לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ֳ¨ֳ©ֳ¸ֳ¥ֳ³ ֳ®ֳ²ֳ¸ֳ«ֳ¥ֳ÷. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חורבות דטרויט, הסרט.


אם כבר מדברים על חורבות - הנה סרטון מאלף על חורבות העיר דטרויט. זו העיר שנחרבה על ידי האיגודים המקצועיים, שהבריחו את תעשיית המכוניות למקומות אחרים. זו העיר שאוכלוסייתה ירדה מכ 2 מיליון למיליון, העיר שפשטה את הרגל. התמונות של השכונות והבניינים הריקים משרות אווירה של סוף העולם.



 

יעקב

נכתב על ידי , 14/4/2014 14:57   בקטגוריות אדריכלות, תחבורה, היסטוריה, טירוף מערכות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יאיר ח. ב-16/4/2014 01:30
 



השמאל והפילים הלבנים של בברזיל


בברזיל שולטת מאז 2003 ממשלה של שמאל-מרכז. ראשית היה הנשיא לולה (איגנציו דה סילבה) בין השנים 2003-10, ועכשיו הנשיאה וילמה רוסף, בת חסותו של לולה. לולה היה פעיל באיגודים המקצועיים בברזיל (משהו כמו עמיר פרץ שלנו) לפני שנבחר לנשיא. הוא היה נשיא ופולרי, ודי סביר, בזמנו שיגשגה ברזיל ונהנתה מצמיחה כלכלית אדירה - לא כול כך בזכות לולה כמו בזכות הבועה הכלכלית העולמית ועליית המחירים הכללית של סחורות בסיסיות כמו מחצבים ותבואות - אותן מייצרת ברזיל. לזכותו של לולה יאמר שהוא נקט במדיניות סבירה, כלומר, לא אץ להרוס את השיגשוג עם צעדים אידאולוגיים-פופוליסטיים. הוא הניח לכלכלה לזרום. מאז המשבר העולמי מגמגמת הכלכלה הברזילאית וצומחת בקצב קטן, שלא כול כך מספיק כדי לחלץ את האוכלוסיה האדירה מהעוני האדיר בו רובה שרוי.

 

אבל, ממשלות שמאל (וגם פוליטיקאים מהימין) אוהבים פרויקטים גרנדיוזיים, גדולים ויקרים, ממומנים על ידי הממשלה, שלא תמיד נחוצים או מועילים. פרוקיט כזה מאדיר ומנציח את התהילה של הנשיא, מספק משרות שמנות לכול מקורביו הפוליטיים, והרבה הזדמנות לכסף קל ליזמים מקורבים פוליטית לשלטון. גם הרבה הזדמנויות לשחיתות. העיקר - הם ממומנים מכסף קל, כסף ממשלתי, כסף של אחרים.

 

המאמר הבא, בניו יורק טיימס מספר על מספר פרויקטים כאלה שעלו מיליארדי דולרים, ונזנחו והפכו לפילים לבנים - או פילים שחורים. (פיל לבן זה מבנה גדול שהושלם, אך אין בו צורך ושימוש, פיל שחור הוא מבנה גדול שבנייתו הופסקה באמצע, והוא עומד כגרוטאה המהווה מפגע ויזיאלי ותברואתי).

 

בתמונה הזו רואים גשר השייך למסילת ברזל בת 1600 ק"מ שבנייתה החלה בשנת 2006, היא הייתה מתוכננת להסתיים ב 2010, ולעלות 1.6 מיליארד דולר. היום היא כבר עלתה 3.2 מיליארד (כפול) ותאריך הסיום המשוער הוא 2016, אבל איש לא מאין שהיא תסתיים אי פעם או תגיע לפעול. קטעים רבים, כמו הגשר שבתמונה, נזנחו, והפכו ללחם עבור גונבי מתכות. כול הפרויקט מומן על ידי הבנק הממשלתי.

 

בתמונה הזו רואים את פרויקט הרכבת התחתית בסלבדור, ברזיל, שהחל לפני 10 שנים, אך נזנח. מזכיר קצת את רכבת התחתית של ת"א.

 

יש עוד פרויקטים - כמו מוזיאון לחייזרים שנזנח, פארקים שנזנחו אחרי השקעות אדירות, ועוד...

לולה מצדיק את הפרויקטים באומרו שהם סיפקו מקומות עבודה, והיוו תמריץ לכלכלה. איך ניתן להצדיק, באופן הגיוני, שריפת כסף על גרוטאות שאין בהן שימוש - נשגב מבינתי, למרות שאני יודע שיש הרבה אנשים וגם כלכלנים (פול קרוגמן) שמאמינים בדברים כאלה. כול זה אופייני לפרויקטים ממשלתיים, הנעשים ממניעים פוליטיים וגם ממניעים של רדיפת בצע של פוליטיקאים.

 


 

כאן תמצאו עוד סיפור של גשר שנזנח, שמוביל לשום מקום, והיה אמור להיות חלק מכביש גדול, שבנייתו החלה ונזנחה. יש בברזיל מאות פרויקטים כאלה, שנזנחו, איש אינו יודע כמה, ברזיל מדינה גדולה... הכתב מאשים בהפקרות את ממשלות הגנראלים ששלטו לפני לולה דה סילבה. בברזיל, לא חשוב מי שולט, ימין או שמאל, דיקטטורה או דמוקרטיה, הברדק חוגג.

 

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 13/4/2014 12:43   בקטגוריות אדריכלות, תחבורה, טירוף מערכות, כלכלה, סוציאליזם, עבודה בעיניים, שמאל  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפצצה האירופית המתקתקת


זוהי הכותרת הסנסציונית של מאמר ב"כלכליסט" המנתח את מצב הבנקים (והכלכלה בכלל) באירופה, והמביאה דברים של כמה כלכלנים מומחים בעלי שם.

הסיפור פשוט: לבנקים באירופה חשיפה לאשראי מפוקפק. חלק גדול מהאשראי הזה ניתן למדינות העניות יותר בעולם, כמו חשיפה לדרום אמריקה של בנקים ספרדים ופורטוגליים, לאסיה - של בנקים אנגלים, ולמדינות מזרח אירופה של בנקים גרמנים ואוסטריים. ספק גדול אם חובות אלה יוחזרו.

בנוסף חשופים הבנקים לחובות של מדינות חלשות באירופה עצמה - כמו ספרד, פורטוגל, איטליה ויוון. גם אלה לא נראה איך יצליחו להחזיר חובות. הן כול הזמן ממחזרים את החוב שלהם והחוב הולך וטופח כמו כדור שלג.

בעיה שלישית היא הנגזרות. כך למשל חשופים בנקים גדולים, כמו הבנק הגרמני הענק, דויטשה בנק, להשקעות בנגזרות בסכומי עתק של 55 טריליארד אירו, סכום הגדול מהתל"ג של כול העולם כולו. אף אחד לא מבין מה זה בדיוק הנגזרות האלה, ואיך זה עובד, אבל לכולם ברור שזה עלול להתפוצץ כול רגע.

 

עוד מספר המאמר איך העסק עובד: הבנק המרכזי האירופי מעמיד לרשות הבנקים אשראי מאד זול (בריבית של חצי אחוז עד אחוז), כדי "לתמרץ את הכלכלה". הבנקים קונים אג"ח של יוון ואיטליה, המניב 5 - 5.5% תשואה - ורושמים את ההפרש כרווח במאזניהם. במקום להשקיע בעסקים יצרניים, היוצרים צמיחה כלכלית משקיעים בממשלות. אלא שברור שגילגול החוב הממשלתי אינו אפשרי לנצח, ומתי שהוא יבוא ה"גילוח הגדול", וכולם חוששים מהתפוצצות או התמוטטות פתאומית ובלתי מבוקרת.

 

מאיפה יש לבנק האירופי המרכזי כסף להעמיד אשראי זול לרשות הבנקים? ניחשתם. אין לו. הוא מדפיס כסף. הדפסת כסף נחשבת למילה גסה, אבל כול הכלכלה העולמית בנוייה על זה כבר כמה עשורים. כמובן, אין מדפיסים ממש שטרות כסף מנייר, העולם התקדם. היום יוצרים אשראי יש מאין על ידי רישומים במחשבים.

 

בארה"ב הבנק המרכזי (הפדרל רזרב) קונה ישירות אג"ח של ממשלת ארה"ב באותה שיטה - שיטה של יצירת אשראי שפעם קראו לזה הדפסת כסף והיום קוראים לזה "הרחבה כמותית" Quantitative easing  (אבל זה אותו דבר). ממשלת ארה"ב - יש לה אינסוף כסף העומד לרשותה, בזכות ההרחבה הכמותית של הבנק המרכזי. באירופה, הבנק המרכזי מעדיף לתעל את האשראי דרך הבנקים, המשמשים מתווך נוסף בין הבנק המרכזי לממשלות, ומרוויחים בדרך רווחים נאים (על הנייר), על חשבון הכסף המודפס.

אז - הבנק המרכזי מציל את הבנקים באמצעות כסף יש מאין, הבנקים את הממשלות 0ע"י קניית אג"ח ממשלתי) וכאשר הבנקים בצרות (ומרבית הבנקים באירופה בצרות) הממשלות "מצילות" את הבנקים... 

 

בנוסף ישנם הרגולטורים הממשלתיים של הבנקאות... אלה הם האנשים שעליהם הטלנו את המשימה למנוע קריסת בנקים... הם אלה היוזמים את כול מעגל הקסמים הזה, ובנוסף אינם מבינים ממש מה הבנקים עושים, בייחוד בתחום הנגזרים. בנקים מחויבים, תמיד, על ידי רגולטורים להחזיק חלק מההון כרזרבה לחובות מסופקים. אבל הרגולטורים הממשלתיים הטובים קבעו שעבור השקעה באג"ח ממשלתי אין צורך להחזיק רזרבות, כי זו השקעה בלי סיכון... אז גם רזרבות אין.

 

 

המערכת הכלכלית העולמית, המבוססת על בנקים מרכזיים ממשלתיים ומערכת בנקאות מנוהלת על ידי רגולציה ממשלתית כבדה יצרה מפלצת נוראית שעלולה להתפוצץ כול רגע. כול זה בגלל שהממשלות לא נותנות לבנקים ליפול עוד כשהם קטנים. מי שמסוגל לנהל הכי טוב מערכת בנקאות הם בנקים פרטיים, שמתנהלים תחת פחד מתמיד מפני קריסה ופשיטת רגל. משהוסר הפחד הזה, והממשלות מבטיחות "הצלת הבנקים", צומחים הבנקים לממדים מפלצתיים (גדולים מכדי ליפול), מנוהלים על ידי פקידים שלא אכפת להם אם הבנק נופל או לא או מוצל על ידי הממשלה, ואין להם שום מוטיבציה לנהל בנק באחראיות וזהירות, וגם לא שום יכולת. האמונה בשיטה של ניהול מרכזי באמצעות רגולטורים ממשלתיים, בעלי חוכמה וכוח אינסופי היא אמונה עיוורת בדברים שלא קיימים.

 

יעקב

נכתב על ידי , 7/3/2014 12:27   בקטגוריות אינפלציה, בנקים, טירוף מערכות, כלכלה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-10/3/2014 22:35
 



המיתוסים של מלחה"ע הראשונה


השנה מציינים 100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. העיתונות העולמית מתחילה להיות מלאה בסיפורים עליה. היות וזה נושא שמעניין אותי, אני גם מלא סיפורים (ראו הקטע הקודם על ג'ון מונאש).

ה BBC מפרסם מאמר: 10 מיתוסים על מלחמת העולם הראשונה. הנה המיתוסים והניפוץ שלהם (בשביל מה יש מיתוסים - אם לא בשביל לנפץ?).

 

1. זה היה הסיכסוך הכי עקב מדם עד אז. לא נכון. כ מעל 700 אלף חיילים בריטיים נהרגו, מעל ל 17 מיליון חיילים ואזרחים בכול הארצות. ביחס לאוכלוסייה - האבידות היו פחות מ 2% מאוכלוסיית בריטניה. במלחמת האזרחים של בריטניה, באמצע המאה ה 17, נהרגו כ 4% מהאוכלוסייה אז.

 

2. מרבית החיילים נפגעו. רק כ 11.5% מהחיילים הבריטיים נפגעו, במלחמת קרים (1853-56) היה אחוז גבוה יותר של אבידות.

3.חיילים חיו בחפירות במשך שנים, בתנאים גרועים. לא נכון. היו סבבים, חיילים הוצבו כ 10 ימים בתעלות בחזית, ו 20 ימים במחנות בעורף, ואילו בתעלת הקו שראשון בחזית (המסוכנת ביותר) בדרך כלל לא שהו יותר מיום אחד רצוף.

4. פשוטי העם (החיילים הפשוטים) סבלו הכי הרבה, האצילים לא נפגעו. רק כ 12% מהחיילים נפגעו, לעומת כ 17% מהקצינים (שהיו מהמעמדות הגבוהים) הקצינים הובילו את ההתקפות וספגו הרבה אבדות, גם הגנרלים ביקרו כמעט יום-יום בחזית. רבים מראשי האומה, ביניהם ראש הממשלה, איבדו בנים ואחים במלחמה.

5. במלחמה זו נלחמו אריות תחת הנהגה של חמורים. האמרה מתיחסת לאומץ הלב של החיילים (האריות) לעומת אזלת היד של הגנרלים (החמורים). ה BBC אומר - לא נכון. נכון הוא (לדעתי) שמרבית הגנרלים לא הצטיינו. כ 200 גנרלים נהרגו או נפלו בשבי במלחמה. לבסוף - השכילו הגנרלים הבריטיים להתאים עצמם לתנאים החדשים ולהוביל לנצון (אומר ה BBC). אני לא בטוח... הגנרל הגדול מכולם היה יהודי-אוסטרלי ממוצא גרמני, ולא בריטי.

6. בגליפולי נלחמו בעיקר ניו-זילנדים ואסטרלים. לא נכון. הבריטים איבדו פי 4 חיילים מאנז"ק (אוסטרלים וניו זלנדים). גם לצרפתים היו יותר חיילים. (וגם אנו תרמנו משהו: גדוד נהגי הפרדות עם יוסף טרומפלדור).

7. הטקטיקטת הצבאיות לא השתנו למרות הכשלונות (לא למדו לקחים). לא נכון - אומר ה BBC - שינויים התרחשו בקצב מסחרר. הטנקים פותחו לראשונה, המטוסים שופרו, וכו'. 

8.אף אחד לא ניצח. זה כמובן לא נכון, מבחינה פורמלית. בנות הברית ניצחו, הגרמנים נכנעו. הנכון הוא שלמרות הנצחון, בנות הברית - בריטניה וצרפת, נפגעו מאד קשה ואיבדו הרבה מכוחן. 

9.הסכם וורסאי (שאמור היה להסדיר את אירופה שלאחר המלחמה) היה קשוח או אכזרי מדי כלפי הגרמנים - דבר שהוביל למלחמת העולם השנייה. זה לא נכון. הסכם וורסאי היה פחות חמור, אכזר או קשה מהסכמים אחרים, למשל זה שהטילו הגרמנים על הצרפתים אחרי המלחמה ב 1870. המיתוס על ההסכם האכזר נוצל על ידי היטלר כדי לעלות לשלטון. אבל הדעה הזו הופצה על ידי ג'ון מיינרד קיינס, כלכלן בריטי מפורסם. לדעתי - הסכם וורסאי היה קל מדי, הסכם חמור יותר, כמו פירוק גרמניה למדינות קטנות (כפי שהיה עד 1870), היה יכול, אולי, למנוע את מלחה"ע השנייה.

10.כולם שנאו את המלחמה. לא נכון. חיילים רבים נהנו דווקא. לא כולם שירתו בחזית, או לא שירתו הרבה בחזית, כולם קיבלו משכורות יפות, ואוכל טוב, וחיו חיים יותר טובים מאשר באזרחות. והייתי מציין שב 1914, לפני שהזוועה התרחשה, התגייסו מרבית החיילים בהתלהבות למלחמה, בכול הארצות (אנגליה, צרפת וגרמניה לפחות).

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 21/1/2014 01:04   בקטגוריות היסטוריה, טירוף מערכות, צבא ובטחון  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-22/1/2014 09:54
 



בורחים מגן העדן הסוציאליסטי.


הבריחה אינה מקובה או צפון קוריאה, אלא מצרפת.

יותר ויותר אנשי עסקים ובעלי מקצוע (כלומר - אנשים מבוססים או עשירים) בורחים מצרפת בגלל מדיניותה הסוציאליסטית, המיסוי הגבוה ואווירת השנאה לעשירים ולעסקים. אנשים עוזבים לאנגליה, ארצות אירופה אחרות או אפילו סין או וויטנאם (וויטנאם הייתה חלק מהאימפריה הצרפתית פעם, ויש שם דוברי צרפתית רבים). סקר דעת קהל הראה ש 70% מהצרפתים חושבים שהמיסוי בארצם גבוה מדי, ו 80% חושבים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה אינה טובה. בצרפת הוטלו 84 מיסים חדשים בשנתיים האחרונות, ואחוז המיסים מהתל"ג עלה מ 42 ל 46.3 מאז 2009.

הנשיא הסוציאליסטי, הולנד, הבטיח ליצור 60 אלף משרות למורים, ו 150 אלף משרות חדשות בשרות הציבורי, כדי לקלוט את המובטלים, אבל לא הציע מקורות מימון. ההוצאה הממשלתית בצרפת היא עכשיו 57% מהתל"ג (לעומת 46.3% - הכנסה - כלומר ההפרש הוא הגרעון). מיסים חדשים מוטלים חדשות לבקרים, אבל לא כול המיסים שמטילים נגבים בסוף, דבר היוצר אווירה של בילבול וחוסר וודאות.

 

ככה למשל, הכריז הולנד על מס עשירים, מס בשיעור 75% על הכנסות מעל מיליון אירו לחודש. המס הוטל, ובוטל על ידי בג"ץ, והוטל מחדש אבל לא אושר עדיין, וגם שיעורו לא ברור. אבל הדיבורים על המס, והשנאה האישית שהולנד חש כלפי העשירים, ואינו מסתיר, יצרו אווירה עכורה, והעשירים פשוט בורחים בהמוניהם ומנפחים את מחירי הדירות בבריטניה או ספרד. "אנשים לא אוהבים למתיחסים אליהם כפושעים רק בגלל שהצליחו בחיים" אמר בנקאי שהעתיק מגוריו ללונדון. "חוסר הוודאות בנושא המיסוי לא מאפשר לפתח עסקים, אינך מסוגל לחשב את העלויות שלך או של לקוחותיך, אינך מסוגל לשכור עובדים או לפטר אותם. במצב כזה קשה לעשות עסקים".

 

ככה הפכה פריס לעיר מתה, למוזיאון אחד ענק, שחסר את הרוח הדינמית של הפיתוח. אחד מכול ארבע סטודנטים מכריז על רצונו להגר ולעבוד בארץ אחרת, בין הסטודנטים למקצועות מבוקשים האחוז הזה הוא 80-90% - כלומר - יש בריחת מוחות. הצעירים השאפתניים חוששים שלא ניתן להצליח בצרפת. ככה נוצרו שתי קבוצות שונות בין הצעירים - השאפתנים, אולי שליש, למדו אנגלית, ורוצים לעבוד בחו"ל או בחברה צרפתית רב לאומית שעושה מרבית פעילותה בחו"ל. השאר, 2/3 מהצעירים, רוצים רק לשרוד, גרים עם ההורים, ומחפשים עבודה בשרות הציבורי, עבודה שלא משלמת משכורות גבוהות אבל היא בטוחה לכול החיים, ולא דורשת מאמץ גדול.

 

ההבדל בין צרפת וגרמניה הוא, שבגרמניה, ראש הממשלה הסוציאליסטי, גרהרד שרודר, הוריד (בזמנו) את מס החברות מ 51.6 ל 30% (בצרפת, היום הוא 38% , הכי גבוה באירופה). ככה הוא יצר תנופה עיסקית שהביאה לירידת האבטלה מ 10 ל 7%. האבטלה בצרפת היא 11%.

האיגודים המקצועיים בצרפת חזקים מאד מכוח החוקים הקיימים, למרות שרק אחוז קטן של העובדים מאוגד. הם רואים את ייעודם בשמירת הסטטו קוו ומניעת כול שינוי. הם הפכו את הפיטורים לדבר בלתי אפשרי, וגרמו בכך לעסקים בצרפת להימנע מלשכור עובדים חדשים, מה גם שהמיסים הסוציאליים על כול עובד מגיעים לשיעור 70% (תוספת העלות למעביד מעבר למשכורת המשולמת לעובד).

 

עד שנת 2000 היו המפעלים הצרפתיים תחרותיים, וברמה עולמית טובה. אבל אז חוקקה ממשלה סוציאליסטית בראשות ליונל ג'וספן את חוק שבוע העבודה בן 35 שעות, וגם הורידה את גיל הפנסיה, בניגוד למגמות דמוגרפיות של הארכת תוחלת החיים. הדבר גרם לעלייה גדולה בהוצאות, ולכן בירידה בתחרותיות של המשק הצרפתי. ההשקעה בעסקים קטנה או קפאה. גם התשתיות המפורסמות של צרפת, כמו הרכבות המהירות או רשת התקשורת, מתיישנות ואינן ברמת תחזוקה נאותה.

 

כול הנסיונות לתקן את המצב, להעלות את גיל הפרישה, לעשות רפורמה בפנסיות ולהעמידן על בסיס כלכלי הגיוני, או לרסן את חוקי העבודה - נכשלו. גם ממשלות "ימין" כמו ממשלת שירק-ז'ופרה או ממשלות תחת הנשיא סרקוזי לא הצליחו להעביר כמעט שו רפורמה. הרוח המארקסיסטית והאידיאולוגיה הסוציאליסטית מושרשים עמוק בציבור הצרפתי. כול נסיון לרפורמה גורם לגל אלים של שביתות והפגנות, וסילוק ה"מעיזים" ממשרותיהם בבחירות.

 

בנוסף לאלה, בורחים היהודים מצרפת בשל גל האנטישמיות האלימה שפשט שם. כמובן, האלימות, הקשורה להמוני המהגרים, אפריקאים או ערבים או שניהם, היא בעיה נוספת שפוגעת באיכות החיים בצרפת.

נראה אם כן שצרפת ניצבת שוב, כחלוץ בראש המחנה, בתהליך הדרדרות של המערב אל הדקדנציה והעוני.

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 23/10/2013 09:34   בקטגוריות טירוף מערכות, ניוון, סוציאליזם, שקיעת המערב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המת שחי אבל בכול זאת נחשב למת.


"מבחינה חוקית אתה מת", הסביר השופט לדונלד מילר, בבית משפט באוהיו בארה"ב. הנה סיפור המקרה. דונלד מילר נעלם מביתו לפני יותר מ 20 שנה, והשאיר אחריו אישה ושתי בנות. אחרי כמה שנים ללא סימני חיים מצידו, פנתה האישה לביטוח הלאומי בבקשה לקבל סיוע בדמי מזונות. כדי לקבל סיוע, החוק מחייב שהאב יוכרז כמת. אכן, שופט הכריז עליו כמת, בשנת 1994. דונלד מילר היה אלקוהוליסט וחסר בית, והתגלגל ממקום למקום וחי מעבודות מזדמנות.

 

השנה הוא ביקש להוציא רשיון נהיגה, לצורך עבודתו, ולהרשם מחדש לביטוח הלאומי. בביטוח הלאומי סירבו לרשום אותו בטענה שהוא מת רשמית. הוא פנה לבית המשפט - אך השופט פסק שהחוק לא מאפשר לבטל הכרזת מת אחרי יותר מ 3 שנים... אי לכך, אמר השופט, אתה עדיין מת. אולי המצב אבסורדי, אמר השופט, אבל זה החוק, אין לי אפשרות לפסוק אחרת. שישנו את החוק, הציע השופט.

 

אישתו, אחות במקצועה, שלא עובדת בגלל סיבות בריאות, נישאה בינתיים, שנית, לבן אדם אחר ששמו גם כן מילר. אישתו התנגדה בבית המשפט לביטול הכרזת המוות של מילר הראשון, כי פחדה שבמקרה זה יטען הביטוח הלאומי שהיא קיבלה קיצבאות בטענות שווא וידרוש ממנה להחזיר את הכסף. היא גם עלולה להיות נאשמת בביגמיה, אבל בעיה זו הפריעה לה פחות מבעית החזרת הכסף.

 

בינתיים לא יכול מילר, בן ה 61, להשיג רשיון נהיגה ועבודה קבועה. כשיגיע לגיל 65, כנראה לא יוכל לקבל קצבת זקנה מביטוח לאומי, וגם לא טיפול רפואי במסגרת מדיקר (ביטוח בריאות ממשלתי חינם לכול בני 65 ומעלה). העצה של השופט למילר: תגיש ערעור, או תפנה לבית המשפט של הביטוח הלאומי. אולי שופט אחר יפסוק אחרת. הבעיה היא שלמילר אין כסף עבור עורכי דין, וספק אם יגיש ערעור.

 

תיק"ו.

יעקב

נכתב על ידי , 12/10/2013 10:36   בקטגוריות במה, חוק, טירוף מערכות, סוציאליזם, רווחה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-12/10/2013 14:32
 



לפטר את נהגי הקטרים


נהגי הקטרים החליטו לשבות תוך ציפצוף על כול הנהלים והחוקים והצווים של בתי המשפט.

זו הזדמנות פז לעשות קצת סדר ביחסי העבודה ולהפסיק את ההפקרות הזאת, בה קבוצות לחץ של עובדים (כביכול) מפרים את החוק אבל נהנים מחסינות "פועלית".

אין יותר חסינות מיוחדת למפירי חוק וצווים של בתי משפט... צריך להפסיק את הפטפטת ולעבור למעשים.

 

מי שמפר את החוק צריך להיענש. המינימום הוא פיטורין. יפוטרו לאלתר 40 הנהגים האלה, ולצמיתות - כלומר ייאסר עליהם להיות אי פעם מועסקים ברכבת ישראל. אח"כ ניתן גם להטיל עליהם קנסות או מאסר על ביזוי בית המשפט. אבל - קודם כול לפטר.

 

זו הזדמנות לממשלה להוכיח רצינות בנסיונה להנהיג רפורמות שישחררו את נכסי המדינה מידי קבוצות לחץ שהשתלטו עליהם וגובות מהציבור "דמי חסות" - כלומר הטבות מפליגות תוך איום מתמיד של שימוש בכוח (כוח השביתה).

 

המדינה רוצה וצריכה, או ממש חייבת, להנהיג רפורמות מרחיקות לכת בחברת החשמל, בנמלים, ברשות שדות התעופה ועוד חברות ממשלתיות. היא לא תצליח לעשות כולום, אם לא תלחם בנחישות נגד המאפיה של הוועדים. העברת חוקים כאלה או אחרים בכנסת לא תעזור, הם מצפצפים על חוקים וחוזים, וראינו זאת כבר בחברת החשמל וברשות הנמלים.

 

רכבת ישראל זה מקום טוב להתחיל בו ולהראות נחישות, ולהראות דוגמה, ולהתחיל בתהליך חילוץ המדינה משעבוד לוועדים גדולים ועשירים.

יעקב

 

תוספת: הנהגים טוענים שתנאי עבודתם קשים ובלתי סבירים. זו סיבה טובה להתפטר. איש אינו יכול להכריח אדם לעבוד בתנאים שאינם לרוחו. זו לא סיבה לטעון טענת שקר "אני חולה". זיוף תעודת מחלה, לבד, היא עילה מספקת לפיטורין.

 

יעקב 

נכתב על ידי , 8/8/2013 15:39   בקטגוריות דמוקרטיה, טירוף מערכות, ניוון, סוציאליזם, עבודה בעיניים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ליידרמן לא מתאים, גם לפיד לא.


פרופסור ליידרמן עשה טובה למדינת ישראל בכך שהסיר מועמדותו ממשרת הנגיד, הוא לא היה מתאים לתפקיד. איך יודעים שלא? נתניהו שאל אותו ביום רביעי: אתה רוצה להיות נגיד, אתה מקבל על עצמך את המינוי? הוא ענה כן! ב"כף" רבתי. אחרי יומיים, ביום שישי, שינה את דעתו ואמר לא! מה נודע לו ביום שישי שלא ידע ביום רביעי? כלום. הבן אדם ישב וחשב, ושינה את דעתו. קורה. למה לא ישב וחשב ביסודיות והגיע למסקנה הנכונה והסופית קודם שנתן תשובה חיובית? כי הוא פרטצ'ניק. אז הוא לא מתאים להיות נגיד.

 

תגובת לפיד: "שנשכור משרד חקירות?" כן. לפיד. יש פה מינוי חשוב. תעשה שיעורי בית. תשכור משרד חקירות, אם צריך, מה הבעיה? מה שחשוב הוא לבחור אדם טוב לנגיד, לא לחסוך כסף על חקירות.

בארה"ב, לפני שהנשיא ממנה מישהו למשרה חשובה, הוא שולח את העוזרים שלו לחקור, לראיין ביסודיות את המועמד, לראיין את כול הממונים עליון לאורך הקריירה, את כול חבריו לעבודות השונות, בני המשפחה, והמקורבים. זה נקרא בדיקת רקע. מה כול כך קשה? כעת הנשיא אובמה מחפש מועמד למשרה המקבילה (ראש הפד) - והוא הודיע שלא יפרסם את מועמדו לפני חודש ספטמבר. הוא צריך זמן, כדי לחושב טוב, לבדוק את הרקע, לעשות עבודה יסודית. לא שזה מבטיח מינוי  טוב, אבל בכול זאת צריך לעשות בדיקת רקע ולא למרוח חפיף.

 

אלא שלפיד פרטצ'ניק, הוא לא מבין מה לא בסדר, גם אחרי שהפאשלה התרחשה. מצבו חמור.

ומה עם נתניהו? פארטאצ'ניק לא פחות.

 

יעקב

נכתב על ידי , 4/8/2013 14:27   בקטגוריות טירוף מערכות, כלכלה, ממשל, עבודה בעיניים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העולם השלישי הגיע לדטרויט


Detroit McArdle
בתמונה רואים את בניין המשרדים שהוא המטה של חברת ג'נרל מוטורס, במרכז העיר דטרויט, כשלפניו מבנה נטוש.
דטרויט פשטה את הרגל רשמית, והגישה בקשת הגנה בפני נושים לבית המשפט. זו פשיטת הרגל העירוניתך הגדולה בתולדות ארה"ב, והיא עוררה הדים רבים. כול העיתונים, כולל אצלנו היו מלאים מאמרים על דטרויט. מאמר טוב כתבה מגן מקארדל בבלומברג, בו היא מונה רשימה של סיבות שהביאו לפשיטת רגל זו. הנה כמה, בקיצור (לא חסר...)
- הגיאוגרפיה: מיקומה על שפת האגמים הגדולים הקנה לה יתרון בעבר, יתרון שאיבד את חשיבותו היום.
- הירידה והקשיים של תעשיית הרכב. תעשיית הרכב איבדה את המונופול למעשה, והתקשתה לעמוד בתחרות.
- האיגודים המקצועיים - הרסו גם את תעשיית הרכב, וגם את השרותים העירוניים.
- גלי הפשיעה ומהומות הגזע שהרסו את העיר בשנות ה 60, הביאו לבריחת התושבים המבוססים (הן לבנים והן שחורים) לפרברים ולמדינות אחרות. רק העניים ביותר נשארו בעיר.
- פוליטיקאים מושחתים במיוחד, וחוסר יכולת ניהולית. בזבוז כסף בלי חשבון, מימון באמצעות הלוואות, פיזור הבטחות לפנסיות שאי אפשר למלא.
הנה עוד מאמר ציורי מהניו יורק טיימס המתאר את קשיי החיים בדטרויט, העיר בעלת פשיעה גבוהה, ושרותים בתת רמה (משטרה, שרותי בריאות), ואוכלוסייה ענייה וחסרת אונים. אבל, אומר העיתונאי, מצבה של דטרויט עוד טוב. ערים רבות אחרות נמצאות בגרעונות עוד יותר גדולים, וכנ"ל המדינות. מדינת אילינוי יש לה, למשל, התחייבויות לפנסיות בשיעור פי 6 מדטרויט, ואין לה מאיפה לשלם. מה שהעתיד טומן בחובו, עבור חלקים נרחבים של ארה"ב, הוא הירידה ברמת החיים ואיכותם.
דניאל חנן, חבר פרלמט אירופי מבריטניה, כותה על הדמיון המפליא בין דטרויט לעיר המתפוררת סטרנסוויל, שמתוארת בספר "מרד הנפילים".
מרק סטיין כותב כיצד הפך הגבול בין קנדה לדטרויט גבול בין העולם הראשון לעולם השלישי. תייר מהמאדים שהיה מזדמן להירושימה ואח"כ דטרויט היה חושב שהיפאנים הטילו פצצת אטום על דטרויט, ולא האמריקאים על הירושימה.
שיא האבסורד הוא ששופטת אחרת, בדטרויט, קבעה שהעיריה לא יכולה להכריז על פשיטת רגל, מפני שחוקת מדינת מישיגן קובעת שלא ניתן להוריד את הפנסיות. אז עכשיו הפנסיונרים יקבלו כסף מהחוקה...
כן, העתיד של ארה"ב כבר כאן, הוא נמצא בדטרויט.
יעקב
נכתב על ידי , 28/7/2013 22:17   בקטגוריות היסטוריה, טירוף מערכות, מדיניות ארה"ב, ניוון, שלטון מקומי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דטרויט - העיר שנחרבה על ידי האיגודים המקצועיים


דטרויט הייתה המרכז של תעשיית הרכב האמריקאית, בימי הזוהר של תעשייה מפוארת (לשעבר) זו. דטרויט הייתה עיר גדולה ומפוארת בעבר, הרביעית בגודלה בארה"ב עם כמעט שני מיליון תושבים, בשנת 1950.

אולם, מאז, החלה התדרדרות איטית אך מתמשכת ובטוחה של תעשיית הרכב, ובייחוד של העיר דטרויט עצמה. הסיבה העיקרית לכך הם האיגודים המקצועיים שהשתלטו על התעשייה, בחסות חוקי עבודה מתקדמים שנתנו להם כוח בלתי מוגבל, שחוקק הנשיא רוזבלט, המתקדם, בשנות ה 1930.

 

האיגודים השתמשו בכוח שניתן להם, כמו שהם תמיד עושים. הם ערכו שביתות חוזרות ונישנות, באופן קבע, מדי שנה או שנתיים, כול פעם במפעל אחר. הם קיבלו כול הזמן העלאות שכר, עד שהשכר של פועלי הרכב הגיע לרמות אסטרונומיות של כ 75 דולר לשעה, שזה הרבה מעבר למה שמפעלי הרכב יכלו להרשות לעצמם. כאשר לא יכלו יותר לתת העלאות שכר - נתנו חברות הרכב העלאות בהטבות סוציאליות, בייחוד פנסיות וביטוחים רפואיים, כי אלה הוצאות שלא צריך לשלם מייד, אלא בעוד עשר, עשרים שנה, ונוח למנהלי המפעלים להבטיח הטבות שלא ישלומו בקדנציה שלהם, אלא בעתיד. אבל העתיד הגיע, בהכרח, והנטל הכספי על חברות הרכב היה גדול, והן לא יכלו לעמוד בתחרות מול היפאנים.

 

בשנות ה 1970 הציל הנשיא קארטר את חברת קרייזלר מפשיטת רגל, על ידי הלוואה ממשלתית (שהוחזרה בהמשך). בשנות ה 1980 הציל הנשיא רייגן את תעשיית הרכב כאשר הטיל מגבלות ייבוא על היפאנים והכריח אותם (ב"הסכמתם"), לבנות מכוניות בארה"ב כתנאי למכירת מכוניות בארה"ב.

 

היכן, בארה"ב, הקימו היפאנים את מפעליהם? היכן ששכנו מרבית מפעלי הרכב האמריקאיים, והיכן שהייתה תשתית של שירותים וקבלני משנה לתעשיים הרכב, כלומר בדטרויט? לא, ולא. היפאנים לא פראיירים. הם הקימו מפעליהם במדינות אחרות בארה"ב, בעיקר מדינות הדרום הנחשלות, שהבטיחו גם הטבות רבות, וגם חופש מאימתם של האיגודים המקצועיים.

 

היצרנים האמריקאיים למדו במהרה את הפטנט, והחלו להקים מפעלים חדשים במדינות "נוחות" יותר, ולא בדטרויט, או במישיגן, מרכז תעשיית הרכב. כך התיישנו ונסגרו, לאט, לאט, המפעלים בדטרויט. עם פשיטת הרגל של המפעלים הגדולים (ג'נרל מוטורס וקרייזלר) במשבר של 2008, נחלץ מחדש הממשל הפדראלי להצילם. כול חובות הפנסיה והביטוח הרפואי המופליגים הועברו לחשבון הממשלה הפדראלית. מפעלים רבים נוספים נסגרו. החברות החדשות (לאחר ההצלה) נשארו עם מספר קטן של מפעלים, רובם מחוץ לדטרויט.

 

בינתיים, העיר דטרויט ממשיכה ומתדרדרת. אוכלוסייתה ירדה לפחות ממיליון בשנת 2000, ומאז ממשיכה להתדרדר, לכ 680 אלף, היום. עיריית דטרויט, שגם היא הייתה נתונה לחסדי האיגודים הימקצועיים, פשטה את הרגל, ואין לה מאיפה לשלם, לא את הפנסיות, ולא את הביטוח הרפואי של הפנסיונרים, לא את המשכורות של העובדים הנוכחיים, שמספרם הצטמצם מאד, ולא את האג"חים שהם הנפיקו ביד רחבה.

לעיר מונה מנהל חיצוני, משהו כמו "וועדה קרואה" או כונס נכסים. הנה כאן הדו"ח של הכונס על מצבה של דטרויט. המצב גרוע. יש לה 20 מיליארד דולר חובות שאין סיכוי להחזיר, וגרעון שוטף של 380 מיליון דולר בתקציב, שאין לה איך לממן. אין ספק שכולם יסבלו - הפנסיונרים יצטרכו לוותר על חלק מהפנסיות - וזה כולל פנסיונרים של המשטרה טמכבי האש, שהם עובדי עיריה בארה"ב. הם יצטרכו לוותר על חלק מהביטוח הרפואי. הנושים (מחזיקי האג"חים) יסבלו תספורת. העיריה תתקשה למכור אג"חים חדשים כדי לגלגל את החוב הישן.

 

חוסר הפרעון של דטריוט מטיל צל גדול על כול שוק האג"חים העירוניים בארה"ב שמגלגל כמעט 4 טריליארד דולר... זה כבר כסף גדול, גדול גם במונחים של הכלכלה האמריקאית... ודטרויט איננה, כמובן, העיריה היחידה שנמצאת בגרעונות ענקיים, ומתקשה לעמוד בהתחייבויותיה. הכול מאותה סיבה: המשכורות הענקיות, הפנסיות וההטבות שסוחטים האיגודים המקצועיים, בייחוד ממוסדות ציבור כמו העיריות. וגם, יש להודות, נטייתם הטבעית של פוליטיקאים עירוניים, כמו של כול הפוליטיקאים, לבזבז כסף גדול בלי חשבון. 

 

בינתיים, איכות החיים בדטרויט מתדרדרת, והאוכלוסייה ממשיכה לברוח. יש בדטרויט 78 אלף מבנים נטושים, כמחציתם מבנים מסוכנים, שאין לאיש כסף להרסם. יש 60 מגרשים נטושים שהפכו למזבלות. שכונות שלמות שוממות ונטושות. הפשיעה גואה, בגלל שאין כסף להעסיק מספיק שוטרים. האבטלה בשמיים. החינוך - על הפנים. בקיצור - עיר נחרבת. ראו כאן סדרת צילומים על הבניינים החרבים, כולל מלונות פאר, תיאטראות ומפעלים.

 

מי שחושב שהרעיון הקומוניסטי-סוציאליסטי החריב רק את רוסיה ומזרח אירופה - יעיין נא בערך "דטרויט".

 

The Ruins of Detroit

זו תחנת רכבת שהייתה פעם מפוארת ועכשיו היא חרבה, בדטרויט.

 

יעקב

נכתב על ידי , 6/7/2013 12:07   בקטגוריות בנייה, היסטוריה, השמאל הראדיקלי, טירוף מערכות, ממשל ארה"ב, ניוון, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הצרות של ממשלת ברזיל - עושה יותר מדי


הפגנות גדולות וממושכות נגד הממשלה פרצו בברזיל. העלה הראשונה לפריצת המהומות: הממשלה העלתה את תעריפי הנסיעה באוטובוסים. הנה עצה לממשלת ברזיל: אל תתעסקו עם האוטובוסים, והתחבורה הציבורית בכלל. אל תנסו לנהל את זה, אל תנסו לפקח על זה (לעשות רגולציה). לא צריך. יש לאפשר תחבורה חופשית לגמרה. כול כלי רכב יוכל לקחת כול נוסע, לכול מקום, במחיר שיוסכם בין הנוסע לנהג. זה לא עסק של הממשלה להסיע אנשים או לקבוע מחירי ההסעות.

 

בתקופות מסוימות, בצ'ילה ופרו, היה נהוג ההסדר הזה (כלומר העדר ההסדר) בו הממשלה לא מתעסקת בתחבורה. אלפים רבים של כלי רכב, בבעלות פרטית, נלחמו ביניהם על הנוסעים. היו מוניות, מוניות שרות (בקו קבוע), מיניבוסים, אוטובוסים קטנים, אוטובוסים גדולים, אוטובוסים טראנטה במחיר זול מאד, אוטובוסים מפוארים יותר (עם מזוג אוויר) המחיר יותר יקר. היו קווים במסלול קבוע, היו מוניות קולקטיביות שנסעו במסלול לפי בקשת הלקוחות. היכן שהיו רק נוסעים היו כלי רכב מוכנים להסיעם.

 

במצב תחבורה מבוזר זה, בו אין תעריף ממשלתי (בדרך כלל מסובסד), אין להמונים נגד מי להפגין, לפחות לא בגין מחירי הנסיעה. הממשלה, המנסה לנהל את התחבורה הציבורית, מביאה לנושא את כול הסירבול הבירוקרטי והשחיתות הכרוכים בכך - כמו למשל מתן זיכיות לקווי תחבורה למקורבים או משלמי שוחד. הממשלה לא מסוגלת לנהל את התחבורה, ולא צריכה לנסות. צרה אחת פחות על ראש הממשלה, שירות יעיל וטוב לציבור באדיבות היוזמה הפרטית.

 

כמובן, ממשלת ברזיל הולכת בדיוק בדרך ההפוכה:

רוסף אמרה עוד כי היא מעוניינת לקדם את הדיון לגבי משאל עם על רפורמה פוליטית. לפי התוכנית, אסיפה חוקתית מיוחדת תשמע מהציבור בברזיל אילו פעולות נדרשות בכדי לשפר את המערכת הפוליטית במדינה. היא הוסיפה כי ממשלתה צריכה להתמקד בחמש עדיפויות: אחריות פיסקלית וריסון אינפלציה; רפורמה פוליטית; מערכת הבריאות; התחבורה הציבורית; וחינוך.

 

המפגינים דורשים תחבורה ציבורית חינם. אם הממשלה נותנת תחבורה ציבורית - אז למה לא חינם? הממשלה כול-יכולה!

הנה אם כן "אילו פעולות נדרשות כדי לשפר את המערכת הפוליטית": הממשלה חדלה מעיסוקה בתחבורה.

 

גם איצטדיונים ואולימפיאדות ומונדיאלים אינם עסק של הממשלה. הממשלה לא צריכה לארגן אירועי ספורט המוניים. הממשלה לא צירכה להתעסק בבידור בכלל. הממשלה לא צריכה לבנות איצטדיונים. אם יזם פרטי ירצה להשקיע מכספו ולבנות איצטדיונים ולארגן מונדיאל, תוך תקווה להרוויח ממכירת כרטיסים ופרסומת - מה טוב. אם לא לא צריך. אין זה תפקיד הממשלה לספק בידור להמונים. אם לא תתעסק בבניית איצטדיונים בג'ונגלים (באמצעות קבלנים מקורבים לפוליטיקאים, משלמי שוחד), תהיה עוד עלה אחת פחות למפגיני ברזיל.

 

למפגיני ברזיל: תדרשו שהממשלה תחדל לא רק מבניית איצטדיונים בג'ונגלים, באמצעות קבלנים מקורבים, אלא גם מחלוקת קווי תחבורה למקורבים. שהממשלה תעשה פחות - אז יהיה פחות בזבוז ופחות שחיתות.

 

יעקב

נכתב על ידי , 25/6/2013 12:19   בקטגוריות דמוקרטיה, טירוף מערכות, כלכלה, מחאה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תרבות הקצבאות - קצבאות נכות


אחד הדברים המאפיין - בהכרח - את מדינת הסעד היא תרבות הקיצבאות. אם מחלקים קיצבאות - אנשים רבים מעדיפים לחיות מקיצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות הולך וגדל כול הזמן. הקיצבאות יוצרות תרבות של תלות בקיצבאות, ושל דרישה הולכת וגוברת ליותר קיצבאות. זה כדור שלג. כול אחד אומר: אם נותנים לפלוני, מגיע גם לי.

 

הקיצבה שאתמקד בה הפעם היא קיצבת הנכות (או קיצבת אובדן כושר עבודה), בארה"ב.

בבריטניה עשו לפני זמן קצר ניסוי: כול מקבלי קיצבת הנכות נדרשו לעבור בדיקות רפואיות, לאישור קיום הנכות (והקיצבה). וראו זה פלא - שליש ממקבלי הקצבה לא טרחו להופיע לבדיקות וויתרו על הקיצבה. חצי מהנבדקים נמצאו כשרים לעבודה, ועוד רבע נמצאו כשרים לעבודה חלקית.

 

בשנת 1960 עבדה מרבית האוכלוסייה בארה"ב בעבודות פיסיות (גופניות). בכול זאת רק 0.65% מהאנשים בגיל העבודה (18-65) קיבלו קיצבאות נכות (אובדן כושר עבודה) מהביטוח הלאומי שם. היום, אחרי 50 שנה, כשרמת הבריאות של האוכלוסייה גדלה מאד, ושיעור העבודות הקשות ירד - מקבלים 5.6% קיצבאות נכות. בשנת 1960, היה מקבל קיצבה אחד על כול 134 עובדים. אחרי 50 שנה היחס הוא 1:16. מספר מקבלי הקיצבאות הוכפל כול 15 שנה, וגיל מקבלי הקיצבאות הולך ויורד. 8.6 מיליון אמריקאים קיבלו קיצבאות נכות ב 2011. 250 אלף בקשות חדשות לקיבצאות נכות מוגשות כול חודש (אבל, רק כ 150 אלף מקומות עבודה חדשים נוצרים בחודש...).

 

הרבה גורמים מעורבים בתופעה. עורכי דין מגישים תביעות לקיצבאות, ונהנים מתשלום כבד, מתוך הקיצבה, אם תביעתם מצליחה. הרואפים נעשו רחמנים בני רחמנים, ומה אכפת להם שהמבקשים יקבלו כסף מהמדינה? הם מנפיקים אישורים בקלות. ומעל לכול - נמצאת מאחורי המגמה המדינה. (בארה"ב המדינות השונות). מקבל קיצבת נכות נמחק מרשימת דורשי העבודה, הסטטיסטיקה של האבטלה משתפרת, והתעמולה הכוזבת על ההבראה הכלכלית מתגברת. 

 

לצד הגידול של הקיצבאות גדל הצורך לייבא עובדים זרים לעשות עבודות שהמקומיים "לא רוצים" לעשות, כמו עבודה בחקלאות, בבניין או בסיעוד - העבודות היצרניות והנחוצות. (בארה"ב יש מהגרים לא חוקיים כעובדים זרים). למה שהמקומיים ירצו? יותר נוח לחיות מקיצבה, בלי לעבוד.

 

מדינה לא יכולה להתקיים מקצבאות אלא רק מעבודה יצרנית. הגידול המתמיד בקיצבאות הוא כמו סרטן ממאיר, שהורס את המדינה מבפנים. גם אם לא ניתן לבטל קיצבאות כליל, וגם אם יש צורך לעזור למי שבאמת נזקק, צריך בכול זאת להגביל בצורה ברורה את הקיבצאות.

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 13/4/2013 12:49   בקטגוריות טירוף מערכות, כלכלה, סוציאליזם, עבודה בעיניים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גרי ב-15/4/2013 13:39
 



רצח העם בסין הקומוניסטית


הסופר הסיני יאנג ג'ישנג מזכיר לנו פשע שלא כול כך ידוע או לא מפורסם במערב: רצח העם של הקומוניסטים הסינים בראשות מאו-טסה-דונג. רצח עם נחשב לפשע זוועתי במיוחד כאשר עם אחד רוצח עם אחר, אבל, משום מה, כאשר בני עם אחד רוצחים המונים מבני עמם זה פחות חודר לתודעה. בייחוד אם הרוצחים הם קומוניסטים - שהם, כידוע, אידיאליסטים ששואפים לחברה יותר טובה, כביכול.

 

בין השנים 1958-62 מתו בסין, ברעב, 36 מיליון בני אדם. 36 מיליון! לא 6 מיליון - 36 מיליון! יותר מאשר פי שניים מכול ההרוגים במלחמת העולם הראשונה. הסיבה הישירה לרעב: השלטון הטוטאליטרי של המפלגה הקומוניסטית בסין, בראשות מאו-צה-דונג, והמדיניות שכפה שנקראה בשם היפה "הזינוק הגדול קדימה". הקומוניסטים תמיד היו חזקים במלל סיסמאות. הכלכלנית אמרטיה סן ציינה, בהקשר זה, שבארצות דמוקראטיות במעולם לא היה רעב המוני, הרעב הוא תמיד תוצאה של מעשה האדם, או יותר נכון - השליטים.

 

הרעב נגרם על ידי מדיניות אכזרית של קולקטיביזציה של החקלאות - שפירושו החרמת האדמות שבבעלות האיכרים, והעברתן לקולחוזים שבניהול המפלגה הקומוניסטית. כדי להטיל מרות, ולהלחם במתנגדים, החרים מאו את התבואה, והניח לאיכרים למות ברעב. בנוסף, ראשי הקולחוזים הקומוניסטים לא היו מסוגלים לעבד את האדמה בצורה יעילה, הייצור החקלאי ירד מאד, אבל ראשי הקולוחוזים פחדו לדווח על כך, ודיווחו על יבולים טובים שלא היו ולא נבראו. התבואה המעטה שהייתה באסמים חולקה אך ורק לפעילים הקומוניסטים ששירתו את המטרה של מאו של ביסוס שילטון ללא מצרים.

 

המפלגה הקומוניסטית, השלטת עד היום בסין, מכחישה את הזוועה, מכחישה שהיה בכלל רעב, ובוודאי את ההיקף הבלתי נתפס שלו. השקר וההכחשה הם אבן היסוד של כול משטר קומוניסטי. בסין עצמה אסור להזכיר זאת ואסור לכתוב על זה. יאנג ג'שנג, שקרובי משפחתו מתו ברעב, הקדיש יותר מ 20 שנה לנושא, וערך מחקר היסטורי מעמיק. הוא ראיין אישית יותר ממאה עדים במחוזות השונים של סין, ונבר שנים בארכיונים במסווה של מחקר על תולדות החקלאות. הספר שכתב על הנושא "המצבה" נאסר כמובן לפרסום בסין, ופורסם רק בהונג קונג, ביפאן ובמערב.

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 15/11/2012 11:23   בקטגוריות היסטוריה, השמאל הראדיקלי, טירוף מערכות, סין, סוציאליזם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביטוח שיטפונות - כשל שוק - כשל ממשלתי


בעיקבות סופת סנדי בארה"ב מופיע בניו יורק טיימס מאמר ארוך על תכנית הממשלתית לביטוח נגד שיטפונות, שנמצאת בגרעון גדול. בתמונה רואים את העיירה טוקרטון, על חוף האוקיינוס בניו ג'רזי, מוצפת בעקבות ההוריקן סנדי.

 

הוריקן סנדי הביא להצפה ונזקים של לפחות 115 אלף בתים והרס מוחלט של אולי 20-30 אלף. כשמתרחש אסון טבע, האינסטינקט הראשון הוא שצריך לעזור לאנשים המסכנים שאיבדו את בתיהם. מצד שני - מאחר וסופות ושיטפונות אינם תופעה נדירה - נשאלת השאלה מדוע בעלי הבתים לא ביטחו את בתיהם. על זה הטענה היא "כשל שוק": כי חברות הביטוח העיסקיות (הפרטיות) מסרבות להציע ביטוח נגד שיטפון.

הטענה הזו אינה נכונה. כול חברת ביטוח תבטח כול סיכון, השאלה היא רק מה גובה הפרמיה שהיא דורשת. כנראה שהפרמיות הנדרשות - כתוצאה מחישוב הסתברות הנזק, כה גבוהות שבעלי בתים לא יכלו לעמוד בהן והעדיפו לא לבטח. הם סמכו על טוב ליבם של האזרחים שיצילו אותם, אחרי שיטפון, באמצעות כסף ממשלתי.

 

בגלל "כשל השוק" (כביכול), ובגלל שבמקרה אסון טבע הממשלה במילא נדרשת לעזור, החליטה הממשלה הפדראלית להקים קרן ממשלתית לביטוח מפני שטפונות. סיבה נוספת - בגלל שהממשלה מבטחת משכנתאות - היא נאלצה להציע ביטוח לבתים שעליהם ניתנה המשכנתא. כך הוקמה התכנית הפדראלית לביטוח שיטפונות בשנת 1968, והיא מחייבת את כול הבתים שעליהם רובצת משכנתא - לרכוש ביטוח פדראלי נגד שיטפונות, אם הם נמצאים על שטח שבו התרחש שיטפון כולשהו ב 100 השנים האחרונות. בתים שמחוץ לאזורים אלה רשאים גם הם לרכוש ביטוח פדראלי, אך לא חייבים.

היום יש בארה"ב 5.7 מיליון בתים שמבוטחים בביטוח שטפונות פדראלי (ביטוח חובה). הבית הממוצע משלם פרמיה של 615 דולר לשנה, אך באיזורי סיכון גבוה יותר הפרמיה מגיעה עד 1200 דולר לשנה או אפילו 3000 דולר לשנה. סכונות הביטוח הפדראלית גובה כ 3.5 מיליארד דולר בשנה כפרמיות.

 

אבל, הפרמיות כמובן נמוכות מדי. הוריקן קטרינה, למשל, בשנת 2005, גרם לנזקים (ותשלומי ביטוח) בסך 18 מיליארד דולר. הוא לא היה היחידי. בקיצור: תכנית הביטוח הפדראלי נמצאת בגרעון עמוק, שמכוסה על ידי "הלוואות" מהאוצר (הדפסת כסף) - כלומר - משלם המיסים. עכשיו נפל עליהם הוריקן סנדי, ובקופה אין כסף, רק גרעונות. האמונה שהממשלה יכולה לעשות טוב יותר מה שהשוק החופשי אינו יכול לעשות (כשל שוק) היא אמונה טפלה. לסיכון יש מחיר, הממשלה הפדראלית אינה יכולה לשנות את המחיר הזה, היא יכולה רק להתעלם ממנו, לגבות פרמיות נמוכות מדי, ואז לספוג הפסדים שיוטלו על כול התושבים משלמי המיסים.

 

הביטוח הפדראלי ה"זול" גורם ל"תוצאות בלתי מכוונות" unintended consequences, אבל בהחלט לא בלתי צפויות. העיקרית שבהם היא - עידוד בניה באזורים מועדי שיטפון, ובכך הוא גורם לגידול בנזקים. ככה מביאים בכתבה דוגמא של בית ששוויו כ 180 אלף דולר, אבל הוצף, במרוצת העשור האחרון, 15 פעמים, ועלה לחברת הביטח 1.5 מיליון דולר. בית אחר, ששוויו 116 אלף דולר, הוציא מחברת הביטוח הפדראלית כ 2 מיליון דולר בגין תביעות חוזרות על הצפות רבות.

 

בעיה אחרת היא תקנות הבניה. באזורי שטפון מתבקשת בנייה עמידה לשטפון - שפירושו יסודות עמוקים, ובתים מוגבהים על עמודים. אבל, תקנות הבניה הן באחריות הרשות המקומית, וזו לא ממהרת להטיל חובה של בניה יקרה על התושבים. לסוכנות הביטוח הפדראלית אין סמכות תקינה בנושא איכות הבניה. בעיה נוספת היא - שמפות האזורים המועדים להצפה (בהם חל ביטוח חובה) אינה מעודכנת, והתרחשו הצפות גם באזורים אחרים, לא מבוטחים.

 

אנו רואים שהטענה של "כשל שוק" בביטוח שיטפונות היא טענת סרק. הממשל הפדראלי חשב שהוא מסוגל לנהל יותר טוב את התכנית לביטח שטפונות, אבל הוא לא מסוגל. הוא מסוגל רק לנהל יותר גרוע, לגבות פרמיות נמוכות מדי, לעודד בנייה באזורים מסוכנים ומועדי שטפון, וליצור גרעונות גדולים שיוטלו על משלמי המיסים. יש לציין שחלק ניכר מהבתים בחוף הים הם בתי נופש של אנשים אמידים, אין שום סיבה שהממשלה תסבסד את הביטוח שלהם.

יעקב

 

תוספת:

הממשלה לא צריכה לעסוק בעיסקי ביטוח. אין זה תפקידה. השוק החופשי (באמצעות חברות הביטוח) שלח איתות ברור ונכון: אל תבנו באיזורים מועדים לשיטפון. אסור היה לממשלה לשבש את המסר הזה, ולעודד בניה באזורים מסוכנים. מי שרוצה בכול זאת לגור ליד הים, זכותו, אבל על אחריותו.

הממשלה לא צריכה לממן את שיקום כול הבתים ההרוסים באותו מקום מסוכן ליד הים. היא לא צריכה לכסות לכול האנשים את כול ההפסדים. הממשלה יכולה, לכול היותר, לעזור לאנשים עניים להשתקם, אבל במקום אחר. היא לא צריכה לעזור לאנשים עשירים לבנות מחדש את בתי הנופש שלהם ליד הים.

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 13/11/2012 15:18   בקטגוריות בנייה, דולר, טירוף מערכות, כלכלה, מדיניות ארה"ב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מדד המחירים משקר


מדד המחירים לצרכן, שהוא פרמטר מרכזי, שלפיו נקבעים הרבה פעילויות במשק, משקר, כלומר לא משקף את המציאות, ולא במקרה. המדד מחושב על ידי גוף ממשלתי (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) - ולממשלה יש אינטרס גדול להראות מדד נמוך ככול האפשר - כי אז החוב שלה באיגרות חוב צמודות יקטן, וכול ההתחייבויות הצמודות האחרות (למשל פנסיות).

הנה מה כתבתי על זה ב 2008:

איך ייתכן שמחירי הדיור עולים שמיימה, ומחירי הנפט והחיטה גם כן, ואינפלציה אין ? איפה האינפלציה ? איך זה שעליות מחירים גדולות, וידועות בעליל, לא משתקפות במדד? הדבר מעלה הירהורים על הערך של המכשיר הסטטיסטי ששמו: מדד המחירים לצרכן. אני לא חושב שהמדד מדויק או אמין במיוחד.

 

כעת עלו על זה גם אנליסטים מ"מגדל שוקי הון".  מדד חודש ספטמבר שפורסם היה ללא שינוי לעומת החודש הקודם.

ההפתעה היתה גדולה במיוחד על רקע העובדה כי בחודש האחרון המע"מ עלה ב-1% מחירי הדלק עלו ב 7% ומחירי הפירות והירקות עלו ב -2.7%.

המחירים עולים כול הזמן, המדד של הלשכה לסטטיסטיקה לא....

הלשכה מסבירה שהיה שינוי בשיטת החישוב של המדד. ההסבר הזה לא רלוונטי. לא ייתכן לעשות "שינוי" כזה, זה לא תקין. המדד צריך לשקף את השתנות המחירים בשוק ולא את השתנות שיטות החישוב או גחמות אחרות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

 

לטענת האנליסטים, גם נתוני האבטלה שהלשכה מפרסמת אינם משקפים את המציאות. למשל - בחודש יולי פוטרו 16 אלף עובדים, אבל הנתון של האבטלה הראה ירידה מ 7.1% ל 6.5%.

אנו יודעים שמדינות כושלות, כמו ארגנטינה, למשל, מזייפות כול הזמן את המדדים, ויתירה מכך, הממשלה שם מנסה להכניס לכלא כלכלנים שמפרסמים נתון מקביל, אמיתי יותר. נקווה שאצלנו לא יכניסו לכלא את האנליסטים של מגדל...

הממשלה יש לה אינטרסים משלה, שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של הציבור. אל תאמינו לממשלה (כול ממשלה, לא חשוב מי מרכיב אותה).

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 16/10/2012 18:06   בקטגוריות אינפלציה, טירוף מערכות, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שפירא מנסה להציל את המולדת


מבקר המדינה החדש, השופט יוסף שפירא מתגייס להציל את המולדת ומנסה לנהל את המדינה (במקום הממשלה) על פי השקפתו האידאולוגית. הוא הפנים היטב את משנתו של האדמו"ר השופט העליון בדימוס, אהרון ברק, שהטיף לכך שבית המשפט העליון צריך להתערב בכול דבר ולנהל את המדינה על פי האידאולוגיה שלו - של ברק. ("הכול שפיט").

השופט שפירא חושב ש"הכול בקיר" (נתון לבקרה).

 

מה שלא מוצא חן בעיני שפירא הוא שחלק ממחירי מוצרי החלב הוצאו מהפיקוח. שפירא גורס שיש להחזירם לפיקוח.

 

המבקר הדגיש, כי חלק ממחויבות המדינה לאזרחיה הוא חובתה לספק לכל אזרח ביטחון תזונתי וחיים בכבוד, תוך הבטחת צריכת מוצרי מזון בסיסיים. ההתיhקרות הקרובה במחיר מוצרי החלב, בשיעור של כ-5%, נובעת מנוסחה שהממשלה מחוייבת לה, הקשורה לעליית תשומות הייצור.

 

ובכן - השופט שפירא: קביעת מדיניות הפיקוח (או אי הפיקוח) היא מסמכותה הבלעדית של הממשלה. על כתפי הממשלה מוטלת האחריות לקבוע מהי הדרך הטובה ביותר "לספק לכל אזרח ביטחון תזונתי וחיים בכבוד". הסמכות לקבוע זאת לא ניתנה מבקר המדינה (הבלתי נבחר). קביעת המחיר של מוצרי החלב בוודאי שאינה בסמכות מבקר המדינה. (גם הממשלה לא צריכה לקבוע מחירים).

 

תפקיד המבקר הוא לתפוס גנבים מבין עובדי הציבור (לא חסר כאלה...), להתריע על שחיתויות (יש בשפע), להתריע על חריגה מנהלים, על ניהול כושל, על ביזבוזים.

 

אין זה תפקידו של המבקר לנסות לכפות על הממשלה מדיניות על פי השקפתו האידאולוגית.

 

אפשר לאמור שמבקרי המדינה, לדורותיהם, נכשלו כשלון חרוץ במילוי תפקידם, לא הצליחו להקטין את השחיתות והביזבוז הממשלתי, ולא הצליחו להביא להענשת אחראים. כול שנה הם כותבים דו"ח עבה כרס, שמגיע מיד לפח האשפה, מבלי שהוא גורם לשום שינוי בהתנהלות המבוקרים. מעולם לא פוטר או התפטר מישהו מבעלי התפקידים שכשלו, בעקבות דו"ח מבקר המדינה.

אז במקום לבצע את התפקיד שמוטל עליו - מנסה השופט שפירא להציל את המולדת, ולנהל אותה על פי השקפתו.

יעקב

נכתב על ידי , 9/10/2012 18:54   בקטגוריות דמוקרטיה, הבג"ץ, טירוף מערכות, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"הקשת המזרחית" ירתה לעצמה בג"ץ ברגל.


הנה דברים שאמרה שמאית המומחית, בכנס התעשייה והכלכלה הקיבוצית ב"סיטי טאוור" בתל אביב.

 

שמאית המקרקעין נחמה בוגין, הפעילה בתחום הבנייה למגורים בקיבוצים, הטילה את האחריות למחירי הדירות הגבוהים בישראל, על מי שמכונים "הקשת המזרחית": "בג"צ הקשת המזרחית, שהתקבל בבית המשפט העליון לפני כמעט עשור, הוא הסיבה העיקרית שבגינה זוגות צעירים לא יכולים לבנות בית בישראל. זאת, מפני שבג"צ הזה עצר את נכונותם ויכולתם של הקיבוצים והמושבים לשחרר קרקעות חקלאיות לבנייה למגורים ובכך הביא לעליית מחירי הדירות בישראל, שמחיריהן לא ירדו בקרוב בשל המחסור בקרקעות".

 

על "הקשת המזרחית" ("שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי והרב תרבותי בישראל) - ראו כאן. זו תנועה קיקיונית של השמאל הקיצוני, שתחת סיסמאות של מולטי-קולטי (רב תרבותיות) מקדמת פילוג עדתי. אין לי דבר נגד תנועות שוליות, חופש הדיבור שמור לכולם, אבל השאלה למה בג"צ (בראשות האדמו"ר אהרון ברק) התערב? (החלטת הבג"ץ כאן). למה בג"ץ מנסה לנהל את המדינה על פי עמדתו האידאולוגית? התוצאות בהתאם.

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 24/9/2012 12:28   בקטגוריות דירה, הבג"ץ, טירוף מערכות, מחאה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הורסים את בועת הנדל"ן באירלנד


הורסים ממש, עם בולדוזרים.

 

 

כ 1850 פרוייקטים של מגורים עומדים ריקים אחרי שבועת הנדל"ן (והכלכלה כולה) התפוצצה באירלנד בשנת 2008. מרבית הפרויקטים על דירותיהם הבלתי גמורות שייכים לממשלה, אחרי שהממשלה "הצילה" את הבנקים ולקחה על עצמה לטפל בבתים שהתגלגלו לידי הבנקים אחרי שהקבלנים פשטו את הרגל.

 

כ 550 אלף יחידות דיור נבנו בעשר השנים 1995-2005, הקצב הכי מהיר באירופה. כעת עומדות כ 294 אלף יחידות דיור ריקות - שהן כ 15% מיחידות הדיור באירלנד. (אוכלוסיית אירלנד: כ 4.5 מיליון). בדאבלין הבירה, מחירי הבתים ירדו ב 64% לעומת מחירי השיא ב 2007.

 

הבתים הבלתי גמורים הפכו למטרד בטיחותי, ילד נהרג לאחרונה באחד הבתים האלה. 

הממשלה החליטה להשלים מה שניתן להשלים, ולהפוך את היחידות הגמורות לדיור ציבורי. החלטה רעה לדעתי. הבתים לא נמכרו בגלל המחיר. כול דבר אפשר למכור, תלוי במחיר. ניתן למכור אפילו שלדים של בתים לא גמורים, במחיר אפסי, מתוך כוונה שהקונה ישלים את הבניין. 

 

בכול אופן כ 10% מיחידות הדיור מנוהלות כעת על ידי הגוף הממשלתי ש"קנה" אותן מבנקים כדי למנוע פשיטת רגל של הבנקים.

הגוף הממשלתי החליט להשלים חלק מהבתים, אבל להרוס את אלה שהשלמתם לא משתלמת. ההריסה נעשית כדי לשחרר את הקרקע ולמנוע מפגעי בטיחות.

 

אז הורסים את בועת הנדל"ן, עם בולדוזרים...

יעקב

 

נכתב על ידי , 20/7/2012 15:40   בקטגוריות בנייה, טירוף מערכות, כלכלה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד על הטיטאניק



תמונה זו מרשימה יותר מקודמתה, היא לבד מצדיקה פוסט שני על הטיטאניק.
הטיטאניק לא היה אסון ענק, למרות שטבעו 1514 איש, בכול זאת היא נחרטה בזכרון, בייחוד של דוברי האנגלית. יש בה כול האלמנטים הדראמטיים שאנו אוהבים בסיפור טוב: האוניה הכי גדולה, הכי חדישה, הכי חזקה טובעת בהפלגת הבכורה, כשעל סיפונה לא סתם בני תמותה פשוטים, כמו החיילים שמתים המלחמות, אלא שמנה וסולתה של אצולת הממון האנגלו-סקסית. ויש סיפור הצלה אבירי של הנשים והילדים. ממש חומר לסרט... הנה הערה נאה:
  1. There is a Greek tragedy in the story: arrogance and hubris in manufacturing and marketing. Nemesis in a simple block of ice . So from there we can remember the gift of Prometheus. Regardless of getting burned once in a while, we will keep playing with fire. Because Western societies using fire have built places civilizations that are much better places to live in than those built by people who think technology is the gift of satan.

תרגום: יש מן הטרגדיה היוונית בסיפור: שחצנות ויהורה של היצרנים והמשווקים, האויב שנייצח אותה היה גולם, גוש קרח דומם. [הגורל.] מכאן אנו נזכרים במתנתו של פרומטיאוס - אנו ממשיכים להשתמש באש למרות שאנו גם נשרפים מדי פעם. בגלל שהחברה המערבית, תוך שימוש באש, בנתה ציביליזציה שהיא מקום הרבה יותר טוב לחיות בו מאשר מה שבנו אלה שחושבים שהטכנולוגיה היא מתת השטן.
אבל, מעבר למילים גבוהות ורבות השראה אלו, המילה האחרונה, הלקח החשוב היא של קומנטר אחר: shit happens.
יעקב
נכתב על ידי , 15/4/2012 21:47   בקטגוריות אמנות, היסטוריה, טירוף מערכות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבטלה של הנוער בספרד: 48%


youth unemployment
הנה גף המתאר את האבטלה בקרב הצעירים (מתחת לגיל 25) בארצות אירופה.
אבטלה של 48.7% בספרד ו 47.2 ביוון. פורטוגל, איטליה ואירלנד - בסביבות 30%.
מי יממן את הפנסיות ? הצעירים המעטים שיש - בגלל הילודה הירודה - לא עובדים, ולכן לא משתתפים.
מה יהיה ?
יעקב
נכתב על ידי , 31/1/2012 22:43   בקטגוריות כלכלה, טירוף מערכות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורי1 ב-6/2/2012 16:25
 




דפים:  
כינוי: 

בן: 63

תמונה




69,659
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ