לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בריכה שאין לה סוף

...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

וסת, זכרונות [לא] מתוקים [בעצם גם וגם]


אז הכל התחיל כשהינו בני שתים עשרה, ובערך לחצי כיתה שלי התחילה וסת ולחלקן כבר התחיל להתייצב, בעוד שלי בקושי התחיל לגדול ציצי.

 

אחר כך בכיתה ז' היה לי נורא נחמד ללבוש חזיה שכמעט שחכתי מכל עניין המחזור. לא שהיה לי באותה תקופה חזה או משהו, אבל היה לי מה שיש לפני ואני מיהרתי ללבוש גוזיות מגניבות ברמות שאיתן לבשתי רק גופיות כדי שכל העולם יוכל לראות את הידיות שלהם ודעת- אני לובשת חזייה. בכל אופן בחודש הראשן לכיתה ח' היה לנו שיעור מתמטיקה. כולכם יודעות איך,אז אני לא אפרט בנושא הזה[שנראה בעניי מגעיל במיוחד לדבר אלייו. עם אתם כל כך רוצים אני אגיד מושגים עיקרים: בתחתון היה לי כתם אדום וגדול ולא מחמיא. לבשתי חצאית [ברך אז פחות נורא] אבל חצאית. ביקשתי מהמורה לצאת מהכיתה ואמרתי ש"יש לי כאביי בטן" ביחד עם אחת הבנות. המורה שהביט לעבר ידה של חברתי [תחבושות הגנה] אמר שאנחנו יכולות לצאת. כולם בכיתה התחילו לצחקק. נכנסנו לשירותים. סידרנו הכל. החצאית שלי לא התלכלכה בכלל, אבל בכל זאת הוצאתי מכנס מהתיק [היה לי מכנס בתיק כי היה לנו ספורט באותו היום] ולבשתי אותו. במשך השיעור השלישי הרגשתי בחילה [לא ידעתי שמרגישים בחילה והקאות וכאלה בזמן המחזור חשבתי שרק לפני. ברחתי מהכיתה והקאתי קצת בשירותיים. אחר כך ישבתי על האסלה ובכיתי. כי הרגשתי כמו פרה והיה לי קשה לזוז. ישבתי ככה כל השיעור וכל ההפסקה של השיעור השלישי [חמש דקות] אחר כך קמתי, ניגבתי את הדמעות, הרגשתי הרבה יותר טוב, עדיין הייתה לי בחילה נוראית, ועדיין הרגשתי בגודל של הר ממוצא אבל כבר יותר טוב.

 

אחר כך וסת הייתה בשבילי סיבה למסיבה. הייתה לי וסת שלושה ימים יום אחד הייתי מפספסת ספורט. וביום הבא בשבוע, שבו כבר לא הייתה לי וסת הייתי מפספסת שוב את השיעור הזה. ככה התחמקתי משיעוריי ספורט פעמיים בחודש.

 

יש לי רק עוד סיפור אחד בעיקרון לספר על וסת.

יום אחד בכיתה ו' כל הבנים קיבלו שיעור כזה, כמו כל בנים בכיתה ו' ואנחנו יצאנו לנו לשחק מחנים. העניין הוא שאף אחת מאינו לא התעניינה בלשחק מחניים, אז ישבנו ודיברנו. אחת מהבנות הראתה לנו משהו ביומן כיתה שלה והשאירה את התיק פתוח. בסוף השיעור החופשי כולנו רצנו חזרה לכיתה, והיא השאירה את התיק שם. התיק נפל ורוב הדברים בתוכו נפלו. במשך רותו שיער הילדה רצה למטה ומצאה את התיק שלה. וחזרה לכיתה, מה שלא ידענו היה שהתחבושות נפלו לה מהתיק. אחד הילדים הקטנים יותר הרים אותן לקח אתן למורה שלו. המורה הלכה בין כל הכיתות וביקשה מהבנות לצאת לרגע, ושאלה של מי התחבושות. בכל הכיתות היא שאלה מד' עד ו' רק בשי הכיתות האחרונות ה3' והכיתה שלנו היא פשוט נכנסה ושאלה מי השאירה בחוץ את זה. הילדה מהכיתה שלי לא קמה. בושה! המורה הביטה בנו. ואנחנו הראנו לה שזה שלנו עם העיינים. היא הבינה והניחה את זה בדיסקרטיות על השולחן של המורה. אחרי כרבע שעה המורה שלנו ביקשה מאחת התלמידות לקום אלייה. וביקשה מאותה ילדה שתביא את התחבושת לבעלתה. הילדה התחילה ללכת אך בדרך אחד הבנים בתור בדיחה שם לה רגל. הילדה מעדה ונפלה. התחבושת חמקה מזרועותייה. כל הבנים התחילו לצחוק...

 

ועכשיו הגיע זמן הקיטורים. מחזור, זה ההוכחה הכי הגיונית שמי שיצר בני דם היה שובניסט!!! בנים לא סובלים. לפחות לא ממחזור. בנים לא יושבים מול מסך הטלוויזיה וצופים בפרסומות על תחושות שבהן הבחורה הבלונדינית נהנת ורוקדת וקופצת להנאתה בזמן שאת שמרגישה כמו דוב יושבת ותוהה, האים את היחדה בעולם שממש לא בא לה לקפוץ ולרקוד ולשיר באמצע המחזור? וכמובן שיש את ה-נושא המעצבן שהוא התחבושות, והטמפונים שמכל אחד מהם יש כל כך הרבה סוגים, ואז נגיד קנית תחבושת מסויימת והיא מאוד מצאה חן בענייךאז כשאת חוזרת לחנות את נחושה בדעתך שתקני אותה תחבושת, רק שהפעם את כבר לא זוכרת איזו תחבושת לקחת. אחרי זמן מה את שוב נתקלת באותה תחבושת נהדרת. את הולכת וקונה אותה ואפילו כותבת על דף את השם שלה וכל זה כדי שלא תשכחי בפעם הבאה.ואז מגיע הזמן הגורלי, את נכנסת לחנות לקנות את אותה תחבושת אבל מגלה להפתעתך שאין אותה על המדפים. את קונה תחבושת אחרת ,שמתגלה כדבר לא נחמד ביותר. וזההמחזור הכי גרוע בחייך. אחרי זמן מה הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב. עד שאת, מאבדת את העשתונות וניגשת למוכרת וצועקת שהם מניאקים ואומרת שכפיצויי על כל עוגמת הנפש את לוקחת לעצמך חבילה של תחבושות בחינם כדי שתוכלי לבדוק אותם ולגלות מי מהן הכי נוחה. המוכרת המבוהלת  מתחילה לצרוח השומרים באים ולוקחים ממך את התחבושות. למחרת את מגלה שאת עומדת מול הקניון ומפגינה שיקטינו את מספר התחבושות השונות על המדף.

וואו! את מגלה שזה היה חלום נוראי במיוחד. וחוזרת לחנות ומגלה שאומנם חלום, ולעולם לא תפגיני על הפחתת כמות התחבושות השונות אבל את עדיין לא מוצאת את התחבושת ההיא.  

 

ככה זה. מחזור זה לפעמיים טוב ולפעמים-רע.ולפעמים אפשר להשתמש בזה כאישור יצאיה משיעור ספורט ופעמים את מפסידה בגללו חינוך ימי. לפעמיים את יכולה להפיל הכל על המחזור, את החוסר רצון ללכת לדודים המציקים, לטיולים המשפחתיים ולמסיבות המעפנות. ולפעמיים את מרגישה כל כך לא טוב בגל המחזור ומפספסת ערב רומנטי עם החבר. כי ככה זה, אבל אחרי הכל, המחזור הוא לא כל כך נורא. אחרי הכל הוא רק מוכיח שתוכלי להביא פלא לעולם. ובשביל להביא פלא לעולם אנחנו מוכנות לסבול את ההרגשות הכי גרועות ואת ההקאות הכי מגעילות ואת כאבי הבטן הכי מעצבנים. וזה מה שמייחד אותו, הנשים מהגברים, לא הוסת עצמה, אלא היכולת לסבול כל חודש במשך ארבע ימים, רק בשביל שבעוד כמה שנים נוכל להוליד.

 

נ.ב

 

זה לא קשור או משהו,אבל עם מישהו רוצה להסביר לי איך לעלות כפתורים וכל מני כאלה....אני אשמח לדעת ^^

נכתב על ידי , 7/11/2007 22:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההוו...שיריםם.....עושים אותך שמח גם כשאין לך על מה. [לא שהתחלתי לאהוב אותם כן?!]


רגע אחד של שפיות

רגע אחד.

רגע אחד של הבנה.

רגע אחד.

רגע אחד איתך,

מספיק לי לכל החיים.

רגע אחד איתך,

לא אקבל לעולמים.

רגע אחד שבו,

ארגיש נאהבת.

רגע אחד שבו תענה לי נכון,

רגע אחד שבו לא אטעה.

רק אחד-אחד וזה הכל.

איש אחד,אחד.

מספיק לי לכל החיים.

איש אחד,אחד,

לא אמצא בין אלפיי גברים.

גבר אחד עטוף במסתורין.

יבוא ויביא לי את האור.

רגע אחד של שפיות-וזה הכל.

לא הייתי בהכרה עד עכשיו,

אז אולי פיספסתי.

את האור הנכסף.

נכתב על ידי , 7/11/2007 18:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני שונאת שירים... [כמה עצוב אני מעדכנת פעמיים ביום =0 ]


האמת היא שאני לא רק משעוממת אלא גם חסרת חיים. אז החלטתי שעם בא לכם לקרוא בלוג של חסרת חיים- זה בסדר מצדי. רק אל תתלוננו שהחיים שלי משעממים אתכם. כי זה החיים שלי,לא שלכם. זכותי שהיו משעממים כמה שאני רוצה. אני לא מכריחה אפאחד לקרוא פה. נגיד, לא אכפת לי שלא ממש מעניין אתכם העובדה שרבתי עם דנה. כי זה החיים שלי. לא שלכם. וכל יום יש לכם ריבים עם כל מני דנות למנייהן. [או כל חברה הכי טובה גרועה אחרת שלכם.] אבל אני בכל זאת אפסר לכם.

ישבנו אצל דנה. וההורים שלה בדיוק חזרו מהטיול לסופשבוע שלהם לאיזה כפר נידח. בכל אופן סבא של דנה בא "לדווח" להורים של דנה על כל הדברים הטובים/רעים שדנה ואחותה עשו. בזמן הזה קראתי ספר. בכל אופן כשהם סיימו דנה הייתה די מעצבנת וגם מעוצבנת. בכל ופן ב"חוסר רגישות שלי" שאלתי אותה עם לה ולמשפחתה בא לשחק קלפים. בשנייה שאני בתמימותי שאלתי את זה דנה התחילה לצעוק אליי [לייד ההורים שלה. מה היא אמא שלי? עם אמא כזאאת הייתי בורחת מהבית! ]בכל אופן. התעצבנתי, וחזרתי לספר שלי. [לפני שתמשיכו לקרוא אני רוצה לספר לכם על התסביך החדש של דנה, המחסור ביכולת הבושה במעשה ובקשת סליחה. ] בכל אופן היא שאלה אותי ע"י פיסת נייר מושטת על הספר שלי עם אני סולחת לה. כמובן שסלחתי לכן כתבתי: "לא!"

והוספתי קריצה חמודה מהצד. דנה שנוהגת להתעלמם מקריצות כנראה החליטה שלא סלחתי לה. בכל אופן הזמן עבר. [אני עדין בספר שלי, דנה עדיין בריב שלה איתי ועם עצמה. ואז קלטתי שאחות של דנה מתייפחת לה על המיטה כבר איזה חצי דעה [אתם בוודאי חושבים שאני חסרת רגשות כי לא שמתי לזה לב במשך חצי שעה שלמה, אבל מה אתם רוצים? הספר היה מעניין.] באותו רגע איתרתי את דנה שראו שאין לה שום רצון להתייחס אל האורחת שלה [למקרה שתהיתם האורחת? זאת אני!!! ] אז לקחתי את אחותה של דנה אליי לחדר כדי לנהל איתה שיחה רצינית על העובדה שהיא בוכה כי אחותה הגדולה וחברה של אחותה הגדולה [אי אפשר לומר שחברה ממש טובה ,כנראה]לא רוצות לשחק איתה באמא אבא ותינוקת. בכל אופן ביקשתי מדנה שתבוא לחדר. [הרגשתי מוזר, באתי אל דנה ואני עם אחותה הקטנה?! שד"א קוראים לה מיכל.... לא שזה מעניין אתכם... ] דנה באה. וברגע שבו היא נכנסה היא יצאה ממנו. ואז אני קראתי לה שוב ואמרתי שבאתי אלייה אז היא יכולה להיות לידי. ואז היא, בלשון רכה, ג-ר-ש-ה א-ו-ת-י מהבית שלה!!! [איזה מין חברה היא שמ-ג-ר-ש-ת אותי מהבית שלה, לא פלא שהתעצבנתי אז קמתי והלכתי בבי עגמומי. [רק לפני אתם ממשיכים לקרוא את חיי בשקיקה. תדעו שדנה הייתה אמורה לבוא אליי בעשר וחצי למחרת] ומחרת היא לא הגיעה אליי. ולא התקשרה. בקיצור התקשרתי אלייה שבע פעמיים בערך עד שהיא הייתה בבית, עכשיו, אני אנסה לשחזר את השיחה בייננו, שימו לב אבל כן,אני? לא עשיתי לדנה שום דבר רע, ובכל זאת תראו איך היא מתייחסת אלי, כאילו אני ברמת נחיתות:

 

[כל מה שמסומן בסוגריים הם הערות פרטיות שלי]

 

דנה: "הלו"

טלי: "מבריזנית"

דנה: "כן אני יודעת."

טלי: "אז למה הרבזת לי? "

דנה: "כי לא רציתי לבוא אלייך כי פחדתי שלא תקבלי אותי ולא רציתי להתקשר להעיר אותך בגלל התגובה שלך אתמול, היה לך ביי רגזני במיוחד, [דהה!!!] ידעתי שעם לא תתקשרי אליי אז מנעתי לעצמי פדיחה.ועם כן תתקשרי, אז נו, מקסימום הברזתי לך" [מה?? אני כאילו החברה הכי טובה שלה מז'תומרת: "מקסימום הברזתי לך"  

טלי: "מה את רוצה את גרשת אותי מהבית שלך! איך את רוצה שאני אגיב?ביוש מאמי, נדבר מחר, ואל תייסרי את עצמך, זה לגמרי בסדר שאת מגרשת אותי" [את כל זה עשיתי בקול תמים במיוחד]

דנה: "כן." *קול מאושר אך עם זאת ציני* [לייק וואט דה שיט?]

טלי: "רגע,אז מה שעשית [להבריז לי כאילו] זה יותר טוב? [ מלהשפיל את עצמך, מה שלא היה קורה כי היא יודעת שלא הייתי מגרשת אותה]

דנה: "כן" *עוד פעם קול מאושר אך עם זאת ציני*

דנה מתחילה לדבר מחדש משהו בסגנון של מה נשמע. באותו רגע, אני שממש מעוצבנת כאילו על הייחס הקר טיפה מצידה. יחס של כאילו: "את אשמה, אני עדיין מחכה לסליחה שלי כפרה"  אומרת : "טוב, ביי" ומנתקת.

 

אז השיחה הזאת עברו חמישה ימים. ארבעה ימים,ארבעה ימים של סבל וצפייה לטלפון ממנה. ארבע יים שעברו אליי. ברעד של התרגשות בכל פעם הטלפון/הפלאפון שלי מצלצל. בכל פעם שאני רואה "הודעה חדשה" או "שיחה שלא נענתה" ובטח ארבעה ימים מצידה שעברו בנחת לגמריי. בטח בלי יסוריי מצפון ובטח בלי ציפפיה דרוכה לטלפון ממני.

 

ועכשיו אחרי שרובכם הלכתם לכם, אני שואלת, עם כאלה חברות? מה אני צריכה בכלל אוייבים?

 

בכל אופן, אני מניחה שהחיים שלי [לא משנה עם כה מריבות על דנות למינהם לא מעניינים אתכם, לא 'כפת לי. אל תכנסו ואל תקראו. אבל אל תתלוננו שהחיים שלי משעממים אתכם. ובזה אני מסיימת להלילה....

 

 

  

נכתב על ידי , 7/11/2007 00:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה

ICQ: 416101867 




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*no body* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *no body* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ