לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


יש לך באופן קבוע ריח של ירקות

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2012

ואף על פי כן


התעוררתי הבוקר בשעה מגוחכת להחריד, ביקיצה טבעית ועם שיר על השפתיים.

 

אני בא הביתה מהלילה, מדליק לי אור במדרגות. שולף מפתח מלמעלה, ידי נוגעות ולא נוגעות.

אני בא הביתה מהלילה, ניתק לאט מהרחוב. אני בא הביתה מהלילה לחבק אלי קרוב.

 

ופתאום היום מותווה ועדין ("בנחישות וברגישות") ומתחייך אלי כי השיר שלי חזק היום,

ומסכים לשבת בערוץ נפרד ולא להשתלט על כל מה שאני חושבת,

השיר שלי אומר לי חד וחלק וצלול וברור היום, שאני צריכה יותר שיר בחיים שלי.

יותר לשמוע שיר במעורבות אבל בנפרד ולחשוב במקביל אליו ולתוכו ומצדדיו,

כדי לאכלס את החופש הזה בראש שלי שוב.

אתמול בהופעה היתה מישהי מאחורי ששרה חזק והמציאה קול ב' וזה לא הפריע לי כמעט בשום שלב,

להפך, אולי קצת צמאתי. ובעיקר צמאתי לאנשים לשיר איתם, וללכת אחר כך בדרך הביתה לבד

ושהקול שלי ירצה, יצמיח לי את כנפי היום הזה. ישרשר לי עוד ועוד ויעיר אותי בבוקר לרון.

 

(לזוג מהחברות שלי יש שתי ילדות. רון ושירה. 

לפעמים השמות האלה מצחיקים אותי, לא הבוקר) 

 

באחד מאתרי ההכרויות שאני גולשת בהם לאחרונה

נפוצה קלישאה חבוטה: "בחורה שעברה את שלב המשחקים".

גם בחיים האקדמיים אני מרגישה את הלחץ הזה, להידמות כאילו העולם ליניארי ומתקדם בכיוון אחד.

 

ולילות כמו זה של אתמול, שנשארתי בו ערה עד מאוד מדי, עד זרא, עד שלא יכולתי לסבול את עצמי ואת הרגע יותר,

שאליהם משתרשר בוקר כמו זה, מראים לי שוב ושוב: זה מחמיץ את המטרה.

גם אם הזמן הוא ליניארי (טוב, במהירויות שאנחנו נעים בהן כרגע) זה לא אומר בכלל ולא צריך לומר על מהלך החיים הזה שלי.

אי אפשר שיהיו חיים פתוחים ופרועי-שיער וצוהלים

בלי מה שלאה גולדברג קראה

"החירות הזאת: לראות, לחוש, לנשום / לדעת, לייחל, להכשל".  
 

כמו שהקטה אמרה ואני מצטטת אותה תדיר הלוך ושוב לאורך האינטרנט:

"ליצור ולתקשר הם שני הדברים היחידים שאינם בזבוז זמן."

אני מוסיפה: ולשמוע.

לפעמים נדמה לך שלשמוע זה דבר פאסיבי אבל למידה, דרכיה נפתלות ומדהימות.

השבוע נמנעתי מלהמשיך לקרוא מאמר. אתמול קראתי בו עוד כמה פסקאות,

והפלא ופלא: כל הפסקאות האלה הכילו מידע שלמדתי בשעור קודם השבוע.

אילו הייתי קוראת את זה בשבוע שעבר, לא הייתי מבינה מילה, והייתי נאלצת לדלג על כל אותו הקטע.

 

בעיקר מה שאני רוצה לזכור בזמן הקרוב הוא:

משחק זה חשוב

משחק זה חשוב חשוב

ושהחיים הם לא משחק, נהפוך הוא: 

לעשות בהם אפיזודות של משחק, זו משימה גדולה.

ובהתאם: זה אחד הדברים שבהם לא יכול להיות ולא ניתן לחשוב שיהיה סכום אפס.

הדרך היחידה לעשות את זה היא לא לשחק בכלל.

 

משמע:

אני מאוד מקווה שלא עברתי את שלב המשחקים.

למעשה, הלוואי שאני נכנסת, שאני ב-, תקופת משחקים.

נכתב על ידי , 5/6/2012 07:35  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצופר ערפל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צופר ערפל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ