[  http://www.youtube.com/watch?v=fNThHjoimrY  ]

התחלות חדשות זה תמיד דבר טוב. אני רואה בזה מעין ניתוק מחלק שהיה לך בחיים, לרוב בפרק זמן די ארוך, ולשים אותו בקטגוריית העבר. לא לשכוח , אף פעם לא לשכוח, אלא להשלים עם העובדה שהגיע הזמן לסיים פרק זמן מסוים בחיים, ולתת הזדמנות לפרקים אחרים להיכנס אל תוך חיינו.

באיזשהו מקום כולם חייבים לעשות צעד כזה, כי רק ככה אנחנו מתבגרים, לומדים על דברים חשובים אחרים, מסתכלים על אובייקטים מפרספקטיבות שונות לגמרי ממה שראינו עד עכשיו.

והשחרור הזה, בעצם הצעד הגדול הראשון הזה, הוא הכי קשה. הרגל מסוים זה דבר שקשה לשנות, כי שכשנרצה או אפילו נצטרך בשלב כלשהו לחזור אליו – לא בטוח שהוא יהיה שם. האומץ והתעוזה שיש לנו כאשר אנחנו מחליטים בכל זאת להתנתק הוא טהור בעיניי. הוא יכול ללמד אותנו המון על עצמינו וכמובן גם על השאר- שגם אם ניפול, גם אם נישבר, היי אנחנו עדיין המשכנו הלאה ועצם העובדה שסיימנו פרק אחד בחיים מראה על בגרות, על מוכנות ללמוד עוד, לשאוף  לגבוה יותר, לרצות להכיר, לדעת... בעיניי זה שווה אפילו יותר מהדרך עצמה או אפילו מהתוצאה.

ולמה? למה זה שווה אף יותר? פשוט מאוד. כי בעיניי זה הרגע שאנחנו הכי חזקים. נחושים. עם אש בעיניים. עם רצון. וזה הרגע שאנחנו באמת מתייחדים עם עצמינו.

שבת שלום, תזכרו תמיד לשאוף ליותר ממה שאתם, כי בין אם נודה בזה או לא, אנחנו תמיד מסוגלים ליותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו.

מור ♥