לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2017

שופט אבסורדי במדינה אבסורדית


במדינתנו מתנהל קירקס האבסורד - כאשר המדינה הגישה בג"צ נגד בית הדין לעבודה, בעניין השביתה שבית הדין אישר לוועד עובדי חברת החשמל.

 

הרקע די ידוע - הממשלה והמדינה והכנסת החליטו על רפורמה במשק החשמל, שכרורכה, בין השאר, בפיטורי עובדים (מיותרים) בחברת החשמל ובהקטנת המונופול של חברת החשמל ואחיזת החנק שיש לוועד העובדים על השאלטר (או על החיים) של המדינה.

ה"עובדים"  - "עובדים" במרכאות, כי מרבית עובדי חברת החשמל באים לעבודה ודופקים כרטיס [במקרה הטוב] אבל לא ממש עובדים. ה"עובדים" מתנגדים להרפות מהשאלטר ולוותר על ההטבות המפליגות שלהם, לכן הם נלחמים על "זכויות העובדים" (שפירושו הזכות לגנוב משאר הציבור כמה שבא להם). 

 

המדינה טוענת שבתור הריבון, היא (באישור הכנסת) רשאית ואף חייבת לעשות רפורמות לטובת המדינה וכלל אזרחיה, ובית הדין לעבודה לא יכול לפגוע ב"זכות ריבון" זו. "אין לעובדי חברת החשמל זכות וטו על רפורמות לטובת כלל הציבור" טוענת המדינה. טענה זו אולי הגיונית, אבל לא עומדת במבחן החוק ולא מבמבחן המציאות (וועד העובדים יותר חזק מהממשלה, ומצפצף עליה ועל חוקי הכנסת כבר זמן רב).

 

עצם הגשת "בג"צ" על ידי המדינה הוא אבסורד גדול: הבג"צ נועד להגן על אזרחים שנפגעו מפעולות של המדינה. ההנחה היא שהמדינה חזקה מאד ביחס לאזרח הקטן, ועלולה לפגוע בו (אולי בטעות) והבג"צ הוא כלי בידי האזרח הקטן להתגונן נגד פגיעה של "הריבון" (המדינה). פה דווקא ה"ריבון" (המדינה) הוא המסכן הנפגע ("שימשון דער נעבעכדיגר" - שימשון המסכן), והמדינה פונה לבג"צ שיגן עליה... זו שטות. אם לדעת המדינה בית הדין לעבודה טעה בפסיקתו היא יכולה להגיש ערעור לבית משפט גבוה יותר (ערעור רגיל, לא "בג"צ"). החטא הקדמון היה הקמת בית הדין לעבודה אשר מורכב על בסיס אידאולוגי (מרקסיסטי), ופוסק תמיד "לטובת העובדים".

 

שופט אמור לפסוק לפי החוק ("רק לפי החוק" אמר פעם גאון הדור, השופט אהרון ברק). בפועל אנו יודעים שהשופטים פוסקים לפי האידאולוגיה האישית שלהם ולפי איך שישנון בלילה. אבל, במקרה זה, השופט בבית הדין לעבודה אכן פסק לפי החוק. הוא כתב:

 

"אין לקבל שבישראל של היום תישלל עקרונית ומראש זכות השביתה במקום עבודה שעובדיו עומדים בפני פיטורים. הדברים אמורים ביחס לפיטורים צפויים עקב החלטת מעסיק, החלטת ממשלה או חוק הכנסת". 


השופט צודק, זה החוק במדינת ישראל, מבוסס על האידאולוגיה השלטת. זכות השביתה היא קדושה, היא עומדת מעל למדינה, מעל להגיון, מעל לכול. בחסות "זכות השביתה" מותר ואף רצוי להחזיק את היד על השאלטר ולשדוד במצח נחושה את אזרחי המדינה חסרי האונים. הפסיקה נוגדת את השכל הישר והצדק הטבעי. היא מגינה על קבוצת העובדים העשירה ביותר והחזירית ביותר במשק, ומעודדת אותם להמשיך ולשדוד את שאר האזרחים בלי בושה. אבל, מי אמר ששופט צריך או יכול להפעיל שכל ישר או חוש צדק? שופט פוסק "רק לפי החוק" (ולפי העיקרון: אנא כורדי).

 

במקום קירקס האבסוד של פניה לעוד ערכאה שיפוטית (לעוד שופטים, שצפויים לפסוק כמו השופט הראשון...) - על מדינת ישראל לשנות את החוק (ואת האידאולוגיה שביסודו). יש לחוקק חוק חדש האוסר לחלוטין כול שביתה במגזר הציבורי - לא רק בחברת החשמל - גם בנמלים, בבתי החולים, בבתי הספר ובאיסוף הזבל. מי שמקבל משכורת מהממשלה (גם בעקיפין) יסתפק נא במשכורת יפה ותנאי פנסיה טובים, וייאסר עליו לגרום סבל, בצורה שרירותית, לאזרחי המדינה התמימים שאינם צד בסכסוך העבודה.

 

יעקב

 

 

 

נכתב על ידי , 6/7/2017 16:00   בקטגוריות הבג"ץ, חוק, משטר, משפט, סוציאליזם, קירקס  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צלילים חיוביים מפריס


הנשיא החדש של צרפת, עמנואל מקרון, נשא נאום ארוך (מעל לשעה) במושב הפתיחה של שני בתי הנבחרים בצרפת. כנהוג בהזדמנויות חגיגיות כאלה הנאום היה מלא בעקרונות ובמליצות וקצר בתוכן ("אנו נילחם בטרור ללא רחמים....") או הצעות ממשיות.

 

מקרון, בחור צעיר (39) שמעולם לא נבחר למשרה אחרת עד שנבחר לנשיאות הוא במידה רבה חידה, כי במערכת הבחירות לנשיאות דיבר במליצות פוליטיות נבובות וקשה היה להצביע על כיוון ממשי.

 

בכול זאת, בנאום הזה היו כמה רמזים מעניינים. רמז ראשון: הוא הציע קיצוץ במספר הנבחרים בבית הנבחרים הצרפתי, בו יש 900 חברים – הרבה יותר מדי אוכלי חינם. הרמז השני: הוא דרש שיחוקקו פחות. יש יותר מדי חוקים, לדעת מקרון, והוא צודק.

 

הוא הציע גם לשנות את חוקי העבודה בצרפת, המעניקים הגנה ללא סייג ל"עובדים" כלומר לוועדים, שבחסותם כופים "קביעות" – כלומר מונעים פיטוריהם של עובדים שלא עובדים או לא נחוצים, ושודדים את הקופה הציבורית במשכורות עתק והטבות מפליגות. על הצעות אלה הוא זכה לביקורת חריפה מצד החשודים הרגילים, מפלגות השמאל.

 

הוא גם התריע נגד השתלטות מדינת הסעד העמוקה על תחושת האחראיות האישית והחיים הפרטיים של האנשים. "הגנה על החלשים ביותר אין פירושו שהם צריכים להתקיים דרך קבע על חשבון המדינה".

נשאר לראות מה יצליח מקרון לשנות, האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית ולהחזיר לידי האזרחים חלק לפחות מחופש והאחריות לקיומם.

יעקב

 

עדכון (6 ביולי):

האשמה בצרות של צרפת היא, לפי מקרון, "מדינת הסעד הסקלרוטית" (הלוקה בהסתיידות עורקים - כלומר בשיתוק) ואינה "ברת קיימא" (לא יכולה להתקיים כך לאורך זמן) - זאת בניגוד ללה-פן וטראמפ שניסו להטיל האשמה על ה"זרים". מקרון הבטיח לקצץ ולהקטין את מדינת הסעד. מקרון, שהיה שר הכלכלה בממשלה הסוציאליסטית הקודמת, כתב את "חוקי מקרון" שכוונתם לפתוח את המשק לתחרות. החוקים עוררו התנגדות והפגנות, ורוככו או דוללו הרבה לפני שהתקבלו. אבל הפעם מקרון הוא הנשיא וגם נהנה מרוב גדול של מפלגתו החדשה בבית הנבחרים.

ג'ורג' קלמנסו, שהיה ראש ממשלה בעת מלחמת העולם הראשונה אמר שצרפת ארץ עשירה מאד - אתה שותל פקידים והמיסים צומחים. הוצאות הממשלה בצרפת גדלו, בעשור האחרון, מ 51% מהתל"ג ל 57%, קצב הגידול המהיר בעולם המפותח.

מקרון הבטיח לקצץ 120 אלף משרות במגזר הציבורי, לעשות רפורמה בפנסיות ולהוריד את ההוצאה הציבורית חזרה ל 52%. המיסים בצרפת גבוהים, והם גרמו ל 12,000 מיליונרים לעזוב את צרפת ו"לרדת" לארצות אחרות. מקרון אמר שצרפת הפכה ל"קובה ללא השמש".

 

דמות שמסתמנת כבעלת השפעה רבה היא אישתו של מקרון, בריג'יט, שהייתה (והיא אולי עדיין) מורתו, והיא אולי "המבוגר האחראי" במשפחה. בהצלחה!

יעקב

 

 

נכתב על ידי , 5/7/2017 13:19   בקטגוריות אירו, ממשל  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 66

תמונה




77,132
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ