לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2017

הוא איתנו באש/ הוא איתנו בקרב/ הוא נושק לשפתי הפצוע


היה שבוע קצת קשה מהבחינה שציפיתי בו למשהו שבסוף לא התקיים אפילו קצת.

תרשמי, התעקשתי עם ת׳ עד שהיא רשמה.

זה מחר! התרגשתי עם ההיא שהיא עם בלי י׳ והיא התרגשה איתי

ואז ההיא בכתיב חסר חטפה כאב בטן ות׳, הלא היא ת׳. לא באה וגם לא שמעתי ממנה.

בינתיים הלכתי לריקודי עם, והיה כיף, אבל ממש לא אותו דבר וגם לא מצדיק בכלל את כל ההתעקשות על התיאום וכל הציפיה.

 

והיום יש מצעד בבאר שבע. 

ג׳ לא יכול לבוא כי הוא בחתונה משפחתית (״לפחות אחרי זה יש רק בת דודה אחת שעוד לא נשואה, וגם אין לה אפילו חבר עדיין״),

גם לשירי יש איזושהיא חולשה שמונעת ממנה להגיע, השותפה שלי לשעבר התקשרה כרגע לומר שמסיבות אישיות היא צריכה להעסיק את עצמה ואולי לא תבוא, ומחבורתנו מה נשאר. צועדות לזכר החברה שמתה. אני הייתי מעדיפה דברים אחרים. מן הסתם.

בדיוק היום לפני שנה, מספר לי הפייסבוק, חילקו לנו את התארים. טוב ויפה. האם כבר אז לא היה לי עם מי לשמוח בעיר הזאת?

לא בדיוק, אבל בערך.

נכתב על ידי , 22/6/2017 15:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וגם ויתורים והפסדים


יום יומיים קודם, חבר שלח הודעה:

אני בעצם הולך למסיבה אחרת על אותו זמן של הכרבוליה.

אצל מישהי שהיתה חברה שלי בבאר שבע. 

הוזמנתי

אבל לא הייתי מעוניינת בכלל

וזה עוד יותר בוטה עכשיו כשראיתי את התמונות משם

לא הפסדתי כלום

באר שבע נושרת ממני לאט לאט

גם הבטחון ביכולת האקדמית שלי אולי

אבל בהחלט ההכרח להסתובב עם מי שיש

נכתב על ידי , 17/6/2017 22:27  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה טוב בקיץ!


היתה לי שורה של אירועים שמחים השבוע, רובם בהשתתפות ג' החמוד, ואני מאד מרוצה. 


 


ביום רביעי הייתי בבאר שבע לכנס להט"בי, והיה ממש מעניין ומרגש.
משהו שמשעשע אותי: אם הלכתי רק ל 3/4 מהפאנלים, ובכל פאנל נהניתי ב2/3 מההרצאות, הרי שנהניתי בדיוק בחצי מהכנס. ועדיין היה הכנס הכי טוב מסוגו שהייתי בו בשנים האחרונות. אחר כך העליתי לפייסבוק שלי סיכום קצר ומתלהב שקצר הרבה התלהבות חוזרת, ולדעתי הזכיר לאנשים שחוץ מרגש יש לי גם שכל, אבל מאד לא הסתיר שיש לי בעיקר רגש.  


 


הנחיתי מסיבת כרבולים אתמול לראשונה, והיה הרבה פחות מלחיץ ממה שציפיתי שיהיה, בעיקר בחלק שבו יכולתי לדבר חופשי ולא נאלצתי להקריא מדפים (שזה נורא מביך כי זה לא משכנע בעליל -לרוב- אלא אם את יודעת בדיוק מה כתוב כדי לעשות את כל האינטונציה בדיוק כאילו את מדברת). 


האנשים שבאו היו מוזמנים ולחלקם הגדול זו לא היתה מסיבה ראשונה, והיה לי הכבוד להתחבק עם אנשים שלא התחבקתי איתם בשתי המסיבות הקודמות, וזה היה הרבה יותר נעים ממה שחששתי (בעיקרון הם היו האלה שלא קופצים למרכז, ואז כשאני לא מנחה אז החשיפה שלי אליהם יותר נמוכה. הפעם הרגשתי שיש לי מחויבות להתקרב ולוודא שהם סבבה, והם אכן היו סבבה ולקחו דברים בקצב שלהם. והכניסו אותי גם על הדרך, שזה יפה מצדם). 


בסוף הערב הגברת שהבטחנו לה טרמפ אמרה "בואו כבר", ואני בדיוק הייתי בחיבוק של אחרי של "אני כבר לא אחראית תחבקו אותי בבקשה" ורציתי עוד לרכל עם חברה, ובסוף יצא שהם נסעו ואני נשארתי והוסעתי מאוחר יותר על ידי חברה אחרת. אז לא היתה לי הזדמנות לישון עם ג' אחרי הכרבוליה, אבל תהיה לי במקום זה הערב, אחרי מפגש בים עם חברים שבו יש לי תכניות להיות במים (הידד!).


 


הגוף שלי התבאס ללכת לישון לבד וכולי נדרכתי: אולי אני אתקשר לזהוב ואשאל אותו אם אפשר לישון אצלו?


אבל ידעתי: זה קשה לקבל ממנו תגובה, וחבל על האכזבה שלי. קבענו לנו פגישה בראשון בלילה, שזה ממש מעבר לפינה,


וגם: הרי אם אלך אליו, אולי תהיה לי בעיה עם ג' למחרת לעת צהריים, בעיה שאני מעדיפה להמנע ממנה לעת עתה.


אז שוב החרשתי את עצמי והלכתי לישון לבד, רק אני והנגד יתושים.


והתעוררתי שמחה ורוצה וישר כתבתי מילות זימה לג', שענה לי בפרקטיות האפיינית לו "אני עוד עייף". 


 


אני עוברת דברים מאד מעניינים עם עצמי בזמן האחרון. 


 


אתמול במהלך היום חברה שאלה אותי אם לדעתי סביבה תומכת היא אקוטית לצורך התמודדות עם קשיים נפשיים


מכיוון שהייתי עסוקה באותו זמן גם במחשבה על כללי הכרבוליה ("אם אתם רוצים להגיד כן תגידו כן, אם אתם רוצים להגיד לא תגידו לא"), וגם בדיוק קיבלתי הודעה על זה שאולי יעזרו לי להמשיך טיפול גם כאן בתל אביב בהקשר של פגיעה מינית, אבל זה כרוך בטופס 17 שרשומות עליו מילים קשות ("הערכה פסיכיאטרית, בריאות הנפש") וזה גרם לי להרגיש בושה על כך שאני צריכה עזרה ללמוד לחיות, שהגבולות שלי נלמדים ביזע ודם.
אז עניתי לה במניפסט שהוא חצי שיתוף של מה שעבר לי בראש תוך כדי שטיפת הכלים: 


אם את נחושה, גם אנשים מאד לא תומכים יכולים בעיקר להזכיר לך ממה את יוצאת.

כלומר, אני בדיוק מריצה בראשי ויכוח מאד אלים מילולית עם אבא שלי, שבו הוא אומר לי להתבייש על זה שאני לא עושה איזה משהו שרירותי שהוא רצה, ואני מחזירה לו ב״אני צריכה להתבייש? *אתה* צריך להתבייש, שגידלת ילדה שכל כך פוחדת להגיד לא שהיא מעדיפה לתת שיאנסו אותה, שמעורבבת במערך בריאות הנפש כל החיים הבוגרים שלה. למה, *זו* גאווה גדולה? אז אמרתי לך לא, מה קרה? תתמודד!״
אז לפעמים צריך אדיוטים, אחרת עם מי נריב?

וזו בעיני התקדמות מהממת.


אני חושבת שרוב התסכול - שאני מרגישה ביתר שאת בזמן האחרון - הוא תגובות אגואיסטיות בריאות שאני פשוט נורא לא רגילה אליהן ולא יודעת לנהל אותן. אי לכך, לשירי ולי יש דייט מחר של קריאת חלקים רלוונטיים במדריך הDBT הקרוב למקום מגורינו. מצחיק אותי: לשירי יש את הספר הפיזי!!! אבל הוא אחד מתוך שלושה הנחוצים להתנהלות, אז אני מאד שמחה שהנחתי ידי כבר לפני תקופה ארוכה על הpdfים. 

יש שם ערימה של דברים על נחיצותם של רגשות, על זיהוי רגשות, ועל בדיקה האם הם רלוונטיים להתנהלות הנוכחית בעולם, ואם לא איך לנסות להפחית אותם כדי שלא יהיה כל כך קשה לעמוד בפניהם, ושלא יהיו כל כך לא נעימים, או שיהיו לא נעימים לעתים יותר רחוקות. זה תהליך ארוך וכנראה קצת מתיש אבל אני חושבת לי שוב על בגד הים שלי. כלומר, על העדרו. איך שבשנה שעברה בנחל הפחות-או-יותר מבודד בקיבוץ בצפון הארץ עוד היתה לי התלבטות קטנה אם ללכת בגוף מכוסה או בבגד ים הכי מינימלי שמתאפשר לי, וההתלבטות נפתרה משיקולים פרקטיים (בפחות או יותר תחתונים וחזיה), ועכשיו אני גרה בתל אביב ויש פה ים, אז זה ברור שאני אלך לים במה שיש לי, הגוף על תחתוניו, וזהו זה. וזו דוגמה חביבה להיעלמה של בושה, דבר שקרה בלי שאשים אליו לב בכלל עד שפתאום הוא פשוט היה שם. ויאללה, אני לגמרי מוכנה לכך שבשנה הבאה אני לא אקבל מה שאני רוצה, ולא ארגיש כל כך הרבה תסכול בקשר לזה :).   


וגיליתי שבארצות הברית יש החודש חודש מודעות awareness לPTSD, וזה בהתחלה קצת הצחיק אותי גם שלא הייתי ~מודעת~ לזה במשך חצי חודש, אבל גם מתחשק לי לכתוב על זה משהו באופן פומבי, או לפחות לעיני חברים, ועל הקשר לכרבוליה וכמה היא מועילה לי בהקשר הזה. 
נכתב על ידי , 16/6/2017 12:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצופת ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צופת ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ