לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה שעובר עליי

הבלוג עומד להיות סוג של יומן בו אפרט את מה שעובר עליי, אני אפרוק בו את מה שעובר עליי. אני רושם את זה כאן ולא על דף נייר, כי אשמח לשמוע אנשים שמזדהים ודעות אחרות.

כינוי:  א' שלי

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2008

בדיוק כשהכול הלך טוב ויפה


אז הזמן עבר מהר...

בינתיים קרו דברים פה ושם,

היה את טעם העיר השבוע והיה ממש כיף, מצאתי כרטיס לבירה חינם על הריצפה, ובמקום אחר הביאו לי 1.2 ליטר בבקבוק מיוחד ומגניב במקום חצי ליטר בכוס חד פעמית. (הבדל של 15 ש"ח).

חוץ מזה, התחילו איתי בנות :) דבר שהעלה לי את האגו.

עם החברה העכשווית הדברים זורמים בשגרה... למרות שאני לא יודע כמה זמן אני אוכל להמשיך ככה, אני שונא שיגרה.

 

ואז היום כרעם ביום בהיר, טלפון מחברה של האקסית, "תתקשר לאקסית היא מחכה".

אני מתקשר...

ואז אני שומע מהצד השני את הקול שכל כך התגעגעתי אליו, רק בטון כועס.

 

רגע!

 

בואו נחזור קצת אחורה... 3 ימים אחורה.

 

אני במחשב, מסתובב בפייסבוק, וואלה, ושאר השטויות...

קיצר אני מטייל לי בטקס הקבוע , כדי לראות עם יש משהו חדש ,

כשאני רואה פוסט של האקסית, בו היא מתארת בחור שמטריד אותה שוב ושוב, נדבק אליה בצורה אובססיבית ובעצם עושה לה רע.

 

אז אני כמישהו שעדיין אוהב אותה ואיכפת לו ממנה, שולח לאותו בחור (היא גם רשמה את השם שלו) הודעה, לא כועסת,

בה אני אומר לו שיפסיק להטריד אותה.

 

 

חזרה להיום.

 

היא צועקת עליי "למה התערבת!?, אף אחד לא ביקש ממך"

 

אני בלב "אני יודע שאף אחד לא ביקש ממני, אני לא מוכן לעמוד בצד כשמישהו מטריד אותך"

 

היא "אתה שלחת לאדם הלא נכון את ההודעה! זה מישהו שהיה לי קטע איתו, ועכשיו הוא סתם יתפוס עליי תחת"

 

אני בלב "אני ממש לא רוצה לשמוע על קטעים שהיו לך עם אנשים, זה מדכא אותי נורא"

 

אני עונה לה " הגנתי עלייך, אני מתנצל, וזה ברור שאני לא אעשה את זה שוב.,(לא באמת התכוונתי לזה)"

 

היא... " טוב... סליחה... לא התכוונתי לתקוף אותך... אני מבינה את המניעה שלך.."

 

אני נכנס לאינטרנט עכשיו, אחרי טעם העיר, שהיה לי כל כך כיף שם.. ומקבל תגובה  מאותו נדב:

 

"
למה נראה לך שאני מטריד את ****? לא דיברתי איתה כבר איזה חודש
ומי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות או עם מי? לך חפש את החברים שלך
ותמסור לה ד"ש חם ממני

"

 

המשך:

 

"ותלמד לכתוב עברית...
אלה = אלא
וגם הניסוח של מישהו שעלה אתמול מרוסיה
"

אני לקחתי את זה קצת קשה... כי בגיל 5 עליתי מרוסיה.. וזה היה מאוד קשה... השפה העברית קשה...

 

סתם :)

 

אבל באותו רגע הייתי עצבני, וראיתי  צורך להגן על עצמי,

 

אז הגבתי לו...

 

התפתחה מריבה מילולית מפגרת,

 

ואז מכאן לפה יצא שדיברנו בטלפון (אני וא') עד 6 בבוקר...

היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ושקשה לה לומר לי את זה מהלב, כי היא לא רוצה לפתוח פצעים ישנים...

גם אני אוהב אותה... אבל אני אומר את זה רק מהלב...

שמתי לב שהיא התחילה לקחת ממני ריחוק מסוים, לא הרגשתי את זה כל כך לפני, היא עושה זאת באלגנטיות, ואומרת לי שהיא לא חושבת מהרגש יותר.

לא רגיל לזה... מתגעגע... אבל מי אני שהאשים אותה.

 

מאחל להשתהיה מאושרת...

 

בסוף השיחה היא אמרה לי "שמור על קשר אם אתה רוצה, או אם אתה צריך להתקשר... אז תתקשר!"

 

קשה קשה... לא יכול להיות ידיד... חבל, אבל אני באמת לא יכול.

 

זהו, בשבוע הקרוב צפויים לי גם דברים רבים... והראשון בהם- מסיבת בית של חבר... מקווה שיהיה שם כיף :)

 

 

נכתב על ידי א' שלי , 30/5/2008 03:15  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בין לבין


אז יום העצמאות היה כיף גדול.

הייתי בשלוותה, והיה ממש כיף שם, מוזיקה אחלה, מליון אנשים (לא ערסים) ומליון בנות.

 

אז בהתחלה הייתי שם עם עוד 7 חברים, והסתובבנו לנו, ורקדנו לנו.

התחילו איתי המון בנות, דבר שנורא החמיא לי.

והופתעתי כשמישהי תפסה אותי מאחור פתאום, וגיליתי שזאת הייתה אלמוג, היא רצתה להפתיע אותי,

אבל היא ביאסה את כל החברים שלי.

החבר הכי טוב שלי התבאס, כי הוא רצה שאני אעזור לו למצוא מישהי, ומצא את עצמו מסתובב לבד.

 

2 חברים אחרים נדבקו לתחת שלי למרות הכול, ולאחד מהם סידרתי משהי, אז קיבלתי קצת שקט...

השני רק בכה לי כל הערב שאני אעזור לו למצוא משהי. כשאני ליד אלמוג. בהתחלה פחדתי שהיא תפחד, שמזה מבקשים שאני אסדר לאנשים בנות (כלומר להיות הווינג-מן שלהם, לעשות את הכניסה בשבילם, וכו'...)

אבל הרגשתי דווקה שהיא מתלהבת ממני... מיד לקחה אותי לחברות שלה שיראו אותי, וניסתה להתגופף בי כל הערב.

 

שוב, לצערי זה לא אמיתי... אני לא מרגיש כלום... אני באיזהשהו מקום מנסה להרגיש, כדי לא להרגיש רע, אבל השלמתי עם זה שאני לא יהיה מאוהב בה לעולם, וזה לאו דווקה כל כך נורא.

 

יום אחרי המסיבה נסעתי לצפון (תל פרס) עם עוד 4 חברים, ועשינו קמפינג, היה אדיר-

הסתובבו שם בלילה מלא חזירי בר, תנים, ועוד יצורים מוזרים, אז הקמנו מדורה וניסינו להפחיד אותם, שלא יתקרבו.

ואז באמצע הלילה חבר שלי מעיר אותי ואומר לי שמשהו מסתובב סביב האוהל שלנו... זה היה איזה יצור מוזר.

נורא פחדתי בהתחלה, הייתי שיכור, ומאינסטינקט באתי להתקשר ליסמין, אני מנחש שזה מקום שנותן לי ביטחון, יצא לי לחשוב עליה קצת :\ גרם לי לעצב קצת...

 

הקטע הכי נורא היה שהתחיל מבול מטורף, כל האוהל נרטב, והיה ברק שפגע בעץ באיזור שלנו... פשוט היה מפחיד.

 

בנוסף יצא לי להזכר בטיול בסבא שלי, שעדיין חיי, ואני לא יכול להתחיל לתאר את הערצה שלי אליו, והאהבה שלי אליו.

נזכרתי שהיינו בגולן, בצימר, הייתי בין 8, וישבתי עליו, והוא סיפר לי על מלחמות שלו בפלמ"ח, ועל דברים שהוא עשה במוסד, ועל ארץ ישראל , ואני הסתכלתי עליו בגאווה. בנוסף היה לי יום הולדת לא מזמן, וזה גרם לי לחשוב פתאום שהחיים נורא קצרים...

ומיד קשרתי בין סבא שלי לחיים קצרים והתייפחתי... אני כל כך דומה לו, אני הוא 2 דורות אחריו.

ואני אוהב אותו... אני לא חושב שאני אעמוד בכאב של לאבד אותו... זה יהיה נורא בדיוק כמו מוות בשבילי.

הוא אני~ בשבילי זה יהיה כאילו אני אמות.

 

פיספסנו אחד את השני...

כילד שגדל בלי אב, גדלתי עם אבא, הוא היה אבא שלי.

 

החיים קצרים... בסוף מתים לבד... אי אפשר להתחמק מזה, זה הדבר היחיד שבטוח בחיים.

 

אז בשביל מה חיים ערערתי ביני ובין עצמי, והגעתי למסקנה שהם כדי לא לחשוב על המוות...

ובגלל זה אנשים מאמינים באלוהים, כדי לא להתעסק באחרי המוות.

 

 

חיים פעם אחת, החיים שבריריים מאוד, אסור לפספס אף הזדמנות.

אלה המסקנות שיצאתי משם.

 

פאק אני בן 20@!

 

היום היתה לי יום הולדת בתאריך העברי :) ד' באייר...

 

ונקודה למחשבה בשבילכם:

אסור לחשוב על המוות. אבל אל תשכחו שהוא שם, והוא יגיע.

אז תחשבו על יום לפני שאתם מתים, איך אתם רוצים שהחיים שלכם יראו?

שתוכלו לומר, עשיתי את מה שאני אוהב, את מה שרציתי, ואני יכול ללכת בשלום.

תתחילו לתכנן.

 

זהו, סורי על החפירה, שבת שלום לכולם.

 

א'' ל-א'

 

 

 

נכתב על ידי א' שלי , 9/5/2008 22:20  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נמר


נרגעתי קצת מאז הפוסט קודם,

אני עדיין מבולבל, אבל הדברים ממשיכים להתבהר מדי יום.

החלאתי שאני הופך ליותר אקטיבי, ופחות חתולי, כלומר שאני אקדם את עצמי באמת, ולא רק אחשוב על זה.

 

אז החברה,זאת שאני יוצא איתה, או איך שלא תרצו לקרוא לזה, ואני קצת מתקררים לאחרונה...

אני לא אוהב אותה, אני לא חושב שאני גם איי פעם אוהב, היא נחמדה, כיפית, אבל היא לא מבעירה אצלי את האש אליה,

כמו שיסמין עשתה לי לפחות...

 

בנוסף הגעתי להבנה בנוכע לפחדים כללים שיש לי, וללאט לאט אני מצליח להתגבר עליהם.

אני מבין שהגוף שלי מתנהג במצבים מסויימים כאילו יש נמר שמנסה לטרוף אותו, וזה מתבטא בהסתגרות.

 

עוד דבר נוסף שאני מרגיש זה שנהפכתי לפחות פופולרי, אני לא יודע להסביר את זה בדיוק, אבל אנשים פחות רוצה להיות בחברתי,

בניגוד לבד"כ שאנשים מחפשים איך להתקרב אליי כל הזמן, או לשבת לידי איפה שלא אשב...

 

 

נכתב על ידי א' שלי , 5/5/2008 22:01  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





688
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לא' שלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על א' שלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ