לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".



Avatarכינוי:  בלונדה

בת: 19

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

קעקוע


קעקוע.

מהדברים האלה שנמצאים ברשימת ה- Todo

כמו צניחה חופשית או דברים אחרים שעושים פעם בחיים..

אז גם קעקוע היה ברשימה הזאת ותמיד אמרתי שאני הולכת לעשות ואנשים סביבי היו די ספקטיים לגבי העניין..

עד שהגיע היום (לפני יומיים) שהחלטתי להרים טלפון ופשוט בשיא הספונטניות לקבוע תור למקעקע.

אני מופתעת שזה היה פחות כואב מהציפייה שלי..

חשבתי שאני ממש הולכת לסבול וזה החשש הגדול של רוב האנשים לפני קעקוע

ואז נרגעתי שכולה הרגשתי מדי פעם דקירות קטנות בגב וזה נגמר..

בקיצור, לא היה כזה נורא והנה יש לי קעקוע של קשת על הגב..

למה קשת? כי זה המזל שלי.

תמיד היה לי בראש לעשות קעקוע של רקדנית כי כל החיים שלי רקדתי ותמיד החיים שלי סובבו סביב זה אבל פתאום זה כבר לא נהיה חלק מהחיים שלי כי אני בצבא..אולי זה יחזור אז נותרתי עם קשת שתמיד ישאר המזל שלי.

 

וזאת התוצאה הסופית...

 מקווה שאהבתם ושיהיה חג שמח!!! חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי בלונדה , 15/10/2014 21:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של vetka$ ב-15/10/2014 20:39
 



אנשים שזכיתי להכיר


שבועיים לא הייתי בבית והיום חזרתי..

מבחינה נפשית היו לי שבועיים מאוד קשים,

דבר ראשון סגרתי ראש השנה בבסיס..

החזקתי את עצמי כל הימים של החג והשתדלתי למצות את המצב ולהנות ממנו עד שבארוחת חג אמא שלי שלחה לי אסמס-"דנה,את חסרה לנו מאוד.." וכאן התחיל טיפה הבכי.

הארוחת חג בבסיס לא הייתה מדהימה והגדוד שישב אצלנו התחיל לאכול בלעדינו ואני והטבחים אכלנו בסוף רק שאריות, אחרי הארוחת חג שיחקנו מונפול עד שתיים בלילה והיה מצחיק,במהלך החג לאבא שלי היה יומולדת וההורים שלי נסעו אלי כדי לחגוג איתי אז כמובן שזה חיזק אותי לעבור את שאר הימים בבסיס.

כמו שתמיד אומרים בצבא מה שחשוב זה האנשים ואני חושבת שבלי האנשים שסגרתי איתם את ראש השנה לא הייתי שורדת,
סגרתי עם ילדה מדהימה שקוראים לה ירדן ובחיים שלי לא הכרתי ילדה עם לב כל כך גדול ובחורה שמתחשבת ואוהבת את כל האנשים סביבה.

בצבא הכרתי הרבה אנשים אינטרסטים ולא חסר כאלה..כל אחד דואג לתחת של עצמו ולמצוא בין כל האנשים האלה גם בן אדם כל כך טוב עם לב גדול זה כיף, אני יודעת שפשוט זכיתי להכיר אותה ובסוף הפכנו את החג הזה להכי טוב שיש..

 

אחי שסבלנו,צחקנו ושרנו בחג ביום ראשון היה לנו טיול סליחות לירושלים שאני וירדן ידענו שנצא אליו בכוחות האחרונים שלנו..

נסענו מהבסיס לירושלים והגענו לשם בשבע בערב קצת אחרי כולם,

טיילנו בקור של ירושלים עד אמצע הלילה, הטיול הסתיים בכותל וחזרנו לבסיס בחמש בבוקר בערך.

אחרי שהשלמנו שעות שינה הלכתי למשרד כדי לעבוד עם המפקד שלי בפעם האחרונה, ביום שלישי השבוע הוא יצא ללימודים ועזב את הבסיס..

הייתי עם דמעות בעיניים שהוא עמד במשרד והביא לי חיבוק ענק..

גולדיס,היה בשבילי יותר ממפקד הוא היה כמו חבר שידע עלי הכל..הייתי יושבת לפעמים במשרד גם שלא היה לי עבודה סתם כי היינו מדברים וצוחקים ביחד.

מאחלת לכל חייל בצה"ל לזכות במפקד כזה שתמיד דאג לי,תמך בי ועמד מאחורי בכל מה שהייתי צריכה.

גם בעבודה תחתיו הוא תמיד העריך כל דבר שעשיתי ואמר תודה שלושים פעם.

התקווה היחידה שלי היא שיגיע מפקד לפחות דומה לו במקצת כי אסף גולדיס יש רק אחד.

 

ועכשיו למרות שיצאתי לסופ"ש של יום כיפור אני שמחה סוף סוף להיות בבית אחרי החג ואחרי העזיבה של המפקד שלי שהייתה קשה בשבילי..

קצת תמונות מהשבועיים האלה:












 

 

נכתב על ידי בלונדה , 2/10/2014 15:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





40,484
הבלוג משוייך לקטגוריות: האופטימיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבלונדה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בלונדה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ