לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ·ֳ©ֳ²ֳ÷ ֳ₪ֳ®ֳ²ֳ¸ֳ¡. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בורחים מגן העדן הסוציאליסטי.


הבריחה אינה מקובה או צפון קוריאה, אלא מצרפת.

יותר ויותר אנשי עסקים ובעלי מקצוע (כלומר - אנשים מבוססים או עשירים) בורחים מצרפת בגלל מדיניותה הסוציאליסטית, המיסוי הגבוה ואווירת השנאה לעשירים ולעסקים. אנשים עוזבים לאנגליה, ארצות אירופה אחרות או אפילו סין או וויטנאם (וויטנאם הייתה חלק מהאימפריה הצרפתית פעם, ויש שם דוברי צרפתית רבים). סקר דעת קהל הראה ש 70% מהצרפתים חושבים שהמיסוי בארצם גבוה מדי, ו 80% חושבים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה אינה טובה. בצרפת הוטלו 84 מיסים חדשים בשנתיים האחרונות, ואחוז המיסים מהתל"ג עלה מ 42 ל 46.3 מאז 2009.

הנשיא הסוציאליסטי, הולנד, הבטיח ליצור 60 אלף משרות למורים, ו 150 אלף משרות חדשות בשרות הציבורי, כדי לקלוט את המובטלים, אבל לא הציע מקורות מימון. ההוצאה הממשלתית בצרפת היא עכשיו 57% מהתל"ג (לעומת 46.3% - הכנסה - כלומר ההפרש הוא הגרעון). מיסים חדשים מוטלים חדשות לבקרים, אבל לא כול המיסים שמטילים נגבים בסוף, דבר היוצר אווירה של בילבול וחוסר וודאות.

 

ככה למשל, הכריז הולנד על מס עשירים, מס בשיעור 75% על הכנסות מעל מיליון אירו לחודש. המס הוטל, ובוטל על ידי בג"ץ, והוטל מחדש אבל לא אושר עדיין, וגם שיעורו לא ברור. אבל הדיבורים על המס, והשנאה האישית שהולנד חש כלפי העשירים, ואינו מסתיר, יצרו אווירה עכורה, והעשירים פשוט בורחים בהמוניהם ומנפחים את מחירי הדירות בבריטניה או ספרד. "אנשים לא אוהבים למתיחסים אליהם כפושעים רק בגלל שהצליחו בחיים" אמר בנקאי שהעתיק מגוריו ללונדון. "חוסר הוודאות בנושא המיסוי לא מאפשר לפתח עסקים, אינך מסוגל לחשב את העלויות שלך או של לקוחותיך, אינך מסוגל לשכור עובדים או לפטר אותם. במצב כזה קשה לעשות עסקים".

 

ככה הפכה פריס לעיר מתה, למוזיאון אחד ענק, שחסר את הרוח הדינמית של הפיתוח. אחד מכול ארבע סטודנטים מכריז על רצונו להגר ולעבוד בארץ אחרת, בין הסטודנטים למקצועות מבוקשים האחוז הזה הוא 80-90% - כלומר - יש בריחת מוחות. הצעירים השאפתניים חוששים שלא ניתן להצליח בצרפת. ככה נוצרו שתי קבוצות שונות בין הצעירים - השאפתנים, אולי שליש, למדו אנגלית, ורוצים לעבוד בחו"ל או בחברה צרפתית רב לאומית שעושה מרבית פעילותה בחו"ל. השאר, 2/3 מהצעירים, רוצים רק לשרוד, גרים עם ההורים, ומחפשים עבודה בשרות הציבורי, עבודה שלא משלמת משכורות גבוהות אבל היא בטוחה לכול החיים, ולא דורשת מאמץ גדול.

 

ההבדל בין צרפת וגרמניה הוא, שבגרמניה, ראש הממשלה הסוציאליסטי, גרהרד שרודר, הוריד (בזמנו) את מס החברות מ 51.6 ל 30% (בצרפת, היום הוא 38% , הכי גבוה באירופה). ככה הוא יצר תנופה עיסקית שהביאה לירידת האבטלה מ 10 ל 7%. האבטלה בצרפת היא 11%.

האיגודים המקצועיים בצרפת חזקים מאד מכוח החוקים הקיימים, למרות שרק אחוז קטן של העובדים מאוגד. הם רואים את ייעודם בשמירת הסטטו קוו ומניעת כול שינוי. הם הפכו את הפיטורים לדבר בלתי אפשרי, וגרמו בכך לעסקים בצרפת להימנע מלשכור עובדים חדשים, מה גם שהמיסים הסוציאליים על כול עובד מגיעים לשיעור 70% (תוספת העלות למעביד מעבר למשכורת המשולמת לעובד).

 

עד שנת 2000 היו המפעלים הצרפתיים תחרותיים, וברמה עולמית טובה. אבל אז חוקקה ממשלה סוציאליסטית בראשות ליונל ג'וספן את חוק שבוע העבודה בן 35 שעות, וגם הורידה את גיל הפנסיה, בניגוד למגמות דמוגרפיות של הארכת תוחלת החיים. הדבר גרם לעלייה גדולה בהוצאות, ולכן בירידה בתחרותיות של המשק הצרפתי. ההשקעה בעסקים קטנה או קפאה. גם התשתיות המפורסמות של צרפת, כמו הרכבות המהירות או רשת התקשורת, מתיישנות ואינן ברמת תחזוקה נאותה.

 

כול הנסיונות לתקן את המצב, להעלות את גיל הפרישה, לעשות רפורמה בפנסיות ולהעמידן על בסיס כלכלי הגיוני, או לרסן את חוקי העבודה - נכשלו. גם ממשלות "ימין" כמו ממשלת שירק-ז'ופרה או ממשלות תחת הנשיא סרקוזי לא הצליחו להעביר כמעט שו רפורמה. הרוח המארקסיסטית והאידיאולוגיה הסוציאליסטית מושרשים עמוק בציבור הצרפתי. כול נסיון לרפורמה גורם לגל אלים של שביתות והפגנות, וסילוק ה"מעיזים" ממשרותיהם בבחירות.

 

בנוסף לאלה, בורחים היהודים מצרפת בשל גל האנטישמיות האלימה שפשט שם. כמובן, האלימות, הקשורה להמוני המהגרים, אפריקאים או ערבים או שניהם, היא בעיה נוספת שפוגעת באיכות החיים בצרפת.

נראה אם כן שצרפת ניצבת שוב, כחלוץ בראש המחנה, בתהליך הדרדרות של המערב אל הדקדנציה והעוני.

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 23/10/2013 09:34   בקטגוריות טירוף מערכות, ניוון, סוציאליזם, שקיעת המערב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד אימרות של דון קולאצ'ו


הבאתי בעבר מאימרותיו של היראקציונר הקולומביאני דון קולאצ'ו (ניקולאס גומז דאווילה), כאן וכאן. הנה עוד כמה:

 

דמוקרטיה היא המשטר הפוליטי בו האזרח מפקיד את ענייני המדינה בידי אנשים שבידיהם לעולם לא היה מפקיד את ענייניו הפרטיים.

 

לקיים דיאלוג עם אלה שאין לנו איתם בסיס רעיוני משותף היא דרך מטופשת לביזבוז זמן.

 

"טובת הכלל", "רצון העם", "הכרח היסטורי" - אלה השמות שבהן המנהיג התורן מתרץ את  ההפעלה הקאפריזית של הכוח שבידיו.

 

רק הנפש המעוגנת היטב בערב, אינה נטרפת בסערות הלילה.

 

הבירוקרטיה אינה אחד מהאמצעים של משטר דמוקרטי - היא הופכת במהרה למטרה בפני עצמה.

 

להיות ריאקציונר אין פירושו להאמין בפתרונות מסוימים. פירושו רק שיש לך תחושה עמוקה של הסיבוכיות של הבעיות.

 

השטן לא יצליח להשתלט על הנפש שיודעת לחייך.

 

התופעה המאפיינת את המאה הזו (ה 20) היא ההתפוצצות הדמוגרפית של רעיונות מטומטמים.

 

וכך הלאה... המשך יבוא...

 

יעקב

נכתב על ידי , 9/2/2013 22:00   בקטגוריות דמוקרטיה, נוסטלגיה, שקיעת המערב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



החוב האמיתי מפחיד


הגרף הבא מתאר את החוב האמיתי של מספר מדינות במערב. הוא מראה את החוב הלאומי הרשמי הכולל את אגרות החוב הממשלתיות שהציבור מחזיק בצבע כחול. בצבע אדום כלולות המחויבויות האחרות של המדינות, לפנסיות ושירותים סוציאליים שהן חייבות לספק לפי חוק, שירותים שעבורם הזכאים כבר שילמו. התמונה ברורה - אין סיכוי שאפילו חלק קטן מהחוב הזה יפרע בהתאם להתחייבויות.



המספרים הם אחוז מהתל"ג של אותה מדינה.

יעקב

נכתב על ידי , 1/1/2012 21:24   בקטגוריות כלכלה, שקיעת המערב, טירוף מערכות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אימרותיו של דון קולאצ'ו


המשך לסידרה של אימרותיו של דון קולאצ'ו

 

Society until yesterday had notables; today it only has celebrities.

בעבר היו בחברה אנשים מכובדים. היום יש רק סלבים.

 

In the modern state there now exist only two parties: citizens and bureaucracy.

במדינה מודרנית יש רק שתי מפלגות: האזרחים והבירוקראטיה.

 

No one is more insufferable than a man who does not suspect, once in a while, that he might not be right.

איש אינו כה בלתי נסבל כמו זה שאינו חושד, לפעמים, שייתכן והוא אינו צודק.

 

A bureaucracy ultimately always ends up costing the people more than an upper class.

 

בסופו של דבר, הבירוקראטיה עולה לאנשים יותר מאשר המעמד העליון.

 

יעקב

נכתב על ידי , 16/5/2011 18:02   בקטגוריות במה, שקיעת המערב, תרבות ובידור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הם כול הזמן מופתעים


גם כריסטינה רומר מותפעת. כריסטינה רומר הייתה יו"ר המועצה המיעצת הכלכלית של הנשיא אובמה, היא פרשה לאחרונה ומספרת על תפקידה:
"הופתענו מהמהירות והעוצמה בה המשבר הפיננסי השפיעה על הכלכלה כולה ועל הירידה בהיקרף הייצור. לא הערכנו על כמה המשבר יהיה חזק (אלים)"."עד היום כלכלנים לא מבינים בדיוק למה חברות הקטינו כול כך את הייצור ואת התעסוקה". "כמעט כולם הופתעו מעוצמת התגובה".
רומר העידה בפני הקונגרס כאשר דחקה בחברי בית הנבחרים להעביר את חבילת התמריצים כלכליים. היא אמרה אז שללא התמריצים האבטלה עלולה לטפס לכ 10%, אבל התמריצים יעצרו אותה על 8% . התמריצים אושרו והופעלו, אבל האבטלה בכול זאת בסביבות 10%...

She had no idea how bad the economic collapse would be. She still doesn't understand exactly why it was so bad. The response to the collapse was inadequate. And she doesn't have much of an idea about how to fix things

אבל, אל דאגה. כעת היא אומרת: "אנו בדרך הנכונה להתאוששות".
ואנחנו אמורים להאמין לה....

הכלכלנים כול הזמן "מופתעים" כאשר הדברים אינם מתרחשים לפי התחזית שלהם.
למה הם מופתעים ? כי הם מאמינים שהתחזיות שלהם מבוססות על ידע והבנה של התהליכים הכלכליים, שהם יודעים מה הם מדברים. לי שי ספקות. הם לא יודעים הרבה. אני לא מופתע כאשר תחזית כלכלית מתבדה, הן תמיד מתבדות. הכלכלנים אינם יודעים כלום, והנסיונות שלהם לנהל את כלכלה הם אבסורדיים. כנ"ל האמונה הטפלה שרגולטורים ממשלתיים מסוגלים לנהל או להסדיר דברים ורק צריך לתת להם מספיק כוח וסמכויות.

לשוק החופשי יש מנגנון רגולציה משלו: פשיטות רגל. מי שנכשל מפסיד כספו ופורש מהמשחק. זהו מנגנון של ברירה טבעית, והוא לא תלוי בידע או שיפוט, או כוח של אדם זה או אחר. צריך לתת לו לפעול ולא לנסות להתחכם ול"הציל" מפעלים אן מוסדות פיננסיים שכשלו. תכניות ה"הצלה" וה"תימרוץ" למיניהן רק מגבירות את הנזק.
יעקב
נכתב על ידי , 4/9/2010 12:37   בקטגוריות כלכלה, רגולציה מיותרת, שקיעת המערב  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-5/9/2010 20:46
 



דיבורי סרק בצרפתית (וגם אנגלית וגרמנית)


ynet:
נשיא צרפת ניקולא סרקוזי קרא לארצות הברית לנקוט "אמצעים חזקים" נגד איראן, כדי לאלץ את מנהיגיה לקחת חלק בדיונים על תוכנית הגרעין. בדברים שנשא בפני דיפלומטים בצרפת, קרא סרקוזי גם לאיחוד האירופי "לממש את אחריותו" ולהפעיל יותר לחץ על טהרן.

אנו כבר שומעים שנה או שנתיים על הצורך בצעדים "חזקים" נגד איראן. כול פעם הצעדים החזקים מתבטאים בעוד מילים. כול הקירקס הזה הפך מחזה אבסורדי מגוכח.
אם סרקוזי רוצה לנקוט "אמצעים חזקים" - מי מפריע לו ? הוא נשיא הרפוביליקה הגדולה והמפוארת (לשעבר) של צרפת, אחת ממעצמות העל. שינקוט ב"אמצעים חזקים" ויחדל מפטפטת. כנ"ל אובמה ומרקל, וכול מי שמכריז הכרזות כאלה.
כמובן, הם לא יעשו כלום. כולם חבורה של אידיוטים אימפוטטנטים. זה מה יש.
יעקב
נכתב על ידי , 22/1/2010 20:45   בקטגוריות ביטחון, שקיעת המערב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העשור של האפס הגדול


זה השם שהפול קרוגמן נותן לעשור הראשון של המאה ה 21, שהסתיים אתמול. האפס הגדול מתייחס להשגי הכלכלה בארה"ב. בעשור הזה נוצרו אפס מקומות עבודה חדשים - מספר המועסקים בארה"ב גדול רק בקצת מאד לעומת שנת 1999 - והגידול הוא במועסקים בסקטור הציבורי. התעסוקה בסקטור הפרטי הצטמקה. ההכנסה של משפחה ממוצעת לא גדלה, שווי הנכסים - כלומר הבתים - לא גדל. ערך המניות אף הוא עומד כעת על אותו גובה שעמד ב 1999 - כלומר ערך החסכונות של הציבור גם כן קפאו ולא עלו. הוא ממשיך ואומר - שב 1999 כולם האמינו שהכלכלה בדרך הנכונה, והשיגשוג ורמת החיים בעלייה מתמדת. הוא מסכם: העשור שהיה היה עשור ללא הישגים.

אני לא כול כך מסכים איתו - אנו רואים פה איך כלכלן דגול (פרס נובל) מנסה להוליך אותנו שולל עם הסטטיסטיקות. שנת 1999 הייתה כמעט שנת השיא של הבועה הלפני האחרונה - בועת הדוט-קום. 1999 הייתה השנה השביעית של צמיחה אחרי המשבר הקודם של 1992. עכשיו אנו (אולי) בתחתיתו של משבר די גדול. ההשואה בין הסטטיסטיקות של 1999 לאלו של 2009 היא מטעה. הכלכלה מתגלגלת במחזוריות ולא נכון להשוות את השיא של המחזור הקודם לשפל של המחזור הנוכחי. צריך להשוות שיא לשיא ושפל לשפל. קרוגמן לא טיפש, הוא מבין זאת, אבל הוא כנראה נהנה להטעות אם זה משרת את המסר שלו.

אבל הוא לא טועה (ומטעה) בהרבה. ארה"ב בצרות צרורות. היא מדפיסה כסף ללא רסן, גרעונותיה מרקיעי שחקים. תעשיות חשובות (רכב, בנקאות, ביטוח) פשטו את הרגל ומתקיימות ממימון ממשלתי בכסף מודפס. ארה"ב נמצאת בירידה ברורה. שום דבר לא יעזור, משבר ירדוף משבר, העושר ילך ויצטמק. אין בריחה מהמסלול הזה. ארה"ב מדינה עשירה מאד, והם לא יהפכו למסכנים בין לילה, אבל הם בירידה.

אבל בשאר העולם - העשור היה דווקא טוב מבחינה כלכלית. בקנדה למשל - העשור הביא הכפלה במחירי הבתים, מחירי המניות עלו ב 40%. זה קרה בעיקר בזכות הגידול בתפוקת הנפט בקנדה - וזה מחזיר אותנו לארה"ב - אחד מהגורמים לנפילתה הכלכלית הוא סירובה לפתח את מקורות האנרגיה שיש לה - באלסקה, באדמות פדראליות ביבשה ובים. ארה"ב, שבויה בידי שגעון שנאת הנפט, נמנעה מלפתח את המשאבים שבתחומה, ונאלצה לייבא כמויות הולכות וגדלות של נפט במחירים הוכלים ועולים.

ארצות אחרות הצליחו דווקא בעשור זה. הגידול בכלכלה ובעושר בסין היה מדהים, אולי התופעה הבולטת והחשובה ביותר של העשור. אבל גם ארצות אחרות התקדמו יפה - ארצות חשובות - הודו, ברזיל ורוסיה (זו האחרונה, שוב בזכות הנפט).
גם ישראל צמחה יפה. אני עצלן מכדי לנבור בסטטיסטיקות, אבל, להערכתי, ישראל התקדמה יפה מאד בעשור זה, וזה עוד לפני שגילויי הגז והנפט האחרונים תרמו את חלקם (הם יתרמו בעתיד). התקדמנו לא בזכות הנפט אלא בזכות ההי-טק.
אני מאחל לכולם שנה טובה (כולל לארה"ב).
יעקב



נכתב על ידי , 2/1/2010 00:09   בקטגוריות כלכלה, מדיניות ארה"ב, שקיעת המערב  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-2/1/2010 10:31
 



הגרעון של ארה"ב


הגרעון התקציבי של ארה"ב בחודש אוקטובר היה מעל 176 מיליארד דולר, ב 20 יותר מהתחזית של משרד האוצר האמריקאי. הוא היווה 9.9% מהתל"ג. תשלומי הריבית, נטו, על החוב הממשלתי, היו כמעט 18 מיליארד דולר.
הגרעון הוא בשיעור כ 40% מהתקציב.
זו בהחלט לא מדיניות "ברת קיימא" - אי אפשר להמשיך כך לאורך זמן, אבל מאידך - על פי התכנון והתחזית של הבית הלבן והקונגרס, גרעונות כאלו יימשכו לפחות עוד 10 שנים...
זה לא ייגמר טוב...
יעקב
נכתב על ידי , 14/11/2009 00:37   בקטגוריות כלכלה, שקיעת המערב, מדיניות ארה"ב  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאיר הכוכב ב-14/11/2009 20:08
 



בריטניה הגדולה מתרפסת גם


פרשת לוקרבי תמוהה למדי מהרבה בחינות. העניין התחיל מסדרת תקריות בין הצי האמריקאי והלובי בים התיכון, נמשך בפעולת טרור במועדון לילה בברלין, ב1986 שממנה נהרגו גם שני חיילים אמריקאיים שבילו בו. הנשיא רייגן הורה, בתגובה, להפציץ את לוב. והפצצות שהוטלו על אוהלו של קדאפי החטיאו אותו במעט, אך הרגו את אחת מבנותיו. ההפצצה הייתה רצינית, השתתפו בה 35 מטוסים אמריקאיים - קדאפי קיבל התראה ממשלת מלטה על מטוסים לא מזוהים שעברו בשמיה, וברח ממקום לינתו במחנה צבאי, וכך ניצל. קדאפי קיבל גם התראה קודמת, יומים לפני ההפצצה, ממשלת איטליה (סוציאליסטית, באותו זמן), בת ה"ברית" של ארה"ב ושותפתה בנאטו. האיטלקים סירבו לבקשת האמריקאים לטוס בשמי איטליה בדרך ללוב (יחד עם גרמניה, צרפת וספרד), ובמקביל מיהרו להודיע לקדאפי. יופי של בת ברית! יופי של ברית - נאטו.
קדאפי לא נשאר חייב, ושלח סוכניו להטמין פצצה במטוס נוסעים אמריקאי. טיסת פאן-אם 103, שיצאה ב 1988 מלונדון לכיוון ניו יורק, התפוצצה מעל העיירה לוקרבי שבסקוטלנד, 259 אנשים נהרגו במטוס ועוד 11 שנפגעו משבריו על הקרקע.
משהתבררה האחראיות הלובית למעשה הוטלו סנקציות חמורות על לוב בשנים 1992-4. נאסרו כל הטיסות האזרחיות אל לוב וממה, וכל קשר מסחרי או טכנולוגי עימה. ב 1999 נשבר קדאפי והסכים להסגיר את שני סוכני הביון שלו שהיו מעורבים (לטענת המערב) בפיצוץ. האנשים נשפטו בבית דין בינלאומי בהאג, על ידי שופט סקוטי. אלא - שלא ניתן לשפוט טרוריסטים, סוכנים של מדינה זרה, לפי נוהלים של פושעים פליליים. הראיות לאשמתם על מעשה שהתרחש לפני 15 שנה היו מפוקפקות, ומצויות בלוב, לא באנגליה. השופט עשה כמיטב יכולתו, כלומר עשה פיפטי-פיפטי - הרשיע את אחד הסוכנים (אל-מגרהי) וזיכה את השני מחמת הספק. (שניהם ללא ראיות). אל-מגרהי נידון ל 27 שנות מאסר, אולם לאחר 7 שנים בלבד הוא שוחרר השבוע מסיבות "הומניטריות" - בגלל מחלת הסרטן בה לקה, טוענים שנותרו לו רק 3 חודשים לחיות.
ב 2003 לוב הודתה רשמית באחריותה לפיצוץ לוקרבי, והפקידה 1.5 מיליארד דולר בקרן לפיצויים למשפחות של הקורבנות (וגם ל 40 הקורבנות של ההפצצה בלוב). בכך תמה הפרשה והסנקציות הוסרו מעל לוב.
מיד החל מצעד של מתרפסים וחנפנים, שחיפשו חוזי נפט שמנים עם לוב וקדאפי. התחיל טוני בלייר (אז ראש ממשלת בריטניה), אח"כ הנסיך צ'ארלס, ועוד.... קדאפי התקבל בכבוד מלכים בבירות אירופה, בגרמניה, איטליה וצרפת. לצרפת יש אינטרס מיוחד - כי קדאפי עומד לקנות מהם מטוסי קרב חדישים, רפאלה ב 2.5 מיליארד אירו.
אל מגרהי התקבל בכבוד גדול ובטכסים מפוארים בלוב, דבר שעורר את זעמה של בריטניה וארה"ב.
עכשיו מתברר שהמחווה ההומניטארי (השחרור של אל-מגרהי) לא היה על טוהורת ההומניטריות. העיסקאות הכלכליות, וחוזי הנפט שבריטניה כל כך חפצה בהם (שלמענם נסעו טוני בלייר והנסיך צ'ארלס ללוב) היו תקועים, כי קדאפי נעלב מהמאסר של סוכנו בסקוטלנד. מששוחרר האיש מסיבות הומניטריות מצפים להתקדמות נאה בשיחות הכלכליות.
המצעד של ביקורים של "מנהיגי" המערב ללוב ימשך כעת ביתר שאת, יריעת אוהלו של הרודן פתוחה בפני כל המלקקים. ההדרדרות של מי שהיו פעם (עד אמצע המאה ה 20) מעצמות המערב - הגיעה לשפל חדש, אבל בוודאי לא השפל האחרון.
יעקב

נכתב על ידי , 22/8/2009 17:40   בקטגוריות היסטוריה, טירוף מערכות, כלכלה, שקיעת המערב  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של nukard ב-26/8/2009 22:37
 



כינוי: 

בן: 63

תמונה




69,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ