לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בריכה שאין לה סוף

...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

וסת, זכרונות [לא] מתוקים [בעצם גם וגם]


אז הכל התחיל כשהינו בני שתים עשרה, ובערך לחצי כיתה שלי התחילה וסת ולחלקן כבר התחיל להתייצב, בעוד שלי בקושי התחיל לגדול ציצי.

 

אחר כך בכיתה ז' היה לי נורא נחמד ללבוש חזיה שכמעט שחכתי מכל עניין המחזור. לא שהיה לי באותה תקופה חזה או משהו, אבל היה לי מה שיש לפני ואני מיהרתי ללבוש גוזיות מגניבות ברמות שאיתן לבשתי רק גופיות כדי שכל העולם יוכל לראות את הידיות שלהם ודעת- אני לובשת חזייה. בכל אופן בחודש הראשן לכיתה ח' היה לנו שיעור מתמטיקה. כולכם יודעות איך,אז אני לא אפרט בנושא הזה[שנראה בעניי מגעיל במיוחד לדבר אלייו. עם אתם כל כך רוצים אני אגיד מושגים עיקרים: בתחתון היה לי כתם אדום וגדול ולא מחמיא. לבשתי חצאית [ברך אז פחות נורא] אבל חצאית. ביקשתי מהמורה לצאת מהכיתה ואמרתי ש"יש לי כאביי בטן" ביחד עם אחת הבנות. המורה שהביט לעבר ידה של חברתי [תחבושות הגנה] אמר שאנחנו יכולות לצאת. כולם בכיתה התחילו לצחקק. נכנסנו לשירותים. סידרנו הכל. החצאית שלי לא התלכלכה בכלל, אבל בכל זאת הוצאתי מכנס מהתיק [היה לי מכנס בתיק כי היה לנו ספורט באותו היום] ולבשתי אותו. במשך השיעור השלישי הרגשתי בחילה [לא ידעתי שמרגישים בחילה והקאות וכאלה בזמן המחזור חשבתי שרק לפני. ברחתי מהכיתה והקאתי קצת בשירותיים. אחר כך ישבתי על האסלה ובכיתי. כי הרגשתי כמו פרה והיה לי קשה לזוז. ישבתי ככה כל השיעור וכל ההפסקה של השיעור השלישי [חמש דקות] אחר כך קמתי, ניגבתי את הדמעות, הרגשתי הרבה יותר טוב, עדיין הייתה לי בחילה נוראית, ועדיין הרגשתי בגודל של הר ממוצא אבל כבר יותר טוב.

 

אחר כך וסת הייתה בשבילי סיבה למסיבה. הייתה לי וסת שלושה ימים יום אחד הייתי מפספסת ספורט. וביום הבא בשבוע, שבו כבר לא הייתה לי וסת הייתי מפספסת שוב את השיעור הזה. ככה התחמקתי משיעוריי ספורט פעמיים בחודש.

 

יש לי רק עוד סיפור אחד בעיקרון לספר על וסת.

יום אחד בכיתה ו' כל הבנים קיבלו שיעור כזה, כמו כל בנים בכיתה ו' ואנחנו יצאנו לנו לשחק מחנים. העניין הוא שאף אחת מאינו לא התעניינה בלשחק מחניים, אז ישבנו ודיברנו. אחת מהבנות הראתה לנו משהו ביומן כיתה שלה והשאירה את התיק פתוח. בסוף השיעור החופשי כולנו רצנו חזרה לכיתה, והיא השאירה את התיק שם. התיק נפל ורוב הדברים בתוכו נפלו. במשך רותו שיער הילדה רצה למטה ומצאה את התיק שלה. וחזרה לכיתה, מה שלא ידענו היה שהתחבושות נפלו לה מהתיק. אחד הילדים הקטנים יותר הרים אותן לקח אתן למורה שלו. המורה הלכה בין כל הכיתות וביקשה מהבנות לצאת לרגע, ושאלה של מי התחבושות. בכל הכיתות היא שאלה מד' עד ו' רק בשי הכיתות האחרונות ה3' והכיתה שלנו היא פשוט נכנסה ושאלה מי השאירה בחוץ את זה. הילדה מהכיתה שלי לא קמה. בושה! המורה הביטה בנו. ואנחנו הראנו לה שזה שלנו עם העיינים. היא הבינה והניחה את זה בדיסקרטיות על השולחן של המורה. אחרי כרבע שעה המורה שלנו ביקשה מאחת התלמידות לקום אלייה. וביקשה מאותה ילדה שתביא את התחבושת לבעלתה. הילדה התחילה ללכת אך בדרך אחד הבנים בתור בדיחה שם לה רגל. הילדה מעדה ונפלה. התחבושת חמקה מזרועותייה. כל הבנים התחילו לצחוק...

 

ועכשיו הגיע זמן הקיטורים. מחזור, זה ההוכחה הכי הגיונית שמי שיצר בני דם היה שובניסט!!! בנים לא סובלים. לפחות לא ממחזור. בנים לא יושבים מול מסך הטלוויזיה וצופים בפרסומות על תחושות שבהן הבחורה הבלונדינית נהנת ורוקדת וקופצת להנאתה בזמן שאת שמרגישה כמו דוב יושבת ותוהה, האים את היחדה בעולם שממש לא בא לה לקפוץ ולרקוד ולשיר באמצע המחזור? וכמובן שיש את ה-נושא המעצבן שהוא התחבושות, והטמפונים שמכל אחד מהם יש כל כך הרבה סוגים, ואז נגיד קנית תחבושת מסויימת והיא מאוד מצאה חן בענייךאז כשאת חוזרת לחנות את נחושה בדעתך שתקני אותה תחבושת, רק שהפעם את כבר לא זוכרת איזו תחבושת לקחת. אחרי זמן מה את שוב נתקלת באותה תחבושת נהדרת. את הולכת וקונה אותה ואפילו כותבת על דף את השם שלה וכל זה כדי שלא תשכחי בפעם הבאה.ואז מגיע הזמן הגורלי, את נכנסת לחנות לקנות את אותה תחבושת אבל מגלה להפתעתך שאין אותה על המדפים. את קונה תחבושת אחרת ,שמתגלה כדבר לא נחמד ביותר. וזההמחזור הכי גרוע בחייך. אחרי זמן מה הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב. עד שאת, מאבדת את העשתונות וניגשת למוכרת וצועקת שהם מניאקים ואומרת שכפיצויי על כל עוגמת הנפש את לוקחת לעצמך חבילה של תחבושות בחינם כדי שתוכלי לבדוק אותם ולגלות מי מהן הכי נוחה. המוכרת המבוהלת  מתחילה לצרוח השומרים באים ולוקחים ממך את התחבושות. למחרת את מגלה שאת עומדת מול הקניון ומפגינה שיקטינו את מספר התחבושות השונות על המדף.

וואו! את מגלה שזה היה חלום נוראי במיוחד. וחוזרת לחנות ומגלה שאומנם חלום, ולעולם לא תפגיני על הפחתת כמות התחבושות השונות אבל את עדיין לא מוצאת את התחבושת ההיא.  

 

ככה זה. מחזור זה לפעמיים טוב ולפעמים-רע.ולפעמים אפשר להשתמש בזה כאישור יצאיה משיעור ספורט ופעמים את מפסידה בגללו חינוך ימי. לפעמיים את יכולה להפיל הכל על המחזור, את החוסר רצון ללכת לדודים המציקים, לטיולים המשפחתיים ולמסיבות המעפנות. ולפעמיים את מרגישה כל כך לא טוב בגל המחזור ומפספסת ערב רומנטי עם החבר. כי ככה זה, אבל אחרי הכל, המחזור הוא לא כל כך נורא. אחרי הכל הוא רק מוכיח שתוכלי להביא פלא לעולם. ובשביל להביא פלא לעולם אנחנו מוכנות לסבול את ההרגשות הכי גרועות ואת ההקאות הכי מגעילות ואת כאבי הבטן הכי מעצבנים. וזה מה שמייחד אותו, הנשים מהגברים, לא הוסת עצמה, אלא היכולת לסבול כל חודש במשך ארבע ימים, רק בשביל שבעוד כמה שנים נוכל להוליד.

 

נ.ב

 

זה לא קשור או משהו,אבל עם מישהו רוצה להסביר לי איך לעלות כפתורים וכל מני כאלה....אני אשמח לדעת ^^

נכתב על ידי , 7/11/2007 22:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה

ICQ: 416101867 




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*no body* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *no body* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ