לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בית חרושת לדובוני גומי




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2017

'חשבתי עלייך כשלחצתי על הכפתור האדום (חלק א')'


הפעם האחרונה שנפגשנו פנים מול פנים הייתה 24 שעות לפני שהתחיל סוף העולם, כשישבנו באיזה בית קפה תל-אביבי מפונפן ובכיתי כמה הקפוצ'ינו יקר פה. "את תמיד מוזמנת למשרד שלי, יש לי מכונת אספרסו" הוא אמר לי, אבל לא תכננתי להיפגש איתו רק כדי ליפול למסע השכנועים שלו שוב, רציתי בעצמי לשכנע אותו בפעם האחרונה שלא ישמיד את העולם. "אבל בדיוק בשביל זה רציתי להיפגש איתך. להגיד לך שאתה לא צריך להשמיד את העולם. מה העולם הזה עשה לך שאתה רוצה לסיים הכל?" שאלתי אותו ובמקום לענות הוא לקח עוד שלוק מהקפה. ועוד אחד עם מבט חמוץ. אני מכירה אותו כבר, הוא לא טיפוס של קפה, הוא שותה שוקולית ועוד מוסיף סוכר לכוס. ואז הוא נעץ בי מבט וחייך, טיפת קפה לכלכה את חולצתו הלבנה אבל לא היה לו אכפת. "אני יודע שאת שונאת את העולם הזה בדיוק כמוני, וכמו שאני מכיר אותך, את תשרדי. אז במקום לנסות לשכנע אותי למה לא, אולי פשוט תהיי יד ימיני לחודשים, שלוש, אולי אפילו לנצח?" כפרנציפ, גם אני שתיתי כתגובה במקום לענות לו מיד, אפילו גרגרתי את הקפה בגרון כדי למשוך זמן כשחשבתי מה לענות לו. שיש גם חפים מפשע שהוא יפגע בהם, שהעולם בחיים לא יהיה אותו הדבר אחרי שהכל יגמר, שכל מאות מיליארדי הדולרים שהוא הרוויח לא יהיו שווים דבר בעולם פוסט-אפוקליפטי בלי נפש חיה חוץ ממני וממנו. אבל לא הצלחתצי להוציא מפי שום דבר מהטיעונים הללו. "פשוט תבטיח לי ש... שלא תשמיד את העולם, בסדר?" שאלתי אותו בעיניי עגל, והוא ענה שהוא יחשוב על זה.

 

ואז הפצצות נפלו. שום רדאר לא היה יכול לזהות אלוהים-יודע-כמה לווינים וחלליות שישגרו את פצצות האטום מהחלל, חוץ ממני שידעתי שהאקס שלי, האיש הכי חזק בעולם והכי מטורלל בעולם, יעשה משהו דבילי כל כך כמו להשמיד את העולם. אבל זו לא חוכמה גדולה להשמיד את העולם עם ארסנל גרעיני אינסופי, האתגר הוא להשמיד את העולם ולדאוג שרק האדם שהכי חשוב לך בעולם לא ייפגע, והוא הצליח, איכשהו אני שרדתי כדי לספר. התעוררתי בהאנגאובר מטורף רק כדי לגלות שאני שוכבת במיטה שאינה שלי, את השמלה הפרחונית שלבשתי אתמול החליפה חליפה נוגדת קרינה צהובה-כסופה, וכשיצאתי החוצה שפשפתי את העיניים כשהסתנוורתי מהעולם החדש. את העיר שלי, עם העצים הפורחים וציוצי הציפורים ושבילי האופניים העמוסים והזקנים שרצים בלי חולצה ב6 בבוקר, החליפה האפוקליפסה. והייתי לבד, והחלטתי שאני עם, והתחלתי ללכת. הלכתי שרדתי את הרחובות הריקים מאדם אך עמוסי השלדים, את האוטוסטרדות השבורות עם שלדי המכוניות השרופות, את הבניינים המרוסקים, את השמיים האדומים וענני העשן השחורים ואנטנות הסלולר ההרוסות שמנעו ממני להתקשר אליו לשאול מה לעזאזל הוא עשה. אחרי מסע מפרך של כמה שעות של טיול פוסט-אפוקליפטי הגעתי לגורד השחקים העצום של האקס שלי, האיש השמיד את העולם. יצירת המופת הזו לקחה מהבורג' ח'ליפה בדובאי את תואר הבניין הגבוה בעולם בנוקאאוט, מה זה 828 מטרים לעומת 2,077 המטרים של המפלצת שלו? זה לא שלא היו בבניין חלונות מרוסקים וחלקים הרוסים, אבל הוא שרד יפה את הפצצות, וחשוב מכך, הכניסה הייתה פתוחה, אז הצצתי פנימה בתקווה למצוא תשובות.

 

למרות שהלובי נראה טוב יותר מכל שאר העולם שהסתובבתי בו בשעות האחרונות, גם הוא היה ראה ימים טובים יותר, עם גופות שהפצצות תפסו אותן בדיוק שניה אחת לפני שזה נהיה מאוחר מדי. אותם אנשים אפילו לא הספיקו לרוץ לחפש מחסה לפני שגלי החום טיגנו אותם במאית השניה, והם המשיכו לשבת כמו שהם בכסאות הקבלה, מקסימום להשאיר צלליות על הקירות. דבר אחד משך את עיניי, וזו האנטנה הסלולרית העצומה שצמחה מהרצפה כמו עץ זית עתיק מתוך דלת סתרים רצפתית מתכתית, כאילו הפצצות הגרעיניות היו הזרעים, קרינת הגאמא הייתה המים והנשורת הייתה הנוטריטים שעזרו לעץ לצמוח. ובהתחשב בשנדלירים שנשרו מהתקרה באזור בו האנטנה צמחה כמו תפוזים רקובים, כנראה שזה בדיוק מה שקרה. החלטתי להתקרב, וברגע שצעדתי פנימה הטלפון שלי רטט, וקיבלתי שלוש התראות שונות על הפצצה גרעינית שמתקיימת בזה הרגע והמלצה חמה לרוץ למקלטים. כולן נשלחו לפני כמה שעות, ממש כמה דקות אחרי שהפצצה הראשונה פגעה באדמת ישראל והתחילה את הקץ. יש קליטה! אני עומדת בנווה המדבר עירוני בו עוד יש קליטת סלולר ונפש חיה, שזו אני, בוהה במלבן שחור מזכוכית ואלומיניום שהיה אמור לחבר בין אנשים ובסוף רק עוזר לי לראות כמה אני לבד בעולם החדש. בכל תדרי הרדיו היה רק רעש לבן, בשום אפליקציית הודעות לא היה אדם אחד חי לשאול אם אני עוד חיה ובאף רשת חברתית לא היה פוסט שפורסם לאחר שהפצצות נפלו. בשורת ההתראות בטלפון היו חמישה פסי קליטת סלולר במלוא הדרם, ואייקון שמתריע על הודעה קולית חדשה. היא הייתה ממנו, מהאקס שלי, מהאיש שהשמיד את העולם. לו הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור, לעולם לא הייתי מאזינה להלקטה שלו.

 


המשך יבוא 

 

 

 

 

נכתב על ידי דג מוזר , 17/11/2017 23:00   בקטגוריות סיפורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  דג מוזר

בן: 25

Google: 




72,427
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 20 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדג מוזר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דג מוזר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ