לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

אלוהים אדירים, מכל הדברים בעולם, למה עשית אותי אקסטרוברטית? 


זה גורם לכך שהמוטיבציה הכי גדולה שלי בעולם תהיה אנשים, הדרך שבה אני לומדת הכי טוב תהיה ע״י שיחה, הדבר שהכי מעגן אותי לעולם-מגע, והפוטנציאל שלי להפגע על ידי מניפולציות חברתיות בסיסיות- גבוה מעבר לכל שעור הגיוני.
כרגע, ובכרגע אני מדברת על העשור האחרון, הקצאות האנרגיה שלי על תקשורת עם בני אדם הן תמיד סעיף ההוצאה הכי גבוה. לפעמים, זה כ״כ משתלם שאני שמחה לכמה ימים. ואז: עוד עבודה. 
וזה בסדר, בערך, אבל אני תוהה: האם קיים דבר כזה הכנסה חברתית פאסיבית? דוגמה לזה היתה לגור עם חברים. אמנם היו לזה גם חסרונות, אבל זה הקטין את כמות המאמץ שצריך להשקיע כדי להגיע לחברים. זו הסיבה גם שעברתי מדרום הארץ אל המרכז. אבל עכשיו עוד רגע אני צופה צניחה באנרגיות (זה עניין עונתי), ולפני זה כדאי שארפד את עצמי. איך אתם הייתם עושים את זה? מה הדברים שהכי קל לעשות כדי לבסס ולשמר חברויות?
נכתב על ידי , 20/10/2017 19:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צל"ש


אני צריכה לתת לעצמי על זה שאני לא מתבלבלת אע"פ שדברים הם מבלבלים.

כלומר, ברור שהתבלבלתי, אבל הנה יש לי דירה לגור בה, לא? 
ואוכל במקרר שאני אוהבת לאכול, וחדר שיש בו צמח על שולחן העבודה וכיף לי לראות אותו. 
פתאום רמת המתח ירדה ואני כבר לא מחפשת איפה לגור ומה לאכול,
רק כסא לשבת עליו מול המחשב כך שיהיה לי טוב בגב.
לא מגיע לי לעצור ולהעריך את זה?


 

בשבוע הבא נחגוג בפעם האחרונה לשנה זו את יום ההולדת שלי.
אני כבר אהיה כמעט בת 34 וחודש וזה בסדר גמור מבחינתי. 

בינתיים המתנה הכי שווה שקיבלתי היא מנורה כזאת שמדליקה אור בבוקר גם אם השמש לא זורחת עדיין.
יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה, ולכל הפחות הפונקציה החביבה עלי בה היא הכיוון ההפוך,
מנורת לילה שמתעמעמת לאיטה על פני פרק זמן עד לחושך מוחלט. זה ממש נעים ומרגיע ומכין לשינה. 
אחותי עשתה את הרכישה, וזה מאד נחמד כי זה אומר שלפחות יש לי עכשיו מנורה.
זה לא יחליף בחיים שום דבר שהשמש יודעת לעשות. 

 


 

מרוב שפייסבוק אני שוכחת להשוויץ כאן בדברים היפים שבחיים. 

אז הנה דוגמה של קשתות נהדרות שמושלכות על הקיר בחדר שלי אצל ההורים 


והנה גם חלק מדלת שעברתי לידה שלשום




והלוואי שלכולנו יהיו את כל האור והצבע שאנחנו חושקים בהם בחיים. 

נכתב על ידי , 17/10/2017 15:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חג אייקון שמח!


זו היתה הברכה המקובלת בימים ראשון עד שלישי השבוע, ובהחלט חג שמח זה היה. 


כבר בבוקר של היום הראשון איבדתי את הטלפון שלי איפהשהוא במתחם הכנס, רשמתי אותו בדוכן האבידות ומציאות כדי שיתקשרו לג' אם ימצאו משהו, ונשארתי בלי, מה שהתגלה כמאד נוח כי בדיוק הייתי צריכה לא להתעדכן באופן אובססיבי בעניין מעבר הדירה שלנו, ספציפית העברת הדירה שעזבנו לידי הדיירים הבאים. מאידך, לצלוח את הכנס ללא טלפון הכריח אותי להיות מודעת בכל עת לשעה ולתכניות שלי בצורה יותר מרשימה ממה שהייתי עושה אילו הייתי יכולה להסתכל ברשימה שיש לי, וגם הקטין מאד את היכולת שלי לנהל מעקב אחרי הכסף שהוצאתי על הרצאות ובדוכני ממכר המזון בסביבה. 


 


הרצאות: 


הלכתי להרצאה על דיסטופיות שבהן הדיכוי הבולט הוא כלפי נשים - "שפת אם" (שאני מאד אוהבת וממליצה עליו) ו"מעשה השפחה" (שאוברייטד בעיני) ולהשוואה שלהן עם דיסטטופיות הדגל המוכרות "1984" ו"עולם חדש מופלא".
הברזתי מהרצאה אחת על סטיבן יוניברס כדי ללכת לפסיכולוגית, אבל הלכתי לאחרת ובסופו של דבר קראתי את התעתיק של שלישית ושמעתי ביקורות אוהדות מאד על הרביעית


הלכתי להרצאה על באפי אפילו שלא ראיתי את העונה הרלוונטית כי המרצה פלאי, ואז לא היה לי מספיק ממנו אז קניתי כרטיס לעוד הרצאה שלו לקראת סוף הכנס, הפעם על סיפורים בז'אנר "המערב הפרוע המוזר", שמסתבר שהוא ממש ממש מגניב ונותן ייצוג ממש יפה בעיני לאגדות ומסורות ילידיות, וגם קיבלתי כרטיס למשהו לא רע בכלל על תת-הייצוג של איידס ביצירות ז'אנריות כתחליף לכרטיס ההוא של הסטיבן שפספסתי. ונכנסתי בהחלטה של הרגע האחרון לפילקיה הקהילתית והיה ממש, ממש, אבל ממש כיף :) עוד דבר שנחשפתי אליו בעקיפין היה המשחק "מסביב לעולם בשישים דקות" סטייל חפש את המטמון שארגנו חברים והסתבר שהיה מושקע ומאד מיוחד (והשתדלו גם מדוייק היסטורית). האנשים האלה מגניבים לאללה ויצירתיים וכל דבר שהם נוגעים בו הוא זהב. 


 


מתוך חמש הרצאות, בשלוש מתוכן ישבתי ממש ממש עם זו ששמה בכתיב חסר, וזה מאד מילא לי מצברים. עם הזהוב לא תיאמתי תוכן באופן מכוון אבל גם הוא היה באחת מהן, וחוץ מזה הוא מגודל וקל לראות אותו מרחוק, אז ראיתי אותו (והייתי איתו באינטראקציה כלשהי) בכל אחד מהימים לפחות פעם-פעמיים. וגם הצטרפתי אליו ואל חברים חדשים כשהם אכלו גלידה יחד. ג' ישן אצלי בלילה הראשון (והיה לנו קצת זמן איכות בבוקר השני) והתראינו גם בשאר הימים בפה ובשם. בלילה השני ישן אצלי החמוד הגיק מהצפון והצלחנו לא לעשות את אותה טעות של לפני שבועיים ולעשות סקס, ואני מעדיפה את זה ככה. היה נחמד להתכרבל ובאיזהשהוא שלב גם זה היה לי קצת יותר מדי. אני חושבת שבעיקר הנזקקות שלו הפחידה אותי לא רק כי לא רציתי להענות לה בדיפולט אלא כי אני פוחדת תמיד להגיע גם למצב הזה (מדובר באיש שגר ולומד בצפון וכל החברים הטובים שלו במרכז, וחלק גדול מהסמסטר הוא מעביר בלי קשרים אנושיים כמעט, ובטח שבלי מספיק מגע).   


 


הייתי משבצת גלידה כמו שרציתי השנה לכבוד יום ההולדת שלי, באו הרבה מהקבוצה הקווירית כי זה היה ממש אחרי הרצאה קווירית בכנס, אבל עשיתי את הדבר המוזר וישבתי בצלע אחרת של ר' הספסלים ודיברתי בעיקר עם חבריי הגיקים בעוד שהקווירים מעסיקים את עצמם בשיחה לא-יודעת-על-מה עם שותפיי החדשים. זה אכן היה עם מינימום השקעת אנרגיה מצידי. בעיקר ובמיוחד שלא היה לי טלפון לוודא שאנשים באים. מבין האוכלים אכלתי פעמיים בגלידה (פעם אחת ביומולדת ועוד פעם עם מישהו שהסכימה לופל אמריקאי משותף), פעם אחת בטל בייגלז, פיצה של הרגע האחרון עם הצפוני הרעב, וסושי שדי גנבתי מארוחות של אחרים בג'פניקה. היה מישהו שהוא חבר של ג' שאנחנו מתראים ויושבים לאכול ולפטפט יחד כל שנה והשנה התפספסנו, אז הוא עשה לי שיחת פולו-אפ הבוקר וזה מאד שימח אותי. כמו כן פגשתי איזה יפה אחד שאני בדרך כלל רואה ומחבקת רק בגיקדומים, והיתה לנו שעה טובה של שיחה (רבע שעה מתוכה על חשבון הזמן עם הגלידה והוופל, עד שפתאום הסתכלתי בשעון). למישהי אחת שבדיוק היתה בהתחלה של משהו ואני מיהרתי למשהו אחר רק החוויתי מרחוק לב שנוצר מהצמדת שני הידיים יחד, והיא החזירה כנ"ל. זה היה קצת כמו לנהל שיחה, אבל לא. הצלחתי לפספס לגמרי רק זוג אחד של חברים, 

ומאידך, להכיר חברה טובה של האיש מהצפון.
בסך הכל התנהלתי בבועה שלי של אנשים שאני כבר מכירה וחבריהם, והייתי ממש בסדר עם זה.  

 


דברים שהשגתי לי בזמן הזה, כולם ספרים: 


 


* "הדרמה של הילד המחונן" שמישהי חילקה לפני כמה שבועות בקבוצת "ספרים?" בפייסבוק (מומלצת!) והסכימה להביא לאייקון. היות והייתי בלי טלפון אז תיאמתי איתה כבר מהבוקר שבשמונה בערב ניפגש בתור בכניסה להרצאה שהיא הולכת אליה. ואז איחרתי. כלומר, באתי בזמן אבל היא כבר לא היתה בתור. מצד שני עלה במדרגות הזהוב, בכוונה להכנס לאותה הרצאה. אז ביקשתי ממנו לשאול בתוך החדר מי זו <שם> ולקחת ממנה ספר. כשהוא הציג כרטיס הסתבר שההרצאה גם עברה אולם (דבר שבחיים לא הייתי עולה עליו בלי הזהוב) אז הוא עבר אולם ושם שאל מי זו והוציא לי את הספר. אחר כך שמעתי מחברה טובה מאד שלה שהיא חברה משותפת- שהיא היתה מאד מופתעת מזה שסינג'רתי "איש סגל של הפסטיבל" לעזור לי (צחיק צחוק, הוא הסתובב עם תג סגל כי הוא התנדב במשמרת הלילה) וזה היה באמת נשמע מוזר גם למשותפת, עד שהיא הלכה אחורה עם המידע שניתן לה ויצא לה: "איזו מישהי שחר.. אה, צנצנת, והיא סינג'רה איש סגל, כלומר את הזהוב... אה. זה לא מפתיע בכלל, הכל בסדר עם העולם". אני אוהבת את הכתיבה המאוחרת של אליס מילר על טראומות ילדות, מקווה שגם הראשון הזה יהיה טוב. קראתי אותו מזמן מאד אבל עכשיו בטח הוא ייקרא לי מאד אחר.    


 


* "אדם רגיש מאד" - שקיבלתי במתנה מחברה בחבורה הקווירית. היא קנתה לי אותו כי היא יודעת שיש לי הפרעת ויסות חושי כלשהי, והיא מרגישה שגם לה יש ושהספר הזה דיבר אליה. אז היא רצתה שגם אני אחלוק איתה את החוויה. מאד אהבתי. קצת לא בא לי לקרוא אותו, אבל כנראה אעשה זאת בשביל החוויה. 


 


* "אשתו של הנוסע בזמן" - קיבלתי בהפתעה ממישהו שהיה מאהב שלי מזמן, ומסתבר ששמר אותו עבורי מאז לפני שנה, כשחילקו את הדברים שנשארו אחרי אביאל. כתוב עליו "רכוש הא-ספריה הלא ציבורית של אביאל טוכטרמן". מאז שביקשתי את הספר הזה כבר הספקתי לשכוח מזה, לקרוא אותו, וגם לקחת את העותק שהיה לנו בבית מזמן מעבר הדירה. מניחה שעכשיו אצטרך לשאול את שותפיי לשעבר למי מהם הוא שייך ולהחזיר קריצה


 


* "המסע אל לב התהום"/הגר ינאי - ספר שהוא שלישי בטרילוגיה ששני חלקיה הקודמים יצאו לפני עשור. קראתי אותם מספרייתו של שותפי לשעבר, ולגבי השלישי סיכמנו שאני אקנה אותו, אקרא אותו ואז אעביר לו את העותק, כי לי לא יהיה מה לעשות איתו והוא ישמח להשלים טרילוגיה. בינתיים גם אחותי נרשמה ברשימת הקריאה


 


*  עותק מתורגם של 22 הפרקים הראשונים של "הארי פוטר והשיטה הרציונלית". תרגום ללא מטרת רווח לסיפור שנועד לפתוח תיאבון לבקרה של המציאות (והקסם!) באמצעות שיטות רציונליות. הסיפור המלא באנגלית (זה ארוךךך) כאן. בפורמט לשמיעה (פודקאסט) כאן. אם מישהו רוצה אותו אחרי שאקרא אותו אני מוכנה לשלוח לכם בדואר :)  


 


* רשימת קריאה וירטואלית:
things with beards סיפור קצר עם מטאפורה לאיידס (כבר קראתי, נחמד)
the fortunate fall סיפור שזכה באיזה פרס מגדרי וקשור לספיר-וורף.  


 


סה"כ מצאי נאה, בעיקר מה שהרגשתי זה שבא לי לקרוא עוד ועוד דברים.


מקווה שימשיך החשק, ויעמוד בזה שהפלאפון שלי נמצא בסוף, ביום השלישי של הכנס.


 


אחרי החגים: התחסנתי לשפעת ואני במיטה מסיבות מנע כל היום. נראה לי שחוץ ממלא אפצ'י וחום נמוך, צלחתי את השפעת-דמה בשלום. מחר מסיבת יום הולדת לי אצל הורי, שכן התאריך העברי המפורש הוא ערב שמחת תורה, וזה קרוב. חוץ מזה אמורים לחזור אלי ממקום העבודה הפוטנציאלי שלי. אני חושבת שאם נסכם תנאים בקרוב אני אשאל על שמונים אחוז משרה ונראה אם הם יהיו בקטע. 


 


מבחינת אחרי החגים חברתי ולא משפחתי, יש לי בעוד שבוע גיקדום פוסט-כנס, ואחרי זה מסיבת יום הולדת *נוספת*, ואז הולכת עם זו ששמה בכתיב חסר ליום חשיפה של תכנית "נקודת מפנה" של שיטת סאטיה כי זה שיכנע אותי מספיק כדי להגיד לה שזו השיטה הכי טובה ששמעתי עליה עד כה לשינוי עמוק של דפוסים, ואז מסיבת אנטי-דכאון לרגל שינוי השעון לשעון חורף, ואז הדרן-כנס בירושלים. מלא הזדמנויות נוספות לאהבות מסוג של אנשים ומסוג של מידע ואמונות חדשות. 


 


אחרי החגים שמח לכולם! 






נכתב על ידי , 12/10/2017 21:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצופת ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צופת ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ