לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בית חרושת לדובוני גומי


ער.

Avatarכינוי:  דג מוזר

בן: 21

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

'לוח השעם'


התגעגעתי לכתוב.
גם אני הייתי תלוי בלוח השעם שלה, נעוץ בלי רחמים. היא אמרה לי בטלפון שיירד גשם בקרוב, ושאלבש איזה קפוצ'ון, שלא ארטיב את השיער ואתקרר בדרך אליה. זה מה שהיא אמרה לכל מי שהיא רצתה לתלות במסמרים. וכל אחד פחד להתקרר, כי כולם רצו להיות בריאים לידה, ואז, ברגעי החולשה שלהם, פשוט לכדה אותם ומסמרה אותם ללוח השעם. בקפוצ'ון, אז זה לא כאב ואף אחד לא דימם, אבל קשה להגיד שזה היה סימפתי, וחראם על הקפוצ'ון, זה של בילאבונג מהדיוטי. היה שם אחד שהיה תלוי ככה כבר כמעט שנתיים. קראו לו סמיר, סמיר מחמוד אל-מועלים, והוא מכר לה פעם חומוס בעכו עם שמן זית מזוכך, למרות שהיא ביקשה בפירוש שיהיה לפחות כתית. "שתדע לך, זה היה החומוס הטוב ביותר שאכלתי בחיים" שיקרה לו כשמסרה לו את האשראי לתשלום, "בא לך נצא מתישהו לכוס ביר... קפה?" אמרה לו בזמן ששמה לב שחרוטה בערבית המילה אללה על דגל אש"ף שתלוי על הקיר מאחוריו, והוא חייך ואמר לה שסבבה, ושאפשר אפילו הערב, ושאם בכפר לא יודעים, אין לו בעיה להוריד איזה חצי גולדסטאר או שניים. "אבל יירד גשם הערב, אז קח איתך איזה קפוצ'ון" היא אמרה לו. והיה לה קל באותו הערב. היא השקתה אותו בליטרים של כל הבירות שהיו בחביות והקפיצה צ'ייסרים של מים לצד אלו של הערק שלו, גררה אותו אליה במילים עמוקות וחודרות, ועוד לפני שהוא הספיק להוריד את החגורה, הוא מצא את עצמו ממוסמר בקפוצ'ון ללוח השעם. "וזה על השמן זית" היא אמרה לו בחיוך ונעלה את הדלת מאחוריה כשהלכה. הוא היה לבד שם, מקסימום עם כמה תפריטים של טייק אוואי מסושיות וכמה ציורים של הילדים מהגן, ועמד להתחרפן, וכל הכפר יצא בחיפושים אחריו ועד היום אף אחד לא יודע לאן הוא נעלם, אבל עם הזמן הצטרפו אליו עוד אנשים שהיו נעוצים. היו מוכרים ששיקרו שהג'ינס הזה עושה לה תחת חמוד, כאלה שדחפו אותה בתור למגלשות המים או סתם כאלה שחתכו אותה בכביש. היא מצאה את דרכה ללבבות של כולם, והם מצאו את דרכם ללוח השעם. ואז גם אני הצטרפתי למסלול המהיר. כולנו היינו תלויים שם בקפוצ'ונים, עם החגורות פתוחות והרוכסנים מורדים, ולמען האמת, מעטים מאתנו באמת היו רטובים מהגשם. 
בלילות, כשהיא מכבה את האורות וטורקת את הדלת ויוצאת למצוא עוד טרף, אנחנו מתעוררים מחדש, כאילו הכישוף של פינוקיו הדביק את כולנו. מתנועעים, מתחבטים, מתפתלים כשהמסמר עדיין נעוץ לנו בקפוצ'ון, מריונטות שקמו לתחיה. זה לא שכולנו עוד היינו בחיים. חלקנו היו מתים, הסרחנו את כל החדר האטום והזבובים והתולעים גנבו לנו את הבשר התוסס מהפצעים, עד שהפכנו לשלדים והעש פורר לנו את הקפוצ'ון והתרסקנו על הרצפה, אבל כל עוד חיינו, שמרנו על שפיות. לפעמים אלו היו סתם שיחות חולין. בדיחות שהמצאנו עכשיו, בחורות שראינו פעם, להתווכח אם בית"ר בכל זאת תיקח את הליגה. אבל רוב הזמן אנחנו מתכננים את הבריחה שלנו, בכל פעם שיש חריץ פתוח בחלון או שהיא שכחה לנעול את הדלת מאחוריה. אבל לא כמו הניסיון הכושל כשהיא תפסה אותנו והרגה את כל מי שהספיק להסיר את עצמו מלוח השעם. אני לא הספקתי לרדת וניצלתי. זה הכל מדויק, כל התכנונים של הבריחה, זה בעיקר הימור אחד גדול, אבל החופש שלנו שווה את זה. אפילו שהיא אמרה שאם היא תתפוס אותנו עוד פעם אחת מנסים לברוח ולקרוא לרשויות להסגיר אותה היא תטפל בכולנו, אחד אחד. תשרוף אותנו בעודנו בחיים, תזרוק אותנו לבריכת מסמרים, אולי אפילו תשאיר אותנו עירומים בחוץ בגשם.
נכתב על ידי דג מוזר , 19/4/2014 22:28  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דג מוזר ב-19/4/2014 23:10
 



מסנג'ר


כחלק מפרץ הנוסטלגיה שתפס אותי בזמן האחרון, שאפילו גרם לי לחזור לישראבלוג, נזכרתי שפעם הייתי מאוד פעיל בLive Messenger של MSN מיקרוסופט.

חלקכם אולי עוד זוכרים אותו, אבל למי שלא, הרבה לפני עידן הפייסבוק (עוד בשנות ה90 העליזות, יחד עם ג'ינסים עם קרעים בברכיים) אנשים לא כל כך אהבו לפרסם את הזהות שלהם באינטרנט. מה זה לא אהבו, פחדו פחד מוות. רוב משתמשי האינטרנט, ומשתמשי המסנג'ר ביניהם, לא שיתפו תמונות, או סיפרו לאיפה הם הולכים או בכלל מה השם המלא שלהם. זה עבד נהדר כשמשתמשים שהכירו באינטרנט, בין היתר בישראבלוג, רצו לדבר ביותר פרטיות. חלק מהאנשים בסגנון היו גם ברשימת החברים שלי במסנג'ר. את הזהות של חלקם אני לא יודע עד היום.

את חשבון המסנג'ר שלי פתחתי ב2003, ואת הפייסבוק ב2008. אלו היו 5 שנים של הרבה שיחות ארוכות, יותר מבצ'אט בפייסבוק, ועם הרבה יותר פיצ'רים (כמו המון סמיילים וציורים ושיחות ועידה נוחות יותר), אבל זה פשוט הפסיק להיות זה.

פייסבוק נעשה פופולרי יותר ויותר, וכתוצאה מכך אנשים התחילו לחשוף יותר ויותר מהזהות שלהם. אם בכתה ז' כשהכרתי את הכתה החדשה ושאלתי למי יש מסנג'ר וגיליתי שבמקרה הטוב לרבע מהם יש מסנג'ר, היום כששומעים על מישהו בלי פייסבוק הוא נשמע פרנואיד, ואם הוא לא זמין בצ'אט דרך הנייד גם ב2 בלילה, הוא על הספקטרום הטכנופובי. זה היה תהליך הדרגתי שאנשים התחברו למסנג'ר פחות ופחות וחפרו לי בצ'אט בפייסבוק יותר ויותר. והיום כל העולם משתמש בצ'אט של פייסבוק במקביל לוואטסאפ, ואף אחד לא משתמש במסנג'ר יותר.

אז חזרתי למסנג'ר.


 

טוב, לא בדיוק חזרתי. התחברתי לחשבון הישן שלי כדי לבדוק מי מחובר. נזכרתי שזה כבר לא מסנג'ר יותר, ומאז שמיקרוסופט קנו את סקייפ, כל העסק התחבר ביחד. אז ראיתי 2 אנשים מחוברים, אחד שככל הנראה עדיין משחק במייפל סטורי והשני מתעקש להעלות תמונות לגוגל+. וגם את כל האנשים שיצרתי איתם קשר מאז שחתכתי עם המסנג'ר כשגיליתי שאני ממש לבד שם, בערך לפני שנתיים, כלומר אחרי 9 שנים של שימוש. והיו לי שם חברים מפורומים של מייפל סטורי ופוקימון, ואנשים מהשכבה והתיכון, ובני משפחה, ומהנוער העובד, וגם סתם אנשים מהפייסבוק שגיליתי שיש להם מסנג'ר. וכמובן מישראבלוג, איזה קטע. וגם חברים משותפים, וממד"א, ומ... טוב, הבנתם את הרעיון, אנשים סתם הוסיפו לשם אחד את השני כמו בפייסבוק. (ואם לא הבנתם את זה לבד אז פאק, אני מדבר לעצמי באמצע פוסט. בוכה)

וכמובן הייתה גם קבוצת המועדפים, 15 אנשים שהיום אני בקשר טוב רק עם 3 מהם, כמה בודדים שלפעמים נזכרים אחד בשני, ואחרים שלא החלפתי איתם משפט נורמלי יותר מדי זמן. אני מתגעגע לכל אחד ואחת מהם, אגב. אנשים משתנים ולא תמיד קל לזכור מי הם היו, ולא בטוח שהייתי אוהב אותם היום. אבל וטוב שיש תוכנת מסרים מיידיים שעמדה מלכת כמו עיר רפאים.

כל נושא השיתוף התחזק מאוד בשנים האחרונות, והמסנג'ר שמאז ומתמיד היה סודי יותר ופחות פופולרי הפחית תאוצה. האנונימיות מתה, הגעגועים גוברים, ולעזאזל, זו רק ההתחלה.

 



נכתב על ידי דג מוזר , 13/4/2014 22:43  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דג מוזר ב-19/4/2014 04:18
 





65,469
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 20 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדג מוזר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דג מוזר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ