לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ¡ֳ°ֳ©ֳ©ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דטרויט - העיר שנחרבה על ידי האיגודים המקצועיים


דטרויט הייתה המרכז של תעשיית הרכב האמריקאית, בימי הזוהר של תעשייה מפוארת (לשעבר) זו. דטרויט הייתה עיר גדולה ומפוארת בעבר, הרביעית בגודלה בארה"ב עם כמעט שני מיליון תושבים, בשנת 1950.

אולם, מאז, החלה התדרדרות איטית אך מתמשכת ובטוחה של תעשיית הרכב, ובייחוד של העיר דטרויט עצמה. הסיבה העיקרית לכך הם האיגודים המקצועיים שהשתלטו על התעשייה, בחסות חוקי עבודה מתקדמים שנתנו להם כוח בלתי מוגבל, שחוקק הנשיא רוזבלט, המתקדם, בשנות ה 1930.

 

האיגודים השתמשו בכוח שניתן להם, כמו שהם תמיד עושים. הם ערכו שביתות חוזרות ונישנות, באופן קבע, מדי שנה או שנתיים, כול פעם במפעל אחר. הם קיבלו כול הזמן העלאות שכר, עד שהשכר של פועלי הרכב הגיע לרמות אסטרונומיות של כ 75 דולר לשעה, שזה הרבה מעבר למה שמפעלי הרכב יכלו להרשות לעצמם. כאשר לא יכלו יותר לתת העלאות שכר - נתנו חברות הרכב העלאות בהטבות סוציאליות, בייחוד פנסיות וביטוחים רפואיים, כי אלה הוצאות שלא צריך לשלם מייד, אלא בעוד עשר, עשרים שנה, ונוח למנהלי המפעלים להבטיח הטבות שלא ישלומו בקדנציה שלהם, אלא בעתיד. אבל העתיד הגיע, בהכרח, והנטל הכספי על חברות הרכב היה גדול, והן לא יכלו לעמוד בתחרות מול היפאנים.

 

בשנות ה 1970 הציל הנשיא קארטר את חברת קרייזלר מפשיטת רגל, על ידי הלוואה ממשלתית (שהוחזרה בהמשך). בשנות ה 1980 הציל הנשיא רייגן את תעשיית הרכב כאשר הטיל מגבלות ייבוא על היפאנים והכריח אותם (ב"הסכמתם"), לבנות מכוניות בארה"ב כתנאי למכירת מכוניות בארה"ב.

 

היכן, בארה"ב, הקימו היפאנים את מפעליהם? היכן ששכנו מרבית מפעלי הרכב האמריקאיים, והיכן שהייתה תשתית של שירותים וקבלני משנה לתעשיים הרכב, כלומר בדטרויט? לא, ולא. היפאנים לא פראיירים. הם הקימו מפעליהם במדינות אחרות בארה"ב, בעיקר מדינות הדרום הנחשלות, שהבטיחו גם הטבות רבות, וגם חופש מאימתם של האיגודים המקצועיים.

 

היצרנים האמריקאיים למדו במהרה את הפטנט, והחלו להקים מפעלים חדשים במדינות "נוחות" יותר, ולא בדטרויט, או במישיגן, מרכז תעשיית הרכב. כך התיישנו ונסגרו, לאט, לאט, המפעלים בדטרויט. עם פשיטת הרגל של המפעלים הגדולים (ג'נרל מוטורס וקרייזלר) במשבר של 2008, נחלץ מחדש הממשל הפדראלי להצילם. כול חובות הפנסיה והביטוח הרפואי המופליגים הועברו לחשבון הממשלה הפדראלית. מפעלים רבים נוספים נסגרו. החברות החדשות (לאחר ההצלה) נשארו עם מספר קטן של מפעלים, רובם מחוץ לדטרויט.

 

בינתיים, העיר דטרויט ממשיכה ומתדרדרת. אוכלוסייתה ירדה לפחות ממיליון בשנת 2000, ומאז ממשיכה להתדרדר, לכ 680 אלף, היום. עיריית דטרויט, שגם היא הייתה נתונה לחסדי האיגודים הימקצועיים, פשטה את הרגל, ואין לה מאיפה לשלם, לא את הפנסיות, ולא את הביטוח הרפואי של הפנסיונרים, לא את המשכורות של העובדים הנוכחיים, שמספרם הצטמצם מאד, ולא את האג"חים שהם הנפיקו ביד רחבה.

לעיר מונה מנהל חיצוני, משהו כמו "וועדה קרואה" או כונס נכסים. הנה כאן הדו"ח של הכונס על מצבה של דטרויט. המצב גרוע. יש לה 20 מיליארד דולר חובות שאין סיכוי להחזיר, וגרעון שוטף של 380 מיליון דולר בתקציב, שאין לה איך לממן. אין ספק שכולם יסבלו - הפנסיונרים יצטרכו לוותר על חלק מהפנסיות - וזה כולל פנסיונרים של המשטרה טמכבי האש, שהם עובדי עיריה בארה"ב. הם יצטרכו לוותר על חלק מהביטוח הרפואי. הנושים (מחזיקי האג"חים) יסבלו תספורת. העיריה תתקשה למכור אג"חים חדשים כדי לגלגל את החוב הישן.

 

חוסר הפרעון של דטריוט מטיל צל גדול על כול שוק האג"חים העירוניים בארה"ב שמגלגל כמעט 4 טריליארד דולר... זה כבר כסף גדול, גדול גם במונחים של הכלכלה האמריקאית... ודטרויט איננה, כמובן, העיריה היחידה שנמצאת בגרעונות ענקיים, ומתקשה לעמוד בהתחייבויותיה. הכול מאותה סיבה: המשכורות הענקיות, הפנסיות וההטבות שסוחטים האיגודים המקצועיים, בייחוד ממוסדות ציבור כמו העיריות. וגם, יש להודות, נטייתם הטבעית של פוליטיקאים עירוניים, כמו של כול הפוליטיקאים, לבזבז כסף גדול בלי חשבון. 

 

בינתיים, איכות החיים בדטרויט מתדרדרת, והאוכלוסייה ממשיכה לברוח. יש בדטרויט 78 אלף מבנים נטושים, כמחציתם מבנים מסוכנים, שאין לאיש כסף להרסם. יש 60 מגרשים נטושים שהפכו למזבלות. שכונות שלמות שוממות ונטושות. הפשיעה גואה, בגלל שאין כסף להעסיק מספיק שוטרים. האבטלה בשמיים. החינוך - על הפנים. בקיצור - עיר נחרבת. ראו כאן סדרת צילומים על הבניינים החרבים, כולל מלונות פאר, תיאטראות ומפעלים.

 

מי שחושב שהרעיון הקומוניסטי-סוציאליסטי החריב רק את רוסיה ומזרח אירופה - יעיין נא בערך "דטרויט".

 

The Ruins of Detroit

זו תחנת רכבת שהייתה פעם מפוארת ועכשיו היא חרבה, בדטרויט.

 

יעקב

נכתב על ידי , 6/7/2013 12:07   בקטגוריות בנייה, היסטוריה, השמאל הראדיקלי, טירוף מערכות, ממשל ארה"ב, ניוון, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביטוח שיטפונות - כשל שוק - כשל ממשלתי


בעיקבות סופת סנדי בארה"ב מופיע בניו יורק טיימס מאמר ארוך על תכנית הממשלתית לביטוח נגד שיטפונות, שנמצאת בגרעון גדול. בתמונה רואים את העיירה טוקרטון, על חוף האוקיינוס בניו ג'רזי, מוצפת בעקבות ההוריקן סנדי.

 

הוריקן סנדי הביא להצפה ונזקים של לפחות 115 אלף בתים והרס מוחלט של אולי 20-30 אלף. כשמתרחש אסון טבע, האינסטינקט הראשון הוא שצריך לעזור לאנשים המסכנים שאיבדו את בתיהם. מצד שני - מאחר וסופות ושיטפונות אינם תופעה נדירה - נשאלת השאלה מדוע בעלי הבתים לא ביטחו את בתיהם. על זה הטענה היא "כשל שוק": כי חברות הביטוח העיסקיות (הפרטיות) מסרבות להציע ביטוח נגד שיטפון.

הטענה הזו אינה נכונה. כול חברת ביטוח תבטח כול סיכון, השאלה היא רק מה גובה הפרמיה שהיא דורשת. כנראה שהפרמיות הנדרשות - כתוצאה מחישוב הסתברות הנזק, כה גבוהות שבעלי בתים לא יכלו לעמוד בהן והעדיפו לא לבטח. הם סמכו על טוב ליבם של האזרחים שיצילו אותם, אחרי שיטפון, באמצעות כסף ממשלתי.

 

בגלל "כשל השוק" (כביכול), ובגלל שבמקרה אסון טבע הממשלה במילא נדרשת לעזור, החליטה הממשלה הפדראלית להקים קרן ממשלתית לביטוח מפני שטפונות. סיבה נוספת - בגלל שהממשלה מבטחת משכנתאות - היא נאלצה להציע ביטוח לבתים שעליהם ניתנה המשכנתא. כך הוקמה התכנית הפדראלית לביטוח שיטפונות בשנת 1968, והיא מחייבת את כול הבתים שעליהם רובצת משכנתא - לרכוש ביטוח פדראלי נגד שיטפונות, אם הם נמצאים על שטח שבו התרחש שיטפון כולשהו ב 100 השנים האחרונות. בתים שמחוץ לאזורים אלה רשאים גם הם לרכוש ביטוח פדראלי, אך לא חייבים.

היום יש בארה"ב 5.7 מיליון בתים שמבוטחים בביטוח שטפונות פדראלי (ביטוח חובה). הבית הממוצע משלם פרמיה של 615 דולר לשנה, אך באיזורי סיכון גבוה יותר הפרמיה מגיעה עד 1200 דולר לשנה או אפילו 3000 דולר לשנה. סכונות הביטוח הפדראלית גובה כ 3.5 מיליארד דולר בשנה כפרמיות.

 

אבל, הפרמיות כמובן נמוכות מדי. הוריקן קטרינה, למשל, בשנת 2005, גרם לנזקים (ותשלומי ביטוח) בסך 18 מיליארד דולר. הוא לא היה היחידי. בקיצור: תכנית הביטוח הפדראלי נמצאת בגרעון עמוק, שמכוסה על ידי "הלוואות" מהאוצר (הדפסת כסף) - כלומר - משלם המיסים. עכשיו נפל עליהם הוריקן סנדי, ובקופה אין כסף, רק גרעונות. האמונה שהממשלה יכולה לעשות טוב יותר מה שהשוק החופשי אינו יכול לעשות (כשל שוק) היא אמונה טפלה. לסיכון יש מחיר, הממשלה הפדראלית אינה יכולה לשנות את המחיר הזה, היא יכולה רק להתעלם ממנו, לגבות פרמיות נמוכות מדי, ואז לספוג הפסדים שיוטלו על כול התושבים משלמי המיסים.

 

הביטוח הפדראלי ה"זול" גורם ל"תוצאות בלתי מכוונות" unintended consequences, אבל בהחלט לא בלתי צפויות. העיקרית שבהם היא - עידוד בניה באזורים מועדי שיטפון, ובכך הוא גורם לגידול בנזקים. ככה מביאים בכתבה דוגמא של בית ששוויו כ 180 אלף דולר, אבל הוצף, במרוצת העשור האחרון, 15 פעמים, ועלה לחברת הביטח 1.5 מיליון דולר. בית אחר, ששוויו 116 אלף דולר, הוציא מחברת הביטוח הפדראלית כ 2 מיליון דולר בגין תביעות חוזרות על הצפות רבות.

 

בעיה אחרת היא תקנות הבניה. באזורי שטפון מתבקשת בנייה עמידה לשטפון - שפירושו יסודות עמוקים, ובתים מוגבהים על עמודים. אבל, תקנות הבניה הן באחריות הרשות המקומית, וזו לא ממהרת להטיל חובה של בניה יקרה על התושבים. לסוכנות הביטוח הפדראלית אין סמכות תקינה בנושא איכות הבניה. בעיה נוספת היא - שמפות האזורים המועדים להצפה (בהם חל ביטוח חובה) אינה מעודכנת, והתרחשו הצפות גם באזורים אחרים, לא מבוטחים.

 

אנו רואים שהטענה של "כשל שוק" בביטוח שיטפונות היא טענת סרק. הממשל הפדראלי חשב שהוא מסוגל לנהל יותר טוב את התכנית לביטח שטפונות, אבל הוא לא מסוגל. הוא מסוגל רק לנהל יותר גרוע, לגבות פרמיות נמוכות מדי, לעודד בנייה באזורים מסוכנים ומועדי שטפון, וליצור גרעונות גדולים שיוטלו על משלמי המיסים. יש לציין שחלק ניכר מהבתים בחוף הים הם בתי נופש של אנשים אמידים, אין שום סיבה שהממשלה תסבסד את הביטוח שלהם.

יעקב

 

תוספת:

הממשלה לא צריכה לעסוק בעיסקי ביטוח. אין זה תפקידה. השוק החופשי (באמצעות חברות הביטוח) שלח איתות ברור ונכון: אל תבנו באיזורים מועדים לשיטפון. אסור היה לממשלה לשבש את המסר הזה, ולעודד בניה באזורים מסוכנים. מי שרוצה בכול זאת לגור ליד הים, זכותו, אבל על אחריותו.

הממשלה לא צריכה לממן את שיקום כול הבתים ההרוסים באותו מקום מסוכן ליד הים. היא לא צריכה לכסות לכול האנשים את כול ההפסדים. הממשלה יכולה, לכול היותר, לעזור לאנשים עניים להשתקם, אבל במקום אחר. היא לא צריכה לעזור לאנשים עשירים לבנות מחדש את בתי הנופש שלהם ליד הים.

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 13/11/2012 15:18   בקטגוריות בנייה, דולר, טירוף מערכות, כלכלה, מדיניות ארה"ב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הורסים את בועת הנדל"ן באירלנד


הורסים ממש, עם בולדוזרים.

 

 

כ 1850 פרוייקטים של מגורים עומדים ריקים אחרי שבועת הנדל"ן (והכלכלה כולה) התפוצצה באירלנד בשנת 2008. מרבית הפרויקטים על דירותיהם הבלתי גמורות שייכים לממשלה, אחרי שהממשלה "הצילה" את הבנקים ולקחה על עצמה לטפל בבתים שהתגלגלו לידי הבנקים אחרי שהקבלנים פשטו את הרגל.

 

כ 550 אלף יחידות דיור נבנו בעשר השנים 1995-2005, הקצב הכי מהיר באירופה. כעת עומדות כ 294 אלף יחידות דיור ריקות - שהן כ 15% מיחידות הדיור באירלנד. (אוכלוסיית אירלנד: כ 4.5 מיליון). בדאבלין הבירה, מחירי הבתים ירדו ב 64% לעומת מחירי השיא ב 2007.

 

הבתים הבלתי גמורים הפכו למטרד בטיחותי, ילד נהרג לאחרונה באחד הבתים האלה. 

הממשלה החליטה להשלים מה שניתן להשלים, ולהפוך את היחידות הגמורות לדיור ציבורי. החלטה רעה לדעתי. הבתים לא נמכרו בגלל המחיר. כול דבר אפשר למכור, תלוי במחיר. ניתן למכור אפילו שלדים של בתים לא גמורים, במחיר אפסי, מתוך כוונה שהקונה ישלים את הבניין. 

 

בכול אופן כ 10% מיחידות הדיור מנוהלות כעת על ידי הגוף הממשלתי ש"קנה" אותן מבנקים כדי למנוע פשיטת רגל של הבנקים.

הגוף הממשלתי החליט להשלים חלק מהבתים, אבל להרוס את אלה שהשלמתם לא משתלמת. ההריסה נעשית כדי לשחרר את הקרקע ולמנוע מפגעי בטיחות.

 

אז הורסים את בועת הנדל"ן, עם בולדוזרים...

יעקב

 

נכתב על ידי , 20/7/2012 15:40   בקטגוריות בנייה, טירוף מערכות, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחירי הנדל"ן קורסים, ירדו ב 35%


לא אצלנו חו"ח, בסין.

כולנו ראינו את התמונות המרשימות של שכונות חדשות, ואפילו ערים חדשות שלמות שצצות בסין כמו פטריות אחרי הגשם, במהירות מסחררת. גם ראינו תמונות של שכונות ריקות מתושבים - בתים ריקים, קניונים ריקים.

הייתה בועת נדל"ן ענקית בסין. קבלנים בנו מעל ומעבר למה שהשוק יכול לקלוט, או למה שהסיני מסוגל לקנות. כעת נמצאים הקבלנים בצרות, ומנסים למכור את הדירות בכול מחיר כדי להשיג כסף להחזיר הלוואות. בחודש האחרון (אוקטובר) ירדו המחירים במקומות רבים בשיעוד 25-35%.

עצירת שוק הבנייה לזמן מה, עד שייפטרו מעודף הדירות, עלולה להכניס את כלכלת סין כולה להאטה רצינית, מאחר וסקטור הבנייה הוא סקטור מאד חשוב בתעסוקה, בצריכת חומרי גלם ובצמיחה שהייתה בסין.

הדבר מדאיג, בהקשר לבעיות הכלליות בכלכלה העולמית.

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 8/11/2011 00:13   בקטגוריות אינפלציה, בנייה, סין  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ממשרדים למגורים - מיד!


בתכנית 10 הדיברות של מוטי להוזלת מחירי הדירות יש הרבה סעיפים שקשה להעביר בגלל התנגדות אידיולוגית. הסעיף העיקרי, והחשוב ביותר בתכנית הוא מכירת קרקעות המדינה לכול דיכפין. זה חשוב, אבל אין לזה סיכוי באווירה האידיולוגית הקיימת. וגם אם יחל תהליך של מכירת קרקעות, זה תהליך ארוך, שיתן אותותיו אולי החל בעוד חמש שנים והלאה - לא מייד. (עד שיעבירו חוקים, עד שימכרו, עד שיוציאו היתרי בניה, עד שיבנו...)

סעיף אחר - בניית בתים נוספים במושבים וקיבוצים - מבחינה טכנית אפשרי, אבל יש לעבור שדה מוקשים אידיולוגי ומשפטי של הסדרת הבעלות על הקרקעות - ואין לזה סיכוי מעשי גדול, לא בקרוב.

 

דבר אחד כן ניתן לעשות, וללא מוקשים אידיולוגיים ומשפטיים: להתיר מגורים בבניני משרדים ואזורי תעשיה (סעיף 4 של מוטי). הצעה זו מציע גם העיתון כלכליסט, היום. מסתבר שיש הרבה שיטחי משרדים ריקים. רק השבוע עברתי במקרה באיזור התעשיה פולג, בנתניה, וראיתי המון שלטים "להשכרה" על בנייני משרדים חדשים ונאים. באיזור זה אין תעשיה כבדה ומזהמת. אין שום סיבה שהמשרדים הריקים לא יוכשרו למגורים ויושכרו לדיור. הסיבה היחדיה היא "ייעוד הקרקע", או התב"ע (תכנית בנין ערים) כלומר אסור. למה - תבע, כי אסור. ניתן להעביר תוך שבועיים חוק שמבטל איסור זה ומתיר מגורים בכול מקום. איני רואה מי עלול להתנגד לחוק כזה, ואיני מעלה בדעתי סיבה להתנגדות. כהרף עיין ניתן להוסיף אלפים רבים של יחידות דיור.

 

ביבי, תתעורר! למה לא כללת את זה בתכניתך ? זה להיום, לא לעוד חמש שנים.

יעקב

 

נכתב על ידי , 29/7/2011 00:17   בקטגוריות אדריכלות, תחבורה, בנייה, דירה, דירות להשכרה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-30/7/2011 09:28
 



שיכונים ממשלתיים מכוערים


בעיית הדיור, בייחוד לשכבות החלשות, הייתה תמיד בעיה קשה, ותמיד ממשלות וגופים אחרים כמו עיריות ניסו ל"פתור" את הבעיה. תכנית ה"סופרטאנקר נגד הבירוקרטיה" של נתניהו היא רק הדוגמה האחרונה (בינתיים). הנה דוגמה לתכנית אחרת, משנות ה 1950, בארה"ב. ידוע הוא שברוסיה הקומוניסטית ניהלה הממשלה הכול (עבודה, שיכון, בריאות, הכול). האידיאולוגיה הפרוגרסיבית (כפי שנקרא הקומוניזם בארה"ב) הייתה מאד חזקה, ואנשי הממשל האמריקאי קינאו ב"יעילות" ו"הצלחה" של הפעילות הממשלתית הישירה בברה"מ, כפי שדיווחו עליה מרבית כלי התקשורת (דיווח שקרי ומונע אידיאולוגיה). הם החליטו לקחת את העניינים בידיים ולגשת במרץ לפתרון בעיית הדיור לעניים, בשיטות סובייטיות.

 

ככה קמו פרוייקטים ציבוריים גדולים, ברבות מערי ארה"ב, לפינוי (בכוח) של שכונות עוני מכוערות במרכזי הערים, סלאמס, ולבניה של שיכונים "מתקדמים" ומודרניים" ישירות על ידי העיריות. לכול שטות מוצאים שם יפה שמעיד על הכוונות והיעדים הטובים של התכנית, אם כי לא על התוצאות. בארה"ב קראו לתכניות אלה "חידוש עירוני" urban renewal. בדיעבד אנו יודעים שהשם הנכון היה צריך להיות חורבן עירוני.

 

הנה סיפור של פרוייקט אחד, פרויט-אינואה, בעיר סט. לואיס בארה"ב. ראש העיר, דארסט, רצה להציל את מרכז העיר מהדרדרות לשכונות עוני, ולהקים פרויק נוצץ ויוקרתי שכונה "מנהטן על המיסיסיפי". הוא שכר את מיטב האדריכלים (יאמאסקי, שעתיד היה לתכנן גם את מגדלי התאומים בניו יורק). אלה הפיקו תכנית מפוארת לפי האופנה האדריכלית של אותם הימים, שהייתה מושפעת מאד מרעיונותיו של האדריכל השוויצי-צרפתי-קומוניסטי לה קורבוזיה, שנחשב אז (וכנראה עדיין היום) לאלוהים, בחוגי הארכיטקטורה. התכנון (משנת 1951) זכה לשבחים גדולים ביותר בכול הז'ורנלי הארכיטקטוניים. התוצאה לאחר שנבנתה, הייתה אופיינית לאדריכלות של אותן השנים: שורה של בלוקים "רכבת" רבי קומות, מכוערים ובלתי אנושיים. הפרוייקט הושלם ב 1956. למרות שהדיור נבנה למען מיעוטי יכולת, ונמסר להם במחיר מסובסד, כמעט בחינם, סירבו העניים לעבור לשיכונים אלו, בגלל הכיעור. הוא מעולם לא אוכלס ביותר מ 60%. תוך שנים מעטות הוא הפך לפורונקל, מלוכלך, עזוב, מלא פשיעה, מסוכן. בסוף שנות ה 60 עזבו אותו כול הדיירים, ובלית ברירה הוא נהרס כליל בשנת 1972.

 

זה מה שקורא כאשר פקיד ציבורי, מחליט לפתור בעיות בכוחות עצמו, ולבנות שיכונים מכסף ציבורי, עבור "העניים" שאת פיהם כמובן אין צורך לשאול בדבר העדפותיהם בנושא הדיור, כי הם עניים, כי הפקיד יודע יותר טוב, וכי "לסוס שמקבלים במתנה לא בודקים את השיניים". זה לא היה הפרוייקט היחידי מסוג זה, פרוייקטים רבים קמו, בערים רבות בארה"ב, והתוצאה הייתה תמיד אותו דבר: סלאם איום פי כמה מזה שהוא החליף. יש פה חיבור בלתי קדוש בין אידיאולוגיה טוטאליטרית, לאדריכלות איומה. בסיפור שבקישור יש קישורים לפרוייקטים אחדים נוספים מסוג זה.

 

הנה קישור לסירטון על הפרויקט הזה.

 

הבאתי את הסיפור כי הנושא מוכר לנו היטב בארץ, ארצנו מלאה בשיכוני רכבת איומים.

 

סיפור ארוך על עוכר האדריכלות ומהרסה, לה קורבוזיה, האדריכל הטוטאליטרי, מביא אד דריסקול. קורבוסייה ניסה, בהצלחה, לנתק בין המושג "אדריכלות" למושג "יופי" ולימד דור שלם של אדריכלים שיופי וקישוט הם חטא. (היו לו שותפים רבים, כמובן). התוצאה הייתה כ 40-50 שנה שבהן הכיעור שלט באדריכלות, ופורונקלים נוראיים של בטון גלוי ושיכונים גועליים מילאו את כול ערי תבל. אולי רק בעשור האחרון השתחררה האדריכלות מעט מהסגידה לכיעור וממורשת לה קורבוזיה.

 

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 12/3/2011 23:20   בקטגוריות אדריכלות, תחבורה, אמנות, בנייה, דירות להשכרה, היסטוריה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'ו ב-14/3/2011 05:47
 



בועת הנדל"ן בסין


יש שטוענים שיש בסין בועת נדלן נוראית, נבנו הרבה יותר דירות מאשר צריכים, 65 מיליון דירות עומדות ריקות, לסינים אין כסף לקנות דירות, והכול עומד להתפוצץ בקרוב.

נתקלתי באתר זה בדיון מעניין על הבעיה. קיראו את הדיון ואת הקומנטס בהמשך שנכתבו בחלקם על ידי אנשים שחיים בסין.

שורה תחתונה: לא יודעים. קשה לקבוע אם יש בועה או לא, החיים בסין שונים מאשר במערב, והסטטיסטיקות מפוקפקות.

נקודה קטנה אחת משכה את תשומת ליבי:

הטענה שיש 65 מיליון דירות ריקות היא מצוצה מהאצבע, היא שקר מוחלט. מישהו כתב זאת בבלוג אחד, ומיליון אנשים מצטטים אותו בלי לבדוק. מי שניסה לבדוק את הנתונים לא הצליח להגיע למשהו שמתקרב למספר הזה. בס"ה נבנו בסין, ב 10 השנים האחרונות, 33 מיליון דירות. קשה להניח שמתוכן 65 מיליון ריקות... הטוענים הסתמכו על קיראה של מוני חשמל "חכמים" שהראו שאין צריכת חשמל בדירות אלה. אבל מספר המונים החכמים המותקנים בסין לא עולה על מספר מיליונים בודדים.... בקיצור: להד"מ.

 

יש להזהר עם סטטיסטיקות מסין....

יעקב

נכתב על ידי , 22/12/2010 19:44   בקטגוריות בנייה, כלכלה, סין  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שמעון דיסקין ב-23/12/2010 08:48
 



בסין יש הכול


אפילו בית לבן.




יעקב.
נכתב על ידי , 27/7/2010 00:39   בקטגוריות אדריכלות, תחבורה, בנייה, נוסטלגיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוק החוק הקצר, 2


רועי פלד מתלונן בואינט שחוק הרפורמה של חוקי התכנון והבניה ארוך מדי. הוא מחזיק 585 סעיפים על פני 240 עמודים. מי מסוגל לקרוא כול כך הרבה? הממשלה נתנה לציבור 21 יום להגיב ולהתייחס להצעת חוק זו. זה פחות מדי, אומר הבג"ץ וממליץ לממשלה להאריך את התקופה. צודקים. חוק מסובך וארוך.

אבל הצעת החוק הזאת היא כלום לעומת חוק התקציב או חוק ההסדרים שמחזיקים אלפי עמודים וסעיפים, ועוברים בסוף, בלחץ זמן, תוך 24 שעות. לא רק לציבור אין זמן לעיין החוקים אלה, גם לח"כים שמצביעים עליהם אין זמן, והם מצביעים על בליינד, בלי שיהיה להם מושג ירוק על מה הם מצביעים. אבל לח"כים אין בעיה להחליט איך להצביע - יש להם קריטריונים ברורים וחדים - משמעת סיעתית.

 

אנו חוזרים על הצעה שלנו: יחוקק חוק יסוד "החוק הקצר". תוכנו יהיה קצר גם כן: "לא יחקק שום חוק שאורכו יותר מ 10 עמודים (עמודים A4 בפונט גודל 10 )".

יעקב

 

נכתב על ידי , 11/3/2010 17:48   בקטגוריות בנייה, דמוקרטיה, חוק  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארה"ב יצאה מהמיתון ?


הכלכלה של ארה"ב צמחה ברבע השלישי של שנה זו בשעור שנתי של 3.5% - צמיחה מאד בריאה, בייחוד אחרי 4 רבעים של מיתון או כיווץ או ירידה בפעילות הכלכלית. האם זה מסמן יציאה מהמיתון ? רבים אומרים שנתון הצמיחה משקף את התימרוץ הזמני מצד ממשלת ארה"ב שמומן בעיקר מהדפסת כסף.
1.66% מהצמיחה הזו (כמעט חצי מ 3.5% ) הושג בזכות התכנית של הגריטה של רכב ישן, כלומר - הסובסידיה למכירת מכוניות חדשות. כידוע שילמה ממשלת ארה"ב בין 3500 ל 4500 דולר לכל מי שמסר רכב "ישן" (לפעמים בן 8 שנים) לגריטה (השמדה), ורכש רכב חדש. בחסות התכנית הזאת נמכרו כ 640,000 מכוניות חדשות והיא עלתה לממשלת ארה"ב 3 מיליארד דולר. אתר הרכב "אדמונדס" חישב שרוב המכוניות היו נמכרות במילא (גם בלי הסובסידיה), והתוספת היא רק כ 125,000 מכוניות, כלומר הסובסידיה עלתה לממשלה כ 24,000 דולר על כל מכונית (תוספת) שנמכרה. כמו כן אומרים שחלק מהמכירות היו הקדמה של המאוחר, והקונים היו קונים במילא מכונית חדשה.
הדבר השני שהמריץ את הכלכלה היו התמריצים לענף הבניה. ליתר דיוק: סובסידיה (בצורת זיכוי מס) בסך 8000 דולר לכל מי שרכש בית בפעם הראשונה בחיים. גם סובסידיה זו עלתה ביוקר והיא עומדת להיפסק. בנוסף - המשיכה סכנות השיכון הפדראלית להעניק ערבויות לרוכשים דלי אמצעים שאין להם כסף לתשלום ראשון. כעת נכנסה הסוכנות לצרות כספיות בעצמה כתוצאה מכך.
רבים חוששים שהקפיצה הפתאומית בצמיחה הכלכלית (3.5%) ברבעון השלישי אינה משקפת את הפעילות האמיתית (היצרנית) במשק האמריקאי.
יעקב


נכתב על ידי , 31/10/2009 11:01   בקטגוריות בנייה, כלכלה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-1/11/2009 00:34
 



חוק המקרקעין - גם בוגי יעלון וגם חיזבאללה נגד.


קואליציה מוזרה, מקיר לקיר, נוצרה נגד חוק הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל שעבר השבוע בכנסת. כולם נגד: לא רק קדימה (שיזמה את השינוי כאשר ניהלה את הממשלה ואת המנהל), ולא רק מר"ץ, ושלי יחימוביץ' (הסמן השמאלי של מפלגת העבודה) וכל הארגונים "החברתיים" אלא גם ערביי ישראל וחיזבאללה, ומאידך "הבית היהודי" וגם בוגי יעלון. מוזר... משהו אבסורדי מתרחש. לא ייתכן שכולם צודקים, או שלכולם יש נימוקים סבירים וממשיים לעמדתם.
גם הרטוריקה עלתה לטונים גבוהים, גרוטסקיים:
בקדימה אמרו עוד, כי "הוכח מעל לכל ספק כי יותר קל לגזול את אדמות המולדת מאשר לגאול את חברי העבודה מכסאות הממשלה". ח"כ שלי יחימוביץ' אמרה כי היא "מתביישת" בהצבעת מפלגתה. יו"ר מרצ, ח"כ חיים אורון, אמר כי הצבעת העבודה היא "עדות טרגית לפשיטת רגל רעיונית".
זו קדימה - שבתקופת כהונתה "התבשל" החוק, ובתחילת הדיון אף דיברו נגד ראש הממשלה ואמרו שזה "חוק של קדימה" ומה פתאום הוא מנסה לנכס לעצמו את הרפורמה... 
לעומתם - הערבים אומרים:
"הצעת החוק תביא להפרטת חלק מקרקעות הכפרים ההרוסים והעקורים, וכן לנכסים רבים השייכים לפליטים הפלשתינים, מדיניות הפרטה זו תסכל כל אפשרות עתידית להחזרת הקרקעות לידי בעליהן המקוריים" כתבה עו"ד סוהאד בשארה, נציגת הארגון [עדאללה].
חיזבאללה אומרים: החוק:
"נותן משנה תוקף לפשע גזילת האדמות והרכוש השייכים לפליטים הפלסטינים מהנכבה של שנת 1948".
ח"כ אורי אורבך אמר:
"בושה בבית היהודי". "אני שמח על הזכות שהיתה לי היום להצביע נגד מכירת קרקעות הלאום לכל המרבה במחיר."

בזמן שקדימה הם סתם צבועים, וחיזבאללה סתם אופורטוניסטים שיכתבו בכל הזדמנות נגד כל מה שקורה אצלנו, הרי ששאר המשתתפים בדו שיח שלעיל גילו מעורבות רגשית עמוקה, להט יצרים יוצא דופן. משהו פגע בעומק נימת נפשם.
מה עומד מאחורי הרפורמה ? האם היא באמת חשובה? האם היא מצדיקה את התגובות הלוהטות האלה, את ההתרגשות, את הצעקה ?
התשובה היא שמבחינה מעשית הרפורמה ריקה מתוכן. אין לה שום תוכן או ערך מעשי. השינויים שהיא עושה הם שינויים בירוקרטיים בעיקרם - איזה גוף ממשלתי ינהל איזו רשימה של נכסים. זה הכל. שינוי מנהלי-אדמיניסטרטיבי מינורי, שיש בו אולי חסכון כלשהו בהוצאות הניהול הממשלתיות - אבל אין לו שום משמעות עקרונית.
כל הצדדים המעורבים מדברים לריק. גם ראש הממשלה שהתעקש להעביר את החוק והכתירו כרפורמה חשובה, גם המתנגדים משמאל שמתנגדים בפרינציפ לכל הפרטה, וגם אלה מימין שהם בעד "קרקעות הלאום".
ובכל זאת הייתה פה התלהטות יצרים מוזרה...
אני אסביר את עמדתי הקטע נוסף בהמשך.
יעקב


נכתב על ידי , 9/8/2009 02:10   בקטגוריות בנייה, דמוקרטיה, זכויות האדם, חוק  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ירידה לא נוראה


הנה סטטיסטיקה על מכירת דירות ובתים בארה"ב:

קצב מכירת הדירות והבתים מיד שניה ירד בחודש אוקטובר לקצב שנתי של 4.98 מיליון בתים, לעומת קצב של 5.14 מיליון בספטמבר.

מחיר הדירות הממוצע ירד ב 11.3% לעומת הרמה שלפני שנה. הרמה הנוכחית היא הנמוכה ביותר מאז מארס 2004

(כלומר מחירי הדירות חזרו לרמה של מארס 2004).

אם תשאלו אותי - זה לא ניראה לי נורא כל כך. ברור שיש מיתון, יש האטה במכירות וירידה במחירים. אבל - לא האטה נוראית, השוק לא נעצר, וגם הירידה במחיר לא נוראית. עוד יש תקווה... אולי...

יעקב

נכתב על ידי , 24/11/2008 18:38   בקטגוריות בנייה, כלכלה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ברק ב-28/11/2008 19:25
 



הצעת חוק מטופשת: איסור מכירת דירות לתושבי חוץ


הצעת חוק חדשה הועלתה על ידי ''ישראל ביתנו'' באמצעות חברי הכנסת טרטמן ורותם [YNET]: לאסור על זרים לקנות דירות בישראל. החוק יתיר לתושבי חוץ לקנות דירות בישראל רק אם הם יהודים. זה הפיתרון לדעת ''ישראל ביתנו למחירי הנדל''ן מרקיעי השחקים, כך ימנע המחסור בדירות ויוקל על זוגות צעירים. מדברי ההסבר לחוק עולה כי גויים רשעים עומדים לקנות דירות פאר בישראל, לא מתכוונים להתגורר בארץ ואף לא להשכירן לישראלים, אלא לחכות שמחירי הדירות יזנקו ולמכרן לכל המרבה במחיר. ניצול איום ונורא של מגבלותיה הטריטוריאליים של המדינה.

 

לדעתנו, יש צורך בחקיקה נוספת: נודע לאחרונה כי רבים מאותם גויים, הצרים על נכסי הנדל''ן, גם מעיזים ברוב חוצפתם להחזיק במניות ישראליות ואף לסחור בבורסה שלנו[!] ממש יום-יום. כך הם הופכים לבעלים של חברות ישראליות. הם אחראים להזנקת מחירי המניות לרמות שאילולא התערבותם היו בהישג ידם של השכבות החלשות. ועל כן, אנו מציעים למנוע מהזרים הרשעים להתערב בעניינו הפנימיים ולאפשר לנו לרכוש ני''ע במחיר שווה לכל נפש.

 

חוק מיותר יוצר עבריינים

אם החוק יתקבל, שר המשפטים ימנה ועדה שתוכל ''לאשר חריגים''. בוועדה יכהנו גם נציגי ''ישראל ביתנו''. המעכארים יתפרנסו, אסתרינה טרטמן ושות' יחלקו אישורים... אזרח חוץ ללא הקשרים ''הנכונים'' יוכל תמיד לקנות דירה באמצעות ''שותף מקומי''... מחירי הדירות יתייקרו שוב בגלל הגדלת הביורוקרטיה והגורמים המתווכים. עוד ישראלים שומרי חוק יתווספו לרשימת ה''עבריינים''.

 

למה מחירי הדירות מזנקים?

מחירי הדירות בישראל עולים כי הביקוש אינו פוגש בהיצע מתאים. רוב הקרקעות בישראל [93%] מוחזקות על ידי המדינה [הממסד הפוליטי] ואינן נסחרות בשוק, מעת לעת מוקצה חלקן לפי החלטות פוליטיות. חוקי הבניה המסורבלים מקשים ומאריכים את משך הבניה. אסור לבנות גבוה כי השכנים מתנגדים, אסור לרוחב כי האוויר יגמר. אסור לבנות מחוץ לעיר כי הירוקים מתנגדים, אסור לבנות חנויות חדשות כי בעלי העסקים הותיקים מתנגדים. אסור לבנות מרכז מסחרי כי הקרקע מיועדת לתעשייה, אבל תושבי היישוב הסמוך מתנגדים למבני תעשייה. הותיקים בסביון מתנגדים להגדלת השכונה מחשש לירידת ערך בתיהם ובדרום תל אביב מתנגדים לבנייה כי עדיף פארק ענק שגודלו כשליש העיר.

 

היצע הקרקעות לבניה יכול להיות אינסופי

אין בישראל מחסור אובייקטיבי בקרקעות לבניה. ''המחסור'' נוצר כולו על ידי פוליטיקאים וחוק התכנון והבניה. ענף הנדל''ן והבניה הוא מהענפים עמוסי הרגולציה והפיקוח. אלפי פקידים מתפרנסים מביורוקרטיה שאוסרת, מקשה, מייקרת ומאריכה את הבניה. אלפי אזרחים אחרים, עורכי דין, יועצים, ומעכארים עסוקים בתחמון המערכת בדרכים יצירתיות. מאות אלפי ישראלים הופכים לעבריינים [גם אלה שהפכו את המרפסת לחדר נוסף]. לכך נקדיש מאמר נפרד. רק נציין, לדוגמה, שאם מחר בבוקר תוסר ההגבלה על בנייה לגובה ועל כל בניין ניתן יהיה לבנות לכל גובה שנרצה [בכפוף לתקנים הנדסיים], יסתבר שהיצע הקרקעות לבנייה, כולל על גגות בניינים, הוא אינסופי. ממש. אם אפשר להוסיף קומות הרי שהשמים הם הגבול. הגבול המעשי הוא מחיר הבנייה לגובה: הבנייה מתייקרת ככל שבונים גבוה. בתנאים אלה, מחיר דירה יתקרב לעלות בניית קומה נוספת בבניין. כלומר, מחיר דירת 4 חדרים בתל אביב או בירושלים לא יהיה יקר מ- 500 אלף שקל לעומת עלות נוכחית של מיליון וחצי שקלים ומעלה.

 

הדרך להגדלת היצע הדירות והוזלתן הוא ביטול רוב הביורוקרטיה ומגבלות הבנייה. פחות מעורבות ובחישה של המדינה והפוליטיקאים בעסקי הבנייה ולא הגברת מעורבותם. לא חוקים נוספים, אלא ביטול מרבית החוקים הקיימים. רכישת דירות או נכסים אחרים, מניות או חברות עסקיות על ידי זרים מבורכת. ההון שזורם לכיסי יזמים ואזרחים ישראלים מגביר את הצמיחה בכל התחומים ומעלה את רמת החיים בישראל. אין שום הבדל כלכלי בין יצוא עגבניות או תוכנה לבין ''יצוא'' דירות.

 

פוליטיקה ולא ''טובת העם'

קשה להאמין שחברי ''ישראל ביתנו'' טיפשים, ודאי שלא ח''כ אסתרינה בעלת ההשכלה הרחבה. חלקם הגדול יוצאי ברית המועצות והם יודעים בוודאות לאן מתדרדרת כלכלה בה שולטים פוליטיקאים. לכן, עולה חשד קל באשר למניעים האמיתיים להצעת החוק ולהכרזתם כי גילו את הסיבה למצוקת הדירות. כנראה שיש לנו כאן פשוט עסק עם חבורת פוליטיקאים ציניים שמעוניינים בכותרת נוספת כמצילי הציבור מ''חוסר הצדק הקפיטליסטי'' בעת שהם מתייצבים איתנים אל מול בעלי ההון הגויים אשר גונבים את דירותינו! סיסמאות קליטות מאד.

 

אנטון קרביץ ומוטי היינריך.

 

מדוע הדירות יקרות ואיך אפשר אחרת, בפרק קרקעות ובניה באתר קו ישר.


נכתב על ידי , 6/7/2008 06:20   בקטגוריות בנייה, כלכלה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שמעון דיסקין ב-6/7/2008 09:17
 



פינוי בכוח בכפר שלם - ניצול המשטרה במאבק על כסף.


היום החל פינוי בכוח של 25 בתים במתחם אחד בכפר שלם, עפ"י צו בית משפט, ובביצוע כוח ענק של שוטרים ופקחים עירוניים.

 

למה צריך את כל המהומה המכוערת הזאת ? המוני שוטרים, מאבקים אלימים ומכות, נשים וילדים צורחים, מפגינים מוחים, המשטרה עוצרת אנשים (ובעבר אף היה הרוג אחד בפינוי דומה). האם אין דרך אחרת ? לפעמים אין מנוס מפעולה משטרתית להשלטת הסדר, אבל האם זה המקרה כאן? על מה המאבק ?

 

ב1948, השתלטו אנשים על רכוש נטוש של ערבים שעזבו - והתיישבו על האדמות ובבתים שהתפנו. התפיסה של הנכסים הייתה ספונטנית ו"פרטיזנית" ולא "מסודרת" והמדינה לא הכירה בחוקיות המעשה. כל הרכוש הנטוש הוכרז כרכוש המדינה והחברה הממשלתית עמידר מונתה לטפל בו. אולם, האנשים שתפסו את הרכוש סרבו לפנותו, ונשארו בו, ללא זכויות חוקיות על הנכס. האנשים לא פונו מאז ועד היום, ובכך הכירה המדינה דה-פאקטו בזכות החזקה שלהם על הרכוש, אבל היא מסרבת להכיר בזכות להלכה, וממררת את החיים לאנשים אלה ללא סיבה.

כך נוצר המצב ששטחים גדולים של נדל"ן, חלקו באיזורים יוקרתיים, עומד קפוא כאבן שאין לה הופכין במשך כמעט 60 שנה, ואיש אינו מנצל אותם או נהנה מהם. התושבים לא יכולים ליהנות כי לא מרשים להם לבנות בתים חדשים, נורמליים, על מגרשיהם, והם חיים 60 שנה בחושות שהם משפצים מדי פעם באופן לא חוקי, כשצווי הריסה מאיימים עליהם כל הזמן, צווים שלרוב לא מתבצעים.

אנשים אחרים לא יכולים ליהנות מהאדמה, כי הם לא יכולים לקנות את הנכס ולבנות עליו בתים ושכונות חדשות, מפני שהנכס תפוס, ולא ניתן לפנות את התושבים. כך עומדים בחורבנם שטחים נרחבים ביפו, מיטב המגרשים על הים. התפתחות העיר נבלמת, והתושבים במקום נאלצים לחיות בחורבות ובזבל 60 שנה, כי לא מרשים לפתח את האיזור. זה לא שהתושבים מסרבים להתפנות - זה רק שהם דורשים פיצוי הולם - מחיר שוק - לקרקע שהם יושבים עליה. גם הפינוי היום בכפר שלם לא נסב על עקרונות - הוא נסב על פיצוי במחיר שוק לתושבים. מתבצע פינוי בכוח (עם פיצויים מוקטן) של התושבים כדי למנוע מהם פיצויים גבוהים יותר. הפעלת הכוח היא על כסף, לא על עקרונות. על כסף שהמדינה רוצה לחסוך, על חשבון התושבים.

 

המצב האבסורדי הזה כולו פרי הטיפשות הבירוקרטית של השלטונות שלנו. הנה פתרון פשוט:

 

כל תושב היושב על חלקת אדמה של רכוש נטוש 30 או 40 שנה, ולא פינו אותו - יקבל נא זכויות בעלות מלאות על החלקה שלו (ייתכן ותמורת סכום סמלי שישלם לעמידר). התושב יחליט מה לעשות ברכושו - לבנות ביתו במקום, או למכור את רכושו במחיר שוק, ולבנות ביתו במקום אחר. יזמים שרוצים לפתח שכונות חדשות יצטרכו לרכוש את האדמה מבעליה (התושבים) במחיר שוק - התהליך הרגיל בכל מקום.

 

בשביל מה נאבקת המדינה בכוח בתושבים ? כי איזה פקיד נכנס לפרינציפים ורוצה לחסוך כסף על גב התושבים ? מי צירך את ההקפאה בת 60 שנה של שטחי נדלן משובחים בסבך בירוקרטי טיפשי ? הנזק הכלכלי שהקפאה זו גורמת  גדול פי מאה מסכום המריבה שפקידי הממשלה רוצים להשיג. מדוע לשסע את המשטרה נגד אזרחים שאינם פושעים, במאבק שכולו על כסף, ולא כסף גדול ?

זה מתקשר לקטע על יוקר הדירות בת"א - חלק מהקרקעות לבניה מוקפאות בגלל המצב שתואר - דבר המקטין זמינות קרקע לבניה.

 

טיפשטת. טיפשות אינסופית. של הממשלה והגופים שלה (עמידר, מנהל מקרקעי ישראל, העיריה, בתי המשפט, וכל הגורמים המעורבים).

 

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 25/12/2007 14:11   בקטגוריות בנייה, חוק, ממשל  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-26/12/2007 23:56
 



למה הדירות בתל אביב יקרות? ואיך אפשר אחרת


שאלה פשוטה לכאורה. התשובה המלומדת טוענת שהביקוש גבוה ואין די דירות. אבל, למה בעצם היצע הדירות מוגבל? ההסבר השגרתי: מחסור בקרקעות, מגבלות תב"ע (תוכניות בניין עיר), חובת שמירה על קרקע חקלאית, הליכי אישור ארוכים בועדות, המיסוי הגבוה.  
נניח שבאורח פלא מבטלים כמעט את כל המגבלות, הכול מותר. מבוטלות המגבלות לפי שימושים: חקלאות, מגורים, מסחר, תעשייה ועוד. מותר לבנות על קרקע חקלאית, מותר להסב חדרי מלון לדירות או למשרדים ולהיפך, מותר להכשיר דירות בבניין משרדים. מותר לבנות משרד, חניון, קניון או מפעל בכל מקום שכדאי. מבטלים את רוב חוקי התכנון והבנייה הקיימים ואת כל התב"ע המתייחסות לרכוש פרטי, כלומר: אין מגבלה של "אחוזי בנייה" - כל בעל קרקע רשאי לבנות לגובה שיחפוץ, להחליט על גובה התקרה, מספר המרפסות, כמה חניות להכשיר, אם בכלל. היזם יחליט על מספר החדרים ושטח הדירה וכו'. העירייה מפסיקה להתערב. בנוסף, המדינה מוכרת במכירות פומביות פתוחות וגלויות כמעט את כל הקרקעות שברשותה (93% מהקרקעות בישראל) למעט שמורות טבע, שטחים שמיועדים לכבישים ולתשתיות, שטחי אימונים לצבא וכדומה. מבטלים את המיסים הייחודיים: מס שבח, היטל השבחה, דמי הסכמה ועוד.  
המגבלות המעטות שייוותרו, יהיו לדוגמה: רכישת קרקע על ידי גורם עוין למדינה תאפשר את הלאמתה. אסור יהיה ליצור מטרד אקטיבי שיפריע לשכן - כלומר, רעש, עשן, ריח וכדומה שפולשים לתחום השכן. אסורה כמובן פגיעה בזכות הקניין של הזולת (גם אם ה"זולת" זה רכוש ציבורי): פלישה למגרש שכן או למדרכה, זיהום רכוש ציבורי. בנייה תחויב לעמוד בתקני בטיחות.  
בבוקר שלמחרת יסתבר שהיצע הקרקעות לבנייה, כולל על גגות בניינים, הוא אינסופי. ממש. אם אפשר להוסיף קומות הרי שהשמים הם הגבול. הגבול המעשי הוא מחיר הבנייה לגובה:  הבנייה מתייקרת ככל שבונים גבוה. בתנאים אלה, מחיר דירה יתקרב לעלות בניית קומה נוספת בבניין. כאשר קיים היצע חופשי וזמין לבניית מיליוני דירות ומשרדים ייתכן שמחיר דירת 4 חדרים בתל אביב יפחת מ-130,000 דולר ומחירה של דירת סטודיו יהיה כ- 25,000 דולר. כך גם שכר הדירה. המספרים להמחשה.
המסקנה: יוקר הדירות נובע מהרגולציה המסובכת של המדינה על שוק המקרקעין והדיור. ידע אזרח שאין בבעלותו דירה, שההפרש בין המחיר החלומי לבין המחיר הנוכחי הוא למעשה מס-רגולציה. מחיר התערבות המדינה והפוליטיקאים בשוק המקרקעין. כסף מיותר שנזרק.
אם השתכנעתם עד כאן, נותרה רק שאלה אחת: האם החוקים המגבילים הכרחיים ובהעדרם נקבל ג'ונגל? כאוס?
אנחנו כבר נמצאים בג'ונגל סבוך של שחיתות, כיעור, יוקר מרקיע. אלפים מועסקים ב"פרנסות אוויר" מיותרות שנובעות מהרגולציה הכבדה: פקידים שדנים איך לאסור בניה או כיצד להתירה למרות החוקים; ארכיטקטים שמתבזבזים בשתדלנות מול פקידים, רבבות תיקים משפטיים מיותרים, תעסוקת סרק לעורכי דין ושופטים; יועצים ומאכערים שעוזרים לבנות או לבטל גזירה; בזבוז זמן וכסף בניסיונות "להסתדר" עם מס שבח והיטל השבחה. ומעל לכול - שחיתות המונית - החל מהאזרח שסגר מרפסת ועד לראש עיר שאישר "הטבות" למקורבים.  
ומה התוצאה לאחר כ-80 שנה של פיקוח ותכנון מרכזי הדוקים? - כישלון חרוץ. תל אביב תוכננה לפרטיה והתוצאה נראית – אחת מהערים המכוערות במערב... כך גם שכנותיה. הכיעור המדכא והאיכות המתפוררת נוצרו במשך עשרות שנים של תכנון ופיקוח מרכזי הדוק של מהנדסי העיר השונים, קודמיהם ויורשיהם... המציאות מוכיחה שגודל המשימה חורג מהיכולת של גוף ממשלתי. ומה עם ה"יעדים הלאומיים" הותיקים? כמעט כולם כישלון חרוץ: "פיזור אוכלוסייה", הפרחת הנגב, "יהוד הגליל", עיירות הפיתוח, הגנה על "החקלאות היהודית", מניעת פלישת ערבים ובדויים לקרקעות מדינה (וגם יהודים).
מה מקור הכישלון? ודאי שלא העדר חוקים, תכנון או פיקוח, וגם לא "העדר אכיפה" (לרוב הביצוע תואם לתכנון)... אם כך מה קורה? הבעיה בהגבלת חופש הפרט לבנות ולסחור במקרקעין על ידי עודף פיקוח ומעורבות יתר של השלטון. "המחסור" בדירות נובע מאותה סיבה שברוסיה הקומוניסטית היה תמיד "מחסור" בתוצרת חקלאית – שם עסקה המדינה גם בתכנון וגידול תפוחי אדמה. הג'ונגל כאן ועכשיו.
איך עושים "סדר"?  
המחסור בתפוחי אדמה ברוסיה נגמר עם נפילת הקומוניזם. המחסור בקרקעות "זמינות" בישראל יסתיים עם הפרטת קרקעות המוחזקות בידי הפוליטיקאים והעברת התכנון מהממסד אל היזמים והצרכנים. קיימת אמונה מוטעית שתכנון באמצעות כוחות השוק הוא מתכון לכאוס –ברדק, איש הישר בעיניו יעשה. רבים מאמינים ש"כוחות השוק" ו"סדר" הם מושגים מנוגדים. הטענה מתעלמת מיכולת השוק ליצור מנגנוני הגנה חליפיים...

 המשך קריאה.....


נכתב על ידי , 23/12/2007 15:26   בקטגוריות אקטואליה, דירות להשכרה, בנייה, כלכלה, קפיטליזם, משטר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי: 

בן: 63

תמונה




69,729
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ