לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

motivate your anger to make them all realize


when we hit our lowest point, we are open to the greatest change

Avatarכינוי:  drifted spirit

מין: זכר

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

3/2017

לא ענייני/אני


ובמידה ונתן הוא טיעון משכנע.
האם זה מספיק בשביל לכפר על הפשע?
ענייני ורהוט, במילים אחרות, קצר ומלא תרבות.
תשוחחו על הא ועל דה, אין זה משנה.
העיקר והחיוני, הוא מה שישנה.
כסף ומין מסובבים את העולם.
וזה גם מה שחיוני כמעט לכולם.
אך, מעבר לסקס וממון.
מה באמת חשוב לאדם הנאור?
מה אנחנו באמת מקווים למצוא במטמון?

ואם תשאלו אותי,
יש שאלות קצת יותר חשובות מבחינתי!
דברים שניתן לענות עליהם בשיח אישי,
ולא המוני.

ש.ג
נכתב על ידי drifted spirit , 28/3/2017 20:48   בקטגוריות אישי, בדידות, מחשבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וזה לא קל/אני


כן, זה לא קל. לעבור יום ועוד יום באותה תחושה מוזרה.
קם בבוקר מרגיש כלום, אוכל כלום, שותה כלום, בקיצור רק-כלום.
בבוקר לבד, בצהריים בצד ובערב מספר לעצמי שזה יעבור.
שזו עוד משוכה בדרך לפסגה.
ומה אני עושה? סופר כל רגע שעובר.
מנסה לחשוב על דברים חיוביים וביינתים חוזר אחורה עוד כמה צעדים.
בלילה שהחשיכה תופסת מקומה והעייפות עלי לא פסחה.
אני שוכב במיטה, עוצם עיניים כי כבר נמאס להביט בתקרה.
ובעוד לכלוך נאסף וקורי שינה עוטפים, אני מבין שאני עדיין כלום.
ובבוקר שהשעון מצלצל ומודיע שכבר יום אחר.
אני מבין שזה לא עובר.
מתי ואיך זה ייגמר?

 

ש.ג

נכתב על ידי drifted spirit , 28/3/2017 00:17   בקטגוריות איבוד, אישי, בדידות, מחשבות, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חופש/אני


חופש הוא מעטה אשלייתי שכולנו חיים בתוכו,

הוא מחזיק אותנו מאחורי מסך חסר צבע שלא באמת ניתן לפרוץ.

שטיפת מוח של העולם.

חופש הוא כביכול זכות ניתנתאך הוא מוגבל, בשלל גוונים, צורות וצבעים.

החופש היחיד שיש לאדם הוא במחשבותיו.

שם הדמיון פורח, והחופש חסר מגבלות.

נכתב על ידי drifted spirit , 26/3/2017 00:14   בקטגוריות מחשבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שדכן של האהבה/אני



אז נפגשנו שוב, אני והזקן.
זה היה לפני כמה שנים, הייתי צעיר יותר.
תמים יותר, אופטימי יותר.
קיץ, זמן טוב ללכת לאיבוד.
אני זוכר שישבנו ודיברנו על הכל.
אבל על נושא אחד יותר מכל, אהבה.
הוא אמר שהוא לא מאמין באהבה חופשית, הוא שדכן.
התפקיד שלו זה לעזור למצוא אהבה.
לא להתערב בעניינים שלה עם עצמה.
הוא אמר לי "אל תסתמך על אולי, אולי לא עובד, הוא יכול להטעות אותך."
"אתה חושב על אולי, זה לא טוב לך ילד."
"אתה צעיר, אתה עוד תדע אהבה מהי." הוא הוסיף.
ושאלתי אותו. "מה איתך? איך זה שהסנדלר הולך יחף?"
הוא חייך וענה שזה לא פשוט כל כך.
"סיפור ארוך, אבל חבל להעכיר יום יפה כמו שיש בחוץ."
הוא אמר לי "תביט על האדון, זה שיושב על הספסל ומלקק גלידה."
הוא ישב והביט בבחורה הנאה שבקיוסק ממול, גם היא כמו רבים אחרים, קנתה גלידה.
"שהיא תעבור לידו הוא לא ירים מבט".
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"חכה ותראה..."
וכך היה, איך הוא ידע את זה?!
הרי סימנים לא מעידים על פעולותיו של אדם.
"ראית?, הוא אפילו לא הרים מבט, הוא מתבייש".
"ילד, תפסיק להתעכב על סיפורים אחרים. תתחיל בסיפור שלך. ספרים על אהבה זה נחמד, אבל הם לא מלמדים דבר."
הוא זרק את אחת הבדיחות הידועות שלו, חייכתי.
"נו, אז לך ברנש. לך תמצא אהבה".
לפני שנה, שמעתי שהוא נפטר.
לא האמנתי בהתחלה.
וחשבתי לעצמי, כנראה שזה בגלל שהוא היה בודד נורא.
הוא רצה מישהי שלא יכלה לאהוב בחזרה.
והוא היה אומר לה, שהוא תמיד שם בשבילה.
אם יום אחד היא תרצה, הוא כבר שלה.
אבל היא היית מקולקלת לטענתה, מי ירצה אישה שבורה.
אישה שלא יכולה לאהוב בחזרה.
אני זוכר אותו אומר לי "אני הולך עכשיו, אל תעקוב אחרי, אל תדאג, שיגיע הזמן אנחנו נתראה שוב".

ועכשיו זכרון הקיץ של אהבה מטלטל אותי, מה למדתי?!
מהי אהבה? ולמה לכולם היא לא מגיע?
אז פניתי אל הבחור למעלה בשאלה, תגיד למה את המלאכים אתה שומר לידך?
אולי אם תוריד כמה חזרה, כדור הארץ יהיה גן עדן אמיתי וראוי למחייה.
ואם כבר על אהבה הפרק.
אתה לא יכול לסדר איזה משהו?
משהו קטן, משהו טוב, סיפור אהבה.
פחות חשוב התוכן, העלילה.
הכי חשוב שתהיה שם אהבה.

וגם בחלוף שנים מספר. הסיפור הכי טוב שאני יודע לספר.
הוא הסיפור שלה, הרי אין עוד אחת כמותה.
היא בעצמה, אהבה.
וגם הסיפור שאני מספר, מפורט ומופשט ככל שיהיה.
לא משתווה בכלל למה שבאמת.

אמת או בדיה, תלוי אם היום טוב או רע.

 

ש.ג

נכתב על ידי drifted spirit , 25/3/2017 00:43   בקטגוריות אהבה, איבוד, אישי, בדידות, מחשבות, אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

12,088
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdrifted spirit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על drifted spirit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ