לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Game


you lost it

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

MSN:  X

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

11/2013

קעקוע בחינם מישהו? פוסט תמונות, קעקועים וציורים


מה נשמע חבר'ה? אצלי חרא. זתומרת, לא חרא...איך מגדירים את המצב הזה שאתם מתעוררים בבוקר עם גרון שמרגיש כאילו יש בתוכו זכוכיות ומוות ופרדי קרוגר וכל פעם שאתם בולעים רוק זה כמו ללכת נגד הטבע, וכל זה כמובן אחרי לילה של שינה לפרקים ובעיקר חלומות שמותירים אותך עם הרגשה כללית של לקפוץ מהגג של הבניין? לא, האמת שחרא נשמע לי כמו הגדרה סבבה סך הכול. סתם, המצב לא באמת כזה נורא. אני אפילו מעדכנת פה בלי שעברו 6 חודשים מהפוסט האחרון.

 

 

אז התחלתי ללמוד לקעקע.

 

"מהר" לפי ההגדרה המילונית: בזמן מועט יחסית, בזריזות. "מהר" זה גם הזמן שעובר מהרגע שהולכים לישון לרגע שמתעוררים, זה כמה זמן לוקח לזיכרון של דג להתאפס, כמה זמן וופל בלגי מחזיק מעמד מהרגע שהוא מגיע לשולחן ועד לרגע שהוא נראה כאילו רצחו על הצלחת מישהו עם גלידה במקום איברים פנימיים. זה כמה זמן לוקח ללק לההרס מהשנייה ששמת אותו, וכמה זמן שלוקח לך להתחיל לבכות בגלל זה. "מהר" זה בעיקר קצב הריצה שלי כשאני רצה מהאוטובוס כדי לתפוס רכבת שאולי תביא אותי בזמן לרכבת אחרת בהגנה שאולי אולי תאחר ואז אני אוכל לחזור הביתה בלי להמתין 40 דקות בשתי תחנות שונות.

 

בסופו של דבר אין לי יותר מידי בעיה עם לחכות וגם לא עם הנסיעות עצמן, כי באופן כללי אני פשוט בנאדם שממש כיף לו לבד. אם הייתי בבית הייתי יושבת ומציירת, אז מה אכפת לי לעשות את זה על הספסל בתחנה? הבעיה היא האנשים. אני אוהבת לדבר עם אנשים שאני לא מכירה- אם השיחה מעניינת וכיף לי להיות חלק בה. הבעיה היא שלא יוצא לי לסוע ברכבת בלי שמישהו יתחיל לדבר איתי, ומבחינה סטטיסטית לא יתכן שכולם יהיו מעניינים וכיפים. הסטטיסטיקה צודקת במקרה הזה; חלק מאסיבי מהאנשים שמתחילים לדבר איתי באמת לא מעניין או לחילופין מעניין ב5 דקות הראשונות ואז השיחה ממצה את עצמה, ואותם אנשים מנסים בכוח להחזיק שיחה של 40 דקות כשאני עושה כל מה שאני יכולה כדי לרמוז להם שדי, חלאס, עזבו אותי בשקט, חוץ מלהגיד מפורשות "תעזבו אותי בשקט". תוך כדי כתיבת הפיסקה הזאת פתאום קלטתי שאולי זה באמת מה שאני צריכה לעשות. פשוט להגיד בנימוס שזה הזמן היחיד שיש לי לבד ואני אשמח להנות ממנו, אם אפשר, לבד בבקשה.

 

באופן כללי התקופה האחרונה היא תקופה של התקדמות. של שיפור. אני מנסה לשים לב לפרטים הקטנים, וזה הכול בגלל סנסיי. "סנסיי" הוא המקעקע שהביא אותי לסטודיו, שעקב תקופה יפנית במיוחד וגם כמה בעיות נפשיות צעק עלי "את לא תגידי לי לא! את תגידי כן סנסיי!" ומשם זה הכבר הסטוריה. סנסיי הוא המלך הזה שמלמד אותי בחינם, והחרא הזה שיש לו ביקורת על הכול. מהרגע שסיכמנו שאני מתחילה ללמוד אצלם התחלתי להראות לו ציורים. בתור מישהי שמגיל 0 טוחנים לה במוח את המשפט "איזה יפה את מציירת!" פתאום לקבל תגובות כמו "יש לך פה מלא פאקים והפרחים לא סימטרים וחסרים פה קו ופה קו והקו שם עקום". זה עיצבן, זה הרגיז, וזה בעיקר שיפר לי הציורים. אני מסתכלת על ציורים שלי מלפני חודשיים ועל ציורים עכשיו ופשוט אי אפשר להשוות את רמת הליטוש. כל הקווים במקום, כל המשיכות מדוייקות, וכל ציור גמור עד הסוף. הקטע שהביקורות הנוקבות גרם לי לפתח מעין...פחד, או עצבנות. כל פעם שהוא היה עובר לידי הייתי מצפה לקבל איזו הערה, אבל בזמן האחרון פתאום נפל לי האסימון; הוא נתן לי ביקורת כדי להביא את הציורים שלי ממצב של שרבוטים, למצב של סקיצה שאפשר לקעקע על בנאדם, וברגע שהגעתי לרמה הזו- פשוט לא היה לו למה לקטול. וזה בעצם מה שאני מנסה לעשות בחיים שלי כרגע. לבדוק מה אפשר לשפר, ולא להסתפק רק ב"סביר". ב"בסדר".

 

בכל מקרה, אחרי אימונים על עור מדומה [ציפיתי למשהו מטורף, גיליתי שזה פשוט נייר סול], עברתי את טבילת האש שלי. הייתי בטוחה שדם יפריע לי, או להכאיב. מסתבר שהדבר היחיד שהפריע לי היה כשמתנדב מס' 2 התחיל לחפור עם חבר שלו וזז יותר מידי, אבל הבעיה נפטרה עם מבט מוות קטן ו"אתה רוצה בכוח שיהיה לי קשה להתרכז ויצא קעקוע גרוע?"

 

 

לפניכם הנסיונות הראשונים, אני אנסה להשיג תמונה שלהם כשהם יחלימו. אגב, מי שבקטע של לעזור לי להתקדם וזורם לו איזה קעקוע יחסית קטן ופשוט בחינם* מוזמן ליצור איתי קשר בפייסבוק [כשאני אומרת מוזמן אני מתכוונת כולכם חוץ מהבחור הזה ששולח לי אימיילים מטרידים].

 

 

*חינם לשבוע-שבועיים הקרובים. יש לי כרגע די הרבה מתנדבים אבל חשבתי שזו תהיה דרך מגניבה לפגוש קוראים של הבלוג.

 

 

 

קעקוע NO.1

 

קעקוע NO.2 שנזכרתי לצלם רק אחרי שחבשתי לו את היד, אז הבחור צילם לבד

 

 

 

עוד כמה ציורים מהזמן האחרון. למען הסר ספק, וכדי להשתיק נואצים שטוענים שעשיתי העתק הדבק מגוגל, התחלתי לחתום.

אני בחיים לא אבין את ההנאה שמלנסות לגרום למישהו אחר להראות פחות טוב.

 










 

כן, גם פה חתמתי. אבל אתם יודעים מה קורא שאתם מנסים לחזור על כתב פעמיים ופתאום זה נראה נורא?

אז כן, זה נראה נורא, החלטתי שעדיף בלי.















 

הנקודות הלבנות המגניבות זה איזה אפקט של פילם באפליקציה באייפון.

איזה עצוב זה שאני מתחילה להתלהב מאפליקציות אחרי שכולם מיצו את זה.




 

 

קעקוע חדש

 




נכתב על ידי , 17/11/2013 12:12  
72 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





79,231
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , הומור וסאטירה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLia Matters אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lia Matters ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ