"צדק צדק תרדוף" - ביסוד המשפט הישראלי עומדת שאיפה כנה לצדק, צדק מוחלט. צדק שיושג בכל מקרה ומקרה, צדק שגם ייעשה וגם ייראה. מסיבה זו התברכנו במספר עצום של חוקים, וכל חוק הוא אוסף בלתי-נדלה של כללים יפים שכל מטרתם  לגרום לתוצאה צודקת. מכל כלל יש גם יוצאים מן הכלל, אף הם מנוסחים יפה ונותנים מענה לכל מצב שבו יישום אחד הכללים לא יהיה צודק "בנסיבות העניין". קשה להגיע לשלמות, ומדי פעם מתעוררת הזעקה שבמקרה זה או אחר לא עזרו כל הכללים וכל היוצאים מהכלל, והצדק לא נעשה. ושוב יושבים טובי המשפטנים על המדוכה, מנסחים תיקון לחוק, והכנסת מאשרת את התיקון אחרי שלוש קריאות ואין-ספור ישיבות של ועדת חוקה, חוק ומשפט.

ומנגד, יודעים העוסקים במשפט את האמת המרה: לא ניתן לנסח חוק כל כך אוניברסלי שיביא צדק תמיד ובכל מצב. הכלי שהומצא כדי להתגבר על הבעיה הוא שיקול הדעת של השופט, אשר מוטל עליו לבדוק את "תום הלב" ואת "הסבירות". בכוחם של שני המושגים האלה לגבור על כל הוראת חוק ועל כל התחייבות של בעל דין. אם יש לך זכות, עליך להשתמש בה בתום לב ולעשות זאת תוך זמן סביר. אין ספק שנשמע יפה, ואין ספק שבמקרים מסוימים אין דרך אחרת להגיע לצדק. אבל יש גם בעיה. גם לצדק, כמו לכל דבר, יש מחיר. המחיר הוא עומס בבתי המשפט. כאשר כל סכסוך פעוט בין האזרחים מובא להכרעת השופט, והשופט צריך להחליט מי מהצדדים היה "יותר תם לב" מחברו, אין להתפלא שבתי המשפט לא עומדים במשימה. והעיקר, על כל מקרה שבו נעשה הצדק באמצעות בחינה מדוקדקת של "תום הלב" ו-"הסבירות" אפשר למצוא מקרים שעשיית הצדק נכשלה בהם בגלל העומס: התמשכות ההליכים גרמה לעינוי דין, שופט עייף טעה בהפעלת שיקול דעת, פשרה בלתי-ראויה נכפתה על מי שזכאי להרבה יותר.

בקטע הבא אביא דוגמה לחוק רע (לדעתי האישית, מדובר בחוק הגרוע ביותר במדינת ישראל) שביטולו יחסוך את הצורך לדון באלפי תיקים בשנה.

שמעון דיסקין  

אני רוצה להודות למוטי ויעקב על ההזמנה להצטרף לכתיבה בבלוג.

באופן טבעי הנושא הראשון שעליו אכתוב יהיה מתחום התמחותי.

כמעט כל מי שכותב או מדבר על מערכת בתי המשפט בישראל מתלונן על עומס בלתי-נסבל בבתי המשפט, על כך שההליכים המשפטיים מתמשכים שנים ארוכות, ועשיית הצדק הופכת לעינוי הדין.

בין הסיבות לעומס מדברים על חוסר תקנים, על אהבה יוצאת הדופן של היהודים להתדיינות משפטית, על חוסר-יעילות של המערכת, על עצלנות השופטים ועורכי דין המרבים לבקש דחיית דיונים ואפילו על ריבוי עורכי דין, אשר בגלל חוסר תעסוקה ממציאים עילות תביעה ודוחפים את לקוחותיהם לעיסוק בספורט הלאומי.

כל ההסברים האלה לעומס בבתי המשפט רחוקים מהמציאות. אפשר, כמובן, למנות עוד ועוד שופטים, אך איכותם בהכרח תרד. הדבר האחרון שאפשר לומר על השופטים שהם עצלנים, רובם עובדים קשה וכורעים תחת העומס. המערכת סובלת מאותן בעיות שמאפיינות כל ארגון גדול, בוודאי ארגון בניהול ממשלתי, אבל במידה מעטה יחסית למוסדות ממשלתיים אחרים. יש עורכי דין המגישים תביעות סרק אבל מספרם זניח. והישראלים, ככלל, פונים לעזרת בתי המשפט בחוסר רצון ובאין-ברירה.

אז מדוע יש עומס?

על הסיבה המרכזית - מבנה החוקים בישראל - אכתוב בפוסט הבא, וכאן אסתפק בגורם משני, אשר ממחיש היטב כיצד פעולה שלטונית גורמת לתוצאה שלא מתכוונים אליה, במקרה זה לתוצאה הפוכה מזו שכיוונו אליה.

אני מדבר על נושא הגישור והפישור שהמערכת המשפטית מקדמת ברעש תקשורתי רב בתור תרופת פלא לבעית העומס. בפועל הלהיטות (המובנת) של בתי המשפט להביא צדדים לפשרה בכל תיק רק מגבירה את העומס בטווח הארוך. מוסד הפשרה הופך לכלי עזר מצוין בידי מי שרוצה להתחמק מקיום הוראות החוק או התחייבויות חוזיות. סיום התיק בפשרה זה תמיד הפסד של הצד הצודק, שאינו מקבל את מה שמגיע לו באופן מלא, וניצחון למי שאינו צודק שמשלם פחות ממה שחייב, בבחינת ההחוטא יוצא נשכר. התוצאה הטבעית של מוסד הפשרה - תמריץ שלילי, עידוד רשמי לאי-קיום התחייבויות תוך ציפיה כי הלחץ מצידו של השופט, המגשר או המפשר יפטור, ולו חלקית, מקיום ההתחייבות או אפילו מהציות לחוק. 

תיקים רבים, וייתכן שאפילו רוב התיקים האזרחיים, לא היו מגיעים לבתי המשפט לו ידע כל מי שרוצה להתחמק מתשלום שישלם לבסוף יותר, ועדיף הרבה יותר, בוודאי לא פחות.

שמעון דיסקין 

מסיבות התה הוא שמה של תנועת מחאה המונית שהתפתחה בארה"ב נגד מדיניות הביזבוזים של הנשיא אובמה. התנועה לובשת ממדים גדולים, והפכה זה מכבר לכוח בפוליטיקה האמריקאית. הם עזרו בנצחונו המפתיע של הרפובליקני סקוט בראון למירוץ לסנאט מהמדינה הליברלית (שמאלנית) מסצ'וסטס.

אנו דיווחנו על מסיבות התה כבר לפני 10 חודשים.

עכשיו נזכרו לדווח על כך גם ב ynet .

כתב ynet, יצחק בן חורין, טועה בדיווחו לפחות בדבר אחד: הוא מדגיש שהמוחים (אנשי תנועת "מסיבות התה") רואים בשלטונו של אבמה שילטון זר, מפני שיש שטוענים שאובמה לא נולד בארה"ב. זו טעות. אומנם יש כאלה שטוענים כך, אבל הם מיעוט שולי לחלוטין, והטענה הזו, הזוכה למקום נרחב בדיווח של בן חורין היא שולית, ובלתי חשובה. בן חורים לא מבין מדוע אנשים מוחים - וממציא לו הסבר שהוא מסוגל להבין (גם אם לא לקבל) - "אבמה שלטון זר".

האנשים מוחים מפני שממשלו של אובמה סוציאליסטי מדי, הממשלה גדלה עוד ועוד, כמו תמנון, ומבזבזת מכספי האזרחים עוד ועוד. היא מדפיסה כסף עוד, ועוד, בכמויות אדירות. חלק מאזרחי ארה"ב מודאגים מכך. הם לא אוהבים סוציאליזם. את זה יצחק בן חורים לא קולט. כיצד אפשר לא לאהוב סוציאליזם ?

כול עוד יש תנועות כאלה בארה"ב עוד יש לה תקווה.

יעקב

במאמר ב ynet על ההסמכה של בתי הדין הרבניים מתנגדת הכותבת (עו"ד בתיה כהנא-דרור) להסמכה, ואחד מנימוקיה הוא (כותרת המאמר): "מי יפקח על הדיינים?" (שחלילה לא יהיה משהו בלי פיקוח!!).

את התשובה נתנו הטוקבקיסטים. הנה התשובה בצורת שאלון אמריקאי (בחר את התשובה הנכונה).

1. מי שמפקח על הבג"ץ.

2. הקדוש ברוך הוא.

3. שתי התשובות נכונות.

יעקב