לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אמא סיגל


שירים הרבה עיצות הרבה דיבורים על ילדים ובכלל איך להעביר את שעות הפנאי אם יש כאלה ולשוחח על הדברים הכי מכעיסים לעקרת בית ולנסות להפוך את הלבד לביחד שלכם סיגל


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

1/2018

לפני מקרה ההתאבדות הבאה



מדינה חברים

איך אפשר ליאת זועקת
אבא היקר שנתן את נשמתו . להגן על חבריו
להציל אותם,
ניצל בנס גדול, היתפוצצה עליו פצצת אר פי גי
האדם סובל
הוא רואה רק את החושך, את הדממה הוא מרגיש
את הדם והמוות רואה בכל מקום.

משרד הבינויי משרד השיקום משרד הבטחון
אינו
מכיר בנכותו,

האנשים נהיו אטומים,

כל המדינה חשוכה העולם סגר על דויד את האור,

אדם אשר כל תלעותיו מוגדרות
איוב של שנות האלפיים.

המישפחה בחובות. עלות של התרופות נגד מחלת הסרטן הארורה שבה לקה שוויה 60000אלף שח לחודש, מחייה שלא נדבר,

האבא עבר ניתוח לב קשה מאוד

והוא אמןר לעבור עוד אחד אבל המישפחה חוששת

מפני שמההקרנות.מהניתוח של הסרטן פצעו אותו והוא מדמם,

אינו יכל.לסוז בלי שהוא מדמם

כשהוא ברחוב כל דבר רעש הכי קטן מקפיץ אותו
ישר רואה את.התמונה שנילכדה בעיניו את הדם את.השממה את.המוות

הוא שומע את.זעקת האימה כשחבריו 
נהפכו לפחם תוך שנייה. עולמו שחור

ולפעמים.העולם.הזה רק צל.בחייו כי הוא נישאר שם בודד.

אן כסף אן 
כמה טלטלות הבת עוברת.
צרחות.אימה אבא קם

כשהוא כבר בחוץ אם מדמם הוא מתכסה בעיתונים יושב על
האדמה ובוכה. אינו מסוגל לדבר ולהיסתכל

כי הוא רואה את.הדם מסביבו ואת העשן
שומע בראשו שוב ושוב את הבום
ששינה את
החיים
,הוא לא ויתר וניכנס כדי
להציל את החברים,

הבת סועקת גם את כאב הבן שלה בן העשר 
כואב לי ליראותו מסרב לצאת מהבית כואב לי
לישמוע שאן יכל.להביא חברים

למה,

למה. ואבא שלי לא אשם שהוא נפצע ושירת את
המדינה. שזורקת

אותו לרחוב

אני זועקת את זעקתה של הבת תיראו אתהסרטון שלה עד הסוף

אני לא רוצה שאבא שלי ימות

מצילים את דוד דיקר, לוחם ישראל, גיבור ישראל.

משרד הבטחון, משרד הבריאות, משרד הרוחה, משרדי ממשלה, כולכם , כולכם כעין וכאפס לעומת כוחו, תעוזתו, וגיבור אחד , מתוך אלפי רבבות. אשר לצערינו נישפט ונינטש ממכם.

יושבי החליפות!
באם דוד דיקר, זרק לרחוב, וכל זה ישפיע על מצבו הבריאות והנפשי, 
אם הנכד יעבור טלטלה נפשית, והוא כבר עובר.

אתם תשלמו את המחיר, המצפון שלכם,

אלפי חיילים יעקרו מהצבא, לא ישרתו,

האם רק למוות יש פה כבוד? ממשלת ישראל?

דוד
נלחמת, הקדשת ,ובזכותך דור שלם צמח, אנו לא ניתן לך להיזרק לרחוב.

החיים של דוד אינם ברירת מחדש של המדינה,

לפני תחילת הצום, ערב יום כיפור תשע"ח, אני ניזכר ומזכיר לכל מי שיקראו את דבריי,.

דוד, היה סמל מחלקה בפלוגה שלי, עלייה פיקדתי במלחמת יום כיפור.

לוחם אמריץ לב, חבר לנשק,

באחד הקרבות ממערב לתעלה באיזור איסמאלייה, דוד דיקר הוביל כוח סיור רגלי, לאורך קווי המגע עם המיצרים.
שפתחו עליהם אש תופת כולל, פצצות אר פי ג"י

אחת מהן נפלה קרוב מאוד לדוד, והוא ניצל בנ ס, והמשי במשימה עד הסוף.

זה הכניס אותו ועוד כמה לוחמים להלם קרב,

אסביר מהוא הלם קרב,
הלם כאשר הגוף מישתתק מטראומה שעברה עליו, פוסט טראומה

ליראות בבת אחת מעולם שוקק חיים,מחברים שרגע דיברו, צחקו, שהיתה בהם אחות לוחמים, פתאום לשניה אחת לדקה אחת של אימה,
העולם הוריד מס,.

וכשהיתפוגג מסך הערפל, אז ניתגלתה מציאות אחרת לגמרי מציאות שהשתנתה ללא היכר.

ראשים רוטשים , חלקי גופות פזורים, דם, ריח אבק שריפה גלוגלת מנופצות, עיניים פזורות ושפוכות.

זאת התמונה, שנידבקה בנפשו של דוד, כאשר פקח את עיניו, והבין את גודל המשמעות והיה עוד כוחו להיכנס שוב אל השטח, ולא נטש את אלו שעוד היו בחיים.

ניכנס והציל אותם בכוחותיו האחרונים, כי גם נפצע קשה.

עשה מאמצים על אנושים והתגבר, הקים משפחה למופת,

שנינו שומרים על קשר כבר 44 שנים, מאז מיום הפינויי של איזור התעלה, ועד עכשיו.
{מתו כתבה על דוד דיקר מתוך דברי מפקדו}.

בתו ליאת כותבת.

המסע של אבי,
התחיל במלחמת יום הכיפורים , כאשר התפוצצה מרגמה על ידו, והוא קפץ להגן על החיילים ונפצע,

חלק מהחיילים שרד וחלק לצערינו לא.

אבא ראה מראות קשים חלקי גופות מרוטשות , ידים ורגלים פזורים בכל אבר.

אבא גם הציל המון, ואז היה בתקופת שיקום ארוך, הוא היה יכל לחזור בארון, פציעתו היתה קשה, 
היתנדנד בין החיים למוות.
כמו כן מותה של הנפש הייתה תלוייה בשפיותו אשר איימה להיתפורר, עקב מראות , חוזרים ונישנים סיוטים אשר פוקדים אותו עד היום.

אבל אבא שלי לא ויתר, לא ויתר בשבילי ובשביל חברים,

אבא גיבור ישראל אשר הציל משפחות, מאז סובל מ p/t/s/p
קשה יש מסמכים.

אבא מטופל אצל פסיכיאטר, לוקח כדורים לא יושן בלילות, סובל מזיכרונות הפצצה, 
הוא חי גהנום כל פעם שעוצם את עיניו.

צועק קם בבהלה בוכה.

לישמוע את אבא בוכה, האבא שתמיד היה שם בשבילי, האבא שלעולם לא אמר נואש, פתאום ליראותו נישבר, לאט לאט ואיני יכולה להגיע איליו, זה שובר אותי.

בוכה ומזיע.

ואני קמה להרגיע אותו.

עם כל זה עבר ניתוח לב גדול מעקפים,שסתום וסרטן עם ניתוחים מלא, אשר גבו מחיר, ואן מחיר אשר שווה,

רק שאבא שלי ירגיש טוב וימשיך לחיות אתנו כאן.

רק שאבא יחיה חיים טובים יותר קצת. שלא יצטרך להיזרק לרחוב.

אבא שלי רק נירדם בממד, 
זה הקו השפיותי האחרון שלו, תמיד המרחיק אותו מפחדיו,
ואם יזרק לרחוב הפוסט טאומה תכלה את נפשו, אני פוחדת.
איני רוצה שאבא ימות.

ויתרתי על הכל בחיים שלי,
על זוגיות על בריאות, בלי חיי חברה למען אבי,.
על דב ר אחד איני מוותרת לעולם וזה על אבא, לא אוותר לעולם

אם יזרק לרחוב לא ישרוד.

לשר כחולון, לממשלת י שראל , לאגף,השיקום, למשרד הרווחה ובטוח לאומי.

כן זה נכון מקרה אחד מיני רבים שהמשלה משאירה מאחוריה, אבל כל מקרה לגופו,

ראיתי את זעקת הבת ואמרתי לה, אני מוכרחה ליזעוק את כאבך ולנסות לעזור לך,.

שירת בגולני, מפקד פלוגה, נתן את החיים למדינת ישראל המדינה אשר אמורה, להציל אותו לתמוך בו.

לא מעניין אותם, מסרבת להכיר בנכותו.

הבת כותבת בבכי

למי אני לא פניתי, והנה אותם תשובות ואותם ביקורות ואותם מסמכים, בירוקרטיה מעושה, הגבלת תקציבים, וקיצוץ הקצבאות.

עוד כמה ימים לקמפין, הבת זועקת , אני אורזת בשקיות נילון ובוכה.

אנחנו הולכים ללא מודע

איך אדם אשר תרם למדינה, ששרד מלחמה ועכשיו,

הדבר אשר יקטול אותו,
תהיה שרירותה של המדינה, שרירותם של בעלי ההון.

ההצגיתיות הזאת,

אדם זה יזרק יושן באוהל בקור?
אן לכם רחמים? אדם אשר בשל מחלתו גם ככה חייו נתנוים על כף המאזנים, בשל מצבו הבריאותי.

ועכשיו המדינה תרשה ליזרוק אותו לקור? וליגמור את מה ששרד במלחמה? האם יתכן דבר כזה?

אדם שתרם כמעט את נפשו למדינה, משפחתו אינה זקוקה חלילה לפיצויים אחרי שיאבדו אותו ,חלילה וחס.

אלה עכשיו!!!!!

לעזור לו להישתקם, לעזור לו בתרופות

כותבת ביתו.

אן לי כסף לתרופות הן יקרות, איפה לשלם חשמל, מים,.
ואבא צריך לעבור שוב ניסתוח לב, מהניתוח של הסרטן נפצע פצעו אותו רשלנות רפואית, והוא מדמם.

וזה סיוט חוזר בשבילו כאשר רואה דם.

פלאשבקים דמעות ורעד, החלפתי 5 מיות כולם בתרומה.

אבא היה איש חזק ממש.

הבת ממשיכה בבכי קורע לב, זוכרת את החיוך, כמה עזר ותרם למען המדינה, והיום זרקו אותו כמו פסולת ולא מעניין אותם.

לא אגף השיקום, לא משרד הבטחון.

קשה לי, קשה לי מאוד, מתביישת לבקש עזרה, נמצאת בחוסר אונים, לא ישנה בלילות.

ועכשיו אני אומרת.

אני סיגל בוטון בשמי ובשם קבוצת אד"מ אנחנו דם משותף, ובשם קבוצת מה של הלב.

קודם כל אביך גיבור ישראל, ראויי לכל המחווה והכבוד.

ראויי לחיות חיים טובים בשאריתחייו, אל תיתבישי שהמדינה המסובבת את עופרה ללוחמייה, ולאביך,
שהיא תיתביש.

שר הבטחון, שר האוצר , ראש המשלה, אגף השיקום.
יושבים ונהנים ומתווים להם, דרכי הצגה לבחירות הבאות. על חשבון אביך, ועוד מלא מסכנים,ואיך לקצץ בתפקיד.

בעוד שעוד ועוד לוחמים, מתים כל יום מחדש בשדה הקרב של העולם הפנימי שאינו מוותר להם, ומפעיל טראומה חוזרת על כל שנייה בחייהם.

הבת כותבת.

קשה , כואב , מתבישת לפנות, לבקש חוסר אונים אבל זה אבא שלי,
ריבונו של עולם אבא יקר, שזקוק לתרופות, מפחדת לאבד אותו ביגלל כסף לתרופות ולאכולמיוחד.
מאיפה אלוהים מאיפה.

אני היחידה שמטפלת בו, יש לי עוד שני אחים שלא מעניין אותם.

אני היחדיה שמטפלת בו, יש לי עוד שני אחים שלא מעניין אותם.

אני פונה בכל ליבי , אני כואבת וכותבת את המכתב והדמעות ירודות כמו ברז מים. מבקשת בכל ליבי.

תעזרו לי אני לא יכולה, בבקשה מי שיכל לעזור

בנק הדואר 20224220 סניף 001 ליאת.

אני פונה לכל אחד ואחד מאתנו ובמיוחד לבכירים , ולראשי עיריות ולוועדי הורים בבתי ספר גם יש לי הצגה בזמנו כתבתי אותה ורציתי שהיא תהיי תרומה לחולי סרטן פשוט לא יצא לפועל אבל החומר כלומר הסיפור עדיין כתוב. מי שיכל ועדי הורים לקחת את הסיפור להציג אותו לילדים או לכיתות ולקחת סכום סמלי ולהעביר לחשבון הבנק שכתוב תרומה לדוד דיקר פנו אליי לסיגל בוטון ואשלח לכם את הסיפור בפרטי.

צאו מהאדישות שלכם , כל יושבי החליפות לפני שהחיילים יערקו ויעזבו את הארץ ויברחו מהצבא ינטשו את המדינה.

כי למדינה שנוטשת את הלוחמים שלה בשדה הקרב, לא מגיע שישרתו אותה בנאמנות.

בנק הדואר מספר20224220 סניף 001 ליאת

ליאת היי חזקה יקרה אינך לבד, אלוהים שומע העם איתך,את חזקה ואביך חזק יותר אחרי ששרד את המלחמה ואת מראות הזוועה החזיקו מעמד אל תידאגו העזרה בדרך אני מאמינה כי הדברים שלי יועברו לאנשים הנוכנים שיוכלו לעזור,

אנחנו נעשה כמיטב יכולתינו אני יעשה כמיטב יכולתי כדי שאבא יקבל את שמגיע לו

בברכה 
סיגל בוטון נציגת אד"מ אנחנו דם משותף

-1:02:12
 
 
‏2,738‏ צפיות
ליאתי דיקר ליאתי‏ היתה בשידור חי.
לייקהציגי רגשות נוספים
הגיבי
תגובות
סיגל בוטון סיג בוטון
כתבי תגובה...
נכתב על ידי , 13/1/2018 08:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא רוצה שאבא שלי ימות זעקתה של ביתו של לוחם


אני לא רוצה שאבא שלי ימות

מצילים את דוד דיקר, לוחם ישראל, גיבור ישראל.

משרד הבטחון, משרד הבריאות, משרד הרוחה, משרדי ממשלה, כולכם , כולכם כעין וכאפס לעומת כוחו, תעוזתו, וגיבור אחד , מתוך אלפי רבבות. אשר לצערינו נישפט ונינטש ממכם.

יושבי החליפות!
באם דוד דיקר, זרק לרחוב, וכל זה ישפיע על מצבו הבריאות והנפשי, 
אם הנכד יעבור טלטלה נפשית, והוא כבר עובר.

אתם תשלמו את המחיר, המצפון שלכם,

אלפי חיילים יעקרו מהצבא, לא ישרתו,

האם רק למוות יש פה כבוד? ממשלת ישראל?

דוד
נלחמת, הקדשת ,ובזכותך דור שלם צמח, אנו לא ניתן לך להיזרק לרחוב.

החיים של דוד אינם ברירת מחדש של המדינה,

לפני תחילת הצום, ערב יום כיפור תשע"ח, אני ניזכר ומזכיר לכל מי שיקראו את דבריי,.

דוד, היה סמל מחלקה בפלוגה שלי, עלייה פיקדתי במלחמת יום כיפור.

לוחם אמריץ לב, חבר לנשק,

באחד הקרבות ממערב לתעלה באיזור איסמאלייה, דוד דיקר הוביל כוח סיור רגלי, לאורך קווי המגע עם המיצרים.
שפתחו עליהם אש תופת כולל, פצצות אר פי ג"י

אחת מהן נפלה קרוב מאוד לדוד, והוא ניצל בנ ס, והמשי במשימה עד הסוף.

זה הכניס אותו ועוד כמה לוחמים להלם קרב,

אסביר מהוא הלם קרב,
הלם כאשר הגוף מישתתק מטראומה שעברה עליו, פוסט טראומה

ליראות בבת אחת מעולם שוקק חיים,מחברים שרגע דיברו, צחקו, שהיתה בהם אחות לוחמים, פתאום לשניה אחת לדקה אחת של אימה,
העולם הוריד מס,.

וכשהיתפוגג מסך הערפל, אז ניתגלתה מציאות אחרת לגמרי מציאות שהשתנתה ללא היכר.

ראשים רוטשים , חלקי גופות פזורים, דם, ריח אבק שריפה גלוגלת מנופצות, עיניים פזורות ושפוכות.

זאת התמונה, שנידבקה בנפשו של דוד, כאשר פקח את עיניו, והבין את גודל המשמעות והיה עוד כוחו להיכנס שוב אל השטח, ולא נטש את אלו שעוד היו בחיים.

ניכנס והציל אותם בכוחותיו האחרונים, כי גם נפצע קשה.

עשה מאמצים על אנושים והתגבר, הקים משפחה למופת,

שנינו שומרים על קשר כבר 44 שנים, מאז מיום הפינויי של איזור התעלה, ועד עכשיו.
{מתו כתבה על דוד דיקר מתוך דברי מפקדו}.

בתו ליאת כותבת.

המסע של אבי,
התחיל במלחמת יום הכיפורים , כאשר התפוצצה מרגמה על ידו, והוא קפץ להגן על החיילים ונפצע,

חלק מהחיילים שרד וחלק לצערינו לא.

אבא ראה מראות קשים חלקי גופות מרוטשות , ידים ורגלים פזורים בכל אבר.

אבא גם הציל המון, ואז היה בתקופת שיקום ארוך, הוא היה יכל לחזור בארון, פציעתו היתה קשה, 
היתנדנד בין החיים למוות.
כמו כן מותה של הנפש הייתה תלוייה בשפיותו אשר איימה להיתפורר, עקב מראות , חוזרים ונישנים סיוטים אשר פוקדים אותו עד היום.

אבל אבא שלי לא ויתר, לא ויתר בשבילי ובשביל חברים,

אבא גיבור ישראל אשר הציל משפחות, מאז סובל מ p/t/s/p
קשה יש מסמכים.

אבא מטופל אצל פסיכיאטר, לוקח כדורים לא יושן בלילות, סובל מזיכרונות הפצצה, 
הוא חי גהנום כל פעם שעוצם את עיניו.

צועק קם בבהלה בוכה.

לישמוע את אבא בוכה, האבא שתמיד היה שם בשבילי, האבא שלעולם לא אמר נואש, פתאום ליראותו נישבר, לאט לאט ואיני יכולה להגיע איליו, זה שובר אותי.

בוכה ומזיע.

ואני קמה להרגיע אותו.

עם כל זה עבר ניתוח לב גדול מעקפים,שסתום וסרטן עם ניתוחים מלא, אשר גבו מחיר, ואן מחיר אשר שווה,

רק שאבא שלי ירגיש טוב וימשיך לחיות אתנו כאן.

רק שאבא יחיה חיים טובים יותר קצת. שלא יצטרך להיזרק לרחוב.

אבא שלי רק נירדם בממד, 
זה הקו השפיותי האחרון שלו, תמיד המרחיק אותו מפחדיו,
ואם יזרק לרחוב הפוסט טאומה תכלה את נפשו, אני פוחדת.
איני רוצה שאבא ימות.

ויתרתי על הכל בחיים שלי,
על זוגיות על בריאות, בלי חיי חברה למען אבי,.
על דב ר אחד איני מוותרת לעולם וזה על אבא, לא אוותר לעולם

אם יזרק לרחוב לא ישרוד.

לשר כחולון, לממשלת י שראל , לאגף,השיקום, למשרד הרווחה ובטוח לאומי.

כן זה נכון מקרה אחד מיני רבים שהמשלה משאירה מאחוריה, אבל כל מקרה לגופו,

ראיתי את זעקת הבת ואמרתי לה, אני מוכרחה ליזעוק את כאבך ולנסות לעזור לך,.

שירת בגולני, מפקד פלוגה, נתן את החיים למדינת ישראל המדינה אשר אמורה, להציל אותו לתמוך בו.

לא מעניין אותם, מסרבת להכיר בנכותו.

הבת כותבת בבכי

למי אני לא פניתי, והנה אותם תשובות ואותם ביקורות ואותם מסמכים, בירוקרטיה מעושה, הגבלת תקציבים, וקיצוץ הקצבאות.

עוד כמה ימים לקמפין, הבת זועקת , אני אורזת בשקיות נילון ובוכה.

אנחנו הולכים ללא מודע

איך אדם אשר תרם למדינה, ששרד מלחמה ועכשיו,

הדבר אשר יקטול אותו,
תהיה שרירותה של המדינה, שרירותם של בעלי ההון.

ההצגיתיות הזאת,

אדם זה יזרק יושן באוהל בקור?
אן לכם רחמים? אדם אשר בשל מחלתו גם ככה חייו נתנוים על כף המאזנים, בשל מצבו הבריאותי.

ועכשיו המדינה תרשה ליזרוק אותו לקור? וליגמור את מה ששרד במלחמה? האם יתכן דבר כזה?

אדם שתרם כמעט את נפשו למדינה, משפחתו אינה זקוקה חלילה לפיצויים אחרי שיאבדו אותו ,חלילה וחס.

אלה עכשיו!!!!!

לעזור לו להישתקם, לעזור לו בתרופות

כותבת ביתו.

אן לי כסף לתרופות הן יקרות, איפה לשלם חשמל, מים,.
ואבא צריך לעבור שוב ניסתוח לב, מהניתוח של הסרטן נפצע פצעו אותו רשלנות רפואית, והוא מדמם.

וזה סיוט חוזר בשבילו כאשר רואה דם.

פלאשבקים דמעות ורעד, החלפתי 5 מיות כולם בתרומה.

אבא היה איש חזק ממש.

הבת ממשיכה בבכי קורע לב, זוכרת את החיוך, כמה עזר ותרם למען המדינה, והיום זרקו אותו כמו פסולת ולא מעניין אותם.

לא אגף השיקום, לא משרד הבטחון.

קשה לי, קשה לי מאוד, מתביישת לבקש עזרה, נמצאת בחוסר אונים, לא ישנה בלילות.

ועכשיו אני אומרת.

אני סיגל בוטון בשמי ובשם קבוצת אד"מ אנחנו דם משותף, ובשם קבוצת מה של הלב.

קודם כל אביך גיבור ישראל, ראויי לכל המחווה והכבוד.

ראויי לחיות חיים טובים בשאריתחייו, אל תיתבישי שהמדינה המסובבת את עופרה ללוחמייה, ולאביך,
שהיא תיתביש.

שר הבטחון, שר האוצר , ראש המשלה, אגף השיקום.
יושבים ונהנים ומתווים להם, דרכי הצגה לבחירות הבאות. על חשבון אביך, ועוד מלא מסכנים,ואיך לקצץ בתפקיד.

בעוד שעוד ועוד לוחמים, מתים כל יום מחדש בשדה הקרב של העולם הפנימי שאינו מוותר להם, ומפעיל טראומה חוזרת על כל שנייה בחייהם.

הבת כותבת.

קשה , כואב , מתבישת לפנות, לבקש חוסר אונים אבל זה אבא שלי,
ריבונו של עולם אבא יקר, שזקוק לתרופות, מפחדת לאבד אותו ביגלל כסף לתרופות ולאכולמיוחד.
מאיפה אלוהים מאיפה.

אני היחידה שמטפלת בו, יש לי עוד שני אחים שלא מעניין אותם.

אני היחדיה שמטפלת בו, יש לי עוד שני אחים שלא מעניין אותם.

אני פונה בכל ליבי , אני כואבת וכותבת את המכתב והדמעות ירודות כמו ברז מים. מבקשת בכל ליבי.

תעזרו לי אני לא יכולה, בבקשה מי שיכל לעזור

בנק הדואר 20224220 סניף 001 ליאת.

אני פונה לכל אחד ואחד מאתנו ובמיוחד לבכירים , ולראשי עיריות ולוועדי הורים בבתי ספר גם יש לי הצגה בזמנו כתבתי אותה ורציתי שהיא תהיי תרומה לחולי סרטן פשוט לא יצא לפועל אבל החומר כלומר הסיפור עדיין כתוב. מי שיכל ועדי הורים לקחת את הסיפור להציג אותו לילדים או לכיתות ולקחת סכום סמלי ולהעביר לחשבון הבנק שכתוב תרומה לדוד דיקר פנו אליי לסיגל בוטון ואשלח לכם את הסיפור בפרטי.

צאו מהאדישות שלכם , כל יושבי החליפות לפני שהחיילים יערקו ויעזבו את הארץ ויברחו מהצבא ינטשו את המדינה.

כי למדינה שנוטשת את הלוחמים שלה בשדה הקרב, לא מגיע שישרתו אותה בנאמנות.

בנק הדואר מספר20224220 סניף 001 ליאת

ליאת היי חזקה יקרה אינך לבד, אלוהים שומע העם איתך,את חזקה ואביך חזק יותר אחרי ששרד את המלחמה ואת מראות הזוועה החזיקו מעמד אל תידאגו העזרה בדרך אני מאמינה כי הדברים שלי יועברו לאנשים הנוכנים שיוכלו לעזור,

אנחנו נעשה כמיטב יכולתינו אני יעשה כמיטב יכולתי כדי שאבא יקבל את שמגיע לו

בברכה 
סיגל בוטון נציגת אד"מ אנחנו דם משותף

נכתב על ידי , 6/1/2018 11:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 50

Google:  סיגל

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
17,669
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא אוהבת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא אוהבת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ