לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Ichigo Go! Go


Welcome to Strawberry Land

Avatarכינוי: 

בת: 20

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2011

"החתולה מיצי מתה"/Guilt


 


ביום חמישי הזה ביקרתי אצל חברה טובה שלי. מצאנו בחדר שלה קלטות ישנות, על אחת מהן היה כתוב "החתולה מיצי מתה". היא סיפרה לי בצחוק שעל קלטות כאלו היא גדלה, ובכגללן היא מה שהיא היום. בתגובה לכך סיפרתי לה בצורה הומוריסטית, על החתולה ש"רצחתי" במו ידיי. אני לא יודעת אם "רצחתי" זו המילה הנכונה, כי לא הרגתי אותה בכוונה, אבל כן גרמתי למוות שלה. השיחה הייתה קלילה ומלאת הומור, אבל כנראה שהשאירה בי שריטה קטנה.


כשהייתי בגן חובה מצאתי ליד הבית חתולה קטנה ובודדה, אז החלטתי לאמץ אותה. כמה ימים אחרי שמצאתי אותה שיחקתי איתה במיטה שלי, שהייתה אז בגובה של מיטת קומותיים. ראיתי שיש עליה משהו שחור קטטן שזז, בגלל שזה היה  נראה לי כמו עכביש (יש לי פחד לא מוסבר מעכבישים, גם אז וגם היום) העפתי אותה מהיידים שלי במהירות מרוב לחץ.


"חתולים תמיד נופלים על הרגליים". כן בטח. אף אחד לא הזכיר שהאימרה הזו לא נכונה לגבי גורי חתולים. למעשה, אם הייתי מפילה חתול בוגר מהגובה הזה, אין לי מושג אם הוא היה יוצא בריא ושלם.


בכל מקרה, כמו שבטח הבנתם, החתולה מתה באותן שניות. החתולה מתה לי מול העיניים. החתולה מתה -בגללי-. רק בגללי.


אני, אוהבת החתולים הגדולה, הרגתי חתולה במו ידיי.


 


 



(שלושת החתולים שלי)


היום ב-6 בבוקר קמתי מחלום בלהות על שלושת החתולים המקסימים שלי, שכנראה מושפע מהסיפור הזה


הייתי בחצר של הבית שלי. החצר נראתה שונה מבמציאות, אבל בגלל שזה היה חלום, לא שמתי לב לזה.


הכל נראה מציאותי וברור כל כך. החצר הייתה מלאה בדשא. הבאתי כלי כדי לשים בו אוכל לחתולים, קופסת אוכל מרובעת כזו עשוייה מפלסטיק כמעט שקוף.לרגע עלתה לי המחשבה "אולי כדאי לי לתת להם 3 כלים שונים במקום לשים לשלושת החתולים שלי את האוכל בכלי אחד?". באותו רגע המשבה הזו נראתה לי שטותית, והרעיון של לשים לכולם אוכל באותו כלי נראה לי הכי נוח.


שמתי לחתולים את האוכל, הנחתי לידם בחצר ויצאתי מהבית.


כשחזרתי, ראיתי את החתולה שלי גוססת. היא שכבה בחלקת בוץ קטנה שהייתה בחצר. מלבן חום קטן בין כל החצר הירוקה. שמתי לב שהיא מתקשה לנשום ושהלב שלה פועם במהירות מופרזת. אני לא ממש מבינה איך הצלחתי לשים לב לדופק של חתול, אבל כרגיל...בגלל שזה חלום, הכל היה נראה הגיוני באותו רגע.


כנראה הייתי עם חברות שלי, שניסו להרגיע את החתולה ולטפל בה, בזמן שאינ דיברתי עם הווטרינר בטלפון. ניגשתי לחברות שלי כדי להגן להן שהווטרינר תכף יבוא. הן נעמדו מולי ואמרו בצער "מאוחר מדי. היא כבר מתה."


נעמדתי גם והסתובבתי מדוכאת בחצר. פתאום ראיתי את שני הבנים של החתולה שלי שוכבים מתים גם הם.


ניסיתי להבין מה הגורם לכל זה, ואז גיליתי- לא רחוק מהגופות שלהם, מצאתי את כלי האוכל ששמתי להם כמעט ריק. כל מה שהיה בו, זה גבעולי צמחים. בחלום קראתי לזה "גבעולים של ורדים" (אפילו שאין לי מושג איך בכלל לזהות גבעול של ורד בין גבעולים של צמחים אחרים).


כנראה שהכלי היה מלוכלך, ולא שמתי לב. בגבעולים שהסתתרו מתחת לאוכל חתולים כנראה היה ריסוס שהיה אמור להגן על הצמחים.


וככה,במו ידי, הרגתי את שלושת החתולים שלי. החתולים האהובים שלי. הרגתי אמא ואת שני ילדיה.


 


קמתי נסערת, כמעט בוכה. למזלי שמעתי את הצעדים של אמא שלי שבדיוק קמה מהמיטה. קראתי לה בשקט בשקט, והיא שמעה.


ספרתי לה על החלום. "את מוסתובבת עם הרבה אשמה על דברים שהם בכלל לא אשמתך", היא אמרה. אמא שלי, אוי אמא שלי, את בכלל מבינה כמה את צודקת? את בכלל מבינה כמה את קוראת אותי? יש כ"כ הרבה דברים שמעולם לא סיפרתי לה-ובכל זאת היא מבינה.


 


האנשים שהכי קרובים אליי, שאני משתפת אותם במה שקורה לי ומדברת איתם על איך שאני מרגישה, כולם אומרים שאני מאשימה את עצמי, בדברים שאני בכלל לא אשמה בהם.


"לא משנה מה את אומרת ואיך את מנסחת את זה, את מנסה להוציא את עצמך אשמה. מתי תביני שאת לא יכולה להיות אשמה בהכל?"


אמא צודקת. הם צודקים. כולם צודקים. ובכל זאת, אני עדיין מאשימה את עצמי.


יש אנשים שנורא קשה להם לבקש סליחה. לא משנה מה יקרה, כל עוד הם לא ירגישו אשמים במאה אחוז, הם תמיד יגידו "לא רוצה, שהוא יבקש סליחה קודם". אף פעם לא הייתי ככה, והאמת, שגם אף פעם לא חיבבתי יותר מדי את האנשים האלו. תמיד הייתי הראשונה שמבקשת סליחה.  אולי בגלל שידעתי שככה יותר קל לסיים את המריבה, ואולי בגלל שתמיד הרגשתי אשמה.


בכל מריבה, לכל בעיה ולכל סיפור יש שני צדדים לפחות. כבר מגיל קטן הבנתי את זה. אם יש מישהו אחר שאשם, זה לא מונע ממני להיות אשמה גם. תמיד ראיתי את הצדדים השונים בכל דבר, הבנתי במה אני אשמה. יש אנשים שהשתמשו בזה כדי לנקות את עצמם וכדי להפיל את כל האשמה עליי, ובדרך רמסו אותי ודרכו עליי. יש גם סוג אנשים נוסף של אנשים, אחוז קטן יותר של אנשים שההאשמות העצמיות שלי מכבידות עליהם. מבינים שאני מאשימה את עצמי וקשה להם לראות אותי סובלת. ואולי אפילו כמה אנשים, שלשמוע אותי מבקשת סליחה מכאיב להם.


ומה איתי? איך אני מתייחסת לזה?

מאז ומתמיד הייתי ככה. נראה שזה דפוס חוזר אצלי.

עוד בבית הספר היסודי, בערך בכיתה ד' הייתה מריבה ענקית עם "החברה הכי טובה" שלי, שבסופה לא דיברנו בערך 3 חודשים. שלושה חודשים של סבל נוראי מצידי,שלושה חודשים של חוסר שינה מחריד ובחילות נוראיות שתקפו אותי כל יום, שלושה חודשים שהיא רמסה אותי, דרסה אותי ואני פשוט התרפסתי ולא הפסקתי להתנצל. רק אחרי כמה שנים, כשכבר הייתי בחטיבה והיה לי משהו אחר להאשים את עצמי בו, קלטתי עד כמה ה"חברה הכי טובה" ההיא לא הייתה חברה בכלל. רק אז, קלטתי עד כמה נוראית היא הייתה-ועד כמה אני לא הייתי אשמה. לאט לאט נהיה לי פחות ופחות אכפת ממנה, והנושא הזה הפסיק להטריד את מוחי.

בזמן האחרון הבנתי סוף סוף, שתמיד חייב להיות לי איזה סיפור ענק אחד שאני אאשים את עצמי בו. משהו שיגרום לי לחוסר שינה, יציק לי בלילות ויהיה תמיד במחשבות. גם אם הסיפור נגמר, גם אם עובר הרבה זמן מאז שזה קרה וגם אם כבר כביכול המשכתי הלאה, אפילו אם אני אגיד לעצמי ולכולם שבסיפור הזה אין אשמים, אני עדיין אמשיך להרגיש אשמה. 


זה מרגיש כאילו גם אם אפסיק להרגיש אשמה בקשר לדבר כלשהו, המוח שלי אוטומטית יימצא משהו אחר להאשים את עצמי בו.

אז מה עושים, כדי להעיף את האשמה הזו ממני? איך אפשר לתת סוף לסיפור?


 


הגעתי לנקודה שלא ממש מאפשרת לי להמשיך לכתוב.


אז בתור סיום, אני רוצה לפרסם את השיר המדהים הזה Neko ni Fuusen (חתול עם בלון) של הזמרת האהובה עליי,Otsuka Ai





שיר שקט, רגוע ועצוב. בגלל שהוא קשור איכשהו לחתול ובגלל שהקצב שלו מתאים להרגשה שלי שמעתי אותו בלופים בזמן כתיבת הפוסט.

נכתב על ידי , 1/6/2011 14:50  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





12,028

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNono-chan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Nono-chan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ