לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ±ֳ¥ֳ¶ֳ©ֳ ֳ¬ֳ©ֳ¦ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

50 שנה ל"מהפכת התרבות" בסין


הנה שרות ל"דור שלא ידע את יוסף": החודש מלאו 50 שנה לתחילתה של "מהפכת התרבות"* בסין (Cultural revolution). זה היה אחד האסונות הגדולים של המאה ה20 - מאה עתירת אסונות. הנה העובדות הבסיסיות: המהפכה התרבותית החלה לאחר כישלון התכנית הקודמת של מאו טסה דונג, מנהיג סין, שקראו לה "הזינוק הגדול קדימה" (The great leap forward)* ונמשכה מ 1958-61. עיקרו של "הזינוק קדימה" היה הלאמה של האדמות לטובת קולקטיבים (קולחוזים). "הזינוק" הזה גרם למשהו בין 15 ל 30 מיליון מתים ברעב. חברים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית ניסו לשנות כיוון על מנת לשים קץ לאסון, והטיחו ביקורת במאו. מעמדו של מאו התערער, והוא נדחק לשוליים.

 

כצעד נגד, כדי להשיב לעצמו את הכוח בשלטון, פנה מאו ישירות לנוער, לילדים, תלמידים וסטודנטים וקרא להם (מעל ראשי הנהגת המפלגה) להוקיע ולהרחיק את כול "מתנגדי המשטר", "הבורגנים", או כול אלה שאינם קומוניסטים מספיק טובים (לדבריו). כמובן, אצל הקומוניסטים, האשם בכשלונות לעולם לא טמון בשיטה הבלתי אפשרית שהם מנסים לכפות, ובמנהיג הבלתי מציאותי, תאב הכוח. לעולם האשמים הם "מתנגדי המשטר", ו"מתנגדי העם", "מתנגדי הקידמה", ה"ריאקציונרים", ו"משרתי האימפריאליזם"*. אז התלמידים והסטודנטים שקראו לעצמם "המשמרות האדומים"* לקחו את החוק לידיים והחלו להשתולל. הם תפסו כול מי שבא להם, מורים, פרופסורים, אנשי מקצועות חופשיים, חברי המפלגה, וסתם עוברי אורך, האשימו אותם ב"בגידה",  הוקיעו אותם, היכו ועינו, השפילו אותם, והרגו רבים מהם, חופשי, חופשי. מאו הורה לצעירים לעקור את ארבע הגישות ה"ישנות"*: רעיונות ישנים, תרבות ישנה, חשיבה ישנה, הרגלים ומנהגים ישנים. אצל הקומוניסטים - הכול "חדש", "מתקדם" "עתיד". כול מה שישן (לדעתם) הוא un-mentsh -פסול וראוי להשמדה. בקיצור: מאו הסית, והצעירים הניפו את הספר האדום שלו ורצחו והשמידו את מעמד הביניים, בעלי המקצוע, האינטלקטואלים, ולמעשה - כול מי שבא להם, בצורה שרירותית לחלוטין וללא שום הגיון. השתוללות לשמה. בשם "הקידמה". מספר הקורבנות - עשרות או מאות מיליונים, מספר הנרצחים - לא ידוע בדיוק - מעריכים שבין חצי מיליון ל 20 מיליון...


מאו והספר האדום



שער של ספר המספר את סיפור מהפכת התרבות.

 

הצבא, תחת פיקודו של לין פיאו - מקורב של מאו (שאת תמיכתו מאו הבטיח לעצמו מראש) עמד מנגד והניח להם להשתולל. הבלגן נמשך 10 שנים תמימות, עד שמתו, בזה אחר זה, צ'ו אן לאי, לין פיאו (מקורבי מאו) ומאו עצמו, ב 1976. רק אחרי מות מאו, שם המנהיג הבא קץ לשיגעון, והשליך לכלא את תומכי מאו שבהנהגה - "כנופיית הארבעה"* בראשות אלמנתו של מאו.


 


בתמונות: "סטודנטים" (המשמרות האדומים) משפילים פרופסורים ואנשי המקצועות החופשיים.

 

הנה, לדוגמה, סיפורו של שן שוקסיאנג, מורה בדימוס, מבייג'ינג, בן 72.  באוגוסט 66' תפסו המשמרות האדומים את אביו ואימו של שן, שהיו פועלים פשוטים, השפילו אותם והיכו אותם קשות. האב מת מהמכות, האם הצליחה להמלט. איש לא הסביר לשן שוקסיאנג, עד היום מדוע נטפלו לאביו, ומה קרה לגופתו שלא הוחזרה למשפחה, ומי היו האחראים. איש לא ניסה, עד היום, לזהות את התוקפים וקבל הסבר למעשיהם. ויש עוד סיפורים רבים...

 

שלטונות סין הנוכחיים (המשך ישיר למשטר ההוא) הוקיעו את מהפכת התרבות בצורה חד משמעית, בשנת 1981, ואמרו שהייתה אחראית ל"פגיעה חמורה במהפכה, ולאבדות הכי גדולות מאז המהפכה ב 1949". אבל - השלטונות מסרבים לחקור את מהפכת התרבות, את האירועים המדויקים, את האחראים, את המספרים והזהות של הנפגעים. מסך של שתיקה והשתקה הונהג בסין לגבי הקטע ההיסטורי הזה. מנהיגי המפלגה הקומוניסטית חוששים, בצדק, שהדימוי של המפלגה עלול להיפגע. המפלגה חשובה מהאמת ההיסטורית ומהסבל של מיליוני קורבנות. השקר, העיוות של ההיסטוריה נמשכים. הם היו מאז ומתמיד עיקרון הבסיס של כול משטר קומוניסטי.

 

באשר לקומוניסטים הרבים בארצות המערב ("האידיוטים המועילים" לפי הגדרה של לנין) - הם חשבו שמאו עשה דבר נהדר... קידמה, עתיד, מחר....

 

היו אלה שתי מילים על אחד האסונות הגדולים של המאה ה 20, במלאות 50 שנה.

 

יעקב

 

* הערת שוליים: שימו לב לסיסמאות, שמות ומונחים: בזה הקומוניסטים חזקים מאד: "קידמה", "עתיד", "מחר", "הזינוק קדימה", "המהפכה התרבותית"... הניגוד בין התעמולה, השמות המפוצצים, והמציאות של העוני, הדיכוי והרצח לא יכול להיות גדול יותר.

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 19/5/2016 22:06   בקטגוריות היסטוריה, השמאל הראדיקלי, טירוף מערכות, סוציאליזם, סין  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ונצואלה - פנינת הכתר של הסוציאליסם


וונצואלה מתפרקת לחלוטין, ובמהירות. הכלכלה קורסת, האלימות גואה.

הנשיא מדורו הכריז על משטר חרום ל 60 יום, שפירושו סמכויות בלתי מוגבלות לכוחות הבטחון, והשעיה של זכויות האדם. האופוזיציה מפגינה ברחובות ומתעמתת עם המשטרה והצבא. טנקים מפטרלים ברחובות, 4 נהרגו, 1200 נעצרו. שודדים עוצרים משאיות בדרכים ומחפשים בהן מזון. סופו של המשטר והנשיא מדורו קרוב, כי, מן הסתם, הוא לא הצליח לארגן ולשכלל מנגנוני ביטחון רצחניים כמו אלה שהחזיקו את שליטי רוסיה בשלטון 70 שנה או שליטי קובה וצפון קוריאה תקופה דומה. אני מניח שאין לו את הכישורים המיוחדים בתחום אירגון כוחות ביטחון רצחניים שהיו ללנין או לקאסטרו.

 

מדורו משתמש, כמובן, בכול השקרים והסיסמאות הרגילות שבספר הלימוד הסוציאליסטי: מתנגדיו הם, לדבריו, סוכני ה CIA והקאפיטליזם העולמי וכול כשלונות הסוציאליסם בוונצואלה נובעים מהמלחמה שהעשירים, בתמיכת ה CIA, הכריזו על ה"משטר המתקדם של העם".

 

הנה תקרית אופיינית: מבשלת הבירה הגדולה, שמספקת כ 80% מהבירה, נסגרה, בגלל היעדר שעורה, שממנה עושים בירה. אין לוונצואלה את המטבע הזר הנחוץ לקניית שעורה. מדורו האשים מייד את בעל המבשלה, המיליארדר לורנצו מנדוסה, שהוא מחבל בכוונה במשטר הסוציאליסטי, שהוא סוכן של ה CIA והאימפריאליזם העולמי, ושהממשלה תשתלט על המפעלים, ותדאג לייצר בעצמה את הבירה. מדורו לא סיפר בנאומו כיצד הממשלה תייצר בירה ללא שעורה... הוא גם איים שישליך את המיליארדר החבלן לכלא. מדורו סתם פטפטן, תחת מנהיג כמו לנין או קאסטרו, המיליארדר המסכן היה מזמן "נעלם" (נרצח), או נידון למוות על ידי "בית דין עממי", ואחרי זה כול שאר המפעלים היו ננטשים וכול שאר התעשיינים בורחים מהמדינה כהרף עין (מי שיכול וזריז מספיק).

 

יגידו הסוציאליסטים החברתיים המערביים, הרגילים: מדורו וצ'אבס הם לא דוגמה לסוציאליזם "אמיתי". וכי חסרים קוקואים המשתלטים על מדינה בעולם השלישי ? ולא היא: צ'אבס היה חביבם של כול מנהיגים סוציאליסטים בעולם המערבי המפותח והנאור.

90

צ'אבס ואובמה נפגשו בוועידת הפיסגה של האמריקות בטרינידאד, ב 2009. בשנה זו, 2016, הנשיא אובמה גם עשה עלייה לרגל לקובה, כדי להוקיר את הדיקטטרוה הסוציאליסטית הרצחנית של האחים קאסטרו השלטת שם מאז 1959.

 

האתר "סאלון" בארה"ב פרסם בשנת 2013 מאמר המשבח את ה"פלא הכלכלי" שצ'אבס חולל, עלייה בתוצר הלאומי, ירידה בעוני. זה התבסס כנראה על סטטיסטיקות שקר - עוד אחד ממאפייני המשטרים הסוציאליסטיים: אם המציאות אינה משתפת פעולה ואינה מתנהגת לפי החזון הסוציאליסטי הנעלה, הם "מתקנים" את המציאות באמצעות שקרים. יש עוד נקודה: אם אתה משתלט על כול הרכוש במדינה (שודד או "מלאים" אותו) ומדפיס כסף בסיטונות אפשרית עלייה זמנית ולמראית עיין של הרווחה. מה שבטוח: המצב הכלכלי של השליטים הסוציאליסטיים-חברתיים ומקורביהם משתפר פלאים, ללא ספק. עלייה כזו נגמרת תוך זמן קצר, כמו שקורה בוונצואלה וקרה בכול המדינות הסוציאליסטיות. זהו מותה של אומה, שהייתה פעם העשירה והמשגשגת בדרום אמריקה, בזכות הנפט.

 

ובכול זאת, מנהיגים רבים במערב, כמו ברני סנדרס בארה"ב וג'רמי קורבין - מנהיג הלייבור בבריטניה וראש האופוזיציה, ששיבחו את צ'אבס בעבר, מציעים ברצינות לתושבי מדינותיהם (ארה"ב ובריטניה) ליישם את השיטה הסוציאליסטית.

 

יעקב

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 19/5/2016 14:07   בקטגוריות זכויות האדם, טירוף מערכות, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נייר טואלט סוציאליסטי.


כתבנו בקטע הקודם על האסון הסוציאליסטי בוונצואלה - לא ניתן להשיג שם כלום... לא אוכל.. לא תרופות... לא מים... וגם לא נייר טואלט



תור ללחם בוונצואלה.

 



בית מרקחת סוציאליסטי בוונצואלה - מדפים ריקים.

 

עכשיו שימעו סיפור על נייר טואלט (סיפור אמתי). במפעל תעשייה פרטי בוונצואלה מצאו העובדים סעיף בחוזה העבודה הקיבוצי, המחייב את המעביד לספק לעובדים חדרי נוחיות, מצוידים בכול הדרוש - כמו סבון ונייר טואלט. אבל ... נייר טאולט לא ניתן להשיג! אין בחנויות, נישט-טו. מה עושים? "לא מעניין אותנו" אמר וועד העובדים, אם לא יהיה נייר טואלט בשירותים ייחשב הדבר להפרה חמורה של חוזה העבודה הקיבוצי. המפעל יושבת לאלתר, ותביעה נגד בעליו תוגש לבית הדין לעבודה.

 

בעל המפעל רצה להציל את מפעלו (ואת מקור הפרנסה של עובדיו), ועשה מאמצים גדולים להשיג נייר טואלט. בסוף הוא מצא מחסן נידח, שהייתה לו עדיין כמות טובה של נייר, וקנה ממנו את כול הכמות, במחיר שוק שחור, כמובן, פי כמה מהמחיר הרשמי שבפיקוח ממשלתי. לא ניתן להשיג נייר בדרך אחרת. בעל בעל המפעל היה מוכן לשאת בעלות, ובלבד שלא יושבת מפעלו.

 

כאן נכנסו לפעולה מייד פקחי משרד המסחר והתעשייה. נגד בעל המפעל הוגשה תלונה פלילית חמורה על מסחר בשוק השחור, ספסרות, הפרת צוו פיקוח המחירים, וחבלה בכלכלת המדינה והעם. יש לשער שבעל המפעל נאלץ לשלם שוחד ביד רחבה לפקחים ולשופטים, כדי להמנע מלשבת לכלא.

 

ומה קרה במפעל? האם נהנו הפועלים מנייר הטואלט שהושג בעמל רב (ועלות גבוהה)? כן. הם נהנו מאד, במשך יום או יומיים. אח"כ אזל הנייר, הפועלים גנבו אותו, כול אחד לקח כמות כפי יכולתו הביתה, כי גם בבית לא היה נייר...

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 17/5/2016 16:52   בקטגוריות כלכלה, סוציאליזם, קירקס  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האסון הסוציאליסטי-הומניטרי בוונצואלה


וונצואלה אימצה את הסוציאליסם כשיטה לניהול המדינה, תחת שליטה הקודם, הוגו צ'אבס (אשר נפטר ב 2013) וסגנו וממשיכו - ניקולס מדורו. המפלגה השולטת היא PSUV - המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של וונצואלה, והאידאולוגיה השולטת היא "סוציאליסם של המאה ה 21", שאינו שונה במאום מהסוציאליסם של המאה ה 19 - שמו הנכון: מארקסיזם (על שם קרל מרקס). המאמר הארוך בקישור, מהוויקיפדיה, הוא מפורט וממצה.

 

המשטר הסוציאליסטי בוונצואלה מתאפיין בכול המאפיינים הרגילים של הסוציאליסם. עסקים רבים, בייחוד הגדולים שבהם (כמו תעשיית הנפט) הולאמו. הוטל פיקוח על המחירים ועל המטבע הזר. מפעלים רבים (בינוניים וקטנים) הועברו לידי "וועדי העובדים". קרקעות הולאמו, או "חולקו מחדש" - לנאמני המשטר. הטבות בדיור, בריאות וחינוך ניתנו לכול האוכלוסייה, ללא תשלום - על ידי הממשלה. התוצאה של הנדיבות הממשלתית: אינפלציה של מאות אחוזים.

בניגוד למודל המזרח-אירופאי של הלאמה של כול העסקים והרכוש הפרטי - בוונצואלה לא הייתה הלאמה גורפת, ועדיין יש עסקים פרטיים, שפועלים בתנאים קשים מאד, כשהאיום בהלאמה או "מסירה לפועלים" מרחף עליהם כול הזמן. 

 

מצב זכויות האדם בוונצואלה לא טוב - עוד מאפיין טיפוסי של המשטרים הסוציאליסטיים. מאסרים שרירותיים, הכאות של אסירים, איסור הפגנות, צנזורה, התנקלות למתבטאים נגד המשטר, מערכת שיפוטית המשרתת את השלטון ולא את האזרח - אלה מאפיינים את המשטר. יש גם מעשי רצח של מתנגדים, אם כי לא בקנה מידה המוני כמו שהיו במזרח אירופה או בסין. המשטר אינו לגמרה דיקטטורי, עדיין יש בחירות מדי פעם ובית נבחרים, אבל - חסרי סמכויות.

 

התוצאה של המדיניות הסוציאליסטית של וונצואה - מבחינה כלכלית ומבחינת רווחת התושבים וניהול אורך חיים רגיל - היא דומה לשאר המשטרים הסוציאליסטיים: אסון מוחלט. וונצואלה הייתה פעם מדינה עשירה, הודות למרבצי הנפט שלה, מהגדולים בעולם. הנה תמונות מהאסון שמתרחש בוונצואלה: החנויות ריקות, אנשים עומדים בתור ללחם, גם מים אין - מביאים מים בדליים. חשמל אין - הנהיגו שבוע עבודה של יומיים כי אין חשמל יותר. התרופות אזלו בבתי החולים, אנשים מתים בגלל מחסור בתרופות או בטיפול רפואי בסיסי. הטיפול הוא חינם - אלא שאין טיפול, אין ציוד ואין תרופות.

 

 

הפשיעה גואה, הכול גונבים ושודדים. מאמר ארוך של משה נעים מדווח על האסון המתרחש בוונצואלה.

 

וונצואלה היא מדינה סוציאליסטית טיפוסית: אין מזון, אין מים, אין חשמל, אין תרופות. אנשים מתים. המדינה מתפרקת לחלוטין. 

 

יעקב

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 17/5/2016 13:28   בקטגוריות כלכלה, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ברני והדונלד אחים.


ברני סנדרס הוא הסוציאליסט היהודי הזקן (74, אפילו זקן ממני) שעדיין מתמודד מול הילרי קלינטון במוקדמות הדמוקרטיות לנשיאות בארה"ב. הוא הפתיע את כולם בהישגיו בקלפי עד כה, אבל זה לא כול כך מפתיע אם חושבים על המועמדת הבלתי נסבלת שנגדה הוא מתמודד. 

 

לברני ולליצן העשיר והערמומי מניו יורק (טראמפ) יש לפחות נקודת הסכמה משותפת אחת: שניהם מדברים בגנות ה"גלובליזציה" (כלומר הסחר החופשי), ומאשימים את סין בצרות של ארה"ב. הם טוענים שהייבוא הזול ממנה הורס את מפעלי התעשייה בארה"ב, גורם לאבטלה, ופוגע ב"מעמד הפועלים". זה, כמובן לא נכון, אבל הרבה אמריקאים, בייחוד העניים, שמחים להאשים מישהו אחר בצרותיהם (הסינים או המקסיקנים), ושמחים לתת את קולם לאבא הגדול והמיטיב שמבטיח ש"שיעשה את ארה"ב שוב לגדולה" (שיהפוך אותה שוב לגן עדן).  זו סיסמת הבחירות של טראמפ.

 

זה פשוט לא נכון, מסביר קווין וויליאמסון. 

Trump campaign sign in rural South Carolina. (Sean Rayford/Getty)

 

התעשייה האמריקאית פורחת ומשגשגת. זו עובדה כלכלית ברורה ובלתי ניתנת לערעור, אך היא, משום מה, לא ידועה בציבור הרחב. כולם חושבים שהתעשייה מתדרדרת והמפעלים נסגרים וזה לא נכון.

 

האמונה השגויה נובעת מכמה סיבות: אחת: התעשייה העכשווית אכן מעסיקה פחות עובדים, אבל זה בזכות האוטומציה, ובזכות העלייה בפריון העבודה, ולא בגלל ירידה בהיקפי הייצור. שנית: התעשייה לא מייצרת מוצרי צריכה, את רוב המוצרים האלה, אותם רואים בעין על מדפי החנויות, מייבאים מסין. התעשייה האמריקאית מייצרת מוצרי הון: מכונות מתוחכמות, מוצרים גדולים בעלי ערך מוסף גבוה (למשל מטוסי נוסעים, רובוטים תעשייתיים וכדומה). באשר לסין - אכן יש לארה"ב גרעון גדול במסחר עם סין (היא קונה הרבה יותר מאשר היא מוכרת). הסיבה לכך היא העוני של הסיני הממוצע, המרוויח רק כ 9000 דולר לשנה (לעומת כ 50,000 בארה"ב). לסינים פשוט אין כסף כדי לקנות הרבה מוצרים בארה"ב. (הם כן קונים הרבה תוצרת חקלאית, כמו פולי סויה). 

תוסיפו לכך את הרומנטיקה מוטעית על אותם "ימי זוהר" של העבר (כאשר אמריקה הייתה גדולה). אם אתם רוצים את אותם משכורות שהתעשייה שילמה לעובדיה בימי הזוהר של שנות החמישים - אתם תחזרו לרמת החיים של שנות החמישים... בטח לא "עתיד מזהיר". זה בערך המקום אליו מובילה הנוסטלגיה של ברני והדמאגוגיה של הדונלד.

 

הגלובליזציה והסחר החופשי הביא לעלייה גדולה ברמת החיים בעשורים האחרונים. המוצרים הזולים, מסין, הגבירו את כוח הקנייה של האמריקאי, והעלו את רמת חייו. פגיעה בסחר החופשי רק תגביר את העוני. יש אנשים שנפגעים מהשינויים הדינמיים והתמידיים של הנוף הכלכלי, אבל אלה שנהנים מכך רבים הרבה יותר. 

 

קל למכור אנשים לוקשים. קל למכור את האשלייה שהאבא הטוב והמיטיב (ברני או דונלד) "יעשה סדר בברדק" ויבוא ויפתור להם את כול הבעיות. קל להאשים את ה"אחרים" (הסינים ו/או המקסיקנים). הכוח האדיר של הדמגוגיה הוא מאפיין יסודי של "הבאג הדמוקרטי".

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 6/5/2016 17:47   בקטגוריות דמוקרטיה, כלכלה, סוציאליזם, פוליטיקה בארה"ב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שכר המינימום האמיתי הוא אפס


במדינת ניו יורק בארה"ב העבירו חוק שכר המינימום בשיעור 15 דולר לשעה. זו המדינה השנייה שמאמצת חוק "מתקדם" וחברתי זה, אחרי שקליפורניה העבירה חוק דומה שעות ספורות קודם. שכר המינימום הנוכחי הוא 9 דולר לשעה, והוא יעלה, בהדרגה, בעיר ניו יורק עצמה, עד 15 דולר בשנת 2018. בשאר המחוזות במדינת ניו יורק העלייה תהיה איטית יותר ותגיע רק ל 12.5 דולר לשעה. בעיר ניו יורק יתחשבו בעסקים קטנים שמעסיקים פחות מ 10 עובדים, ויאפשרו להם להגיע לשכר של 15 דולר לשעה עד 2020 (במקום 2018).

 

בשביל מה צריך שכר מינימום? ולמה הוא כול כך פופולרי (בייחוד אצל ה"חברתיים")?  לכאורה זה ברור לחלוטין. כי יוקר המחייה גואה ועולה והפועלים המסכנים כבר לא יכולים להתקיים "בכבוד" משכר של 9 דולר לשעה. ניטיב עם כן עם העם, ונעלה את שכר המינימום ובא לציון הגואל, ולפוליטיקאי הקול בבחירות.

 

עניין שכר המינימום הוא הונאה ענקית. האיגודים המקצועיים בארה"ב מצאו פטנט - הם הצמידו את שכר העובדים המאוגדים לשכר המינימום החוקי. כאשר מעלים את שכר המינימום בעצם מעלים את שכר כול העובדים המאוגדים - הווה אומר - שכר העובדים בכול הגופים ציבוריים. מיותר לציין שיש בלי סוף גופים ציבוריים - העיריות, המשטרה (שהיא עירונית בארה"ב), התחבורה הציבורית, שרותי הבריאות והחינוך, שירותי הרווחה - חלק מהאוניברסיטאות, הדואר ומה לא. העלאת שכר מינימום פירושה העלאה כללית של כול השכר במגזר הציבורי. והעלאה מ 9 דולר ל 15 היא העלאה רצינית של 66% בשכר. זו לא העלאה רק עבור הפועלים המסכנים, מזי הרעב, שמרוויחים שכר מינימום של 9 דולר לשעה, זו העלאה לכוווולם!

 

מן המפורסמות הוא שהשכר ותנאי העבודה במגזר הציבורי הם גבוהים עד כדי שערורייתיים. במשך השנים ידעו האיגודים המקצועיים במגזר הציבורי לסחוט עוד ועוד הטבות, וכיום הם נהנים גם משכר גבוה, בשמיים, גם מתנאים מפליגים כמו חופש שנתי גדול, פרישה לפנסיה מלאה בגיל מוקדם (55 או 60), פנסיות נדיבות, ביטוחי בריאות ומה לא. אילו דנו על העלאה כללית בשכר במגזר הציבורי היה ציבור הבוחרים מתרעם על הפרות השמנות, על האיגודים החזיריים שלא יודעים שובע וסוחטים עוד ועוד הטבות על חשבון שאר הציבור (באמצעות איומי שביתה). אז מצאו פטנט. פטנט נהדר! לא מעלים את השכר במגזר הציבורי, "רק" מצמידים אותו לשכר המינימום. יא-עני - עכשיו לא נאבקים על העלאת שכר אלא רק על שכר המינימום, רק לטובת המסכנים, רק לטובת הפועלים מזי הרעב...

 

הבלוף הזה הוא שעומד מאחורי המאבק של האיגודים המקצועיים ושל הפוליטיקאים הפופוליסטים וה"חברתיים" למען העלאת שכר המינימום. כנאמר במקורות "בתחבולות תגנוב מהציבור".

 

כמובן, העלאת שכר המינימום בחוק גוררת אחריה עלייה בכול המחירים של כול השרותים, כלומר עלייה ביוקר החיים, שנגדו, כביכול, בא שכר המינימום להלחם.

 

תוצאה נוספת היא סגירת עסקים, בעיקר עסקים קטנים, שלא יכולים לעמוד בנטל הנוסף (העלאה של 66% בשכר העבודה). גם עסקים גדולים סובלים מכול זה, וחברות שרק יכולות בורחות (עם מפעליהן) למדינות אחרות (בתוך ארה"ב או מחוצה לה) בהן אין תולים על צווארן אבן ריחיים זו. בריחת מקומות עבודה פירושה - גידול באבטלה. יותר ויותר אנשים שרוצים לעבוד (בעיקר צעירים) לא מוצאים עבודה כי למעסיקים לא משתלם להעסיקם בשכר המינימום הגבוה. 

 

מי שאין לו עבודה - שכר המינימום שלו הוא אפס. זהו שכר המינימום האמיתי.

 

יעקב

 

המשך:

בריטניה העלתה אף היא את שכר המינימום ל 7.20 שטרלינג לשעה (10.36 דולר), ותמשיך להעלותו ל 9 שטרלינג עד 2020. 25 ערים בארה"ב העלו את שכר המינימום מאז 2014, וכך עשתה גם גרמניה. הדבר מאד אופנתי... הדבר אופנתי כי זה מעניק הטבות (לכאורה) לאנשים (שכר יותר גבוה) ללא עלות לכאורה - כלומר ללא עלות בהוצאה הממשלתית - כמו במקרה של מתן קיצבאות - ללא העלאת מיסים או יצירת גרעונות. אבל, כמו שאמרו חז"ל, אין ארוחות חינם. מישהו משלם בסוף עבור ההטבות... כי העלאת שכר המינימום מעלה את עלות כול המוצרים והשרותים והנה, לכן, דומה למס המוטל על כול האנשים - אבל - מוטל בסתר, בהחבא, ברמייה, ללא דיון או הצבעה מפורשת. 

יעקב

 

 

 

.

נכתב על ידי , 1/4/2016 14:44   בקטגוריות כלכלה קלוקלת וכלכלה מתוקנת, מדיניות ארה"ב, סוציאליזם, עבודה בעיניים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המונופול השערורייתי של בנק ישראל


שמעו סיפור אמיתי. באחד הימים האחרונים התקשרה פקידה מחברת אשראי, במסגרת מסע קידום מכירות, והציעה לי הלוואה בתנאים אלה: עד 50 אלף ש"ח, לתקופה של עד 5 שנים, להחזיר בהחזר חודשי של 968 שקל לחודש, שהם, בסיכומו של דבר - להחזיר 58,008 ש"ח. הריבית הגלומה בהלוואה זו היא כ 6.2%. זו ממש מציאה! אותה הלוואה בבנק רגיל נושאת ריבית של 9% והחזר חודשי של 997 ש"ח.


זה שוד בצהרי היום, זו ריבית שערורייתית, ריבית נשך. אתם יודעים כמה ריבית משלמים הבנקים למפקידים על פקדונות שקליים? בערך אפס. ליתר דיוק: אפס בריבוע. אם תפקיד 50 אלף שקל בבנק לחמש שנים תקבל בסוף חזרה בערך 50 אלף ש"ח. אולי תקבל 50 אלף ועוד 10 ש"ח ריבית....


חברות כרטיסי האשראי אינם בנקים. אבל הן נמצאות בבעלות מלאה של הבנקים. הריבית בבנקים גבוהה יותר. הבעיה אינה בחברת כרטיסי האשראי אלא במערכת הבנקאות, קרי בבנק ישראל.


הנקודה שאני רוצה להדגיש זה ההפרש בין ריבית החובה וריבית הזכות ( spread בלע"ז).


במדינה נורמלית, בה יש תחרות בין הבנקים, יש תמיד הפרש נורמלי של בין 1-2% בין ריבית הזכות (אותה מקבל אדם שמפקיד כסף בבנק) לבין ריבית החובה (אותה משלם אדם שלוקח הלוואה בבנק). הבנק הוא בעצם מתווך - מתווך בין אנשים שיש להם עודף כסף לזמן מה ומפקידים אותו בבנק, לבין אנשים שזקוקים להלוואות, ורוצים להשתמש בינתיים בעודף זה. בתור מתווך ומפגיש בין שני סוגי האנשים, כלומר בתור נותן שרות, "מגיע" לבנק להרוויח אותו הפרש בריבית - שבאופן נורמלי מסתובב סביב 2%.


זה קורה במדינה נורמלית, בה יש בנקים פרטיים ותחרות בין בנקים רבים.


אצלנו זה לא קיים. אצלנו אין בנקים, אלא "כאילו בנקים". הבנקים אינם אלא אירגונים של פקידים הפועלים תחת ניהול ומרות בנק ישראל. בנק ישראל מנהל את מערכת הבנקאות ביד רמה. ה"מערכת" מורכבת ממספר זעיר של בנקים ("כאילו"בנקים) וכדי להקל על שליטתו לא מאפשר בנק ישראל הקמה והפעלה של בנקים נוספים, חדשים. הוא לא מאפשר לבנקים זרים לפעול בארץ. הוא לא מאפשר תחרות חופשית בין ה"בנקים" המעטים הקיימים בארץ. בנק ישראל מנהל את הבנקאות ברגולציה קשיחה עד הפרט האחרון. הדבר היחידי בו הבנקים מתחרים ביניהם הוא רוחב החיוך (המלאכותי והמאולץ) של הפקידות בבנק. בשום פרט אחר אין תחרות בין הבנקים, הרגולציה מפורטת, ומקיפה את כול הנושאים המהותיים. אין שום חופש עסקי לבנקים, הכול מנוהל ונכפה על ידי בנק ישראל, בצורה אחידה, בירוקרטית, מחניקה.


בחסות המערכת הזאת שודדים את האזרח, כול יום ביד רמה. המפקידים מקבלים אפס ריבית בבנק. זה פוגע בייחוד באנשים מבוגרים (כמוני) שחסכונותיהם נשחקים ונושאים תשואות נמוכות מאד עד שליליות. לעומת זאת - מי שנזקק להלוואה, כולל יזמים או בעלי עסקים, משלמים ריביות ענקיות. (הריבית על אוברדראפט או משיכת יתר בכרטיסי האשראי היא לא 6.1% אלא 13.5%). הבנקים הפכו למסחטה של כסף מהציבור - זו התוצאה של המדיניות של בנק ישראל, זה נוח לו. זה תואם את השקפת העולם ה"חברתית" לפיה בעלי עסקים (ובייחוד בנקאים) הם רשעים, לפי הגדרה, ורק פקידי בנק ישראל הם מלאכים טהורים, שיודעים יותר טוב מה טוב לכולם, ויש להם הסמכות החוקית והמוסרית לכפות את דעתם עלינו. אם יתנו חופש לבנקאים, חו"ח, ימצצו הבנקאים (הטייקונים) הרשעים את דמנו - ככה מאמינים מרבית האזרחים, שחונכו על ברכי האידאולוגיה המרקסיסטית. רק בנק ישראל מצילנו מידם, רחמנא ליצלן.

 

בינתיים, מי שמוצץ את דמנו, באופו שיטתי ומתמיד, מאז קום המדינה - זה בנק ישראל, הכופה עלינו ריביות מטורפות. אפשר להתווכח אם זה נעשה מתוך רשעות או מתוך טיפשות, או מתוך אידאולוגיה - זה לא משנה - התוצאה הסופית - אותו דבר. אבל בנק ישראל מתהדר בטוהר מוסרי (כביכול), של גוף ציבורי העובד, לכאורה, "לטובת הכלל". וה"חברתיים" לא מאמינים שייתכן ש"גוף ציבורי" (להבדיל מטייקון) הוא רשע או טיפש, או פשוט בלתי כשיר לניהול מערכות מסובכות. האמת היא שאף אחד לא יכול לנהל מלמעלה מערכות כאלה גדולות ומסובכות. כשמתעקשים בכול זאת לנהל את מערכת הבנקאות בצורה ריכוזית ודיקטטורית, על ידי בנק ישראל - זה מה שיוצא: מערכת הפוגעת עמוקות בציבור (הן בחוסכים והן בזקוקים להלוואות).


לפני כמה חודשים הייתה סיסמא פופולרית ואופנתית: המלחמה  ב"ריכוזיות". הריכוזיות הייתה אבי אבות הטומאה כביכול. 

בנק ישראל הוא אבא של כול הריכוזיות. הוא ריכוזיות בריבוע. אבל אצלנו מאמינים שריכוזיות של גוף ציבורי זה טוב ורצוי. במקום להילחם בריכוזיות הציבורית והמונופולים בחסות הממשלה - נלחמים בריכוזיות דמיונית של ה"טייקונים" כביכול.


יעקב


 

נכתב על ידי , 29/12/2015 13:53   בקטגוריות בנקים, טירוף מערכות, כלכלה, סוציאליזם, רגולציה מיותרת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוטין ה"חברתי"


בעלי האידאולוגיה ה"חברתית" בארץ (בתה של האידאולוגיה המרקסיסטית) לא סובלים את ה"טייקונים". מי שמתעשר, לפי האידאולוגיה הזו, הוא בהכרח רשע ופושע. הוא התעשר או מניצול ה"פועלים" (הפרולטריון) - כמו שטוען המרקסיזם, או מגניבה, או מ"הון שילטון" - דהיינו משוד האנשים הפשוטים בעזרת מנגנון המדינה המושחת. מי שעשיר פושע לפי הגדרה - לא יכול להיות אחרת, לפי האידאולוגיה הזו. בנוסף לכול פשעיו הוא גם "לא שיוויוני" .


 


לא קיים, בהשקפת עולם זו, עשיר שהתעשר בזכות, יזם שפיתח מפעילים כלכליים, יצר עסקים חדשים, פיתח רעיונות חדשים - כול זה לא קיים אצל ה"חברתיים". יצחק תשובה - מה חטאו? הוא העז להשקיע ולגלות את הגז "של מדינת ישראל" - שאיש לא ידע שהוא קיים, וגם לפתח את השדות, להקים אסדות הפקה ולהניח צנרת לחוף. צריך לקחת מהרשע הזה את הכול כי הוא מעיז להיות עשיר, ועשיר הוא כידוע רשע.


 


עוד אחד "חברתי", שלא אוהב אוליגרכים עשירים (חוץ מהחברים שלו), הוא וולדימיר פוטין. גם הוא לא יכול היה לסבול שיזמים פרטיים יפתחו את שדות הנפט והגז של רוסיה. אז הוא השתלט חזרה על שדות הנפט והגז והחזיר אותם לבעלות ממשלתית, אחרי שקודם הופרטו והיו בבעלות פרטית. את ה"אוליגרכים" שהעזו לדרוש דמוקרטיה, ואף לעסוק בפעילות פוליטית שלח לכלא (חודורקובסקי). אף אחד לא יעז לקרוא תגר על שילטונו המוחלט של פוטין. אוליגרכים אחרים הוגלו או נרצחו, או הוגלו ונרצחו בגלות (ברזובסקי). סדר צריך להיות - המדינה, אמא רוסיה, היא מעל לכול. ואמא רוסיה "זה אני" לפי השקפת פוטין. עכשיו כול חברות הנפט והבנקים הגדולים הם בידי הממשלה, כלומר בידי חבריו של פוטין, שתומכים בו ומחזקים את שלטונו, והוא גומל להם במשרות שמנות ונוחות.


 


לפי ספרי האזרחות, והאמונות האוטופיות של ה"חברתיים" - המדינה דואגת לעם, ומשקיעה בבריאות, חינוך ורווחה. במציאות (גם שלנו וגם של פוטין) המדינה משרתת בעיקר את השולטים בה - את הפוליטיקאים. מה עשה פוטין ומדינתו עם כול הכסף שזרם לקופת המדינה מהנפט והגז? הגדיל את המשרות הציבוריות, שאותם חילק למקורביו.


 


 



הוא הגדיל את מספר עובדי המדינה. אלה שחיים על כספי הציבור.


וכעת, כשמחירי הנפט והגז ירדו, והכנסותיה של רוסיה קטנו - מה עושים? אי אפשר לפטר, בין לילה, את מנגנון הפקידות המנופח שנוצר בעת השפע. אז נכנסים לגרעונות, ולאינפלציה.


 


רבים במדינה שלנו חושבים כמו פוטין. טייקונים ואוליגרכים זה רע, אבל מדינה בעלת כוח גדול (נוסח רוסיה של פוטין) זה טוב, כי "המדינה היא של כולנו". לא חשוב כמה שהיא מושחתת וכמה שהיא מחלקת כספים למקורבים ולקבוצות לחץ פוליטיות. מדינה זה "טוב" - טייקון זה רע, ודי!


 


יעקב


 


 

נכתב על ידי , 4/12/2015 15:09   בקטגוריות דמוקרטיה, כלכלה, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מנפלאות הסוציאליזם


התמונה למעלה היא כרזת בחירות של המועמדים לנשיאות ארה"ב, בשנת 1904, של המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית.
תראו איזו תמונה יפה, איזה עובדים שריריים ובריאים, איזו קידמה טכנולוגית, איזה גן עדן סוציאליסטי עלי אדמות.
היום, כמובן, כרזה כזו לא תעבור, לא תיחשב לתקינה מבחינה פוליטית. כול האנשים לבנים! איפה השחורים? מה? המפלגה הסוציאליסטית בארצות הברית היא גזענית? האפשרי כזה דבר בכלל? מפלגה סוציאליסטית (של הטובים!) וגם גזענית? ואיפה הנשים? גם גזענים וגם שוביניסטים? בוז!

ומלבד זה ראו את ענני העשן והפיח השחור. כנראה הסוציאליסטים חשבו אז שכמה שיותר עשן ופיח - יותר טוב - כי זה מלמד על קידמה, תיעוש והתעשרות. היום זה פוי-פוי - הס מלהזכיר!
אם יוג'ין דבס היה קם לתחיה היום היו זורקים אותו מהמפלגה!
יעקב
נכתב על ידי , 27/10/2015 16:45   בקטגוריות נוסטלגיה, סוציאליזם, סביבה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ישי ב-27/10/2015 18:02
 



הפסקות החשמל - בזיון אידאולוגי


"בזיון לאומי" מכריזה כותרת בוואינט על הפסקות החשמל. זה בזיון אידאולוגי - תוצאה של האידאולוגיה השלטת במדינה - האידאולוגיה הסוציאליסטית.


עשרות אלפים מתושבי ישראל סבלו ועדיין סובלים, השבוע, מהפסקות חשמל שערוריתיות, שנמשכות לעיתים 3 יממות. הנזקים עצומים. מפעלים ומשרדים לא עובדים, אוכל התקלקל במקררים, נכים לא יכולים להגיע הביתה או לצאת ממנו בגלל עצירת המעליות, רמזורים לא עובדים, אנדרלמוסיה גמורה.

 

זה מהשמיים, אומרים בחברת החשמל - פגע טבע, כוח עליון. לא נכון אומר מנכ"ל חברת החשמל: "ארגון העובדים הפעיל עיצומים". וועדת הכנסת קיימה ישיבת חרום, ראשי הערים שיגרו מכתבים לראש הממשלה, מבקר המדינה חוקר.


אין פה הרבה מה לחקור, העניין ברור לגמרה וכול אדם בישראל יודע בדיוק את הסיבה לשערורייה: ההשתוללות חסרת הרסן של עובדי חברת החשמל. אומנם החוטים נקרעו בעיקבות הסופה (פגע טבע), אבל האיטיות בה מתבצעים התיקונים היא פגע של עובדי חברת החשמל לא של הטבע. 

 

אנו, במדינת ישראל, שבויים בידי אידיאולוגיה סוציאליסטית מיושנת ומשחיתה, שרואה ב"עובדים" דבר קדוש, לא חשוב כמה עשירים, חזיריים, פוגעניים ומושחתים הם. האידיולוגיה רואה ב"שביתה" דבר קדוש (שבוייה בידי מושגים מהמאה ה 19) בעוד השביתה אינה אלא כלי בידי השכבה הכי עשירה וחזירית במדינה (וועדי העובדים הגדולים) כדי להתעלל בכלל הציבור. המידנה - שאמורה להגן על הזכויות של כול תושבי המדינה ניצבת חסרת אונים מול חבורת הבריונים המשתוללת.


אנו צריכים לעשות סוויצ' אידאולוגי חד, ולשנות, בעיקבות זאת את חוקי המדינה והתנהלות הממשלות.


במדינות הקומוניסטיות, בברה"מ לשעבר, מדינות מזרח אירופה וקובה (עדיין היום) לא הייתה קיימת זכות השביתה. איש לא יכל לשבות, מי  ששבת נשלח לסיביר או הוצא להורג. ההגיון היה פשוט (וגם נכון): כול המפעלים (אמצעי הייצור) היו של העם (של הממשלה). לא ייתכן לשבות נגד העם. אנו חייבים לאמץ עקרון נכון זה במדינתנו: חברת החשמל איננה חברה פרטית השייכת לקפיטליסט חזירי ונצלן, שמתעשר מניצול הפועלים המסכנים והעניים של חברת החשמל. חברת החשמל היא ממשלתית. היא שייכת לעם. אסור לשבות נגד העם. אסור לעשות נזקים שערורייתיים לעם. ה"פועלים" של חברת חשמל אינם עניים ומנוצלים, הם השכבה העשירה ביותר בישראל, מרוויחים לפחות פי 10 משכר מינימום, עם משכורות והטבות בשמיים, ושום דבר לא מספיק להם - תמיד הם דורשים יותר ומצפצפים על חוקי הכנסת וצווים של בתי המשפט כדי להגן על "זכויותיהם" הקדושות - קרי הזכות לסחוט מהציבור כמה שבא להם.


צריכים לחוקק חוק האוסר לחלוטין שביתות במגזר הציבורי והממשלתי. אסור לשבות בחברת החשמל, בבתי חולים, בבתי ספר, בביטוח הלאומי או בלשכת העבודה, או בנמלים ושדות התעופה, או בעיריות ובאיסוף הזבל. אסור לשבות נגד העם, ולגרום סבל שרירותי לאנשים חלשים וחסרי אונים (חולים, תלמידים, עניים) אנשים שאין בידם כוח או סמכות לטפל בדרישות העובדים. אסור לשבש בצורה שרירותית וחסרת רסן את חיי כול העם. כדי לחוקק חוק כזה צריך התפקחות אידאולוגית.


זכות השביתה אינה אותה פרה קדושה שהמצאיו במאה ה 19. זכות השביתה הפכה כלי בידי גופים כוחניים ואלימים כדי לסחוט עוד ועוד הטבות חזיריות מציבור אנשים חסר אונים. שימוש בכלי השביתה היא אלימות נגד אנשים חסרי ישע. המדינה אמורה להגן על זכויות האדם, תפקידה להגן על אזרחיה נגד אלימות. המדינה צריכה להפעיל את כוחה וסמכותה להגנת האיש הפשוט (כולנו). אבל כדי שתוכל לעשות זאת דרוש קודם כול  מהפך אידאולוגי - ואח"כ מהפך תחיקתי שיאסור שביתות בגופים ציבוריים. עובדים הרוצים לעבוד בשירות הציבורי יהנו מתנאי תעסוקה משופרים, ביטחון תעסוקתי (קביעות), תנאים סוציאליים (פנסיות, חופושת) טובים, אבל הם יצטרכו לוותר על שימוש באלימות השביתה. תביעות שכר יתבררו בפני "וועדה ציבורית" שתוקם לקביעת השכר במנגנון הציבורי, והחלטתיה יחייבו הן את המעסיק הציבורי והן את העובדים.


חקיקת החוק לאיסור שביתות במגזר הציבורי לא תספיק. חבורות העובדים האלימות מצפצפות על החוק, על כול חוק. חוק צריך לאכוף. השביתות לא תיעלמה לבד, ללא צעדי אכיפה תקיפים. לא ניתן למגר את תופעת האלימות של השביתות ללא שימוש בכוח המדינה. עובד שישבות (כולל שביתה איטלקית או עיצומים או "עבודה לפי הספר") יפוטר מיידית (אחרי אזהרה), על סמך תצהירים שיגישו מנהליו. [אין צורך לשלוח אותו לסיביר]. בתי המשפט ידונו על תביעות בגין פיטורים לא מוצדקים, לכאורה. יש לבטל את בתי הדין לעבודה, שמאויישים על ידי אידאולוגים סוציאליסטים, הפוסקים תמיד לטובת ה"עובד" - לא חשוב כמה עשיר, חזירי או אלים הוא, וכמה נזקים הוא גורם לחסרי ישע.


כול עוד לא יתבצע המהפך האידאולוגי-תחיקתי-ביצועי הזה - אנו נמשיך לשבת בחושך לפי שרירות ליבם של וועדי חברת החשמל.

 

תוספת:

יום (ג') פורסם כי עולה כי ועד חברת החשמל הורה לעובדים במטות החירום שהקימה ההנהלה לסיים את משמרתם ב–17:00 ולעזוב את המקום. כמו כן, אסר הוועד על ניוד עובדי תחזוקה בין מחוזות שונים. הוא לא אפשר לעובדים מאשדוד, למשל, לנסוע לרעננה כדי לסייע לחבריהם שקרסו תחת עומס התקלות בשרון. נוסף על כך, מנע הוועד מעובדי תחזוקה לסייע בחיבור חשמל לבתים, היות שזו לכאורה לא בליבת תפקידם.

 

כאילו שהיה למישהו ספק קל שבקלים שזאת התעללות בציבור מצד הוועדים של חברת החשמל...

עו"ד דן לפידור טוען שניתן לתבוע את הוועד והעובדים על הנזקים שגרמו אגב השביתה הבלתי חוקית. נו טוב... שיתבע... אני רוצה לראות את השופט שפוסק נגד "עובדים"... אני רוצה לראות את המדינה מוציאה לפועל פסק דין שכזה, ומחייבת את אנשי הוועד לשלם פיצויים מכספם הפרטי. אין מצב. אנו שבויים בידי חבורה של בריונים אלימים שמשתוללים ללא רסן, והמדינה חסרת אונים, כי היא שבויה בידי אידיאולוגיה מטורפת.


יעקב

נכתב על ידי , 27/10/2015 14:23   בקטגוריות דמוקרטיה, הגנה עצמית, זכויות האדם, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוודיה – מדינת רווחה ללא דירות


שוודיה מועלית על נס (על ידי אנשים שלא מכירים אותה) כדוגמה למדינת רווחה מודרנית, מתקדמת ומצליחה, שהכול בה נהדר. אלא שבשוודיה (או לפחות בעריה הגדולות) שורר מחסור חמור בדירות, ומחירי הדירות בשמיים. ויש בה גם הפשיעה הגואה. הנה כמה עובדות על שבדיה.

שוודיה זקוקה לפחות ל 76 אלף דירות חדשות כול שנה, עד 2020, אבל התחלות הבנייה רחוקות ממספר זה ולא עומדות בקצב גידול האוכלוסייה, כפי שרואים בגרף למטה.  



הסיבה להיעדר התחלות בנייה היא – שלא כדאי ליזמים וקבלנים לבנות דירות בגלל חוקי הגנת הדייר המחמירים – כלומר הפיקוח על שכר הדירה. ברגע שבנית דירה להשכרה, הממשלה מפקיעה את דירתך ומאלצת אותך להשכיר אותה במחיר נמוך, ובאמצעות המנגנון ניהול השכירות העירוני. איש אינו מוכן להשקיע אם ידוע לו בוודאות לא רק שלא יוכל להרוויח, אלא שפרי השקעתו יופקע בפועל.

 

השכרת כול הדירות, בשטוקהולם, נעשית על ידי העירייה, לפי החוק. אסור לבעל דירה להשכיר דירתו שלא באמצעות המנגנון של העירייה. יש היום תור של חצי מיליון אנשים שרשומים בעירייה כמבקשי דירה להשכרה. בשנה שעברה נוספו לתור 30 אלף מבקשים, אבל נמצאו רק 12 אלף דירות להשכרה. זמן ההמתנה לקבלת דירה בעירייה הוא 9 שנים. התפתח שוק שחור בדירות להשכרה, ואנשים משלמים "מתחת לשולחן" (בשחור) עד 24 אלף דולר לחדר, כדי להשיג דירה להשכרה. מספרים שהיו 5 מקרי רצח שהיו קשורים במסחר השחור בדירות להשכרה.

 

כיצד מנסה ממשלת שוודיה ל"פתור" את הביעה? היא הכריזה על סבסוד הבניה של "דירות בר השגה" (להשכרה ולסטודנטים...) והקציבה תקציב של 800 מיליון דולר לשנה לסובסידיות לבנייה כדי להשיג את ה"יעד" הנכסף של תוספת 250 אלף דירות עד 2020. התאחדות הקבלנים אומרת את המובן מאליו: שום סבסוד לא יעזור כול עוד יש פיקוח חמור על שכר הדירה, ההופך את ההשקעה בבנייה לבתי כדאית.

 

כול תחום או מוצר שהממשלה מנסה ל"נהל" באמצעות הפקעות וצווים – יוצר מצב של מחסור במוצר המנוהל (במקרה זה – דירות). [שימו לב – אלה שמנסים לנהל את הגז שלנו באמצעות הממשלה...]. שימו לב גם אלה שנסים להעביר אצלנו חוק חדש של "הגנה" על הדייר – חוק המסתתר מתחת לשם היפה "חוק השכירות ההוגנת". חוקים כאלה מגנים אומנם על השוכרים הנוכחיים (על חשבון בעליה הדירות הנוכחיים), אבל גרומים לעצירה של  השקעות בדירות – ובכך למחסור חמור בדירות בעתיד, לשוכרים חדשים, שיחפשו דירות בעתיד. כבר נשרפנו עם חוג הגנת הדייר מ 1945, שבוטל ב 1965.

 

גידול האוכלוסייה בשוודיה (אחד מהגורמים לביקוש מוגבר בדירות) גם הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית – מדיניות של הגירה – או גבולות פתוחים לפליטים. מדיניות זו אומצה בשנת 1975, בה היו בשוודיה כ 8.2 מיליון תושבים, היום יש כ 10 מיליון, גידול של 18%, שיעור גידול האוכלוסייה הגדול באירופה. הגידול לא נובע מהילודה הגבוהה – ההיפך – שיעור הילודה בקרב נשים שוודיות הוא 1.93 ילדים לאישה, כלומר פחות מהשיעור הדרוש לאיזון (2.1). גידול האוכלוסייה נובע כולו מהגירה, וההגירה – בחלקה הגדול – מוסלמית. כול פליט הטוען שהוא קורבן לרדיפה פוליטית בארצו מקבל בקלות מקלט בשוודיה וגם קצבה חודשית, בשיעור 700 דולר מהממשלה. זה יוצר ביעה חדה – פשיעה.

 

שיעור הפשיעה בשוודיה עלה ב 300%, אבל שיעור מעשי האונס עלה הרבה יותר – ב 1400%. היום שוודיה היא סגנית אלופת העולם במעשי אונס (ביחס לאוכלוסייה). סוכנות ממשלתית למלחמה בפשיעה, הכפופה למשרד המשפטים השוודי, דיווחה שבשנת 2011 היו בשוודיה 29 אלף מקרי אונס, אך רק 25% מהם דווחו למשטרה. מחקרים שנעשו בעבר (האחרון ב 2005) מצביעים בבירור שהעלייה הגדולה בפשיעה נובעת מההגירה – שהמהגרים וצאצאיהם (דור ראשון שנולד בשוודיה) מעורבים בפשיעה הרבה יותר מהאוכלוסייה השוודית הוותיקה. מה עושים בשוודיה כדי להילחם בתופעה? אוסרים על פרסום סטטיסטיקות ועריכת מחקרים על חלקם של המהגרים בפשיעה. זה לא תקין פוליטית, זה "קלאוסטרופובי", זו "שנאת זרים". חוקקו חוקים האוסרים על המשטרה לרשום את מוצאו או דתו של חשוד או מורשע בפשע. אוסרים על חוקרים באוניברסיטאות לערוך מחקרים בנושא. אם לא ידברו על זה לא תהיה בעיה.

מלבד הפשיעה יש בעיות רבות אחרות עם המהגרים בשוודיה. כמחצית בני גיל העבודה אינם עובדים, וגם אחרי 15 שנה, רק 60% עובדים (השאר מתקיימים מקצבאות). 42% מהמובטלים הכרוניים הם מהגרים. ילדים מתקשים להשתלב בבתי הספר או לעמוד ברמת הלימודים של המקומיים. התמיכה הכספית במהגרים עולה לממשלת שוודיה כ 4 מיליארד דולר בשנה. יחד עם זאת גדלים הפערים החברתיים, כשהמהגרים הם שכבת העוני. ההנחה שהמהגרים יהוו כוח עבודה רענן כדי לתמוך באוכלוסייה המזדקנת, חסרת הילדים, של השוודים לא מתממשת. המהגרים חסרים את הכישורים הנחוצים לעבודה בכלכלה מודרנית.

 

זה מה שקורה במדינת הרווחה המתקדמת של שוודיה.

יעקב 

נכתב על ידי , 15/9/2015 19:07   בקטגוריות דירות להשכרה, סוציאליזם, רגולציה מיותרת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קומדיה יוונית


הרבה אנשים תוהים מה קורה עם יוון. זה פשוט: סוציאליזם שהתגשם, שהבשיל, שהגיע ליעדו.  סוציאליזם בהתגלמותו המושלמת, היחידה האפשרית.

 

ביוון יש סקטור ממשלתי-ציבורי מנופח מאד, עם מיליוני עובדים שמקבלים שכר גבוה ופנסיות בשמיים. יש ביוון חוקי עבודה מתקדמים ביותר, כולם נהנים מקביעות (בייחוד בסקטור הציבורי) לכן הם פטורים מלעבוד, מספיק שבאים לעבודה, דופקים כרטיס ומקבלים משכורת ותנאים סוציאליים מושלמים. הקצבאות למיניהן גבוהות מאד, איש לא משלם מיסים, השחיתות והרמאות חוגגים, כמו בכול מדינה סוציאליסטית מתקדמת.

הבעיה היחידה היא – מי משלם עבור כול זה. הממשלה עושה, באופן כרוני, גירעונות ענקיים, הממומנים באמצעות הלוואות (אג"חים). אג"חים שמגיעים לפירעון מגלגלים הלאה באמצעות אג"חים חדשים, הריבית מצטברת והחוב גדל כמו כדור שלג. התמונה מוכרת – יוון אינה המדינה המתקדמת היחידה...

בשנת 2000 הצטרפה יוון לאירו, אחרי שזייפה את ספרי החשבונות הלאומיים כדי להראות, כביכול, שהיא עומדת ב"קריטריונים" של ההצטרפות לאירו. מאז היא לוקחת, בלי חשבון, הלוואות בכול ארצות אירופה (מוכרת אג"חים ממשלתיים), אצל כול פראייר שמוכן לתת.

 

הנה כמה דוגמאות לדברים שמתרחשים ביוון.

המונים יוצאים לפנסיה מוקדמת בגיל 50, יש לפעמים 50 נהגים לכול רכב ממשלתי, יש 45 גננים בבית חולים ממשלתי, בגן עם 4 עצים... יש כמות אוכלוסייה פיקטיבית הכי גדולה בעולם, אנשים שם פשוט לא מתים (או המוות לא מדווח) וממשיכים לקבל את הפנסיות. יש משפחות שמקבלו 4-5 פנסיות לא מוצדקות. יש פנסיות שממשיכים לשלם לאנשים שמתו כבר ב 1953... יש 40 אלף נשים רווקות שמקבלות קצבת שאירים של 1000 אירו לחודש לכול החיים, בזכות אביהן, שנפטר, שהיה עובד מדינה. הן ממשיכות לקבל את הקצבה כול עוד הן רווקות. (אומרים ששינו זאת לאחרונה, ועכשיו משלמים קצבאות רק עד גיל 18...). יש 600 קטגוריות של עובדים שזכאים לצאת לפנסיה מוקדמת (בגיל 50 לנשים, 55 לגברים). מדובר על עובדים שעבדו קשה במיוחד, כמו למשל: ספרים (מעצבי שיער), נגנים בכלי נשיפה (זה מאמץ לנשוף), מגישות בטלוויזיה הממלכתית (מי רוצה לראות מגישות זקנות?).

באי יקינטוס יש 600 אנשים שמקבלים קצבת נכות גבוהה בגלל היותם עיוורים. אחדים מהם מתפרנסים כנהגי מוניות...

 

יש אלפים של גופים ממשלתיים משונים ובלתי נחוצים, שמעסיקים אלפי עובדים שלא עושים כלום (חוץ מלקבל משכורת שמנה ופנסיה). למשל: קיים מכון לשימור האגם קופאיס, אגם שהתייבש ב 1930. 1763 יוונים עובדים בשימור האגם (ז"ל) והגנתו.

ההונאה במיסוי היא מכת מדינה. יותר מ 25% מהעובדים לא משלמים כלל מס.  המשכורת הממוצעת של עובדי הרכבת היא 66 אלף יורו לשנה (כ 25 אלף ₪ לחודש), כולל כול עובדי הניקיון והעוזרים. מי שצריך ניתוח בבית חולים ציבורי ביוון צריך להעביר מעטפות כסף לרופאים, אחרת תורו מתארך מאד... מי שרוצה רשיון נהיגה מעביר מעטפות לטסטר... ככה הם החיים ביוון.

רכבת התחתית באתונה – יש לה הכנסות מכרטיסי נסיעה של 90 מיליון אירו לשנה, אך ההוצאות (חלק גדול על משכורות) הן של 500 מיליון אירו. (על החזר ההון של הקמתה לא מדברים).

 

גובה הפנסיות בצרפת היא בערך 51% מהמשכורת האחרונה, בגרמניה – 40%, בארה"ב 41%, ביפן 34% (אצלנו היה 70%, כעת זה פחות). הפנסיונרים היוונים מקבלים 96% מהמשכורת האחרונה.

בעשור האחרון נוצרו יותר מ 300 חברות ממשלתיות חדשות... ליוון פי 4 מורים מאשר לפינלנד, הארץ שהצליחה הכי הרבה במבחנים הבינלאומיים האחרונים. המורים ביוון מקבלים את המשכורות הגבוהות בעולם, מלמדים הכי מעט תלמידים כול אחד, ורושמים הכי הרבה היעדרויות. וכו'... וכו'....

ממש גן עדן סוציאליסטי. כולם מקבלים כסף ביד נדיבה.

 

אז מה הבעיה? הבעיה היא – כמו שאמרה ליידי טאצ'ר בזמנו - שהסוציאליזם מצליח עד שהוא גומר לבזבז את הכסף של האחרים. לאירופאים (קרי הגרמנים בעיקר) נמאס לממן את החגיגה היוונית, והם דרשו "צנע" – רחמנא ליצלן – קצת פחות בזבוזים וגירעונות, קצת פחות מועסקים במגזר הציבורי, ירידה קטנה בפנסיות וקצבאות. קצת "הידוק החגורה". בא אלקסיס ציפראס, ראש הממשלה הכריזמטי והקומוניסטי (או שמאל רדיקאלי) של יוון ואמר: "מה?! השתגעתם? לפגוע בזכויות עובדים? לא יהיה כדבר הזה!!!". הוא נבחר בינואר השנה אחרי שהבטיח שהוא ימנע את ה"פגיעה בזכויות" ואת "הידוק החגורה". אבל, הגרמנים הרשעים המשיכו בשלהם: "רוצים עוד כסף? הדקו את החגורה". העיניים היפות של ציפראס לא הספיקו כדי להתגבר על העקשנות הגרמנית. אז ציפראס קרא למשאל עם, ושאל את היוונים: "אתם מוכנים להדק חגורה? אתם מסכימים לתכנית הצנע הגרמנית? אתם מוכנים להורדת משכורות, קצבאות ופנסיות?" התשובה של משאל העם הייתה מוחצת. 61-39% אמרו לא בלאוו רבתי. "לא ניכנע לתכתיבים! לא נוותר על זכויות עובדים! נילחם עד הסוף המר על כבוד האומה היוונית! בוז לגרמנים!".

 

משאל העם, כמובן, לא פתר כלום, ונותרה בעיה: מאיפה כסף? בינתיים אזל הכסף בבנקים היוונים, ונוצרו תורים ארוכים בכספומטים שהנפיקו רק עד 60 אירו ליום לאדם... כסף נמצא, כמובן, אצל הגרמנים הרשעים שלא רוצים לתת עוד. ציפראס טעה במיקום משאל העם – הוא היה צריך לעשות משאל עם בגרמניה ולשאול את העם הגרמני אם הוא מוכן להמשיך ולממן את הסוציאליזם היווני המתקדם.

 

הסיפור היווני מזכיר את הבדיחה על השדכן בעיירה יהודית שבא למוישה הסנדלר ואמר לו: יש לי שידוך נהדר בשביל בתך חסיה, בחור טוב, מבית מכובד ועשיר – אתה מוכן לשידוך זה? שואל מוישה ומי המשפחה של הבחור? אומר השדכן – רוטשילד. שואל מוישה – נו, והם כבר הסכימו? לא, עונה השדכן, עוד לא שאלתי אותם, רציתי קודם לוודא שאתה מסכים.

 

אחרי שנגמר משאל העם הדרמטי, עמדו הגרמנים על שלהם: רוצים כסף? תיישמו תכנית צנע. בלית ברירה הגיש ציפראס לאירופאים תכנית צנע, דומה להפליא לתכנית שהעם היווני דחה בבוז וברוב גדול רק לפני 5 ימים. הוא גם העביר (אישר) את התכנית בפרלמנט היווני לפני שהגיש – כדי להוכיח רצינותו. עוד אין תשובה גרמנית.  המשך יבוא...

 

המצב ביוון אינו מזהיר... אין כסף לקנות דלק ותרופות בחו"ל. הבנקים חצי סגורים, אין להם כסף לתת למפקידים שדורשים את כספם. התל"ג ביוון ירד ב 25% מאז 2010, החוב של ממשלת יוון הוא קרוב ל 200% מהתל"ג, והולך וגדל (בזמן שהתל"ג הולך ומצטמק). האבטלה – רשמית – היא כ 25%, האבטלה בקרב הצעירים – 50%. זה הקטע הלא כול כך מצחיק בסיפור – הטרגדיה היוונית.

 

אולם... אין ארוחות חינם... אי אפשר לאכול את העוגה וגם לשמור עליה. היוונים חגגו על הכסף של אחרים... אבל יום החשבון מגיע... הם יצטרכו להצטמצם לממדיהם הטבעיים... זה עצוב, אבל אי אפשר אחרת – המציאות היא מה שהיא. והגרמנים יצטרכו להגיד ביי-ביי יפה לכספים שלהם שהלוו ליוון, אין סיכוי שיראו אותם חזרה. פעם הבאה – שיזהרו יותר...

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2015 23:26   בקטגוריות אירו, כלכלה, סוציאליזם, קירקס  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיקולים כספיים, הרפואה הציבורית והשקר


חסידי הרפואה הציבורית מצדיקים את הרעיון בטענה שלא ייתכן שיימנע מאדם טיפול רפואי בגלל שאין לו כסף לשלם עבורו. הסיסמה שלהם: טיפול ב"חינם" (ושיוויוני!, על חשבון המדינה או הביטוח הממלכתי) לכולם. אלא שאין ארוחות חינם ואין טיפולים בלי הגבלה על חשבון הציבור. הרפואה הציבורית עושה בדיוק מה שהיא כביכול נועדה לבטל - היא מונעת טיפולים משיקולים כספיים. הנה דוגמה.


 


ראש הממשלה נתניהו עבר טיפול בהגדלה שפירה של ערמונית בשיטת "גת-גורן", בבית חולים פרטי "מעייני הישועה". השיטה, שפותחה על ידי שני רופאים ישראליים (גת וגורן) אינה מאושרת על ידי משרד הבריאות מכיוון שלא הוכחה כיעילה, לדבריהם. משרד הבריאות אוסר על ביצוע טיפולים בשיטה זו אלא במסגרת ניסויים רפואיים וללא תשלום. (ראש הממשלה הודיע כי עבר את הטיפול "במסגרת ניסויית" - כלומר "ללא תשלום". אולי...)


 


ראשית: ראש הממשלה (וכול אדם) רשאי לעבור איזה טיפול שהוא בוחר (עם או בלי תשלום) - ומשרד הבריאות אינו צריך לאסור קבלת טיפול בלתי מזיק זה או אחר. האיסור פסול - אלא אם כן הוכח שהטיפול גורם נזק. אפשר (אולי...) לאסור טיפולים שגורמים נזק, אסור לאסור טיפולים מסיבה אחרת - רק כי משרד הבריאות לא שוכנע ביעילות הטיפול. משרד הבריאות יודע שהטיפול אינו גורם נזק - כי הוא אישר אותו במסגרת ניסויית.


 


עובדה היא שראש הממשלה, בעצת רופאיו, שחזקה עליהם שהם רופאים טובים, סבר שהטיפול מועיל, ובחר בו. גם נאמר בידיעה שרבים בארץ בוחרים לעבור טיפול זה, ועוקפים את איסור משרד הבריאות על ידי שמבצעים את הטיפול בקפריסין, על ידי רופאים ישראליים, תמורת תשלום. (גילוי נאות: אני לא רופא ואיני יודע דבר על הטיפול המדובר. אני אישית עברתי טיפול אחר, כנראה "מאושר").


 


מדוע משרד הבריאות אוסר את הטיפול הזה? כי אם היה מאשר, היה צריך להכניס את הטיפול לסל הבריאות, וזה עולה כסף. משרד הבריאות רוצה, בצדק, לחסוך כסף למערכת הבריאות. זה רצון לגיטימי אבל זה מראה שמערכת הבריאות הציבורית מונעת טיפולים מאנשים משיקולים כספיים. אין כזה דבר - טיפול ציבורי ללא מגבלות כספיות. תמיד יש מגבלות כספיות, הופעלות גם על המערכת הציבורית, לא רק על אנשים פרטיים. אבל, כדי לשמור על התקינות הפוליטית, ועל האשלייה של רפואה ציבורית חינמית - אוסרים טיפולים יקרים מסיבות רפואיות לכאורה (לא הוכחה היעילות מבחינה רפואית), ולא מודים באמת - שהאיסור הוא מסיבה כלכלית. משקרים. כמו במדינות הקומוניסטיות - השקר משמש להסוואת המציאות הבלתי נוחה. הוסציאליזם, המבוסס על אשליות והבטחות שווא - מוליך בהכרח לשקר ככלי לקיום המשטר.


 


שמא הטיפול בשיטת "גת-גורן" הוא באמת בלתי מועיל, ומקדמים אותו הרופאים פרטיים רק למען בצע כסף? שמא הוא רמאות? גם זה ייתכן, אינני יודע. ואם כן - זו הבעיה אישית של מי שבחר בטיפול זה - עליו להיות יותר זהיר. לא יכול להיות אבא גדול בירושלים (המדינה) שיכול להגן על האנשים מפני כול הרמאויות. כול אחד צריך להתגונן כמיטב היכולתו. אבל, בסיטואציה זו, אם אני צריך לבחור במי להאמין - בד"רים גת וגורן או במשרד הבריאות - אני נוטה לטובת גת-גורן. הרפואה הציבורית בנוייה, בהכרח, על אשליות ושקרים.


 


לסיכום: תוצאה אחת של הנהגת רפואה ציבורית היא - שמשרד הבריאות משקר, אוסר (אולי) על טיפולים חדשניים ללא סיבה רפואית (רק מסיבה כלכלית) ומכריח את אזרחי המדינה להוציא הוצאות יותר גדולות על ביצוע הטיפול בקפריסין. האיסור הזה פסול. כלומר: משרד הבריאות יכול להביע דעה, רצוי מנומקת, מדוע הוא ממליץ נגד הטיפול הזה - אבל הוא לא צריך לאסור אותו.


 


יעקב

נכתב על ידי , 30/6/2015 12:56   בקטגוריות חוק הבריאות, סוציאליזם, רפואה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-30/6/2015 17:19
 



נתניהו צודק בגז


זה שמה של כתבה מצויינת שפרסם נחמיה שטרסלר ב"הארץ". הנה עיקר הדברים: (הדגשה שלי)

 

"[נתניהו] אמנם התעורר באיחור ניכר. הוא היה צריך להתערב כבר לפני שלוש שנים — אבל מוטב מאוחר. מוטב לחתוך עכשיו ולא להידרדר למצבה של מצרים, שמרוב ויכוחים, שינויים, דחיות ומגבלות על חברות חיפושי הגז — נהפכה מיצואנית גז מובילה ליבואנית שמתחננת לקצת גז מישראל, כי החברות הבינלאומיות נטשו אותה.


לנוכח זאת, ולנוכח מקרים דומים (בארגנטינה ובניו־זילנד), הודיע נתניהו שהוא נחוש להביא בשבוע הבא להכרעה את נושא הגז: "אנחנו לא ניפול למלכודת שנפלו אליה מדינות רבות שהתווכחו בנושא ויכוחים אין קץ, עד שהגז נשאר מתחת לאדמה".

 

אז נכון שהפופוליסטים מתרעמים. נכון שהאופוזיציה גועשת. מבחינתם שלא יהיה גז כלל, שמחיר החשמל לא יירד ושהמפעלים ישרפו מזוט יקר. העיקר ש"הטייקונים" לא ירוויחו פרוטה. הם מוכנים לנקר לעצמם עין אחת, בתנאי שליצחק תשובה ינקרו שתיים.

 

שלי יחימוביץ' וחבריה אומרים שאין מה לדאוג, חברות הגז לא יברחו, גם אם נטיל עליהן עוד קצת מגבלות, מסים ואיסורים. זה שיא הציניות. הרי החברות כבר ברחו. עובדה ש"וודסייד" האוסטרלית עזבה ולא תשקיע כאן אפילו דולר אחד בפיתוח שדה לווייתן. עובדה שאף חברה בינלאומית לא מחפשת עכשיו גז מול חופי ישראל. הן כן מחפשות מול לבנון וקפריסין — שזה נזק עצום לישראל. "החברתיים" הצליחו ליצור אווירה כה קשה של שנאת יזמים, ודרישה אינסופית לשינויים תכופים במיסוי, ברגולציה, בתנאים, ביצוא ובבעלות — עד שאף אחד לא רוצה לבוא לכאן. כמובן שזה לא מונע מהם להזיל דמעות תנין על עובדי הדרום: מדוע לא קמים שם מפעלים חדשים? כי אתם הברחתם את כולם.

 

לכל אורך הדרך הם ניסו לטרפד כל הסדר הגיוני. הם רצו שתשובה ישלם מס של 80%, מה שהיה הופך את הקידוח ללא כדאי, כי הוא נעשה בלב ים. אחר כך הם יצאו נגד יצוא הגז, שזה אבסורד מושלם, כי תמיד עדיף כסף בכיס מגז במעמקי האדמה. ועכשיו, בישורת האחרונה, דורשת יחימוביץ' מחיר גז כה נמוך, כה חסר היגיון, עד שלא יהיה כדאי להפיקו והוא יישאר במעבה האדמה — לעד. בדיוק כמו במצרים. רק נגד. רק להרוס. רק לא לפתח. רק לא לייצר מקומות עבודה חדשים.

 

השנאה של "החברתיים" ליזמים כה גדולה, עד שלא אכפת להם אפילו שמכל דולר ממכירת גז, המדינה תקבל 56 סנט והיזמים 44 בלבד. כלומר, היזמים אמנם ירוויחו היטב בגין הסיכון העצום שנטלו, אבל המדינה תקבל מאות מיליארדי שקלים שיופנו לחינוך, רווחה ותשתיות. מה רע בזה?

עקרונות המתווה קובעים, שיש לפרק את מונופול הגז לשלוש חברות שיתחרו ביניהן, ועד שזה יקרה יש לקבוע מחיר מקסימום. אבל הכי חשוב זה להגיע בשבוע הבא למתווה מוסכם, שיחזיר את הוודאות ויביא לכאן חברות חיפושי גז בינלאומיות, שימצאו עוד גז, וכך תגדל התחרות והמחיר יירד. איתן ששינסקי, שהכפיל את נטל המס על תשובה ונובל אנרג'י, תומך במתווה. צריך הוכחה טובה יותר?"

 

עד כאן שטרסלר.

צודק במאה אחוז. ה"חברתיים" (הסוציאליסטים) חושבים שהגז הוא מתנה משמיים, והוא יזרום בכול מקרה, לא חשוב כמה יציקו ויתעללו במשקיעים שגילו את הגז ורוצים להשקיע בהפקתו. הם טועים. צריך להפסיק את ההתעללות וההצקה ממניעים אידאולוגיים - ולתת לחברות לפתח את המאגרים ולהזרים את הגז.

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 26/6/2015 13:00   בקטגוריות אנרגיה, כלכלה, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדיור הציבורי בניו יורק - מאז 1934


בניו יורק יש 328 פרויקטים (קבוצות בניינים או שכונות) של דיור ציבורי. יש 178 אלף דירות, בהן מתגוררים כ 400 אלף נפשות. הבניינים נבנו מאז 1934, והדיירים הם אנשים עניים (לפי מבחן הכנסה), המשלמים שכ"ד מסובסד, נמוך (לא יותר מ 30% מההכנסה).

 

ברשות הדיור הציבורי, בעיריה, המנהלת את הפרויקטים, עובדים מעל 11 אלף פקידים, במשכורות ציבוריות שמנות. לרשות יש גרעון שוטף של כ 100 מיליון דולר בשנה - כלומר ההוצאה על שכר הפקידים גבוהה מההכנסות משכ"ד. בנוסף יש צורך בכ 16 מיליארד דולר לצורך תחזוקת המבנים, מיותר לציין שאין כסף והמבנים במצב התפוררות מתקדם, מחוסר תחזוקה.

 

רק כ 74% מהדיירים משלמים שכ"ד (נמוך, מסובסד), השאר נמצאים בפיגור ולא משלמים, הם טוענים שאין להם כסף, או שהדירה שלהם לא מתוחזקת תקין. העירייה על 11 אלף פקידי רשות הדיור לא מסוגלת לגבות את החובות.

 

סלאמס נוראי - זה המאפיין את הדיור הציבורי, בהכרח. בניינים מכוערים, סביבה מלוכלכת ומוכת פשע, בניינים ודירות מתפוררות ובלתי מתוחזקות, לא ראויות לדיור. 11 אלף פקידים בעיריה, מושכים משכורות שמנות ופנסיות נדיבות, מוגנים על ידי וועדים. ואין מוצא מהסבך. הפרטה? הס מלהזכיר. זה פויה, זה בלתי חברתי, זה חזירי. מה, שיזם ייקח לידיו את הבניינים, יתחזק אותם, יגבה שכר דירה, וידאג לנקיון? שקבלן ירוויח מניהול הדיור הציבורי? לא בא בחשבון. מה יהיה על 11 אלף הפקידים שאי אפשר לפטר?

 

הדיור הציבורי הוא צרה, ה"ציבור" (העיריה) אינה מסוגלת לנהל בניינים. כמה שפחות "דיור ציבורי" בבעלות ה"ציבור" יותר טוב. אם רוצים לעזור לאנשים עניים בדיור, ניתן לעזור להם בתשלום שכ"ד בדירות רגילות. לא צריך שהעיריות יקימו פרויקטים של דיור ציבורי - כי הם ייראו כמו אלה של ניו יורק.

יעקב

נכתב על ידי , 19/5/2015 09:26   בקטגוריות בנייה, דירות להשכרה, ממשל ארה"ב, ניוון, סוציאליזם  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-20/5/2015 12:31
 



מי צריך שרת תרבות?


בטלוויזיה סיפרו על תגובות של אמנים אחדים על מינויה של מירי רגב לשרת התרבות. לא כדאי לצטט במדויק את התגובות, כי אנו בבלוג זה לא אוהבים לנבל את הפה. התגובות היו מאד לא "תרבותיות". הן צפויות. ה"אומנים" הם כידוע שייכים רובם למחנה הציוני השמאלני השפוי, ורק טבעי שלא יתלהבו ממירי רגב. מירי רגב ה"לאומית" שמכריזה על עצמה כ"מאמינה", משתטחת על קברות צדיקים, מברכת בכותל, רחוקה מ"אמנים" אלה בהשקפותיה כרחוק מזרח ממערב. מירי רגב שרת תרבות??

 

השאלה הבסיסית היא בשביל מה צריך בכלל שר תרבות? בשביל מה מתעסקת המדינה ב"תרבות"? לא אשאל את השאלה הקשה יותר: מה זה "תרבות"? - לאומנים המצויים יש תשובה ברורה לשאלה זו: "התרבות זה אנחנו!".

 

אנשי השמאל, כמובן, אומרים: מה זאת אומרת?  אתם רוצים שהאזרחים יהיו ברברים, נבערים, חסרי תרבות? מי ינחיל להם תרבות אם לא המדינה? המדינה צריכה ל"תרבת" ולחנך את האזרחים ברוח הנכונה - רוחנו השמאלית השפויה - וחלילה לא ברוח אחרת, מפגרת דתית או הלאומנית.

 

למעשה, האומנים רוצים כסף, ופרנסה, כמו כולנו. הם רוצים שהמדינה תפרנס אותם על ידי תמיכה ב"תרבות" - כלומר בהם (התרבות זה אנחנו). הם רוצים להתקיים בנוחיות, על חשבון אחרים, מכספי המיסים של המדינה. שרת התרבות היא שממונה על חלוקת הכספים האלה ועל מינוי הוועדות למיניהם (של מקורבי האמנים) שמחליטות כיצד בדיוק מחלקים את הכסף. 

 

אני מקווה ששרת התרבות החדשה תחלק את כול תקציב התרבות למוסדות שס, לישיבות למיניהן (העוסקות גם הן בתרבות), ולקרן למורשת ז'בוטינסקי (איש תרבות מובהק, סופר והוגה). אני מקווה שה"אמנים" וחוגי השמאל ילמדו שאין לערבב תרבות בפוליטיקה. למשל מדוע זה צודק לממן מכספי המדינה תיאטרונים וקונצרטים שיותר משלושה רבעים מהאוכלוסיה לא אוהב ולא הולך אליהם? מדוע שגב' כהן מחדרה תממן את התזמורת הפילרמונית להנאתו של מר ליבוביץ' מצפון ת"א?

 

המדינה לא צריכה לעסוק בתרבות ולא לממן "תרבות" לא כזו ולא אחרת. זה לא עסק שלה. 

 

אם כן מערבבים תרבות בפוליטיקה, אז פוליטיקאים מוציאים כספי "תרבות" לפי השקפתם ולמקורביהם, והיא לא תמיד תואמת את השקפת ה"אמנים". שילמדו ה"אמנים" ואנשי השמאל ש"המדינה" זה לא תמיד הם, שאת המשחק הפוליטי יכולים לשחק גורמים רבים. 

 

אני קורא למירי רגב לעשות מעשה חרקירי, ולבטל את תקציבי התרבות למיניהם (לתיאטראות, לתזמורות וכ'). שיתקיימו נא יצרני התרבות מהמכירות לצרכני התרבות. מי שנפשו חפצה בתרבות (ואני מקווה שזה כולל את כולם) שילך להצגות ולקונצרטים, ויתמוך באמנים בקניית כרטיסים למופעים, איש איש והמופעים שהוא אוהב לפי טעמו. אפשר גם לתרום. 

 

כמובן הסיכוי שמירי רגב תבטל את תקציבי התרבות הוא אפס מוחלט. מה, היא פראיירית? בשביל מה עמלה קשה להתמנות לשרה, אם לא בשביל לחלק כסף? להרגיש את הכוח שבחלוקת כספים של אחרים?

 

תרבות זה לא עסק למדינה ולפוליטיקאים, מוטב שאנשי השמאל יקלטו את זה, ואם מירי רגב תעזור בכך, היא תבורך.

יעקב 

נכתב על ידי , 17/5/2015 13:46   בקטגוריות אמנות, דמוקרטיה, סוציאליזם, תרבות ובידור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השטן במוסקבה והשלומיאלים המושחתים בירושלים


תחת הכותרת "השטן ממוסקבה" (שם של ספר), כותב גיא רולניק (עורך דה-מרקר) כתבת קינה ותוכחה אורכה על השחיתות והאטימות של "כל חלקי החברה הישראלית" כביכול, על הנורמות המקולקלות בישראל שהולידו מבול של חקירות והרשעות על מקרי שחיתות של נבחרי ציבור.

 

בקולמוס קליל ורהוט מגולל רולניק את הסיפורים על הגאידמקים (ארקדי גאידמק), "אולמרטים, דנקנרים, טייקונים, אנשי המעטפות, גיבורי הנדל"ן, וכוכבי ההון-שילטון-עיתון". האנשים האלה (שחלקם צברים, לא כמו גאידמק), "השתלטו על חברות, תרמו מאות מיליונים, קנו עיתונאים, התחברו לפוליטיקאים, וכמה מהם קינחו בפשיטת רגל רעשנית." ממשיך רולניק:

 

וכן, מכיוון שהם היו משלנו, עם חיבורים עמוקים ונאמנויות ותיקות של עשרות שנים בתוך הממסד הישראלי - לפוליטיקה, לעיתונות ולאקדמיה - הם ידעו להשתמש בכסף ציבורי ובכספי פנסיות מקומיות, במונופולים לגיטימיים, בהטבות מהמדינה בהרבה יותר כישרון ואלגנטיות ממנו [מגידמאק]. ולראיה: בעוד שהוא יושב במוסקבה, מושפל ורחוק, הם עדיין מקבלים זמן מסך ואינצ׳ים בעיתונים של החברים הטובים שלהם מהימים העליזים.

 

השטן החדש, הוא, (בנוסף לקודמים, לא במקומם...) אביגדור ליברמן הרוסי, וכול הנחקרים בשחיתות ממפלגתו. אומר רולניק:

 

כמו בסיפור גאידמק, כמו עם הדנקנרים, האולמרטים, ההירשזונים או אנשי פורום החווה של משפחת שרון, אלה אינן תופעות ייחודיות ואין להן שום קשר למפלגה מסוימת או למקורותיה: זאת רק המראה שבה נשקף כל אחד מאתנו מקטן ועד גדול, מהימין ועד השמאל....

"ישראל ביתנו, כמו גאידמק, כמו אותו אוליגרך, לא המציאה כלום ולא הביאה כלום. זאת אינה פרשת ישראל ביתנו: זהו פרצופם של הפוליטיקה הישראלית ושל המגזר הציבורי הישראלי. מה שמפא״י עשתה במשך עשרות שנים, מה שהליכוד עשה בשנים שבהן היה בשלטון - הם עשו, לכאורה, בשנים האחרונות. " (הדגשה שלי) ממשיך רולניק:


ברוב חלקי המגזר הציבורי, המעסיק יותר ממיליון איש, טבועה עמוק תרבות מינויים וקידומי המקורבים. היא כל כך מושרשת עד שהיא נתפשת כמובנית מאליה. בחלק מהגופים, בעיקר בעיריות, במונופולים וברשויות גדולות, מקובל לחלוטין שיש חמולות משפחתיות או מקורבות למפלגה מסוימת, שמנהלות את הגיוסים והקידומים בארגון.

קידום או גיוס בני משפחה או סתם חברים וסידורי עבודה לקרובי משפחה של אנשים עשירים ומשפיעים לא דוקרים את העין כמו מעטפה או צ׳ק. הרבה יותר קשה לזהות אותם, אבל הם אינם שונים ערכית, אתית ומהותית: הפקיד מחליט לפי שיקול אישי ולא ענייני. טובת ההנאה בגיוס ובקידום של מקורבים יכולה לעלות למשלם המסים מיליונים רבים - לא פחות, לעתים הרבה יותר, מ״קיקבק״ שעובר למאכער שמארגן כספים לעמותה מקורבת.


רולניק מספר גם על בנימין בן אליעזר (יו"ר מפלגת העבודה, בעבר), שחוץ מהכספים שקיבל לכיסו שלא כדין לכאורה (יש המלצה להעמידו לדין), סידר ג'ובים  בחברת החשמל למקורביו, שלא על פי "כישורים".

רולניק:

"אין נושא גדול וחשוב יותר מאשר איכות הממשלה והמגזר הציבורי, יושרתם ומקצועיותם. אין מקצועיות בלי יושרה ואין יושרה בלי מקצועיות. המדד החשוב ביותר לאיכות הממשלה הוא הדרך שבה מתבצעים המינויים ומתקבלות ההחלטות: האם הם על בסיס ענייני, לגופו של נושא, על פי הכישרון - או שיש אינטרסים זרים המדריכים את הפוליטיקאי או משרת הציבור? "


ומה המסקנות של רולניק, מה הלקח וההמלצות לתיקון?

 

הנחת העבודה של הימין הכלכלי היא שמגזר ציבורי תמיד ישרת בעיקר את עצמו - את הפוליטיקאים והפקידים.  [ נכון מאד! אפילו רולניק קולט את זה!] 

ממשיך רולניק: זאת הנחה שאי אפשר לקבל  [כלומר – נמשיך להאמין באוטופיות, לא נסכים לראות את המציאות], משום שגם הכלכלנים הימניים ביותר מבינים שהמגזר הציבורי הוא היחיד שיכול לספק מוצרים ושירותים ציבוריים כמו צבא, משטרה וחינוך. 

 

מה שייך "צבא משטרה וחינוך" לכאן? נכון – המדינה צריכה לתת בטחון והגנה לאדם (צבא, משטרה, חוקים ומערכת משפט) – את זה לא יכולים לארגן אחרת. (על החינוך אפשר להתווכח). אבל אין זה אומר שהמדינה צריכה לעשות מיליון דברים נוספים שהיא עושה – נמלים, תחבורה, חשמל, מטוסים (התע"א) חברות ממשלתיות, בריאות, רגולציות בלי סוף של כול תחום פעולה בחברה, ועוד, ועוד.

כולם (כולל רולניק) רואים בדמיונם בממשלה (או במגזר הציבורי) משהו כמו אלוהים. לפי השקפתם הממשלה היא האבא הגדול שלנו, היא כול יכולה – (כול פגם היא תתקן, כול בעיה – תפתור) היא יודעת הכול והיא סופר חכמה, עושה הכול בחוכמה, ביושר, ובטוב לב, למען טובת כולם. זאת טעות. זאת אידיאליזציה, זאת אוטופיה. אין ממשלה כזו. הממשלה אינה האלוהים. הממשלה היא בסך הכול חבורה של פוליטיקאים שלומיאלים ומושחתים, שפועלים, קודם כול למען האינטרסים האישיים של עצמם. אין ממשלה אחרת, לא יכולה להיות ממשלה אחרת. הממשלה והמגזר הציבורי הם הגוף המושחת מהיסוד שהיטיב לתאר רולניק במאמרו. לא יכול להיות אחרת. זאת המציאות, להבדיל מפנטזיות ומאוויים. רולניק עצמו אומר זאת:

 

"לכן הגיע הזמן להבין שהפוליטיקאים, הישנים והחדשים, מהשמאל ומהימין, מהמרכז ומהשוליים הם האחרונים שיסמנו כיוון חדש." ... נכון! אבל אין פוליטיקאים אחרים. לא יכולים להיות אחרים. זה מה יש.


ולבסוף – הוא פונה בתוכחה כללית, ומאשים "אותנו" – דהיינו את כולנו, את "החברה הישראלית". הסיפור הזה של  "כולנו אשמים" – זה מתכון בדוק להתחמק ממסקנות, מאחריות ומשינוי. הטפות מוסר מעורפלות וריקנית נוסח "תסתכלו במראה" לא מובילות לשום מקום.

 

הממשלה מורכבת, בהכרח, ממושחתים ושלומיאלים שרודפים אינטרסים אישיים. לא יכול להיות אחרת. המסקנה יכולה להיות רק אחת: הממשלה אינה מסוגלת לבצע את כול מה שאנו היינו רוצים שתעשה. עלינו להכיר במגבלות, לתת חופש מרבי  לאנשים לפעול ללא תלות או סייגים מצד הממשלה. עלינו להגביל את תחומי הפעילות הממשלתית למינימום ההכרחי – ביטחון, משטרה, בתי משפט, חוקים.

הדבר לא מתיישב עם האידיאולוגיה של רולניק (ומרבית האנשים בישראל), והם ממשיכים לחלום על אוטופיה, על אבא טוב ומיטיב, למעלה, בממשלה, שייקח אותנו ביד, ויכוון את חיינו, יספק את צרכינו, ויפטור אותנו מאחריות, ממאמץ ומסכנות הקיום. הם ממשיכים לחיות בעולם של חלומות לא מציאותיים.

יעקב

נכתב על ידי , 26/1/2015 15:21   בקטגוריות דמוקרטיה, טירוף מערכות, משטר, סוציאליזם  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-4/2/2015 00:40
 



רפואה שוויונית היא אוטופיה


פרק 4 בסדרה על רפואה ודוח גרמן,  פרקים קודמים כאן, כאן וכאן.


וועדת גרמן הוקמה, למעשה, כדי להילחם בשר"פ (שרות רפואה פרטי). שר"פ פירושו שבתי החולים הציבוריים ישכירו את חדרי הניתוח שלהם,  אחרי הצהריים, לביצוע ניתוחים פרטיים. הבעיה, הקיימת מאז ומתמיד, היא כשל כרוני ובלתי ניתן לתיקון של בתי החולים הציבוריים: חדרי הניתוח שלהם, שבהם ציוד יקר ערך, עובדים בין השעות 8-16, וסגורים (מושבתים) בשאר שעות היממה (חוץ מניתוחי חירום), כי מערכת הבריאות הציבורית לא מסוגלת לארגן משמרת שנייה של אחיות ורופאים מנתחים. רעיון השר"פ הוא, להשכיר ולנצל את חדרי הניתוח, בשעות שהם במילא סגורים, לביצוע ניתוחים פרטיים, תמורת דמי שכירות שיניבו הכנסה טובה לבתי החולים, והכנסה נוספת לרופאים. השר"פ כבר פועל במספר בתי חולים, הוא פעל בעבר בכול בתי החולים הממשלתיים ללא אישור רשמי, במסגרת מה שכונה "רפואה שחורה", והופסק (במרבית בתי החולים), לפי הוראת היועץ המשפטי של הממשלה והבג"ץ. הפעלת השר"פ היא דרישה, ומשאלה, של הרופאים – ומיותר לציין: של החולים, המייחלים לאפשרות לניתוחים בלי תור.

 

לאנשים רבים בארץ (כנראה לרוב הגדול) יש סלידה רגשית ואידאולוגית עמוקה מ"רפואה פרטית" או "רפואה מסחרית" או "טיפול רפואי תמורת כסף". (כאילו ששירותי רפואה הממשלתיים לא עולים כסף..., כאילו שיש משהו בכלל שלא עולה כסף...). בעולם האידיאלי (והאוטופי) שלהם – כולם מקבלים טיפול רפואי מושלם "בחינם" מהממשלה. (לפי השקפה הזו, הממשלה – כוחה וחוכמתה אדירים – ואין דבר שהיא לא מסוגלת לעשות).

 

העקרונות האידאולוגיים שעמדו בייסוד דו"ח גרמן (גרסת הרוב) הם שניים, שניהם מוטעים:

1. שירותי הרפואה חייבים להיות מנוהלים בצורה ריכוזית ובלעדית, על ידי הממשלה (בשיטה הבולשביקית).

2. שרותי הרפואה צריכים להיות חינמיים ושוויוניים.

 

על החלק הראשון – ניהול ממשלתי ריכוזי  - לא צריך להרחיב את הדיבור. מייסדי מדינת ישראל היו בעלי אידאולוגיה סוציאליסטית חזקה, ויורשיהם היום (מרבית העם) עדיין מאמינים בה. הם עדיין מאמינים שהממשלה חייבת לנהל את הכול: החינוך, האנרגיה (גז וחשמל) התחבורה (נמלי ים ואוויר), המחצבים (ים המלח), הבנקים, הפנסיה, ו – קל וחומר - הרפואה. המושגים "פרטי", "מסחרי", "למטרות רווח" נחשבים פויה, גועל נפש, מוקצה מחמת מיאוס. רק הממשלה היא האלוהים, היא בעלת חוכמה עילאית, נקיון כפיים, ויכולת מופלאה.

 

זה היה על "ריכוזיות", אכתוב כעת קצת על "שוויוניות".  בני אדם אינם שווים, לא יעזרו המשאלות או הפנטזיות. יש בני אדם גבוהים ויש נמוכים, יש שמנים ויש רזים, יש יפים ויש מכוערים, יש חכמים ויש טיפשים, יש כישרוניים, ויש חסרי כישרון, יש בריאים ויש חולניים, יש חרוצים ויש עצלנים, ומעל לכול: יש ברי מזל ויש בישי מזל. מכול הסיבות האלה יש עניים (הרוב, ברירת מחדל) ויש עשירים (מעטים יחסית). זו לא אידאולוגיה – זו עובדה, זאת המציאות, אין, ולא יכולה להיות, אחרת. 

אנו יכולים, וחייבים, לדאוג שיהיה שוויון בפני החוק. אנו לא רוצים שיהיו חוקים האוסרים על סוג מסוים של אנשים (למשל הכורדים, או היהודים) להחזיק באדמה או לעבוד במשרות מסוימות, בעוד לסוג אחר של אנשים הדבר מותר. החוקים צריכים להיות שווים לכול בני האדם, זה אפשרי, וזה כבר קיים למעשה (ההפליה החוקית בין מעמדות בוטלה במאה ה 19).  אבל אנו לא יכולים, ולא צריכים, לכפות שוויון בתוצאות. אנו לא יכולים ולא צריכים (הדבר בלתי מוסרי) לכפות על כול האנשים לחיות באותם הבתים, ללבוש אותם הבגדים, או לנהוג באותן מכוניות. חופש הפרט מחייב שכול אחד יחיה את חייו לפי הבנתו, בהתאם להעדפותיו, לפי יכולתו, בדרך שהוא בוחר, ולא בדרך אחידה ו"שוויונית" שכופים עליו מלמעלה.

 

לכן מותר לאנשים לרכוש שירותי בריאות לפי רצונם ויכולתם, ואסור (בלתי מוסרי) שהממשלה תמנע מהם שירותי בריאות כאלה או אחרים בטענה "זה לא שוויוני". אנו צריכים לשאוף שיהיו זמינים, בישראל, כמה שיותר שירותי בריאות, גיוון רחב ככול האפשר בסוגי הטיפולים ורמתם. גם אם הממשלה מספקת (באמצעות "סל הבריאות"), שירות בסיסי, ב"חינם", לכול – היא לא צריכה לפגוע בנדבך השני – בשרותי הבריאות הפרטיים (עם או בלי ביטוח משלים) – שאזרחי ישראל זקוקים להם, רוצים אותם, ומוכנים לשלם עבורם. הרפואה הפרטית מספקת שירותי בריאות חשובים, ומשפרת את הרמה הכללית של שירותי הבריאות בישראל. (היא גם "מפנה" מקום ומקצרת את התורים לניתוח החינמי, הציבורי).

 

מתוך הידיעה: " לטענת רוב חברי הוועדה, שילוב של מימון פרטי בבתי החולים הציבוריים יפגע בעקרונות השוויון והערבות ההדדית שבבסיס חוק ביטוח בריאות ממלכתמה שוועדת גרמן המליצה – בשם השוויונות, זה לפגוע בשירותים הפרטיים."


הוועדה שואפת להשיג שוויוניות בין הגבוה לנמוך על ידי קיצוץ ההפרש בגובה (עריפת הראש של הגבוה), כדי שכולם יהיו שווים, ברמה הנמוכה. הם גם ממליצים להטיל מגבלות על תיירות מרפא (מיסים ומגבלות כמותיות), כי תיירות מרפא זה "עסק" – ועסק זה פויה. (תיירות מרפא היא תרנגולת המטילה ביצי זהב).

 

וועדת גרמן (גרסת הרוב) טוענת ששר"פ יפגע בשירות הציבורי ה"חינמי" כי הרופאים יתרכזו בהספקת שירות פרטי, תמורת כסף, שרווח בצדו. (דוח המיעוט טוען שאין חשש כזה, ואפשר להתגבר על הבעיה באמצעות פיקוח מוגבר). יש בזה משהו. כולם (כולל הרופאים) אוהבים לקבל כסף עבור עבודתם. הממשלה, כמובן, אינה יכולה להבטיח הכנסה טובה לרופאים. היא מנסה, להקטין את הוצאות הבריאות על חשבון הרופאים, ומעלה משכורות רק אחרי שביתות. זו אחת הסיבות לכשל בניהול הרפואה הממשלתית – שהממשלה מנסה לאלץ את הרופאים לעבוד בשכר נמוך יותר מאשר היו יכולים לקבל לו סיפקו שירותיהם, כמו כול שרות אחר, תמורת תשלום, לקהל הצרכנים ישירות (רפואה פרטית על בסיס מסחרי).

 

הרוב בוועדת גרמן דורש יותר כסף למערכת הרפואה הציבורית – תמיד אותה דרישה – יותר כסף – מתוך הנחה שהכסף יפתור הכול. זו אשליה. מערכת ציבורית המבוססת על החלטות מקריות ושרירותיות של לתת או לא לתת יותר כסף (מכספי המיסים), של להעלות את המשכורות או לא (תמיד בתנאי שהייתה קודם שביתה שגורמת סבל לחולים). הדרך היחידה לנהל כול מערכת בצורה רציונלית ועניינית היא הדרך המסחרית – שירות תמורת תשלום. צריכה להיות תחרות, בין בתי החולים, בין קופות חולים, בין מבטחים. תחרות חופשית. הממשלה לא צריכה לנהל בתי חולים ומערכת בריאות מונופוליסטית, הניסיון לעשות זאת מביא לפגמים, בזבוזים ושחיתויות.  היא יכולה לעזור, לחלשים ועניים שבחברה, לרכוש שירותי בריאות במערכת המסחרית. מבלי לנסות לנהל בשביל זה מערכת בריאות ממשלתית.

 

דרך אגב: שאלת השר"פ, כן או לא, כבר נידונה ב 4 וועדות חקירה קודמות, החל מ 1990, וההמלצות מתחלקות חצי-חצי: חצי בעד וחצי נגד, הכול לפי האידאולוגיה של הרוב בוועדה (ושל מי שמינה אותה). מיותר לציין שהבעיות במערכת הבריאות נמשכות כרגיל, וכול הוועדות, כולל וועדת גרמן, הן בלתי רלוונטיות, הן ברכה לבטלה.

 

אפרט עוד בהמשך.

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 4/1/2015 14:36   בקטגוריות סוציאליזם, רפואה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דו"ח גרמן נגד הרפואה הפרטית בישראל


חלק 3 בסדרה, חלק 1 כאן, חלק 2 כאן.

 

הרפואה הפרטית היא תוספת, היא רובד קטן ודק של מערכת הבריאות, המתקיים מעל לבסיס הגדול והרחב שלה שהוא קופות החולים ובתי החולים הציבוריים.

 

הרפואה היא שרות, כמו כול השירותים הרגילים שהאדם זקוק להם. האדם זקוק למזון, ביגוד, מחסה, השכלה, בידור, וכו'. הוא זקוק גם לטיפול רפואי. כול שירות מסופק על ידי אנשים המתמחים בתחום, תמורת תשלום. למשל: אדם א' (סנדלר) מייצר נעליים, ובכסף שמרוויח תמורת הנעלים (שמספק, בין השאר, לרופא), הוא קונה את שאר השירותים שהוא צריך מאנשים אחרים (בין השאר טיפול רפואי מהרופא). ככה עובדות כול המערכות בחיים, הרפואה אינה יוצאת דופן, אינה חיונית יותר מאשר, למשל – אספקת המזון. משום מה, אנשים רבים מאמינים שרפואה הוא מקרה מיוחד, ושרותי רפואה חייבים להיות מסופקים "בחינם" על ידי הממשלה, ואם הממשלה לא תספק יתפגרו חו"ח אנשים ברחובות בהעדר טיפול רפואי. זה לא ככה, אנשים לא מתפגרים ברחובות מרעב, למרות שהממשלה אינה עוסקת בייצור וחלוקה של מזון. ו- אין דבר כזה ארוחה בחינם – גם השירות הרפואי הממשלתי עולה כסף – הרופאים אינם עובדים בחינם (ולא צריכים לעבוד בחינם או בשכר זעום, ממשלתי). אבל, במקום שמקבל השירות (החולה) ישלם ישירות לנותן השרות שהוא בוחר (הרופא) עבור השירות שהוא רוצה – מתערבת הממשלה, לוקחת את הכסף בכוח (המיסים) ומכריחה את החולה לקבל את השירות האחיד כביכול, והלא כול כך טוב, שהממשלה מסוגלת לספק.

 

למרות הדאגה המופלגת לעניים, רוב תושבי ישראל אינם עניים ב"ה, כולם עובדים (פחות או יותר) ומרוויחים, ומסתדרים. כאשר הם זקוקים (לא עלינו) לטיפול רפואי, הם פונים קודם כול למערכת הציבורית (קופות החולים) כי הם יודעים שכבר שילמו עבור השירות במסיהם (ביטוח בריאות ממלכתי חובה). אבל, כאשר הם נתקלים בבעיות הרגילות של המערכת הציבורית – תור ארוך, רופא שלא נראה לו, או תרופה שאינה בסל, הוא מחפש דרך להשיג את השירות שהוא רוצה ולא מצליח לקבל במערכת הציבורית. הוא מחפש  בדרך הרגילה – תמורת תשלום. כאשר יש ביקוש – יש מי שמספק את הביקוש (תמורת תשלום) – הרופאים מקבלים חולים באופן פרטי, וגם ניתוחים ניתן לבצע בבתי חולים פרטיים, תמורת תשלום. לא תמיד התשלום הוא גבוה, בשמיים, מרתיע.

 

על העגלה הזו של שירותי בריאות מבוקשים, בתשלום קופצות קופות החולים, ומציעות ביטוחים משלימים, וגם חברות ביטוח. תמורת סכום לא מוגזם, שלא בעיה לשלם, בדרך כלל, עושים האנשים ביטוח משלים, ונהנים משירותי בריאות משופרים. את דמי הביטוח המשלים מקבלות קופות החולים ישר לקופתם (לא דרך הממשלה), זה כסף טוב. הוא נותן להן תמריץ לספק שירותים טובים לחולים – אחרת החולים יברחו לקופה אחרת.  

 

ביקור ובדיקה אצל רופא קל לקבל במערכת הפרטית. ניתוחים יותר קשה – אבל יש בישראל לפחות שני בתי חולים פרטיים (אסותא, השייך לקופ"ח מכבי, עם מספר סניפים, והמרכז הרפואי בהרצליה), ושני בתי חולים ציבוריים (הדסה ושערי צדק בירושלים) המציעים שר"פ – שרות רפואה פרטית בשעות אחר הצהרים. יש גם תיירות מרפא – אנשים עשירים שבאים מחו"ל לקבל טיפולים ולעשות ניתוחים, תמורת תשלום מלא לרופאים ובתי החולים. זאת פרנסה טובה לרופאים ולתי החולים.

 

לסיכום: שירותי הרפואה הפרטיים והביטוחים המשלימים מאפשרים למרבית האוכלוסייה (שידם משגת) לקבל שירותי בריאות "פרטיים" קצת יותר טובים מהציבוריים, (מהסל הציבורי הבסיסי).וגם לרופאים ולקופות החולים ובתי החולים לקבל יותר כסף מאשר הממשלה מסוגלת להקצות להם. שירותי הבריאות הפרטיים (והביטוחים המשלימים) תורמים לשיפור רמת שירותי הבריאות, כולל הרמה של השירותים הבסיסיים, שהם במסגרת ה"סל" הנגיש לכולם "בחינם" (באמצעות המיסי הבריאות החובה).

את הרובד הזה – של השירות הרפואי הפרטי והביטוחים המשלימים ממליצה וועדת גרמן להרוס, או להגביל, או לרסן או להקטין. הם רוצים לפגוע בחלק המתפקד הכי טוב במערכת הבריאות – וזאת בשם האידאולוגיה האוטופית של השוויוניות, והשנאה לכול דבר "מסחרי" – או הסלידה מטיפול רפואי תמורת תשלום. את החלק האידאולוגי הם מדגישים חזור והדגש בדו"ח.

 

עוד פרטים על הדו"ח ואידאולוגיה האוטופית שלו בקטע הבא.

יעקב

נכתב על ידי , 28/12/2014 14:42   בקטגוריות סוציאליזם, רפואה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דוח גרמן ואופי מערכת הבריאות


זהו חלק 2  בסדרה, חלק 1 כאן.

 

מסקנות דוח גרמן הם על טהרת האידיאולוגיה, כול חבר וועדה הביא את האידאולוגיה מהבית, מראש, לפני שבא לוועדה. מאות השעות של ישיבות דיונים, עדים וברבורים היו הצגה לריק (ותירוץ לחגוג על חשבון הקופה הציבורית). מסקנות הוועדה נקבעו מראש על ידי האידאולוגיה של החברים. היו שני דוחות – של הרוב והמיעוט – ומיותר לציין ששני הדוחות האלה היו סותרים – כול אחד לפי האידאולוגיה שלו. אין שום קשר בין הדוחות למערכת הבריאות...

 

מה בעצם הבעיה עם מערכת הבריאות? הבעיה הרגילה – רוצים יותר כסף. אותה בעיה שיש עם מערכת החינוך, הרווחה, התשתיות, החינוך הגבוה, הביטחון, השלטון המקומי. בכול מערכת ממשלתית לעולם הכסף לא מספיק, תמיד רוצים יותר, תמיד אפשר להוציא יותר... להוציא יותר זה קל, לדרוש ולצעוק ולהקים מהומה ציבורית – גם זה קל. זו הדרך להשיג כסף – מי שצועק יותר חזק מקבל יותר (על חשבון הציבור). מבחינה זו הייתה וועדת גרמן מכשיר של יחצנות להקמת צעקות ולהעלאת רמת התעמולה, למען השגת כסף . יותר זול, מקובל ויעיל זה לשכור משרד יחסי ציבור שמומחים בהפצת רעש.  כנראה שליעל גרמן אין בן דוד בעל משרד יחצ"נות. יותר זול ויעיל היה להפגש עם ראש הממשלה ושר האוצר ולנסות לשכנע אותם...

 

אני אכתוב בקצרה על הבעיות במערכת הבריאות, ואח"כ אפרט את התוכן והאופי האידאולוגי של מסקנות הוועדה.

מערכת הבריאות פועלת בערך ככה: יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי – גובים מכול אזרח כ 10% מהכנסתו למס בריאות, שיעור אחיד לכולם, לפי החלטה שרירותית של הממשלה. הגביה היא בכפיה, כמו כול המיסים, מכריחים את האזרח לשלם ולהיות מבוטח. הביטוח נעשה על ידי קופות החולים הקיימות. רק "הקופות הקיימות" מקבלות את דמי הביטוח שהממשלה גובה – הממשלה לא מאפשרת הקמת קופות חדשות, לא מאפשרת תחרות של ממש. זה מונופול – כמו עם הבנקים וגופים אחרים – מונופול בחסות הממשלה של מספר קטן של גופים "מאושרים" – 4 במקרה של קופות החולים. את הכסף מחלקים  לפי כמות האנשים הרשומים בכול קופה, אחרי תיקון המתחשב בגיל המבוטחים – תיקון שרירותי לטובת קופ"ח הכללית. מס הבריאות מכסה כ 60% מהוצאות הבריאות, את היתר מעבירה הממשלה מהתקציב הכללי. בנוסף, הממשלה מקיימת, מתקצבת ומנהלת מערכת בתי חולים ממשלתיים. קופות החולים נמצאות תמיד בגרעון כרוני גדול – וזה טבעי – ככול שהגרעון שלך יותר גדול אתה מקבל יותר כסף מהממשלה. הממשלה מעבירה לקופות החולים, מדי פעם, כספים נוספים "לכיסוי הגרעון" – על פי הקריטריון: מי צועק חזק יותר ומי "מקושר" יותר.

 

מלבד זאת קובעת הממשלה "סל בריאות" – פירוט השירותים והתרופות שקופות החולים חייבות לספק למבוטחים הממלכתיים. זהו סל "שרותי מינימום".  עד כה הכול מרוכז ומנוהל על ידי הממשלה, בהכרח באופן שרירותי ומקרי. בס"ה המערכת מתפקדת פחות או יותר טוב, בייחוד אם אתה לא ממש חולה. לכול אחד (כולל העניים ביותר) יש גישה לרופא, לבדיקות מעבדה שגרתיות ולתרופות בסיסיות, הכול תמורת השתתפות עצמית מאד קטנה וסבירה. גם דו"ח גרמן משבח את מערכת הבריאות ומביא ציטוטים מדוחות בינלאומיים של ה OECD – המציין שיש לנו מערכת בריאות טובה וזולה יחסית. אז מה הבעיה?

 

כול עוד אתה בריא אין בעיה, הבעיה מתחילה כאשר אתה חולה. אז צריך בדיקות, ניתוחים ותרופות מעבר לרגיל. אז מתברר שלניתוח יש תור, לבדיקה מסובכת יש תור, תרופות מיוחדות לא ב"סל", בבית החולים לא תמיד יש מיטה פנויה, וכאשר יש מיטה אין אחות או רופא – כי האחיות והרופאים מעטים ועמוסי עבודה, ולוקח שעות עד שמישהו מסתכל עליך. יש מחסור ברופאים צעירים (אלה שעובדים קשה מאד תמורת שכר זעום). בסוף הכול מסתדר. אחרי המתנה מכובדת אתה מקבל טיפול – טיב הטיפול לפי המזל – מי הרופא שראה אותך. יש הרבה רופאים טובים. חוץ מזה – עם ישראל יודע להסתדר, לכול אחד יש בן דוד או גיס שמכיר רופא זה או אחר, או את ראש המחלקה או את סגן שר הבריאות, עושים כמה טלפונים, וכול אחד מקבל את הטיפול. (והחולה לרוב בכלל לא יודע, ולא מסוגל לשפוט, אם קיבל טיפול טוב או לא).

עד כה המערכת מתנהלת על פי העקרונות הבולשביקיים: ניהול ריכוזי על ידי הממשלה (המערכת הפוליטית – למעשה על ידי אף אחד – דוגמה: גרמן), ספקי השרות מנותקים לגמרה ממקבלי השרות (החולים). החולה לא משלם, הרופא, המעבדה, בית החולים לא מקבלים כסף מהחולה. לרופא ולמנהלי המערכת אין שום עניין בחולה, החולה הוא רק מטרד ומעמסה. התגמול של מספקי השרות בא רק מהממשלה, הדרך להוציא יותר כסף היא באמצעות צעקות, פעילות פוליטית ושביתות, בלי קשר לחולה ולטיב שרות הבריאות הניתן.

 

זאת המערכת הציבורית, וזה אופייה בהכרח. המערכת אינה אידיאלית, אך מערכת מושלמת, שמספקת שרות מלא וטוב, לכול אחד, וגם בחינם היא אוטופיה – לא יכולה להיות קיימת. מערכת הרפואה הציבורית שקיימת היא, במסגרת המגבלות הבלתי נמנעות, סבירה.

אבל, המערכת הציבורית היא רק רובד אחד במערכת הבריאות – היא הרובד הגדול, הבסיסי, אבל לא היחידי. מעל לזה ישנו הרובד של הרפואה הפרטית, המסחרית, רפואה תמורת תשלום. הרובד הזה משפר את מערכת הבריאות בצורה משמעותית. אנשים רבים מעקמים את האף ואומרים (על פי האידאולוגיה שלמדו בבית הספר): "טיפול רפואי תמורת כסף? רפואה לעשירים? פויה. גועל נפש. שרץ."

וועדת גרמן הוקמה לצורך מלחמה, ממניע אידאולוגי, נגד ה"שרץ" זה (הרפואה המסחרית). בקטע הבא אתאר קצת את ה"שרץ" של הרפואה המסחרית שקיימת בארץ, ותורמת רבות לשיפור רמת שירותי הבריאות. אתאר את הרובד היותר טוב ומתפקד של שירותי הבריאות, החלק שיעל גרמן רוצה לחסל.

יעקב

 

נכתב על ידי , 26/12/2014 10:19   בקטגוריות סוציאליזם, רפואה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי: 

בן: 65

תמונה




75,369
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ