הכרנו במכון. הוא היה משהו לשטוף בו את העיניים בהפסקה בין סט לסט. אל יווני, נראה מושלם מכל בחינה. עד שהוא פתח את הפה. מכירים את זה שהאופי של בנאדם משפיע על המראה שלו? שמישהו יכול להראות לכם לא משו בכלל אבל האופי שלו ככ מגניב שפתאום אתם מוצאים את עצמכם תוהים איך אי פעם חשבתם שהוא לא התגלמות היופי? ובכן, דקה אל תוך שיחת ההכרות שלנו הבנתי שיש לי פה עסק עם נרקיס, בקטע שהוא ככ מאוהב בעצמו שאם הוא יראה את ההשתקפות שלו במים הוא יקפוץ לחבק את עצמו ויטבע. איזה מזל שהוא עסוק מידי בלהסתכל לעצמו על הריבועים בבטן כדי לשים לב שיש בכלל מים. כשהכרנו היה לי חבר, ויומיים אחכ, כשהוא הזמין אותי לצאת איתו למסיבה אחרי שלל מחמאות וציינתי את העובדה הזאת, הוא ענה ב"חחחחחחחחחחחחחחחחח מה את עפה על עצמך, גם לי יש חברה עכשיו ובכללי אני יוצא רק עם דוגמניות". טוב אחי.
לפני שבועיים הוא שלח פתאום הודעה. מה קורה, מה נשמע. אני אולי כלבה אנטיפטית, אבל לפחות אני עונה. אני שונאת כשמסננים אותי, אז אני משתדלת לא לסנן בעצמי [חוץ מכמה אנשים ספציפיים מאוד].
"מה עם החבר?"
"אין חבר"
"רגע, אז אני יכול להתחיל איתך??"
"אתה יכול לנסות"
מאותו רגע ועד לפני כמה ימים לא עברו שעתיים בלי שקיבלתי ממנו הודעה. אני עונה בכן, לא ו"אני לא יכולה לדבר אני בעבודה", והוא בשלו, מברבר אבל לא באמת מספר כלום, לא באמת שואל כלום, בעיקר מנסה לשכנע אותי לבוא אליו לחדרה. יש קטע כזה לאנשים מחדרה, שהם פשוט יוצאים מנקודת הנחה שכולם צריכים לבוא אליהם. גם אמצע הדרך לא טוב להם. אנחנו צריכים לבוא אליהם. אז הוא ניסה לשכנע, שוב ושוב, ולא משנה כמה הסברתי שאין סיכוי שאני באה אליו לדירה, ואין סיכוי שאני באה לחדרה לפגוש אותו בכללי בגלל שהוא זה שרוצה לפגוש אותי אז למה שאני אתאמץ- גאון הדור לא הצליח להבין את הקונספט של מישהי שלא נופלת לרגליו ועושה כל מה שיבקש. התגובות שלו תמיד היו "אבל אין לי אוטו ומה בכלל נעשה בפרדס חנה???" אה כן, הזכרתי שלא היה לו אוטו? הבעיה שלי היא לא עם המחסור ברכב, אלא עם חוסר היכולת להוציא 5 שקלים מהארנק ולשלם לנהג האוטובוס. ועם זה שהוא חושב שחדרה היא כזאת אטרקציה ביחס לפרדס חנה.
לפני שבוע הוא התקשר, ואני עניתי ב"אני עם חברה, אני אתקשר אלייך אחכ טוב?"
לא התקשרתי. אתמול הוא שלח הודעה. סמיילי עצוב. נשברתי ואמרתי לו שיוותר, זה לא יקרה.
"פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הרגת אותיייי בטוחחחחחח שלא יהיה כלום אחרת הייתי זורם מימיזמן.....סתם משעמם אז דיברתי איתך קצת להעביר תזמן (כידידה)......את ילדה במראה ובראש ובכלל בכלל לא הקטע שלי ובטעם שלי נמשים חחחחחחחחח אני מת מצחוק אם חשבת אחרת...פחחחחחחח" ואחר כך אני הילדה הקטנה.
"כואב באגו שמישהי לא שמה עלייך, הא? סלמאת כפרע"
אני ודניס בדיוק נפרדנו והוא שאל אם הוא יכול להזמין אותי לדייט. תמיד אהבתי כנות וישירות, אנחנו מכירים כבר שנים והוא תמיד קצת עשה לי את זה, אז למה לא. באותה תקופה אני והארגנטינופת חזרנו לדבר אחרי 3 חודשים של נתק מהפרידה הראשונה. עניינים התגלגלו ואני שמתי לדושבאג הקטן אולטימטום, או שכן, או שלא. יש לי דייט עוד שבוע, יש לך עד אז להחליט. אני בראש שלי כבר החלטתי שלא, אם צריך לשים אולטימטום כנראה זה לא זה, ובתכלס הדייט שלי ממש חמוד אז למה לא לנסות?
היום המיוחל הגיע ובצהריים הוא התקשר לברר שהכול הולך כמתוכנן ולקבוע שעה לאסוף אותי מהבית. איזה כיף שהוא יודע איפה אני גרה ואני לא צריכה להסביר לו איך לנווט ברחובות הסבוכים והמעגליים באזור שלי. בערב, איך שסיימתי להתלבש [חצאית מיני צמודה בגזרה גבוהה וסוודר] הארגנטינופת התקשר. הוא רצה להיות ביחד ואני כמעט השתנתי על עצמי. סבבה והכול שאנחנו ביחד עכשיו, אבל יש לי דייט עוד חצי שעה ואני לא בדיוק יכולה לבטל ברגע האחרון, ואני גם לא יכולה להגיד לו "שמע חזרתי לאקס שלי, נצא היום בתור ידידים". רצתי להחליף לתלבושת צנועה יותר והכנתי את עצמי לערב שבוא אהיה הדייט הכי גרוע בעולם.
הייתי קרה, הייתי משעממת, ובכל זאת אחרי שנפרדנו ועשיתי את דרכי למעלית של הבניין קיבלתי שיחת טלפון מאותו בחור.
"כבר עלית הביתה?"
"אממ...עוד לא?"
"חכי איפה שאת"
תוך חצי דקה הוא נכנס לבניין, והתחיל להתנצל על הדייט. "זה לא הלך כמו שתכננתי, הלחצתי את עצמי...פשוט ראיתי אותך יוצאת והיית ככ יפה והכנסת אותי לסרטים, ואני ממש אשמח לקחת אותך לדייט ראשון חדש", ואני, רוצה לקבור את עצמי, מנסה לעודד אותו, מה פתאום, היה ממש כיף, על מה אתה מדבר ממש נהניתי.
"אז...אני יכול נשיקת לילה טוב?"
הרגשתי כמו חתול שדפק ספרינט לכביש, בשנייה שהוא קולט שרכב הולך להפוך אותו לציפוי גלגלים. נתתי לו נשיקה. נשיקת דודה כזאת עם שפתיים קמוצות, רק שנשיקה עם דודה הרבה יותר סקסית ממה שהלך שם. בבוקר כבר סיסמתי לו שכבד לי העניין, רציתי משהו קליל וזה לא מה שאני מחפשת כרגע.
לפני כמה ימים פגשתי אותו בפאב. אני והארגנטינופת כבר נפרדנו שוב מזמן והבחור האריך שיער ונראה כמו כפיל של אורלנדו בלום. ישבנו אני הוא ועוד כמה חברים, מדסקסים על חרא ועל עניינים ברומו של עולם, ואני מתחמקת באלגנטיות מההזמנה שלו לקפוץ אליו לדירה [שצמודה לפאב]. רבע שעה אחרי שהוא הלך קיבלתי ממנו הודעה.
"זה יעשה את זה יותר טוב או יותר גרוע אם אני אגיד שאני רוצה לשכב איתך?"
עזבו, מהיום אני רק בקטע של בנות.
אחרי 20 שנה, פתאום אני מגלה שאני יכולה לצייר גם ביד ימין. הדברים שמגלים בעת שיעמום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
