לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשהכל רק נראה ורוד



Avatarכינוי:  מיכלי ^^

בת: 19




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2012

תגובות בונות יועילו לי ממש!


לא כתבתי הרבה זמן, ההשראה עוד לא לגמריי חזרה לי 

והכתיבה קצת עקומה..

מקווה שזה בסדר.

 

בליל החשכה/מיכל

 

שררה חשכה בחדרה והאור היחיד שחדר לתוכו היה אור הפנסים מבחוץ  שהצליחו להתפלח מבעד לתריסים שסגורים למחצה. הם שכבו זה ליד זו,ברקע התגנן שיר שאהב,היא החזיקה את ידו שכבר לא החזיקה מזה שבועיים ואנחה של אושר נפלטה מפייה. היא נזכרה במילים שאמר לה, בשיחות של הערב שהצליחו לפלח מהזמן היחיד שבו יכל לדבר וההתרגשות בקולה.

היא הביטה עמוק לתוך עינייו כשהתשוקה התגברה, בחנה את תגובותיו ואמרה בשקט רק בכדיי להיות בטוחה  "אני לא מוכנה לזה אם יש לך עוד מישהי אחרת", עינייהם לא התנתקו זה מזו,"למה שתיהיה לי מישהי אחרת?" שאל בפליאה,היא חייכה ונתנה לו את גופה וליבה יחד.

הם התנתקו זה מזו, ההתנשפויות היו כבדות, היא הביטה על השעון והשעה הייתה אחת בלילה, "כבר צריך ללכת" חייך אליה ונשק לה. היא הסתכלה על עיניו הירוקות ושיערו השחור הקודר ולא יכלה אלא רק לחייך אליו חזרה. היה לה קשה להסיר ממנו את עינייה אבל לא הצליחה להתלבש ולהסתכל עליו בו זמנית. "חברה שלך כבר מחכה לך?", היא הנהנה בראשה ויצאו מהדירה.

"יוני תכיר נסטיה, נסטיה תכירי יוני", נסטיה באה ולחשה לה באוזן "טוב תראי מישל,בתור החברה הכי טובה שלך אני חייבת להגיד שהוא באמת חתיך". מישל צחקקה יחד איתה "מי שמדברת על חתיכים וחתיכות,תראי אותך מגונדרת, אנחנו כולה הולכים לעשות מדורה.. ואולי לשדך לך את חבר שלו" פלטה. נסטיה ומישל שלא התייחסו ליוני התחילו להרביץ זו לזו, "איך את יודעת שירצה אותי?" צבטה אותה. "תשובה פשוטה, את בלונדינית, כולם אוהבים אתכן", "חוץ מיוני שלך" קרצה לה ומישל הכרינה את ראשה במבוכה.

המדורה נראתה מרחוק, הלהבות חיממו את האזור והאירו בחן,מאחורה נראתה העיר מאורת כולה ממנורות הרחובות המפוזרות להן.בשמיים היה ירח מלא וכוכבים כיסו את פנייהם ,על האדמה היו פזורות סמיכות והם נשכבו עליהן, את השלווה ששררה בחוץ קטע צלצול  הטלפון.

הוא התרחק מהן באיטיות,"את יודעת שעשינו את זה?" מישל המשיכה להביט אל עבר הכוכבים,כאילו  מחפשת אחרי תשובה שאין לה שאלה עליה. "באמת?" נסטיה נשמעה נלהבת, "את תיהי חייבת..-",

"אני צריך ללכת לפגוש את השידוך של נסטיה, נדבר" קטע אותן.

השתיקה נמשכה מספר דקות, עד שגבו של יוני כבר לא נראה באופק, הרוח התחילה לנשוף חלשות עם האש החמימה שהמשיכה לבעור לאיטה.

"הרגשתי שזה היה מושלם," ניסתה למצוא את המילים המתאימות לתאר את הרגשתה, "למרות שהכל לא ברור,שאנחנו לא מוגדרים..", "זה הגיוני," קטעה אותה נסטיה "הוא בצבא,אני זוכרת שאמרת שהוא לא רוצה קשר בגלל המרחק,שזה קשה".

"ובכל זאת," מישל המשיכה,לא מסיטה מהכוכבים המהפנטים שנראה כאילו כבשו את השמים, "זה קשה, אני מרגישה תלויה באוויר, ועם זאת, זה היה מושלם, הוא נותן לי תחושה טובה, למה שיראה אותי וימשיך להיפגש איתי אם זה היה רק קטע מבחינתו?" הרערעה.כוכב נפל משמיי הלילה, ושתיהן עצמו את עינהן בבת אחת מבקשות משאלה.

"אני לא חושבת שיש לך מה לדאוג, עברה רק שעה וחצי, אולי הוא לא עונה לך כי הוא לא יכול לדבר" הן ישבו ליד המדורה שלבהתה נחלשה עם כל שעה שעברה, צלילי מוזיקה שקטים בקעו מתוך הפלאפון ונתנו אווירה מרגיעה,צלצול נוסף שבר את השלווה,הפעם זה היה הפלאפון של נסטיה.

כל מילה ומילה הדהדה בשקט של הלילה וחדרה את נשמתה של מישל, עם כל מילה ומילה התכווץ ליבה עוד קצת. היא קיוותה שמדובר על מישהו אחר, היא התיישבה, קיפלה את רגליה וחיבקה אותן כה חזק כאילו חיבקה את אהובה. נסטיה הפנתה את מבטה אל מישל, מבט רך של רחמים ואולי קצת עצב.

"את יודעת? תמיד אמרתי שאנחנו צריכות לבחור את הגברים שלנו בקפידה..", מישל נשכבה חזרה על השמיכה מביטה על הכוכבים "ואני חשבתי שיש לך משפטי פתיחה טובים יותר לבשר בשורות רעות.." שפתייה חצי חייכו חצי בכו.

"תראי,אני לא בדיוק יודעת מה הלך שם,אבל הבנתי שהוא עם מישהי אחרת. אני יודעת שזה קשה, אבל לו יהיה קשה יותר כי הוא הפסיד בחורה זהב כמוך, הוא איבד את האבדה הכי גדולה שהייתה לו," ,חייכה לעברה, "תראי אותך,חכמה, יפה,אישיות מדהימה. אל תיהי עצובה,יהיה בסדר" נסתה לעודד אותה.

 "אני לא עצובה בגללו, טוב,אני כן" ניסתה לעבוד על עצמה אך לא הצליחה, "פשוט.." עצרה עם מחשבות רבות שהציפו אותה ואת רגשותיה.

"פשוט.. את יודעת מה הכי עצוב נסט?" חזרה לדבר עם דמעה שזלגה מעינייה "שהוא גרם לי לאבד את האמונה שלי באהבה" המדורה נכבתה לבסוף, כמו הלב שלה וכל מה שנשאר בחוץ היה החושך.

 

• • •

מה דעתכם ? 

נכתב על ידי מיכלי ^^ , 24/9/2012 17:22  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של oriyah ב-11/10/2012 07:59
 





24,108
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיכלי ^^ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיכלי ^^ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ