לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם במקום אחר


ועכשיו - אל החיים האחרים, אלה בלי הטעויות!

כינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2009

רק את הריק הותרתי שלם


[ אני ממש מתנצל, אבל  יש לי עוד כמה דעות שלא יכולתי להתאפק מלאמר, למרות שמבחינה רוחנית פי הטבעת מתאים להוצאתם  יותר מהפה הרגיל.  זה ממש לוחץ לי בבטן, אז אני הוציא את זה רגע, ואחר כך נשבע לכם שאני חוזר לכתוב דברים שהם לא דעות.

וכפי שכתב לסקלי, בשינוי קל:

אני שונא דעה

ויש לכך שלוש

סיבות.

הראשונה: אינני יכול להניח את ראשי על כתפיה של הדעה.

השניה:  הדעה אינה יכולה להניח את ראשה על כתפי.

השלישית: לדעה אין ראש או כתפיים.

וישנה גם סיבה רביעית.

 

ועוד התנצלות – כתבתי את זה די מזמן, לפני חודשיים בערך.

]

 

רק את הריק הותרתי שלם

 

אוסף שיריו של חזי לסקלי יצא סוף סוף ("באר חלב באמצע עיר", הוצאת עם עובד). 

ב- 15 השנה שחלפו מאז מותו, לא יצאו הדפסות חדשות של ספריו, שהפכו נדירים ויקרים, ואני מכיר אנשים ששילמו תמורתם לא מעט כסף, בחנויות יד שניה.

גם אני חיכיתי בערגה לספרים שלו, וכנראה שאנשים סביב ידעו זאת, שכן קיבלתי את הספר פעמיים כמתנת יום הולדת. 

כרגע לסקלי הוא הכוכב הזוהר בשמי. לו אני סוגד, ואותו אני עובד.  הוא זורח שם יחיד ומיוחד, לצד כוכבים קודמים כפגיס, עמיחי, ת.ס. אליוט, זך, ואייחו, וולך, פסואה.

אם יש לי משהו בעל ערך לאמר לכם כאן הוא רק זה:  זה ספר מאד שווה.



ועכשיו לדברים הפחות חשובים שיש לי לאמר.

קראתי שלוש התייחסויות ללסקלי בעקבות הוצאת אוסף השירים:  יצחק לאור, אפרת מישורי, ומאיר ויזלטיר , עורך הספר שנתן לו את שמו.

משהו היה חסר לי בהתייחסויות האלה. חיפשתי וריפרפתי גם על מאמרו של אריאל הירשפלד, וכלום.

מה שהיה חסר הוא ההתייחסות לחוסר, לריק, בשירתו של לסקלי. 

נכון שאי אפשר להתייחס לכל הממדים ביצירתו הענפה;  אבל הרושם שלי, הוא שיש כאן בורות. הבודהיזם אינו נתפש כתורה רצינית בקרב הממסד הספרותי בארץ, שאינו בקי בו כלל, וסבור מן הסתם שאלו שטויות של ניו אייג' (כמו שאיכות הסביבה היא עיסוק לילדים משועממים).   

אין לי מושג אם לסקלי הכיר את הבודהיזם. לא מצאתי עדויות לכך. אבל אין לי דרך אחרת להסביר חלק משיריו. וקודם כל, אולי שירו המפורסם ביותר, לפחות בבלוג זה:

 

אם תרצו / חזי לסקלי

 

אם תרצו ספגטי בולונז,

תקבלו את כל הספגטי בולונז שבעולם.

אם תרצו את כל הספגטי בולונז שבעולם,

תקבלו בקושי מעטפה עם פתק:

"משלוח הבולונז אבד בדרך

ממרסי לחיפה

אולי    טבע בים

אולי    נחטף בידי אוזבקים משולחי רסן

אולי    התפוצץ בטעות".

 

אם תרצו אהבה,

תקבלו בקושי מעטפה ריקה, בלי כתובת,

בלי כלום.

אחרי הבכי והשינה תבינו

שאפשר

להשתמש במעטפה ריקה,

לשים בה משהו:

אולי    שבר זכוכית

אולי    טבעת שהתעקמה

אולי    קווצת שיער. משהו.

 

אם תבקשו מעטפה ריקה,

תקבלו אהבה,

את כל האהבה שבעולם.

 

 

יותר ברור מזה?  בודהיזם להמונים + מנה חמה + ריקוד + חוש הומור.

(שזה עוד משהו שהמבקרים הנכבדים שכחו לציין. הומור. (נכון אמנם שלאור הזכיר את ההומור של לסקלי, בדרך אגב). הם יצרו תמונה של לסקלי כיוצר של "אסתיקה אכזרית", ושכחו לציין שהוא אחד המשוררים הכי מצחיקים בעברית. במיוחד הפתיעה בחומרת הסבר שלה אפרת מישורי, מה שהזכיר לי אנקדוטה חסרת חשיבות שאני מרבה לצטט, כיוון שאני חי חיים קטנים, וכל נגיעה בזוהר, יהא ביצתי ונידח ככל שיהיה, גורמת לי להתרגש ימים שלמים ואף שנים. ישבתי באותו שולחן עם המשוררת הזאת פעם אחת, כן. בקפה ביאליק. זה היה ערב מיוחד עבורי, למרות שעבור היושבים האחרים הוא היה מן הסתם ערב סתמי. במשך השנים הארוכות שחלפו מאז, פינזטתי לכתוב על זה פוסט.  אז גם הפעם לא אכתוב על זה פוסט, רק אנקדוטה:  באיזה שלב המשוררת מישורי חזרה לימי ילדותה בטבריה הרחוקה, והצהירה בגאווה מוצדקת לחלוטין (אם יש בכלל גאווה שהיא מוצדקת לחלוטין) שבגיל 16 היתה אלופת הארץ באתלטיקה קלה.   זה היה חלק ממונולוג שהמילה השכיחה בו היתה "אני". 
ואז המשורר רוני פיקי ברד, שזכיתי לכבוד לשבת גם איתו באותו לילה באותו  שולחן, אמר כמו לתומו: "יהדות השרירים".  והביטוי המשונה הזה (ככל הנראה, אם להסתמך על ויקיפדיה, ביטוי שהמציא ב- 1898 מכס נורדאו – מגיבורי הציונות, הוגה דעות שמרן שתקף את איבסן בשל ניוונה של יצירתו, ואת ויטמן בגלל ההומוסקסואליות בכתיבתו), כאילו נעץ סיכה והוציא בבת את האויר מהבלון המנופח של מישורי (שדווקא אינה נראית לי משוללת חוש הומור)).

 

הריק מופיע בין השאר גם במחזור "מחולות ריקים" (שהמוטו שלו הוא: ' "אתה רוצה לשתות את היין; אבל לא רוצה לרקוד איתי" [ראובן בן-עמית, יו"ר סניף כ"ך בטבריה, לחנוך מרמרי]' ) מתוך הספר  "חיבור וחיסור":

 

מחול עשרים ואחד

 

בתקופת הרעב הגדול אכלתי

את המזון

שעל הצלחת

ואת הצלחת

שמתחת למזון

ואת השולחן

שמתחת לצלחת

ואת הריצפה

שמתחת לשולחן

ואת היסודות

שמתחת לריצפה

ואת האדמה

שמתחת ליסודות.

ורק את הריק הותרתי שלם כי

ממנו אגזור את בגד הריקוד שלי.

 









והמחזור מסתיים ב-

 

מחול שלושים ושישה

 

המלים עברו דרך העולם

כמו להקת ציפורים.

 

כעת אין דבר בתוך העולם.

אפילו העולם כבר לא בעולם.

 

ובמחזה  "דת", בספר "העכברים ולאה גולדברג", אומר "אלהים האמיתי", אחת משש הדמויות במחזה:

ואני בוכה

כי

איני מפסיק להוולד.

הוולדות נצחית היא דבר מצער

כשאפסיק להוולד אהיה מאושר.

 

שוב: יותר ברור מזה?  הפסקת ההוולדות מחדש, היציאה מהסמסרה והסבל הכרוך בה, האושר של הנירוואנה.

 

ובמחזור "זכרונותיו של זומבי", מתוך אותו ספר, מופיע שיר הנפתח בשורות:

 

אני נמצא בכלא של הדים

יושב על הד של כורסא

ואוכל הד של פרוסת לחם.

 

שורות המבטאות את הרעיון הבודהיסטי, לפיו אנחנו חיים ב"כלא של הדים", פרי תודעתנו הרואה קיום מוצק במקום שאין בו אלא הד חולף,  ומרחיקה אותנו מהאמת.

ובאותו מחזור, כאן ועכשיו , אותו עיקרון שהפך לקלישאה ניו אייג'ית, מופיע ב"יומנה של אידרת הדג":

העבר לא היה

העתיד הוא רעיון אידיוטי.

 

הערת אגב לסיום: ויזלטיר, בראיון איתו, מספק את האבחנה האינטיליגנטית הבאה:

"חזי נורא אינטליגנטי כמשורר. זה גם לא דבר מובן מאליו. יש משוררים שהם לא במיוחד אינטליגנטים.. נגיד יהודה עמיחי - אין לו איזושהי מחשבה מאוד מעניינת, הוא לא במיוחד אינטליגנטי"

כדי להלל (בצורה טיפשית ועילגת למדי) משורר מת אחד, לסקלי,  דורך ויזלטיר על גופתו של משורר מת אחר. למה לא? בכיף, כמקובל בארצנו. במיוחד כשהגוויה היא של עמיחי, שהצליח קצת יותר מדי.

(והכל, כמו שאומרים בבודהיזם, קשור: ההתעלמות מהפן הבודהיסטי בשירתו של לסקלי קשורה לזלזול בבודהיזם, ולזלזול בעצם הניסיון להיות אדם טוב יותר. שהרי האמן, ועל אחת כמה וכמה העיתונאי, רצוי – לכאורה, על פי תפישה רווחת זו  - שלא יהיה שליו מדי; רצוי שיהיה מיוסר; רצוי שיהיה בו איזה מאגר אינסופי של שנאה, שתהפוך לדלק של יצירתו.  קחו את המאורות הגדולים של מוסף הספרות והתרבות של העיתון לאנשים חושבים, בני ציפר ויצחק לאור. השנאה היא הדלק המניע את יצירתם. והיי, שימו לב שזאת שנאה לאחר, ולא שנאה עצמית. המוטו הוא: "אני שונא את הספרות העברית". למה שיעבדו כדי להיות אנשים טובים יותר? לפי תפישתם, יאבדו כך בהרף עין את מקור ההשראה של יצירתם (וחייבים להודות שבמקרה של לאור זה עובד, והוא מייצר פרוזה מעולה בעיני. אבל לא הייתי רוצה להיות הוא, כי לא הייתי רוצה ששנאה תניע את מעשי)).

בתור אדם לא במיוחד אינטיליגנטי, תמיד חשבתי ששיריו של עמיחי אינטיליגנטים מאד. עמיחי היה המשורר השני שהתאהבתי בו, אחרי פגיס. אם את פגיס הבנתי אינטואיטיבית (משהו בתדר של המלים ששידר ישירות ממוח אל מוח) , הרי שאת עמיחי התאמצתי לפעמים לפצח. אז הנה, מוקדש לויזלטיר, שיר אינטילגנטי (לכאורה, לדעתי) של המשורר הלא אינטילגנטי הזה:

 

מעין אחרית הימים/ יהודה עמיחי

האיש תחת תאנתו טילפן לאיש תחת גפנו:

הלילה הם בהחלט עלולים לבוא.

שריין את העלים סגור היטב את האילן,

קרא למתים הביתה והיה מוכן”.

הכבש הלבן אמר לזאב:

בני אדם פועים וליבי כואב:

הם יגיעו שם לידי קרבות כידון.

בפגישה הבאה בינינו, העניין ידון”.

כל הגויים (המאוחדים) ינהרו לרושלים

לראות אם יצאה תורה ובינתיים,

היות ועכשיו אביב

ילקטו פרחים מסביב.

וכיתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב

וחוזר חלילה ושוב בלי הרף.

אולי מכיתותים והשחזות הרבה,

ברזל הריב בעולם יכלה.

 






 

בלדה לשוטר מזרחי

 

הערה קטנה נוספת, במסגרת דעות שצריך להפטר מהם:

שימו לב כיצד עיתון "הארץ" בחר לדווח על הידיעה בעניין גזר דינו של השוטר שחר מזרחי:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1112244.html

כותרת הידיעה:

" משפחתו של מחמוד גנאיים שנורה למוות ע"י שוטר: דם ערבים הוא הפקר"

כותרת משנה:

קרוביו של גנאיים ביקרו בחריפות את החלטת ביהמ"ש לגזור 15 חודשי מאסר על השוטר, שחר מזרחי. "אין לתאר אותה אלא כהחלטה גזענית"

והידיעה ממשיכה כך, בדיווח שמתמקד אך ורק בדברי משפחת גנאיים, וכן גורמים פוליטיים ערבים , כמו ועדת המעקב של ערביי ישראל . כולם קושרים את גזר הדין בגזענות כנגד ערבים (כידוע יש בעולם, או לפחות בארץ, רק אוקיינוס אחד של גזענות, כנגד ערבים, עם איים זעירים של גזענות נגד אתיופים). כך לדוגמא מנהל מרכז "מוסווא" אומר באותה ידיעה עיתון הארץ: "המשטרה חייבת להוציא מתוכה את העשבים השוטים שידם קלה על ההדק כשמדובר בערבים".

 


עשב שוטה?עשב שוטה או צל"ש
? השוטר מזרחי

בבית המשפט, שדן בעניין השוטר מזרחי והעבריין גנאיים במשך כשלוש שנים – לא עלה כלל עניין הלאום של העבריין והשוטר.   זאת, כיוון שהיה כאן (על פי ההגיון שלי, הגזעני, אני מניח, בעיני "הארץ") עימות בין גנב רכב, נחוש שלא להשמע להוראת המשטרה לעצור, לבין שוטר, שספק אם עניין הלאום של גנב הרכב עמד בראש מעייניו בזמן התקרית.

 

איך נראתה הידיעה במקומות אחרים?

ניקח לדוגמא את  ynet:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3771830,00.html

שימו לב להבדל התהומי.

כותרת:   " מהומה בביהמ"ש: 15 חודשים לשוטר שהרג פורץ"

כותרת משנה:

" כשבחוץ מפגינים למענו, גזר בית המשפט 15 חודשי מאסר על השוטר שחר מזרחי, שירה למוות במחמוד גנאים שניסה לגנוב מכונית בפרדס חנה. השופט: "שחר ראוי לשבח על מלחמתו במכת הפריצות, אך חבל שהדבקות במשימה הביאה לתוצאות הטראגיות".
עוד בידיעה:
"
מזרחי הגיע לבית המשפט לבוש במדי המשטרה, אך סירב לדבר משום שנאסר עליו להתראיין בתפקיד. באולם הדיונים פרצה מהומה בין משפחתו של מזרחי לבין משפחתו של גנאים. משפחת מזרחי מתכוונת לערער על העונש.

לאחר גזר הדין נראה מזרחי כשעיניו
אדומות מדמעות. בני משפחה וחברים מהמשטרה ניגשו אליו, חיבקו אותו ועודדו אותו. "זו בושה וחרפה למדינת ישראל", אמרו בני משפחה. על ההרוג אמרו: "זה עונש שכל פורץ צריך לקבל. שיידעו שיש מחיר לשלם על עבירת. שחר עשה את העבודה שלו וקיבל בית סוהר".

גם הידיעות באתר של יואב יצחק (שמביא לאחר הדיווח את תגובת ארגון נשות השוטרים) ובחדשות ערוץ שתיים נראו אחרת לגמרי מהידיעה ב"הארץ".

שימו לב, שבצד "הגזעני" לא מוזכרת הגזענות והלאום הערבי כלל. התיזה לפיה גנב הרכב נורה מפני היותו ערבי באה רק מפי הערבים ומפי דובריהם בעתון "הארץ".

אני לא ממש מבין מדוע "הארץ" בחר להציג ידיעה חדשותית באופן כל כך מוטה.  נראה לי שלמישהו שם – מעבר לכתב ג'קי חורי (אני מניח שגם עורך מחליט על דברים כאלה) – יש דעה מוצקה על כך שמשטרת ישראל יורים בערבים בשביל הכיף, מתוך גזענות.

ריפרשתי את הידיעה ב"הארץ" שוב ושוב, בניסיון לראות אם מביאים איזשהו צד אחר. נאדה. גם התגובות שכתבתי – שלוש במספר, כולן מנוסחות בנימוס, בניגוד לטוקבקים שהתפרסמו -  לא התפרסמו עד היום.  [לאחר חיפוש מצאתי ידיעה אובייקטיבית יותר ב"הארץ". אבל ידיעה זו נבלעת בידיעה של ג'קי חורי].

אם אתם אנשים חושבים,  חישבו רגע:  ככה אתם רוצים לקבל ידיעות חדשותיות?  ערוכות וצבועות לשחור ולבן, נותנות פה לצד אחד בלבד?

 

נכתב על ידי , 9/9/2009 04:09   בקטגוריות אני אינטלקטואל מסריח, אקטואליה, דעות שאני צריך להיפטר מהן (לפי הבודהיזם)  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של המרקש ב-17/2/2010 11:53



65,801
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , שירה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjerom_k אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על jerom_k ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ