לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ«ֳ¬ֳ«ֳ¬ֳ₪. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המוסכניק מחיפה שהיה למיליארדר


לפני כמה חודשים, כשאר העבירו בכנסת את חוק הריכוזיות, כתבתי שה"ריכוזיות" היא מושג לקוח מהאידיאולוגיה המרקסיסטית, ושהוא מנותק מהמציאות. אין ריכוזיות, של 20 משפחות כביכול, במשק הישראלי. אין דבר כזה, הטענות האלה פשוט לא נכונות.


מניתי שורה ארוכה של יזמים שהחלו מאפס, ובנו ב 10 אצבעותיהם, ובשכלם, אימפריות כלכליות אדירות, ללא סיוע של משפחות עשירות או קשרים פוליטיים יוצאי דופן.


הנה אחד ששכחתי למנות (וודאי יש עוד רבים): שלמה שמלצר, המוסכניק מחיפה, שבנה לעצמו אימפריה כלכלית שאומדן המכירות שלה היום כ 5 מיליארד שקל, שוויה כ 2.5 מיליארד שקל, והמעסיקה כ 5000 עובדים בארץ.


שלמה שמלצר נפטר באופן פתאומי, היום, בגיל 68, יהי זכרו ברוך. (אני לא מכיר אותו אישית).


אולי באותה הזדמנות כדאי להזכיר את יוסי גביזון, ההיפי בן ה 41  מדימונה (יבל"א), שבנה את האימפריה של קרולניה למקה, ברלין, וחנויות האופנה הודיס, טופ טן. הקבוצה שלו הינה הבעלים של רשת של 174 חנויות, בארץ, ומחזור מכירות המוערך ב 450 מיליון שקל. עוד אחד שהתחיל מאפס, ובנה עצמו במו ידיו.


צעקות השבר על ריכוזיות בישראל, והחוקים הפופוליסטיים והריקניים מחוקקים בכנסת הם קשקוש אחד גדול, הריכוזיות היחידה שיש היא הריכוזיות שהממשלה משליטה בחוקיה, בתחומי החקלאות, התשתיות (חשמל, נמלים, נמלי תעופה), הבנקאות, וכדומה.


תוספת: היום, 9/7, נפטר עוד אחד מהיזמים שהזכרתי במאמר הראשון: דוד עזריאלי, ז"ל. זהו עוד אדם שהתחיל מאפס ובנה את עצמו, בכוחות עצמו, למעמד של בעל אימפריה כלכלית ששוויה מוערך ב 2.5 מיליארד דולר. הוא אחד מאנשי העסקים החשובים בישראל, והוא אינו "משפחה" או מקורב לשלטון, או "ריכוזי". הוא נולד בפולין, ניצל בשואה, בה נספתה משפחתו, עלה לארץ ב 1944 ונלחם כקצין במלחמת העצמאות. אחרי זה היגר לקנדה מפני שלא יכול היה לסבול את המשטר הסוציאליסטי המדכא במדינת ישראל הצעירה. הוא עשה הון בקנדה, וחזר לארץ בסביבות 1980, לאחר שחל שינוי בארץ, והמשטר הפך יותר ליברלי.


חוק הריכוזיות - שבעצם מציק לאנשי עסקים ומערים קשיים שרירותיים בדרך התפתחותם, הוא אחד הדברים שנובעים ממנטליות אנטי-עיסקית שמקורה בהשקפות הסוציאליסטיות. אם ימשיכו להערים קשיים ולהטריד ולהשמיץ אנשי עסקים, יחזרו אנשי העסקים להתפתח ולפתח ארצות אחרות, כמו עזריאלי בקנדה.


יעקב



 

נכתב על ידי , 8/7/2014 22:20   בקטגוריות דמוקרטיה, זכויות האדם, כלכלה, יהודים, עסקים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין ארוחות חינם - ג'נרל מוטורס


בשנת 2009, בשיא המשבר הכלכלי, נחלץ הממשל האמריקאי להציל את ג'נרל מוטורס מפשיטת רגל. הוא הזרים כ 50 מיליארד דולר ל"תכנית ההבראה" של ג'נרל מוטורס, ועוד כ 12.5 מיליארד לקרייזלר. למעשה התקיים תהליך פשיטת רגל מזורז בניהול פקידי ממשלה ואישור של שופטים. בתהליך זה נסגרו מספר רב של בתי חרושת שהעריכו שאינם כדאיים. אותם חלקים (או בתי חרושת, או מותגים) שהיו יחסית "בסדר" זכו להזרמת כסף והבראה. 

 

למעשה הפסידו בעלי המניות הישנים את כספם, וכן מרבית הספקים ובעלי החוב. היחידים שלא הפסידו הם העובדים והאיגודים המקצועיים באותם מפעלים שזכו ל"הצלה", אשר המשיכו ליהנות מההטבות המופלגות שאיגודיהם המקצועיים השיגו המרוצת הזמן. בהליכי פשיטת רגל רגילים מממש כונס נכסים מטעם בית המשפט את נכסי החברה, ומחלק את הכסף בצורה צודקת (כלומר פרופורציונית) בין הנושים. אבל, תהליך פשיטת הרגל הזו התנהל לפי התכתיבים של הממשלה והשקפותיה הסוציאליסטיות - לכן - הנושים ובעלי המניות והאג"חים הפסידו את כספם, אבל הפועלים לא הפסידו את "זכויותיהם".

 

הממשלה הזרימה כאמור כ 50 מיליארד דולר, כספי ציבור (או כספים ממכבש הדפוס) כדי לאפשר המשך העבודה והייצור במפעלים שהוחלט להציל. היא לקחה לעצמה 61% ממניות החברה החדשה. בנוסף, הזרימו כסף ממשלות קנדה ומחוז אונטריו, שלהם ניתנו אחוזים נוספים של הבעלות. עוד קיבלו מניות בחברה החדשה האיגודים המקצועיים (קרנות הפנסיה שלהם), כנראה כנגד חובות שהחברה חבה להם, וקצת גם מחזיקי האג"חים. המניות שבאחזקת ממשלת ארה"ב נמכרו במרוצת הזמן, בבורסה. הממשלה הייתה הבעלים הרשמי של ג'נרל מוטורס, GM, שכונתה government motors, במשך שנים מספר, אך מכרה מניותיה האחרונות ב דצמבר 2013, ו GM חזרה להיות חברה ציבורית - לא ממשלתית. 

 

כעת, כאשר סוכמו המספרים של ההזרמה מול ההכנסה ממכירת המניות מסתבר שממשלת ארה"ב הפסידה 11.2 מיליארד דולר בפרשה זו. כמה הפסידו ממשלות קנדה ואונטריו לא פורסם.

חסידי ההצלה טוענים שהצילו 1.5 מיליון משרות בארה"ב, והחברה החדשה (אחרי ההצלה) יוצרת הכנסה של מעל 90 מיליארד דולר במיסים (פדרליים ומקומיים). הטענות האלה נועדו להצדיק את כדאיות הוצאת הכסף הציבורי, אבל אין בהן הרבה ממש. גם בתהליך פשיטת רגל רגיל היו נמכרים המפעלים ה"טובים" למשקיעים אחרים שהיו ממשיכים להפעיל אותם, להעסיק עובדים ולשלם מיסים. 

 

עוד פרטים על ההצלה ניתן למצוא כאן. 

אחרי הליך פשיטת הרגל המיוחד (מנוהל וממומן על ידי הממשלה) מפעילה GM 34 מפעלים בארה"ב לעומת 47 קודם, ומעסיקה 68500 עובדים לעומת 91 אלף קודם. 

 

האם תהליך ההצלה של GM באמצעות כסף ציבורי היה מוצדק? עקרונית הוא לא יכול להיות מוצדק. הממשלה לא צריכה לעשות עסקים, ולהוציא כסף של הציבור על הרפתקאות כלכליות. אין הצדקה לקחת כסף של אזרחי המדינה כדי להעביר לעובדי GM להצלת משכורותיהם המופלגות. אבל, במקרה הזה, איפשרה התערבות הממשלה לנהל את תהליך פשיטת הרגל במהירות מופלאה (כחודש), ואיפשרה המשך הפעילות, על בסיס כלכלי, של חלק גדול ממפעלי החברה. תהליך פשיטת רגל רגיל (ללא התערבות ממשלתית) היה נמשך שנים, והיה עלול, בגלל זה, להיגמר בנזקים גדולים יותר. 

 

בכול אופן - אין הצלות חינם. הציבור האמריקאי שילם כ 12 מיליארד דולר. כמה הפסיד הציבור הקנדי אינני יודע, בטח עוד כרבע מהסכום הנ"ל. ומה שיותר גרוע - GM נראית כאילו היא חזרה לקו ההתחלה, כלומר - כאילו תזדקק בקרוב להצלה נוספת. היא לא מצליחה למכור מכוניות קטנות (שבמילא האמריקאים לא אוהבים) - ומתקשה לעמוד בתחרות מול היריבות שלה מבית ומחוץ. מגרשי הסוכנים שלה מלאים מכוניות לא מכורות. מה שהיא כן מכרה היא מכרה באמצעות אשראי "סאב פריים" - דהיינו - כסף קל שהלוותה לקונים ללא דירוג אשראי טוב, שעלולים לא לעמוד בהחזרים. החגיגה של אוהבי ההתערבות הממשלתית, שטוענים: "הנה, ההתערבות הייתה נחוצה להצלת תעשיית הרכב" הייתה קצת מוקדמת. זה אופייני למצבים כאלה, כול "הצלה" יוצרת צורך ל"הצלה" נוספת בעתיד. תכינו עוד 12 מיליארד. "הצלה" שבנויה על כסף ציבורי קל, ולא על מאבק אמיתי עם הבעיות של שוק קשה ותחרותי - היא רק מקדמה ל"הצלות" נוספות.

 

יעקב

נכתב על ידי , 3/5/2014 12:21   בקטגוריות כלכלה, מדיניות ארה"ב, מכוניות, עסקים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השמאל והפילים הלבנים של בברזיל


בברזיל שולטת מאז 2003 ממשלה של שמאל-מרכז. ראשית היה הנשיא לולה (איגנציו דה סילבה) בין השנים 2003-10, ועכשיו הנשיאה וילמה רוסף, בת חסותו של לולה. לולה היה פעיל באיגודים המקצועיים בברזיל (משהו כמו עמיר פרץ שלנו) לפני שנבחר לנשיא. הוא היה נשיא ופולרי, ודי סביר, בזמנו שיגשגה ברזיל ונהנתה מצמיחה כלכלית אדירה - לא כול כך בזכות לולה כמו בזכות הבועה הכלכלית העולמית ועליית המחירים הכללית של סחורות בסיסיות כמו מחצבים ותבואות - אותן מייצרת ברזיל. לזכותו של לולה יאמר שהוא נקט במדיניות סבירה, כלומר, לא אץ להרוס את השיגשוג עם צעדים אידאולוגיים-פופוליסטיים. הוא הניח לכלכלה לזרום. מאז המשבר העולמי מגמגמת הכלכלה הברזילאית וצומחת בקצב קטן, שלא כול כך מספיק כדי לחלץ את האוכלוסיה האדירה מהעוני האדיר בו רובה שרוי.

 

אבל, ממשלות שמאל (וגם פוליטיקאים מהימין) אוהבים פרויקטים גרנדיוזיים, גדולים ויקרים, ממומנים על ידי הממשלה, שלא תמיד נחוצים או מועילים. פרוקיט כזה מאדיר ומנציח את התהילה של הנשיא, מספק משרות שמנות לכול מקורביו הפוליטיים, והרבה הזדמנות לכסף קל ליזמים מקורבים פוליטית לשלטון. גם הרבה הזדמנויות לשחיתות. העיקר - הם ממומנים מכסף קל, כסף ממשלתי, כסף של אחרים.

 

המאמר הבא, בניו יורק טיימס מספר על מספר פרויקטים כאלה שעלו מיליארדי דולרים, ונזנחו והפכו לפילים לבנים - או פילים שחורים. (פיל לבן זה מבנה גדול שהושלם, אך אין בו צורך ושימוש, פיל שחור הוא מבנה גדול שבנייתו הופסקה באמצע, והוא עומד כגרוטאה המהווה מפגע ויזיאלי ותברואתי).

 

בתמונה הזו רואים גשר השייך למסילת ברזל בת 1600 ק"מ שבנייתה החלה בשנת 2006, היא הייתה מתוכננת להסתיים ב 2010, ולעלות 1.6 מיליארד דולר. היום היא כבר עלתה 3.2 מיליארד (כפול) ותאריך הסיום המשוער הוא 2016, אבל איש לא מאין שהיא תסתיים אי פעם או תגיע לפעול. קטעים רבים, כמו הגשר שבתמונה, נזנחו, והפכו ללחם עבור גונבי מתכות. כול הפרויקט מומן על ידי הבנק הממשלתי.

 

בתמונה הזו רואים את פרויקט הרכבת התחתית בסלבדור, ברזיל, שהחל לפני 10 שנים, אך נזנח. מזכיר קצת את רכבת התחתית של ת"א.

 

יש עוד פרויקטים - כמו מוזיאון לחייזרים שנזנח, פארקים שנזנחו אחרי השקעות אדירות, ועוד...

לולה מצדיק את הפרויקטים באומרו שהם סיפקו מקומות עבודה, והיוו תמריץ לכלכלה. איך ניתן להצדיק, באופן הגיוני, שריפת כסף על גרוטאות שאין בהן שימוש - נשגב מבינתי, למרות שאני יודע שיש הרבה אנשים וגם כלכלנים (פול קרוגמן) שמאמינים בדברים כאלה. כול זה אופייני לפרויקטים ממשלתיים, הנעשים ממניעים פוליטיים וגם ממניעים של רדיפת בצע של פוליטיקאים.

 


 

כאן תמצאו עוד סיפור של גשר שנזנח, שמוביל לשום מקום, והיה אמור להיות חלק מכביש גדול, שבנייתו החלה ונזנחה. יש בברזיל מאות פרויקטים כאלה, שנזנחו, איש אינו יודע כמה, ברזיל מדינה גדולה... הכתב מאשים בהפקרות את ממשלות הגנראלים ששלטו לפני לולה דה סילבה. בברזיל, לא חשוב מי שולט, ימין או שמאל, דיקטטורה או דמוקרטיה, הברדק חוגג.

 

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 13/4/2014 12:43   בקטגוריות אדריכלות, תחבורה, טירוף מערכות, כלכלה, סוציאליזם, עבודה בעיניים, שמאל  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בנק ישראל הבנק החברתי הטוטאליטרי


בנק ישראל מנהל את הבנקים ביד רמה. אפשר היה לחשוב שהוא מנהל אותם לפי עקרונות כלכליים מוצקים, כדי לשמור על יציבותם. מסתבר שלא. הוא מנהל אותם גם לפי עקרונות חברתיים, שעלולים לפגוע בבנקים מבחינה כלכלית. אבל, כמובן, אין מה לחשוש, הבנקים לא יפלו, לא חשוב איך מנהלים אותם - בנק ישראל תמיד "יציל" אותם, על חשבוננו, כמובן.

 

במה הדברים אמורים?

 

"בנק ישראל הפיץ בצהריים (ד') מסמך ובו הוא מודיע לבנקים כי הם מחויבים לפתוח חשבון בנק לכל דורש. הפצת החוזר נעשתה לקראת השקת תעודת הזהות הבנקאית - אשר תכלול את דירוג האשראי של הלקוח בבנק הישן. לקראת השקת תעודת הזהות הבנקאית, התעורר חשש כי בנקים יסרבו לפתוח חשבון ללקוחות בעלי דירוג אשראי בעייתי."

 

כלומר: בנק ישראל מתייחס אל הבנקים המסחריים לא כאל יישויות נפרדות המתנהלות לפי שיקול הדעת הכלכלי של בעליהם, אלא כסניף של בנק ישראל הממשלתי (בערך), כלומר הבנקים אינם אלא גוף ממשלתי החייב ל,שרת" את הציבור על פי הנחיות מגבוה.

בארצות בהן קיימת בנקאות חופשית (פחות או יותר) מחליט כול בנק איזה סיכונים לקחת ולמי לפתוח חשבון ולמי לא. מצד אחד מעוניין הבנק לפתוח חשבונות לכמה שיותר לקוחות, מאידך חייב הבנק להגן על עצמו מפני רמאים סדרתיים, ולהמנע מלתת להם הזדמנות לגנוב אותו ולהונות אנשים אחרים. מי שעשה מעשים לא תקינים, כמו משיכת צ'קים ללא כיסוי, או אי החזר הלוואות נחשב לסיכון והבנקים בדרך כלל מסרבים לפתוח לו חשבון. מובן מאליו שהמגבלה חלה גם על אלה שיש להם הרשעות פליליות.

 

אצלנו מנסה בנק ישראל לפגוע בחופש הפרט בדרך נוספת - על ידי שהוא מנסה לאסור השימוש במזומנים.  אם אין מזומנים איך יסתדרו אלה שאין להם חשבון בנק ולכן ואין להם כרטיס פלסטיק? זו באמת בעיה. מכאן ההוראה של בנק ישראל לבנקים לפתוח חשבון לכול אחד. 

 

יש לשער שהבנקים יגנו על עצמם באמצעות עוד כלי טוטאליטרי שבנק ישראל יוצר עבורם - "תעודת זהות בנקאית", שתאגור, בפקודה, אינפורמציה כלכלית על כול אחד ותעביר אותה לכול דכפין, בלי שום התחשבות בזכויות צנעת הפרט או בעקרונות הסודיות הבנקאית. אין יותר סודיות, כול מה שאתה עושה גלוי לכול. מזכיר את "1984". 

 

יעקב

נכתב על ידי , 26/3/2014 20:05   בקטגוריות בנקים, זכויות האדם, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפצצה האירופית המתקתקת


זוהי הכותרת הסנסציונית של מאמר ב"כלכליסט" המנתח את מצב הבנקים (והכלכלה בכלל) באירופה, והמביאה דברים של כמה כלכלנים מומחים בעלי שם.

הסיפור פשוט: לבנקים באירופה חשיפה לאשראי מפוקפק. חלק גדול מהאשראי הזה ניתן למדינות העניות יותר בעולם, כמו חשיפה לדרום אמריקה של בנקים ספרדים ופורטוגליים, לאסיה - של בנקים אנגלים, ולמדינות מזרח אירופה של בנקים גרמנים ואוסטריים. ספק גדול אם חובות אלה יוחזרו.

בנוסף חשופים הבנקים לחובות של מדינות חלשות באירופה עצמה - כמו ספרד, פורטוגל, איטליה ויוון. גם אלה לא נראה איך יצליחו להחזיר חובות. הן כול הזמן ממחזרים את החוב שלהם והחוב הולך וטופח כמו כדור שלג.

בעיה שלישית היא הנגזרות. כך למשל חשופים בנקים גדולים, כמו הבנק הגרמני הענק, דויטשה בנק, להשקעות בנגזרות בסכומי עתק של 55 טריליארד אירו, סכום הגדול מהתל"ג של כול העולם כולו. אף אחד לא מבין מה זה בדיוק הנגזרות האלה, ואיך זה עובד, אבל לכולם ברור שזה עלול להתפוצץ כול רגע.

 

עוד מספר המאמר איך העסק עובד: הבנק המרכזי האירופי מעמיד לרשות הבנקים אשראי מאד זול (בריבית של חצי אחוז עד אחוז), כדי "לתמרץ את הכלכלה". הבנקים קונים אג"ח של יוון ואיטליה, המניב 5 - 5.5% תשואה - ורושמים את ההפרש כרווח במאזניהם. במקום להשקיע בעסקים יצרניים, היוצרים צמיחה כלכלית משקיעים בממשלות. אלא שברור שגילגול החוב הממשלתי אינו אפשרי לנצח, ומתי שהוא יבוא ה"גילוח הגדול", וכולם חוששים מהתפוצצות או התמוטטות פתאומית ובלתי מבוקרת.

 

מאיפה יש לבנק האירופי המרכזי כסף להעמיד אשראי זול לרשות הבנקים? ניחשתם. אין לו. הוא מדפיס כסף. הדפסת כסף נחשבת למילה גסה, אבל כול הכלכלה העולמית בנוייה על זה כבר כמה עשורים. כמובן, אין מדפיסים ממש שטרות כסף מנייר, העולם התקדם. היום יוצרים אשראי יש מאין על ידי רישומים במחשבים.

 

בארה"ב הבנק המרכזי (הפדרל רזרב) קונה ישירות אג"ח של ממשלת ארה"ב באותה שיטה - שיטה של יצירת אשראי שפעם קראו לזה הדפסת כסף והיום קוראים לזה "הרחבה כמותית" Quantitative easing  (אבל זה אותו דבר). ממשלת ארה"ב - יש לה אינסוף כסף העומד לרשותה, בזכות ההרחבה הכמותית של הבנק המרכזי. באירופה, הבנק המרכזי מעדיף לתעל את האשראי דרך הבנקים, המשמשים מתווך נוסף בין הבנק המרכזי לממשלות, ומרוויחים בדרך רווחים נאים (על הנייר), על חשבון הכסף המודפס.

אז - הבנק המרכזי מציל את הבנקים באמצעות כסף יש מאין, הבנקים את הממשלות 0ע"י קניית אג"ח ממשלתי) וכאשר הבנקים בצרות (ומרבית הבנקים באירופה בצרות) הממשלות "מצילות" את הבנקים... 

 

בנוסף ישנם הרגולטורים הממשלתיים של הבנקאות... אלה הם האנשים שעליהם הטלנו את המשימה למנוע קריסת בנקים... הם אלה היוזמים את כול מעגל הקסמים הזה, ובנוסף אינם מבינים ממש מה הבנקים עושים, בייחוד בתחום הנגזרים. בנקים מחויבים, תמיד, על ידי רגולטורים להחזיק חלק מההון כרזרבה לחובות מסופקים. אבל הרגולטורים הממשלתיים הטובים קבעו שעבור השקעה באג"ח ממשלתי אין צורך להחזיק רזרבות, כי זו השקעה בלי סיכון... אז גם רזרבות אין.

 

 

המערכת הכלכלית העולמית, המבוססת על בנקים מרכזיים ממשלתיים ומערכת בנקאות מנוהלת על ידי רגולציה ממשלתית כבדה יצרה מפלצת נוראית שעלולה להתפוצץ כול רגע. כול זה בגלל שהממשלות לא נותנות לבנקים ליפול עוד כשהם קטנים. מי שמסוגל לנהל הכי טוב מערכת בנקאות הם בנקים פרטיים, שמתנהלים תחת פחד מתמיד מפני קריסה ופשיטת רגל. משהוסר הפחד הזה, והממשלות מבטיחות "הצלת הבנקים", צומחים הבנקים לממדים מפלצתיים (גדולים מכדי ליפול), מנוהלים על ידי פקידים שלא אכפת להם אם הבנק נופל או לא או מוצל על ידי הממשלה, ואין להם שום מוטיבציה לנהל בנק באחראיות וזהירות, וגם לא שום יכולת. האמונה בשיטה של ניהול מרכזי באמצעות רגולטורים ממשלתיים, בעלי חוכמה וכוח אינסופי היא אמונה עיוורת בדברים שלא קיימים.

 

יעקב

נכתב על ידי , 7/3/2014 12:27   בקטגוריות אינפלציה, בנקים, טירוף מערכות, כלכלה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-10/3/2014 22:35
 



הפסדי הענק של הנגיד פישר


דה מרקר מדווח על ספרו החדש של דוד קליין שהיה נגיד בנק ישראל בין 2000-2004, לפני פישר.

דוד קליין

הנה למשל:

קליין תוקף בספר את מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל, שהביאה להפסדי ענק לבנק. סך הפסדי הבנק מגיעים, עד סוף 2013, ל–44.5 מיליארד שקל. ב–2010 בלבד רשם הבנק הפסד גדול של 17.9 מיליארד שקל... לדברי קליין בספר, רכישות המט"ח של פישר "כרוכות עם שמירת ריבית ריאלית שלילית תקופות ארוכות, שגרמה לניפוח המחירים בשוק הנדל"ן, שכפתה עיוותים על מדיניות הפיקוח על הבנקים בהנחה שהיא דרושה כדי לשמור על יציבותם, וחיזקה את נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט".

 

שימו לב במיוחד למשפט: - "נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט". כלומר קליין אומר מה שכולנו יודעים - פישר (בדומה לקודמיו) מנע תחרות בין בנקים על ידי שלא מאפשר הקמת בנקים חדשים. מעניין מה קליין עשה למען התחרות בין הבנקים בתקופת כהונתו. מה שנחוץ אינו "לקדם תחרותיות בענף הפיננסים" אלא רק להמנע מלחסום את קמתם של בנקים חדשים.

 

עוד מדגיש קליין את ההיסטוריה של בנק ישראל ומשבח את העובדה שהפך ממוסד הכפוף למעשה לאוצר למוסד עצמאי, כלומר מוסד שמתנהל על פי הגחמות השרירותיות של הנגיד, ללא שום ביקורת או מגבלות. 

 

אני לא קראתי את הספר, רק מדווח על מה שכתב דה-מרקר מצא לנכון לספר.

המצב שיש לנו מוסד בו הגחמות של אדם אחד, לבד, (פישר) הפועל לפי מיטב הבנתו - כלומר לפי שרירות ליבו והשקפותיו האידאולוגיות, יכול לגרום להפסדים של עשרות מיליארדי שקלים לריק - זה בוודאי לא מצב תקין או משובח. הכוח המוחלט שבידי הנגיד הוא מסוכן מאד. ומעל לכול לא נחוץ.

 

אנו לא צריכים את בנק ישראל עם מדיניותו השרירותית והמוזרה. עכשיו החליפה את פישר הנגידה קרנית פלוג בעלת ההשקפות "החברתיות" המקדמת הגדלת "יעד הגרעון" (ביחס להצעת האוצר) למען מטרות חברתיות, ומדגישה בדוחות בנק ישראל את הפערים החברתיים. התפקיד המסורתי של הבנק (המוצהר) היה לדאוג ליציבות המטבע, מלחמה בגרעונות ממשלתיים (על ידי "יעוץ" לממשלה - כלומר הטפות מוסר) וקידום הצמיחה הכלכלית. זה משתנה כעת והופך ל"מניעת פערים" - כלומר - מיעדים פיננסיים ליעדים "חברתיים" לפי האידאולוגיה האישית של הנגיד.

 

יש לבטל את בנק ישראל, ואת השקל (הבייבי שלו). שניהם לא ממלאים שום תפקיד מועיל.

 

יעקב

 

 

 


 

נכתב על ידי , 4/3/2014 09:16   בקטגוריות בנקים, כלכלה, רגולציה מיותרת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בנק ישראל עולה הרבה מיליארדים


העלות של בנק ישראל מסתכמת לא רק בכמיליארד ש"ח, שמוצאים מדי שנה על משכורות לאותם 800 חוקרים במחלקת המחקר של בנק ישראל, שכאמור קוראים מדי יום את כול העיתונות הכלכלית, וחוקרים... וחוקרים... (כמה עולות הפנסיות התקציביות של החוקרים בדימוס אינני יודע, בטח עוד מיליארד).

 

בנק ישראל הפסיד בשנה האחרונה כ 1.9 מיליארד שקל (עוד שני מיליארד...) הפרשי ריבית בין הריבית שהוא מרוויח על יתרות מטבע החוץ, לבין הריבית שהוא משלם למפקידי מק"מ בארץ, שממנים את רכישת המט"ח. בס"ה הפסיד בנק ישראל, ב 3 השנים האחרונות 4.1 מיליארד ש"ח בגלל הפסדי ריבית, ועוד כ 2.4 מיליארד הפסדים אחרים, ס"ה הפסיד, בשלוש שנים - 6.5 מיליארד ש"ח. כסף גדול.

 

כאמור - הכול מיותר. אנו לא צריכים את המשחקים המטומטמים שקל-דולר, עם שמירה (או אי שמירה) של ערך השקל, או הדולר, עם ספסרות מטבע של בנק ישראל, והימורים שלו הממומנים על ידי מיסי האזרחים. הכול מיותר לגמרה.

 

יבוטל השקל ! יבוטל בנק ישראל!

 

כול המחירים והמשכורות בארץ יהיו בדולרים או באירו (לפי בחירה של כול עסק או משרד). נחיה כמו איטליה, יוון, ספרד או הולנד (וגם גרמניה וצרפת) שוויתרו על מטבע לאומי.

 

עכשיו כשהפישר שלנו התמנה לסגן יו"ר הפד, בארה"ב, אפשר לסמוך עליו שינהל את עניינינו משם, מארה"ב, כשמר אובמה מממן את משכורתו. 

בנק ישראל גם עולה מיליארדים רבים, גם מפריע על ידי שמונע תחרות בתחום הבנקאות, וגם גורם נזקים לעסקים ויצואנים עם התנודתיות של השקל-דולר. הכול מיותר. 

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 12/1/2014 10:24   בקטגוריות אירו, דולר, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרגולטור נגד הצרכן - פרק 8


ההנחה שהצרכן (האדם הקטן) זקוק לרגולטור הממשלתי הטוב כדי שיגן עליו מפני הטייקונים הרעים היא הנחה שבאה מהבטן האידאולוגית הסוציאליסטית אבל היא סותרת לחלוטין את המציאות. במציאות יש לרגולטור הממשלתי את כול המוטיבציה לעשות יד אחת עם הטייקון (עם בעלי העסקים המוגנים על ידי הרגולציה) כדי לשחוט את הצרכן, לטובת הטייקון והרגולטור כאחד. אני מתחיל להישמע כמו גיא רולניק - פיטפוטים ערטילאיים - אבל הנה דוגמה מוחשית.

 

ידוע הסיפור של חביב הקהל, שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, שהתנהג בצורה קצת יוצאת דופן, והכניס קצת יותר תחרותיות בתחום הסלולר. התקשורת הסלולרית התנהלה לפי הדגם הישן של בולשביזם גליצאי - דהיינו - מונופול שמנסה להסתתר מאחורי חלוקה ל 4 חברות עצמאיות לכאורה, אך הפועלות בתיאום מלא, תחת חסות הרגולטור, שמונע תחרות. הרגולטור (משרד התקשורת) חילק 4 זכיונות לטייקונים המאושרים, ומנע כניסת גורמים נוספים ותחרות לתחום, והפיק בכך רווחים נאים לממשלה ולטייקונים על חשבון הציבור.

 

בא השר משה כחלון, והחליט - לא חלילה לאפשר תחרות חופשית - אלא רק לאפשר כניסה של עוד 4 שחקנים חדשים לתחום הסלולר עם 4 זכיונות חדשים. הדבר הניב תוצאות מיידיות - מחירי התקשורת הסלולרית ירדו פלאים, בגלל התחרות, לטובת הצרכן. משה כחלון הפך בין לילה לכוכב פופולרי, אבל גם מצא עצמו מחוץ לממשלה, כי הוא עשה גלים, הפר את הסטטוס-קוו, ופגע באינטרסים של הממשלה, שהם הפוכים לאינטרס של הצרכן. הממשלה רוצה יותר הכנסות ממיסים, לא הוזלה של יוקר המחייה או המחיר לצרכן.

 

הנה גרף שמביא ה"כלכליסט" המראה את ירידת הכנסות המדינה ממיסוי חברות התקשורת, שנובעת מירידת מחירי התקשורת לצרכן, ולכן ירידה ברווחי החברות.

 

אותו דבר קורה בכול התחומים - למשל: תחום הבנקאות וכרטיסי האשראי. הרגולטור (הממשלה) רוצה למקסם את ההכנסות שלו, לא להקטין את המחירים ולהיטיב עם הציבור. כול הרגולציה, והמונופולים שפורחים תחתה נועדה בדיוק לכך - להעלות מחירים (לא להוריד את יוקר המחייה, חלילה). המחיר הגבוה יוצר הכנסה לקופת המדינה, מבלי לעצבן את הבוחר בגין העלאת המיסים. הרגולציה היא מס נסתר, מס שנוח מבחינה פוליטית, שהממשלה אוהבת, לכן היא אוהבת רגולציה.

 

הדרך לצאת מזה אינה "רגולציה יותר טובה", או המתנה שיצוץ בטעות איזה משה כחלון חדש, שלא מבין את הכללים של הממשלה, ופועל, די במקרה, לטובת הצרכן. טובת הצרכן לא צריכה להיות מבוססת על טובות של הרגולטור או של משה כחלון, ועל מקריות. היא מחייבת ביטול הרגולציה - רק ביטול הרגולציה, וחופש התחרות מבטיחים, באופן שיטתי, מחירים נמוכים ושרות טוב לצרכן, לאדם הקטן. תחרות חופשית היא החבר האמיתי של הצרכן, ותחרות חופשית לא מושגת על ידי רגולציה אלא על ידי היעדר רגולציה.

 

הרגולציה אינה טובה לצרכן - היא ממסדת את השוד שלו. הטייקונים אינם אשמים בעושק של הרגולטור, למרות שהם נהנים מזה.

"חוק הריכוזיות" שהתקבל בכנסת אינו עושה כלום נגד הרגולציה המיותרת, העושקת. הוא בעצם לא יעשה כלום, בכלל, למרות התרועות הגדולות. הוא לא יגביר את התחרות - כי את התחרות מדכאת הממשלה ולא הטייקון, וחוק הריכוזיות אינו משנה את מדיניות הממשלה, אלא רק מגביר את כוחה והרגולציה שלה.

 

יעקב

נכתב על ידי , 8/1/2014 19:07   בקטגוריות בנקים, כלכלה, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבא של הריכוזיות - בנק ישראל


"ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום (30.12.2013) תיקון להצעת חוק רשות ניירות ערך, שלפיה גם בתי השקעות יוכלו לשווק פיקדונות לציבור באמצעות השקת הקפ"מ".

 הרעיון הוא ליצור תחרות מה לבנקים, כך שגופים שאינם בנקים יוכלו להציע לציבור פקדונות נושאי ריבית - שיתחרו ישירות עם פקדונות הפק"מ בבנקים. פקדונות הפק"מ בבנקים מציעים לציבור ריבית אפס, אבל הם מייצרים לבנקים הכנסות ענק בשיעור של אולי 5 מיליארד שקל לשנה, כי אין בארץ אלטרנטיבה לפקדונות מזומנים, והרבה קרנות מוסדיות ובתי השקעות נאלצים להחזיק את המזומנים השוטפים שלהם בפק"מ. הבנקים, והפטרון שלהם, בנק ישראל, מרוצים מאד מהמצב שהציבור נאלץ להלוות לבנקים כסף רב (פקדונות) בריבית אפס. זו מציאה גדולה.


נגד הנסיון הקטן והקלוש הזה להגביר את התחרותיות בבנקים יוצא הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. "החשד הרווח בשוק ההון הוא שלשם בדיוק מכוון הפיקוח על הבנקים: אימוץ באזל 3 באופן מלא, כאמצעי אלגנטי לחסום כל אפשרות לתחרות מול הפיקדונות השקליים בבנקים"

בנק ישראל רוצה לאסור כול תחרות. הוא רואה עצמו ממונה על "יציבות" הבנקים - קרי הוא דואג שהם ירוויחו רווחים גדולים, על חשבון הציבור. הפיקוח על הבנקים הוא אם כן, המכשיר של הבנקים באמצעותו הם ממשיכים לשדוד את הציבור ומונעים ממנו יכולת להשיג שירותי בנקאות טובים יותר ופקדונות עם ריבית טובה יותר.


האידיאולוגיה או תפיסת העולם הסוציאליסטית, השולטת במדינת ישראל, אומרת שהרגולטור הוא הידיד הטוב והמגן על הצרכן (האדם הפשוט) מפני הטייקונים הטורפים. זה קיים במישור האידיאולוגי. המציאות היא שונה - הרגולטור הממשלתי הוא מגינם של טייקוני הבנקאות, הנותן יד ומבטיח את שוד האדם הפשוט. היעדר התחרות היא אוייב הצרכן, לא הטייקון, ומי שמונע תחרות זה הרגולטור. בינתיים, יושבים הטייקונים (שרי אריסון) בבית, ונהנים מרווחים גדולים, כי בנק ישראל (כלומר מדינת ישראל) דואג להם.


ממשיכה מירב ארלוזורוב, בדה-מרקר:

מהלך כזה [איסור פקדונות על ידי הפיקוח על הבנקים] יהיה בבחינת ההוכחה הניצחת שבנק ישראל מדבר גבוהה־גבוהה על תחרות בבנקים, אבל בפועל עושה עמם יד אחת כדי לחסום כל תחרות אפשרית.

העובדה שעד כה לא קם בישראל בנק אינטרנטי, לא נפתח שוק הסליקה של כרטיסי האשראי לסולקים מחו"ל, וגם לא הוקם אף בנק חברתי או אחר, יכולה להיות מוסברת בחוסר הרצינות של היזמים שאמורים להתחרות בבנקים. עם זאת, היא יכולה להיות מוסברת גם בשמרנות יתר של בנק ישראל, שמרוב רצון להגן על יציבות הבנקים - הוא חוסם את כניסתה של כל תחרות להם. מבחן ההוכחה מוטל לפתחו של בנק ישראל.


אני חוזר ומציע: יבוטל בנק ישראל. יבוטל השקל. תהיה בנקאות חופשית. בנק ישראל מבטיח "יציבות הבנקים"?? אנו לא צריכים יציבות בנקים. אנו צריכים שבנקים רעים יפשטו את הרגל. רק האיום בפשיטת רגל ייצור בנקאות אחראית וטובה, ויאפשר לאדם הפשוט (והפחות פשוט) לקבל שירותי בנקאות טובים. 

האמונה שהרגולטור הנוכחי (בנק ישראל) אולי טועה ומגזים בהגנה על הבנקים, ולכן צריך רגולטור יותר טוב, וחוק כזה או אחר בכנסת שינסה להשיג קצת יותר תחרות - זו אמונה נאיבית. זה לא יקרה כול עוד בנק ישראל שולט שליטה אבסולוטית על הבנקים. אין לו שום אינטרס שתהיה תחרות, אלא ההפיך - האינטרס שלו שלא תהיה תחרות, שכול הבנקים יתנהלו בצורה זהה, על פי התכתיבים שלו. לא אכפת לבנק ישראל מתשלומי היתר וההפסדים של הציבור כול עוד ההפסדים הם אחידים ותמידיים, ולא תוצאה של משבר פתאומי. לא איכפת לו כול עוד לא קיים בנק אחר שנותן שירותים יותר טובים (מציע יותר ריבית למפקידים), וחושף את השוד המאורגן. לכן בנק ישראל מונע פתיחת בנקים חדשים. בנק ישראל, וכול רגולטור, בהכרח, דואגים בראש ובראשונה לעצמם ולכוחם, ולמשכורות העתק שלהם והפנסיות התקציביות האסטרונומיות. ההנחה שהרגולטור מגן על הציבור היא אוטופית לחלוטין.


אל תאשימו את הטייקונים במעללי בנק ישראל. לא הטייקונים (היזמים הפרטיים) אשמים בריכוז הכוח הגדול בבנק ישראל. האשמה היא באידיאולוגיה ששולטת עדיין במדינתנו, בממשלה ששבויה בידי האידיאולוגיה הזו. רוצים לפרק את הריכוזיות? אל תחקקו חוקים מצחיקים נגד פירמידות כביכול. תפרקו את בנק ישראל. הוא מיותר ומזיק (וכתבנו על כך הרבה מאד). הוא אבא של כול הריכוזיות במשק.

 

תוספת:

תקציב בנק ישראל לשנת 2014 יעמוד על רמה של 939.3 מיליון שקל. מיליארד פה, מיליארד מיותר שם... הכול למשכורות ופנסיה של העובדים.

המועצה המנהלית של הבנק [פרסמה] את יעדיו לשנה הקרובה. היעדים כוללים: קידום רפורמות להגברת התחרותיות במערכת הפיננסית; שמירה על יציבות במשק" בלה... בלה... והעיקר שמירה על המעמד, הכוח והמשכורות של עובדי בנק ישראל.

יעקב


נכתב על ידי , 6/1/2014 17:04   בקטגוריות בנקים, כלכלה, כלכלה קלוקלת וכלכלה מתוקנת, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הריכוזיות בכרטיסי אשראי, בחסות הממשלה.


שר הכלכלה, בנט, יחד עם שר האוצר (בהמלצת ראש ההגבלים העסקיים) מתכננים עוד "רפורמה" בכרטיסי אשראי. הם ינהיגו כרטיסי "דביט" - זה כמו כרטיס אשראי, אבל מחייבים את חשבונך מיידית, ביום הקניה (לא בסוף החודש), וגם מעבירים את הכסף לבית העסק באותו יום. כרטיס דביט זה כמו מזומן: במקום ללכת לכספומט, להעביר את הכרטיס ולמשוך מזומנים, ואח"כ ללכת לחנות לשלם במזומנים, אתה מעביר את הכרטיס בחנות עצמה, והמזומן עובר ישירות מהחשבון שלך לסוחר, בלי שתצטרך לסחוב שטרות כסף מהכספומט לחנות. בנוסף - העמלה שתגבה מבעל החנות תהיה נמוכה יותר מהעמלה שגובים על תשלום באמצעות כרטיס אשראי.

 

נהדר. רעיון מצוין...

 

אבל מה? השאלה היא מדוע זה לא היה קיים עד כה? מדוע אנו זקוקים לטובות של שר הכלכלה וועדת יוקר המחיה הממשלתית בשביל דבר פשוט ופעוט זה? והתשובה: בגלל רגולציית יתר ממשלתית. עד עכשיו הרגולציה, כלומר הממשלה, לא איפשרה סוג זה של כרטיס אשראי. למה לא איפשרה? ככה. כי אצלנו הרגולטור (הממשלה) מנהל את הכול, וקובע מה מותר ומה אסור. מה שהממשלה לא מאשרת - אי אפשר לעשות.

 

חברות כרטיסי האשראי גובות, אכן, עמלות גבוהות. מדוע? כי אין תחרות. יש ריכוזיות, יש רק 3 חברות כרטיסי אשראי בישראל. למה רק 3 ??? ככה. כי הממשלה (הרגולטור) קבע שיהיו רק 3. למה אין 20 חברות, שיתחרו על הצרכן, על ידי טיב השרות וגובה העמלות ?

אופנתי היום להתלונן על ריכוזיות היתר. הנה עוד דוגמה של ריכוזיות יתר, כולה באשמת הממשלה. אם הממשלה לא הייתה מונעת, באמצעות הרגולטורים, הקמת חברות כרטיסי אשראי נוספות, הייתה תחרות בתחום.

 

במקום זה יש לנו, כמו בבנקאות, תחרות "כאילו" בין 3 חברות כרטיסי אשראי, שהממשלה מועילה להרשות להן לפעול, כולן לפי אותם כללים שהממשלה מכתיבה - כלומר ללא תחרות של ממש. לו היה שוק חופשי בתחום כרטיסי האשראי, היו צצים מזמן כרטיסי הדביט, שהינם נפוצים בחו"ל.

 

אז, מידי פעם מתעוררים אנשים כאלה או אחרים, בתוך הממשלה, ועושים לנו טובה, ומאפשרים לנו לחיות, קצת, וליהנות, (רק קצת) מהדברים הכי פשוטים וטריוויאליים שקיימים, ושעד עכשיו היו אסורים בארץ. תודה רבה !

 

מהמאמר בדה מרקר:

"כל שרשרת הערך בענף נשלטת בידי שלושת הבנקים הגדולים:  הפועלים לאומי ו דיסקונט, השולטים גם על שלוש חברות כרטיסי האשראי הפועלות בענף, וכן על שלוש חברות הסליקה היחידות בענף. בנקים אלה שולטים גם בחברת שב"א שמספקת את שירותי תשתית המחשוב (מיתוג) בענף."

 

הנה תחום נרחב לפעולתו של הממונה על ההגבלים העיסקיים. מדוע הוא אינו פועל? מדוע מתקנים רק רגולציה קטנה, בשוליים?

עוד:

ההמלצות על שוק כרטיסי האשראי נכתבו בדו"ח שהוכן ברשות ההגבלים בחודשים האחרונים. זהו דו"ח פנימי, שככל הנראה לא יפורסם, אך הוא חושף את המציאות שכל בית עסק בישראל מכיר מקרוב: זהו ענף ריכוזי הפועל מול בתי העסק בחוסר שקיפות שאינה מאפשרת לבעל העסק להבין על מה הם משלם וכמה.

מדוע שלא יפרסמו את הדו"ח ה"פנימי"? זה דו"ח של אבא שלהם? הוא נעשה במסגרת העבודה הממשלתית - שיפורסם, ואם הם מסרבים - צריך להגיש תביעה לפי חוק חופש האינפורמציה. איני חושב שיש בו סודות ביטחוניים, המצדיקים סודיות. מה יש לפיקיד ההגבלים העיסקיים להסתיר? שהממשלה לא מאפשרת שבירת של מונופול הבנקים? אז, הנה, הסוד גלוי לכול.


על הממשלה להסיר את הרגולציה המכבידה, ולא למנוע תחרות חופשית וחופש בעסקים, ולא לתקן בשוליים על ידי שינוי חצי רגולציה פה ושם.

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 30/12/2013 11:45   בקטגוריות בנקים, כלכלה, ממשלה, משטר  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דיירקט. ב-5/1/2014 09:08
 



אין ריכוזיות בישראל


אינני יודע מי המציא את המנטרה (הסיסמה) ריכוזיות בישראל, שבעיקבותיה חוקק חוק הריכוזיות. אינני יודע אם זה דניאל דורון או סטנלי פישר - אינני יודע מי מהם היה הראשון. ייתכן שהיו אחרים לפניהם. "ריכוזיות" היא סיסמה מאד חזקה, בייחוד שיש לה וותק אידאולוגי ארוך. ה"ריכוזיות" היא בעצם סיסמה מרקסיסטית. התורה המרקסיסטית גורסת שהכוח הכלכלי, במשטר קפיטליסטי, נוטה להתרכז יותר ויותר בידי מספר מצומצם של גורמים ("20 משפחות"). הם טוענים שהעשירים הולכים ומתעשרים יותר, והעניים הולכים ומתרוששים יותר. העשירים גם צוברים כוח פוליטי, שבעזרתו הם מדכאים עוד יותר את הפרולטריון העני, וצוברים עוד יותר כוח. זו הפילוסופיה המקרסיסטית - כמו כול שאר הרעיונות של מרקס - זה לא נכון, הדבר תלוש לחלוטין מהמציאות.

 

תחת משטר של כלכלה חופשית (פחות או יותר) צומחים כול הזמם יזמים חדשים שמתעשרים, קמים עסקים חדשים, נוצרת שכבה רחבה מאד של "מעמד הביניים" - אנשים שהתגברו על הבעיה הבסיסית מהיכן להשיג אוכל למחר, ויש להם מספיק כסף לקיום ברווחה, והם מחפשים תעסוקה והשקעות, ועיסוקים מעניינים בחיים. זה קורה לא רק בארה"ב ובאירופה (בעבר) אלא אפילו בהודו ובסין. כלכלה חופשית (פחות או יותר) אינה מובילה לריכוז הכוח הכלכלי בידי מעטים, אלא להיפך - לידי פיזורו בשכבות נרחבות באוכלוסייה. כמובן לא כולם מתעשרים, זה בלתי אפשרי, רוב האנשים תמיד יהיו עניים, או עניים יחסית, או "מעמד נמוך" - לא ייתכן שכולם יהיו עשירים. אבל - גם העניים תחת משטר חופשי הם פחות עניים מהעניים במשטרים קומוניסטיים. לא נכון לחלוטין שהעושר הולך ומתרכז בידי מעטים כמו שטוענת אידיאולוגיית ה"ריכוזיות" המרקסיסטית. זאת ועוד - במשטר חופשי (פחות או יותר) אנשים ומשפחות שהיו עשירים בעבר נכשלים לעיתים בעסקים ומאבדים את הונם, למרות כוחם הפוליטי (כביבול). ראה משפ' דנקנר למשל, או רקנאטי.

זה הייחוד של התורה המרקסיסטית - כולה שאובה מהבטן (או מהראש), בלי קשר למציאות. היא בעולם האידאות, לגמרה מנותקת מהמציאות.

 

האם יש במיצאות הישראלית "ריכוזיות" ? אני לא חושב ככה.

תחשבו על כול ה"טייקונים" שצמחו מלטה - לא ממשפחות "הון שלטון" ותיקות בישראל. קחו למשל את יצחק תשובה - בן למשפחה עולה חדשה מלוב, עם 8 ילדים, שיצא בגיל 12 לעבוד ולהתפרנס. יש לתשובה כוח פוליטי? איזו מפלגה יש לו? זה "הון שילטון" ???  זה בן אדם שבנה את עצמו ב 10 אצבעותיו.

או קחו את שלמה אליהו - שעלה לארץ ב 1950 מעירק, גר במעברה, והחל דרכו הכלכלית כנער שליח. זה "הון שילטון"? מה כוחו הפוליטי של שלמה אליהו? מפלגת ד"ש ז"ל שמטעמה היה חבר כנסת קדנציה אחת? איזה כוח פוליטי יש לו?

ישראלים רבים עשו הונם, גם בעשר אצבעות ידיהם, אבל בחו"ל, ובאו לכאן עם כספם, מאהבת הארץ, כדי להמשיך לעשות פה עסקים - מבלי שנימנו על האליתה הוותיקה של בעלי הון וכוח פוליטי. ביניהם ניתן למנות את לב לבייב, גיידאמק, תד אריסון ז"ל ובתו שרי, דוד עזריאלי, וכעת מוטי בן משה. כול אלה אנשים שאין להם כול כוח פוליטי, וגם לא ייחוס משפחתי - הם עשו הונם בעצמם. Self made men. כנ"ל שאול אייזנברג ז"ל, הבעל (הפרטי) הראשון של החברה לישראל.

מה עם רמי לוי, האיש שקפץ לכותרות בשנים האחרונות? האם הוא בא מהאליתה של "הון-שילטון" ?

קצרה היריעה מלהזכיר את כול יזמי ההיי-טק שהפכו מיליארדרים - שי אגסי, דוב מורן, בני לנדא ועוד רבים, רבים ששמותיהם אפילו לא כול כך ידועים.

בוודאי יש עוד דוגמאות רבות לאנשי עסקים, בעלי הון גדול, שצמחו מלמטה, הרוויחו את הונם בזכות עבודתם וכשרונם, וכול הטענות על "ריכוזיות" ו "הון שלטון" לא חלות עליהם. אני הסתמכתי רק על זכרוני הקצר, מי שעולות בדעתו דוגמאות נוספות, ואני בטוח שיש רבות כאלה, מוזמן לספר עליהן (עם קישוריות) בהערות.

 

בקיצור: הסיפור על הריכוזיות במשק הישראלי היא אגדה אורבנית, שמקורה באידיאולוגיה ובסיסמאות מרקסיסטיות. זה פשוט לא נכון - זאת לא המציאות בישראל.

בצורה פרדוקסלית אני מוצא עצמי מאשים גם את דניאל דורון וגם את סטנלי פישר (שלא לדבר על טרכטנברג או יובל שטייניץ) כמושפעים (אולי שלא במודע) ממושגים מרקסיסטיים. בלי קשר להשערות שלי על המקור האידאולוגי של טענת הריכוזיות - אני טוען כאן טענה עובדתית: אין ריכוזיות בעולם העסקים הישראלי.

יש גם יש ריכוזיות - בכול מקום שהממשלה שולטת - כמו הבנקאות, התשתיות (קרקע, מים, חשמל, נמלים).

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 27/12/2013 16:51   בקטגוריות בנקים, דמוקרטיה, כלכלה  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גרי ב-31/12/2013 15:07
 



הריכוזיות בישראל היא בידי הממשלה ולא הטייקונים


רבים כתבו ונלחמו נגד הריכוזיות בכלכלה הישראלית. בין הבולטים שבהם הוא דניאל דורון, בעל המכון לקידום כלכלי וחברתי, שמקדם מאז 1983 את רעיונות הכלכלה החופשית בישראל. דניאל דורון מציין שקליקה קטנה של טייקונים שולטת בישראל במקורות המימון ומונעת התפתחותם של עסקים קטנים ובינוניים על ידי שמונעת מהן מימון הדרוש לפיתוח. האוליגרכיה השלטת, אומר דורון, מעבירים את כול האשראי רק לעסקים של עצמם וחונקים את התחרות.


ברוח דומה קוטב תלמידו של דורון, העיתונאי גיא רולניק הוא אומר למשל:

חופש הביטוי בישראל נלקח מידי אנשי המקצוע. נוצרה קאסטה חדשה בישראל, של אנשים שאסור לגעת בהם: הבנקאים, הפירמידות והצבא של המאכערים, עורכי הדין ואנשי התקשורת שהם העסיקו. שליטה על מאות מיליארדי שקלים מעניקה שליטה באלפי ג׳ובים עם משכורות עתק, ריטיינירים, שכר טרחה, שליטה בעיתונות - ושליטה בדמוקרטיה. זאת לא דמוקרטיה.

גיא רולניק מייחס חשיבות רבה לחוק החדש נגד הריכוזיות ותולה בו תקוות רבות. נסלח לו על הרטוריקה האבסורדית: "חופש הביטוי ניצח", כוונותיו טובות, אבל הוא טועה.

 

גם בנק ישראל התריע על ריכוזיות יתר: פישר: "יש ריכוזיות במשק; בנק ישראל תומך באיסור על אחזקת נכסים ריאליים ופיננסיים"

אכן, יש ריכוזיות יתר מזיקה בכלכלה הישראלית. הריכוזיות כולה בידי הממשלה ובנק ישראל, והיא הרבה יותר מדי גדולה. מי חונק את העסקים הקטנים והבינויים ומונע מהם אשראי? הבנקים. מי נותן את כול האשראי רק לטייקונים, ומקורבים, ומשפחות מעטות? הבנקים. ומי שולט בבנקים? שאלה טובה. התשובה: הממשלה ובנק ישראלי. זה שמתריע נגד ריכוזיות.

 

מי נתן אשראי לדנקנרים (דני ונוחי) כדי לגדול, ולשרוף כסף בעסקים רעים? בראש ובראשונה בנק לאומי (וגם בנק הפועלים). מי הבעלים של בנק לאומי? שאלה טובה. תהרגו אותי אם אני או מישהו יודע. אבל השליטה בבנק לאומי היא בידי הממשלה ובנק ישראל. מי הכריח אותם לתת אשראי לדנקנרים או לשאר הטייקונים? ומי נושא בהפסדים שנגרמו מאשראי פסול זה? אנחנו, הציבור, כי בנק לאומי "גדול מכדי ליפול". מי לא מקבל אשראי – מי העסקים שנחנקים? אלו שאינם מקושרים פוליטית או חברתית לאליתה השלטת (לממשלה ובנק ישראל). איך חוק הריכוזיות יעזור? הוא לא יעזור, כול עוד אין תחרות של ממש בתחום הבנקאות.

 

הריכוזיות בבנקאות היא רעה גדולה במשק הישראלי. במקום שיהיו בארץ 50-70 בנקים פרטיים שמתחרים ביניהם, ועוד כ 20-30 סניפים של בנקים גדולים מחו"ל יש בארץ שני בנקים גדולים, בנק לאומי הממשלתי, ובנק הפועלים, שהופרט לכאורה, אבל מנוהל על ידי אותה קליקה הנשלטת על ידי בנק ישראל. (שלא יספר לי אף אחד ששרי אריסון מנהלת את בנק הפועלים).

בנק ישראל (והממשלה) אינם מאפשרים פתיחת בנקים חדשים, או התפתחותם של בנקים קטנים כדי להתחרות בבנקים הגדולים. והבנקים הגדולים הנשלטים לחלוטין על ידי הרגולציה של בנק ישראל, ואין שום תחרות ביניהם (חוץ ממודעות פרסומת אבסורדיות שנועדו ליצור אשליה של כאילו תחרות).

אכן יש ריכוזיות גדולה מדי – אך הריכוזיות היא בידי הממשלה. הפתרון אינו עוד חוק ריכוזיות, הפתרון הוא שחרור שוק הבנקאות לתחרות חופשית. אז בנקים שיתנו אשראי מופרז לגורמים כושלים  (כמו הדנקנרים) יפשטו רגל, יחד עם הדנקנרים,  וישאירו בשוק את הבנקים המתנהלים באחריות.

גיא רולניק מעלה על נס את נתניהו בזכות רפורמת בכר, אותה הגה והציע דניאל דורון. רפורמת בכר הפקיע ניהול קופות גמל מידי הבנקים והעבירן לידי גופים אחרים (חברות ביטוח). זו גם דוגמה איך לא לעשות רפורמה. כלכלה חופשית עושים על ידי שחרור הכלכלה מרגולציה ולא על ידי הגדלת הרגולציה. לא על ידי הפקעת  קופות הגמל מידי בנקים אלא על ידי הפקעת המונופול מידי הבנקים, מונופול המופקד בידם על ידי בנק ישראל והממשלה.

על הרעה החולה של המונופול של הבנקים בחסות בנק ישראל כבר כתבנו רבות.

 

ולא רק בתחום הבנקאות יש ריכוזיות – בגלל המדיניות הממשלתית. ריכוזיות הייתה בשוק הסלולר, למשל, כאשר חברות הסלולר שדדו אותנו, כי לא הייתה תחרות של ממש. מדוע – כי הממשלה פעלה בשיטת הזיכיונות, ומסרה זיכיונות למספר קטן של חברות.  מדוע רק מספר קטן של זיכיונות? היה צריך להתיר לכול דכפין לפתוח חברה לתקשורת סלולרית, בלי צורך בזיכיון ממשלתי. כנ"ל בטלוויזיה. מדוע יש רק 3 ערוצים? מדוע יש רק שתי חברות כבלים? כי הממשלה מעניקה "זיכיונות", במקום לאפשר לכול דכפין לספק שרותי תקשורת. צריך שינוי מנטליות קיצוני. לא הרגולציה מגינה על הצרכן אלא התחרות. תחרות חופשית יש היכן שאין חסמים, היכן שהממשלה לא מתערבת, ולא היכן שהממשלה מחוקקת חוקים רגולטוריים.

 

המלחמה בריכוזיות המזיקה היא מלחמה נגד סמכויות יתר של הממשלה על גופיה (כמו בנק ישראל). המלחמה בריכוזיות דורשת כלכלה חופשית, חופשית ממגבלות הרגולציה וגחמות הפוליטיקאים. יותר סמכויות לפוליטיקאים ורגולטורים אינה דמוקרטיה – זה פשיזם. ההנחה של דניאל דורון שניתן להילחם נגד הרגולטורים באמצעות עוד רגולציה ועוד תחיקה היא טעות חמורה.

יעקב

 

נכתב על ידי , 22/12/2013 16:10   בקטגוריות בנקים, דמוקרטיה, כלכלה, רגולציה מיותרת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-27/12/2013 17:47
 



חוק הריכוזיות חוק טוטאליטרי


 

חוק הריכוזיות עבר בכנסת, בתרועה גדולה, ובהסכמה מקיר לקיר. זהו חוק רע וטוטאליטרי, המגביר את הרגולציה ואת כוחו השרירותי של השלטון והפוליטיקאים. הוא חוק המקשה עשיית עסקים והשקעה בעסקים בישראל. הוא מגביר את השרירותיות וחוסר הוודאות, והמגבלות המוטלות על משקיעים ואנשי עסקים. הוא מגדיל את המנגנון הפקידותי, הרגולטורי, ויוצר משרות חדשות ומוקדי כוח לפוליטיקאים ומקורביהם, שבידיהם כעת הסמכות להחליט מי "ריכוזי" ולכן צריך להציק לו, ומי "מאנש" (מאנשי שלומנו), שאפשר להניח להם לנפשם. החוק מחזיר אותנו לאחור, לימי פנחס ספיר העליזים, ולכלכלה ריכוזית המנוהלת מלמעלה.

 

במדינה חופשית המדינה אינה מתערבת ואינה מכתיבה הבעלות על עסקים. מי שהקים עסק, או קנה עסק, כול עסק, מקטן ועד גדול, הוא הבעלים על העסק ויכול ליהנות מפירותיו. רק אם הוא פושט רגל (לא עומד בהתחייבויותיו הכספיות) או מבצע עבירה פלילית (הונאה, גניבה או דיווח שקר) – רק אז אפשר להפקיע את העסק מידיו. במדינה חופשית המדינה לא יכולה להגיד לאדם: "אתה לא יכול להיות בעל עסק זה או אחר". המדינה לא קובעת מי מנהל עסקים.

 

במדינה טוטאליטרית, כמו המדינות הפאשיסטיות (גרמניה, איטליה, ואחרות, למשל רוסיה של פוטין), הממשלה הוא האלוהים, והשליט מורה לאנשי עסקים מה לעשות, ומחליט מי יכול להיות בעל עסק ומי לא (ומי יכלא בסיביר ל 10 שנים). אנחנו עשינו כעת צעד לכיוון הפאשיזם. אצלנו מותר, כעת, לממשלה (באמצעות רגולטור) להגיד לאדם (או משקיע): "אתה לא יכול להיות בעל עסק זה, עליך למכור אותו".

הריכוזיות הגדולה במשק הישראלי היא אכן בעיה, גם בנק ישראל התריע עליה, גם דניאל דורון, בעל המרכז לקידום כלכלי וחברתי, נביא הכלכלה החופשית בישראל (יחד עם אחרים). גם עתונאים כלכליים, חסידי הכלכלה החופשית כמו גיא רולניק בירכו ברכה גדולה (ומאד מוגזמת) על החוק הזה. הם טועים.

 

הדרך לטפל בריכוזיות היא יותר חופש, שוק יותר חופשי – לא יותר רגולציה ויותר שליטה פוליטית בכלכלה. על הריכוזיות, בייחוד הריכוזיות בבנקאות, אם כול חטאת, אכתוב קטע נפרד. הריכוזיות הרעה היא כולה מעשה ידי הממשלה, והחוק הזה רק מחזק את הריכוזיות - את ריכוז הכוח בידי הפוליטיקאים.

 

הרטוריקה הריקנית פרחה, בכנסת. ח"כ שלח: "חוק הריכוזיות הוא תחילתה של דרך חדשה לכלכלה הישראלית, וגאווה לכנסת". החוק הזה (אם יעשה משהו בכלל) יפגע בהתפתחות הכלכלית ובהשקעות בישראל. הפוליטיקאים, אין בכוחם לקדם את הכלכלה, את זה עושים היזמים והמשקיעים, הפוליטיקאים יכולים רק להפריע. זה מה שהם עושים ביתר שאת כעת.

ח"כ מיכאלי: "החוק הזה מתחיל להחזיר את הכוח לציבור ולדמוקרטיה. ". היא דומה למלך לואי ה 14 שאמר "המדינה זה אני". ח"כ מיכאלי אומרת: הדמוקרטיה זה אני. כאילו שריכוז כוח בידי אנשי עסקים ומשקיעים זה רע, אבל ריכוז כוח בידי פוליטיקאים והמדינה זה טוב, כי הפוליטיקאים הרי מלאכים צחורים. ח"כ מיכאלי לא מבינה מה זו דמוקרטיה. דמוקרטיה הוא שמירה על זכויות האנשים ולא רמיסתן בידי הפוליטיקאים.

ח"כ סולומינסקי: "החסכונות, ובייחוד כספי הפנסיות, יהיו מוגנים הרבה יותר מאשר בעבר." – נו, נו, כעת הפוליטיקאים מנהלים אות הכספים שלנו, בכוח... מי שמרגיש יותר  בטוח שירים את היד!

ח"כ גפני: "החוק הוא מאוד חשוב ומתמודד עם דברים שבעבר לא התמודדו." יש קואליציה מקיר לקיר כאשר מדובר בחיזוק כוחם של הפוליטיקאים. כולם אוהבים את זה (יותר כוח).

 

הפקידים והפוליטיקאים כבר חוגגים:יותר תקנים, יותר פקידים, יותר משרות למקורבים פוליטיים, יותר טובות הנאה לחלק (מי ריכוזי מדי ומי לא).

בעקבות אישורו של חוק הריכוזיות, תקבל רשות ההגבלים העסקיים סמכויות נוספות ■ ברשימה: פיקוח קבוע על גופים ריאליים ופיננסיים, הרחבת בדיקת המונופולים ובחינה של תשתיות חיוניות לצורך בדיקה של עסקות מיזוג ■ בקרוב היא תיכנס למו"מ עם האוצר על תוספות התקציב והתקנים.


אינני מתעלם מהבעיה של הריכוזיות הגדולה מדי במשק הישראלי. על הבעיה של הריכוזיות, ועל טעויותיהם של דניאל דורון וגיא רולניק (חסידי כלכלה חופשית שתמכו בחוק) אכתוב בקטע נוסף.

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 22/12/2013 13:40   בקטגוריות דמוקרטיה, זכויות האדם, כלכלה, כלכלה קלוקלת וכלכלה מתוקנת, ממשלה, משטר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התכנית הסוציליסטית של בן סטיל


בן סטיל, מועמד המפלגה ליברטאנית לנשיאות, בארה"ב, ב 2012 הצליח להשחיל מאמר בדה-מרקר, תחת הכותרת המפוצצת: "לתקן את מערכת הכסף  לפני שהיא תהרוס את ישראל". בדרך כלל הייתי מברך על פרסום מאמר ברוח ליברטאנית בדה-מרקר (השייך ל"הארץ"), אלא שהמאמר הזה, למרות זהות כותבו, אינה ברוח ליברטאנית.

 

בן סטיל לא אחראי לכותרת המטופשת, אבל כן לתכנית הלא חכמה שהוא מנסה לקדם. הם גם הקימו תנועה ל"תיקון מערכת הכסף".

 

הוא מציע שהבנקים יעברו לשיטה של "100% רזרבה", או ביטול שיטת הרזרבה החלקית המאפשרת לבנקים לתת אשראי בהיקף גדול ובכך (לכאורה) ליצור כסף חדש (כסף אשראי).

הוא מציע שכול יצירת הכסף החדש תיעש רק על ידי בנק ישראל. כלומר - הבנק הממשלתי ישמור מונופול על ניהול הכסף במדינה. הדבר הוא בלתי ליבטריאני להפליא.

 

באשר לביטול שיטת ה"רזרבה החלקית" בבנקאות - יש פלג, בתנוע הליברטאנית (הפלג הרוטבארדי), שדוגל בזה, אבל זה בהחלט לא הקו של הרוב או הדעה המרכזית, ולדעתי הדעה הזו לא נכונה. הבנקאות הליברטאנית צריכה להיות בנקאות חופשית. הבנקים, ולא הממשלה או הרגולטור, מחליטים כמה אשראי לתת וכמה רזרבות לשמור, וכיצד הכי טוב לשמור על יציבות הבנק. יציבות הבנקים היא באחריות הבנקים ולא הממשלה. אז אין צרוך שהממשלה תקבע את גובה הרזרבות שהבנקים ישמרו. וגם - במצב זה - אסור שהממשלה "תציל" בנקים נופלים באמצעות כספי ציבור.

 

אין צורך שהממשלה תנהל את הדפסת הכספים.

 

באותה הזדמנות אחזור על הצעתי הוותיקה: לבטל את השקל. זה יהיה תיקון יסודי במערכת הכסף בישראל, ותיקון לטובה. כפועל יוצא יבוטל בנק ישראל.

יעקב

נכתב על ידי , 3/10/2013 17:11   בקטגוריות אינפלציה, אירו, דולר, כלכלה, עיתונות ותקשורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ליידרמן לא מתאים, גם לפיד לא.


פרופסור ליידרמן עשה טובה למדינת ישראל בכך שהסיר מועמדותו ממשרת הנגיד, הוא לא היה מתאים לתפקיד. איך יודעים שלא? נתניהו שאל אותו ביום רביעי: אתה רוצה להיות נגיד, אתה מקבל על עצמך את המינוי? הוא ענה כן! ב"כף" רבתי. אחרי יומיים, ביום שישי, שינה את דעתו ואמר לא! מה נודע לו ביום שישי שלא ידע ביום רביעי? כלום. הבן אדם ישב וחשב, ושינה את דעתו. קורה. למה לא ישב וחשב ביסודיות והגיע למסקנה הנכונה והסופית קודם שנתן תשובה חיובית? כי הוא פרטצ'ניק. אז הוא לא מתאים להיות נגיד.

 

תגובת לפיד: "שנשכור משרד חקירות?" כן. לפיד. יש פה מינוי חשוב. תעשה שיעורי בית. תשכור משרד חקירות, אם צריך, מה הבעיה? מה שחשוב הוא לבחור אדם טוב לנגיד, לא לחסוך כסף על חקירות.

בארה"ב, לפני שהנשיא ממנה מישהו למשרה חשובה, הוא שולח את העוזרים שלו לחקור, לראיין ביסודיות את המועמד, לראיין את כול הממונים עליון לאורך הקריירה, את כול חבריו לעבודות השונות, בני המשפחה, והמקורבים. זה נקרא בדיקת רקע. מה כול כך קשה? כעת הנשיא אובמה מחפש מועמד למשרה המקבילה (ראש הפד) - והוא הודיע שלא יפרסם את מועמדו לפני חודש ספטמבר. הוא צריך זמן, כדי לחושב טוב, לבדוק את הרקע, לעשות עבודה יסודית. לא שזה מבטיח מינוי  טוב, אבל בכול זאת צריך לעשות בדיקת רקע ולא למרוח חפיף.

 

אלא שלפיד פרטצ'ניק, הוא לא מבין מה לא בסדר, גם אחרי שהפאשלה התרחשה. מצבו חמור.

ומה עם נתניהו? פארטאצ'ניק לא פחות.

 

יעקב

נכתב על ידי , 4/8/2013 14:27   בקטגוריות טירוף מערכות, כלכלה, ממשל, עבודה בעיניים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תרבות הקצבאות - קצבאות נכות


אחד הדברים המאפיין - בהכרח - את מדינת הסעד היא תרבות הקיצבאות. אם מחלקים קיצבאות - אנשים רבים מעדיפים לחיות מקיצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות הולך וגדל כול הזמן. הקיצבאות יוצרות תרבות של תלות בקיצבאות, ושל דרישה הולכת וגוברת ליותר קיצבאות. זה כדור שלג. כול אחד אומר: אם נותנים לפלוני, מגיע גם לי.

 

הקיצבה שאתמקד בה הפעם היא קיצבת הנכות (או קיצבת אובדן כושר עבודה), בארה"ב.

בבריטניה עשו לפני זמן קצר ניסוי: כול מקבלי קיצבת הנכות נדרשו לעבור בדיקות רפואיות, לאישור קיום הנכות (והקיצבה). וראו זה פלא - שליש ממקבלי הקצבה לא טרחו להופיע לבדיקות וויתרו על הקיצבה. חצי מהנבדקים נמצאו כשרים לעבודה, ועוד רבע נמצאו כשרים לעבודה חלקית.

 

בשנת 1960 עבדה מרבית האוכלוסייה בארה"ב בעבודות פיסיות (גופניות). בכול זאת רק 0.65% מהאנשים בגיל העבודה (18-65) קיבלו קיצבאות נכות (אובדן כושר עבודה) מהביטוח הלאומי שם. היום, אחרי 50 שנה, כשרמת הבריאות של האוכלוסייה גדלה מאד, ושיעור העבודות הקשות ירד - מקבלים 5.6% קיצבאות נכות. בשנת 1960, היה מקבל קיצבה אחד על כול 134 עובדים. אחרי 50 שנה היחס הוא 1:16. מספר מקבלי הקיצבאות הוכפל כול 15 שנה, וגיל מקבלי הקיצבאות הולך ויורד. 8.6 מיליון אמריקאים קיבלו קיצבאות נכות ב 2011. 250 אלף בקשות חדשות לקיבצאות נכות מוגשות כול חודש (אבל, רק כ 150 אלף מקומות עבודה חדשים נוצרים בחודש...).

 

הרבה גורמים מעורבים בתופעה. עורכי דין מגישים תביעות לקיצבאות, ונהנים מתשלום כבד, מתוך הקיצבה, אם תביעתם מצליחה. הרואפים נעשו רחמנים בני רחמנים, ומה אכפת להם שהמבקשים יקבלו כסף מהמדינה? הם מנפיקים אישורים בקלות. ומעל לכול - נמצאת מאחורי המגמה המדינה. (בארה"ב המדינות השונות). מקבל קיצבת נכות נמחק מרשימת דורשי העבודה, הסטטיסטיקה של האבטלה משתפרת, והתעמולה הכוזבת על ההבראה הכלכלית מתגברת. 

 

לצד הגידול של הקיצבאות גדל הצורך לייבא עובדים זרים לעשות עבודות שהמקומיים "לא רוצים" לעשות, כמו עבודה בחקלאות, בבניין או בסיעוד - העבודות היצרניות והנחוצות. (בארה"ב יש מהגרים לא חוקיים כעובדים זרים). למה שהמקומיים ירצו? יותר נוח לחיות מקיצבה, בלי לעבוד.

 

מדינה לא יכולה להתקיים מקצבאות אלא רק מעבודה יצרנית. הגידול המתמיד בקיצבאות הוא כמו סרטן ממאיר, שהורס את המדינה מבפנים. גם אם לא ניתן לבטל קיצבאות כליל, וגם אם יש צורך לעזור למי שבאמת נזקק, צריך בכול זאת להגביל בצורה ברורה את הקיבצאות.

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 13/4/2013 12:49   בקטגוריות טירוף מערכות, כלכלה, סוציאליזם, עבודה בעיניים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גרי ב-15/4/2013 13:39
 



ה"שיטה" עובדת בארה"ב


ממשלות, כלומר - הפוליטיקאים, אוהבים לבזבז כסף. כולנו אוהבים, אבל לפוליטיקאים בממשלה יש את היתרון שהם מבזבזים את הכסף של אחרים, שזה בזבוז הרבה יותר מהנה. אבל הם לא מבזבזים סתם, הם לא אידיוטים. הם מבזבזים לטובת המטרות האישיות שלהם - שהן - הגדלת בסיס התמיכה הפוליטי, הגדלת כוח המפלגה, דבר שמבטיח את בחירתם מחדש. שום הוצאה כספית ממשלתית אינה חופשייה משיקולים אלה.

 

בשנים 2009-10 יצאה ממשלת ארה"ב בתכנית "תימרוץ" הכלכלה - זו הוצאה אדירה של 800 מיליארד דולר כדי "להציל" את המשק. את הכסף הממשלה הוציאה בהתאם למקובל - למטרות שהיא מאמינה בהן מבחינה אידאולוגית (כמו אנרגיה ירוקה), ולגופים שמקורבים לפוליטיקאים שבשלטון.

 

אירגון אזרחי בארה"ב בדק את התכניות של משרד האנרגיה בארה"ב שנועדו להעניק ערבות ממשלתית לחברות המפתחות טכנולוגיה ירוקה. היו שלוש תוכניות כאלה, שהעניקו, בס"ה, 34 מיליארד דולר בערבות ממשלתית. מסתבר שיש הסתברות של 95% שחברות אלה ומנהליהן העבירו תרומות נדיבות למפלגות הפוליטיות (של הממשל שנתן להם ערבויות). בין החברות שלא קיבלו ערבויות ממשלתיות - רק 35% תרמו כספים למפלגות.

 

ככה עובד העסק בכול העולם. הפוליטיקאים מחלקים כסף של אחרים (כסף ממשלתי) למקורביהם. המקורבים דואגים לבחירה מחדש של הפוליטיקאים ה"טובים" (טובים בשבילם). כול מי שאומר (כמו לפיד ובנט) "אנו לא כאלה, אנו לא נעניק כסף למקורבים" - אל תאמינו. אם לא "יעניקו" לא ייבחרו בפעם הבאה...

הדרך היחידה לצמצם את התופעה היא לצמצם את הפעילות הממשלתית, להקטין את התקציב, ולחלק פחות כסף של אחרים.

 

יעקב

נכתב על ידי , 7/3/2013 14:42   בקטגוריות דמוקרטיה, כלכלה, ממשל  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוודיה כדוגמה - הלוואי עלינו.


תמיד מביאים את שוודיה כדוגמה למדינת סעד נאורה. הנה מאמר על שוודיה בדה-מרקר (מהאקונומיסט):

 

שוודיה הורידה את שיעור ההוצאה הציבורית כאחוז מהתמ"ג מ-67% ב-1993 ל-49% כיום. חלקה של הממשלה בתמ"ג עומד להיות קטן מזה של בריטניה. בנוסף, מאז 1983 ירד שיעור המס במדרגה הגבוהה ביותר מ-84% ל-57% ובוטלו שלל מסי רכוש, מתנות עושר וירושה. השנה מס החברות יירד מ-26.3% ל-22%      (אצלנו מס החברות הוא יותר גבוה, אך מס ההכנסה השולי, האישי, יותר נמוך) 

 

שוודיה החליטה ללבוש את "כתונת המשוגעים המוזהבת" של שמרנות תקציבית עם התחייבות לעודף תקציבי במחזור הכלכלי. החוב הלאומי שלה נפל מ-70% מהתמ"ג ב-1993 ל-37% ב-2010, והתקציב עבר מגירעון של 11% לעודף של 0.3% באותה התקופה. נתונים אלה איפשרו למדינה עם כלכלה קטנה ופתוחה להחלים במהירות מהסערה הפיננסית של 2007-2008. שוודיה גם העמידה את המערכת הפנסיונית שלה על בסיס יציב כשהחליפה מערכת של פנסיות תקציביות בפנסיות צוברות, והתאימה אותה לתוחלת חיים ארוכה.

 

מה שהם לא כותבים הוא ששודיה הפריטה למעשה את הביטוח הלאומי, כלומר - החסכון הפנסיוני, וגם הביטוח הלאומי אינו נעשה על ידי גוף ממשלתי כמו אצלנו. כול אחד צובר את הביטוח הלאומי שלו בקרנות חסכון אישיות, המנוהלות על ידי גופים פיננסיים פרטיים (תחת פיקוח ממשלתי). ההפרשה לחיסכון פנסיוני היא חובה, אך ניהול הכסף נעשה בקרן אישית על שם החוסך, ולא בקרן ממשלתית של המוסד לביטוח לאומי. זהו מודל שנקרא המודל הצ'ילאני, כי הוא אומץ לראשונה הצ'ילה, ב 1980.

 

 

את התעוזה העיקרית שלה הפגינה שוודיה כשיישמה מערכת חינוך אוניברסלית שהזמינה את בתי הספר הפרטיים להתחרות מול בתי הספר הציבוריים. חברות פרטיות אף הן מתחרות אחת עם השנייה על אספקת שירותי הבריאות הממשלתי לאוכלוסייה המבוגרת.

 

אנדרס אסלנד, כלכלן שוודי המתגורר בארה"ב, מקווה ששוודיה תהיה החלוצה ב"מודל השמרני החדש". בריאן פלמר, אנתרופולוג אמריקאי שמתגורר בשוודיה, חושש כי היא נהפכת ל"ארצות הברית של שוודמריקה".

אין ספק כי המהפכה השקטה של שוודיה הביאה עמה שינוי דרמטי בביצועים הכלכליים. שני העשורים מאז 1970 היו עשורים של ירידה: המדינה שהיתה הרביעית בעושרה בעולם ב-1970 ירדה ב-1993 כמה דרגות למקום 14, כשהשוודי הממוצע היה עני יותר מהבריטי הממוצע או מהאיטלקי הממוצע.

שני העשורים שהגיעו אחרי 1990 היו תקופה של התאוששות: התמ"ג ב-1993-2010 הגיע לממוצע של 2.7% בשנה ופריון העבודה צמח ב-2.1% בשנה, לעומת צמיחה ממוצעת של 1.9% וצמיחת פריון של 1% ב-15 המדינות הגדולות באיחוד האירופי.

 

 

 בדנמרק נמצא אחד משוקי העבודה הליברליים באירופה שמאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים על חשבון הציבור ולשלם על ההפרש בכספם

 

זה מתחיל בבחירה ובתחרות - ולא בפטרנליזם ובתכנון. לפי מדד החופש הכלכלי של מכון פרייזר הקנדי, שוודיה ופינלנד מדביקות בהדרגה את ארה"ב. הנטייה שמאלה בוטלה - במקום להרחיב את המדינה אל תוך השוק, הנורדים מרחיבים את השוק אל תוך המדינה.

 

בשוודיה, גם בשיא הסוציאליז, בשנות בה 1960-80 הם לא הלאימו את הכלכלה ולא ביססו אותה על חברות ממשלתיות. המגזר הכלכלי-עיסקי בשוודיה עתיר מסורת של יזמות ובעלות פרטית. הממשלה רק הטילה מיסים גבוהים כדי לממן את מדינת הסעד, אך לא הצרה את צעדיו של המגזר העסקי היצרני. למשל - אני לא חושב שבשוודיה יש משהו כמו חברת החשמל אצלנו, או שלטון הוועדים הגדולים על נכסי המדינה.

 

לסיום - כול מי שרוצה לחקות את המודל השוודי - אני בעד. הוא מבוסס על הפרטה של הביטוח הלאומי, החסכון הפנסיוני, החינוך והבריאות ועל הפחתה של מיסים. הוא מבוסס על יזמות עיסקית חופשית.

 

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 4/2/2013 18:35   בקטגוריות כלכלה, כלכלה קלוקלת וכלכלה מתוקנת, מדינה שטוב לחיות בה - איך?  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צפיפות בבתי חולים - גם בשוודיה


בשבוע שעבר הייתה העיתונות מלאה בסיפורים על הצפיפות הנוראית בבתי החולים, על תפוסה של 150-200%, על חולים במסדרונות, מחסור באחיות ורופאים, בקיצור בלגאן במערכת הבריאות. מנהלי בתי החולים פנו בקריאה נרגשת לאנשים "תהיו בריאים! אל תבואו לחדרי המיון".

 

המצב אינו נובע מהזנחה מיוחדת של מערכת הבריאות שלנו, מאי תיקצוב מספיק ואי בניית מספיק בתי חולים. הדבר נובע ממהות מערכת הבריאות הציבורית. המהות היא שמספקים לאנשים שרות בחינם. כול שירות שניתן בחינם, הביקוש אליו גדול. אם לא עולה כסף - אז למה לא? כולם רוצים. תשים על המדף בחנות מוצר בחינם - כולם מתנפלים ולוקחים עד שבמהרה לא נשאר יותר.

 

אנו לא נתברכנו במשאבים אינסופיים. אי אפשר לבנות בתי חולים בלי סוף, ולהעסיק רופאים ואחיות בלי הגבלה. תמיד המשאבים יהיו סופיים, ותמיד יהיה צורך במנגנון לוויסות הביקושים - מי יקבל ומי לא. בשוק המנגנון הוא המחיר. אם משהו מבוקש, מחירו עולה, ואז חלק מהביקוש נעלם, כי יש שמחליטים שהמחיר הגבוה לא כדאי ואפשר לעשות משהו אחר, יותר טוב, בכסף. אבל אם השירות חינם - המחיר לא מווסת, ואז המווסת הוא התור. עומדים בתור. בתור לחדר מיון, תור לניתוח וכו'.

 

אנו לא רוצים שמנגנון המחיר יגרום לכך שאנשים מסוימים (העניים) ישארו ללא טיפול. אז ביטלנו את מנגנון המחיר, ועכשיו מנגנון התור הוא שגורם לאנשים להשאר ללא טיפול (אל תבואו לחדרי המיון!). אפשר ליצור בדמיון מערכת אוטופית שבה לעולם אין מחסורים, כולם מקבלים את הטיפול הכי טוב, ובחינם, והכול וורוד. אבל, אי אפשר ליצור את זה במציאות של משאבים מוגבלים.

 

היום היה עיתון הארץ ודה-מרקר בנו, מלא בסיפורים מופלאים על הסוציאליזם הצפוני, הסקנדינבי, שם הכול נלפא. (מאמרים מתורגמים מה"אקונומיסט"). אבל, ראו זה פלא - גם בגן העדן הסקנדינבי יש צפיפות בבתי חולים! אותם עקרונות פועלים בכול מקום.

 

המקום שבו אין תורים ואין מחסור, ולא אומרים ללקוח "אל תבוא" - הוא הסופרמרקטים, חנויות הבגדים והנעליים, כול העסקים המסחריים. אצלם אין לעולם מחסור, הכול יש, אין תורים.

 

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 4/2/2013 15:52   בקטגוריות כלכלה, סוציאליזם, רפואה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינפלציה גדולה תבוא בקרוב


איך אנו יכולים לדעת בוודאות שאינפלציה גדולה צפויה בקרוב? זה די קל. צריך לקרוא מה ראש ה FED, בן ברננקי אומר.

ברננקי אמר אתמול: "איני מאמין שתהיה אינפלציה משמעותית".

כבר כתבנו פוסט ארוך על ההתבטאויות  של ברננקי בעבר. כול פעם שהוא אמר משהו, התרחש במציאות בדיוק ההיפך. זה מה שיקרה גם עם האינפלציה. ככה אמר ברננקי, ב 2005: "אינני חושב שמחירי הדירות גבוהים מדי, אינני חושב שיירדו, אינני חושב שהכלכלה תיפגע" - ואז בא המשבר הגדול של 2007-8 שנגרם כולו על ידי צניחה חופשית במחירי הדיור בארה"ב.

 

ברננקי (כלומר ה FED) "קונה" מדי חודש אג"חים ב 85 מיליארד דולר - כלומר מדפיס כסף בשיעור זה. הוא הודיע כעת על המשך התכנית הזו, בלי מגבלת זמן.

 

אבל, הוא מבטיח, לא תהיה אינפלציה... הוא אמר כך במפורש...

יעקב

נכתב על ידי , 15/1/2013 11:42   בקטגוריות אינפלציה, דולר, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי: 

בן: 63

תמונה




69,702
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ