לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Vita


Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate- Abandon all hope, You who enter here

Avatarכינוי:  ז'נבה

בן: 28



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2011

עוברים דירה


לקוראיי היקרים,

 

אחרי קרוב ל-4 שנים של פעילות בבלוג ספירה, הגיע הזמן לעבור דירה. ישראבלוג הוא בהחלט אתר נהדר, אך בכל זאת לא עדכני מספיק – התמיכה בפיירפוקס נוראית וכלי הניהול מעטים, מעטים מדי (מה גם שהאל היוקץ צריך מקום בו תגובותיו הארוכות יגיעו במקשה אחת ולא כשרשור ארוך ). ולכן, החלטתי להעביר את הבלוג במתכונת חדשה אל וורדפרס: "בין רומא לירושלים".

אינני עוזב כאן עם טעם רע אלא להיפך – דווקא משום כל מה שהבלוג היקר הזה הביא לי. נכנסתי לכאן ליבראל-ימני, יצאתי שמרן ניטשאני. הכרתי אנשים טובים (חוד התער, טל ירון, מואד'יב ו-aspernor) וזכיתי בקהילת קוראים ידועים (מתבונן עלייך נקבייה) ביחד עם קהילת קוראים אנונימיים אשר עודדו אותי לכתוב ולפרסם. הצלחתי ליצור בלוג קטן ויציב, אשר שימש נאמנה את מטרתו להיות במה לרעיונות.

אולם עם השנים, כפי שציינתי, החשיבה השתנתה ועתה אינני כבר אותו ז'נבה של אז. ז'נבה אחר, זר לז'נבה המייסד ולכן חש כי הגיע הזמן להתנתק ולפתוח שרשרת התפתחות חדשה, שרשרת אשר תהיה בבלוג החדש.

 

לסיכום קוראיי אני רוצה להודות לכם על ההקשבה (גם כשזו הייתה קשה) ומקווה לראות את כולכם במיקום החדש. Vita יוותר על כנו, בתור ארכיון בשבילי ומקום הגעה למחפשי מושגים אקזוטיים בגוגל, אך כאמור – הפעילות עוברת לרומא.

 

להתראות,

ז'נבה.

נכתב על ידי ז'נבה , 5/4/2011 23:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בין תרבות, ליבראלים וההמונים


אחת ההנחות הליבראליות הבסיסיות היא שהחברה האנושית מורכבת מאוסף אטומים (ידועים גם כ"פרטים") אשר ניתן לבצע הפרדה ברורה בין מישורי חייהם השונים: קיימת הפרדה בין המערכת הפוליטית, בין סדרי וחוקי השלטון, לבין התרבות בה אותו סדר התעצב. כך נוצרת האשליה כאילו אנו יכולים לעסוק בסוגיות שלטוניות שונות ללא קשר להקשר התרבותי-לאומי שלו.

הבעיה היא שהאשליה הזו גורמת במהרה לרידוד ופירוק של התרבות למחנה הנמוך ביותר, תוך הפיכת החברה לשוק בו המצליח הוא הציניקן תאב הבצע. שואלים אתם מדוע נבחרי הציבור איבדו כל בושה. שואל אני אתכם: מדוע רק לכם מותר? אם לפלוני מותר להיות טפיל אגואיסט, למה לחבר הכנסת לא? מה אנחנו – חברה חופשית או חברה מתורבתת?

את שורשי האשליה המסוכנת, מסוכנת מאוד הזו, כבר ניתן למצוא אצל מיל. במסתו "על החירות" מכיר מיל את נפשו של האדם הבינוני:

"האדם הממוצע לא רק שהוא בעל שכל בינוי, אלא הוא גם בעל נטיות בינוניות, אין לו טעם או רצון די חזקים להטותו לעשות דבר בלתי רגיל; ועל כן אינו מבין לרוחם של אנשים שהם בעלי טעם או רצון כאלה..." – על החירות, עמ' 121-122.

במקום אחר מכיר אף הוא כי שלטון ההמון, שלטון הבינוניים, חייב להיות בינוני בעצמו:

"שלטון הדמוקרטיה... מעולם לא עלה ולעולם לא יוכל לעלות מעל הבינוניות, בין מצד פעולתיה המדיניות, בין מצד הדעות והתכונות והגוון הרוחני שהוא מסייע להתהוותם, אלא בה במידה שהואילו מרצונם בעלי-השלטון הרבים... להתנהל ע"י הצות וההשפעה של איזה יחיד שזכה, או של אילו מעטים שזכו, בכשרונות מצויינים והשכלה מעולה" – על החירות, עמ' 116.

או במילים אחרות: לשם התועלת הכללית, צריכים בני האדם להקשיב לטובים יותר. אך כמובן, אסור לטובים יותר לכפות את דעתם – הם צריכים, בדרך נס, לפתות את ההמון אשר  הסתמם על ידי כוחו, להשתיק את האינטרסים האגואיסטים שלו למען ציות לסמכות גבוהה יותר. ובדיוק בנקודה הזו מתחיל הקרקס שנקרא דמוקרטיה ליבראלית.


נכתב על ידי ז'נבה , 2/4/2011 12:52   בקטגוריות דמוקרטיה, ליבראלים, תרבות, מרד ההמונים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





12,046
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'נבה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'נבה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ