לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2016

מה זה שווה?


ידיעה מוואינט: 

הנבחרת הישראלית במדעי המחשב זכתה בשתי מדליות, כסף וארד, בתחרות הבינלאומית במדעי המחשב שהתקיימה ברוסיה בהשתתפות 81 מדינות. בסיום התחרות דורגה ישראל במקום ה-28, בעוד במקום הראשון זכתה נבחרת סין, ואחריה רוסיה וארצות הברית.

 

הישג זה מצטרף לשש המדליות של הנבחרת במתמטיקה, ארבע המדליות של הנבחרת בפיזיקה ושתי המדליות של הנבחרת בכימיה שבהן זכתה ישראל בחודש האחרון. בסך הכל, הביאו תלמידי הנבחרות 14 מדליות לישראל.

 

מה זה שווה, כול זה?

את המדליות שבאמת שוות, אלה של תחרויות השיט או הטאקוונדו באולמפיאדת ריו פיספסנו. האכזבה גדולה.

 

יעקב

 

נכתב על ידי , 21/8/2016 13:39   בקטגוריות ספורט  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פילים לבנים אולימפיים


השבוע היה השבוע של האולימפיאדה שמילאה את מסכי הטלויזיה (אין עדיין שם בעברית למכשיר מופלא זה, בושה וחרפה!). האולימפיאדה העסיקה אותנו מבוקר עד ערב ומילאה ליבנו בעצב ובשמחה. השאלה הגורלית שכולם עסקו בה הייתה: האם נציגנו יביא מדליה בטאקוונדו או לא.

 

מה הייתה המעורבות הממשלתית במשחקים האולימפיים? לכאורה המשחקים מאורגנים על ידי גוף עצמאי ולא ממשלתי שנקרא הוועד האולימפי הבינלאומי. למעשה הממשלות מעורבות בצורה עמוקה ביותר בהכנת המשלחות הלאומיות לאולימפיאדה - שפירושו בעיקר תשלום כספים לספורטאים, מאמנים ועסקנים ספורטיביים. המעורבות הגדולה ביותר היא של הממשלה המארחת שמשקיעה  מיליארדי דולרים מכספי הציבור בהכנות לאולימפיאדה ובניית מתקנים מפוארים ושיפור תשתיות כמו כבישים ורכבות. ליתר דיוק: בריו תכננו להשקיע 14.4 מיליארד דולר. כרגיל עם תכנונים כאלה - ההוצאה האמתית הייתה כנראה כפליים מזה

 

השאלה היסודית היא: האם הממשלה צריכה להשקיע כסף ציבורי בארגון שעשועים? המשחקים הם יפים ומרשימים ומשעשעים ללא ספק, אבל הם בוודאי לא חיוניים. אז מדוע הממשלה מתעסקת בזה? מדוע היא מוציאה כסף גדול של אחרים? האנשים אוהבים משחקים אולימפיים (ושעשועים אחרים)? אין ספק שאוהבים. אז, שיכניסו יד לכיס ויממנו, כול אחד לפי רצונו ולפי מידת אהבתו. שיאורגנו המשחקים על בסיס מסחרי או על בסיס פילנטרופי (תרומות מרצון), ומי שאוהב הכי הרבה ייתן הכי הרבה כסף. מדוע צריך לקחת כסף בכוח מהאנשים (באמצעות מיסים) כדי לספק שעשועים?

 

התשובה היא, כמובן, שאין דבר שהפוליטיקאים ואנשי הציבור אוהבים יותר מאשר לבזבז כסף של אחרים. כמה שהפרוקיט גדול ויקר יותר הם אוהבים אותו יותר - זה נותן להם תחושה של כוח, של חשיבות, זה עושה להם יחסי ציבור, ונותן אינספור אפשרויות להתעשר באופן אישי משחיתות.

 

קחו לדוגמה את האיטדיון המפואר שהוקם במנאוס, ברזיל, לקראת המונדיאל בכדורגל שברזיל אירחה ב 2014.

 

האיצטדיון במנאוס, ברזיל

מנאוס היא בירת מחוז האמזונס בברזיל, בת 2 מיליון תושבים. היא מרוחקת 4 שעות טיסה מריו, ואין לה אפילו דרך גישה יבשתית (מלבד דרכי עפר בלתי עבירות בעונת הגשמים). דרך הגישה אליה היא באוויר או דרך הנהר. האיצטדיון הענק עלה כ 220 מיליון דולר, ויש בו 44 אלף מקומות. הבעיה היא שאין מה לעשות איתו. קבוצת הכדורגל המקומית מצליחה, ביום טוב, להביא אלף צופים למשחק. אין לה הרבה כסף לשלם עבור שכירות או תחזוקה של איצטדיון כזה. מאז שנבנה נערכו בו משחקים ספורים במסגרת אליפות העולם ב 2014, וכעת, משחק אחד של כדורגל נשים במסגרת האולימפיאדה.


 

בין ינואר לאפריל שנה זו הכניס האיצטדיון 180 אלף דולר הכנסות, אבל הוצאות התחזוקה היו 560 אלף דולר. 

וברזיל, באקט של מגלומניה, בנתה 10 איצטדיונים כאלה לקראת המשחקים ב 2014, בעלות כוללת מעל 2 מיליארד דולר. האיצטדיון במנאוס מצבו טוב יחסית, איצטדיונים אחרים הפכו למגרשי חניה לאוטובוסים ובית לחסרי בית.

 

דבר אחד לא מוטל בספק: אלפי פוליטיקאים ברזילאים ומקורבים התעשרו בזכות בניית מתקני ספורט מגלומניים. 

תופעה דומה מתרחשת, כמובן, גם בכול הארצות האחרות. יוון, למשל, עדיין מלקקת פצעיה אחרי ההוצאה של מיליארדים רבים על האולימפיאדה של 2004, שהייתה אחד הגורמים החשובים לפשיטת הרגל הכלכלית שלה. איצטדיונים אולימפיים ובריכות שחייה מפוארות ויקרות מפוזרים בכול העולם (למשל - ביז'ינג, לונדון) והופכים למגרשי גרוטאות.


 

אנשים מתחילים להבין שבזבוז מיליארדי דולרים על שעשועון אולימפי בן שבועיים זה לא עסק טוב כול כך, ולכן לא נמצאו קופצים רבים למכרז לארוח המשחקים האולימפיים ב 2024. 

 

אז, אנשים אוהבים שעשועים, ופוליטיקאים אוהבים לספק להם שעשועים (על חשבונם - של האנשים), וממשלות עוסקות בביזבוז כסף של אחרים - שזה עיסוקן העיקרי.

העיקר שזכינו, סוף סוף, במדליה אולימפית (או שתיים).

 

יעקב

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 21/8/2016 09:32   בקטגוריות ספורט, שעשועים, שחיתות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים יפים לא מתים


בניגוד לבנין הסינרמה המכוער, שנהרס לאחרונה בת"א, יש דברים יפים, בני אותו גיל בערך, שלא מתים.

 

 

זוהי מכונית פונטיאק פיירבירד, דגם 1968.

יש בארה"ב תעשייה שלמה שתומכת בחידוש מכוניות ישנות, ניתן להשיג את כול החלפים הנחוצים, ואף להרכיב רכיבים מודרניים משופרים כמו בלמי דיסק. הכול במחיר סביר, שווה לכול כיס.

 

כי דברים יפים לא מתים.

יעקב

נכתב על ידי , 19/8/2016 11:31   בקטגוריות אמנות, מכונית  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האם ברה"מ התפרקה?


מאשה גסן היא סופרת ועיתונאית נהדרת, יהודיה, ילידת 1967, מוסקבה, שהיגרה עם הוריה לארה"ב ואח"כ חזרה לרוסיה. היא מחזיקה באזרחות כפולה רוסית-אמריקאית, וכותבת באנגלית ורוסית. בעיקר היא כותכת, כמובן, על רוסיה. בכתבה בניו יורק טיימס היא שואלת בכותרת: "האם ברה"מ התפרקה במאת?". הנה קטעים - (תרגום מאנגלית ותמצות שלי).

 

ב 22 באוגוסט מציינים ברוסיה את יום נפילתה או התפרקותה של ברה"מ. ביום זה, לפני 25 שנה, בשנת 1991, נכשל נסיון ההפיכה של הגנרלים הקומוניסטים השמרנים במוסקבה נגד נשיא ברה"מ גורבצ'וב. בוריס יילצין, שנבחר קודם לכן לנשיא הפדרציה הרוסית (בתוך ברה"מ), מילא תפקיד מפתח בחיסול ניסיון ההפיכה, בעזרת התקוממות עממית במוסקבה. יילצין תפס את עמדת הכוח העליונה, על חשבון גורבצ'וב, והביא, כמה חודשים לאחר מכן, לביטל ברה"מ, ועימה המשטר הקומוניסטי. כול הרפובליקות של ברה"מ לשעבר, ובייחוד הגדולות - אוקריינה ובלרוס - הפכו מדינות עצמאיות. גורבצ'וב איבד את משרתו ויצא לפנסיה. הקומוניזם בוטל כשיטה וכדת של המדינה ברוסיה. מאז, רוסיה היא, לכאורה, דמוקרטית. אולי.

 

 

הקומוניסם נפל במזרח אירופה כשנתיים קודם, ב 1989, בעיקבות סדרה של הפיכות יחסית שקטות (בצ'כיה כינו זאת הפיכת הקטיפה the velvet revolution) . ברומניה היו כמה עשרות הרוגים. בנסיון הפיכת הנגד של הגנרלים הקומוניסטים הרוסים, במוסקבה, 1991, היו "רק" 3 הרוגים. המעבר העצום ממשטר דיכוי קומוניסטי למשטר יותר חופשי, שהיה שינוי היסטורי מהפכני ביותר, עבר יחסית ב"שלום" ללא שפיכות דמים נוראית, כנהוג במהפכות גדולות.

 

הדבר שתרם לשינוי ה"שקט" של המשטר (ללא שפיכות דמים) הייתה המדיניות שנקט יילצין: הוא שמר על מוסדות השלטון הקיימים (הקומוניסטיים), כמו צבא, משטרה, המשטרה החשאית, משרדי הממשלה וראשי הערים והמחוזות. בעלי התפקידים מימי המשטר הקומוניסטי והנהלים שהיו נהוגים נשארו. יילצין עצמו היה, כמובן, עסקן קומוניסטי שעלה לגדולה במוסדות השלטון הקומוניסטי. יילצין קיווה שיוכל לבצע מעבר הדרגתי מהשיטה הקומוניסטית לשיטה הליברלית, ולהחליף את האנשים ואת שיטות העבודה בהדרגה. אך למוסדות ולשיטה (הקומוניסטית) כוח אינרציה משלהם, הם החזיקו מעמד ללא שינוי יסודי, ב 10 שנות שלטונו של יילצין, ואחרי זה, תחת יורשו של יילצין - ולדימיר פוטין - חזרו למעשה לשיטה ואופי השלטון הקומוניסטי.

 

כיום - מה שמאפיין את החיים ברוסיה הוא שהכול פוליטי, הכול מתרכז סביב האישיות של המנהיג (פוטין) והאומה - רוסיה. הצנזורה והשלטון המרוכז של מפלגה אחת חזרו. החיים ברוסיה יותר דומים עכשיו למה שהיה תחת המשטר הקומוניסטי.

המצבה לשלושת האנשים שנהרגו בעת ההפיכה השקטה של 1991 (גיבורי ההפיכה השקטה) היא לוח זכרון קטן שאיש אינו זוכר את קיומו. הדיבורים על הקמת מצבה ראויה נשכחו. לעומת זאת הפסל של דז'רז'ינסקי, המייסד של ה KGB - (השב"כ של הרוסים) שאסר ורצח מיליונים של מתנגדי המשטר - הפסל הזה שוקם באהבה ומסירות ושוכן בכבוד בפרק ליד הקרמלין. הפסל הזה הוקם כמובן בזמן השלטון הקומוניסטי והוא היה הראשון שנותץ והופל, כמעשה סמלי, בעת ההפיכה השקטה של 1991. כעת הוא שוקם.

 

הערה: עד כה הטקסט של משה גסן. 

הערה שלי: ככול שהמשטר של פוטין הוא רודני, לאומני ומדכא ודומה מבחינות רבות למשטר הקומוניסטי - הוא בכול זאת שונה. יש הרבה יותר חופש ברוסיה עכשיו מאשר בימי המשטר הקומוניסטי - חופש דיבור (רחוק ממוחלט), חופש תנועה (אפשר לנסוע למערב), חופש עיסוק (יש עסקים פרטיים) והעיקר: הרבה פחות אסירים פוליטיים שנשלחים לסיביר והרבה פחות רציחות פוליטיות, הרבה פחות התעללות באנשים. 

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 18/8/2016 14:57   בקטגוריות דמוקרטיה, היסטוריה, זכויות האדם, משטר, נוסטלגיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ה"נוער" - המיליניאלס


המיליניאלס - Millennials זה השם, באנגלית, של מה שקראו פעם בעברית "הנוער"* - כינוי לדור שהגיע לבגרות בשנות ה 2000.

 

חוקרים גילו (או טוענים) שלדור הזה כמה וכמה תכונות מוזרות לכאורה. למשל: הם פעילים פחות מבחינה מינית. הם, כמובן, נוטים פחות להינשא ומולידים פחות ילדים - זאת עובדה, אבל, טוענים, הם גם פחות פעילים מבחינה מינית (בלי קשר לנישאוין או ילדים). ויש להם עוד הרבה תכונות משונות: למשל כשליש מהם עדיין גרים עם ההורים, גם אחרי האוניברסיטה. 

הם קונים פחות מכוניות (בהשוואה לדור הקודם), ונוהגים פחות (פחות קילומטרים). הם לא חוסכים לפנסיה (או חוסכים הרבה פחות) - 41% מה"נוער" (ומעל ל 50% מהנשים שבהם) לא החלו עדיין בחסכון פנסיוני.

 

הם אוהבים או נמשכים לסוציאלים - 43% מהנוער הביע תמיכה בסוציאליזם (בארה"ב!). יש שמסבירים זאת בבורות של הנוער (הם לא יודעים מה זה סוציאליזם).

הם לא קונים הרבה תכשיטים ויהלומים (אולי בגלל שינויי אופנה), וגם קונים הרבה פחות בתים (או דירות).  

 

כמו בכול דור ודור, הסוציאולוגים (שהם כנראה מבוגרים) מתקשים להבין את הנוער ולהסביר את התופעות שנראות משונות מפני שהן שונות למה שהיה בדור הקודם.

 

הנה מאמר שטוען שלכול התופעות ה"משונות" האלה יש הסבר אחד פשוט: המיליניאלס הם יותר עניים בהשוואה להורים שלהם. נתוני לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית מראים שה"נוער" מרוויח, בממוצע, 2000 דולר פחות מאשר ההורים שלו באותו גיל. אז- אנשים עניים לא קונים בית או תכשיטים (כי אין להם כסף) ולא מכונית, וגרים עם ההורים (לחסוך שכ"ד).

 

יש תופעה נוספת, ברורה למדי: יש יותר מדי בוגרי אוניברסיטאות. ויש יותר מדי תוארים ונושאים בלתי מעשיים שלומדים באוניברסיטאות. צעירים לוקחים הלוואות ממשלתיות נוחות למימון הלימודים (בארה"ב לימודים זה עסק יקר), ובתום לימודיהם הם מוצאים עצמם שקועים בחוב, וללא כישורים נחוצים למציאת עבודה. חוץ מזה - הצמיחה הכלכלית בארה"ב ובכול ארצות המערב, בעשור וחצי האחרונים, הייתה הרבה יותר קטנה מאשר בדורות הקודמים.

 

בפעם הראשונה (במערב) אחרי הרבה זמן המצב הוא שהנוער יותר עני מהוריו.

 

יעקב

 

* כמו בשיר: "זה נוער זה? זה בררה!". 

נכתב על ידי , 9/8/2016 12:32   בקטגוריות במה, כלכלה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 65

תמונה




75,621
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ