לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caution , I bite



Avatarכינוי: 

בת: 20

MSN:  תשאירו ואני אוסיף^^





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

המוות הוא דבר מוזר


המוות הוא מוזר.

מוזר לחשוב שמישהו, פשוט מפסיק.

הוא מפסיק לנשום, הלב שלו נודם.

הוא מפסיק לחשוב.

מפסיק לדבר, לחייך, להיות חלק.

זה מוזר שמישהו פשוט...

פשוט כבר לא.

 

לפני קצת יותר מחודש סגן רועי פלס נהרג בעזה.

אני הכרתי אותו, הרבה מאוד זמן.

לא מאוד מקרוב,

מספיק כדי להבין כמה זה כואב.

פלס היה חבר של אחי הגדול.

אני לא בטוחה אם מהגן או מכיתה א'.

הוא היה חלק מ"החבורה".

החבורה היא קבוצה של חברים של אח שלי.

ההורים של כל הילדים שם הם חברים של ההורים שלי.

אבא שלי למד עם אמא של פלס באוניברסיטה.

הכרתי את פלס בתור אחד החברים של אח שלי.

אבל הוא, יותר מכל החברים האחרים, תמיד היה נחמד אליי.

תמיד גרם לי לחייך.

הוא היה נחמד אליי כשלא היו הרבה אנשים אחרים שהיו נחמדים אליי.

הוא תמיד חייך.

בראש שלי, אני עדיין זוכרת אותו רזה עם משקפיים.

אולי בגלל שבשנים האחרונות לא הייתי הולכת למפגשים של "החבורה" אז זאת התמונה שבראש שלי.

פלס שיחק כדורעף עם אח שלי.

בקבוצה שאח שלי התחנן בפני אבא שלי להקים.

הקבוצה שנפתחה כי אחי חיפש ואסף מספיק ילדים שיצטרפו.

שאבא שלי אימן.

 

אני יודעת שזה לא כמו אח שלי, שלא יכל לחזור לארץ ללוויה.

או שאר החברים שלו.

אבל הוא נגע בחיים שלי.

 

אני יודעת שתמיד אומרים דברים נפלאים על כל הבחורים שלנו שנהרגים.

לקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.

רועי באמת זרח.

כל מה שאמרו על החיוך המדבק שלו, נכון.

כל מה שסיפרו על איזה בחור נחמד וחמוד ונעים, נכון.

זה כואב וזה עצוב.

הייתי בהלוויה, ובכיתי.

אחריה ישבתי עם חברה.

ואחרי שבוע וחצי, שבועיים, עם מרוצת החיים הכאב וההלם שכחו קצת.

ואז לפני יומיים מישהי בעבודה, מהשכבה שלו, סיפרה לי שמארגנים שירה בציבור לזיכרו בבית הספר בו למדנו.

זה לא מוזר כמו שזה נשמע, בגודרון כל יום שישי יש שירה בציבור.

ואז אתמול בערב הייתה פרסומת בטלוויזיה.

עם השיר "מכתב לאחי".

השיר שאחד החברים הקרובים שלו שר בלוויה.

ומשהו בתוכי נסדק.

 

אני רק עכשיו ממש קולטת שהוא כבר לא.

הוא כבר לא יחייך.

הוא כבר לא יגרום לכולם לשמוח.

אני כבר לא אראה אותו יותר.

זה לא נתפס.

אני לא מצליחה להפנים את זה.

זה כאילו הוא נסע לאנשהו.

הוא בטיול אחרי צבא שלו.

לא יכול להיות שהוא כבר לא.

 

 

אני נורא רוצה ללכת לשירה בציבור.

אבל היא בתשע בבוקר.

ויהיו כל כך הרבה אנשים שאין לי שום עניין לחלוק איתם את הרגעים הפגיעים האלו.

וכואב לי הראש.

אם אני אצליח לקום זה יהיה נס.

 

וזה הרגע 
הנה באה השעה 
מה תביא איתה הרוח 
מה ימיס את הדממה 
ויש סיבות לכל דבר 
יש חלום שלא נגמר 
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר

 

הלוואי והוא מחייך שם למעלה.

הלווואי והוא מאושר.

רועי פלס ת.נ.צ.ב.ה

נכתב על ידי , 5/9/2014 03:32  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





20,285
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittle Miss D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Little Miss D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ