לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I'm torn into pieces...can't deny it,can't pretend...

Avatarכינוי:  Miss Nobody...

בת: 23

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

ערב בבר עם עמית


בוקר טוב אנשים, אנשות, ומה שביניהםחיבוק של הסוררת

 

ביום ראשון האחרון (או יותר נכון, קצת אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם) עמית ואני נפגשנו,

ויצאנו לדיזינגוף בחיפוש אחר בר נחמד לשבת בו. את הטיול התחלנו בגלידריה ליד הסנטר,

שם עמית קנתה לה קיורטוש עם גלידה, ולאחר שהיא סיימה לאכול הלכנו לאורך רחוב דיזינגוף,

בחיפוש אחר בר ספציפי שרצינו לנסות. כשהגענו אמרו לנו שהכניסה מותרת רק מגיל 24 ומעלה,

והמליצו לנו לנסות את הבר ליד, מה שהתגלה כהחלטה נבונה ביותר- כי הגענו כשעוד ה-Happy Hour היה תקף,

זה היה ממש לקראת הסוף אבל רכבנו על זהמוציא לשון

 

כתוצאה מכך, לקחתי לי 4 צ'ייסרים של ג'יימסון,

כשכל אחד מהם עלה לי הכי מעט אי פעם שצ'ייסר יכל לעלות

(בהמשך הערב הזמנתי עוד אחד, אבל הוא היה על חשבון הבית איכשהו)מוציא לשון

עמית לקחה 2 צ'ייסרים, דבר שהצחיק את הברמן לראות- שהיא שותה רק שניים ואני 4, אז הוא דחף לה עוד אחדמוציא לשון

סה''כ זה היה ערב משעשע ביותר,

שהיה מלווה בשיחת נפש שעמית ואני היינו צריכות כל כך אחת עם השנייה,

ונגמר בברמן מבקש את המספר של עמיתמוציא לשון

 

אף אחת מאיתנו לא הייתה שיכורה, למרות הכמות הנכבדת של צ'ייסרים שלקחנו

(בזכות תקופת ההשתכרות-עד אובדן-חושים שחוויתי בצבא ~וגם בתקופת הפסיכומטרי~,

נראלי שפיתחתי קצת סיבולת באלכוהולמוציא לשון) אבל כן היינו בראש טוב-

מה שכאמור הוביל לצחוקים ולשיחות נפש, שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה באמת ניהלנ כזאת אחת עם השנייה,

אז זה היה נחמד לייצר כזאת, לשפוך את מה שבאמת יושב, זה נתן לשתינו תחושת הקלהמוציא לשון

 

כשהגענו הביתה פשוט הלכנו לישון,

ובבוקר הכנו ארוחת בוקר נחמדה, כמיטב המסורת שלנו (שלפיה היא עושה מקושקשת ואני חותכת סלט)מוציא לשון

ולאחר מכן התפצלנו כל אחת לדרכה- למרות שנסענו די לאותו כיוון עם קו 48,

וגם כשחיכיתי ל-125 שייקח אותי למכללה, קלטתי אותה עדיין יושבת בספסל ליד התחנה,

אז בגלל שהאוטובוס שלי התעכב, ישבתי איתה עוד קצת, אחרי שכבר נפרדנו לשלוםמוציא לשון

היה לי יום וחצי ממש מגניבים איתה,

התגעגעתי אליה וזה הזכיר לי כמה כיף לי איתה, וכמה אני צריכה לראות אותה יותר,

ובכלל- לשמור אותה קרובמוציא לשון

 

ובגלל שאין לי עוד מה להוסיף,

מלבד העובדה שהראל סיים לערוך את הדוקו שלי, וכבר הגשנו אותו,

ואתמול ישבנו עד 23:30 כדי להגיע לאותו מצב עם הסרט של זיו

(וזהו לכאורה יש לי חופש, אבל נשאר לי לסיים את הפרויקט של מיטל אז לא ממש)מוציא לשון

 

אני אסיים את הפוסט,

עם תמונות מאותו ערב-

 


 

טוב זאת מאתמול בערב, ברגעים ראשונים של חירפון (החלק הקשה באמת הגיע מאוחר יותר)מוציא לשון

 







 

היה עוד ג'יימסון אחד, אבל שתיתי אותומוציא לשון


 










 


 



 


 


 

חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי Miss Nobody... , 4/10/2017 10:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוקטובר P:


בוקר/צהריים טובים אנשים, אנשות, ושלל יצורים חביביםחיבוק של הסוררת

 

החופש שלי כמעט נגמר (עד כמה שאפשר לקרוא לתקופה של חודשיים בה עשיתי מבחנים,

עבודות, פרו סמינריון, צילומים לסרט גמר ועריכות-חופש),

ולמרות ימי הלימוד המעטים יחסית, יש רק 3 כאלה בשבוע, עדיין הולכים לזיין לנו את הצורה.

כי גם ביומיים בהם לא נגיע למכללה, עדיין נצטרך לעשות 60 שעות מוערבות חברתית- מחייבים אותנו להתנדב איפשהו ואנחנו צריכים לכתוב על זה עבודה אקדמית ולקבל על זה ציון, אני אוהבת להתנדב, אבל כשזה מגיע ממני ולא מגורם חיצוני באיומים של ''זה ידפוק לך את הממוצע אם לא תלכי'',

(אם מחייבים אותך להתנדב: איך זה נחשב להתנדבות מצידך בכלל, כשהמכללה מנדבת אותך?מוציא לשון)

ולהשלים 100 שעות התנסות בהוראה, בתיכון כלשהו שנבחר

(את אלו אגב, אנחנו צריכים למצוא במהלך ה-''חופש'' שלנו, זתומרת, עכשיו)

לגבי מקום להתנדב בו, עוד לא מצאתי אבל אפשר למצוא עד סוף אוקטובר לפי מה שהבנתי אז אני לא דואגת, בינתיים,

מה גם ש-60 שעות זה משהו שאפשר להשלים בסימסטר אחד אם הולכים כל שבוע לאיזה שעתיים-שלוש (כשסימסטר הוא 14 שבועות),

אני חושבת שאני יודעת איפה אני רוצה להתנדב אבל רוצה להתבשל עם זה עוד טיפה, כי אני עוד בהתלבטותסטנדרטי

 

ולגבי ההתנסות בהוראה, בעצתו של זיו, שממש במקרה אמר לי שהוא דיבר עם המורה לתקשורת מעשית בתיכון אורט אבין ברמת גן

(התיכון ~והמגמה~ שלמדתי בו עד לפני 4 שנים), ניגשתי לדבר איתו ולשאול אם אני יכולה לעשות אצלו את ההתנסות,

למרבה הפלא הוא ממש שמח (הוא איכשהו גם זכר אותי, שזה בכלל משעשע)וקיבל אותי בברכה.

נכון לעכשיו עשיתי 16 שעות מתוך ה-100 שצריך למלא, זה לא הרבה, אבל זו התקדמות (בהתחשב בעובדה שגם היו

~ויהיו~ לי חגים שאיכשהו נפלו על הימים שהוא מלמד בהם, נראלי שזה די בסדר)

השאיפה היא להתחיל את שנה ג' כשיישארו לי 70 שעות, כך אני אוכל לסיים עם זה מהר יותר, ויותר בקלות,

ולהתפנות בראש שקט יותר לשאר הדברים שאני אצטרך לעשות (וכפי שזה נראה- זה הרבה).

כרגע אני מנצלת את החופש והעובדה שהוא מלמד בימי רביעי וחמישי, ובאה בשני הימים האלו,

מה שלא יקרה כשאתחיל את שנה ג', כי בימי רביעי אנחנו לומדים, ולפי המערכת אנחנו צריכים ללכת להתנסות רק בימי חמישי

(איכשהו יצא לי בפוקס שהמורה הזה מלמד בימי חמישי אבל זה רק ל-3 שעות, ברביעי הוא עושה 6, זה משמעותי חחח)

הו וול, העיקר שנחמד לי שם, כי בקלות יכולתי ליפול בבצפר אחר עם מורה מניאק שהיה ממרר לי את החיים, ועם תלמידים חארות שזורקים זין,

אבל באופן מפתיע- הם ממש נחמדים, וזה גם מורה שמכיר אותי אז יותר קל לי להשתלב שם, תהליך ההסתגלות הוא יותר פשוט ונחמדמוציא לשון

אז אפשר לומר שזיו הציל אותי בקטע הזה, כי באמת לא ידעתי איפה לחפש תיכון להתנסות

(כי אני לא מכירה כל כך בתי ספר בתל אביב כי גדלתי ברמת גן רוב חיי, לא שזה תירוץ, אבל עדיין)

עד שהוא הזכיר לי את המורה מהתיכון שלי, אז אני חייבת לו חחחחמוציא לשון

 

זיו בעצמו חשב ללכת לעשות את ההתנסות באורט אבין, כי זה קרוב לו לבית, אבל לבסוף החליט ללכת על התיכון שליד המכללה,

כי זה קרוב לו למכללה. לאיודעת עד כמה זה משנה כי אנחנו גם ככה לא מגיעים ליום לימודים במכללה בכלל בימי חמישי.

אז טכנית לא היה עדיף לו ללכת על מקום שקרוב לו לבית? הו וול, כל אחד והשיקולים שלומוציא לשון

אני צריכה לקחת 2 אוטובוסים לאבין, למרות שעל הראשון שבהם אני יכולה לוותר

(וללכת לתחנה של קו 33 ברגל) כי אני נוסעת איתו כולה 3 תחנות שדי קרובות זו לזו,

אבל אני סתם עצלנית, וחם

(למרות שכבר אוקטובר, אבל גם בסוף ספטמבר עוד היה חם, שמישהו יכבה את השמש)מוציא לשון

 

דבר נוסף שקורה, וימשיך לקרות לתוך השבועיים הקרובים זה עריכות של הדוקומנטרי והעלילתי שלנו.

היה איזה קטע מוזר עם ההודעה על ההגשה של העלילתי, איכשהו אמרו לנו שצריך להגיש גרסה מתקדמת,

וכשבדקתי עם ראש החוג הוא אמר שצריך גרסה ראשונית, אבל בהזמנה לאירוע כתוב ''מתקדמת'', משהו פה מוזר,

טוב אם הוא אמר לי אישית שצריך גרסה ראשונית אני אזרום עם זה, מה גם שאת הגרסה של הראל סיימתי לערוך,

ונשאר שהוא יערוך את הסרט גמר שלי, וגם את הדוקו שלי בנוסף(ההגשה היא בהבדל של יומיים אחד מהשני),

נשאר רק לסיים לערוך לזיו את הדוקו, ולמיטל משנה ג', כך שלא משעמם לי,אבל בהחלט יש לי גם קצת זמן לעצמי,

ואני יכולה לקום כל יום ב-10 ולעשות מה שבא לי כשאני לא יושבת לערוך, למרות שגם העריכות זה חלק נחמד וכיף,

אז סה''כ נראלי שאני בסדר, בינתיים, לפחות עד ההגשות, כי הגשות זה לא נחמד, זה מעמד מלחיץ כזה,

זה 10 עיניים שבוחנות אותך, ברור שזה חלק מהתהליך אבל לא משנה כמה פעמים אני אעמוד מול המרצים עם תוצר שלי,

זה תמיד יביך אותי באיזשהו מקום, כן אני מתרגלת ופחות לוקחת קשה מבעבר אבל זה עדיין מעמד לא הכי נעים

(בכל מקרה אני אדאג שהגרסאות ייצאו הכי טוב שרק אפשר)מוציא לשון 

 

השנה שוב ניסיתי לצום בכיפור, אם כי באופן חלקי,

ויתרתי רק על האוכל.

לא אכלתי ארוחה מפסקת כי נרדמתי מ-13:00 עד איזה 18:00 ובשעה הזו כבר סוגשל נכנס הצום,

וב-12:00  בצהריים של אותו יום כבר אכלתי עם אורי גלידה אז לא הייתי רעבהמוציא לשון

כך שיצא שהעברתי 30 שעות בלי לאכול. פחות לחץ לי מלפני שנתיים, הסבל הרגיש פחות נורא,

אולי זה קשור לעבודה שאת השעתיים האחרונות של הצום העברתי בשינה.

לא ממש אפשר לקרוא לזה צום כי שתיתי מים ומיץ לאורך 30 השעות הללו,

אבל כן התנזרתי מאוכל, ואני גאה בעצמי שהצלחתי (מי יודע, אולי יום אחד אני אשכרה אצום צום מלא,

ולא בשביל ''לחפר על חטאים'', אלא כדי להראות לעצמי שאני מסוגלת,

שבסופו של דבר הכל ~או לפחות, הרבה~ זה עניין של צורת מחשבה)

 

אני גאה בעצמי, כי הצלחתי להתאפק. רציתי את זה בשביל עצמי,

בשביל להראות לעצמי שאני יכולה להצליח אם אני רק אתאמץ,

זה היה סתם אתגר קטן בשבילי, ואני שמחה שעמדתי בו, למרות הסבל.

אני לא מרגישה שזה ניקה אותי מוסרית באיזושהי דרך, אבל זה כן היה נחמד בתור ניסוימוציא לשון

ובגלל שאין לי עוד מה להוסיף,

מלבד העובדה שאני כנראה רואה את עמית היום,

לאחר חודשים ארוכים בהם לא נפגשנו כי לימודים ועומס ודברים בסגנון (האמת שממש התגעגעתי אליה),

 

אני אסיים את הפוסט,

עם תמונות מהימים האחרונים-

 



 

 




החתול של התיכוןמוציא לשון

 

 

חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי Miss Nobody... , 1/10/2017 12:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





71,671
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMiss Nobody... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Miss Nobody... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ