לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2014

חילוף הנשיאים


השבוע נערך בכנסת טכס להחלפת נשיאי מדינת ישראל, שמעון פרס סיים את כהונתו, ורובי ריבלין הושבע כנשיא. הטכס היה צנוע, בהתאם לחשיבות המשרה והאישים הממלאים אותה.

 

אגב בחינת משרת הנשיא מסתבר שניתן להסיק לקח מעניין. האבות המייסידים ניסו ליצור משרה סימלית, ברמה מעל לחיים הפוליטיים, משרה חופשייה ונקייה ממאבקי כוח, משחיתות, ממחלוקות בעם. משרה שתאחד את כול העם. איך משיגים מוסד עילי אידיאלי כזה ? הפתרון שמצאו: לרוקן אותה מכול תוכן וסמכות ממשיים. משרה שאינה מחלקת תקציבים, אינה מחלקת ג'ובים למקורבים, משרה מרוחקת מכול עשייה מעשית. משרה שחייה כולה בעולם אבסטרקטי של סמלים, משרה שלא מן העולם הזה. זו המשרה הפוליטית היחידה שאינה מושחתת.

 

הפוליטיקאים כולם מבינים היטב את התורה שמנסה להפיץ אתר זה: כוח ותקציבים בידי פוליטיקאים - פירושו שחיתות, תככים, מזימות וליכלוך. אז ניסו ליצור משרה ללא כוח, ללא תקציבים וללא סמכויות - בתקווה שתהיה חופשייה מלכלוך. (למרות זאת הצליח משה קצב ללכלך גם את המשרה הצמחונית הזו).

 

הנשיא פרס היה הנשיא האידיאלי. הוא חסר כול כושר ביצועי, שחבריו הפוליטיקאים נמנעו, לאורך כול הדרך, ובחוכמה, מלבחור אותו למשרות ביצועיות חשובות. מאידך אין לו שאיפות חומריות (תאוות בצע), וגם לא הרבה תאוות כוח. כול מה שיש לו זה תאוות כבוד, ומראית עין. המשרה של הנשיא התאימה לו כמו כפפה לכף היד. הרבה כבוד, הרבה נסיעות לחול לטכסים רמים ונעלים, הרבה נאומי סרק מליציים, הרבה חיכוך בסלבריטאים. רובי ריבלין קורץ מחומר דומה, ולכן צפוי שגם הוא יהיה נשיא טוב. 

 

האם אנו זקוקים בכלל למשרה של נשיא? ללא ספק. כול הפוליטיקאים, בכול העולם, אוהבים נסיעות, פגישות וטכסים. אלינו מגיע זרם בלתי פוסק של נשיאים, שרים, חברי פרלמנט מכול העולם, וגם "חשובים" אחרים - כמו תורמי המגבית. מישהו צריך לארח את כול אלה ולפטפט איתם בארוחות ערב חגיגיות וטכסיות. ראש הממשלה אינו יכול לעשות כול זה וגם למלא את תפקידיו האחרים, אין זמן. הנשיא בהחלט עושה עבודה נחוצה. אולי לא חשובה במיחד, אבל נחוצה. הוא מוריד עומס האירוח מראש הממשלה.

 

יעקב

נכתב על ידי , 26/7/2014 16:16   בקטגוריות דמוקרטיה, ממשל, תרבות ובידור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העוני וההשמנה


אין ספק שבעיית ההשמנה היא אחת הבעיות הגדולות בעולם המערבי. רוג'ר כהן כותב מאמר בניו יורק טיימס על ההשמנה בבריטניה, המדינה ה"שמנה" ביותר בין המדינות הגדולות של אירופה. העובדות הן אכן זוועתיות, מעוררות חלחלה. 60-65% מתושבי בריטניה הם בעלי עודף משקל, או שמנים ממש (obese). מדהים. בביקורי האחרון בארה"ב לפני כ 10 שנים, ממש נדהמתי מכמות האוביסים (מה המילה העברית ל obese? גורילה?). זה לא סתם שמנים, זה הרי אדם ששוקלים אולי 150-200 ק"ג ומסוגלים בקושי לדדות מספר צעדים על רגליהם. נסיון אחר היה לי אתמול. ראיתי במקרה אדם שאני מכיר, אחרי שלא ראיתי אותו אולי 10 או 15 שנה. אני זוכר אותו כאדם נורמלי בעל מבנה גוף מוצק, אולי קצת שמנמן, אבל נורמלי. אתמול ראיתי בטן ענקית שהולכת לפניו וגדולה מכול שאר הגוף. כולו בטן. אני מעריך שהכפיל את משקלו לעומת מצבו לפני 10-15 שנה (גם אז כבר לא היה שחיף). זוועה.

 

לי אישית אין הרבה מה לתרום לדיון על השמנה, אחרים מדברים על זה בלי סוף. דבר אחד בכול זאת רציתי לציין על בסיס ההערות של רוג'ר כהן. כהן מסביר את מקור ההשמנה: זה האינסטינקט האנושי - שזהה לאינסטינקט חייתי. כאשר יש מזון בהישג ידך - אכול כמה שיותר - כדי לבנות רזרבות לעת של מחסור במזון. לאורך ההתפתחות האבולוציונית של בני האדם, (כמו של כול החיות), במשך עשרות אלפי שנים, מצב של מחסור במזון הוא מצב נורמלי ושכיח, מצב של שפע מזון - מצב נדיר. אינסטינקט אחר אומר לאדם (לחלק החייתי שבו): תנוח, אל תבזבז כוחות - תזדקק לכוחות שלך כאשר יהיה צורך להימלט מטורפים. שמור כוחותיך ואל תתאמץ מעבר להכרחי ( כמו למשל בעשיית ספורט ומכוני כושר). פעם היינו אומרים שהאדם עצלן מטבעו... בעידן שלנו, במדינות המערביות, שורר שפע של מזון, במחירים זולים. אז, אנשים אוכלים, בהתאם לאינסטינקט החייתי שלהם, משוחררים ממגבלות פיזיות בהשגת המזון. וגם - האנשים השתחררו מהצורך לעשות עבודות פיסיות בתעשייה או חקלאות, והעבירו את העבודה הפיסית למכונות ולתאילנדים.

 

עוד מציין כהן שבעיית ההשמנה היא בעיה, בעיקר, של עניים. פאראדוקס: דווקא העניים משמינים יותר, בגלל המזון המהיר, הזול והמזיק שהם צורכים לרוב, ההאמבורגרים, עם הצ'יפס והקוקה קולה (ושאר הגזוזים) רוויי הסוכר, וגלידות והממתקים. העשירים מקפידים יותר ללכת למכוני כושר אופנתיים, להתייעץ עם גורואים של תזונה (ולשלם להם שכר גבוה), לאכול אוכל יותר מתוחכם ובריא, ולשמור על הפיגורה כדי שלא יתביישו בה באירועים החברתיים הרבים בהם הם פעילים.

 

כאן עלה בראשי ההרהור שהעשירים בכלל שולטים יותר בחיים שלהם, מונהגים יותר על ידי השכל, מתגברים יותר על האינסטינקטים, שהינם מזיקים לעיתים. הם מתכננים יותר את חייהם, מפעילים יותר כוח רצון, לומדים יותר, עובדים יותר מייצרים יותר - ואולי בזכות זה הם "עשירים" מלכתחילה. העניים נגררים יותר אחרי האינסטינקטים שלהם, ושולטים פחות במעשיהם, ולכן - הם לא רק שמנים יותר אלא גם עניים יותר - שני הדברים קשורים. בעבר העניים היו רזים יותר בגלל שהעוני קשור גם למחסור במזון. היום, עם מדינת הרווחה והקיצבאות, נותק הקשר בין העוני והמחסור במזון. זו, אולי, אחת מתוצאות הלוואי הבלתי מכוונות unintended consequence של קיצבאות יתר - של תרבות הקיום מקצבאות. זה כמובן תהליך שרשרת - כי השמנים-יתר מתקשים לעבוד ולמצוא עבודה, בגלל מצבם הגופני, והופכים עוד יותר תלויים בקצבאות, וגם מגדילים את ההוצאה הציבורית על שירותי בריאות... שרותי שהם מקבלים ב"חינם" (על חשבון אחרים).

 

כול אלה הירהורים כוללניים. כך למשל - אותו אדם שהדהים אותי אתמול בצורתו הזוועתית, הוא לא עני ולא רפה שכל, הוא אדם מאד אינטלגינטי דווקא. אנשי השמאל מפנים אצבע מאשימה (בקשר למגיפת ההשמנה) כלפי הקפיטליסטים הרשעים, בעלי תאגידי המזון הגדולים, המייצרים מזון תעשייתי (מעובד) לא בריא, ודוחפים אות להמונים הפרימיטיביים באמצעות שטיפת מוח פרסומית - הכול למען רווחי היתר שלהם. הפתרון שלהם: משטרת תזונה - המדינה תחוקק חוקים והנחיות ותורה לכולם מה לאכול, רק אוכל בריא ולא ג'נק-פוד (אוכל זבל). השלב הבא: ביקור חובה במכון כושר מאושר על ידי הממשלה.... אצל השמאל - כול בעיה ניתנת לפתרון באמצעות תכנית של כפייה מצד הממשלה הכול יכולה והכול-חכמה.

 

מה הפתרון שלי? כמו שאמרתי למעלה - אין לי פתרון. כמו מרבית הבעיות, זו בעיה ללא פתרון. אנשים צריכים להתמודד עם בעיותיהם, כול אחד ובעיותיו הוא, באופן אישי, כמיטב יכולתם. אין פתרונות כוללניים. הייתי מאמץ כאן את הגישה של בתיה ונותן עצה כללית: שיעסקו יותר בהגות ופחות באכילה...

 

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2014 16:33   בקטגוריות ניוון, רווחה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המוסכניק מחיפה שהיה למיליארדר


לפני כמה חודשים, כשאר העבירו בכנסת את חוק הריכוזיות, כתבתי שה"ריכוזיות" היא מושג לקוח מהאידיאולוגיה המרקסיסטית, ושהוא מנותק מהמציאות. אין ריכוזיות, של 20 משפחות כביכול, במשק הישראלי. אין דבר כזה, הטענות האלה פשוט לא נכונות.


מניתי שורה ארוכה של יזמים שהחלו מאפס, ובנו ב 10 אצבעותיהם, ובשכלם, אימפריות כלכליות אדירות, ללא סיוע של משפחות עשירות או קשרים פוליטיים יוצאי דופן.


הנה אחד ששכחתי למנות (וודאי יש עוד רבים): שלמה שמלצר, המוסכניק מחיפה, שבנה לעצמו אימפריה כלכלית שאומדן המכירות שלה היום כ 5 מיליארד שקל, שוויה כ 2.5 מיליארד שקל, והמעסיקה כ 5000 עובדים בארץ.


שלמה שמלצר נפטר באופן פתאומי, היום, בגיל 68, יהי זכרו ברוך. (אני לא מכיר אותו אישית).


אולי באותה הזדמנות כדאי להזכיר את יוסי גביזון, ההיפי בן ה 41  מדימונה (יבל"א), שבנה את האימפריה של קרולניה למקה, ברלין, וחנויות האופנה הודיס, טופ טן. הקבוצה שלו הינה הבעלים של רשת של 174 חנויות, בארץ, ומחזור מכירות המוערך ב 450 מיליון שקל. עוד אחד שהתחיל מאפס, ובנה עצמו במו ידיו.


צעקות השבר על ריכוזיות בישראל, והחוקים הפופוליסטיים והריקניים מחוקקים בכנסת הם קשקוש אחד גדול, הריכוזיות היחידה שיש היא הריכוזיות שהממשלה משליטה בחוקיה, בתחומי החקלאות, התשתיות (חשמל, נמלים, נמלי תעופה), הבנקאות, וכדומה.


תוספת: היום, 9/7, נפטר עוד אחד מהיזמים שהזכרתי במאמר הראשון: דוד עזריאלי, ז"ל. זהו עוד אדם שהתחיל מאפס ובנה את עצמו, בכוחות עצמו, למעמד של בעל אימפריה כלכלית ששוויה מוערך ב 2.5 מיליארד דולר. הוא אחד מאנשי העסקים החשובים בישראל, והוא אינו "משפחה" או מקורב לשלטון, או "ריכוזי". הוא נולד בפולין, ניצל בשואה, בה נספתה משפחתו, עלה לארץ ב 1944 ונלחם כקצין במלחמת העצמאות. אחרי זה היגר לקנדה מפני שלא יכול היה לסבול את המשטר הסוציאליסטי המדכא במדינת ישראל הצעירה. הוא עשה הון בקנדה, וחזר לארץ בסביבות 1980, לאחר שחל שינוי בארץ, והמשטר הפך יותר ליברלי.


חוק הריכוזיות - שבעצם מציק לאנשי עסקים ומערים קשיים שרירותיים בדרך התפתחותם, הוא אחד הדברים שנובעים ממנטליות אנטי-עיסקית שמקורה בהשקפות הסוציאליסטיות. אם ימשיכו להערים קשיים ולהטריד ולהשמיץ אנשי עסקים, יחזרו אנשי העסקים להתפתח ולפתח ארצות אחרות, כמו עזריאלי בקנדה.


יעקב



 

נכתב על ידי , 8/7/2014 22:20   בקטגוריות דמוקרטיה, זכויות האדם, כלכלה, יהודים, עסקים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 63

תמונה




69,474
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ