לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 19

Skype:  Mory031 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015

הקטע הוא


     

שאני מרגישה שמשחקים בי כל הזמן.

מרגישה כאילו לקחו לי את הלב, שיחקו בו באוויר קצת, בעטו כמה פעמים, הפילו לרצפה, דרכו מעכו ולבסוף לקינוח ירקו עליו. ואז החזירו לי אותו חזרה למקום.

אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה, אבל קשה לי עם העובדה שהוא כל כך רחוק ממני, קשה לי להבין שאף אחד, פשוט אף אחד לא מצליח להגיע למחצית מהרמה של מה שהוא עשה לי.. אני מפחדת כל כך להיפגע שוב. מפחדת להיות הקורבן, זאת שמתמודדת עם שיברון הלב. כבר בצורה אוטומטית אני מרחיקה את כולם ממני ומונעת כל כניסה לאיזשהו קשר, מונעת כל דרך להרגיש משהו עם הדבר הזה שנקרא לב.

זה פחד שהפך לשגרה אצלי, מפחדת כל כך לשקוע בה. בחוץ אני עושה שרירים, מראה כמה אני חזקה יותר ויותר, מייעצת לכל העולם ואשתו- אבל בלילות אני מבינה כמה אני מפחדת. זה כואב כל כך לדעת כמה השתניתי מאז הקשר האחרון לפני שנתיים, כמה הפכתי להיות בחורה שונה. השנתיים האלו ללא ספק עשו לי שריטה בכל הנוגע לקשרים, בחורים ומערכות יחסים.

אני בדרך כלל לא מתחרטת על מעשים שעשיתי, על החלטות שקיבלתי ועל סיכונים שלקחתי, אבל הרצון הזה לנצל כל רגע ורגע בחיים, לנצל את הגיל ולעשות מה שבראש שלי גרם לי לסוג חשיבה בכיוון אחד, ללא כל יכולת לשנותו. וזה כואב כי אני מנסה ומנסה, וזה כואב עוד יותר.

נכתב על ידי , 20/3/2015 22:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





30,369

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למור (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מור (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ