לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

music for the dark corners



Avatarכינוי: 

בת: 48

Google:  yaellila

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2014

לא קוהרנטי #34196


דממה
רק הרוח שורקת
מדי פעם

 

שכחנו את העוגה (איך אפשר? אולי בגלל שמדובר במתבגרות ששומרות על המשקל, או מרוב חטיפים ופיצה, או בגלל שאחרי ארוחת שישי לא רעבים כל כך). בכל אופן יש לנו עוגת שוקולד מצופה קרם וניל מנוקדת סוכריות צבעוניות שנמסו

 

יש גם מרק דלעת מוצלח\צץ לי רעיון\וזרקתי לתוכו חתיכת ג'ינג'ר

 

ומחציה השני של הדלעת הגדולה (כל כך קשה לקלף דלעת) עשיתי תבשיל עם תפוחי אדמה וגרגרי חומוס. גם טעים בתור תוספת. ולביבות גזר וקישוא, ואורז צהבהב, ושניצלים לילדים (אני חוזרת לצמחונות, למעט מקרים מיוחדים כמו מרק אפונה סמיך למחצה עם פיסות פפרוני חריפות, שאכלתי אתמול)

 

הרבה כתום, פשוט לא היה זמן לקניות או לתכנונים. מה שהיה בבית

 

קצה הלשון שלי קצת נכוותה. אני לא זוכרת ממה.

 

אני מרגישה אבודבודה אישם שם שם בקצה הרחוק מאוד

 

צריך לאסוף אותי עם כפית, כמו קליפת ביצה קטנה שנשמטה, וחומקת מהכפית ומהאצבע, מרוב מאמץ נדמה שהעין טובעת בתוך הביצה, העולם נעלם וכולו ביצה

 

דברים לא חשובים. התאריך על השולחן נתקע בחמישה עשר לנובמבר

 

הזמן חולף במהירות. חלפו כבר ארבעים ושמונה דקות, בחיי דקות זה כמו 148 שעות

 

ניסיתי להתחבא בתוך סוף השבוע. לפעמים סוף השבוע הוא זמן של חסד, מסתיר אותך בעליו כמו כרוב בגינה. להיות בין הירקות. נדמה לך שזה עולם תמים? מה פתאום! תככים בין הקישואים הם מעשה יום יומי
לעולם לא נשכח אותך עגבנייה
ומר תפוח האדמה

 

שְנֶל: יש לך עבודה לעשות, קדימה! לא להתפנק. אני עש קטן, תיכף יעלה אור היום ונגמר

 

רק רגע, שכחתי להוסיף תמונה (מליד העבודה שלי, צילמה חברה לעבודה ושלחה לי במייל):

 



אני אוהבת גם את התוספות שהוסיפו בכתב דק :)

 

עוד תוספת מאוחרת (לא חשבתי שאכתוב בכלל היום):

 

אין מה לאכול
את רעבה למשהו
ואין לך מושג למה.
בכל העולם ומקרריו
לא תמצאי מה שאת מבקשת.

נכתב על ידי , 22/11/2014 17:55  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נשיקה


כשהוא הגיע הוא עמד ליד הדלת, מחבק אל חזהו את קופסת האוכל שלו, והביט בי במבט ארוך, בעיניים גדולות וחומות כמו הילדים האפריקאים הקטנים שרואים בתמונות. מבט קהה קצת וחוקר, כאילו מה תעשי לי, ואני לא מאמין לאף אחד.

הוא היה רעב ואמא שלו התנגדה שיאכל בפגישה אבל אמרתי שאם הוא מאד רעב הוא יכול לאכול ואני אספר לו סיפור. היא שאלה אותו אם הוא רעב הרבה או קצת. הוא אמר שהרבה. אבל ביקש את הסיפור בלי לאכול.

הוא ישב לשולחן ומשך אליו את הספרים שהבאתי וביקש שאספר אותם. אחרי שסיפרתי הוא רצה עוד פעם, וסיפרתי לו, ובפעם השלישית הצעתי לו שהוא יספר לנו

עדיין הוא ממשיך לכוון רובים וחרבות אל אמא שלו (היא מאד לא אוהבת את זה ובעידוד שלי אומרת לו שהיא לא מסכימה וזה לא נעים לה ואני שואלת אותו אם הוא כועס ומציעה לו מקומות אחרים לירות אליהם). 

אחרי שהלכו ויצאתי החוצה בדרכי למקום אחר, ראיתי אותו עומד בכניסה לשירותים ומחכה. שאלתי אותו אם אמא בשירותים? והוא הנהן בראשו. כשעמדתי ללכת הצביע באצבעו על לחיו וביקש לתת לי נשיקה. הרגשתי כל כך גדולה וגבוהה. ירדתי ממרומי הקצרים וקיבלתי נשיקה עדינה כל כך על הלחי ואמרתי לו תודה. והלכתי ונפנפתי לו לשלום מהמעלית :)

הוא כל כך קטן (5) וכועס. וכשהוא עושה דברים סדיסטיים הוא מחייך, כאילו מרגיש מוגן. אבל כמה שעות אחר כך עוד נזכרתי בקסם של הרגע הזה שהיה.

נכתב על ידי , 11/11/2014 18:45  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




כתבתי אתמול:

הלכנו לבית הספר :) לקח לו המון המון זמן להתכונן, אבל הלכנו.

כשחזר שאלתי אותו ובין השאר גם איך היה עם היועצת החדשה ובין השאר הוא אמר: היא סיפרה לי שאחותה גם הייתה חולה באסטמה וסבלה מזה מאד הרבה שנים ואז זה עבר לה. אני: וואו, יפה. הוא: כולם מספרים לי שהיה להם אח, בן דוד, דוד, חבר, אבא, אמא, שהיה להם מה שיש לי ובסוף ֶזה עבר להם. זה כבר עושה אותי חולֶה לשמוע את זה :)

 

אבל הוא חזר עם מצב רוח טוב, ופניו היו טובים והוא סיפר כל מיני דברים. הביא דיסק מהאוזן השלישית, ואמר לי שעכשיו אני אוכל לשמוע אותו ממש ולא בפלפון, ושהוא ממש מרחם עלי שאני צריכה לשמוע מוזיקה בפלפון (עדיין אין לי רמקולים למחשב) כי האיכות ממש גרועה. ועכשיו הוא ממש עייף. קודם ביקשתי שיפנה את הזבל (המוני טישואים וכמה אריזות חטיפים) מהחדר שלו ואת הכלים וגם ישטוף אותם. הויכוח לא יכול שלא לרדת לפסים קומיים: נו, תתרום למאמץ התזה של אמא שלך. הוא: איך זה תורם למאמץ התזה? אני: זה תורם, זה תורם. כל אחד צריך למלא איזשהו תפקיד בבית, ולעשות משהו מועיל. אתה לא יכול רק להתלונן כל הזמן. הוא: מישהו צריך למלא את התפקיד הזה, לא? :)) לבסוף סיכמנו שהוא יפנה את הזבל, ואת הכלים ישטוף מחר. וכמו כן יש טיול שנתי (שהוא לא יצטרף אליו) אז אמרתי לו שאנדב אותו לשטיפת כלים כל יום כי הוא בחופש. הוא: אבל זה טיול שנתי. אני: אז מה? הוא: זה לא כאילו שאני נשאר בבית סתם ולא הולך לבית הספר. אני: אבל כשאתה נשאר אז אתה חולה. הוא: נכון. אני: אז מתי תשטוף כלים? הוא: כשלא אהיה חולה :)) אני: אבל זה לא קורה!

 

אני מקווה שהמצב ישתפר מעכשיו. מחר הוא יילך, אחר כך יש את הטיול ואני אכין לו רשימת מטלות שחייב לעשות אותן (כל מיני סידורים) ואנג'ס לו שיעשה אותן, בשבת יש לו מכון שינה ונראה. אני מקפידה על שעת ההליכה לישון וכיבוי המחשב, גם אם הוא לא נרדם, ולא מוותרת לו על כל מיני דברים לכאורה קטנים, אבל אני חושבת שהם נורא חשובים כעת בשבילו. הוא אוהב רימונים אז אני קונה לו כי זה מלא ויטמין סי. וכשחזר אכל מאד יפה את ארוחת הצהריים.. אולי באמת כמו שהפסיכולוגית אמרה, הוא צריך שאהיה נוכחת יותר ואחזיק.

 

היום היה לו בבוקר התקף אסטמה חזק. אנחנו חושבים שזה בגלל השוקו - יכול להיות שהוא פיתח רגישות לשוקו, לחלב הוא לא מגיב ככה. התקף רציני זה כשהמשאף לא עוזר, צריך אינהלציה, ושוקלים לנסוע למוקד. 

אנחנו רואים "המפץ הגדול" ואוכלים ארוחת ערב, אני לא מרשה לו לאכול בחדר כי הוא לא מפנה את הכלים. מצד אחד אני חושבת שזה באמת טוב בשבילו, הדברים שהחלטתי, מצד שני, אני לא יודעת למה קשה לי לשים לו גבולות. למה? הרי בסופו של דבר יצא טוב מזה. עכשיו באתי לכאן לעבוד קצת, אבל מתכווצץ לי הלב, אני אני כותבת.

 

אני צריכה לקרוא בקול את מה שאני הולכת להגיד על יחידת מבוגרים ביום העיון בשבוע הבא, ולמדוד את הזמן. וגם לעבד הצגת מקרה ליחידת ילדים, בשתי היחידות ביקשו ממני להשתתף ביום העיון שהולך להיערך מול הגורמים שהולכים לרכוש את היחידה. אני חושבת שאני היחידה שלא בתפקיד של ראש צוות שתשתתף :) זה מחמיא לי, אבל גם מלחיץ. אני יודעת שאני מייצגת גם מישהי מוצלחת מה"אוכלוסיה", לא מפריע לי, שיהיה, לא אכפת לי שישתמשו בי כפרסומת. אבל אני לא אוהבת לעמוד מול קהל. 

 

מנהל המרפאה שהוא גם מדריך אמר לי: אם יורקים עליך, לא להגיד שזה גשם. אני לא יודעת למה זה השפיע עלי כל כך חזק. בכלל נדמה לי שעד עכשיו נתתי ליותר מדי יריקות להיקרא בפי - גשם, ולא הייתי עם האנשים הנכונים. ועכשיו אני רגישה לכל טיפה :) אולי קצת יותר מדי. למשל אני חושבת על שתי הנשים הללו, שבעצם אני מהווה איום עבורן, ולכן הן דוחות אותי מהמעגל החברתי שלהן, ועושות זו לזו קוצי מוצי למרות שאני רואה גם את הזיוף, ואת הניצול המכוון, לעומת זאת אחרות שהצליחו כבר בתחום, הן מקרבות אליהן, כי אין טעם לקנא ולהיות שלילית כלפי אחרת שהצליחה. אולי דרך הקירבה, גם הן יצליחו. וכמה שזה מכוער ואנושי, אנושי ומכוער כאחד. ואיך היותי יחסית בשוליים, מלמד אותי כנראה להסתכל על מה שמתרחש כאן בשוליים ושם במרכז (כן, אולי יגידו לי שיום העיון הוא הוכחה לכך שאני לא בשוליים, אבל זה לא נכון - ההיפך: אני פרסומת למרכז על כך שהוא מכניס לתוכו שוליים. אבל אני נשארת שוליים. לא יעזור כלום). וכבר הרבה פחות אכפת לי: בשוליים נורא מעניין לפעמים. 

 

בדירה הזאת יש מקלחות נהדרות, זה ישמע אולי בנאלי לגמרי, אבל בקודמת המקלחת בקומה החמישית עם הצנרת הישנה מאוד, הייתה זרם קלוש של מים שמדי פעם כשהזרם היה גרוע במיוחד הייתי אומרת שצריך לסחוט את השפופרת כדי שייצאו ממנה מים :) אבל כאן יש זרם מים אלוהי, חם וטוב (וחזק :) ואני תמיד מרגישה טוב במים, זה מרפא, משקם, מסדר את הראש, במים אני דגת זהב. השיער והעור מתרככים, התודעה נמלאת מין אור כזה זהוב, כאילו הייתי בשמש.

 

הכנתי למחר מאפה כרובית :) סתם רציתי לספר. הוא נראה ממש טוב, צילמתי אבל אין לי כוח לגלגל את התמונות במעלה הפס הרחב :) זה סוג של סופלה, וממש מצליח לי, עולה יפה ומשחים-מזהיב כזה. אני עושה אותו כבר שנים, כי הילדים אוהבים (כל מה שאני עושה זה כי הילדים אוהבים..). אם תרצו אספק מתכון :) יחד עם המאפה הזה משתלבים יפה מאוד תפוחי אדמה הולנדיים (עם הרבה שמנת מתוקה). 

נכתב על ידי , 10/11/2014 22:20  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לyaellila אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על yaellila ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ