לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בית חרושת לדובוני גומי




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

'אוקטובר'


"אוקטובר!" היא צעקה לי באוזן והעירה אותי בשניה שהשעון הראה חצות. אני מאוכזב מעצמי שהיא הצליחה להפתיע אותי גם הפעם, זו כבר הפעם השלישית שזה קורה בשלוש השנים האחרונות, אבל שום אדם לא בנוי להשקמות פתע. ואז היא הסתכלה עליי במבט עקום. היא לא הייתה בפיג'מה ורודה ומלפפונים על העיניים, היא לבשה שמלת ערב עם מחשוף בלי סוף ואיפור מושלם. "אני יוצאת עם אביעד עוד שעה" היא אמרה כשהוציאה את הטלפון שלה מהטעינה ודחפה אותו בתוך הפושאפ. "לא השארתי לך מים חמים, להדליק לך את הבוילר?" שאלה בזמן שיצאה מהחדר, כשעניתי לה כן סגרה את הדלת. לא שמעתי קליק, אז היא בכלל לא הדליקה אותו בכל זאת. שכבתי על הגב ובהיתי בכוכבים המכוערים האלה שזוהרים בחושך שהדבקנו על התקרה עוד מתי שהיינו יחד, לפני שהחלטנו שזה לא זה, לפני שאמרתי לה "אבל בואי נישאר ידידים" והיא הסכימה מיד והשחילה חיוך בין הדמעות שזלגו לה על הלחיים. אנחנו שכרנו דירה מקסימה במחיר ממש סבבה רבע שעה הליכה מהאוניברסיטה אז כבר נשארנו לגור ביחד, ובגלל שלא קיבלנו אישור לפצל את הדירה שנינו ישנים באותו חדר כמו אחים אבל מזיינים אחרים רק בחוץ. ולא רק המגורים נשארו, גם המסורות. ביום שישי ה13 אנחנו עדיין מזמינים קילו נאגטס וצופים בסרטי אימה, בשבועות אנחנו עדיין מכינים לַבַּנֶה במרפסת ופעם בשנה, בראשון לאוקטובר, היא עדיין מעירה אותי בדיוק בחצות. היא טוענת שהיא שמעה אותי שר משהו על זה במקלחת אבל אין לי מושג על מה היא מדברת. אבל כן יש לי מושג שזה נורא מוזר הקשר הזה בינינו, אני רואה את הבחורה ששכבתי איתה מכורבל בפוך עם המזגן דולק ופתאום היא יוצאת לקרוע את העיר כל פעם עם גבר אחר, השותפה שהייתה הכי כיפית בעולם ועכשיו היא הכי יפה בעולם, רק שאז היא הייתה רק שלי ועכשיו היא כבר לא.

 

היא חזרה שיכורה לדירה כשהיא מחזיקה את העקבים בידיים. או לפחות ככה ראיתי אותה בבוקר, שרויה על הספה עם הפרצוף שלה על המושב, העקבים עוד נשארו על הידיים שלה אבל אני רואה שהתחתונים שלה נשארו אצלו בדירה. הנחתי לידה מגש עם חביתה וקפה, "קומי, כבר אוקטובר" לחשתי לה באוזן וניערתי אותה בכתף, והיא התמתחה ומילמלה משהו ומיד נרדמה שוב. "אני יוצא לעדי לאכול ארוחת בוקר. השארתי לך מים חמים במקלחת" אמרתי לה וכיסיתי אותה בשמיכה שהבאתי מהחדר שלנו. כשעדי פתחה לי את הדלת היא לבשה רק תחתונים ואת החולצה האירונית של בני סכנין שקניתי לה ליומולדת, היא גרה 10 דקות הליכה מהאוניברסיטה והיא תמיד מסמיקה כשאני מסתכל לה ישר בעיניים. השותפה שלי, האקסית שלי, דווקא ממש סבבה עם הרומן החדש שלי וכל שבוע שואלת אותי למה אני עדיין גר איתה ולא עם עדי. ולא הייתה לי תשובה באותו רגע, אבל גם לא הייתה לי מעולם תשובה לתת לשותפה שלי לשאלה למה נפרדתי ממנה, כי היינו זוג יפה כל כך עם מלא בדיחות פנימיות שאף אחד אחר לא היה מבין. ובאמת שנה אחרי זה, כשכבר עברתי לגור עם עדי (10 דקות הליכה מהאוניברסיטה!), היא התקשרה אליי בחצות להודיע לי שהגיע אוקטובר, אמנם איחרה בשתי דקות, אבל העיקר שהתקשרה. התביישתי לשאול אם אחרי שנה התחתונים שלה עדיין אצל אביעד, אבל לפחות אני יודע שהמסורת שלנו עדיין לא מתה. 

נכתב על ידי דג מוזר , 1/10/2017 00:02   בקטגוריות סיפורים  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דג מוזר ב-14/10/2017 09:54



Avatarכינוי:  דג מוזר

בן: 25

Google: 




72,373
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 20 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדג מוזר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דג מוזר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ