רק לא סופרת

ביום שטוף שמש קייצי אחד , עם עומס חום גבוה במיוחד

(כמו כל יום קיץ טיפוסי בישראל)

ישבתי לי על ספסל,

בעודי ממתינה בתחנת הרכבת.

לשם הבהרה,

מדובר בספסל רחב במיוחד, ללא משענת גב,

כך שניתן למעשה לשבת משני צידי הספסל,

תוך כדי חיכוך גב עם היושבים מאחורייך, על כל מזוודותיהם ותיקיהם

ובקיצור - כיף אמיתי לאוהבי ההגיינה ו/או הפרטיות מבינינו.

לשמאלי ישבה בחורה ומימיני - מקום פנוי

מאחוריי - כרגע אף אחד

נוסעת נוספת נכנסה לתחנה ונעצרה לידי.

במקום להתיישב במקום הפנוי לידי,

היא החליטה להעניק אותו לתיק הצד הענקי והמפלצתי שלה,

אותו היא הניחה בקולניות רבה בצמוד אליי

והתיישבה מאחוריו

בעבר כבר כתבתי שחור על גבי מחשב את התיאוריה שלי לגבי נשים ותיקים,

בקצרה -

נשים שאינן רזות-כמו-מקל-בואכה-אנורקסיה,

מה שנקרא "ממוצעות"

והנ"ל בעיקר נכון לגבי אלו שיש להן עודף משקל,

נוטות לרכוש תיקים גדולים במיוחד,

כאילו שתיק גדול יגרום להן להיראות קטנות/רזות/מושכות יותר מהמצוי

אני אישית ממש לא מייחסת חשיבות לגודל התיק,

חרף העובדה שאינני ולעולם לא אהיה דוגמנית

(אבל בהחלט מרוצה ממה שיש)

אני נוטה ללכת עם תיקים בגודל רגיל,

אפילו תיקים קטנים (רחמנא ליצלן)

וממש לא רוכשת תיקים על פי הגודל,

מתוך תקווה לשיפור המראה הטבעי הקיים או ליצור אשליה של גודל או קוטן.

ובינינו - אני גם לא חושבת שזה באמת עובד אי פעם על מישהו/מישהי...

הגברת במקרה זה היתה,

לא עלינו,

די ענקית,

ובהתאם לתיאוריה - התיק אף גדול עוד יותר, וצבעוני מאוד

(גם על נושא הצבע של התיק יש לי תיאוריה נפרדת)

מקץ 3 שניות בדיוק מרגע הנחיתה על הספסל

פתחה הגברת את התיק הנידון,

תוך כדי העפת הרצועות המאסיביות והארוכות בטירוף שלו, ישר עליי (המסכנה).

"סווש" -

הרצועות עברו על זרוע ימין שלי,

תוך כדי סידור מחדש של מיקום החולצה והשיער שלי, שהיה אסוף באותה עת בקוקו,
וזכה למכת "פן" מרעננת והעפה לצד שמאל.

הגברת מחפשת ומחטטת בתיק,

עוברות כמה שניות ושוב - 

"סווש"

סגירת תיק נמרצת תוך כדי העפת הרצועות בשנית,

הפעם קיבלתי שפשוף קצת מעל המרפק, אבל הפלא ופלא - הקוקו שלי חזר למקומו המקורי.

עוברות כמה שניות בודדות ושוב

"סווש" - התיק שב ונפתח

הפעם הרצועות ממש משפשפות לי את הזרוע

בכל זאת, קיץ, ואני עם חולצה קצרה,

הקוקו כבר מזמן איבד את צורתו,

וכעבור שניה נוספת, עוד לפני שהספקתי למחות אפילו - שוב

"סווש"

רצועות התיק נסגרות שנית, משפשפות אותי קצת מעל המרפק, 

בדיוק באותו המיקום שפגעו בו בפעם הראשונה שהתיק נסגר,

בשלב זה אני חושבת לעצמי

"טוב, היא חיפשה משהו,

מן הסתם לא מצאה בפעם הראשונה,

או נזכרה במשהו נוסף שצריך לחפש,

עכשיו בטח יהיה שקט"

אז זהו, שלא

שוב נפתח התיק ושוב נסגר

ואני כבר ממש מתעצבנת

חם לי

לח לי

רקבת ישראל מתעכבת (כרגיל)

והתיק שלידי מאיים להפריד אותי מזרוע ימין שלי,

היקרה לי מאוד,

באמצעות מיקרו חיכוכים ושריטות.

(על תיאוריית המיקרו טראומה כבר דיברנו?)

הקוקו שלי מתחיל לאבד מצורתו ומשיערותיו, המתחילות לנשור באיטיות לכיוון הריצפה,

כאילו אומרות לי - 

"זה בסדר, כבר עדיף לנו על הריצפה - לא רוצות להיות שיערות מוכות..."

כמה כבר אפשר לסבול?

מה כבר יש לחטט כ"כ הרבה בתיק?

ולמה לפגוע באדם התמים שאתרע מזלו לשבת לידך וליד תיק האימים שלך?

למה?

בפעם הרביעית, 

ממש איך שהגברת עמדה לפתוח את התיק ועוד לפני ה"סווש"

פניתי לגברת,

לא ממש בנימוס,

והערתי לה שזה ממש מפריע לי שהיא כל הזמן מעיפה לי מכות עם הרצועות של התיק שלה

ושזה פשוט לא בסדר שבן אדם לא מסוגל לשבת בשקט על ספסל,

בלי לחטוף חבלות ומכות על לא עוול בכפו

(רציתי גם להוסיף משהו לגבי נטיותיה המוזרות של הגברת לחיטוט רק בתיק - אבל החלטתי שעדיף לא לומר כלום)

האישה הסתכלה עליי כאילו הרגע הכרזתי בפניה שהעולם הוא שטוח, 

"אני לא מבינה למה את מתכוונת, אני רק מחכה פה לרכבת, ממש כמוך"

הבנתי שאין כאן יותר מדי עם מי לדבר,

לא סתם לאישה יש תיק כזה ענקי וכ"כ צבעוני -

המוח כנראה צריך לקבל את הגירויים שלו ממקום כלשהוא -

מאחר והאישה עצמה לא ממש גאונת הדור - מהתיק הוא שואב את כוחו

קמתי ממקומי ועברתי בהפגנתיות לספסל הסמוך,

שבמקרה התרוקן ממש לפני כמה שניות,

אחרי שהרכבת שהיתה אמורה להגיע לפני רבע שעה הואילה סוף סוך להגיע,

ולקחת איתה את הנוסעים שישבו עד לפני זמן קט על אותו ספסל

מאחר והרכבת שלי עדיין פיגרה אחרי הזמנים,

ניצלתי את הזמן להשקיף על הספסל ממנו התגרשתי,

ומה רואות עיניי?

הגברת עם התיק עברה לאמצע הספסל

יותר נכון, התיק עבר לאמצע הספסל, היא עברה לשבת מאחוריו.

בינתיים גם התיישבה חיילת איפה שאני ישבתי, ועוד חייל מאחוריה

ונחשו מה?

ממיקומה החדש באמצע הספסל,

חזרה הגברת לסורה

והמשיכה לפתוח ולסגור במרץ את התיק,

בעודה מפשפשת ומחפשת בו פריט עלום כלשהוא -

לעולם לא נדע מה בדיוק.

ריחמתי כ"כ על שלושת החברה שיושבים על הספסל

שלושתם עשו פרצופים של מסכנים כל פעם שהתיק נפתח ונסגר,

הבחורה שישבה במקור לידי קלטה במה מדובר,

היא קודם שמעה מה אמרתי - עכשיו היא גם הבינה זאת על בשרה,

ומיהרה לעבור מקום.

השניים האחרים נשארו לסבול -

כנראה שהיו קצת מזוכיסטים

או סתם לא חכמים במיוחד

ומהו מוסר ההשכל שלמדנו ילדים וילדות?

1. זה שיש מקום פנוי על ספספל עוד לא אומר שכדאי לקחת אותו

2. אם מרביצים לך - תברח (אבל לא תמיד כדאי לקחת אם נותנים)

3. יש לשמור מרחק מנשים גודלות בעלי תיקים גדולים עוד יותר, בעיקר אם הם צבעוניים

4. בכל מצב בו הנ"ל אפשרי - לא ליסוע עם רקבת ישראל - היא תמיד מאחרת ועושה צרות

אנא קחו את הנושא לתשומת ליבכם - לטובתכם

אני כרגיל, נשארת אופטימית

ומשתדלת לא לנסוע ברכבת - אולי רק כשתהיה בישראל רכבת תחתית