לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I'm torn into pieces...can't deny it,can't pretend...

Avatarכינוי:  Miss Nobody...

בת: 23

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2018

חג שבועות


אז לראשונה מזה אי פעם,

ביליתי ערב חג אצל המשפחה של החבר,

והיה מדהים, כיף, ובעיקר טעים.

אף פעם לא הייתי בחג אצל חבר, לא אצל אורי ולא אצל קודמיו,

אז זה היה מעניין וכיף, אני כבר מכירה את המשפחה שלו אז לא היה מביך,

חסכנו לעצמנו את המבוכה של האירועים האלה כי הייתי אצלם כבר כמה פעמים בעבר,

בימי הולדת בעיקרמוציא לשון

לא רק שלא הרגיש מוזר, אלא שהיו צחוקים והרגשתי די בנוח רוב הזמן,

אפילו השתלבתי בשיחות פה ושםמוציא לשון

 

ואוהוו כמות הגבינות שאכלתי שם,

גורמת לי לחשוב למה אני לא עושה את זה יותר, למה אין לי את כל הסוגים האלה בבית,

כי אני מתה על גבינות (מעטים סוגי הגבינות שאני באמת לא אוהבת)מוציא לשון

אבל יותר מהגבינות (שהיו מדהימות),

הכי נהניתי להיות שם עם אורי, כי זה נתן לי איתו סופ''ש ארוך מהרגיל,

ובכלל תמיד כיף איתו, לא משנה איפה ואיך

(נגיד יש ימים שהוא יושב איתי בחדר עריכה ועוזר לי עם הדוקו,

וזה הופך להרבה יותר מסתם מפגש עריכה של דוקו)

קיצר היה ממש אחלהמוציא לשון

 

חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי Miss Nobody... , 21/5/2018 21:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השמנתי אחושרמוטה


טוב אם הגעתי למצב שכואבות לי הברכיים והאזור שמעליהן,

מה שמרגיש כמו כאב עצמות, כנראה שאני חייבת, אבל חייבת,

בלי שאלה בכלל, ללא עוררין- להתחיל דיאטה, אבל דיאטת כאסח.

כזאת שגרום לי להוריד את ה-10 (!!!) קילו המטונפים האלו בחצי שנה.

אמן.

 

וואו השמנתי כל כך שלגוף שלי קשה לסחוב אותי,

איפה ימי הלהתבכיין על 41 קילו,

בפעם האחרונה שבדקתי הייתי 48,

היום כבר אין לי מושג ועדיף לי שלא לדעת,

למרות שזה לא הרבה מעל, אולי 50, וזה מספיק נורא כשלעצמו.

סתם לפרוטוקול- לפני התואר, המשקל הכי גבוה שהגעתי אליו אי פעם היה 44.

 

איכ מה נהיה ממני .___.

נכתב על ידי Miss Nobody... , 13/5/2018 20:41  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המאמר שלי פורסם! ופוסטתמונות מהזמן האחרון :)


צהריים טובים אנשים, אנשות ומה שביניהםחיבוק של הסוררת

 

יש כל כך הרבה דברים שקרו בזמן האחרון והייתי רוצה לספר עליהם,

ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. יש עוד סיפורים מחודש שעבר שלא הועלו לכאן,

כמו יום העצמאות למשל- שבו אורי ואני הלכנו להופעה של תיסלם, ואז סתם ישבנו בבית,

או יום אחד שישבתי בו בחדר עריכה עם זיו ואז שיחקנו (יותר נכון- שיחקתי) עם גמל שלמה,

וביום עריכה אחר עשיתי השלמות לתרגיל של קולנוע ניסיוני, שכשהצגתי אותו קיבל דווקא מחמאות,

כי כן השקעתי מחשבה אבל הלכתי על משהו די פשוט, גם מבחינת ביצוע- צילמתי כלמיני חורים ודברים דרך חורים.

ויום ההולדת של חבר שלי- שחגגנו לו אצלי (והשתכרתי), ושחגגנו לו אצל המשפחה שלו, ובשתי הפעמים היה ממש כיףמוציא לשון

 

 

או אפילו הועדה של הדוקומנטרי- שבה הראיתי מה עשיתי עד כה עם הסרט,

ולמרבה הפלא המרצים אהבו, כי באמת באתי בתחושה שאין לי כלום, ושהמצולם שלי מעניין רק אותי,

כי הוא קשור לאהבה שלי למטאל, ומי עוד יכול להתחבר לבחור מטאליסט חוץ ממי שעושה עליו את הסרט

(או לכל היותר מטאליסטים אחרים)?

כי הרוב לא ממש אוהבים מטאל, לרגע שכחתי שמה שחשוב לאנשים זה הסיפור,

אבל גם זה לא תמיד, כי אם הם יראו שזה מטאליסט לרוב לא יעניין אותם מה קורה איתו, מעניין ככל שיהיה.

אז באתי בתחושות לא נחמדות לועדה, עם בטן קצת מתהפכת,

בעיקר בגלל שאת הסרט הזה אני רוצה לקחת על עצמי כפרוייקט גמר של התואר,

כי אני מאמינה במצולם שלי ויודעת שיש שם משהו טוב שיכול להיות באמת מדהים, בעזרת טיפול נכון בחומרי הגלם, כמובן.

אז ממש הופתעתי לגלות שהם אוהבים, כמובן שתמיד יש איך לשפר את הסרט,

וכדי להביא אותו למקום באמת, אבל באמת טוב יש לי עוד דרך ארוכה, הם נתנו לי הערות לשיפור, איך לפעול מעכשיו כלפי הסרט,

אבל הם אמרו שנכון לעכשיו, לשלב שהם ציפו שנגיע אליו- הבאתי תוצר טוב.

 

דבר נוסף שקרה- המאמר שעבדתי עליו בחצי שנה האחרונה סופסוף עלה לאתר המכללה. 

אני לא הולכת לפרסם אותו בפייסבוק תחת הכותרת ''סופסוף כתבתי מאמר על אחת האהבות הגדולות שלי!'',

כי בפעם האחרונה שהראיתי לאנשים משהו שכתבתי, שהגיע לעיתון, הם צחקו עליי ואמרו שזה מפגר (אפילו כאן בבלוג),

הייתה פעם אחת בתיכון שהגיע איזה עיתונאי להרצות לנו,

ובסוף ההרצאה סתיו ואני ניגשנו אליו והוא אמר שהוא ישמח אם נכתוב לו על דברים שמעניינים אותנו,

אז כתבתי על זה שבאותה תקופה שנאתי את עצמי והייתי בדיכאון, ופרסמתי את הכתבה הזו גם כאן,

ואנשים פשוט ירדו עליי. כן אני מודה שבמבט לאחור זה היה מפגר מצידי לכתוב על דבר כזה,

וסביר להניח שאם אני אקרא את הדבר הזה היום אני אראה שזה גם כתוב רע,

אבל גם כשאני מאמינה במשהו שאני עושה אני תמיד חוששת שירדו עלי, כי הוא לא טוב מספיק,

כי מי אני שאבוא ואגיד שאני מבינה בזה משהו.

 

אני עושה הפרדה בין ביקורת מקצועית, לבין אמירות כמו-''המאמר שלך חרא''.

אין לי שום בעיה אם כשאפרסם כאן את המאמר שעשיתי אז יגידו לי שאולי טעיתי בכמה פרטים ואבחנות,

בכיף, באהבה. אם יש לי את האופציה (אם עדיין אפשר לערוך את זה) גם אתקן-

אני עושה, ואעשה הכל כדי שזה יהיה הכי מדויק וטוב שאפשר.

אבל אם יגידו לי דברים בהתנשאות כמו-''אבל זה לא ככה, את לא מבינה כלום'', יהיה לי קצת קשה, אני מודה,

זה דבר שעוד לא עבר לי, כי אין לי בעיה לשמוע ביקורת על למה נגיד דברים שאני עושה הם לא בסדר,

אבל פשוט להטיח בי מילים קשות בלי הסבר שמלווה אותן, עדיין פוגע בי.

אז אם בגיל 16 (?) כשכתבתי על דיכאון צחקו עליי,

למה שלא יצחקו עליי כשיגלו שאני כותבת מאמר אקדמי

(שזה הרבה יותר מחייב מכתבה לעיתון שולי) על דרגון בול זי?

 

כמובן שמאז הכתבה לעיתון ההוא למדתי קצת יותר על כתיבה,

על אחת וכמה וכמה כתיבה אקדמית, ודרגון בול זי זאת אחת האהבות שלי,

ואני יותר מגאה שיצא לי לכתוב על משהו שאני אוהבת בצורה אקדמית,

ועוד בפרוייקט ''מצטיינים'', מה שגם נתן לי את האפשרות לוותר על קורס מהקורסי בחירה,

כך שהכתיבה של המאמר נחשבה לי כקורס,

את המאמר עזר לי לכתוב מרצה שלמדתי אצלו קורס בטלוויזיה, והוא מנהל את הפרוייקט,

כתבתי בקורס טלוויזיה עבודה על דרגון בול זי, והוא התלהב ממנה אז הוא לקח אותי לפרוייקט הזה,

וביקש ממני לכתוב על הסדרה הזו שוב, הפעם בצורה יותר מקצועית.

והוא עזר לי המון, הוא באמת מלך.

 

אבל זה שכתבתי על דרגון בול זי לא אומר שאני מתיימרת להיות איזו מומחית לסדרה,

חקרתי עליה ועל הרקע שלה המון, וגם התחלתי מרתון של הכל מההתחלה במקבל לכתיבה

(גם כי סתם התגעגעתי ורציתי לחוות אותה מעיניים בוגרות יותר,

וגם כדי לדייק בדברים שאני מדברת עליהם כי לא זכרתי הכל במדויק),

והאמת היא שכן היו אנשים שסיפרתי להם שאני כותבת על זה מאמר,

והם פשוט שאלו-''למה שתכתבי על דרגון בול זי?'' בקטע של-''וואט דה פאק''.

אנשים הרימו גבות על זה שאני כותבת על הסדרה הזו,

אפילו אנשים שאוהבים את הסדרה, אז אני כבר לא יודעת מה לחשוב,

האם אני כן צריכה להתגאות במה שעשיתי ולהראות אותו לעולם,

או שאולי לשמור אותו לעצמי? 

אני בכל מקרה אניח כאן קישור למאמר בסוף הפוסט,

לטובת אלו שבכל זאת יעניין אותם לקרוא.

 

 

ובגלל שאין לי יותר מידי מה להוסיף מעבר לזה,

אני פשוט אעביר אתכם לתמונות מהכמה שבועות האחרונים,

וכך אסיים את הפוסט-

 


 

יום העצמאותמוציא לשון






 


 

החברים שפוגשים בחדר עריכהמוציא לשון


 


 

ברית מיותרת לחלוטין, אבל לפחות היה אוכל נחמדמוציא לשון

 



 

יומולדת לגיל, חבר טוב של אורימוציא לשון

 


 

בת דודה של אורי השתעשעה לי בשיערמוציא לשון

 



 

חתולת חדרי העריכהמוציא לשון










 


 

מאתמול כשהראל ואני הברזנו מקוויקולוםמוציא לשון


 

וכפי שהבטחתי,

קישור למאמר שכתבתי על DBZ:

 

spectrum.smkb.ac.il\article\dragon-ball-z


(משום מה זה לא נתן לי להעתיק את הכתובת של האתר, אז נאלצתי לכתוב אותה ידנית,

פשוט תסמנו ותעתיקו אותה וכבר תגיעו לשם, מצטערת על הטרטור)

 

חיבוק של הסוררת

 

 

נכתב על ידי Miss Nobody... , 7/5/2018 11:59  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

73,024
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMiss Nobody... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Miss Nobody... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ