לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2016

רוצה לומר


זה לא ממש היה שבוע של מדיטציה.

לא ישנתי מספיק שעות כדי לתמוך בזה (או בחיים נורמליים) והייתי ממש מעט מחוץ למעבדה.

ובכל זאת הספקתי לנסוע לת״א לפגוש מנחה פוטנציאלית, ואחרי זה להזמין את ג׳ להגיע גם להפגש.

אני שמחה שהצעתי מפגש מחוץ לבית למרות שמיד התחשק לי לבטל ולהצטנף איתו בדירה,

כי היה לנו כיף בחוץ באור. לא נפגשנו כבר המון זמן בשעות היום שלא כשאנחנו מתעוררים יחד.

 

חוץ מזה הצלחתי השבוע גם להזמין את עצמי לבית של ש׳ וע׳. זה גרם לשעת השינה שלי להתאחר דרסטית ובסוף ישנתי אצלן, אבל לפחות לא הייתי צריכה ללכת הביתה דרך ל״ג בעומר ויכולתי לדחוק אותו ממודעותי. היה נחמד ואני גאה בעצמי שטיפחתי את מערכת היחסים. לרוב אני מתבאסת שזה לא קורה מצדן במקום לדחוף קצת, אבל בזמן האחרון הן ממש נותנות לי הרגשה טובה ורציתי גם ללכת בכיוון שלהם. 

אז אני לובשת היום חולצה של השותפה השלישית, הכרבילה. החולצה גדולה ממידותי במידה אחת לפחות וזועקת ״בויפריינד שירט״. 

האלטרנטיבה היא שמלה די מוזרה שקניתי אתמול בשוק בשקל: היא בצבע אפור עם פסים בכתום זוהר, אבל זוהר ביותר. ואורכה לא קצר נורא אבל לא ממש מכובד ליום עבודה בעיני. אז מראה ה״נגמרו כל הבגדים הנקיים בבית״, אם כן :)

 

מנחה פוטנציאלית שכתבתי לה נמצאת בחו״ל והציעה פגישת סקייפ.  

עכשיו אני צריכה למצוא מחשב שיכול גם לצלם וגם לשדר וגם להראות כדי שזה יעבוד. שלי כל כך ישן שאין מצב בכלל.

 

כתבתי לת׳. היא ענתה.

עכשיו אנחנו במגעים לגבי פגישה שבה נדבר על למה אנחנו לא נפגשות.

אני בלופ.

הלכתי לא לישון במעבדה.

נכתב על ידי , 26/5/2016 10:18  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שממש קשה לי להשאר שוות נפש למולם


כשמישהו פותח סדנת גידול ירקות ״על עדן החלון״.

 

נכתב על ידי , 22/5/2016 20:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The elephant in the room


הו, אני מרוצה מהלינק הזה, לסרטון של להקה שמתייחסת בצורה נורא מוצלחת לשינוי המגדרי שעברה אחת מחברותיה. 

https://youtu.be/RtmijUzgXpo כדאי לכם מאד

 


 

השבועות האחרונים נורא סוערים.

יש לי פתאום כל כך הרבה מה לעשות ולחשוב.

להפגש עם מנחות פוטנציאליות, לירות לכל מיני כיוונים ולחפש מה יהיה איתי.

 

אבל גם חיי החברה שלי ממשיכים להפתיע. ולא להפתיע. 

 


 

כל כך עצוב לי בגלל העדר התקשורת עם ת׳.

בחצי השנה האחרונה, בכל פעם שראיתי אותה זו היתה יוזמה שלי. 

בחלקן הגדול של ההזדמנויות זה אפילו לא היה ממש בהסכמה שלה. 

פשוט הופעתי בחדרה ותבעתי תשומת לב. לרוב זה עבד, 

אבל לאט לאט התחלתי להרגיש יותר ויותר בזויה. ולא רצויה. 

ת׳, כשלעצמה, עוברת דברים מאד לא טובים, מרגישה אחראית ליותר מדי שלא בשליטתה, ובאופן כללי לא פנויה.

אני יודעת את זה, אבל זה לא עוזר לי. אני בכל זאת רוצה שהיא תהיה חברה שלי בחזרה. ועדיין כואב לי כשהיא לא. 

אתם זוכרים בספר של גרוסמן עם אהרון, שמשאיר את כל הסימנים הקטנים, את הברגים הפוכים בספסל ושורק שריקות מיוחדות ומאותת במראה אל תקרת החדר של חבר שלו, אבל חבר שלו עסוק באהבה חדשה, בדברים ״של גדולים״ וכבר לא מבחין ולא נענה? אני מרגישה שהדברים שלי, אפילו כשאני מתנסחת היטב ואומרת שאני רוצה תשומי, פשוט לא חודרים. יכול להיות שאני דורשת ממישהו שכרגע עובר סבל נוראי להתעסק בצבע של הסוס של נפוליאון. אבל *אני* הצבע של הסוס של נפוליאון, וזכותי המלאה להעלב ולהפגע כמה שאני רוצה. אולי אני שואלת מישהי שנמצאת בחו״ל אם היא רוצה להפגש בצהריים ליד הבית שלי. זה יכול להיות. אבל היא אמרה שהיא תהיה אצלי אתמול בשש וחצי, ומאז לא שמעתי ממנה, ואתמול היה ועבר. נכון, יכול להיות שבזמן הזה קרה משהו נורא. אבל זה לא אומר שלא מגיע לי טלפון של ״לא אבוא״. וזהו. אני מתוסכלת כל כך ופגועה מההצטברות של כל המקרים האלה ובעיקר בעיקר מרגישה נורא לא חשובה ולא מוערכת. וברור שזה מחוזק ומועצם על ידי הדחיה מתל אביב. אבל זו דחיה שכבר נמשכת ונמשכת. והחלק העצוב במיוחד הוא שבהתחלה היה לי ממש קשה לומר משהו על זה, אבל כבר זמן מה שאני אפילו אומרת. זה לא עוזר לי.

 

 


עם ג׳ המצב כל כך משונה. הזמנתי אותו אלי בסוף השבוע והוא נשמע כל כך רציני ועגום כשאמר לי ״אני מתלבט״. ואז יצא שקצת פתחנו את זה שבזמן האחרון אנחנו קצת מתישים זה את זה מרוב התלהבות גופנית. נפגשים ועושים כל כך הרבה סקס שאחר כך צריך ללכת הביתה להתאושש, והוא גם תופס לנו את כל רוחב הפס, לא אוכלים מספיק, לא שותים מספיק, לא מדברים בינינו מספיק. מצחיק, אבל לא מרגישים את האינטימיות מספיק.

אז החלטנו להפגש למפגש יותר עדין, עם בלי כוונה לעשות סקס. והיו לנו ערב ובוקר וצהריים ממש עדינים ורכים ומעניינים. דיברנו והתחבקנו וצחקנו וריכלנו ושיתפנו וישנו וקמנו והלכנו למקום עם דוכנים ולאכול יחד בחוץ. היה ממש נעים. כמו שלא היה לנו כבר הרבה זמן. ברור שצריך לחשוב איך לעשות את זה לא רק במובלעות מפני הסקס, אבל בינתיים אפילו המובלעת המלאכותית הזאת היתה מאד במקום.


 עוד מעט אני הולכת לישון. ברגשות מעורבים מאד.

לג׳ אמרתי במפורש שאני שמחה שהוא העלה את האישיו,

וכלפי ת׳ אני לא בטוחה אם להעלות את זה או פשוט להנמיך ציפיות לאפס ולהניח שמערכת היחסים מתה אלא אם יוכח אחרת.

 

נכתב על ידי , 20/5/2016 23:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצופת ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צופת ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ