לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יציאתו בשאלה של בחור אחד מבית טוב, אי שם בשנת 2003

"תשמע ילד, אתה מדבר שטויות ואתה חצוף. לך תחיה בדיסקוטקים ובפאבים וכך תמלא את חייך בתוכן. אבל העיקר שלא תהיה צבוע. יום אחד, החינוך שלך ירדוף אותך ותבין שלא מתנתקים כל כך בקלות. שיהיה לך כל טוב!" (אליאנה מגיבה על הגיגיו של סנטימנט, 9.6.03)

כינוי: 

בן: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2003

סוף דבר




"סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם".
רבים מחוקרי המקרא, סבורים כי פסוק זה, החותם את ספר קהלת (ואולי אף מס' פסוקים נוספים מוקדם יותר) לא נכתב ע"י מחברו המקורי של הספר.
לדעתם, הסתירה בין פסוק זה לבין השקפתו של קהלת המובעת בגוף הספר ("הבל הבלים הכל הבל") זועקת לשמים.

בתור יוצא בשאלה, ספר קהלת מעורר אצלי עניין רב. לאחר שהתקבלה אצלי ההחלטה הסופית לצאת בשאלה, החלו לצוץ שאלות כגון: "אם אין אלוהים, אז מה אני בעצם עושה כאן?", "מהי כיום המשמעות שיש לחיי?" ועוד. התשובה לשאלות הללו לא איחרה לבוא. תשובה מדכאת למדי. לא, אין משמעות לכלום. אני קיים סתם, חי סתם, ולאחר שאמות הכל ייגמר.
התפכחות שהיא טרגדיה גדולה? ייתכן. נקודות אור כלשהן? בהחלט. כפי שאמר קהלת:
"ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש", ועוד: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה". חיה את הרגע. אם אתה כבר כאן - נסה ליהנות מזה למזלי, עומדת לצידי אישה נפלאה, שיום-יום נותנת טעם לחיי ומזכירה לי שאנו עוד עתידים לצעוד יד ביד במסע קסום.
אז נכון - אם, נניח, תנדוד מחשבתי באיזשהו יום ואזכר בנושא ואתחיל לחשוב עליו לעומק, הדבר יגרום לי לדיכאון לפרק זמן מסויים. אבל אז תגיע השיכחה, והשיגרה תשוב ותתפוס את מקום חיפוש המשמעות. זו דרכו של עולם. אנשים שרצים ומתרוצצים כמו נמלים, אוכלים, ישנים, עובדים ומתרבים בלי להקדיש לכך מחשבה שניה. בלי לשאול: "למה, בעצם?".

הבלוג הגיע לקיצו, אך החיים רק מתחילים

כפי שציינתי בפוסט הקודם, הדחף שהניע אותי בזמנו לפתוח את הבלוג - נמוג לאיטו.
הבלוג עזר לי לסדר את מחשבותיי הן באמצעות העלאתן על הכתב, והן באמצעות קבלת משוב מהקוראים ומאנשים שעברו תהליך דומה.

"האם ההורים כבר יודעים?"

עדיין לא. לפי התוכנית שהגדרתי לעצמי, הם ידעו בעוד כחודש-חודשיים.
בקרוב אספר להם על כוונתי להתחתן ("מזל טוב, סנטימנט!") ולאחר מכן לא אסתיר מהם עוד דבר.
זוהי זכותם לדעת וחובתי לספר.
הצער שייגרם להם מכך יהיה גדול, אני יודע. "לאבד" שני בנים במכה אחת זה לא קל (כבר סיפרתי לכם על אחי הקטן).

ההורים של החברה כבר יודעים. לפני כחודשיים סיפרה להם, ומאז אף שוחחו איתה מספר פעמים בנושא. קשה להם לקבל זאת, והם מנסים לשכנע אותה לשנות את החלטתה. לאחרונה הם מרפים ממנה ואני מקווה לטובתם ולטובתה שישלימו עם רוע הגזירה.

ומה הלאה?

עוד הרבה לפניי. חיים שלמים! לימודים, הגשמה עצמית ומציאת מקומי ושלוותי בעולם.
החיים יהיו קשים יותר עכשיו, אין ספק. חיי כאתאיסט משולים בעיני לצעידה בחול טובעני עם תרמיל כבד על הגב, לעומת חיי הקודמים כמאמין, שהיו כהליכה קלילה בצעד בוטח ללא כל משא.

אחלו לי הצלחה.
בלוג זה יישאר במקומו הוירטואלי, ואני מקווה שיסייע בידי צעירים אחרים שילכו בעתיד בדרכי.
אשמח להשיב על כל פניה, בכתובת:
sentiment@walla.co.il.

שלכם,
סנטימנט

נכתב על ידי , 5/9/2003 23:20  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,683
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , דת , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסנטימנט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סנטימנט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ