לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בית חרושת לדובוני גומי


ער.

Avatarכינוי:  דג מוזר

בן: 21

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

מסנג'ר


כחלק מפרץ הנוסטלגיה שתפס אותי בזמן האחרון, שאפילו גרם לי לחזור לישראבלוג, נזכרתי שפעם הייתי מאוד פעיל בLive Messenger של MSN מיקרוסופט.

חלקכם אולי עוד זוכרים אותו, אבל למי שלא, הרבה לפני עידן הפייסבוק (עוד בשנות ה90 העליזות, יחד עם ג'ינסים עם קרעים בברכיים) אנשים לא כל כך אהבו לפרסם את הזהות שלהם באינטרנט. מה זה לא אהבו, פחדו פחד מוות. רוב משתמשי האינטרנט, ומשתמשי המסנג'ר ביניהם, לא שיתפו תמונות, או סיפרו לאיפה הם הולכים או בכלל מה השם המלא שלהם. זה עבד נהדר כשמשתמשים שהכירו באינטרנט, בין היתר בישראבלוג, רצו לדבר ביותר פרטיות. חלק מהאנשים בסגנון היו גם ברשימת החברים שלי במסנג'ר. את הזהות של חלקם אני לא יודע עד היום.

את חשבון המסנג'ר שלי פתחתי ב2003, ואת הפייסבוק ב2008. אלו היו 5 שנים של הרבה שיחות ארוכות, יותר מבצ'אט בפייסבוק, ועם הרבה יותר פיצ'רים (כמו המון סמיילים וציורים ושיחות ועידה נוחות יותר), אבל זה פשוט הפסיק להיות זה.

פייסבוק נעשה פופולרי יותר ויותר, וכתוצאה מכך אנשים התחילו לחשוף יותר ויותר מהזהות שלהם. אם בכתה ז' כשהכרתי את הכתה החדשה ושאלתי למי יש מסנג'ר וגיליתי שבמקרה הטוב לרבע מהם יש מסנג'ר, היום כששומעים על מישהו בלי פייסבוק הוא נשמע פרנואיד, ואם הוא לא זמין בצ'אט דרך הנייד גם ב2 בלילה, הוא על הספקטרום הטכנופובי. זה היה תהליך הדרגתי שאנשים התחברו למסנג'ר פחות ופחות וחפרו לי בצ'אט בפייסבוק יותר ויותר. והיום כל העולם משתמש בצ'אט של פייסבוק במקביל לוואטסאפ, ואף אחד לא משתמש במסנג'ר יותר.

אז חזרתי למסנג'ר.


 

טוב, לא בדיוק חזרתי. התחברתי לחשבון הישן שלי כדי לבדוק מי מחובר. נזכרתי שזה כבר לא מסנג'ר יותר, ומאז שמיקרוסופט קנו את סקייפ, כל העסק התחבר ביחד. אז ראיתי 2 אנשים מחוברים, אחד שככל הנראה עדיין משחק במייפל סטורי והשני מתעקש להעלות תמונות לגוגל+. וגם את כל האנשים שיצרתי איתם קשר מאז שחתכתי עם המסנג'ר כשגיליתי שאני ממש לבד שם, בערך לפני שנתיים, כלומר אחרי 9 שנים של שימוש. והיו לי שם חברים מפורומים של מייפל סטורי ופוקימון, ואנשים מהשכבה והתיכון, ובני משפחה, ומהנוער העובד, וגם סתם אנשים מהפייסבוק שגיליתי שיש להם מסנג'ר. וכמובן מישראבלוג, איזה קטע. וגם חברים משותפים, וממד"א, ומ... טוב, הבנתם את הרעיון, אנשים סתם הוסיפו לשם אחד את השני כמו בפייסבוק. (ואם לא הבנתם את זה לבד אז פאק, אני מדבר לעצמי באמצע פוסט. בוכה)

וכמובן הייתה גם קבוצת המועדפים, 15 אנשים שהיום אני בקשר טוב רק עם 3 מהם, כמה בודדים שלפעמים נזכרים אחד בשני, ואחרים שלא החלפתי איתם משפט נורמלי יותר מדי זמן. אני מתגעגע לכל אחד ואחת מהם, אגב. אנשים משתנים ולא תמיד קל לזכור מי הם היו, ולא בטוח שהייתי אוהב אותם היום. אבל וטוב שיש תוכנת מסרים מיידיים שעמדה מלכת כמו עיר רפאים.

כל נושא השיתוף התחזק מאוד בשנים האחרונות, והמסנג'ר שמאז ומתמיד היה סודי יותר ופחות פופולרי הפחית תאוצה. האנונימיות מתה, הגעגועים גוברים, ולעזאזל, זו רק ההתחלה.

 



נכתב על ידי דג מוזר , 13/4/2014 22:43  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הגיון חולה ב-17/4/2014 12:13
 





65,391
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 20 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדג מוזר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דג מוזר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ