לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

סיפור על שגיאת מדידה


מעשה באיש שעמד במוזיאון, מסתכל כלאחר יד במאובן דינוזאור גדול,

כאשר לפתע שמע מאחוריו קול ידידותי:

אל לך להקל בו ראש, הוא בן 65 מליון שנים, אחת עשרה, ארבעה חודשים ושלושה ימים!   

משתאה, הסתובב המבקר אל המתארך ושאל אותו איך הוא מסוגל

לפרט כ"כ את גילו של המאובן.

זה קל, ענה. בפעם הראשונה שבאתי לכאן, אמר לי המומחה שהדינוזאור בן 65 מליון שנים,

ומאז אני מאבק אותו מדי ערב, כבר אחת עשרה שנה, ארבעה חודשים ויומיים! [1]

 

 

[1] היום, אגב, זו בדיוק השעה שאני אמור לנגב אותו. תוכל בבקשה לזוז הצידה?

נכתב על ידי , 30/12/2006 14:57  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדיין חולה.


לא הייתי יודעת את נפשי לו הייתי ירושלמית.

גם ככה אני הולכת בבית בגעטקס, שתי שכבות גרביים, שני מעילי פליז וצעיף

(שאיתו אני גם ישנה בלילות, כרוכה אחריו והוא כרוך סביבי, אחלה דיל.)

 

אתמול היה מעניין. גירוד בעיניים- זה עוד לא היה לי אף פעם.

עניין של V בצ'קבוקס נוסף.

 

הכרזתי על עצמי סופית כאי כשירה לכלום פרט לשלוש פעילויות עיקריות:

אכילה, שינה, וסקס עם המכונף.

כמובן שזה נזק להצהיר את זה בפני שני היחידים שיכולים לשמוע את ההצהרה,

המכונף כי זה יקטין מנכונותו לבצע ג', והמתעלמת כי לאור ג' היא עלולה עוד להחליט

ש(כלשון אחד מעמיתי בצבא)"אני מפרפרת אותה" ובעצם לא חולה כלל וכלל,

סתם מתחמקת מלבוא החוצה.

 

גם "מה אני עושה פה באמצע הלילה" יכול להביא אותה למסקנה הזאת.

כשאנחנו בדירות שונות והוא עובד על המשהו שלו,

ממש אפשר לקבל סימון פוליגרף נכון על

המשפט "דיברנו שעות בטלפון על מתימטיקה".

 

או במילים אחרות:

אורלנדו, אחרי שלא הבנתי איזה גרף במאמר שהוא כותב (!) באנגלית (!)

והוא נאלץ להסביר לי ממש לאט, נזכרתי שבעצם ראיתי דוגמה קרובה למה שהוא אמר,

והראיתי לו את הלינק ובאמת הגענו למסקנה שזו ספקטרוגרמה לא מדוייקת בסולם תדר לוגריתמי.

נכתב על ידי , 30/12/2006 01:47   בקטגוריות העיקר הבריאות, כנפיים קצרות כשל הבז, עלילות עוגיפלצת  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד אפשר לסמוך על הוירטואליה


שיהיו בה אנשים שמסוגלים להפיק פעם אחר פעם פוסטים שמכילים יותר משתי שורות,

ולפעמים גם איזו אמירה על העולם. כמו נרות חנוכה מבעד לחלון. בחיי.


ביום ראשון הרופא הצבאי הואיל בטובו להכיר בכך שאני חולה ושלח אותי הביתה.

ביום שני המכונף כבר התחיל לקבוע עם עצמו

איך הוא לוקח אותי ביום גימל לשער הבסיס להרחבת הגימלים.

התרגשתי מהמחווה. עשיתי כעצת הרופא לאוורר את הבית ואיפסתי את נוכחותי בו,

לטובת עיבוד התמונות מטיול יום חמישי [1], והמשך תה וסימפטיה [2] בביתו.

בכל זאת כל מה שקיבלתי זה אחות משופעת אחת ומכונף אחד

שדרישתי בשלומו חזרה בSMS באמצע הלילה:

בואי לגור איתי ואז אולי תצליחי להדביק.

 

כל היום ניסיתי להבין למה הוא כ"כ רע

ורב את הריב הקשה הזה בוירטואליה

ובערב הוא אמר שזה היה בנימה משועשעת.

 

אני לא משועשעת,

אולי זה השיעול.


[1] תמונה ראשונה מוצלחת, הילד והבובות, האיש שצעק עלי לא לצלם אותו בשוק הפשפשים. [א]

[1 א] תמונות בונוס שהוא צילם מהפגישה המחודשת עם המתעלמת: זר סוכריות, מנורה בשוק הפשפשים.

[2] סימפטיה תגידי לאמא שלך. תפוח אדמה, זוכרים?


[א] ואני דווקא מצאתי את זה על קיר החוץ לשוק הכרמל והתרגשתי כמעט עד דמעות.


אחותו של אבא צלצלה לומר לכל אחת מאיתנו בנפרד איך עלינו להתנהג בקרבתו ע"מ לגרום לו להרגיש יותר טוב. אני שונאת שמטיפים לי, גם כשזה בקול רך ומתוך כוונה כאילו טובה.

שהיא תתמודד איתו אם היא כ"כ בעדו. "הוא לא חוזר לאחותו, הוא חוזר אל הבית שלו".

ואללה. את אמרת.

נכתב על ידי , 27/12/2006 22:16   בקטגוריות ביום המשפחה., צמצם נפתח - צמצם נסגר  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצבע ואור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צבע ואור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ