אחת הנשים שבאה אתמול לאכול - בהריון.
גיליתי את זה במקרה, כי היא אמרה שעובר עליה משהו הורמונלי שמשנה את הרגישות שלה לריח.
כנראה שהדבר הנכון במקרה הזה הוא להתעלם ולחכות כמה חודשים עד שיספרו לך בצורה גלויה,
אבל הפעם שאלתי ונתקלתי במבוכה ואחרי כמה שניות של התפתלויות היא אמרה:
בואי נערוך את הקטע הזה של השיחה: זה לא קרה.
אז בתקווה, הבלוג לא הולך להצמיח עשבים שלוחשים הריון, הריון,
וזה יקל עלי ככה לאחסן את המידע לשכחה בכמה חודשים הקרובים.
דווקא ניקיתי את השיש לפני שבאו וגם לבשתי שמלה יפה.
והם? השאירו מלא כלים, הזונעות.
ברגע האחרון הצטרף גם ב', שעלה מולי בצ'ט חמש דקות לפני שהאורחים אמורים היו לבוא, בעודי מתלבשת.
כשהסתבר שאחד האורחים מתעכב כי הוא מביא אוכל, עשיתי מה שנמנעתי ממנו המון זמן: הזמנתי אותו.
"באמת מתאים שאבוא?" הוא שאל. ואני עניתי לו "אם תהיה נחמד".
הסבר ארוך וקצר: ב' הוא הבנאדם שיצאתי איתו בשנה שעברה.
החיבוק שלו נעים באופן בלתי רגיל, אבל הוא אוהב להתווכח על נושאים שבקונצנזוס של החבורות שלי
אין לי כמעט בחוגי בנאדם ששונא טבעונים יותר, או מצוי בחצי הדרך ללהיות א-פמיניסט נאור [1].
למעשה, כאשר עשיתי פרופיילינג למכרי לחפש מי הבנאדם (אחד הספיק לי, כי רק רציתי לשאול "למה") שנתן את הקול שלו ליאיר לפיד,
אמרתי "המממ, מי מחברי שוביניסט וליברל?" והוא היה הניחוש הראשון שלי, וגם צדקתי.
לכן כאשר בכל זאת הוא אמר משהו מאוד שנוי במחלוקת, אמרתי לו "אבל הבטחת להיות נחמד", ואז החבורה הגיבה ב"ואללה? אנחנו לא היינו בחדר כשזה קרה.". הבטחתי, הוא הודה. "יש תיעוד?" הם שאלו? "זה כתוב איפהשהוא?" ושוב: כן. זה היה בצ'ט, אז יש תעוד. מזל שאפילו החבורה לא מצאה את סעיף ההשתמטות שלו.
הסיבה שנמנעתי מלהביא אותו למרחב הפיזי שלי כל כך, היא שאני זקוקה מאוד עכשיו, ואני יודעת שגם הוא.
אין טבעי מלהצטמד בנתונים הללו, ואכן בשבועות האחרונים מאז שחזרנו לקשר, כל אחד שולח סימן שאלה לשני בלילה בודד.
בינתיים הצלחנו לא להיות מסונכרנים, אבל לא לעולם חוסן בזה, ואני יודעת שאני רוצה להתחבק איתו בלילה, אבל.
אבל יהיה לי קשה להמנע גם מלשכב איתו, ואז אזכר שאני לא רוצה לתת גם לזה ללכת, וזה כבר מסוכן.
מסוכן, כי יהיה לי פתאום מישהו שיש, ואז תקטן עוד יותר המוטיבציה שלי לחפש בקרב אלה שעוד לא.
בכל זאת כשכולם התפזרו שאלתי אותו "אתה לא נשאר?" והוא אמר "לא תכננתי".
"תחשוב על זה" אמרתי לו, והוא חשב והחליט (בחכמה) נגד.
בכל זאת ישבנו ועמדנו והתחבקנו ארבע שעות בסלון,
תוך כדי שיחה יותר ופחות רלוונטית שתומכת בעיקר בהשארות בחיבוק,
עד שמיצינו אותו (או שעייפנו יחסית לכמה שמיצינו אותו), ורק אז הלך.
התגעגעתי לב'.
התגעגעתי לחיבוק של ב'.
ככל הנראה אני מתגעגעת גם לז' של ב' (הא הא, אותיות).
"את יודעת, אפשר לבחור זמן שמתאים לשנינו, ולהפגש בו" הוא אמר
ואני אמרתי לו: אמממ, נראה לי שגם הפעם זה יסתדר ככה שזה יקרה בפעם הבאה בעוד חצי שנה ככה.
אבל אני באמת לא יודעת.
יש לי דייט ביום שישי הבא.
האם זה אי פעם הולך להיות קל לחבק בנאדם שלא מכירים?
צ', תזכרי מה שאת יודעת.
מה שאת יודעת זה שכשהמכונף רק נגע לך ביד, ידעת.
כשחיבקת אנשים מסוימים מהגיקדום, ידעת.
עם ג' בחיבוק הראשון שלכם ידעת.
זה יכול להיות קל לחבק בנאדם שלא מכירים, אבל זה צריך להיות בנאדם שקל לחבק.
מה שאני הכי פוחדת ממנו זה false rejection, כלומר על סמך החיבוק(ים) הראשון(ים) להסיק שהבנאדם לא מתאים.
תזכרי מה שאת עוד יודעת:
הרי את המכונף הכרת כבר חצי שנה באוטובוס,
מבין השניים בגיקדום רק אחד מחבק מעולה, והשני סתם זייפן חיבוקים ראשונים טוב (miss),
וג' היה כבר חבר של חברה כך שהיו לו המלצות מעולות מראש. אבל הוא מייצג פעם שההחלטה שלך היתה מוצדקת.
בוקר טוב, שבת שלום.
[1] האיש עם הקראוואן הוא גמכן כזה. עצוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
