עוגת גזר

אוף. אני מתסכלת את עצמי.

יצאתי אפסית.

הגרמני התקשר. במקום לענות ולהגיד לו- שזהו. שדי. שאני באמת ראויה ליותר, ושלא יעז ליצור איתי קשר בשום מדיה יותר לעולם...

סתם הייתי אני. וצחקתי איתו ודיברנו על הנושאים הרגילים. הפגנות.  מעמד המורים שם וכאן. אידיאולוגיות. סיים את לבד בברלין אחרי שהמלצתי לו עליו ודיברנו על האנס פלאדה במשך כמה דקות. אמרתי שקראתי ספר אחר שלו והקראתי לו את השם הגרמני מהכריכה. אמר לי- קראת אותו בגרמנית? פחחח. נראה לך?!! מפגר.

אמר לי- "שאלת אם אבוא". עניתי שכן, כי אמר בפסח שחשב על זה. "כן, גם עכשיו חשבתי על זה. אבל בסוף החלטתי על ספרד, יותר מדי זמן לא הייתי שם". טוב. "ואם הייתי בא, היית רואה אותי?" התשובה הנכונה היתה- למה אתה שואל את זה כל הזמן. כבר אמרתי לך 60 פעם את אותה התשובה. הפעם אמרתי לו- זה לא ממש משנה, לא? אתה גם ככה לא מגיע. ענה במלמול לא ברור.

אמרתי לו שחברים אמרו לי להצטרף אליהם לברלין לאוגוסט, מה שנכון, ושאני מחכה לשמוע אולי תהיה לי איזו העלאה במשכורת ואולי אוכל להרשות לעצמי (פחחחחח, גם אם תהיה לי העלאה במשכורת, מה שכרגע לא ממש ברור, לא אוכל, אבל מה אכפת לי להגיד). אמר לי שאני ממש מוזמנת אליו וזה. יופי לי.

דיברנו לפחות חצי שעה. חצי שעה שבה יכולתי להגיד לו המון דברים שממש צעקתי על עצמי בראש להגיד ולא אמרתי.

שאל אותי על החתולה ועל החיים ועל מה אני מתכננת להיום (לצאת לדייט- שלא בא לי עליו אבל את זה הוא לא צריך לדעת. אני ממש מקווה שההוא ישכח ולא אצטרך לשקר היום שבסוף לא יכולה ושכחתי וזה). אר יו גואינג טו פארטי טודיי? בטחחחחחחח. בטח פארטי, אני הרי חיית מסיבות.

שאל לאן בדיוק עברתי ביחס לבית הקודם שאותו הכיר.

שאל על חברים שלי, מה שלום זה ומה שלום ההיא.

מה אכפת לך. אידיוט.

כמובן שהוא שוב היה במצב רוח רע. הוא תמיד מתקשר שאשמח אותו כשהוא במצב רוח רע. כששמש ושמח לו הוא לא צריך את העידוד שלי.

אוף. יצאתי מעפנה כל כך.

אני חושבת שזאת היתה שיחה של.... של לא נעים. לא שהתקשר כי לא נעים אלא התקשר כי ידע שמשהו לא. כי הוא כתב לי על ספרד. ואז כתב לי היום שוב. ולא עניתי. והתקשר ובינות לקשקשת היו שתיקות קטנות שבהן ידעתי שהוא יודע שמשהו לא נכון. שאני רוצה להגיד לו דברים אחרים.

טוב, די לחפור. עבר, נגמר. אין יותר גרמני. אמרתי לו- תהנה בספרד. אמר לי- אבל יש עוד זמן עד שאסע!

כאילו אנחנו אמורים עוד לדבר עד אז.

בעע.

סתם עדכונים, לא מרעישים. אין דברים מרעישים בחיי. קצת טוב שכך.

הגרמני עצבן אותי סופית. זהו, אינף איז אינף. הוא מצא אותי באתר ההיכרויות שבו נפגשנו מלכתחילה. בזמנו מחקתי את הפרופיל שם ואחר כך פתחתי פרופיל אחר. לקח לו כמה חודשים, ומצא אותי. כתב לי על התמונות ששמתי שם והעיר הערות שיהיה לי ברור שזה הוא. ואכן. שאלתי אותו איך מצא אותי, לא ענה על זה. אני תוהה האם ואיך חיפש. בכל מקרה, אחרי כמה התכתבויות נוספות חסרות פואנטה, שאלתי אותו- נו, סתם מתוך סקרנות, אתה מתכנן להגיע בקרוב? כתב לי שלא. שהוא מתכנן לנסוע לספרד (שם גר במשך כמה שנים פעם), ושלא ממש חשב על להגיע לכאן.

ונותר לי רק לחשוב לעצמי-

מה לעזאזל?!

למה אתה מחפש אותי? למה אתה יוצר איתי קשר, או שואל שאלות. למה אנחנו בקשר עכשיו, אם זה סתם התכתבויות חסרות טעם?! אז לא עניתי לו על זה. די. מספיק. רכיכה רכיכה אבל די.

לא יודעת מה חשבתי. חשבתי שהוא שומר על קשר כדי שכשיהיה לו חופש יבוא. הרי אמר לי בפסח שרצה לבוא אבל הכרטיסים יקרים. לא חשב לבוא עאלק. עוד דפוק.

הכנתי גלידה טבעונית שחבל על הזמן. עם 4 בננות, שתיים שלוש כפות חמאת בוטנים (מאלה שקונים בג'ארה, שזה 100% בוטנים בלי שום חומרים משמרים וסוכרים וכאלה) שמערבבים עם טיפה מים כדי שיהיה מרקם חלק נקי ויפה, קצת חלב אורז וקצת אגבה להמתקה. והכל לבלנדר ליצירת מחית חלקה ולפריזר לכמה שעות. זה יוצא שמיימי. הרעיון מבן אנד ג'ריז אבל שלהם זה מלא כימיקלים מוזרים ומייצבים ומשפרים וכל השיט ששמים באוכל תעשייתי. וזה, פלא בריא- גם אם משמין- טבעי לחלוטין.

דווקא מצאתי שם אחד חמוד שאמנם אמר מראש שלא מחפש קשר רציני, ואמרתי לעצמי שלפחות אהנה קצת. הוא ממש חמוד. אבל זיון, אה, לא משו משו. כשיש סקס טוב זה מחרפן אותי. אבל איתו זה השאיר אותי ברמת ה-meh. יתקשר, לא יתקשר, יבוא, לא יבוא. meh.

בעבודה, רגיל. טוב ונחמד אך מתיש. כבר אמרתי שהעבודה שלי היא רכבת הרים רגשית, נראה לי שכתבתי את זה פעם מזמן באיזה פוסט שמחקתי במסגרת הניקוי התקופתי. נורא רכבת הרים.

מצד אחד, אנשים ממש מוזרים שלפעמים מגיעים. על גבול הפסיכוטיות. לפעמים אנשים באים במניה. מדברים פתאום בקול, והרבה, ובלי שליטה, באופוריה מטורפת. זה מוזר. השבוע אחד המטופלים בא בשעה לא נכונה, אבל הסתובב כמו על ענן, מחייך מאוזן לאוזן, בא בלי מכשיר שמיעה אז לא שמע שום דבר והיה נורא מיני. אמר לי שאני שובבה והתעלמתי באלגנטיות. כיוון שגם ככה לא שמע התייאש מהשיחה אחרי כמה זמן וגם אמרתי לו שאני צריכה לחזור לעבוד. הלך לדבר עם המנהלת קצת.

מצד שני, כמו תמיד, מרגש. באה מישהי השבוע, חדשה. דור שני. הגיעה במקרה בזמן שהיתה פעילות והגיעו כל החבר'ה והיה יומולדת לאחד החברים והיה נורא שמח, כולם שרו לו ומחאנו כפיים ונו, כרגיל. והיא ראתה את זה והתחילה לדמוע, ואמרה שזה לא יאמן, וכמה שזה לא מובן מאליו שאנשים מרגישים אצלנו ככה. נכון, זה לא מובן מאליו. אנחנו עובדות קשה בשביל זה. וזה כיף כשזה מורגש :)

מישהי אמרה לי היום שכשהיא שומעת את הקול שלי זה כמו ואליום בשבילה :))

איזה אנשים.

הולכת לנסות את הניסיון השני שלי. מי קוקוס עם חמאת בוטנים ואגבה בפריזר. עם הבננות בטח יותר טעים :/

שישי שכזה.

אוהבת להישאר בבית בשישי. היום כבר הייתי אצל חברה, הייתי אצל ההורים, ניקיתי, החלפתי מצעים, החלפתי למיצי חול, הכנתי מרק מיסו הורס, מצאתי למיצ כדור אובד שהיא אוהבת וצבעתי שיער.

מחר אקום לי מאוחר ואתפחלץ עד 16:00. ואז, חברה והפגנה. כרגיל :)

הו כמה אוהבת שבתות. כמה נפלא היה הסופש הנוסף שזכינו לו באמצע השבוע.

למרות שזה היה נורא מבלבל. כולם הרגישו שאתמול יום ראשון. אחת החברות שאנחנו נורא נורא נורא אוהבים התבלבלה ובאה כי יש מועדון ביום ראשון ואתמול היה מין חמישי שהוא ראשון. אז אמרנו לה שזה בסדר אם כבר באה שתשב איתנו קצת ותשתה משהו.

ואז היה לנו עצוב. כי איכשהו התפתחה שיחה על משהו שהיא כנראה החזיקה הרבה בפנים ומאוד רצתה לשתף אותנו וישבנו אני והמזכירה השנייה והמנהלת והקשבנו ושאלנו ודמענו קלות. אחת החברות שלה, שהיא גם חברה אצלנו וכולנו יודעים ומכירים שנים (אני רק שנתיים, מאז שאני שם) עם אלצהיימר שהולך ומתקדם לאטו. זה עצוב נורא. וזה מאוד קשה לה, לחברה שבאה אתמול. לראות ככה את האנשים סביבה מתפוגגים בעודם בחיים. וכואב לה. והיא אומרת לנו- "אנשים שואלים אותי למה היא לא באה או למה היא עושה ככה או ככה ואני לא אומרת להם. אני אף פעם לא אגיד, אנחנו חברות." למרות שההיא כבר לא זוכרת.

ולפעמים הופכת תוקפנית, כי כשלא זוכרים זה יוצר מצוקה נורא גדולה והופכים הרבה פעמים לתוקפנים. והמזכירה השנייה ואני החלפנו מבטים ושתינו התחלנו לדמוע וישר הסטנו מבט. כי מה אפשר לעשות? מה אפשר להגיד?

אמרנו לה שהיא חברה טובה. שהיא תמשיך כל עוד היא יכולה, ליהנות מהחיים ולהעריך כל רגע. ושבאמת היא עושה את מה שנכון ומה שטוב, כי זאת המשמעות האמיתית של חברות. אתה לא פשוט זורק אנשים אחרי שנים של חברות כי עכשיו הם חולים. אבל היה לנו עצוב כל כך.

כי אנחנו מכירות אותה ויודעות. כשהייתי בסניף השנוא בזמנו איזה יום הבן שלה התקשר אלי ורצה לשאול משהו קונקרטי ואמר לי "כן, יש לאמא אלצהיימר, עכשיו יש לנו את התוצאות של הנוירולוג". והלב שלי נשבר. ומאז כבר חזרתי לסניף שלי וכבר ראיתי אותה במצב הזה, קצת שוכחת, קצת אומרת דברים שלא במקום. איזה יום מישהי אמרה שיש איזה מאכל הונגרי, "חלב ציפורים". אז היא אמרה- "אני יודעת מה זה!" ושמחנו שהיא מקשרת ונזכרת. ואז אמרה "ציפורים זה מה שעף בשמיים.." והלב שלי נצבט וראיתי על הפרצופים של כולן.. למרות שהמשכנו בשיחה באלגנטיות. כואב.

אתמול גם דיברנו על זוג ותיק שהולך ומדרדר. שניהם. הם כל כך מתואמים :/ אוף. זה נורא עצוב.

כל פעם מחדש אני תוהה מה המטרה שלנו בעולם הזה ומגיעה למסקנה שהכל הבל הבלים. אין משמעות לשום דבר שאתה עושה בטווח הרחוק. תהיה פרופסור או מנקה רחובות. הדבר היחיד שבסופו של דבר משנה זה היום, והלב, והזיכרונות. מה עושים לנצל את הזמן, לחיות בצורה שבה מרגישים שעושים דברים נכון- לעזור ולתרום ולסייע כי אין גן עדן אבל אם אתה עושה רק נזק החיים שלך באמת חסרי כל משמעות. וזיכרונות. להיות עם אנשים שאוהבים ולעשות להם טוב. לשמח אותם ולא לשכוח להגיד להם שאוהבים אותם. שידעו.

כי הכל נעלם והכל מתפוגג.

ובנושא אחר- יש בחור בן 20 שמנסה לשכנע אותי להיפגש איתו, בן 20!!! ולא מבין ואף נעלב כשאני תוהה מה לעזאזל אעשה איתו. בייביסיטר? מה זה פה? והוא חייל. זה כה מצחיק. אתה יוצא שבת השבוע? כי אני חרמנית רצח. פחחחחחח. הוא עוד אומר לי שהוא מבטיח שלא יפסיק עד שאהיה מרוצה. פחח. עם החרמנות של בני ה-20 וחרדת הביצוע שבטח יכנס אליה אני בטוחה שיהיה משעשע. נו, אולי בסוף אראה אותו סתם בשביל הקטע.

עם הגרמני מחליפים מיילים יבשושיים מדי פעם. הוא רוצה לעשות קעקוע מזעזע על הרגליים, ענק ושחור ודי דוחה. אמרתי לו שזה מיותר להפליא אבל כתב שדווקא נראה לו שיעשה כזה. לא חזרתי אליו. חלמתי שאני כל כך כועסת עליו שאני תופסת לו בשיער ודופקת לו את הראש בקיר כמה פעמים, ממש באגרסיביות, וגם אז לא מצליחה להוציא את כל הכעס שלי עליו. התעוררתי פגועה, מאוכזבת, עצבנית. לא ברור לי מה עשה בחלום, כי את מה שהיה במציאות בינינו כבר עיבדנו וזה התפוגג מזמן.

שיהיה טוב.