לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017

איה, הבטן


הערב הלכתי למסיבת יום הולדת של חברה, שאילו היה לה כינוי בבלוג, הוא היה נכתב בכתיב חסר. 

שמא נעזוב את התיאור הזה ונקרא לה ח׳ על שם החסר ולשם זרימת הקריאה?

 

הייתי במסיבה הזאת, והיו לה שני חלקים מובחנים. 

באחד ישבנו עם המון אנשים, כולל הבלוגרית ג׳וליאנה שפגשתי סוף סוף, והיא ממש מוזמנת בתגובות או במייל שלי להסביר לי איך תוך פחות מחמש דקות מרגע שנכנסתי לחדר היא כבר באה לברר בעדינות אם אני במקרה מבאר שבע :) ועם האיש עם הפרופיל הממש טוב מאוקייקיופיד שפדיחה לי להזכיר בפניו את הלייק ההדדי שלנו בזמן אמת (וממילא הוא גר בירושלים)

החלק השני היה אחרי שרבים מהאורחים הלכו, והוא אפשר לנו לתפוס יותר מקום על הספות, ולי ולג׳2 להזמין את ח׳ לשבת איתנו יותר.

ג׳2 הוא שם שאתן כרגע למישהו ששמו כשם ג׳, והוא דומה לו גם בהקשרים אחרים, וגם חיבוקים חשובים לו, ואחרי שהוא חיבק את ח׳ פעם אחת, הוא מיד אמר לי: אני מבין שאני מחפש מישהי כמוה, אבל פנויה.

אני כ״כ מבינה אותו, כי גם אני כ״כ אוהבת את ח׳ שזה ממש כמעט עושה לי בחילה.

אבל הוא אוהב את ח׳ גם בגלל המגע שלה ואיך שהיא מגיבה למגע שלו,

וככה ישבתי והבטתי בעיניים כלות איך הוא מחבק אותה והיא מתמסרת והוא מתעטף בזה, 

הפעמים היחידות שהייתי ככה עם MJ בגיל כלום ועם ת׳ בשנים האחרונות משתקפות אלי מהפנים שלו,

ולא להצליח לדחוף אפילו יד אחת לתוך החיבוק. 

חלק מהזמן כן היה לי מקום, וח׳ ישבה מעלי כשקיבלה טלפון ששואל אם ״הגיוני להגיע גם עכשיו״.

הרמתי את המבט בציפיה והיא אמרה לי ״נו את דעתך אני כבר יודעת, שאת רוצה שהוא יבוא״- הזהוב

אבל ח׳ היא אדם שהוא גם חבר טוב, ולכן אמרה לזהוב את דעתה הכנה: שלדעתה כולם ילכו הביתה בקרוב.

 

עשיתי לה פרצוף ובהמשך המסיבה התבאסתי עוד יותר, כי היא נמשכה עוד הרבה וכי הרגשתי לבד.

ראיתי את הפרצוף של ג׳2, וחשבתי על זה שערב קודם הייתי במסיבת יום הולדת אחרת בכלל, וכשהזהוב הגיע התחבקנו ונשארנו טבולים זה בזו שעה, ושבשעה הזאת ג׳ שלי שיחק משהו בחדר אחר, ואחר כך הלכנו יחד הביתה, ובבוקר התעוררתי עם ג׳, והמגע שלו היה לי לא מדוייק, ורציתי לבקש ממנו הרבה דברים שעיקרם שלא יהיה הוא, וידעתי שזה עקר ולא ניסיתי אפילו. זו ההשפעה של הזהוב עלי, הוא מזכיר לי מה הדבר שאני רוצה עוד ממנו, ומי האיש שלא כדאי לי להסתמך עליו עבורם. אבל מה שאני חושבת שאני יודעת זה שח׳ היא הזהוב כרגע של ג׳2. גם הוא יטבול בה כל עוד הוא יכול, ואז אם אני אנסה להתחבק איתו, זה רק יפריע לו לזכור את המגע שלה. 

 

וזה מתסכל אותי, כי חסר לי מגע הערב וכי רציתי ללכת לישון עם מישהו ובסוף לא הצלחתי.

בסוף חזרתי הביתה לשמיכה הכבדה שלי וריחמתי על עצמי כי הייתי בערב שלם מלא באנשים ועדיין חסר לי מגע. 

 

אחד הפחדים הגדולים שלי הוא להרגיש ככה ^^ תמיד.

 

אני מנסה בהערת שוליים להיזכר: האם זו הסיבה שאהבתי את המכונף כ״כ? האם זה היה סוג דומה של תקשורת גופנית בינינו? ואני די לא זוכרת כרגע.  

נכתב על ידי , 12/5/2017 05:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיהיה לך טוב, היא אומרת משום מקום ואני מטה את הראש


זה… היה התחלה של משפט?


לא, זה איחול ממני אלייך, שיהיה לך טוב. ואני גם רוצה להתחבק לפני שנסיים.


אה, צריך? לסיים, הכוונה. אני מסתכלת בשעון: כבר בחמש דקות איחור. ועוד איך צריך. 


אז חיבוק? לא, אני לא בזה עדיין בכלל, רק רגע צעד אחורה.


אני רוצה לומר לך תודה על האיחול שלך ולהחזיר אותו גם אלייך. כלומר, אני לא יודעת הרבה, אני לא יודעת עם מה *את* כ״כ מתמודדת, אבל אני זוכרת שלפני כמה חודשים היה משהו עם בריאות, אז שיהיה לך טוב, ושכולם יהיו בריאים. זה חשוב ממש, אי אפשר לוותר על זה. 


היא פוכרת ידיים, אומרת לי ״תודה, על הרגישות שלך״. אני ממש לא בטוחה מי חולה ובמה, אבל היא האפירה יותר בכמה חודשים האלה מאשר בכל השנתיים שקדמו להן.


 


צדקתי. היא אמרה בפגישה שהיא היתה שמחה להמשיך, שהיא מרגישה שאנחנו עדיין מתפתחות בכל מיני כיוונים שונים בפגישות שלנו מפעם לפעם. צחקתי והדהדתי לה את איך שהרגשתי כשנוספו פגישות, שהוחמאתי שזו לא רק אני שרואה שזה לא סוף טבעי כל כך. היא אמרה שהיא היתה צריכה להצדיק את זה בפני המנהלת של המרכז ולא ממש היה לה הרבה מה להגיד להגנתה חוץ מ״לא יודעת, הוספתי אחת ואז הוספתי עוד אחת״. זה מצחיק. גם אנשים שהם לא אני עושים דברים בלי לדעת להסביר אותם. 


 


אני לא יודעת להפרד, אמרתי לה והיא אמרה ״את מדברת כאילו שיש מישהו שיש לו את הספר הוראות של פרידות״, ואני: ״גם פרידה היא טקס, ולטקסים יש חוקים״. כל הטיפול ממשיך להופיע, בפרקטלים, במהלך הרבה מהשיחה. מה שיש ומה שאין, מה שהשתנה ומה שרק טיפה הוצב בפרופורציה. 


 


היא גם אהבה את המתנה שלי. אני מקווה שגם אני אוהב את המתנה שלה: מכתב סיכום טיפול שהיא תעביר לגורם הרווחה הבא כדי להמליץ שיקבלו אותי מתישהו להמשך טיפול. ״את יקרה לי״, היא אמרה בחיבוק, וביקשתי ממנה: את יכולה להגיד את זה ככה שאני יכולה לראות אותך? כי אני לא יודעת להכיר אותה מהחיבוק שלה. זה לא עוזר להתחבק לפרידה בתור חיבוק ראשון, לא יהיה לי איפה להניח את הזכרון הזה ומה לעשות איתו. כשהלכתי, ביקשתי גם ללחוץ ידיים, כדי שהמגע יהיה מתוייג יחד עם הפנים שלה שראיתי כ״כ הרבה. 


 


מתסכל אותי חיתוך כזה, אפילו למרצים שאני אוהבת אני חוזרת להגיד שלום מדי כמה שנים, כי יש להם משרד ושעת קבלה.


פה זה פשוט סוף סופי כזה. להתראות, אמרתי לה, והיא אמרה כן? כן, גם אם לא במציאות, ודאי באיזהשהוא ייצוג פנימי :)


 


ואני ממש מקווה שכן. שיישארו לי השעות האלה של להיות נראית, הרגעים האלה שהיא דאגה לי בהם וכעסה עבורי בהם ושמעה אותי מתכרכמת ונמתחת ו״עובדת ממש קשה״. זה חשוב לי. זה אהוב עלי. 


והלוואי גם שזה יעשה מקום לעוד אנשים שיעשו לי טוב ומורכב וחשוב ולטובתי.

נכתב על ידי , 8/5/2017 20:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



It's in his kiss (that's where it is)


זה דווקא לא. כלומר, גם, אבל לא זה הנושא כאן.

את האהבה של ג׳ אני בעיקר רואה בתגובות שלו לגבולות שלי.

 

כשאמרתי ״לא טוב לי מספיק ואני רוצה עוד תשומי, שאיבדתי כבר תקווה לקבל ממך אז אני מעוניינת בזמן פנוי כדי למצוא אנשים שכן יתנו לי״ הוא אמר ״אללי, נראה שאת מרגישה פחות טוב בקשר הזה ממני, וזה אומר שאני צריך לתקן את זה, ובנוסף- שיהיה לך בהצלחה עם אנשים אחרים, חלק מההתמודדות תהיה לקבל גם את החלקים שלא הייתי רוצה״. ודווקא בתגובה המורכבת הזאת הוא אמר בפעם הראשונה ״רוצה״. וואי וואי.

 

אבל הפעם הוא לוקח על עצמו לארגן איזה אירוע קהילתי, אחרי שהמארגנים המקוריים עוזבים לחו״ל. הם הציעו להעביר את השרביט אליו ואלי, כורכים אותנו יחד. אני, עם זאת, לא מאד מעוניינת בלהכניס עוד שלוחות לקהילה הזאת כרגע, ובטח לא לאקראיים שמגיעים לאירועי קהילה ציבוריים. בעצם הפוך ממה שהצהרתי בפסקה הקודמת, אבל הסתייגתי קשות מלהשתתף.

היום הוא שאל אותי שוב מה עמדתי, הבהיר מראש ששמורה לי האופציה לסרב, וכשחיפשתי מעקף שיאפשר לי לטבול בזה ולהשאר יבשה, הבהיר לי שהוא אוהב אותי אבל אנחנו לא אורגניזם יחיד ויכולים לתפקד בנפרד, ושאפילו אם יעזור שתהיה אשה בצוות של האירוע, לא נגזר עלי להיות האשה הזאת ״רק כי עמדת לידי כשאני אמרתי שאני רוצה לעשות את זה״.

 

פייר? אהבתי את השחרור.

והיה לי נעים ואני באמת לא רוצה.

רק מה, השניים ההם, מאחורי הקלעים, אומרים שכדאי בכל זאת שאעזור לו. מאחורי הקלעים. כאמור, אם אפשר להשאר יבשה, אולי אעשה זאת. כי ג׳, ואכפת לי ממנו. אבל נראה לי שאני *יודעת* שאכפת לו ממני יותר משלשני האלה. 

 

נכתב על ידי , 6/5/2017 22:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצופת ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צופת ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ