לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אנו קבוצה של מהפכנים מרקסיסטיים, אנטי קפיטליסטים, אנטי ציונים ואנטי אימפריאליסטים בישראל. כל אדם מתקדם וכל אדם פוליטי בכלל (בתנאי שאינו פאשיסט) מוזמן להשתתף בדיונים הפוליטיים שלנון כל עוד הוא שומר על רמת דיון נאותה, ללא ירידה לפסים אישיים וללא נוכלות. ט


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2008

מי הם קבוצת מאבק סוציאליסטי נקודה אחר נקודה


>

מיהם קבוצת מאבק סוציאליסטי נקודה אחר נקודה

מאת: יוסף בן דוד שורץו   05/04/08 | 03:06

על מנת להשיב כהלכה לבולשי ממאבק סוציאליסטי עלינו להתחיל בשאלה מהי ההיסטוריה הפוליטית של הCWI אשר "מאבק סוציאליסטי" הוא הסקציה שלהם במדינת ישראל.

לשם כך עלינו לחזור אחורה לשנות השלושים המאוחרות עת המהפכנים ובראשם טרוצקי הקימו את  האינטרנציונאל הרביעי. הקבוצה הידועה כיום כCWI מקורה הוא בקבוצה של טד גרנט  וליי אשר התפלגה מהמיליטנט והקימה את הWIL- ב1938. קבוצה זו עשתה אינטריזם למפלגת הלייבור הבריטית, טקטיקה אותה פיתחו הטרוצקיסטים עוד בצרפת ב1934 מה שכונה אז "התפנית הצרפתית". מטרת  טקטיקה זו אינה להתמזג בתוך מפלגה רפורמיסטית, גם לא לנסות להפוך אותה למפלגה מהפכנית  אלא להיכנס בתנאים ספציפיים למשל בעת משבר שלה  ולקחת מהם חברים הנעים בכיוון מהפכני.

הנהגת האינטרנציונאל הרביעי פנתה לקבוצת גרנט וביקשה מהם להצטרף לאינטרנציונאל, אולם טד גרנט וחבריו סירבו להצטרף לאינטרנציונאל הרביעי והעדיפו את הפעילות שלהם על פני בניית אינטרנציונאל מהפכני. היה זה שיקוף של אופורטוניזם לאומני רפורמיסטי.
על נושא זה ניתן למצוא הוכחה מפי הסוס עצמו . טד גרנט בספרו "ההיסטוריה של הטרוצקיזם בבריטניה" כתב:

..At the World Congress in early September, the report of the British Section was presented. This contained a sharp attack on the WIL for refusing to unite with the other groups. I understand it was one of the French delegates who moved that we be treated as a sympathising group of the Fourth International. Then Cannon launched a vicious attack on us, accusing the "Lee group" of splitting on "purely personal grievances", obstructing unification, and refusing to send a delegate to the World Congress. He told a whole lot of lies, saying that our letter to the Congress was a statement to "the world at large", an open statement to our enemies, purely on the basis that it was duplicated and not typed. As a result of Cannon’s attack on the WIL, sympathetic affiliation was rejected. From that time onwards, Cannon was to nurture a deeply held grudge against the WIL and its leadership, which was to have serious repercussions in the future.

Shortly after the Congress, on 12 October, Cannon wrote a report to Trotsky which referred to the "Lee Group".

"The Militant Group in the past six months had suffered from an unfortunate split led by Lee which resulted in the creation of another group without any principled grounds for the split (the Workers International News). This could only introduce confusion and demoralisation – the more so since both groups work exclusively in the Labour Party. At the same time the Liverpool branch had withdrawn from the Militant Group on opportunistic grounds. They wanted to work in the Labour Party simply as a left wing without any international connections..."

At the Unity Conference in London, "We carried on a strong crusade against irresponsible splits and made it clear that the international conference would do away with the possibility of a multiplicity of groups, and recognise only one section in each country’

"The Lee group consists of about thirty, mostly youngsters, who have been deeply poisoned with personal antagonism to the leadership of the Militant Group. They attempted to obstruct the unification but were pounded mercilessly at the Unification Conference, and their ranks were badly shaken. Their attitude was condemned by the international conference

שובניזים פרו אימפריאליסטי במלחמת העולם השנייה

מאת: יוסף בן דוד שורץו   05/04/08 | 03:21

.

ב. שוביניזם אימפריאליסטי במלחמת העולם השנייה.

העמדה המהפכנית המרקסיסטית בזמן מלחמה בין אימפריאליסטית  הוא תבוסה מהפכנית לכל הצדדים האימפריאליסטים. כפי שלנין כתב בזמן מלחמת העולם הראשונה  העמדה המהפכנית של כל מפלגה מהפכנית במלחמה כזו היא הרע במיעוטו הוא תבוסה למדינה שלנו.
ואלם אף כי מלחמת העולם השנייה הייתה המשכה של הראשונה, למעמד הפועלים במדינות האימפריאליסטיות "הדמוקרטיות" היו אשליות ביחס למדינות שלהן והם רצו להלחם כנגד הפשיזם. העמדה של טרוצקי הייתה להסביר למעמד הפועלים באנגליה ובארצות הברית כי על מנת  להלחם בפשיזם עליהם קודם כל לעשות מהפכה במדינות שלהם. על רקע זה הוא גם הציע את המדיניות הצבאית הפרולטארית שמהותה הייתה עבודה בתוך הצבא כדי להפנות את החיילים כנגד הקצונה בדרך של מאבק על זכויות דמוקרטיות של החיילים תוך תעמולה מהפכנית.
הWIL שינה עמדה מהפכנית זו לתמיכה באימפריאליזם הבריטי כאשר הם מתארים את הארמיה השמינית בפיקודו של מונטוגומרי כצבא שלהם. על כך כתב טד גרנט:" the Eighth Army was regarded as the flower of the British Army, but at that time there was an enormous revolutionary ferment developing among these soldiers. In the Forces’ Parliament in Cairo, as I have already mentioned, our comrades were actually elected to the positions of Prime Minister and Home Secretary. Obviously, they put forward a Trotskyist position. From the reports of our soldier comrades, the Eighth Army soldiers were saying that after the war they would refuse to disarm, and return to Britain with their guns to ensure that things would change. This was the mutinous mood that was developing amongst these troops. At the 1943 conference of our tendency, I made the point, to illustrate the thing graphically, that the military establishment though it their army, but in fact, the soldiers of the Eighth Army were in rebellion. This reflected the revolutionary developments in the army. It was our Eighth Army in that it was being transformed. It was becoming revolutionary and in the process of moving over to the side of the working class. That was the precise meaning of my remark and no other:

"We have a victorious army in North Africa and Italy, and I say, yes", I stated to the WIL conference. "Long Live the Eighth Army, because that is our army. One of our comrades has spoken to a number of people who have had letters from the Eighth Army soldiers showing their complete dissatisfaction. We know of incidents in the army, navy and other forces that have never been reported, and it is impossible for us to report. It is our Eighth Army that is being hammered and tested and being organised for the purpose of changing the face of the world. This applies equally to all the forces."[11]

בהמשך ללאומנות של הסירוב להצטרף לאינטרנציונאל הרביעי עתה המשיך הקו הלאומני והפך לסוציאל שוביניזם. מקום לעבוד כדי לפלג את הצבא האימפריאליסטי הוא הפך במטה קסמים לצבא של טד גרנט וקבוצתו.

ג יוסף בן דוד שורץ 12:54 | 05/04


הערכתן של טרוצקי את הקבוצה של טד גרנט וליי הייתה:"
Trotsky would not compromise with the group, since to do so would have undermined the most fundamental principle of the International. He warned the comrades of the WIL “that they are being led on a path of unprincipled clique politics which can only land them in the mire. It is possible to maintain and develop a revolutionary political grouping of serious importance only on the basis of great principles. It is possible for a national group to maintain a constant revolutionary course only if it is firmly connected in one organisation with co-thinkers throughout the world and maintains a constant political and theoretical collaboration with them. The Fourth International alone is such an organisation. All purely national groupings, all those who reject international organisation, control, and discipline, are in their essence reactionary.”


הסיטואציה שניצבה לפני המנהיגים של  האינטרנציונאל הרביעי לאחר המלחמה  הייתה כיצד לעסוק בציפייה של טרוצקי כי לאחר  מלחמת העולם השנייה גל מהפכני יציף את אירופה. אומנם גל מהפכני פרץ בסוף המלחמה והוא מצא את ביטויו בתנועת ההתנגדות באירופה הכבושה בתנועה שמאלה באנגליה  ובשביתות רבות   בארצות  הברית שהגיעו לשיאן ב1945-6.  מצב רוח רדיקלי התפשט בקרב החיילים בצבא הבריטי והאמריקאי שאף הביא להתמרדויות. גל זה היה חריף במדינות ה“עולם השלישי .“

  אולם בעוד גל זה אישש את הפרוגנוזה של טרוצקי ביחס לתקופה של רדיקליות לאחר המלחמה, הוא לא התפתח למהפכה. האיום הגדול לכוח של שליטי המערב, הייתה תנועת ההתנגדות באירופה ובעיקר בצרפת  איטליה יוון וגרמניה, אשר נחסמה על ידי סטלין בהתאם להסכמים שעשה עם רוזבלט עם צ'רציל . מנהיגי המפלגות הקומוניסטיות במדינות אלו כטורז וטוליאטי הורו לחבריהם להתפרק מנשקם ולהישמע למשלות שבנות הברית הקימו
Claudin, F. (1975). The Communist Movement, ch.5 , Harmondsworth, Penguin. :

ברית המועצות לא רק שרדה אלא השתלטה על מזרח אירופה.  ההשפעה הסטליניסטית עוד יותר התחזקה כאשר  המפלגה הקומוניסטית הסינית, שהתבססה על האיכרות והתאפיינה באידיאולוגיה ושיטות סטליניסטיות, למרות הבדליה עם מוסקבה תפסה את השלטון בסין. בניגוד לציפייה של טרוצקי הסטליניזם לא רק שלא נפל אלא התפשט מנהר האלבה ועד האוקיאנוס השקט.

תוצאות אלו הציבו אתגר לכמה הנחות יסוד שניצבו מאחורי הניתוח של טרוצקי ערב מלחמת העולם השנייה   ואשר דחפו  להקמת האינטרנציונאל הרביעי. ראשית  פרוגנוזה קטסטרופאלית שגויה מבחינה מרקסיסטית כי הקפיטליזם עובר תקופה של משבר סופי, ממנו לא יוכל להתאושש, ועל כן גם הבורגנות לא תהיה מסוגלת להקים ולו צורה מוגבלת של דמוקרטיה בורגנית ועל כן אפילו מדינות כבריטניה לא תאפשרנה  את פעילותם של האיגודים המקצועיים שעליהם נשענו המפלגות הרפורמיסטיות. כי כל המדינות שיצאו מהמלחמה תצאנה כה הרוסות שרמת החיים של העובדים תיפול בצורה דרסטית. איגודים רפורמיסטיים אפשריים רק תחת דמוקרטיה בורגנית וזו משתיעלם כפרי רקוב אחר המלחמה תמשוך אחריה לתהום את הארגונים הרפורמיסטיים
Trotsky, L. (1973). Writings 1939-40, New York, Pathfinder: 213

טד גרנט שאימץ את הפרספקטיבה הקטסטרופאלית של טרוצקי, הכריז ב1943 בשם ליגת העובדים האינטרנציונאליסטית כי בריטניה נמצאת בסיטואציה טרום מהפכנית.  רק ב1946 הוא נאלץ להודות  כי "הפעילות הכללית של מערב אירופה אינה של שקיעה וסטגנציה אלא של פריחה כלכלית."

אולם הוא  לא חלם כי הכלכלה העולמית, על סף של פריחה  כה ארוכה . וכי התל"ג בין 1948  ל1973 יעלה פי שלוש וחצי פעמים.

ההישרדות וההתפשטות של הסטליניזם הציבה בעיה עוד יותר חמורה לפני יורשי טרוצקי. מדינות מזרח אירופה עברו התהליך אותו כינה ארנסט מנדל ”אסימילציה מבנית  לברית המועצות", ובמיוחד לאחר שפרצה המלחמה הקרה ב 1946-7, לאחר שהמפלגות הקומוניסטיות לקחו את השלטון ועשו הלאמות נרחבות. התוצאה הייתה יצירת מבנה פוליטי הדומה לברית המועצות., אך כי מדינות אלו לא עברו התפתחות כלכלית מואצת בניגוד לברית המועצות. האם לכנות מדינות אלו מדינות פועלים כשם שטרוצקי טען שברית המועצות  הייתה? להשיב בשלילה היה לסתור את הקריטריון של טרוצקי כי הלאמות ומונופול על סחר החוץ, הוא הקובע את אופייה המעמדי של ברית המועצות  כמדינת פועלים.

אולם לקרוא להן מדינות פועלים בשלטון הבירוקרטיה כפי שטרוצקי כינה את ברית המועצות היה יוצר בעיות חמורות מבחינה תיאורטית לכל הגוף התיאורטי של הטרוצקיזם ולעצם קיומה של התנועה הטרוקצקיסטית עצמה.

הטרנספורמציה של מזרח אירופה לאחר 1945 נעשתה "כמהפכה מלמעלה" כאשר הגורם העיקרי האחראי לשינוי כזה היא המפלגה הקומוניסטית בסיוע צבא הכיבוש הרוסי. אולם הצבא האדום בתקופת התקדמותו מערבה בשנים 1944-45, דיכא כל תנועה של שינוי חברתי סוציאליסטי מלמטה.

זה היה תהליך שונה באופן רדיקלי מהמהפכה הסוציאליסטית אליה התייחס מרקס בהשפעת הקומונה הפריסאית  ב1871, ואשר אליה התייחס לנין בספרו "מדינה ומהפכה". לפיהם  מעמד הפועלים הוא שמפרק את המנגנון הבירוקראטי של המדינה, כולל את הצבא ואת המשטרה, ומחליף אותו  במנגנון שלו  כממשלה מהפכנית על בסיס סובייטים ,מליציות ובפיקוח מעמד הפועלים על הייצור, כפי שאכן הראו מהפכות 1905 ו 1917
עבור טרוצקי הסטליניזם הוא כוח קונטר מהפכני כבר ב1933 לעומת זאת עבור האפיגונים של טרוצקי הסטלניזם לאחר מלחמת העולם השנייה הוא כוח העושה מהפכות פרולטאריות.

גם התהליך שהתרחש ביוגוסלביה וסין היה שונה מאוד עם התפיסה המרקסיסטית של מהפכה. במדינות אלו, את התפקיד המרכזי בשינוי מילאו  המפלגות הקומוניסטיות (סטליניסטיות) על בסיס האיכרים ואסטרטגיה של מלחמת גרילה, תהליך שתנועות רבות תנסנה לחקות  אחר כך בארצות רבות "בעולם השלישי", בשנים הבאות . אולם טרוצקי,כמו מרקס לפניו, תמיד דחה את האפשרות כי האיכרים יפעלו כסוכן של מהפכה סוציאליסטית. טרוצקי אף כתב כי במקרה של תחייתה של תנועת הפועלים בערים בסין תחת הנהגה טרוצקיסטית"  תפרוץ מלחמת אזרחים בין איכרים בהנהגה סטליניסטית ובין האוונגרד הפרולטארי המונהג על ידי  לניניסטיים"
Trotsky, L. (1976). On China, New York, Monad.: 530

אם על כן המשטרים במזרח אירופה וסין היו מדינות פועלים, אזי מרקס ואנגלס טעו כאשר הם הצהירו ששחרורו של מעמד הפועלים הוא בדרך של כיבוש השלטון על ידי מעמד הפועלים עצמו

ד

מאת: יוסף בן דוד שורץו   05/04/08 | 12:55

על כן, כאשר ארנסט מנדל הצהיר ב1946, כי מהפכות סוציאליסטיות התרחשו במזרח אירופה, הייתה זו רוויזיה מוחלטת הן של המדינה והן של  המהפכה הסוציאליסטית. רוויזיה זו משקפת דבר מה נוסף. טרוצקי טען כי הבירוקרטיה הסטליניסטית למרות שהיא נשענת על היסודות הסוציאליסטים שהונחו על ידי מהפכת אוקטובר, היא כוח שמרני אנטי מהפכני  שתפקידה הגלובלי הוא למנוע ולא לסייע למהפכה. אולם אם המפלגות הסטליניסטיות  השליכו את הקפיטליזם במזרח אירופה וסין הרי הן הוכיחו כי הן כוח מהפכני. בדומה אם תנועת הגרילה הזעיר בורגני של קסטרו עשתה מהפכה עליה הכריזו "טרוצקיסטים" שונים כי הקימה מדינת פועלים, מי זקוק למעמד הפועלים?  יתר על כן, אם הסטליניסטים ואחרים  מסוגלים לעשות מהפכות סוציאליסטיות מהו תפקידו של האינטרנציונאל הרביעי,"המפלגה העולמית של המהפכה הסוציאליסטית"?


על אף שהנהגת ה"מפלגה הקומוניסטית המהפכנית",( המפלגה של טד גרנט בשמה החדש)  הוכיחה חוש יותר מפותח למציאות  שלאחר מלחמת העולם השנייה מקנון או מנדל, גם היא  האמינה כי המהפכה אותה צפה טרוצקי מעבר לפינה ופשוט נדחתה לזמן קצר. על כן גרנט טען כי ההתאוששות הכלכלית באירופה  מכינה משבר עמוק עוד יותר מאשר בעבר.
Grant, T. (1989). The Unbroken Thread, London, Fortress Books.: 381
האופי של "מדינות החיץ" במזרח אירופה, יצרה בעיה יותר קשה. התגובה  הראשונית של הנהגת האינטרנציונאל הרביעי הייתה לסרב להכיר בלוויינים החדשים של מוסקבה כמדינות פועלים. מנדל בשם המזכירות הבינ"ל טען בספטמבר 1946:" האופי של הכלכלה ושל המדינה נותר בורגני בארצות אלו"
Quoted in Frank, P. (1969). The evolution of Eastern Europe. In Class, Party and State and the Eastern European Revolution, New York, Socialist Workers’ Party, 47-53.p  48)

עמדה זו על אף שאושרה בוועידה השנייה של האינטרנציונאל הייתה בקונפליקט עם המבנה הפוליטי של ברית המועצות שהייה זהה לאלו של מזרח אירופה. הרוב של הנהגת הסקציה הבריטית כבר הבין לאן נושבת הרוח. ג'וק האסטון  בשם "המפלגה הקומוניסטית המהפכנית", טען ללא הצלחה:" הכלכלה של מדינות אלו זהה לזו של ברית המועצות, תחילה טד גרנט  קיבל את הניתוח שמדובר במדינות קפיטליזם ממלכתי.
Grant, T. (1989). The Unbroken Thread, London, Fortress Books.: 144
אך לא ייקח זמן רב והוא יחבור אל פאבלו ויכריז כי הוא טעה. תוך מספר חודשים המזכירות הבינ"ל אכן התחילה לנוע  בכיוון החיסול  של המרקסיזם. הדבר התרחש עם ניתוק יחסיה של יוגוסלביה עם ברית המועצות ביוני 1948. המזכירות הבינ"ל הגיבה לאירוע זה ב1 ליולי ב"מכתב גלוי למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה" אשר הכריז:" אתם אוחזים בידיכם כוח עצום במידה ותמשיכו את דרככם על הדרך של המהפכה הסוציאליסטית" במקרה של יוגוסלביה   מדוע לפי הגיון זה, אין זה נכון לגבי שאר מזרח אירופה? זה לקח שלוש שנים לפאבלו, מנדל וקנון לאמץ  מסקנה זו. הוועידה השלישית של האינטרנציונאל באוגוסט 1951 הכריזה:  ”ההטמעה של מדינות אלו לברית המועצות באופן מהותי הושלמה ומדינות אלו פסקו מלהיות מדינות קפיטליסטיות.  ההלאמות של אמצעי היצור, כבמקרה של ברית המועצות היו לתנאי מספיק והכרחי לקיומן של מדינות פועלים. משום הבסיס הכלכלי שלהן המאופיין  באופן ייצור ויחסי קניין חדשים שבמהותם זהים לזו של ברית המועצות, אנו מכריזים עליהן כעל מדינות פועלים מעוותות. בשונה מברית המועצות, בה התרחשה מהפכה סוציאליסטית אוטנטית שהתנוונה, מדינות מזרח אירופה נולדו מעוותות. על כן המאבק המהפכני של ההמונים אינו  תנאי הכרחי והבירוקרטיה מסוגלת בתנאים מיוחדים ככאלו השוררים במלחמה הקרה להרוס את הקפיטליזם"
) Fourth International 1969a: 54-5(
 
אולם אם הבירוקרטיה הרוסית יכולה "לנשל את המנושלים", לא רק בחלקים של פולין, אלא בכול מזרח אירופה, הרי אין צורך במעמד הפועלים ובמפלגה המהפכנית. שחרורו של מעמד הפועלים יכול לבוא מכוחות קונטר מהפכנים שבפועל מנצלים ומדכאים אותו.
.
היה זה פאבלו אשר משך לכיוון זה בשנות החמישים. הוא זיהה  את הקונפליקט בין הגוש המערבי והמזרחי שהגיע  לשיאו במלחמה "החמה" בקוריאה ואשר פתח את האפשרות של מלחמת עולם שלישית, כ"מלחמת אזרחים עולמית, בין ההון העולמי ומעמד הפועלים העולמי המיוצגים  מחד על ידי המערב ומצד שני על ידי המדינות הסטליניסטיות וכינה זאת כמלחמה מהפכנית ומהפכה צבאית. לעמדתו פרספקטיבה זו צריכה להתקבל בברכה על ידי הטרוצקיסטים מאחר ומלחמה עולמית, תזרז את "התהליך של הטרנספורמציה של החברה בה אנו חיים ותביא לניצחון הסוציאליזם".
Pablo, M. (1974). Where are we going? In International Secretariat Documents, New York, Socialist Workers’ Party, 1, 4-12.
: 9
מאז הרעיון של מלחמה  עולמית מהפכנית תחת הנהגה סטליניסטית  הופיע פעמים רבות באינטרנציונאל הרביעי              " הטרנספורמציה של החברה הקפיטליסטית לסוציאליזם...תהיה תוצאה של תקופה היסטורית של מאות בשנים אשר תקבל צורות מעבר שונות בין הקפיטליזם לסוציאליזם ותסטה בהכרח מהצורות והנורמות הטהורות"
Pablo, M. (1974). Where are we going? In International Secretariat Documents, New York, Socialist Workers’ Party, 1, 4-12.: 10
  כדי לרכוש השפעה על הסקציות של האינטרנציונאל הרביעי להיכנס למפלגות הסוציאל דמוקרטיות וגם לקומוניסטיות מאחר ולא ניתן להחליף אותן בין הזמן הנוכחי ובין הקונפליקט העולמי המכריע ולפתח נטיות צנטריסטיות אשר תנהגנה את  ההמונים הרדיקלים לתקופה ארוכה בתהליך המהפכני במדינות השונות. כאל מדינת עובדים ולו המנוונת ביותר.


ה

מאת: יוסף בן דוד שורץו   05/04/08 | 12:56

לא לקח זמן רב והרוויזיה התיאורטית היסודית במרקסיזם קיבלה את מלוא ביטויה הפוליטי בבוליביה שם הסקציה של "האינטרנציונאל הרביעי" נכנסה לחזית העממית שבראשה עמדה המפלגה הבורגנית הMNR u  וסייעה להביס את המהפכה.  לא הייתה שום מחאה ושום התנגדות למדיניות של בגידה זו להוציא זרם קטן בSWP  בהנהגת ריאן. הייתה זו בגידה שאם ניקח בחשבון את הגודל של ה"אינטרנציונאל הרביעי" לא הייתה פחותה מזו של הסטליניסטים בגרמניה וכך התנועה העולמית  הטרוצקיסטית חצתה את הקו האדום המבחין בין מרקסיסטים לבין קונטר מהפכנים
הדבר הביא להתפוררות האינטרנציונאל הרביעי  כאשר מחד עומד הוועד הבינ"ל בהנהגת הילי  למברט ולורה, ומן הצד השני המזכירות הבינ"ל בהנהגת פאבלו וארנסט מנדל.

עתה לאחר הבגידה הקבוצה של טד גרנט חזרה אל "המזכירות המאוחדת" בהנהגת מישל פאבלו. אותה קבוצה אשר סירבה להקים את האינטרנציונאל הרביעי כאשר היה מהפכן שבה אל הארגון הזה כאשר הוא עבר מד מהפכת הנגד.
היא נותרה בארגון זה עד 1965. בתקופה זו בה חברה למישל פאבלו ומחסלי האינטרנציונאל הרביעי כמפלגה העולמית של המהפכה הסוציאליסטית בסקציה שלהם בסרי לנקה נכנסה לחזית העממית  בראשות  הגברת בנדרנאיקה.

ההיסטוריה  של קבוצת המילטנט שאחד ממנהיגיה היה פיטר טאפט לימים מנהיגו של הזרם הידוע כ CWI היא היסטוריה שמתאפיינת באינטריזם עמוק פבלואיסטי קלאסי במפלגת הלייבור הבריטית. בעוד טד גרנט וה IMT כבר למעלה מחמשים שנה בתוך מפלגת הלייבור, הרי  טאפט  רק בסוף שנות השמונים החל לחוש שלא בנוח עם אסטרטגיה חסלנית זאת וזאת הייתה אחת הסיבות לפילוג ביניהם בשנת 1991.
העמדה של הCWI הייתה כי מפלגות הפועלים הרפורמיסטיות הפכו למפלגות בורגניות. אולם מסקנה זו זרקה אותם עד כמה שקשה להאמין ימינה מה IMT והדבר התגלה באופן הברור ביותר בארצות הברית שם היא תמכה בבחירות הקודמות לנשיאות במפלגה הבורגנית בהנהגת ראלף נאדר.

מכנה משותף נוסף של הINT ושל הCWI היא  קבלת המתודה של מישל פאבלו  ביחס למדינות הפועלים כמדינות בהן נעשתה הלאמת הכלכלה ושני זרמים אלו  יחד מנו מדינות כבורמה, סוריה, תימן  אתיופיה כמדינות פועלים. לעובדה שלא מעמד הפועלים הוא שעשה מהפכה  שבר את מנגנון המדינה הבורגנית והלאים את הכלכלה בפיקוחו הדמוקרטי אין כל משמעות בעיניהם.

מכנה משותף נוסף הוא התייצבות בפועל  לצד האימפריאליזם  במלחמות של האימפריאליזם  כנגד עממים במדינות הקולוניאליות והסמי קולוניאליות למשל במלחמת בריטניה שנתמכה בארצות הברית  כנגד החונטה השלטת בארגנטינה מדינה של העולם השלישי במלחמת המלבינס. לשם כך הם חיסלו את ההבחנה המרקסיסטית בין תמיכה צבאית ופוליטית. משום כך במקום לתמוך במפלה צבאית מהפכנית לאימפריאליזם  ותמיכה מהפכנית במדינות הועלם השלישי הן לקחו עמדה של תבוסה לשתיים.

מענה משותף נוסף הוא הדחייה שלהן את הצורך במפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים תוך קריאה ופעולה למען מפלגה רפורמיסטית "דמוקרטית".

עד כמה תנועה זו רוויזיוניסטית ניתן ללמוד מהעמדה שלהם כי ברית המועצות הפכה למדינה קפיטליסטית לא בתקופת הטיהורים הגדולים שחיסלו את המדינה שקמה לאחר המהפכה, ואת המפלגה הבולשביקית, אלא בדרך של הפרטות הכלכלה ב1991. ולהיכן נעלמה העמדה המרקסיסטית כי לא ניתן לעבור מסוג חברה אחד לשני ללא מהפכה או מהפכת נגד השוברת את מנגנון המדינה הבורגנית? שוב מגלים עמדה רפורמיסטית המתאימה לברנשטיין ןלקאוטסקי.
ושוב נצטט את טאפט:


Re-establishment of Stalinist regime
Their (IMT) perspective in 1991 was for the re-establishment of a Stalinist regime, resting on the planned economy, if the coup organisers had succeeded. Moreover, they had argued that this was the most likely outcome of the coup. The previous December, Woods had argued in a discussion on Stalinism: "Let us be clear, even if there is a struggle between rival wings of the bureaucracy, one wing openly pro-capitalist and another wing – for their own purposes – trying to defend the basis of the nationalised economy, it would be a fundamental mistake to think that we would be neutral in that situation, even if you had a situation where sections of workers were supporting the other wing." He continued: "Trotsky said that in principle you couldn’t rule out in advance the possibility of a united front, a temporary and partial united front, between the Trotskyists and the Stalinist bureaucracy, if it came to an open civil war and an attempt to restore capitalism in the USSR" [Woods addressing an international meeting of Militant, quoted in The Collapse of Stalinism, part 2]. And as we have seen, they clung to this false perspective for years afterwards.

We, on the other hand, argued that there was a fundamental difference between the situation in the Soviet Union in 1991 and the period when Trotsky had envisaged a position of "critical support" for a section of the bureaucracy. The bureaucracy had completely degenerated, with the great majority abandoning support for central planning and the old system. They had embraced capitalism as the way forward. There was no significant wing of the bureaucracy, in the period leading up to 1991, which still adhered to the planned economy. Grant was so convinced that the coup would succeed that, as the TV reports came through on the collapse of the coup on Wednesday 21 August, he denounced them as "lies" and "bourgeois propaganda".

He and Woods failed to grasp that even if the coup had succeeded this would not have led to a restoration of the Stalinist regimes. The ‘old guard’ regimes would have been re-established but not the planned economy. Jaruselski had tried this in Poland in 1981 but subsequently admitted: "Our greatest mistake was to keep the party’s monopoly on power, defend nationalised industry and the class struggle". He accordingly moved towards an openly pro-capitalist position, paving the way for the coming to power of Solidarity and Walesa. And yet, Woods and Grant, in their document The Truth about the Coup, argued: "What would have happened for example if Yanayaev and Co [the main organisers of the coup] had seized power? Is it a foregone conclusion that they would have carried out their stated aim of moving towards a ‘market economy’ albeit at a more gradual pace? For the majority of the International Secretariat, this is a simple question to answer: in today’s situation, ‘objectively… Yes. ’ But that does not exhaust the question."

ו יוסף בן דוד שורץ 12:57 | 05/04


They then advanced the idea that the coup organisers would have been compelled to re-establish the elements of the planned economy, completely ignoring the experience of Jaruselski and the evolution of the Chinese Stalinists in the aftermath of Tiananmen Square. They, of course, attempted to cover their tracks by accusing us of tail-ending Yeltsin in the August coup. This was despite the fact that we publicly distanced ourselves from the pro-capitalist Yeltsinites, some of whom flooded towards the defence of their hero at the White House in Moscow.

The mass of the population in the Soviet Union was opposed to the coup. Some had illusions in Yeltsin, the majority were opposed because of a fear that the elementary democratic rights they had gained since 1989 would be snuffed out if the coup succeeded. That is why a series of strikes took place in Moscow, the Ukraine and elsewhere (see pp. 449-451 in The Rise of Militant for a fuller explanation).
Gulf War: "Some of you will be killed"

The position taken by Grant and Woods on the August events in Russia alienated them further from the great majority of our members. Grant’s authority had already been severely undermined – not by the wicked Taaffe and his "clique" – but by his own lamentable performance during the Gulf War. There were serious differences within the Militant leadership over the war which had been simmering behind the scenes, which then broke out into the open, necessitating the calling of a Special Conference to discuss the Gulf War in January 1991 (held at the London School of Economics).

Again, Grant wanted to predict exact time scales, arguing that if a land war was to break out it would last for a minimum of six months and probably for two years. This unqualified statement was repeated in the Spanish organisation of the CWI, clearly due to the influence of Woods.




מאבק סוציאליסטי.

ארגון זה מזכיר מאוד את השומר הצעיר ההיסטורי, תנועת הנוער של מפ"ם. דוחה את העמדה המהפכנית של מדינת פועלים פלסטינית בכל שטחי הארץ בה ליהודים-הישראלים  אוטונומיה תרבותית ובמקום כך מדבר על פדרציה סוציאליסטית בין הישראלים לבין הפלסטינים ובמקום פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון הוא מדבר על  קשר רופף קונפדרטיבי. זאת עמדה שוביניסטית ציונית.

במקום הטקטיקה של אנטריזם  לזמן קצר בתוך מפלגות זעיר בורגניות, דהינו כמפלגה כמו מק"י  הם הציגו את מפלגתו של פרץ "עם אחד" כמפלגה בעלת פוטנציאל להפוך למפלגת עובדים מהפכנית.
בעבודה שלהם בהסתדרות הם דוחים את פרוגראמת המעבר ובמקומה מעלים תביעות מינימום בלבד. דהינו תביעות אותן יכולה הבורגנות הציונית לקבל בתנאים של מאבקים.

נאמנים לקו של התמיכה באימפריאליזם כנגד עמים מדוכאים הם מסרבים להבחין בין תמיכה צבאית ותמיכה פוליטית ובזמן מלחמה בין המדינה הציונית האימפריאליסטית  ומשרתיה כאבו מאזן הם לוקחים עמדה ניטראלית דהינו פרו אימפריאליסטית.

מסיבה זו כותב ידידינו בולשי את העמדות הבאות בוויכוח עמנו:
השאלה הראשונה הינה: אתם הייתם נציגים של הקבוצה שמאחורי האתר marxist.com במשך כמה וכמה שנים, לפני ששיניתם את דעותיכם שוב (כבר קראתי רבות על העקביות שלכם). במשך כמה שנים קראתם למרקסיסטים בארץ להיטמע בתוך מק"י וחד"ש ואז קראתם להם להיטמע בתוך מפלגת העבודה. וזה בשעה ש"מאבק סוציאליסטי" ניהל מאבק עקרוני מען איגודים מקצועיים הנשלטים על ידי חבריהם, נגד הביורוקרטיה של "העבודה" עמה שיתפה פעולה מק"י, למען חברה דמוקרטית וסוציאליסטית, למען מפלגת עובדים דמוקרטית באמת. במי אתם תמכתם? בסוציאל-דמוקרטיה ובסטאליניזם."

אכן בזמן שהיינו חברים בארגון של אלן וודס  הIMT האתר שלנו שיקף את עמדות תנועה זו. אולם כל זמן שאנו היינו חברים בתנועה זו תנועה צמטריסטית ימנית לחברי מאבק סוציאליסטי לא הייה כל עניין ויכולת להתווכח עמנו משום דמיון ניכר בעמדות אף כי אנו בישראל  לקחנו עמדות הרבה יותר משאליות מהIMT ביחס למזרח התיכון( אם כי היון  אלו עדיין עמדות צנטרסטיות)
העניין שלהם בנו גדל כאשר השתחררנו מהעמדות הצנטר סטיות  והתייצבנו על העמדות המרקסיסטיות.
מסיבה זו במקום להתווכח עם העמדות המרקסיסטיות שיטת הוויכוח שעמה ניהלנו ויכוחים דומים ע

 
 

ז יוסף בן דוד שורץ 12:58 | 05/04


הסטלניסט ועם דוד מרחב, לא הייתה ויכוח על עמדותינו המרקסיסטיות אלא על עצם העובדה שהשתחררנו מהן ואיננו עומדים על העמדות הקודמות שלנו כהוכחה לחוסר יציבות.
שיטת ויכוח  זאת כוללת שקרים גלויים בניגוד להם שר עשו במשך עשרות שנים אינטריזם במפלגות רפורמיסטיות, אנו ניסנו לעשות אינטריזם לזמן קצר למק"י ולמפלגת העבודה  בהנחה שזו מפלגה סוציאל דמוקרטית במשבר. הייתה זו שכיאה להאמין כי מפלג העבודה היא מפלגה סוציאל דמוקרטית מהסוג של מפלגת הלייבור משום שזאת מפלגה ציונית של מנחלים אולם  לקח זה אותו אנו למדנו  בתקופה של פרקטיקה קצרה, רחוק מאוד מהבנתו של ידידנו הציוני  הממשיך לכנות את מפלגת העבודה מפלגה סוציאל דמוקרטית

שנית הוא משקר במצח נחושה שאנו קראנו להטמע בתול מק"י ובתוך מפלגת העבודה. כידוע סולקנו ממק"י משום שניסנו להקים בתוכה סיעה מהפכנית וסולקנו משום שאנו נאבקנו על הפרוגראמה של הIMT  בה אז אכן תמכנו.

שלישית  מאבק סוציאליסטי  כאמור תמך פוליטית בנהגה של פרץ בזמן שהיה מנהיג מפלגת "עם אחד" בניגוד לנו שמועלם לא תמכנו לא בהנהגת מק"י ולא בהנהגת מפלגת העבודה אלא הענקנו תמיכה ביקורתית לזמן קצר מאוד בפרץ כנגד הימין של מפלגת העבודה והפסקנו כל תמיכה בו כאשר הפך לשר המלחמה של המדינה הציונית.

את העמדות שלנו בנושא זה בניגוד לטענת הבולשיטר  כי אנו מסתירים את עמדותינו ניתן למצוא באתר של הIMT "להגנת המרקסיזם" בוויכוח שניהלנו כנגד  הPO הארגנטינאי. ועוד יותר מכך את עמדותינו ביחס למלחמה שניהלה מדינת ישראל כנגד העם הלבנוני בו עמדתנו הייתה של מפלה מהפכנית ישראל והגנה מהפכנית לעם הלבנוני בהנהגת החיזבאללה. כזכור שר המלחמה היה פרץ.
לשווא תחפשו את העמדה המהפכנית בזמן מלחמה אימפריאליסטית של ישראל  כמלחמת לבנון במקום לקרוא לתבוסה מהפכנית לישראל והגנה מהפכנית על לבנון אנו מוצאים עמדה סמי פצפיסטית.
אותה ניתן לגלות בעיתונם בתאריך
18.07.2006

המלחמה הנוכחית לא מכוונת להחזיר הביתה את החיילים שנשבו או להבטיח שקט ליישובי הצפון. הגנרלים והפוליטיקאים לא יכלו לסבול את הפגיעה ביוקרה שלהם בהתקפות שבהם נהרגו ונשבו חיילים בכרם שלום ובגבול הצפון, ולכן הם שולחים את החיילים הפשוטים להילחם ואומרים ליותר ממיליון עובדות, עובדים ובני משפחותיהם "לספוג בשקט".


הפוליטיקאים והגנרלים האמיצים מוכנים להמשיך להילחם עד טיפת הדם האחרונה – אבל לא הדם שלהם, אלא הדם של אלפי האנשים הפשוטים, ישראלים ולבנונים, הוא זה שנשפך ויישפך.

הפוליטיקאים אמרו לנו שהפצצות מהאוויר "ירסקו את החיזבאללה", ושהפיכת מאות אלפי לבנונים לפליטים "תפעיל לחץ" על ממשלת לבנון שתכריח את חיזבאללה להתקפל. אף אחד מהדברים האלה לא קרה – ההפצצות המסיביות פגעו בעובדות ועובדים כמונו יותר מאשר בחיזבאללה, שמושך את הצבא הישראלי לתוך המלכודת שהכין לו בדרום.

ועכשיו, אחרי שהבטיחו שלא יהיה צורך בפלישה קרקעית וכיבוש מחדש של דרום לבנון, הפוליטיקאים והגנרלים שולחים את החיילים הפשוטים לעשות בדיוק את זה.

בינתיים בצפון, עובדי הניקיון בנהריה מאולצים להמשיך לנקות את הרחובות הריקים מאדם – אחרת יפוטרו ויפסידו גם את משכורות המינימום המעליבות שלהם. את השריפות שפורצות בעקבות הקטיושות בצפון מכבים כבאים שלא קיבלו שכר כבר חודשים. מאות אלפים מתושבי הצפון הבינו שהממשלה לא מסוגלת להגן עליהם וירדו דרומה – נשארו בעיקר מי שאין להם קרובים שיכולים לקלוט אותם במרכז, ואין להם גם כסף למלון או אכסניה, כלומר עובדים עניים וקשישים.

הממשלה לא דואגת באמת לתושבי הצפון, לא למי שעזבו ולא למי שנשארו: מצידה, שהעמותות ידאגו לשטויות האלה, או גיידמאק שמנצל את ההזדמנות כדי לכבס את הכסף מעסקיו המלוכלכים.

שלטון ההון, שבימים רגילים לא מסוגל לספק לנו פרנסה בכבוד, בריאות וחינוך ראויים או דיור במחיר סביר, לא מסוגל גם לתת לנו ביטחון, ומוביל אותנו להסתבכות מחדש בעזה, בגדה ובלבנון. בעלי ההון נהנים מההפרטות ומהצמיחה, ויקבלו פיצוי גם על נזקי המלחמה, ואת המחיר, בדם ובעוני,  נמשיך אנחנו לשלם.

רק אנחנו, מיליוני העובדות, העובדים והנוער, יכולים לעצור את כל זה – בקמפיין המוני של הפגנות ושביתות."
זאת לא העמדה של לנין אלא של קאוטסקי.


בנוסף הוא עצמו כותב כי הצורך הוא לא במפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים המודע אלא "מפלגת עובדים דמוקרטית" דהינו רפורמיסטית מה שלנין כינה מפלגת עובדים בורגנית או מפלגה זעיר בורגנית.


העמדה הבאה שלו: "השאלה השנייה הינה: אתם הגנתם במשך שנים על הקו של אלן וודס, כולל בנוגע לעניין אנגליה, שעל רקע זה נפרד ה-CWI מטד גרנט ואלן וודס, שתבעו מאיתנו להמשיך לקבור את עצמנו במפלגת-הלייבור. אתם לא רק הגנתם על הקו הזה, אלא גם הסברתם מדוע אסור להתנגד לגיוס לצה"ל ומדוע חיילי צה"ל הם עובדים במדים (עמדה שאני מקבל לחלוטין, אגב), תמכתם באיזושהי תוכנית-פוליטית אמורפית של פדרציה סוציאליסטית של המזה"ת כשאתם מגינים על זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי (אותה תוכנית של דקל אבשלום הלז), ארגנתם את הקמפיין בעד הוגו צ'אבז בארץ ונפגשתם עם שגריר ונצואלה במפגש מלוקק (ואפילו ראיתי את יוסי שוורץ בהפגנה אחת מזמין כמה אנשים לפגישות שכאלה), הגדרתם את כל העולם ואשתו ואחותו כ"רפורמיסטים" ואפילו הסברתם (ונמצא ברשותי הלינק) שבן גוריון היה מרקסיסט בתחילתו דרכו ולכן יש לחזור לימי בן גוריון (וצריך לזכור שב"ג זה היה ציוני אשכרה ותמך בכל לבו בגזענות הציונית גם כשהרטוריקה שלו היתה "מרקסיסטית"). מדוע אתם לא מספרים שבמשך כמה שנים טובות הפצתם עמדות שחלקן, אני מוכרח להסכים, הם אשכרה ציוניות-ימניות לאללה? איפה חשבון-הנפש שלכם?
אנחנו נפרדנו מאלן וודס ומהתמיכה הפוליטית  הביקורתית ( מעט מאוד ביקורת ובעיקר תמיכה) שלו בצ'אבס  לאחר שסילקו אותנו מהתנועה שלהם על שהתעקשנו להעניק תמיכה צבאית ולא פוליטית בחמאס, אולם לעומת זאת  העמדה של מאבק סוציאליסטי היא גם היום תמיכה פוליטית  ביקורתית בצא'בס. ההבדל הוא שלוודס יש פעילי שטח בוונצואלה.


 

סוףו יוסף בן דוד שורץ 12:59 | 05/04



במאמר של פיטר טאפט בנושא וונצואלה הוא כותב בין השאר את המשפטים הבאים המבטאים את אותה אשליה רפורמיסטית כי צא'בס יעמוד אולי תחת יותר לחץ  בראש מהפכה סוציאליסטית :





בנוסף כיום  לאחר שנפטרנו מהעמדות הפרו ציוניות של וודס, אין אנו כלל קוראים לשרת בצבא הכיבוש הציוני בניגוד למדינות אחרות אימפריאליסטיות משום שהניתוח שלנו של אופי החברה של קולוניאליסטים מתיישבים שאינו שונה מדרום אפריקה לא מצדיק טקטיקה זו. לא היינו קוראים למעמד הפועלים לשרת בצבא של שלטון האפרטהייד משום שרק מעמד הפועלים השחור מסוגל לעשות שם מהפכה סוציאליסטית.


שלישית השקר במצח נחושה כי " כשאנחנו תבענו להפיל את הממשלה, אתם קראתם להקים ממשלה בראשות מפלגת העבודה. כשאביגדור ליברמן הצטרף למפלגת-העבודה, אתם לא קראתם לפרוש ממנה מייד משום שליברמן הוא גזען ופשיסט. אפילו לא נתתם אולטימטום להנהגת המפלגה. כלומר, בסופו של דבר, במאבק נגד הפשיסטים, אתם נכשלתם. בדיבורים אתם אחלה-בחלה."

במציאות מהרגע שהיה ברור כי פרץ הופך לשר המלחמה הפסקנו להעניק כל תמיכה ביקורתית לא רק לממשלה אלא למפלגת העבודה כולל לפרץ. העמדה שלנו בזמן המלחמה הייתה מפלה לא רק לממשלה אלא למדינת ישראל. לעומת זאת העמדה של הקשקשן השרן היא כי היה צורך לקרוא לסלק את ליברמן משמע תמיכה בירותית לממשלה. אם היא מסלק את ליברמן זה לדעתו תהיה ממשלה טובה יותר הראויה לתמיכה.

על כך יש להוסיף כמובן שהטענה כי ליברמן שהוא אכן לאומן ימני וגזען הוא מפלגה פשיסטית  זאת העמדה של מק"י, עמדה שעשתה רוויזיה מוחלטת על הניתוח של טרוצקי מהו פשיזם.  את המקום של ניתוח מרקסיסטי מהו פשיזם כתנועה המונית זעיר בורגנית הנלחמת כנגד האפשרות של מעמד הפועלים לעשות מהפכה ושוברת ומפוררת את תנועת העובדים תפסה העמדה הליברלית בורגנית כי לאומנות+ גזענות= פשיזם. האם ליברמן בזמן שהיה בממשלה פעל לשבירת ההסתדרות למשל? להלאמה של הכלכלה במסגרת מבנה משותף למעבידים והעובדים?
נכתב על ידי הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית , 5/4/2008 14:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית

מין: נקבה

תמונה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ