לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל נתפס בקורים...תשאלו את העכבישים... על החיים בראי המוזיקה, וגם עינייני תרבות, ,תקשורת וספורט

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

8/2011

למה הפועל פ"ת צריכה להיות בליגת העל בעונת 2011/2012


דייני בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, הסתבכו עם עצמם אתמול (ראשון), כשלא הצליחו להכריע בסוגיה הבוערת של טרום פתיחת עונת הכדורגל בישראל- מי תשחק בליגת העל העונה: הפועל פ"ת או הפועל כפ"ס.

ולמי שלא בעניין נספר בקצרה: לאחר ניהול כושל הועברה קבוצת הפועל פ"ת למפרקים מטעם בית המשפט. מהלך של מפרקים נועד להגן על קבוצה מפני קריסה טוטאלית, לאחר שההנהלות הקודמות שלה כשלו בניהולה. את העונה החולפת, סיימה פ"ת במקום ה-14, שהוביל אותה למבחנים מול הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגה הלאומית – הפועל כפ"ס. פ"ת ניצחה בסיכום שני המשחקים 1:5 ונשארה בליגה.

כאן לא תם הבלאגן. המפרקים התקשו למצוא ספונסרים ותקציב הקבוצה לא הועמד. האולטימאטום מהרשות לבקרת תקציבים לא איחרה לבוא ופ"ת לא הצליחה שוב להעמיד תקציב. אלא שאז, 24 שעות לאחר המועד האחרון, הצליחו המפרקים להמציא תקציב. בינתיים, הנחתה הבקרה את ראשי כפ"ס להעמיד תקציב לליגת העל- מה שהכפר-סבאים עשו בזריזות. הפועל פ"ת עירערה על ההחלטה להורידה ליגה, בטענה כי מדובר ב-24 שעות חריגה בלבד וכי מסורת מועדון של עשרות שנים עלולה לרדת לטימיון. הדיינים כאמור, פחדו להחליט וההחלטה נדחתה להיום (או לעוד כמה ימים).

 

אז מי צריכה להיות בליגת העל? זוהי הפועל פ"ת.

 

למה?

המתנגדים להשארת פ"ת טוענים (ובצדק מסוים) כי חייבים ללכת על פי תקנון במדינה מתוקנת. התקנון קובע: איחרת, שא בתוצאות. קרי- פ"ת לליגת המשנה. ואולם, יש לבחון את הדברים לעומק.

פ"ת אכן איחרה במועד הגשת התקציב ועל כך אין עוררין, אך אם הדבר היה כל כך פשוט- היא הייתה צריכה לרדת ליגה ממזמן וללא כל עקבות, הלא כן? ובכן – לא. כאן נכנס נושא שיקול הדעת וההיגיון הבריא, אותו נדרשו הדיינים לספק אמש ולא סיפקו את הסחורה.

פ"ת איחרה בהגשת התקציב ב-24 שעות. אילו היה מדובר באיחור של שבוע, אזי בהחלט אין על מה לדבר. אבל 24 שעות? איזה גוף או אדם פרטי לא מתעכב פעמים רבות בחייו 24 שעות? זהו בהחלט זמן הגיוני לכל הדעות להתעכב, במיוחד בנסיבות הקשות שנוצרו סביב הפועל פ"ת. שנית, על המגרש- פ"ת ניצחה את כפ"ס, ומבחינה ספורטיבית ראויה להישאר בליגת העל. עניין שלישי ולא פחות מהותי- הצד המנטלי. הורדת הפועל פ"ת ליגה בנסיבות אלו היא מבחינת מכת מוות לקבוצה, שנלחמה עד הרגע האחרון להישאר. וכפ"ס? היא זכתה מן ההפקר כשנדרשה להעמיד תקציב. היא לא התכוננה לליגת העל, לא חשבה על ליגת העל עד לרגע שגילתה כי קבוצה מהליגה הבכירה עלולה לרדת מסיבות תקציביות. כפ"ס תוכל להתמודד העונה שוב על העלייה בעוד פ"ת? היא כנראה תמשיך להידרדר בליגה הלאומית.

לסיכום: למרות האיחור, ולמרות התקנון- שיקול הדעת וההיגיון אומרים שפ"ת צריכה להישאר, ולו בגלל הנסיבות המיוחדות של המקרה וגם כי מדובר בכל זאת- רק ב-24 שעות של איחור.

נכתב על ידי , 8/8/2011 12:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכתב למתנגדי המחאה


במדינה דמוקרטית, סביר שיהיו מי שבעד עניין מסוים ומי שנגד. ככה גם במדינת ישראל. מדינה דמוקרטית שמתיימרת להיות נאורה. הבעיה הגדולה היא, שהנאורות כבר מזמן לא כאן. היא התחלפה בתחרות, דריסה ותאבת בצע. כולם מדברים כל היום רק על כסף. ועסקים. ומוצרים. ואיך אני משיג יותר בזול. ו"וואלה אחי, יצאת פראייר..." .

לפני כשלושה שבועות החלה בישראל מחאה. מחאת הדיור, מחאת מעמד הביניים מגדירים אותה. "העם דורש צדק חברתי".

הסיפור הטראגי ביותר של המחאה הזאת היא מתנגדיה. מסיבותיהם הם, שאגב- רובן שונות ומשונות, מרשים לעצמם המתנגדים להשתלח במפגינים, במעמד הביניים, בחבריהם.

אני לא מתיימר להיות הוגה דעות, אבל אני כן רוצה לשים את הדברים על השולחן, בכל הנוגע למתנגדי המחאה וטענותיהם:

 

- "זאת מחאת אנרכיסטים, שמאלנים, שרוצים להפיל את ביבי":

הבעיה הכי גדולה של טענה, היא שהיא אינה מבוססת, ומציגה את הדברים באור אחד בלבד. למה? כי אם אותם יפי נפש, שיושבים בביתם מול המחשב, היו יוצאים לרגע החוצה, אל מאהל המחאה הקרוב לביתם, הם היו רואים שלא רק אנשי מרץ יש במחאה. אלה גם אנשי קדימה ויותר מכל – אנשי ליכוד ימניים לגמרי, כאלה שהצביעו שנים לליכוד ובבחירות  האחרונות גם לביבי נתניהו. מסקנה: יש אנשים שלא מסוגלים להבחין. לא מסוגלים להבחין בדקויות, בין עיקר לטפל, בין פיזור למהות.

 

- "המחאה הזאת היא מחאה פוליטית ותו לא":

זאת באמת טענה מגוחכת מאין כמוה. מחאת דיור היא מחאה פוליטית? כן – כי כנראה לביבי יש את מאגר הדירות הגדול במדינה אותו הוא מסתיר מעיני הציבור. מחאת החינוך היא פוליטית? כי בטח שר החינוך החליט "לדפוק" את הילדים הקטנים ולשבץ 40 תלמיד בכיתה ולא לאשר חוק חינוך חינם לילדים קטנים.

מי שאומר "המחאה היא מחאה פוליטית" נודף ממנו ריח חריף של חוסר הבנה בסיסי ויותר מכל – הסתגרות בעמדה קבועה מראש, אוטומטית ורובוטית. רצה לומר: 'לא משנה מה תעשה – תמיד אזרוק לעברך המחאה היא מחאה פוליטית'. ואגב- לגבי המילה "פוליטית"- בסופו של דבר, מי שתשנה את המצב זאת הממשלה. וממשלה זה דבר פוליטי. סתם חומר למחשבה.

 

- התקשורת מגזימה ומדווחת בצורה חד גונית לטובת המחאה:

"טענה מופרחת מהייסוד. אם אתמול באו 250 אלף איש לתל אביב ואפילו עם פחות, זה הנושא המרכזי שקורה כרגע במדינה, והוא חייב להיות מדווח בצורה נרחבת בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה, בדיוק כמו שקורה. התקשורת מגזימה? ממש לא. האנשים ברחובות וזה המצב בשטח, בין אם זה 50 אלף יותר בדיווח או פחות, בהחלט קטנוניות מהזן הנמוך ביותר, שבאה להצדיק את הצדקנים.

 

- המחאה הזאת היא של תל אביבים מפונקים:

כל המרגולים למינהן כבר הבינו בשבוע שעבר: לפעמים עדיף לשבת בשקט, מאשר להעביר ביקורת בשקל. מרגול פתחה את הפה, וחטפה מכל עבר. מתל אביב, מאשקלון, מחיפה, מקרית שמונה, מרעננה, מחדרה, מצומת העוגן, מדימונה, מירושלים והרשימה עוד ארוכה. אם המחאה היא של תל אביבים מפונקים שאוכלים כל היום סושי ומעשנים נרגילה אז למה באור עקיבא הקטנה (בה אני מתגורר, עיר בעלת מצב סוציו אקונומי נמוך מאוד) יש מאהל כבר יותר משבוע וגם פה מנגנים בגיטרה ואוכלים אוכל. כי הרי כל בר דעת יודע שכדי לחיות חייבים לאכול ולשתות לא? ואם אתה כל היום במאהל, אתה לא יכול להיות כל היום באווירת נכאים. אז אתה תנגן קצת גיטרה. ואגב – סושי עולה פחות מעוף, אז כדאי לאנשים ללכת לאכול בסושייה הקרובה לפני שהם זורקים הערות מטומטמות לאוויר.

 

ובכל זאת, הערה לסיום: ראיתי את רשימת הדרישות של מארגני המחאה, רשימה ארוכה מנשוא. לדעתי, רפורמה אמיתית עם רשימה כזאת היא לא ריאלית ולכן – עדיף להתמקד בדברים הכי חשובים ולהשיג אותם, מאשר לא להשיג כלום.

 

ובכל מקרה- לכל ההמונים שבאו אתמול לתל אביב ולחיפה ולירושלים ולכל שאר המקומות בישראל, יש לי להגיד משהו אחד: שיחקתם אותה

נכתב על ידי , 8/8/2011 12:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני שש שנים זאת היתה המחאה שלי


היו אלה ימי סוף שנת 2004, בדיוק השתחררתי מהצבא. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. בחור בן 21, שכמו רבים – מתחיל את החיים האמיתיים שלו, בלי שהוא כל כך יודע לאן הוא בדיוק הולך.

למרות שלא ידעתי לאן אני הולך בעולם, ידעתי לאן אני הולך בלב. וזה כנראה מה שהכי חשוב. בעוד מכרי הרבים כבר היו בטיול לדרום אמריקה, חלק אחר התחיל ללמוד משפטים או מנהל עסקים, אני הייתי בחנות נעליים. "אל בנדי" של אור עקיבא קראו לי.

השנה 2005. שש שנים לפני שדפני ליף ואלפי אזרחי ישראל החליטו להרים קול צעקה, גם אני צעקתי. והתווכחתי. זה היה בעיקר עם המשפחה שלי. תמיד טענתי שכסף משחיט כל חלקה טובה. אבל- בעולם קפיטליסטי וחזירי כמו שיש בישראל, רבים האנשים שלגלגו עליי, צחקו עליי ועקצו אותי. אמרו שאני חי בלה לה לנד. שאין דבר כזה לעבוד "רק" מעט, זה לא עובד ככה, שאתה חייב ללמוד כדי להתקדם בחיים ואז לעבוד הרבה. הרבה הרבה. שבלי שיהיה לך כמות נכבדה של ממון בבנק, לא תוכל לצעוד קדימה.

תמיד הגדרתי את עצמי כאחד שהולך נגד הזרם. ככה גם אמרו לי מסביבי. ולא בטון חיובי. היום, לראשונה בחיי- אני מרגיש שאני עם הזרם. זאת הרגשה מוזרה למדי אני חייב להודות.

שש שנים אחרי ואני מקנא בדפני משדרות רוטשילד. היא הצליחה איפה שאני נכשלתי. זאת בעצם המחאה שלי, אבל חלפו כבר שלושה שבועות מאז החלה, ואני? לא הייתי אפילו פעם אחת בשדרות רוטשילד בתל אביב. אני שהסברתי את עמדתי לעשרות אנשים, בעבודות שונות, בפאבים חשוכים ובחדרי חדרים, לא חלק מהמהפכה החברתית של שנת 2011. גנבו לי את המחאה.

ולמרות הכל, גם היום כשאני מביט מהמרפסת בביתי המושכר באור עקיבא הנידחת, אני רואה את אותם דברים שראיתי גם בשנת 2004, כשהמחאה הייתה שלי: אני רואה עצים ושמיים וילדים קטנים שמשחקים כדורגל בשכונה.

אז דפני ליף עומדת היום בראש מחאת הדיור והגבינה הלבנה והמאבק על חוק חינוך חינם וכל הכבוד לה על זה. היום אני שמח שחלק מהאנשים שלא שמו עלי לפני שש שנים,  נלחמים היום הרבה יותר ממה שאני נלחמתי בזמנו. כשעוד הייתי צמחוני ובעד חצי משרה.

היום, דווקא כשהמחאה צריכה אותי, או יותר נכון- אותי לפני שש שנים, אני לא שם בשבילה. אני עדיין במרפסת. אה וכן- אני גם בדרך לעבודה. מחאה נעימה לכולם, מניסיון- זה לא כל כך כיף כמו שזה נשמע.

נכתב על ידי , 8/8/2011 12:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





12,578
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל# העכביש # אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על # העכביש # ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ