לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caution , I bite



Avatarכינוי: 

בת: 19

MSN:  תשאירו ואני אוסיף^^





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

פוראבר אלון


אז ישבתי עם חברות היום ומכל השיחות עלה מוטיב חוזר.


אני ממש ממש גרועה בלקלוט סימנים.


או רמזים.


 


בהתחלה ישבתי עם חברה אחת ודיברנו על אינטילגנציה רגשית ואספרגר וכו'.


חצי מהזמן אמא שלי בטוחה שיש לי רמה נמוכה של אספרגר כי אני לא קולטת דברים אם לא אומרים לי אותם חד וחלק.


רוב הזמן אני לא תופסת נימת דיבור(כאילו אם צועקים עליי אני מן הסתם מבינה שמשהו לא טוב הולך כן?) ובדרך כלל צריכה שיגידו לי משהו חד משמעי כדי להבין אותו, אם זה קשור לרגשות.


דברים בסיסיים כמו אהבה וכעס. אני לא מבינה אם זה לא בא לידי ביטוי במילים. אני לא מרגישה שההורים שלי אוהבים אותי רוב הזמן. אני יודעת שתיאורטית זה נכון וכשאומרים לי שאוהבים אותי אז אני מאמינה. 


רוב הזמן אני בטוחה שזה סתם כי אני נזקקת ועלובה וצריכה אישור מהסביבה שלי אבל אז אני נזכרת שיש לי אנשים במשפחה עם אספרגר ובכל הפעמים שאמא שלי תהתה בקול רם.


זה מתסכל כי מבחינה לוגית יש לי הבנה די עמוקה באינטיליגנציה ריגשית אבל אני לא יודעת ליישם את זה בפועל. 


 


 


אחר כך עוד חברה הצטרפה ודיברנו על בחורים שהיו ולא היו.


העלתי את הבחור שתמיד יהיה THE ONE THAT GOT AWAY.


הייתי דלוקה עליו בקטע מעצבן במשך רוב י"ב. למדנו יחד ביולוגיה ושנינו היינו המצטיינים בכיתה אז גם היינו לומדים למבחנים ביחד לפעמים(הוא תמיד קיבל איזה שתי נקודות יותר ממני המעצבן) ורציתי אותו כל כך.


פעם אחת נשארנו עד די מאוחר בבצפר ללמוד ואז הוא אמר שהוא רעב ושאל אם בא לי לבוא איתו לאיזה מקום ליד. אמרתי שכן, בסה"כ לארח לידיד חברה וזה גם נתן לי עוד קצת זמן לרצות אותו. הוא הזמין ושאל אם בא לי משהו, אמרתי שלא. כשסיים לאכול שאל אותי שוב "את בטוחה?" ואמרתי שלא וגם ככה אין לי עליי כסף...


ואז הוא אמר "כן, כי הייתי נותן לך לשלם" או משהו בסגנון והסתכל עליי כאילו אני משוגעת. לקחו חודשים עד שהבנתי.


אחת החברות שלי כל הזמן אמרה שהוא רוצה אותי ואני לא האמנתי לה, כי לא חשבתי שבחור כל כך מוצלח יוכל לרצות אותי. ובאופן כללי דברים כאלו בדרך כלל לא מסתדרים בשבילי.


בנתיים עברו כמה שבועות והכרתי מישהו, הוא היה החבר הראשון שלי.


היינו בין מבחני בגרות אז לא יצא לי לראות את הבחור ההוא כמעט ולמרות שהיה לי חבר הוא עדיין זמזם לי קצת בראש.


ואז הגיע היום של הבחינה בעל פה על העבודת מחקר(2 יח' מתוך החמש) הקבוצה שלו הייתה לפניי או אחריי אז בזמן שחיכינו שיקראו לנו דיברנו בינינו ואיכשהו יצא שאמרתי משהו "חבר שלי..." וואטאבר,לא זוכרת. המבט בעיניים שלו, "יש לך חבר?", זה הרגע שהבנתי שיכל להיות לי משהו שבאמת רציתי.


ורק בגלל שהייתי חסרת ביטחון ומטומטמת מכדי להבין שכל המילים ההן, המבטים, הם לא היו "עדי בוהה בכמיהה והוא מחייך לידידה". היה יכול להיות שם משהו כל כך מתוק.


 


מערכת היחסים הראשונה שלי יכלה להיות הדדית ומתוקה וכמו שחבר ראשון אמור להיות.


ולא בחור שגורם לי להתאהב בו, משקר לי שיש לו רגשות אליי, מתייחס אליי כאל שולית וחסרת חשיבות ואז נפרד ממני ואומר שהוא שיקר לי כל הזמן שיצאנו. הוא שבר לי את הלב ורק עכשיו אני סופסוף חושבת שאולי אני אוכל לצאת עם מישהו אחר. אחרי יותר משנה מאז שנפרדנו ופאקינג יצאנו חמישה חודשים. הזבל ידע שיש לי בעיה לסמוך על אנשים, שברגע שאני נקשרת למישהו אני לא משחררת, גם אם הבנאדם הזה משתין עליי בקשת אני שם לקבל את זה. הוא ידע שאם אני אוהב אותו הוא יהיה חייב לשבור לי את הלב.


 


כל כך עצוב לי, כי הזיכרון שלי יכל להיות נכון ומתוק ומושלם עם בחור נכון ומתוק ומושלם והסיבה היחידה שזה לא קרה זה בגלל שאני מטומטמת שלא יודעת להבין רמזים. אני יכולה להישבע שכל בחור בעולם מבין רמזים יותר טוב ממני.


הכי ביאס אותי זה כשראיתי אותו לפני כמה חודשים, דיברנו קצת והיה כל כך ברור שכלום לא יקרה כבר. כשדיברתי איתו פתאום שמתי לב שהוא פחות נחמד, נראה פחות נלהב לדבר איתי. למה לא הבנתי את הכל כשזה יכל לשנות משהו?


 


אני לעד אשאר תקועה לבד, ממציאה לעצמי חבר דימיוני שיפיג את הבדידות כי אני כל כך סתומה שאני לא יודעת לא להבין ולא לתת רמזים.


קראתי מחקר על זה שגברים זקוקים להמון עידוד בשביל לעזור את האומץ להתחיל עם מישהי, בממוצע בחורה צריכה להעביר רצף של כשישה סימני התעניינות בדקה(או משהו כזה, זה מה שאני זוכרת, זה היה די מזמן) כדי שבחור ירגיש מספיק בטוח לפנות אליה. ביום שקראתי את זה(או שזה היה בדוקומנטרי שראיתי??) ידעתי שאבוד לי.


קשה לי להראות חיבה אפילו לחברות שלי. הבנאדם היחיד שאני מסוגלת להביע כלפיו חיבה באופן מופגן זה סבא שלי. אבל זה כי הוא הבנאדם היחיד שאני סומכת עליו בעיניים עצומות, שאני יודעת שלעולם לא יפגע בי.


 


 


שורה תחתונה,


עדי תשאר לבד לנצח כי היא פוסטמה.




נ.ב. מה נסגר שאני כותבת בראבק לאחרונה? לא כתבתי כל כל הרבה מכיתה ט' לדעתי 0.0

נכתב על ידי , 24/4/2014 05:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

19,890
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittle Miss D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Little Miss D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ