לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

music for the dark corners



Avatarכינוי: 

בת: 48

Google:  yaellila

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2014

הדלייה ושאר ירקות :)


העלים של העגבניות נראים לי קצת חיוורים (זה היה לפני שטיפלתי בהם, אז אני לא אשמה :) או שזה בגלל שחורף ואין הרבה שמש או שצריך לדשן?

 

זה הקטע שהועלם :) הורדתי כמה דברים בגלל פרטיות, אולי זה חבל, אני עוד חושבת שאולי עדיף להוריד, אחשוב על זה עוד קצת.

 

אני עוד זוכרת אותו מיום העיון, כשדיברתי, והוא ישב שם בשורה השנייה או השלישית, אבל בלט נורא, גם בגלל התנוחה שלו, רכון קדימה, וגם בגלל שהוא גבוה ושחור, והסתכל עליי ברוב קשב כל עשרים הדקות שדיברתי על נושא במרפאה. אני רואה אותו לפעמים, במרפאת הפליטים, אבל רק כשהוא דיבר אחר כך, הבנתי מי הוא. באותו זמן הסיפור שלו היה מאד חזק, אחר כך קרו כל מיני דברים בחיים שלי ושכחתי. ועכשיו אני כותבת כדי לא לשכוח. הוא סיפר איך פנו אליו יום אחד ושאלו אותו אם הוא יכול לתרגם במרפאה לבריאות הנפש. הוא הסכים למרות שלא היה לו מושג מה זה בריאות הנפש ומה זה טיפול. הוא התחיל לתרגם למטופלים כאן ונחשף לעולם זר לגמרי. כל החיים שלי למדתי רק דבר אחד, הוא אמר בהרצאה. למדתי איך להרוג, ואיך לעשות את זה טוב. זה הדבר היחיד שידעתי לעשות. איש גבוה ושחור דהוי כזה, שנראה לי מאד אינטליגנטי, לפי איך שהוא זז ומסתכל ומדבר, גם אם הגיע ממקום כל כך רחוק, רחוק בהרבה מובנים. 

 

כל כך קשה דרכם של פגועי הנפש בעולם המציאות. (בלי קשר לקטע למעלה, אלא בהמשך לדברים שקראתי אתמול). בגלל שנגעתי שם אני מבינה את המקום הזה באופן שכל הנורמליים לא יכולים להבין. אולי בגלל זה אני עובדת איתם טוב יחסית. 

יש לי כל מיני מחשבות מטרידות, כמו למשל שלא בטוח שאני במקצוע הנכון, אפילו שאני מוכשרת לעשות אותו, כי אולי אחד הקריטריונים להצליח במקצוע הזה הוא גם כמה כסף עושים מעבודה, וכאן יש מין תקרה כזו שאני מתקשה לעבור אותה, בגלל השמיעה שלי וכל הפוליטיקה שכרוכה בזה, שממש קשה להסביר אותה למי שלא חווה את זה. אלה דקויות וחוטי עכביש אינסופיים שניצבים שם. וגם אולי האישיות שלי, ועוד, לפעמים נדמה לי שקצת פחות שכל היה עוזר לי דווקא. אולי להיפך, יותר שכל :) 

מצד שני יש עוד דברים שאפשר לעשות, גם בתוך המקצוע הזה. ואולי אני לא צריכה להצליח כאן באופן שמקובל לראות בו הצלחה.

גם זה מדכא וגם זה שיש לי בעיה רפואית כבר כמה חודשים באחת העיניים שגורמת לטשטוש ראייה (ולפזילה בזמן עייפות) ומתישהו אצטרך לעשות ניתוח קטן. וזה גם מפחיד אותי. צריך לחכות שזה יחמיר קודם, אבל נראה לי שזה כבר יותר מדי מפריע. 

ויש עוד דברים אבל נעזוב אותם, שילכו לעזאזל :)

 

בסך הכל יש לי גם הרבה מאוד דברים טובים בחיי, למשל בערך 20 עגבניות ירוקות! ועוד כמה דברים זניחים :)

 


אולי לא רואים את הקשירה למעלה (צילמתי לפני שתכננתי להראות את האופן בו נקשרו)

 

לא לאחוז, זה בא והולך, בא והולך ורוקד ונעלם בצעדים קלילים. עגבניה ירוקה באה ועגבניה ירוקה הולכת :)

נכתב על ידי , 20/12/2014 14:00  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הכל בסדר כמובן. הרופאה שלחה אותי לעשות אקג קצרצר והכל טוב וגם יפה, פועם בקצב הטוויסט. ישאבו ממני קצת דם וזהו. חוץ מזה האחות אמרה לי שירדתי במשקל (למה זה תמיד נשמע כמו תוכחה מצידן של אחיות?). אני שוקלת 49 קילו (בלי המגפיים ועם הבגדים) שזה לגמרי בסדר לגובה שלי.

 

אני עדיין לא reloaded  היו לי הרבה תוכניות ליום החופשי הזה (ניקיון, קניות בישול סידורים ביטוחים תיקון עולם סתימת החור באוזון לעשות שלום עולמי) ולא עשיתי כמעט שום דבר חוץ ממרק ירקות ורוטב בולונז לפסטה. ואני גם כל הזמן שומעת מוזיקה. זה מרגיע אותי לגמרי. אני רוצה לצלול לשם. לעוף לאיזה חדר מואר ושקט מלבד הרבה מאד מוזיקה כל הזמן

 

להיות זעירה ולשבת על גבו של ינשוף ולעוף לאן שעפים הינשופים בלילה 

זה קצת מכעיס שלא עשיתי כלום כלום כלום. אפילו לא ציור קטן. כלום כלום כלומ(ניקית)

 

לא נורא, מחר יום חדש (לבזבז). טוב שיש עבודה, אחרת הייתי מבזבזת את כל חיי

 

אלה תמונות של אל תשכחני (אליפל, אולי אתה מזהה את הפרח?) והעגבניות :)

 











נכתב על ידי , 17/12/2014 17:51  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פסיכוסומטי או סתם היפוכונדרי


אני צריכה לעבור reload ולא מצליחה. בימים האחרונים אני מרגישה לא טוב. אתמול בלילה חזרה לי התעוררות (מסיוט מוזר ובו הייתי עם עוד אנשים וכולנו היינו קטנים וקיפצנו על בלונים קטנטנים מלאים במים. אני לא יודעת למה זה היה סיוט, מכאן זה נראה בעיקר מצחיק), התעוררתי מתחושה של שוק חשמלי כואב מאוד שהתחיל למעלה וירד לרגליים, והרגליים כאבו לי הרבה זמן (מהברכיים ומטה). הפעם גם הרגשתי כאב בחזה ודפיקות לב. זו לא פעם ראשונה ואני מתעלמת, אבל אתמול בגלל שלא הרגשתי טוב באופן כללי התחלתי לחשוב שמשהו רע קורה ואני אמות בשנתי.. ומה הילדים יעשו.. וכל מיני שטויות רצו לי בראש, כמו למשל מה ימצאו לי בפלאפון בחיפושים האחרונים (אז חיפשתי סימנים להתקף לב, כדי להקל על הממצאים הפתולוגיים :). והאם זה חרדה, או התקף פאניקה ואו התקף לב וחרדה, או אפילו סתם התקף לב פשוט? אני מרגישה רגישה מאד, ואין לי כוח לשאת שום דבר. מטופלים שמבטלים פגישות משמחים אותי, אני יושבת ונחה. אני לא יכולה לסבול דברים שקורים. אולי זה עומס יתר

 

בכל זאת החיבה של אנשים פה ושם שאני נפגשת בעבודה (גם כאן :) עושה לי טוב, אז אולי אני פשוט צריכה חיבוק. משהו ארוך כזה, ומישהו שיקשיב. או שזה באמת הלב, 

 

לפני כמה חודשים טובים כתבתי מין חמשיר כזה על ביקור אצל קרדיולוג (הכל היה בסדר. סתם רישרוש רגיל ופשוט)

 

הרישרוש מעלה אסוציאציות: אולי כשהייתי ילדה גזרתי יותר מדי צלופנים בחנוכה ופיסה קטנה נתקעה לי בלב ומאז מרשרשת

אולי גר שם עכבר, ויוצא מדי פעם לחפש חורים של גבינה

 

יש לי סחרחורת, לפי ההומאופטיה דומה בדומה ירפא, אז אולי אני צריכה לעלות על רכבת הרים בלונה פארק

עוד חמש דקות יש לי מטופל קטן. הוא ראה מעשה לא יפה בהפסקה (אוי הלב). זו לא סיבה לאוי הלב, וצריך להתנפק (להתפנק) פחות

 

נכתב על ידי , 16/12/2014 13:36  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לyaellila אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על yaellila ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ