|
קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ·ֳ©ֳ²ֳ÷ ֳ₪ֳ®ֳ²ֳ¸ֳ¡.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עוד אימרות של דון קולאצ'ו
הבאתי בעבר מאימרותיו של היראקציונר הקולומביאני דון קולאצ'ו (ניקולאס גומז דאווילה), כאן וכאן. הנה עוד כמה:
דמוקרטיה היא המשטר הפוליטי בו האזרח מפקיד את ענייני המדינה בידי אנשים שבידיהם לעולם לא היה מפקיד את ענייניו הפרטיים.
לקיים דיאלוג עם אלה שאין לנו איתם בסיס רעיוני משותף היא דרך מטופשת לביזבוז זמן.
"טובת הכלל", "רצון העם", "הכרח היסטורי" - אלה השמות שבהן המנהיג התורן מתרץ את ההפעלה הקאפריזית של הכוח שבידיו.
רק הנפש המעוגנת היטב בערב, אינה נטרפת בסערות הלילה.
הבירוקרטיה אינה אחד מהאמצעים של משטר דמוקרטי - היא הופכת במהרה למטרה בפני עצמה.
להיות ריאקציונר אין פירושו להאמין בפתרונות מסוימים. פירושו רק שיש לך תחושה עמוקה של הסיבוכיות של הבעיות.
השטן לא יצליח להשתלט על הנפש שיודעת לחייך.
התופעה המאפיינת את המאה הזו (ה 20) היא ההתפוצצות הדמוגרפית של רעיונות מטומטמים.
וכך הלאה... המשך יבוא...
יעקב
| |
החוב האמיתי מפחיד
הגרף הבא מתאר את החוב האמיתי של מספר מדינות במערב. הוא מראה את החוב הלאומי הרשמי הכולל את אגרות החוב הממשלתיות שהציבור מחזיק בצבע כחול. בצבע אדום כלולות המחויבויות האחרות של המדינות, לפנסיות ושירותים סוציאליים שהן חייבות לספק לפי חוק, שירותים שעבורם הזכאים כבר שילמו. התמונה ברורה - אין סיכוי שאפילו חלק קטן מהחוב הזה יפרע בהתאם להתחייבויות.
המספרים הם אחוז מהתל"ג של אותה מדינה.
יעקב
| |
אימרותיו של דון קולאצ'ו
המשך לסידרה של אימרותיו של דון קולאצ'ו
Society until yesterday had notables; today it only has celebrities.
בעבר היו בחברה אנשים מכובדים. היום יש רק סלבים.
In the modern state there now exist only two parties: citizens and bureaucracy.
במדינה מודרנית יש רק שתי מפלגות: האזרחים והבירוקראטיה.
No one is more insufferable than a man who does not suspect, once in a while, that he might not be right.
איש אינו כה בלתי נסבל כמו זה שאינו חושד, לפעמים, שייתכן והוא אינו צודק.
A bureaucracy ultimately always ends up costing the people more than an upper class.
בסופו של דבר, הבירוקראטיה עולה לאנשים יותר מאשר המעמד העליון.
יעקב
| |
הם כול הזמן מופתעים
גם כריסטינה רומר מותפעת. כריסטינה רומר הייתה יו"ר המועצה המיעצת הכלכלית של הנשיא אובמה, היא פרשה לאחרונה ומספרת על תפקידה:
"הופתענו מהמהירות והעוצמה בה המשבר הפיננסי השפיעה על הכלכלה כולה ועל הירידה בהיקרף הייצור. לא הערכנו על כמה המשבר יהיה חזק (אלים)"."עד היום כלכלנים לא מבינים בדיוק למה חברות הקטינו כול כך את הייצור ואת התעסוקה". "כמעט כולם הופתעו מעוצמת התגובה".
רומר העידה בפני הקונגרס כאשר דחקה בחברי בית הנבחרים להעביר את חבילת התמריצים כלכליים. היא אמרה אז שללא התמריצים האבטלה עלולה לטפס לכ 10%, אבל התמריצים יעצרו אותה על 8% . התמריצים אושרו והופעלו, אבל האבטלה בכול זאת בסביבות 10%...
She had no idea how bad the economic collapse would be. She still
doesn't understand exactly why it was so bad. The response to the
collapse was inadequate. And she doesn't have much of an idea about how
to fix things
אבל, אל דאגה. כעת היא אומרת: "אנו בדרך הנכונה להתאוששות".
ואנחנו אמורים להאמין לה....
הכלכלנים כול הזמן "מופתעים" כאשר הדברים אינם מתרחשים לפי התחזית שלהם.
למה הם מופתעים ? כי הם מאמינים שהתחזיות שלהם מבוססות על ידע והבנה של התהליכים הכלכליים, שהם יודעים מה הם מדברים. לי שי ספקות. הם לא יודעים הרבה. אני לא מופתע כאשר תחזית כלכלית מתבדה, הן תמיד מתבדות. הכלכלנים אינם יודעים כלום, והנסיונות שלהם לנהל את כלכלה הם אבסורדיים. כנ"ל האמונה הטפלה שרגולטורים ממשלתיים מסוגלים לנהל או להסדיר דברים ורק צריך לתת להם מספיק כוח וסמכויות.
לשוק החופשי יש מנגנון רגולציה משלו: פשיטות רגל. מי שנכשל מפסיד כספו ופורש מהמשחק. זהו מנגנון של ברירה טבעית, והוא לא תלוי בידע או שיפוט, או כוח של אדם זה או אחר. צריך לתת לו לפעול ולא לנסות להתחכם ול"הציל" מפעלים אן מוסדות פיננסיים שכשלו. תכניות ה"הצלה" וה"תימרוץ" למיניהן רק מגבירות את הנזק.
יעקב
| |
דיבורי סרק בצרפתית (וגם אנגלית וגרמנית)
ynet:
נשיא צרפת ניקולא סרקוזי קרא לארצות הברית לנקוט
"אמצעים חזקים" נגד איראן, כדי לאלץ את מנהיגיה לקחת חלק בדיונים על
תוכנית הגרעין. בדברים שנשא בפני דיפלומטים בצרפת, קרא סרקוזי גם לאיחוד
האירופי "לממש את אחריותו" ולהפעיל יותר לחץ על טהרן.
אנו כבר שומעים שנה או שנתיים על הצורך בצעדים "חזקים" נגד איראן. כול פעם הצעדים החזקים מתבטאים בעוד מילים. כול הקירקס הזה הפך מחזה אבסורדי מגוכח.
אם סרקוזי רוצה לנקוט "אמצעים חזקים" - מי מפריע לו ? הוא נשיא הרפוביליקה הגדולה והמפוארת (לשעבר) של צרפת, אחת ממעצמות העל. שינקוט ב"אמצעים חזקים" ויחדל מפטפטת. כנ"ל אובמה ומרקל, וכול מי שמכריז הכרזות כאלה.
כמובן, הם לא יעשו כלום. כולם חבורה של אידיוטים אימפוטטנטים. זה מה יש.
יעקב
| |
העשור של האפס הגדול
זה השם שהפול קרוגמן נותן לעשור הראשון של המאה ה 21, שהסתיים אתמול. האפס הגדול מתייחס להשגי הכלכלה בארה"ב. בעשור הזה נוצרו אפס מקומות עבודה חדשים - מספר המועסקים בארה"ב גדול רק בקצת מאד לעומת שנת 1999 - והגידול הוא במועסקים בסקטור הציבורי. התעסוקה בסקטור הפרטי הצטמקה. ההכנסה של משפחה ממוצעת לא גדלה, שווי הנכסים - כלומר הבתים - לא גדל. ערך המניות אף הוא עומד כעת על אותו גובה שעמד ב 1999 - כלומר ערך החסכונות של הציבור גם כן קפאו ולא עלו. הוא ממשיך ואומר - שב 1999 כולם האמינו שהכלכלה בדרך הנכונה, והשיגשוג ורמת החיים בעלייה מתמדת. הוא מסכם: העשור שהיה היה עשור ללא הישגים.
אני לא כול כך מסכים איתו - אנו רואים פה איך כלכלן דגול (פרס נובל) מנסה להוליך אותנו שולל עם הסטטיסטיקות. שנת 1999 הייתה כמעט שנת השיא של הבועה הלפני האחרונה - בועת הדוט-קום. 1999 הייתה השנה השביעית של צמיחה אחרי המשבר הקודם של 1992. עכשיו אנו (אולי) בתחתיתו של משבר די גדול. ההשואה בין הסטטיסטיקות של 1999 לאלו של 2009 היא מטעה. הכלכלה מתגלגלת במחזוריות ולא נכון להשוות את השיא של המחזור הקודם לשפל של המחזור הנוכחי. צריך להשוות שיא לשיא ושפל לשפל. קרוגמן לא טיפש, הוא מבין זאת, אבל הוא כנראה נהנה להטעות אם זה משרת את המסר שלו.
אבל הוא לא טועה (ומטעה) בהרבה. ארה"ב בצרות צרורות. היא מדפיסה כסף ללא רסן, גרעונותיה מרקיעי שחקים. תעשיות חשובות (רכב, בנקאות, ביטוח) פשטו את הרגל ומתקיימות ממימון ממשלתי בכסף מודפס. ארה"ב נמצאת בירידה ברורה. שום דבר לא יעזור, משבר ירדוף משבר, העושר ילך ויצטמק. אין בריחה מהמסלול הזה. ארה"ב מדינה עשירה מאד, והם לא יהפכו למסכנים בין לילה, אבל הם בירידה.
אבל בשאר העולם - העשור היה דווקא טוב מבחינה כלכלית. בקנדה למשל - העשור הביא הכפלה במחירי הבתים, מחירי המניות עלו ב 40%. זה קרה בעיקר בזכות הגידול בתפוקת הנפט בקנדה - וזה מחזיר אותנו לארה"ב - אחד מהגורמים לנפילתה הכלכלית הוא סירובה לפתח את מקורות האנרגיה שיש לה - באלסקה, באדמות פדראליות ביבשה ובים. ארה"ב, שבויה בידי שגעון שנאת הנפט, נמנעה מלפתח את המשאבים שבתחומה, ונאלצה לייבא כמויות הולכות וגדלות של נפט במחירים הוכלים ועולים.
ארצות אחרות הצליחו דווקא בעשור זה. הגידול בכלכלה ובעושר בסין היה מדהים, אולי התופעה הבולטת והחשובה ביותר של העשור. אבל גם ארצות אחרות התקדמו יפה - ארצות חשובות - הודו, ברזיל ורוסיה (זו האחרונה, שוב בזכות הנפט).
גם ישראל צמחה יפה. אני עצלן מכדי לנבור בסטטיסטיקות, אבל, להערכתי, ישראל התקדמה יפה מאד בעשור זה, וזה עוד לפני שגילויי הגז והנפט האחרונים תרמו את חלקם (הם יתרמו בעתיד). התקדמנו לא בזכות הנפט אלא בזכות ההי-טק.
אני מאחל לכולם שנה טובה (כולל לארה"ב).
יעקב
| |
הגרעון של ארה"ב
הגרעון התקציבי של ארה"ב בחודש אוקטובר היה מעל 176 מיליארד דולר, ב 20 יותר מהתחזית של משרד האוצר האמריקאי. הוא היווה 9.9% מהתל"ג. תשלומי הריבית, נטו, על החוב הממשלתי, היו כמעט 18 מיליארד דולר.
הגרעון הוא בשיעור כ 40% מהתקציב.
זו בהחלט לא מדיניות "ברת קיימא" - אי אפשר להמשיך כך לאורך זמן, אבל מאידך - על פי התכנון והתחזית של הבית הלבן והקונגרס, גרעונות כאלו יימשכו לפחות עוד 10 שנים...
זה לא ייגמר טוב...
יעקב
| |
בריטניה הגדולה מתרפסת גם
פרשת לוקרבי תמוהה למדי מהרבה בחינות. העניין התחיל מסדרת תקריות בין הצי האמריקאי והלובי בים התיכון, נמשך בפעולת טרור במועדון לילה בברלין, ב1986 שממנה נהרגו גם שני חיילים אמריקאיים שבילו בו. הנשיא רייגן הורה, בתגובה, להפציץ את לוב. והפצצות שהוטלו על אוהלו של קדאפי החטיאו אותו במעט, אך הרגו את אחת מבנותיו. ההפצצה הייתה רצינית, השתתפו בה 35 מטוסים אמריקאיים - קדאפי קיבל התראה ממשלת מלטה על מטוסים לא מזוהים שעברו בשמיה, וברח ממקום לינתו במחנה צבאי, וכך ניצל. קדאפי קיבל גם התראה קודמת, יומים לפני ההפצצה, ממשלת איטליה (סוציאליסטית, באותו זמן), בת ה"ברית" של ארה"ב ושותפתה בנאטו. האיטלקים סירבו לבקשת האמריקאים לטוס בשמי איטליה בדרך ללוב (יחד עם גרמניה, צרפת וספרד), ובמקביל מיהרו להודיע לקדאפי. יופי של בת ברית! יופי של ברית - נאטו.
קדאפי לא נשאר חייב, ושלח סוכניו להטמין פצצה במטוס נוסעים אמריקאי. טיסת פאן-אם 103, שיצאה ב 1988 מלונדון לכיוון ניו יורק, התפוצצה מעל העיירה לוקרבי שבסקוטלנד, 259 אנשים נהרגו במטוס ועוד 11 שנפגעו משבריו על הקרקע.
משהתבררה האחראיות הלובית למעשה הוטלו סנקציות חמורות על לוב בשנים 1992-4. נאסרו כל הטיסות האזרחיות אל לוב וממה, וכל קשר מסחרי או טכנולוגי עימה. ב 1999 נשבר קדאפי והסכים להסגיר את שני סוכני הביון שלו שהיו מעורבים (לטענת המערב) בפיצוץ. האנשים נשפטו בבית דין בינלאומי בהאג, על ידי שופט סקוטי. אלא - שלא ניתן לשפוט טרוריסטים, סוכנים של מדינה זרה, לפי נוהלים של פושעים פליליים. הראיות לאשמתם על מעשה שהתרחש לפני 15 שנה היו מפוקפקות, ומצויות בלוב, לא באנגליה. השופט עשה כמיטב יכולתו, כלומר עשה פיפטי-פיפטי - הרשיע את אחד הסוכנים (אל-מגרהי) וזיכה את השני מחמת הספק. (שניהם ללא ראיות). אל-מגרהי נידון ל 27 שנות מאסר, אולם לאחר 7 שנים בלבד הוא שוחרר השבוע מסיבות "הומניטריות" - בגלל מחלת הסרטן בה לקה, טוענים שנותרו לו רק 3 חודשים לחיות.
ב 2003 לוב הודתה רשמית באחריותה לפיצוץ לוקרבי, והפקידה 1.5 מיליארד דולר בקרן לפיצויים למשפחות של הקורבנות (וגם ל 40 הקורבנות של ההפצצה בלוב). בכך תמה הפרשה והסנקציות הוסרו מעל לוב.
מיד החל מצעד של מתרפסים וחנפנים, שחיפשו חוזי נפט שמנים עם לוב וקדאפי. התחיל טוני בלייר (אז ראש ממשלת בריטניה), אח"כ הנסיך צ'ארלס, ועוד.... קדאפי התקבל בכבוד מלכים בבירות אירופה, בגרמניה, איטליה וצרפת. לצרפת יש אינטרס מיוחד - כי קדאפי עומד לקנות מהם מטוסי קרב חדישים, רפאלה ב 2.5 מיליארד אירו.
אל מגרהי התקבל בכבוד גדול ובטכסים מפוארים בלוב, דבר שעורר את זעמה של בריטניה וארה"ב.
עכשיו מתברר שהמחווה ההומניטארי (השחרור של אל-מגרהי) לא היה על טוהורת ההומניטריות. העיסקאות הכלכליות, וחוזי הנפט שבריטניה כל כך חפצה בהם (שלמענם נסעו טוני בלייר והנסיך צ'ארלס ללוב) היו תקועים, כי קדאפי נעלב מהמאסר של סוכנו בסקוטלנד. מששוחרר האיש מסיבות הומניטריות מצפים להתקדמות נאה בשיחות הכלכליות.
המצעד של ביקורים של "מנהיגי" המערב ללוב ימשך כעת ביתר שאת, יריעת אוהלו של הרודן פתוחה בפני כל המלקקים. ההדרדרות של מי שהיו פעם (עד אמצע המאה ה 20) מעצמות המערב - הגיעה לשפל חדש, אבל בוודאי לא השפל האחרון.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
