לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

music for the dark corners



Avatarכינוי: 

בת: 48

Google:  yaellila

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2014


 


אני לא רוצה ללכת לישון, באמת שלא, אני רוצה להמשיך לעבוד, כי די ביזבזתי את הערב, אבל אני כל כך עייפה, והטקסט נעשה כל כך מבולבל, קשה לעקוב אחריו, ולמרות שאני כבר לא מרגישה לחץ פנימי מולו, אני מתקשה להבין אותו, לעצור כדי לכתוב, יכולה רק לגלוש במורדותיו, כמו בנוי מאיברים פנימיים שנערמו לערימה גדולה, ואני גולשת על פניהם גלוש והחלק, נשמע מגעיל אבל לא, אולי רק קצת. הוא ממלמל את הטקסט הזה, המילים נפלטות לו בדיוק כך, עגולות ורכות ולחות, קשורות זו בזו כמו ביצים של צפרדע. כאילו הוא שוכב במיטה וממלמל את מילותיו לפני שנרדם, אצבעי על שפתיו, משב חם וקל של נשימה נפלט מדי פעם, הוא יירדם עוד מעט בין אצבעותיי. לחותן של מילותיו תיספג בעורי ותתאדה, ואני אסתכל מקרוב לראות אם אפשר לראותן


ונכון שזה יפה? (כאן למטה) לא אני כתבתי. נכון שזה יפה גם בלי ההקשר האינטימי והאישי?:


"ברור שאני מחכה למיילים שלך, הם מאוששים בי את ההנחה שאני אדם, מבססים אנושיות קטנונית ושבירה, מאלחשים פינות נידחות מתחת לאף, מעקצצים בשולי שדותיי

אך מי אני שאלין ואגיש קובלנות, את זריזה מהרוח ואני איטי מהחומר"
אתה מרפרף מעלי, נמצא ולא נמצא. אני לא נותנת לזה לגעת קרוב וחזק מדי 

 

נכתב על ידי , 2/6/2014 22:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אין לי כוח, אני בעומס יתר. אין לי גם סבלנות. ואני יודעת שאין לי גם מה לאסוף כאן, אבל יש לי צורך לכתוב. במורדות התזה הולך ומצטבר טקסט שאין לו קשר ישיר אליה, יותר ניסיונות להתרכז, תסכולים, מחשבות. אולי זה יכול להיחשב כתזה? :)

אין לי כוח לתגובות, אני יודעת שכל דבר יעצבן אותי. 

לאנשים אין שמץ מושג במה כרוך להיות כבדת שמיעה (ולא רק), לא רק שאין להם מושג, הם אף משתפים פעולה עם העניין, אני רואה הכל, מרוב עודף רגישות ויכולת הבחנה ואבחנה, אבל אין טעם בלכעוס, כבר מזמן למדתי את זה. כך זה בני אדם, מוצר איום, אגואיסטי וקטן ראש. גדלות הראש היא לטווח אישי וספציפי במיוחד, והיכולת להעריך אנשים קצובה לפי דעות מוקדמות (לא אגיד קדומות) שנבנות לפי אגו וצרכים נרקיסיסטיים ו ו ו ו ואין לי כוח לפרט גם לא חשק. מעטים הם אחרים, וקשה למצוא. לפעמים אני חושבת על תוף הפח. לפעמים על סיפור של פלאנרי אוקונור. בשום מקום אין.. וכשארגע, אחזור למשחק הדבילי, עם שמחת החיים הלא מתקלקלת עד הסוף שלי, עם איזשהו מאגר בלתי נדלה שאין לי מושג מאיפה הוא צמח. 

 

ומנחם אותי לחשוב על הקטנה שלי שהנה היא גדולה, גדולה ממש, תלמידה מצטיינת למרות קשיי הקשב שלה, בלי ריטלין, עם כוח רצון והבנה ושימוש בקשיי הקשב שלה מתוך מודעותה לעניין, דיברתי איתה על זה כשהייתה יותר קטנה, היא לא רצתה ריטלין, הצליחה למצוא דרך ללמוד, הממוצע שלה מעל 90 בתעודת סיום כיתה ח'. גם עובדת קצת, מרוויחה משמרטפות על כלבים ועל ילדים, והציעו לה חברות, חנון השכבה שנראה חמוד אמיתי וגם ירקוד איתה במסיבת סיום היסודי.. בלי שטויות בראש, ממש מותק. למרות שהיו לה שנים מאד קשות בבית הספר, שכמעט החרימו אותה, שעקבתי כל הזמן ודיברתי עם המחנכת ולא ויתרתי על אף דבר קטן שעשו לה או אמרו לה, אני לא מאמינה בלהניח לילדים להתעלל. והנה היא עכשיו. לא מניחה לאחרים לפגוע בה, עם בטחון עצמי, כותבת סיפורים וקוראת המון ספרים.. כל מה שאני לא קיבלתי בילדותי. כל הביטחון שאני מסוגלת לתת, עם השגיאות שאני עושה. מה שיכולתי אני להיות, במקום לבזבז המון המון כסף על טיפול של כמעט 20 שנה. 

אני עייפה.

נכתב על ידי , 1/6/2014 09:19  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לyaellila אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על yaellila ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ