לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"בכל מילה ישנה תמונה שלא דוהה עם השנים"

Avatarכינוי: 

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015

בול פגיעה


הרבה זמן לא הרגשתי כל כך רע.

המון זמן שרגשות האשם לא ביקרו בי והשאירו את סימניהם.

 

ההתנהלות שלי החודש, כלפי חברה שיקרה לי, הייתה נוראית ויותר..

נפגעתי ממנה ובמקום לבוא ולדבר איתה, בחרתי לקחת לעצמי זמן ולהתרחק.

והשיא ששבר את הכול לגמרי, התחיל שלשום כאשר היא אמרה משהו שמאוד פגע בי

והמשיך לכך שאפילו אתמול בעבודה לא בירכתי אותה לשלום. והיא כהרגלה עשתה סצנה מול כולם: "את לא רוצה להגיד לי שלום?"

ביקשתי ממנה שתניח לי כרגע

ובתגובה קיבלתי: "תעני ככה לאמא שלך"

עוד מילים שורטות על הלב.

ולאחר מכן, הוטחו בי דברים קשים שאני אפילו לא מתכוונת לחזור עליהם מרוב שהפצע מדמם..

 

לאחר ההפסקה חזרנו לעבוד, אני נרגעתי ושלחתי לה הודעה: "את עדיין יקרה לי ואני רוצה לדבר איתך בהפסקה, אפשר?"

לא קיבלתי שום תשובה

 

בהפסקה ניגשתי לדבר איתה...

השיחה הייתה כואבת..

גיליתי שהכאבתי לה מאוד עם ההתרחקות שלי והיא לא הבינה מה קרה פתאום.

הספיק לי להסתכל לה בעיניים כדי להבין את גודל הכאב שגרמתי. (מסתבר שנשארו עוד אנשים רגישים כמוני, שאפילו מבט לא נכון יכול לפגוע)

נאמרו המון מילים מהצד שלה.. ואני? אני לא הצלחתי לדבר יותר
אחר כך הדמעות הופיעו ולא הצלחתי לעבוד, כל כמה זמן יצאתי החוצה לנשום אוויר ולהירגע.. בתקווה שהדמעות ייפסקו

ושהלב יפסיק לכאוב.. ושאחזור לנשום רגיל

היה לי קשה לנשום.. נשימות קצרות וכואבות

 

ואמרתי לעצמי: "מגיע לך, עכשיו תורך לסבול... ולזכור את העיניים מלאות כאב האלה.."

יום העבודה הסתיים ואני עדיין ממררת בבכי... כבר הזמן לישון ואני לא נרדמת

 

אני לא נרדמת, רק בוכה וכואבת

אחרי שעות של שיחזור מטורף של כל מה שנאמר ונעשה, שוב ושוב ושוב... וכל פעם סכין ננעצת בלב ודמעות חרישיות מופיעות שוב

נרדמתי

 

קמתי לפני שעה, אני מתארגנת לעבודה (עובדת משמרת לילה השבוע)

פתאום טלפון: "אני לא יכולה לכעוס עליך, את יותר מידי חשובה לי"

הדמעות לא איחרו לבוא

עדיין כואב, אבל פחות

עכשיו נשאר לסלוח לעצמי

 


 

ככה אני כשאדם קרוב נפגע ממני

לוקחת את זה יותר מידי קשה

אני מנסה להתמודד עם זה, ולקחת פחות קשה.. כי בסופו של דבר, זאת הבריאות שלי




נכתב על ידי , 28/1/2015 17:24  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וקר ב-28/1/2015 17:55
 



טייס אוטומטי


הימיפ האלה שאני שמה את עצמי על טייס אוטומטי.. אני כל כך לא אוהבת אותם.

 

לעשות הכול באופן אוטומטי, כמו רובוט, והעלות על פני את החיוך הכי מקסים ומזויף שאני רק יכולה ולהתחיל את היום, בתקווה שהוא יסתיים בקרוב.

 

ואז עוד יום מתחיל.. מתעוררת מצלצול הטלפון שמבשר לי שביטלו בעבודה (גם הפעם) שעות נוספות , ולכן אפשר להמשיך לישון עוד כמה שעות.. אבל לא כך המצב, אני לא מצליחה להירדם אז אני גוררת את עצמי למקלחת.
שותה כוס קפה עם פרוסת קוטג', שמה מוזיקה ברקע ושוקעת במחשבות.

 

פתאום טריקת דלת.

אמא הגיעה הביתה. (ומשהו מאוד לא כשורה)

אנחנו עכשיו במצב קשה.. פעם נוספות צריכות לעבור דירה (זאת תהיה הדירה ה-8 שלנו מתוך 15 שנים בארץ).

שתינו מתוסכלות מכל המעברים האלה ומכך שהמצב לא משתפר, אלא רק מחמיר עם המצב הכלכלי..

 

אני ניגשת לשאול לשלומה ו" מה קרה?"

וכל מה שאני מקבלת זה: "עזבי אותי" וטריקת דלת נוספת..

ובכי...

 

חזרתי אל החדר.. מנסה לקחת אוויר, ולמלא את הריאות עד הסוף.. בתקווה שזה יתן לי עוד טיפה כוח.

רק לעבור את היום.

רק להגיע שוב הביתה וללכת לישון.

 

 

אני הולכת לעבודה מהורהרת ומודאגת מהמצב שבו השארתי את אמא..

לא משנה מה, לראות ולשמוע את אמא בוכה זה תמיד קשה.

אני מזכירה לעצמי להיות חזקה.. חזקה בשבילה ולהראות לה שזה קטן עלינו..

למרות שאני כל כך שבורה כבר

 

היום שלי ממשיך באותו כיוון שבו הוא התחיל.

מישהי בעבודה שהייתה פעם נורא קרובה אלי, כבר תקופה זורקת הערות נורא עוקצניות, פוגעות ולא נעימות.

בתחילת הקשר שלנו, הזהירו אותי שהיא אדם מאוד קשה ושבמוקדם או במאוחר היא תתחיל להתנהג אלי כמו שהיא מתנהגת לכולם.

לא האמנתי.

 

והנה גם היום הזה הגיע.

עצוב.. אבל זה עוד ניסיון לחיים.

אין ספק שיותר ויותר קשה לי להיות לידה, לעבוד איתה וכו'..

מנסה להתעלם מהמון דברים שהיא עושה ואומרת, אבל זה נורא קשה

אפילו אנשים בסביבתי שמים לב איך היא מתנהגת אלי.. והם באים בשאלות של: "מה קרה? הרי הכול היה בסדר בניכם? מה זהו?נימאס לה?"

 

עכשיו אני בבית, אחרי משמרת לילה ארוכה ומעייפת

אכלתי, דיברתי עם אמא (שלא התעוררה לעבודה)

בטח אקרא קצת, אשמע מוזיקה

ארגע ואקווה שאפול אל שינה עמוקה

 

 




נכתב על ידי , 27/1/2015 07:20  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וקר ב-27/1/2015 19:26
 



לדף הבא
דפים:  

26,484
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , תחביבים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~simple angel~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~simple angel~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ