לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caution , I bite



Avatarכינוי:  You Can Call Me D

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2018

rambling odd thoughts


סיימתי לעבוד שם.

אבל זאת לא הנקודה.

מאז שסיימתי יצא לי לראות לא מעט סרטים(כי מה זה חופש בלי להתבטט קצת?)

ובכל סרט שקשור באיזושהיא צורה למערכות יחסים רומנטיות מנסים להעביר איזה שקר שמצייר איזושהיא תמונה אופורית של רומנטיקה.

ואפילו הסרטים שמדברים על זה שהכל בולשיט ושצריך להתחבר למציאות בסופו של דבא בדרך קסם כזו או אחרת הכל מסתדר בדיוק לפי אותו חוסר היגיון שעליו הם ביססו את הטענה.

 

ואולי לא הייתי מאמינה לכל השטויות האלו אם ההורים שלי לא היו ההורים שלי.

האגדה גידלה אותי.

הם הקומדיה הרומנטית שבה כל האלמנטים ביקום מסתדרים רק כדי שהם יכירו אחד את השנייה.

ונשארים מאוהבים לנצח.

בעולם שבו כל החברים שלי חוו פרידות של ההורים שלהם וגילו בגיל מוקדם שהרומנטיקה, איך לומר? היא לא מה שהייתה, אני לא חוויתי דבר כזה.

מה בחיים שלי יכל לגרום לי להבין שזה לא עובד ככה?

ואולי בגלל זה סדרת האירועים של חיי התנהלה כפי שהיה, כדי שיהיה לי סיכוי להבין את זה סוף סוף.

ואולי זה פשוט המוח שלי שמעקש שצריכה להיות לחיים יותר משמעות מקיום חסר כיוון.

ואני חושבת על מערכות היחסים בחיים שלי.

על קשרי החברות שלי ומול חברים לעבודה וכן גם מולו.

איך שלא תגדירו את זה זה נשמע זול אבל זה לא ככה.

הוא הצצה למשהו אחר.

זה כאילו באנו מארצות שונות.

במרחק כמה קילומטרים.

ובכנות אני יכולה להגיד שטוב לי עם מה שעכשיו.

אני גם יכולה להגיד שאכפת לי ממנו, יש לי רגשות אליו למרות שהם לא מאוד רומנטיים, אבל מין ערבוב מוזר של אכפתיות ותאווה.

אני לא הייתי מתנגדת להעלות טיפה את התכיפות אבל לא בטוחה שאני רוצה יותר ממה שהוא נותן לי.

וכאן נתקעתי.

אני תוהה אם זה פשוט מערכות ההגנה שלי שצועקות "that's close enough" 

או בכנות חוסר עניין.

אם הוא היה מציע, הייתי מסרבת?

ואם לא, האם הסכמתי כי אני באמת רוצה, כי אני לא רוצה לאבד את הקיים או שאולי כי נמאס לי להיות לבד פשוט?

 

אני לא הייתי במערכת יחסים מונוגמית ומחוייבת מאז החבר הראשון שלי לפני כמעט 6 שנים.

אני טובה בלהיות לבד.

רציתי לאהוב להיות לבד אפילו.

כי האדם שהכי חשוב לאהוב בחיים שלך זה את עצמך.

ומשם אפשר לחלק לכולם וכמה שיותר, כל עוד נשאר לעצמי.

אבל האם כל הלבד הזה, כבר יותר מידי?

אולי זה פשוט לא קיים.

מ' אמרה שהיא חושבת שאין בשבילי מישהו בארץ.

ושבכלל אני לא שייכת לכאן.

אני לא יודעת אם אני מסכימה או לא.

אם אני לא של כאן אז אני בטח לא של קנדה, ואז, לאן אני שייכת?

איפה המקום שבו אני לא פראיירית אם אני נחמדה אבל עדיין יכולה להתעצבן כמו ישראלית?

 

אני בהתבוננות עצמית כבר הרבה זמן - אם כבר לבד אז לפחות מועיל, לא?

בהתחלה התנצלתי על זה כל הזמן,

כי זה הרגיש לא בסדר להגיד דברים כאלו...

אני אוהבת את עצמי.

אני חושבת שאני די פאקינג מדהימה.

אני אינטילגנטית, יפה, דעתנית, עקשנית, פדנטית, רגישה, מצחיקה(לעיתים), ואכפתית.

אני חושבת שאני בחורה הזויה, עם טווח רגשות מטורף שנע ברכבת הרים ואין נהג,

אבל שכל מי שהכניס אותי לחיים שלו הרוויח רצח.

לא ברור לי למה החברה מכתיבה לנו לשנוא את עצמינו.

למה זה לא בסדר להיות מודע לעצמך, יתרונות וחסרונות כאחד ולסלוח לעצמך שאתה לא מושלם, ולאהוב את עצמך,

ולא להתפשר על פחות ממה שמגיע לך?

אני לא אסתובב וארק את זה לכיוון של מי שמוכן להקשיב,

זה באמת דושי ומגעיל,

אבל זה גם נותן לי את הביטחון לשחרר מהציפיות של אנשים.

או ממה שאני חושבת שאנשים מצפים ממני.

ופשוט להיות, להיות אני,

איך שטוב לי ומתי שטוב לי.

 

אבל למרות שאני אוהבת את עצמי,

אני עדיין מריגה קצת לבד.

ובא לי מישהו לגרור למסעדות רק כדי שנוכל לחלוק הכל ואני אוכל לטעום עוד דברים,

או שילך איתי לכל הסרטים שחברות שלי הולכות עם הבני זוג שלהן כי זה לא כיף על הלפטופ כל הזמן.

כל כל מיני דברים אחרים שבא לי לנסות ולעשות ואין לי פרטנר.

אבל למה אני צריכה פרטנר?

זה לא שאני לא יכולה לעשות את הרוב לבד.

אבל יש קטע כזה בחיים,

הם הרבה יותר כיפיים כשיש עם מי לחלוק חוויות.

וכנראה זה עוד אחד מהדחפים הקדמוניים שלנו שנועדו לגרום לנו להתרבות.

אבל למה להילחם בזה?

 

עכשיו מאוחר.

ואני עייפה ונקטע לי חוט המחשבה.

ואני בכלל לא הולכת לעבור או לקרוא לפני שאני מפרסמת אז אם משהו דפקט TOUGH SHIT

 

אם קראתם עד פה,

תודה שלקחתם חלק במחשבות האקראיות שלי מהימים האחרונים.

D

נכתב על ידי You Can Call Me D , 10/4/2018 04:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



21,940
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לYou Can Call Me D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על You Can Call Me D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ