לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אח הומו- אז מה כל הסיפור?


טוב, שם הבלוג בכל זאת מעיד עליו. שמי אור, ויש לי אח הומו. לרובכם אני מעריך שבחיים זה לא קרה. ולכן, מתוך רצון לשנות את המצב הקיים ולהפוך את כולנו לאנשים קצת יותר טובים ונאורים, פתחתי את הבלוג. כנסו, תפנימו, תבינו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

יוצאים מארון (הקודש)


שלום לכולם! קודם כל, אני שמח להגיד שהפוסט הקודם נכנס ל"נושא החם" ואנשים נחשפו קצת לבלוג הסובלנות שלי (אולי יום אחד, זה יהיה שמו הקבוע).

אז כן, אני מנסה לשנות סדרי עולם. לא רק מהבלוג. אני מבין ש-90 % מגולשי ישראבלוג לא מבינים מה אני מכניס אותם לכזה נושא כבד כמו סובלנות, עזרה לחלש וכולי. אבל הם לא מעניינים אותי. מעניינים אותי עשרה האחוז האחרים. אתם מעניינים אותי.

אני רוצה לתת פה במה לכל מי שרוצה לשמוע איך זה להיות שונה (טוב... לא ממש שונה. אח של מישהו שונה). אז אני כותב.

עד כאן הקדימון...ועכשיו לנושא הפוסט.

נכון, החיים במשפחה שיש בה מישהו עם נטיות מיניות שונות אינם קלים כלל וכלל. אבל אם לרגע תחשבו על זה- החיים במשפחה דתית שיש בה מישהו כזה, הם קשים פי כמה וכמה.

ציטוט מהתנ"ך- "לא תקיים משכב זכר.. אם עשות כן מות תומת"

כלומר, קיום יחסי מין "שלא כדרך הטבע" דינם מוות. אז מה חושב לעצמו ילד או נער דתי, שמרגיש שהוא נמשך לבני מינו, בידיעה שזה אסור ע"י אלוהיו, ובידיעה שקיים סיכוי לא קטן בכלל שמשפחתו תנתק עימו את היחסים? לא פלא אם כן שאחוז כל כך קטן של דתיים מחליטים ללכת עם האמת שלהם ולא להתחבא בתוך תחפושת של אומללות למשך כל החיים. הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

אז האם באמת דינם של ההומואים הוא למות? האם באמת זהו חטא כל כך גדול? ומדוע אם כן החליט אלוהים "להעניק" להם את המתנה הזאת אם הוא אוסר עליה? ( דרך אגב, זה המקום להזכיר שלפי מחקרים הנטיות המיניות הן גנטיות אז שלא יתחילו להגיד לי- "בטח אחיך שיחק בבובות שהוא היה קטן", כי לא. עובדה.)

אז ככה. אני מאמין שהדת היא דבר עדכני ומשתנה. אל תשכחו שגם את התורה (שוב, ע"פ מחקרים מדעיים מוכחים) כתבו בני אדם. בתורה מודגש רצונו של האל, אבל היא לא אמרות פיו באופן ישירות. אז כן, בני אדם טועים ויכול להיות שמכיוון שבאותה תקופה הדבר לא היה מקובל נאסר הדבר.

עוד משהו. בעבר לא היה דבר כזה כמו הפריות מבחנה, אם פונדקאית ועוד. מכאן שהומואים לא יכלו להביא ילדים לעולם, ולכן הם "הפסיקו את השושלת" מה שהוביל לחקיקת החוק הזה. כיום, הדבר אינו מהווה מכשול והומואים יכולים להביא ילדים לעולם ללא בעיה.

אז כן, העבר הוא עבר וההווה הוא הווה. אני יודע כמה אחי ניסה בגיל צעיר שלא להיות "כזה", אבל הוא פשוט לא הצליח. זה היה חזק ממנו. כמו שלי יש שיער בלונדיני ככה הוא נולד. זה טבוע בגנים. נקודה.

אז מה תגידו כאשר תשמעו על משפחה דתית שישבה שבעה על בנה, שיצא מהארון? מה אתם חושבים על אנשים שכאלו? לדעתי, הם הם החוטאים האמיתיים. אם הם מסוגלים לשכוח את בנם ולהפקירו לאנחות, הם החוטאים הגדולים בעיני האל, לעניות דעתי.

לסיום, וכדי להמחיש לכם כיצד נתפסת "ההומואיות" אצל הדתיים, אני אתן לכם קטע שאמר הרב שלום ארוש, שהוא רב רציני  (לפחות מכמה שאני מכיר בענייני הרבנים). ככה הוא ענה לשאלת הכתב בנושא ההומואים הדתיים- "בעולם – אפילו לא בעולם התורה – מקובל מה נורמלי ומה לא, מה בריא בנפשו ומה לא. אני מאחל להם החלמה מהירה."

וכל שנותר לכם לעשות הוא להגיב. אתם תומכים? אתם מתנגדים? אני מחכה..

אור

 

 

 

נכתב על ידי , 12/12/2007 14:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גזענות היא לא מילה גסה?


ברוכים הבאים למדינת ישראל של סוף שנת 2007.
כן, אנחנו כולנו חושבים שאנחנו בני אדם. אנושיים. אנשים טובים וכולי וכולי.. הבנתם את העניין.

אנחנו?! אף פעם לא צחקנו על מישהו קצת שונה מאיתנו, אף פעם לא הרגשנו דחייה כלפי מישהו שהוא לא אנחנו, תמיד התנהגנו בסבלנות ובסובלנות כלפי כוווווולם. כאלה אנחנו, טובים כאלו.

אנחנו ממש נחמדים לאלו-



ולאלו-



וגם לאשכנזים, לספרדים, לתימנים, להומואים , ללסביות, ל... הבהנתם את הפואנטה.

אז מה קרה לנו שנהיינו כאלו? מה הפך אותנו לכאלו חיות אדם? איך קרה שעם שלפני 60 שנה סבל בצורה החמורה ביותר את הגזענות הקשה ביותר שהייתה, הפך לעם כזה?!
אני מציע לכם לעשות סקר קטן בקרב עשרה אנשים שאתם מכירים. כמה מהם מוכנים "לקחת את הערבים, לשים אותם בגטאות ושלא נראה אותם יותר"... ?! לא יודע מה איתכם, לי זה עושה הקשר לא טוב בכלל.
כמה מכם לא נרתעים מהומואים? מאתיופים? מערבים? כמה מכם מתביישים להודות שהם כאלו?
לא כולם כאלו, זה נכון. אבל מכירים את המשפט הזה- " צריך טיפש אחד כדי לשרוף יער שלם"?. אז אצלנו זה גם מקיים-
"צריכים כמה אלפי טיפשים כדי להפוך אותנו למדינה גזענית".

לתשומת לבם של כולם.

אור

נכתב על ידי , 11/12/2007 09:56  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"יש לי בן הומו- אז מה?"


לפני שתקראו את הפוסט הזה, כדאי שתיכנסו לזה-
http://www.youtube.com/watch?v=ql-vj5PmS0w

אחרי שראיתם (וחלקכם אולי כבר ראה בעבר), נעבור לפוסט. פוסט רגשות משהו. אמא שלי. אמא שלי היא כמו אמא אווזה. דואגת יותר מדי, מפחדת שאני אשאר בלי חברים, בסה"כ יש לי תחושה שהיא מנסה לחיות את כל מה שהיא הפסידה בגיל צעיר דרכי. יכול להיות, בעצם אני כמעט בטוח שזה קשור לכך שסבתא שלי היא ניצולת שואה. כן, זה מוזר, אבל אני בטוח שההשפעה הזאת ניכרת בי עד היום. סבתא שלי איבדה את כל משפחתה בשואה (ילדים, בעל, הורים ופשוט כולם). היא לא סיפרה כלום. כנראה בגלל זה אמא שלי ככה. התפרצויות זעם בלתי מובנות, כעס עצום על העולם. היציאה מהארון של אחי רק הוסיפה לכך. ההורים שלי רצו ללכת לתהיל"ה, אבל אמא שלי פשוט מתביישת (והיא מתגאה בזה). הביאו לה ספר על הומואים והיא לא מצליחה לקרוא אותו. אני פשוט חושב שהיא רוצה שכולנו נלך באותו נתיב דפוק שבו כולם הולכים (להתחתן, ללמוד וכולי...), אבל היא לא מבינה שאנחנו עצמאיים, חושבים ודעתניים. אני לא מוכן שהיא תתערב לי בעניינים הפרטיים ולהגיד לי להתקשר לחברים. שאני אראה לנכון להתקשר אני אתקשר. על אף העובדה שאני חברותי מאוד, ויוצא עם חברים לא מעט בכלל, כל פעם שאני יושב בבית וקורא ספר- ישר אני שומע דברים (וישר בבכי) כמו-

" אתה ממש חנון יושב פה עם ספר וקורא" אור- " אמא מה את רוצה ממני אני רוצה לקרוא מה הקטע שלך. אם את רוצה את יכולה לספר לחברות שלך שיצאתי היום". כן, לאמא שלי יש בעיה. היא יכולה להיות לפעמים האמא הכי טובה בעולם. והיא יכולה גם לא. יש לי חבר. חבר ממש טוב. ואמא שלי פשוט מאוהבת בו. לפעמים אני חושב שהיא רואה בו את הבן הנורמלי שאף פעם לא יהיה לה. שאני לא מתקשר אליו כל רבע שעה היא מתחילה לבכות, ושאני רוצה לצאת עם חברים שהקשר בינם לבינו הוא בערך כמו הקשר בין ג. יפית ולפרסומת טובה, היא ישר אומרת לי להביא אותו. הוא אלוהים בשבילה. ואני לא. וזה כל כך כואב לי. לפני הבר מצווה שלי היא פתאום אומרת לי כמה שהיא תתרגש ביומולדת של (נחשו מי)... החבר. הגעתי הבייתה וישר פרצתי בבכי. עד היום אני לא אשכח את זה. כן, לפעמים הייתי רוצה אמא אחרת, שתדע להגיד מילים טובות, לטפוח על השכם, שתדע לא רק להקניט כל הזמן ולשאול למה אני לא עושה כלום בבית (למרות שאני עושה מעל ומעבר לחברים אחרים שלי). לפעמים אני לא רוצה להגיע הבייתה כדי לראות אותה. לפעמים הייתי רוצה שיהיה לי רק אבא. לפעמים הייתי רוצה לברוח מפה. שתהיה לי אמא נורמלית שתוכל להסתכל לאחי בעיניים ולהגיד- "יש לי בן הומו- אז מה?"

נכתב על ידי , 10/12/2007 09:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 24




782
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאור וחושך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אור וחושך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ