לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caution , I bite



Avatarכינוי: 

בת: 20

MSN:  תשאירו ואני אוסיף^^





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015


אני נורא מתוסכלת מהעבודה שלי כרגע וסתם צריכה לשחרר קצת קיטור.

נורא קשה לי בזמן האחרון.

המסעדה סגרה את המשלוחים והשאירה אותי ועוד 4 בנות שיתפקדו כמחלקת TA.

נאמר לי יותר מפעם אחת שאני העובדת שחשובה להם הכי הרבה(בפעם הראשונה בשיחהמשבה נאמר לי שמפטרים את כולם, אם אני רוצה להישאר ואם כן אז כמה משמרות אני רוצה כדי שהם ידעו כמה אנשים להשאיר כי אני לא יכולה להיות היחידה שעובדת...)

אז אני עובדת במקום שצריך אותי יותר משאני צריכה אותם.

זה לא אומר שלא היה טוב שם עד לא מזמן.

המקום מאוד קרוב לי הביתה, השעות היו נוחות, קיבלתי משכורת סבבה תמורת עבודה שהתמודדתי איתה...

ואז סגרו את המחלקה העבירו אותנו לכוך רותח וחסר אוויר(ובמשך כמה ימים גם חסר תאורה).

כל יום לקחו מאיתנו משהו אחר.

כל יום הוא מאבק חדש על משהו חדש.

אין יום שעובר חלק.

זה לא קרה, כבר חודש.

וכל פעם שאני מגיעה לאיזשהיא הבנה של איך המרחב עבודה שלנו צריך להיראות כדי שנוכל לתפקד, לוקחים לנו עוד משהו.

פרט למנהלת של המסעדה, בכל פעם שפניתי למישהו מצוות הניהול בנוגע לבעיה או שאלה או דאגה שהייתה לי התשובה שקיבלתי הייתה בסגנון ה"'סתדרי אין לי זמן להתעסק איתך זה לא חשוב מספיק".

בנתיים כבר חודש שאני עובדת כל סופ"ש הרבה יותר מידי, ולא מספיק בשאר הימים ככה שאני לא מגיעה למספיק שעות שיסגרו לי משכורת מספקת וזה אחרי שהעלו לי את המשכורת.

השבוע עשיתי כפולה אתמול(חמישי) היום(שישי) ומחר וביום שאחריו אני עובדת בבוקר.

אז מיותר לומר ששוב לא היה לי סופ"ש. זה מציק לי כי היה חג השבוע.

חג שלא היה לי מתי או איך לחגוג.

חג שבו חברים שלי יצאו ואני הייתי תקועה בעבודה לבד בחדר שמרגיש כמו סאונה לא כיפית.

 

כשאני מתבאסת על זה שהלך לי כל הסופ"ש כרגיל אני לא רוצה לשמוע מהמנהלת החדשה שלי או מאיזשהו אחמ"ש מטומטם שגם לו לא היה סופ"ש - אני יודעת מתי עבדתם כי אני הייתי פה ואתם לא!!!

ועם כל האהבה והכבוד ומה לא, זה לא עוזר לי לדעת שלכם גם לא הייתה הזדמנות לצאת וזה גם לא ממש מעניין אותי באותו רגע.

זה לא פחות מבאס, זה לא פחות מתסכל זה סתם מעצבן.

כי אולי השבוע לא היה לכם סוף שבוע פנוי - לי לא היה אחד כל החודש.

יותר מחודש שאני עובדת חמישי-שישי-שבת. כשיומיים מתוכם הם כפולה ואחד מהפ משמרת בוקר, כדי שגם אם חשבתי לצאת מתישהו - אז לא.

ואז אני מקבלת את הסידור שלי לשבוע הבא.

בפעם באלף שנה שאני מגישה רק 8 משמרות במקום 10. היא נתנה לי רק 6.

אבל הכי דפוקות בעולם.

ראשון-שלישי בבוקר לבד. חמישי-שבת ערב. שישי ושבת בערב פאקינג לבד.

למה נראה להם שזה הגיוני לשים טלפנית לבד בשישי בערב?! שזה בערך הערב הכי עמוס בשבוע.

אז נכון היא לא שמה אותי בבוקר. אבל בגלל שאני אהיה לבד אני אתקע שם עד מאוחר. הרבה יותר מאוחר מתמיד. אז כן, גם השבוע - לעדי אין סופ"ש.

וזה שאני לא עובדת ברביעי? זה כי חסמתי את היום הזה, לא שזה מנע ממישהו לשאול אותי אם בא לי לעבוד בכל זאת.

 

נמאס לי שהמשמרות הכי מעצבנות כל הזמן נופלות עליי. שאף אחת אחרת בכלל לא מגישה מספיק משמרות ואז ישר באים אליי.

אבל כשאני צריכה משהו אז זה לא מספיק חשוב. 

 

העובדה שהמנהלת של המסעדה התחייבה שאני אגיע ל150 שעות שווה ל0 כי בקושי גירדתי את ה120. 

והיה לי באמת טוב, במשך הרבה זמן. יכולתי לעבוד במקום אחר ולהרוויח קצת יותר כסף. יכולתי לעזוב שהציעו לי יותר כסף במקום אחר אבל בחרתי להישאר כי חשבתי שזה מקום שידאג לי.

אבל הם רק מדברים וכשמגיע רגע האמת אני נדפקת כל פעם מחדש.

ומה יהיה כששתיים מתוך החמש יתגייסו בחודש הבא?

נשאר אני, תלמידת התיכון והחיילת שיכולות לעבוד רק שלוש משמרות ערב כל אחת? אני אעבוד 11 משמרות בשבוע?

לא רוצה!

אני בת פאקינג 20! ברור שאני רוצה לעבוד ולהרוויח כסף אבל אני רוצה גם לחיות! אין לי מה לחפש במקום שרק לוקח ממני.

שאני כל הזמן תקועה בעבודה ואז עייפה מידי כדי לראות אנשים. לא נשארו לי כבר כמעט חברים כי אין לי זמן לתחזק קשרים.

 

אני לא יכולה לספר את כל זה לחברות שלי כי כל מה שהן יגידו לי זה להתפטר שוב.

עכשיו אני לא אגיד שאני לא שוקלת את זה ברצינות, כי זה יהיה שקר.

אבל נמאס לי לשמוע תשובות כאלו, שלא באמת עוזרות, ולא מנחמות באף צורה.

זה בדיוק אותו סיפור כמו עם העבודה.

במקום להגיד לי "זה מה יש"

תגידו " אני מצטער/ת שזה המצב כרגע, הייתי באמת רוצה לעזור אבל אין לי איך" ותתכוונו לזה.

תנסו לעשות משהו ואז תחזרו ותגידו שאתם לא הצלחתם במקום לומר לי מראש להסתדר לבד.

 

נכון שזה נחמד להרגיש חשובה, שאני מי שהם הכי צריכים אבל אני צריכה תמורה שוות ערך ולא רק שיגידו לי אלא שיראו לי שהם רוצים שיהיה לי טוב ולא כל פעם לדפוק אותי.

 

ולשאול אותי "אז למה את מגישה את המשמרות האלו" חושף את הצד הישראלי המגעיל.

אני מגישה כל מה שאני יכולה לעבוד, לא כל מה שאני רוצה. אם כולן היו עושות את זה לא הייתי נדפקת כל הזמן.

אם לא הייתי מגישה את המשמרות האלו היה קורה לי מה שקרה השבוע, שילחצו עליי לעבוד כי אין אף אחת אחרת.

אם אין אף אחת אחרת שתעבוד תפטרו אותן ותמצאו עובדים חדשים.

כשכל הצוות הוא חמישה אנשים אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לקחת אנשים שמוכנים לעבוד רק בתנאים מאוד מסויימים שממש נוחים להם.

אין לי בעיה לעבוד בסופי שבוע.

זה לא כזה קריטי לי לצאת כל סופש.

בכלל בכלל לא.

אבל פעם פעמיים בחודש, אי אפשר לסדר את המשמרות הפוך? שהן יהיו שישי ערב שבת בוקר ואני אהיה שישי בוקר שבת ערב?

או חס וחלילה שבמקום שתי כפולות בסופ"ש אחת תהיה ביום שני?

אני לא יודעת מה לעשות,

כי נותנים לי חרא משמרות וחצי מהזמן הם לא מספיק משמרות.

וזה מרגיש לי מגוכח לבוא ולדבר עם הצוות ניהול על זה.

כי כאילו אני מתבכיינת.

אבל זה מוציא לי את החשק לבוא לעבודה.

 

בכל מקרה ממש מאוחר. אני גם ככה לא אשן מספיק.

הלכתי לישון כמה שאני יכולה.

 

סורי שכזה חופר וכנראה גם חוזר על עצמו אני לא מאופסת בכלל.

מסכן מי שקרא את כל זה(אם בכלל) תנחומיי.

 

לילה טוב.

סעמעמעמק.

נכתב על ידי , 7/3/2015 03:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





20,500
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittle Miss D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Little Miss D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ