לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caution , I bite



Avatarכינוי: 

בת: 20

MSN:  תשאירו ואני אוסיף^^





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015


אני לא מסוגלת להמשיך לעשות את זה יותר.

לעבוד כל היום, לראות את חברים שלי פעם בשבוע במקרה הטוב.

לנסות לחיות בבית שלי עכשיו אחרי שאח שלי חזר.

אני לא מסוגלת להיות נחמדה לאבא שלי ולקבל תשובות עוקצניות, כועסות בלי שום הצדקה או סתם מגעילות בלי שם קשר למה שאני אמרתי.

לפעמים אפילו לא במילה סתם יד שאומר לי ללכת או לסתום את הפה.

ולא תמיד כשאני מדברת איתו בכלל.

לפעמים סתם מטריד אותו כשאני מקיימת אינטראקציה עם בן אנוש.

או אמא שלי שאני לא רואה גם ששתינו בבית כי אין לי שום עניין בלנהל איתי קשר.

אני רואה אותה יותר מאז שאח שלי חזר מאשר שראיתי אותה כל הזמן שהוא היה בחו"ל.

ממש קשה להבחין מי יותר מעניין אותה...

במיוחד כשיש לה זמן לדבר איתו על שטויות אבל אין לה דקה לשמוע שקיבלתי העלאה במשכורת.

 

או אח שלי שתמיד צריך להיות יותר.

תמיד יותר כואב לו,

יותר קשה לו,

הוא יודע יותר,

הוא מוצלח יותר,

הוא חשוב יותר,

הוא יכול יותר.

אפס יכולת לפרגן לאחרים או לתת למשהו להיות של מישהו אחר.

הזמן שלי אף פעם לא חשוב אבל שלו קריטי.

אני מנסה לקרוא את העיתון לפני העבודה, יש לי עשר דקות לקרוא את הטור שאני אוהבת, לנעול נעליים ללכת לשירותים ולהיות בעבודה.

ולא משנה כמה אני אומרת לו,

הוא חייב לדבר איתי על דברים שהם לא רלוונטיים ולפעמים גם לא מעניינים.

 

אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה בתחושה שלאף אחד בבית הזה לא אכפת ממה שקורה איתי,

או מה חשוב לי או מעניין אותי.

אני תמיד אחרונה בסדר העדיפויות.

לי לא מחכים לפני שמתחילים לאכול, כולם קמים לפני שאני מסיימת.

אני צריכה לאכול לבד.

אני צריכה להתקלח רק כשזה לא מפריע לאף אחד כי אף אחד לא דמיין שהוא ירצה להתקלח באותו רגע.

אני צריכה לקום 4 שעות לפני העבודה כדי לצחצח שיניים כי אולי מתישהו בטווח הזמן הזה אבא יחליט שזה מתי שהוא צריך להיכנס לחדר אמבטיה ולמרות שהוא ימשיך לשבת ולעבוד עוד שעה וחצי אני לא יכולה להכנס כי הוא "עוד שנייה נכנס".

 

נמאס לי שאמא שלי עושה את הכביסה של כולם חוץ ממני בלי להגיד לי ואז אין לי מה ללבוש לעבודה.

ואני צריכה לחזור ב12 בלילה ולהתחיל לעשות כביסה.

ולחכות שהמכונה תסיים כדי להעביר דברים למייבש.

 

 

בא להרגיש שאכפת להם, אבל זה פשוט לא יקרה.

כי הם לא הטיפוס.

הם לא הטיפוס האכפתי והאוהב.

ואני לא הטיפוס שאוהבים ככה.

אני הטיפוס שאוהבים בשקט, בלי להגיד בלי להתייחס, בהנחה שתמיד אהיה שם.

וכנראה שזו הנחה הגיוני כי ב99% מהזמן זה נכון.

לא משנה כמה רע מתייחסים אליי, אני תמיד חוזרת.

זה חיסרון כל כך משמעותי כי באיזשהו מקום אני מבינה שזה מקרין שאם לי לא אכפת מעצמי מספיק כדי לקום וללכת,

למה שלאחרים יהיה אכפת?

אבל לא משנה כמה ניסיתי, כמה הבטחתי לעצמי ואמרתי שהפעם זו הפעם האחרונה...

אני תמיד חוזרת.

 

 

How do make other people love you?

How do you get them to actually care?

 

הקטע ההזוי הוא כמה המשפחה שלי לא מכירה חלקים בי.

הם כל הזמן אומרים כמה שאני דומה לאבא שלי.

וזה נכון בחלקים מסוימים.

אבל הם לא רואים את כל הדברים שאנחנו כל כך שונים בהם.

הם לא רואים כמה שאני שמחה כל פעם לראות אותם וכל פעם הם שוברים אותי כי להם זה לא מזיז.

או כמה אני צריכה שיגידו לי ויראו לי שאוהבים אותי כי אחרת אני פשוט לא מרגישה את זה.

כן זה מציק ונזקק אבל זאת העובדה. אם לא מראים לי, אני לא מרגישה.

אולי גם לי יש רמה כזו או אחרת של אספרגר(אלוהים יודע שיש את זה במשפחה), או שזה בגלל ההפרעות קשב, או שאני סתם יצור.

אבל ככה אני.

וזה אפילו לא ממש צריך להיות הפגנת אהבה מטורפת.

זה באמת לשמוח לראות אותי,

זה לרצות לשמוע מה יש לי להגיד ומה עובר עליי.

זה להבין את ההומור המוזר שלי ולצחוק גם אם זה לא ממש מצחיק.

זה להתנהג כמו סבא שלי שנראה כאילו הוא היחיד שמבין איך לגרום לי להרגיש אהובה.

 

אוף.

בדרך כלל לכתוב גורם לי להרגיש יותר טוב. אפילו קצת.

הפעם אני סתם מרגישה מיואשת.

ועצובה.

 

וכואב לי הראש ואני רוצה חיבוק, טוב כזה, ארוך שהבנאדם השני לא מנסה להתנתק לפניי.

או אפילו את החתולה שלי בעבודה שכנראה אוהבת אותי יותר מהחתולה שלי בבית. כי היא תמיד שמחה לראות אותי ותמיד באה כשאני קוראת לה.

ותמיד נרגעת כשאני מלטפת אותה, אפילו אם זה בבטן.

נכתב על ידי , 18/1/2015 21:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





20,367
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittle Miss D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Little Miss D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ