לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


יש לך באופן קבוע ריח של ירקות

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015

ואם פרג וגם חרצית/ לכבוד החג קישטו ארצי




אז יופעים שבא אביב.

בשבת התעצלמכרקשות. התעצלתי בצל ותכצלתי בשמש במרפסת. 

תעצלתי באותו בגד שלבשתי ביום קודם ובשורטס שהם בעצם בוקסרים. 

התעצלתי וליטפתי את החתול והתמלאתי שיער ולא הלכתי להביא כלים מהאוניברסיטה למרות שרציתי שהם יהיו בבית.

ואז חברה מקבוצת שישי בערב שלחה אסמס: גזמנו את האמא של הגרניום, רוצה קצת? 

לא רציתי בהתחלה, אבל הזבובים שחגו במרכז הסלון גרמו לי להיזכר שגרניום מרחיק מעופפים. אז יצאתי.

עברתי לקחת את הצנצנות מהמשרד ואחרי הגרניומים הלכתי לעוד חצרות ואספתי פרחים לילכיים של מרווה מהחצר של יעקב ואת הגבוהים הסגולים האלה מהמלק״ש ואפילו התגנבתי באופן לא כל כך כשר לתוך ערוגה בשביל הורודים, שאליהם אני לוטשת עיניים כבר לפחות שבוע וחצי. 

ישבתי וגזרתי את כל הגבעולים באלכסון, שיחזיקו יותר, והנה, בדיוק כרהחשיך כבר, פרחים לשבת. 

 

אני כבר יומיים אוכלת ירקות, אורז ומש, וחוץ מכאב בטן מסוים הרוב ממש בסדר.

אתמול יצאתי לטיול וזה היה נפלא: מכר בא לאסוף אותי לפנות בוקר ונהג למצפה ושבנו לשתות תה בזריחה.

הוא צלם חובב עד מקצוען, צילם וצילם את הטבע, ואני צילמתי וצילמתי את מעשי ידי האדם שהיו בסביבה. אפשר להוציא צת הצנצנת אל הטבע, אבל אי אפשר לקחת ממנה את הסככה שבה היא עומית והגרפיטי שעליה. היה יפה מאד גם הנוף, כמובן. אבל לא רק רק הוא. 


 



מקווה שאתם יכולים להפוך את הראש לראות את זה. 

 

 

אחר כך ניקרתי באוטו כל הדרך לבאר שבע, ובסוף עוד השותף שלי שאל אותי ״מי זה היה שישן על הספה היום?״ :)

שוין.

 


 

שירי עצרה אותי כשדיווחתי לה על השיחה עם המכונף: 

רגע, אז טוב לך עכשיו? כמה טוב לשמוע!

 


כן. 

 

נכתב על ידי , 30/3/2015 08:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אשרי היודעים לחגוג


היה לי מאד כיף ביומיים הראשונים של סוף השבוע הזה. בערב עם ג׳ ובבוקר עם ג׳ ובצהריימיש עם האקס האהוב שלי ואחר כך בחזרה בבאר שבע. 


 


מקס ברנר היה אכזבה בהיבט מסויים והצלחה כבילוי משנה תודעה. השוקו ה״מר עם צ׳ילי״ היה עד כדי כך מתוק ועדין, שחשבתי בהתחלה שחל בלבול בהזמנות. אפילו שאלנו את המלצרית :) ברצינות, אצלי בבית אני שותה דברים מרים וחריפים מזה לתה של בוקר.  שקלתי להוסיף לכוס מהקקאו 100% ששוכן לי בתיק (סמים חוקיים הם חוקיים), אבל ג׳ אמר, ובצדק, ״עזבי, הקקאו יעלב״.  אחר כך, כשטעמנו מה מידת המתיקות של שאר התפריט, זה היה מובן פתאום שההוא כן ״מריר״. היו שם המון דברים מתוקים! קרפ וגלידה וקצפת והכל מרוח בתועפות שוקולד! ג׳ נשבר ראשון וביקש מים, אחר כך ״לא אכפת לי מה היתה כוונת המשורר, הנה קוביית תפוח שהיתה חלק מפונדו, אוכל *אותה* לבד״ וקינח ב״את יודעת מה היה מושלם בארוחה הזאת? סלרי!״. אני שתיתי את המים גם מהכוס שלו, נאבקתי כדי לגמור לפחות את השוקו המריר יותר (״אני זוכר שכן היה מריר מתישהו. אולי זה סניף של אשכנזים״) ובסוף הכרזתי על נבצרות בצער רב. זה כיף, מתוק. וזה כיף שיש גרסה קטנה של כל מיני דברים טעימים לנשנש. וזה כיף וכיף וכיף אבל שחיתות היא יותר משמחת במנות קטנות, מסתבר. 


 


היה מצחיק גם שבכל שולחן היה מישהו עם יום הולדת. לסדר לך גם זיקוק? שאלתי אותו, והוא ענה, לא, זיקוקים זה לא טעים, בואי נשמור את זה בסוד מהמלצריות. אבל בכל מקרה, עקרון שובך היונים היה מאד ניכר במקום הזה. לא היינו צריכים אפילו לדגום את האוכלוסיה, היא כבר הביאה את עצמה.


 


הלכנו גם את הדרך בחזרה לדירה ברגל (אני הנחתי בהתחלה שאוטובוס יהיה אופציה עדיפה, אבל לשנינו היה עודף סוכר להתמודד איתו), ובדרך עצרתי במרכול לקנות חסה ולימון.


אם יש משהו שהחוויה הזאת שכנעה אותי בו, זה שלא יזיקו לי קצת חסה ולימון בחיים. חושבת ברצינות לקחת איזה כמה ימים ל״ניקוי אביב״, תזונה שמורכבת ברובה מאורז ושעועית מש, והכי חשוב: ללא גלוטן, וללא יקירי האהובים, התבלינים. שמן זית ולימון כשרים. על האש כבר יש סיר, לא הצלחתי לוותר על זעתר. אני חושבת ש״דברים ירוקים״ חייבים להכלל בהגדרה הרחבה יותר. היום יהיה לי יום של סלט והתבשיל המפוקפק ההוא. מעניין אם בסוף היום יהיה לי חשק עז לשוקולד.


 


היה נהדר לישון יחד ולהתעורר יחד ואז להרדם שוב, כבדים ורגועים. מזמן לא רגעתי כך בחיבוק, אפילו לא באלה של ג׳. נזכרתי בזה כשטיילתי עם המכונף ותינוקתו מלאת הלחיים. היא הייתה עייפה ולא הצליחה להרגע ולהרדם. הוא עבר אל המושב האחורי, ליטף אותה ושר לה שיר קטן, וחזר. הילדה ישנה. היתה רק צריכה עזרה, ליטוף על הלחי והיא כבר נפלה שדודה. ככה נפלנו אל התרדמה הנוספת באותו בוקר. יד על הגוף, ליטוף על הלחי, והעייפות יכלה להתבטא איפה שקודם היה מתח. 


המכונף מקשיב בשקט ומשתדל לא לעוות פנים, לא אוהב לשמוע את הסיפורים שלי. אין לי בטחון וזה לא תמיד קל, כי הוא מחפש את השורה התחתונה. ״אני מודאג, כי אני רוצה שגם את תחווי הורות. אני מפיק לקחים, מזה שלקח לנו כל כך הרבה זמן. זו חויה מדהימה״. ועוד כהנה וכהנה ואפילו השעון הביולוגי בא לנופף לשלום בטיעוניו. 


השעון הביולוגי הוא ביולוגי, וגם שלי מתקתק באופן מסוים, אבל אני ממש לא חושבת שזה רלוונטי כרגע. ״ילדים אתה עושה עם מישהו שתרצה שיהיה ההורה של הילדים שלך, מכונפי. ואילו אני לא רוצה אותי בתור ההורה של הילדים של עצמי״. בסוף נעמדתי על רגליים אחוריות: אל תשים אותי בהריון לפני שאמרתי שאני רוצה. הו כן, סוגיית ההסכמה והכן הנלהב. גם כן הייתי מציעה שרק מי שעונה כן נלהב שיעשה ילדים, אבל אין לי מספיע נסיון וגם לא ידע מחקרי כדי להכריע אם זה קריטריון טוב. 


אחר כך הלכנו לחומוס ומשם כבר חזרתי לבאר שבע, מייצרת לעצמי ארוחת שישי על ידי הודעה לאופה השכונתית: אז איפה אוכלים הערב? היא עונה: שיהיה, אצלי. בשמונה וחצי ארוחה.


אני כבר אפיתי את האוכל לארוחת השישי הזאת לפני שבכלל עזבתי את באר שבע ביום חמישי. לפי מתכון של חברים: קוביות פלפל ועגבניה בתבנית, מעל זה שכבה של ״גראטן״ תפ״א, מה שזה אומר זה תפוחי אדמה פרוסים די, עם בצל מטוגן, מחית זיתים ואורגנו, ומעל כל זה עוד עגבניות בבלנדר ופלפלים קלויים שכבר היו. לתנור, ולחכות שתפה״א יתרככו. כמובן ששכחתי להכניס למקרר, אז ביקשתי בטקסט מהשותפים בחמישי בלילה לנייד מהתנור למקרר. ״נראה טוב, אפשר קצת?״ כתב לי השותף, ואז לא חיכה לתשובה. התשובה ״לא, זה לארוחת שישי וצריך להראות ייצוגי כשאני מגיעה לשם״ הביכה אותו מאד. מרוב פאדיחות על זה שבהחלט אכל ממנו, הוא ניקה לי את הכיריים במטבח :)


 


הגעתי לבאר שבע מוכת שרב ועייפה, הלכתי לאסוף קצת קניות מחברים שהיו מקסימים להציע לקנות משהו עבורי בסיבוב שלהם בשוק, והופ לשנ״צ מאוחרת, שמתוכה קמתי מטופשת לארוחת השישי. היה טעים מאד, המון מאפים הפעם, האופה הכינה קנלוני ממולאים בפסטו אגוזים ואחת המוצלחות האחרות הכינה דפי אורז ממולאים בקשיו ברוטב אדום, היו גם סלטים, אבל לא כמו בארוחת השישי של שבוע שעבר, שבה היו כשישה סלטים שונים. עניין של ניחוש ומצב רוח. 


החלק החברתי היה שמח ומטופש. עשרים שאלות של השבוע היה משחק שתיה. אם לא יודעים כגוף חבורתי, כל החבורה שותה. ידענו 15 מתוך עשרים! 


אחר כך הגיעה עת ה״חברים בוחרים פלייליסט״. היו מאמאס ופאפאס, אני ביישתי לוקומושין, ואת שיר הבטלנים, אבל שיוקרן במהירות מואצת. מסתבר שבגלל שזה היה שיר אירוויזיון, יש כל מיני גרסאות בשפות אחרות של שיר הבטלנים! כך מצאתי את עצמר יושבת לבד בסלון בסוף הערב, כשחזרתי כבר הביתה, נקרעת מצחוק מול תמונה של איש שמן באמבטיה בביצוע מושקע ביותר ב…איזו שפה זו בדיוק? LOL


 


שבת שלום ושמחה!

נכתב על ידי , 28/3/2015 10:14  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היפו אקטיבית


מחר זה הפיקניק של האנשים שהם פוליאמוריים או ידידותיים לפולי לכל הפחות.

החלטתי לא להכניס את עצמי לפינה שאני לא רוצה להיות בה. לא אלך הפעם. הדבר הכי קשה בזה כמובן הוא שאצטרך לשמוע את ג׳ מתלהב אחר כך מאיך וכמה היה. אבל האמת היא שבפעם האחרונה היה לי חשוך והומה ועמוס מדי ואני פשוט לא אוהבת להכיר אנשים בסיטואציות שאני חייבת לדבר איתם עכשיו אחרת לא אראה אותם יותר. זה מכניס אותי לויברציות של פאניקה. מעדיפה בהרבה מפגשי חברים מתגלגלים. ככה, במפגש החודשי, הכרתי את חדשנו. לפני כמה ימים התחלתי לעשות תכניות לפסח. והנה הוא הפסטיבל החצי שנתי של חובבי המד״ב והפנטזיה. והנה, זה גם אומר שחדשנו ואני כבר חדשים איזה חצי שנה. פלא חי. איך הזמן רץ כשלא מונוגמיים, בחיים לא הייתי יכולה להיות עם מישהו חצי שנה ולראות אותו ולתקשר איתו כל כך מעט, לו היתה זו המערכת המאסיבית בחיי. קצת גורם לי לחשוב. גם על זה שהוא עדיין חדש לי בהחלט, וגם על קבועי הזמן הכה איטיים שלי. מתחשק לי לחפש איפה כתבתי כאן לראשונה על המצחיקי. אנשים שאני איתם כמו מים בנתיבים, מתגלגלים זורמים זה לצד זה, נוח לי שהם שלי כל כך הרבה זמן. טוב לי בכך. אך כמה זמן ממתי שחברים יודעים שיש כבר מקום להשתמש בכינויי זיקה?

ג׳ דווקא מסתדר עם הפיקניקים האלה, בכל הפעמים האחרות הוא חזר עם ערימת שמות מעניינת בזמן שאני לכל היותר נצמדתי למוכרים לי או ניהלתי וריאציות על שיחת ה״מה, באמת קוראים לך צנצנת?״ עם כל מיני חדשים. ואז, כשאני פוגשת את המעניינים שבהם במקומות אחרים, זה משמח אותי מאד. אבל בשביל לפגוש אנשים שאני כבר אוהבת, למה ללכת למקום שיש בו ריכוז כה גדול של אקראיים שלא בהכרח מחויבים לאותם כללי הז׳אנר שאני מחוייבת אליהם? בקיצור, מהפיקניק הראשון בסדרה הזאת הבאתי את ההוא שהיה לי רע עד מה-אני-לא-הסכמתי-לזה איתו בלילה, ואני פשוט פוחדת. לא בריכה טובה בשבילי כנראה. גם לא ההמון, גם לא הצהרת המטרה, גם לא האירועההספציפי. קטני, את לא הולכת.

כשהייתי קטנה וממש לא רציתי ללכת למקומות אבל הרגשתי את דין התנועה, אמא שלי היתה אומרת ״אז תגידי שאני לא מרשה לך״. אני לא מרשה לי ללכת לפיקניק הזה. מותר להמנע לפעמים ומותר לבחור שלא.

במקום זה אני הולכת לטייל בשמש עם המכונף וילדתו יפת העיניים. שכונה בנויה בלב איזור חצי עירוני, מטיילים אל המרכז המסחרי שבהמשך השדרה, שכנים ומכרים עוצרים לומר שלום למתק. מתעניינים מה שלום, מוסרים ד״ש לאשתו, נועצים בי מבט תוהה. אחרי זה יהיה מאוחר ואני אוכל לחזור לבאר שבע שלי, אולי שוב אזמין את עצמי לארוחת שישי עם האופה השכונתית וחברותיה, היכן שהן לא יהיו. זה שישי שקט, עם עשרים שאלות ובדיחות על פוליטיקה ולא מעט דיבורי לסביות, כי רובנו. יהיה לי שישי שקט בלי התביעה של הקשחת הלב שאני צריכה בשביל ללכת לפיקניק הזה. מגיע לי לא לעשות לי דברים קשים. 

לפני כן אני נוסעת להתחבק עם ג׳. יש לו יום הולדת, ואנחנו הולכים לעשות את מה שהיינו עושים לולא היה לו יום הולדת, אבל לפני כן נצא גם החוצה. הוא יביא משחק קלפים ללמד אותי, ואני אמשוך אל המקס ברנר,  הראש של שנינו יהיה סחרחר גם באלה, אבל בעיקר באחר כך, ציפיה מתוקה היא משהו שהוא בעצמו ממתק, סוג של רוב מה שאנחנו נותנים זה לזה בחג הזה, שהכתיב אותו לוח השנה.

 

אני מתרגשת. לדעתי אוותר על תכניות גרנדיוזיות ואלך בפעם הראשונה לקנות ירקות בירקניה שמול הבית, שלא יחסרו לסוף השבוע ושלא יגבילו אותי בלחץ או בשעת החזרה למחר. 

 

לטובת האנשים האנלוגיים כמוני, שיש להם לפחות שעון אחד שלא מחובר לשום רשת: הלילה מעבירים שעון לשעה אחת קדימה יותר ממה שהיה. שעה פחות עם ג׳ בלילה או בבוקר, אבל הערב, נקווה, יפצה על זה. ואם לא הערב, אז הפעמים הבאות. ויום אחד מנוע הבטחון שלי יקרטע פחות.

נכתב על ידי , 26/3/2015 11:34  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצער לך וצער לי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צער לך וצער לי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ