא הכי פחות סובל ומגיע לגן עדן 

שלחתי אותה לקומה למעלה ואני בוכה את חיי

קיבלתי פלאשבקים מהמוות של הארנב שלי 

אחרי שהוא מת עטפתי אותו בנייר וקראתי לה 

שאלתי אותה מה היא רוצה לעשות איתו 

היא ביקשה שנקבור אותו 

התקשרתי לגוני והסברתי לו שאני לא אוכל להגיע למה שקבע לנו 

התחלנו לחפור בגינה שלהם מספיק עמוק כדי שהחתולים לא יגיעו אליו

בנתיים היא לא מספיקה לבכות 

אחרי כל טקס הקבורה חזרתי איתה הביתה וישבתי איתה 

עד שנרדמה בבכי על הספה 

כיסיתי אותה ויצאתי מהבית  תוך כדי שאני נועלת במפתח ספר שלי 

חזרתי הביתה ממוטטת

 

נכתב על ידי נמסיס. , 16/8/2019 18:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Shmock ב-16/8/2019 22:15
 



Monotonía


קשה לי להודות בדברים שאני אלופה להדחיק 


מעטים הם האנשים שמצליחים לקרוא בין המסכות 


שיגרה אף פעם לא היתה משהו שהתאים לי - אני נכבת בה 


עבודה. בית. המשופמים שלי. וחוזר חלילה 


לילות בלי שינה ותפקוד מונוטוני 




3 בלילה 


הראש שלי מתפוצץ מחוסר שינה 


אני הולכת למטבח יחפה 


הכלבים כבר התרגלו לטיולים הליליים שלי  


לא חוזרת למיטה


נכנסת לחדר העבודה שלי 


על הסטנד יש קנבס נקי


אני שמה את האייפון בצד ומתיישבת על השרפרף 


מוזיקה לא היתה מזיקה אבל הכלבים ישנים 


יושבת דק ארוכות מול הלבן 


אני כבר לא יודעת אם אני ערה או ישנה 


אני לוקחת את השחור 


לא מכחולים , אצבעות , מריחות בעמידה 


כמו מקיאה הכל לתוך הלבן 


השחור נגמר לי , אריה . אריה??? מה הקשר?


האריה יוצא לא שלם , כמו חצי מואר


אני מתחילה להפוך את כל הצבעים בחיפוש אחר עוד שחור 


אין . אני על סף בכי . רוצה עוד . לא הגעתי לתחושה של פריקה 


אין . אין סעמק . אין 


אני מוותרת ושוטפת ידיים . 


מתלבטת אם לצלם את התוצאה או לזרוק דרך החלון 


מצלמת ומעלה לתיקיה של הציורים שלי בענן 


הולכת לסלון ומתיישבת דקות ארוכות מול הטלוויזיה הכבויה 


מנסה לזמן את השינה המזויינת 


כלום .


תוהה לעצמי כמה וויסקי יכול לשלוח אותי לתוך חמימות טובה


אבל אז אני נזכרת שהכלבים צריכים טיול בוקר ארוך


אם אדפוק עכשיו חצי בקבוק אני לא אוכל להוציא אותם 


אולי ספר? לפני שאני מספיקה לקום נשמעות דפיקות ממש קלות על הדלת 


אני נבהלת 


רצה לחדר ושוקלת להזמין משטרה 


אחים שלי בחול ואין מצב שזה הם גם אילו היו בארץ


הודעות חדשות בנוסף לכל אלה שאני מסננת מופיעות על הצג


״זה אני , תפתחי״ אני רואה ממי ההודעה


האגו שלי מציע להשאיר אותו בחוץ 


אני מתפתה להקשיב לו . 


״בבקשה ״ עוד הודעה


אני לא זוכרת אפילו שפתחתי את הדלת 


הוא מולי . הריח שלו שם 


אני שונאת את חוש הריח המפותח שלי 


אני שונאת להריח אנשים ודברים שרוב האוכלוסיה הנורמלית לא מריחה 


לאט אני קולטת שאני בתחתונים וגופיה בלבד 


הוא עומד שם בגופיה וגינס . המבט שלו מתנצל 


״היי״ הוא לוחש . מוציא אותי מהקפאון 


אני זזה לצד , הוא נכנס ועובר לידי . 


ואז אני קולטת על הזרוע שלו קעקוע חדש ומוכר להכאיב 


אני נוגעת בקעקוע , החום שלו באצבעות שלי 


השרירים שלו כמו מגיבים למגע שלי או שאולי הכאבתי לו?


״מה? מה? איך ?״ אני ממלמלת כשאני רואה את אחד הציורים שציירתי שבוע שעבר , אפל שחור ומלוכלך - מקועקע על הזרוע שלו 


ואז אני נזכרת שהתקיה שלי של התמונות בענן משותפת איתו 


אני לא יודעת מה להרגיש 


אין ספק שמי שעשה את הקעקוע צייר את זה הרבה יותר טוב ממני . רואים שזה מקעקע בינלאומי 


הוא סוגר את הדלת 


״למה?״ אני שואלת ולא מצליחה להבין אם אני אוהבת או שונאת 


הוא פורש את זרועותיו ״אפשר חיבוק אחרי כל הזמן הזה שאת מתעלמת ממני?״ 


הוא צודק 


ניתקתי איתו קשר כל כך הרבה זמן 


בידיעה שהוא לא בארץ היה לי קל יותר 


אני אפילו לא יודעת למה הרחקתי אותו כל כך 


אבל הכעס הגיע ואני בשוונג 


״למה?״ אני שואלת בקול רועד מכעס ״באיזה קטע אתה חושב שאתה יכול לקחת את החרא שלי ולקעקע אותו ??״


״ככה את איתי תמיד גם כשאת מחליטה לסנן אותי ״ הוא אומר והזרועות שלו עדיין פרוסות 


אני מתחילה ללכת ממנו לכיוון הסלון 


הוא תופס אותי לחיבוק ואני מנסה להדוף אותו אבל הוא לא עוזב ומושך אותי אליו ומחבק אותי 


הנשיקה שלו על הראש שלי שוברת אותי 


אני מתחילה לבכות בקול  תוך כדי שאני חובטת בו בעצבים 


הוא סופג הכל וכשאני קורסת ביללות הוא אוסף אותי לספה 


הכלבים מגיעים ומתיישבים על השטיח בסלון. משגיחים




הוא יודע שהוא פגע בי , לא היה שם כשהכי הייתי צריכה אותו


מצד שני גם אני הבנתי שיש לו חיים ועדיין זה לא מנע ממני לכעוס עליו


הוא מושיט לי טישו ואני מקנחת את האף והראש כואב 


הוא אוסף אותי אליו והגופיה שלו כבר ספוגה 


אני עליו. גוש רפוי ומיבב . 


היד שלו מלטפת לי את הראש וזה גורם לי להרדם 


הוא מרים אותי למיטה והולך


אני שומעת אותו שולח את הכלבים למיטה שלהם והאור מתכבה


חושך .


אני מרגישה את הידיים שלו מזיזות אותי לכיוון אמצע המיטה


הוא מוריד את הגינס ונכנס איתי למיטה


מושך אותי אליו 


הפנים שלי מול החזה שלו 


הוא יודע להרדים אותי . אני מתמסרת לתוך החיבוק שלו 


״ג׳וני?״ אני קוראת לו


״מה ?״ הוא לוחש לתוך אוזני 


״אל תלך״ אני מבקשת וצוללת לתוך השינה 


אני לא זוכרת מה הוא עונה אבל מרגישה שהוא מקרב אותי אליו ומנשק אותי במצח 


ואני סופסוף ישנה 

נכתב על ידי נמסיס. , 6/8/2019 22:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצוות


זה לא נחשב איזור מסוכן 

בפרונט יש פיצוציות, מספרה וכמה חנויות שאני לא טורחת לבחון 

אמורה להיות פה קומה שניה.

לא רואה שום קומה שניה או דרך שמובילה אליה 

מחוץ לפיצוציות יושבים חבורות של בנים עם בקבוקי בירה

הם בוחנים אותי כאילו הלכתי לאיבוד

חוצה את החנויות ועובר לחלק האחורי . יש שם חניה שנראת נטושה 

החלק האחורי נראה גם נטוש ואפילו קצת מוזנח 

מתקשרת אליו מסביר לו שאני כבר פה 

הוא אומר לי להסתכל לצד ימין , עומד שם על גרם מדרגות מתכת שנראה ממש לא קשור 

זו לא קומה שניה 

זה סוג של פתיחת מרפסת מוזרה 

אני מתחילה לעלות במדרגות 

הולכת אחריו אל דלת שקופה , לא מצליחה לראות מה פנים המקום בגלל השמש בחוץ

אני נכנסת ומנסה לא להיות בהלם 

חדר זה גדול לתאר .לא חושבת שראיתי עסק כל כך קטן אי פעם 

אני מתיישבת על כורסת המתנה אדומה 

הקירות חשופים ונראים מגבס . ברור שזה חלק מחלל גדול יותר 

מראה אחת 

כיסא אחד 

כיור אחד 

ודלפק צר 

לא יודעת למה אבל זה מרגיש לי כמו פרק במראה שחורה

תחושת קלסטרופוביה קלה תקפה אותי כשהלקוח הקודם עוזב 

עכשיו זה אני והוא בחלל הקטן הזה ואני חושבת לעצמי שזה מוזר לי כמה שאני רגועה 

מצד שני אילו לא הייתי מקבלת המלצה עליו אין ספק שהמקום היה מרתיע אותי

הוא מסמן לי להתיישב על הכיסא 

אני מסבירה לו שבאתי לקצוות 

הוא מבקש ממני לעמוד והוא עובד על השיער שלי חצי שעה

אני מסתכלת בתוצאה המומה

הוא כשרון שאין לתאר . השיער שלי נראה מדהים 

והסכום זעום בהשוואה לשאר הספרים 

אני משאירה לו יותר כסף ממה שביקש כתשלום ויוצאת משם מאושרת .


נכתב על ידי נמסיס. , 2/8/2019 21:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Shmock ב-5/8/2019 05:15
 





Avatarכינוי:  נמסיס.

מין: נקבה




14,336

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנמסיס. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נמסיס. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ