לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מעבר למטריקס


מחשבות על המציאו(יו)ת במאה ה21 (או: מיומנו של סוליפסיסט מגלומן ונרקסיסטי במיוחד).


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

אפוקליפסה, עכשיו! (אופטימיות אחר כך).


יש ריח של גופרית באוויר. וקר. מאוד קר. לפני כמה ימים הגיע אלי "מכתב". עוד לא קיפלתי אותו לפוזה "קריאה" וכבר העובדה שזה היה נייר מדפסת וה'בס"ד' שביצבץ בפינה אמרו לי שאני הולך לבזבז כמה שניות מהחיים שלא יחזרו אלי. היום בעיתון, אותו חרא, בפינה בולטת. יש גם אתר.
כוסעמק.
כוסעמק..
כוסעמק...

יש לנו אובססיה לתחזית אפוקלפיטית. ולא- ממש לא רק לדתיים. אני מנייאק אם אף אחד מכם לא ניתק את המחשב מהחשמל והסתכל על העולם מבעד לרווחים בין האצבעות שכיסו את הידיים אי שם בסוף 99, כשכל הבלגן עם הספרות שהיו אמורות להתחלף ל00 היה בשיאו. וגם היה לפני, כל הקטע עם עירק. אני לא בדיוק טיפוס רגוע במצבי לחץ שקשורים בחיים ומוות (או שלא קשורים בהם כלל, אבל לי נראה כשכן). כשהייתי ביסודי, לא זוכר מתי, פרצה שריפה בבניין שבו אני מתגורר. והאמת? רציתי לקפוץ מהחלון. דבר שהיה מביא מוות ודאי, אבל היי, העיקר להנצל מהשריפה! כשהייתי ממש קטן, יש תמונה שאני זוכר טוב במיוחד. שימו לב לזה:
תוכנית בידור מוזרה. בתוכנית המוזרה יש איש רוקד עם מסיכת גז סובייטית טיפוסית. זה נראה לי מאוד מוזר. עוד סמל שהתקשר לזה היה סמל של פיל מואנש שעושה את סימן הV- וזה היה סמל של ה"מגסון" הרוסי (הפלייסטיישן של תחילת ה90, לטובת הצעירים שבינינו). המשחקיות של הפיל, והמוזרות של המסיכה, אולי השפיעו עלי. לא יודע... קשה להסביר את ההרגשה הזו. זו כבר נוסטלגיה כי אני לא מפחד ממסיכות גז, כי אפילו לבשתי אחת, אבל עדיין. טוב נחזור לנושא.

השאלה שאני שואל היא למה יש לנו אובססיה לאפוקליפסה? בזמנים כאלה אני מצטער שאני לא יודע פסיכולוגיה. אבל מנקודת המבט שלי? זו הדרך של העם לומר: "אני רוצה להתאבד, ואני לוקח אתכם, בני כלבה, איתי". מיותר לציין שזו השלכה פסיכולוגית שלי, אבל אני לא צריך להסתתר מאחורי תאוריות חמודות, אני פשוט אומר את זה (חוץ מהקטע של לקחת *מישהו* איתי, באמת שלא הייתי רוצה לעשות עם איזה בנאדם חסד כזה ולהמית אותו. Live! Live motherfuckers!).

כשגיליתי את כל עניין המוזרות הזה של מאגיה וסתם פארודיה על דתות, הגעתי למסקנה נמהרת שאופטימיזם זה יותר טוב מפסימיזם.
מה יש? כולם טועים.
אופטימיזם פותח לך אלטרנטיבות מחשבתיות. אתה חושב שהכל אבוד? לא. אתה יכול לעשות את זה בדרך אחרת.
אבל אופטימיזם לא מחזיק מים בתמונה הרחבה, הבאמת רחבה. התמונה של היקום. אל תבינו אותי לא נכון, היקום הוא לא רע. הוא גם לא טוב. הוא פשוט ישנו. ואתם יודעים מה עוד? לא אתם ולא אני יכולים לעשות *שיט* בקשר לזה. אני אשכרה על סף פיתוח תאוריה מתמטית מהפכנית שתחשב את כמות הפסימיות בעולם כפונקציה של זמן, ברצינות!

אנחנו נולדים. חוויה טראומטית כשלעצמה, כפי שמראות עדויות.
יש לנו כמה שנים של לעשות מה שבראש שלנו, ולבכות אם לא קיבלנו עוגיה.
אחרי זה גן, מסגרת, לא נעים- מסתדרים.
יסודי- שיעורי בית? WTF? אני רוצה לגן.
תיכון- בגרויות? עתיד? פסיכומטרי? אני רוצה ליסודי. בבקשה.
צבא- עד מתי?! תיכון. אני מתכנן.
עבודה- ואו. כמה כיף היה בצבא.
...

אין צורך להמשיך. אני חושב שבכל שלב אנחנו רוצים לחזור לשלב הקודם, כי הוא נראה יותר נוח- זו אשלייה.

הכל נשאר אותו דבר. אבל אין לנו על מה להתרפק- כי העתיד מפחיד ולא ידוע, והווה (הוא הרגע היחיד שקיים) מסריח. יש רק עבר. מסריח גם הוא. וזה כולל את הרחם המזוהם שממנו יצאתי.

אני חולה במחלה חשוכת מרפא. הזהירו אותי מפניה כמה פעמים ולא הקשבתי. ולא, זה לא איידס. זו המחלה שבה אדם נהפך לחכם. חכם יותר מדי. אני סוג של חצי-אל עכשיו, עם הפרספקטיבה הקרה והכוללת שלי. זהו. ראיתי את הזוועות של היקום הלא איכפתי הזה. אני יכול לרחם ולקנא ביחד בכל אותם דתיים שמתסכלים למעלה ורואים אשלייה של אבא רחום, חנון וארך אפיים. לרחם. ולקנא. Ignorance is bliss.

יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר, וכל כך מעט אכפתיות לעלות את זה על כתב, אז בנימה אופטימית זו,
ניפרד...

(אתם חייבים את זה לעצמכם, לשמוע את השיר הספציפי הזה. אין לי מושג מה לעזאזל הוא אומר, אבל אחד האהובים עלי מבין כל מה שהDoors עשו, והגיטרה- לעזאזל!).

נכתב על ידי דמטריוס_סייבר.ציניקן\\ , 26/11/2007 21:47  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של liol ב-7/12/2007 18:25



כינוי:  דמטריוס_סייבר.ציניקן\\

בן: 30

ICQ: 303451850 




7,651
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדמטריוס_סייבר.ציניקן\\ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דמטריוס_סייבר.ציניקן\\ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ