לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Beautiful World


It's a beautiful world


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2007

ואולי יום אחד ארצח את עצמי (שיר שכתבתי).


אכוון את הרובה לרכה,

אנסה להראות נינוחה,

אשאיר את המכתב על השידה,

אותו יחרטו על המצבה,

כמה מטרים מתחת אהיה קבורה,

והם ימצאו אותי בוכה,

מפחדת לעשות את המהלך הנורא,

קוראים את המכתב וכולי לחוצה,

מבינים לליבי ומחבקים בחוזקה.

"חלומות של אתמול הן אשליות..."

 

(אני כתבתי).

 

שלכם

אליענה

נכתב על ידי , 20/9/2007 22:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה שווה כזאת אהבה


נתקלתי בשיר "סרט הודי" ממש לאחרונה אחרי שהוא הספיק להטחן בכל תחנת רדיו בערך. שיר שמח כזה, עושה טוב על הלב. כמה שזה ישמע מטופש, אני מעריצה את דנה אינטרנשיונל. לא את המוזיקה שלה, חלילה (היא לא עד כדי כך טובה, בואו נודה בזה...) אבל אני כן מעריצה את האישיות שלה. הסיפור שלה כל כך אמיתי וכואב, כזה ששומעים עליו בסרטים. נולדה גבר והיה לא את האומץ להופיע עם פאות ואיפור זול בתחילת הניינטיז עם שירים דאנס כל כך עלובים ומאז השתדרגה. עשתה אין ספור ניתוחים, זכתה באירוויזיון ונלחמה מול דוסים זועמים, ביססה את מעמדה כדיווה מקומית. יש לה אומץ, לבחורה הזאת.

 

הלוואי והיה לי אומץ כזה. שלא תבינו אותי לא נכון - אני לא בדרך להיות איזה דראג-קינג או איך שלא קוראים לזה, אני פשוט צריכה אומץ. זה הכול. אומץ, לא יותר. לפלס את הדרך שלי מהצרות עם המשפחה לחיים היפים שבחוץ. לספר לו. הוא יודע עליי הרבה דברים, את הסיפור שלי, את הסיפור של ההורים שלי. חלק מחהברות הקרובות לא יודעות אפילו. כולן אומרות שהוא אוהב אותי ואני לא יודעת אם להאמין. אנחנו יחד מגיל אפס ותמיד ידעתי שיש שם משהו, משהו שאני לא יכולה להסביר או לתייג. זה פשוט... משהו.

 

ניצוץ שכזה, רעד בלב כשאני נכנסת לכיתה ורואה אותו מחייך לקראתי, רעד בלב כשהוא נוגע לי בכתף סתם ככה בשביל להגיד לי משהו, הרבה מיניות קצת מעל האהבה. הרבה תשוקה, ואני יודעת שהוא מרגיש את זה גם. אני יכולה לראות עליו. אבל אין לי אומץ. אין לי אומץ ליזום, אין לי אומץ להגיד לו... אין לי אומץ בכלל לדבר איתו על נושאים כאלה. אז מה לעזאזל אני עושה? ממשיכה לבכות על מר גורלי - עם המשפחה, עם החברים? או שאני פשוט עושה צעד אחד לקראת השינוי?

 

שלכם

אליענה

נכתב על ידי , 20/9/2007 00:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעין שיר-קטע-סיפור קצר שכתבתי.


מדי שעה בשעה היא הלכה לשם והתמזגה עם החי.

חשבה הבינה את השפה הלא-קיימת, מבינה לליבם.

על ספסל שבור בגינה נטושה ומוזנחת, כשהמחשבות שלה מובילות אותה לעולמות אחרים.

כשהיא שומעת את הים כמה מטרים משם ובוכה, לבדה לגמרי.

ומשום מקום מגיעה לנושא,

שלא רצתה להעלות בכלל,

שלא רצתה לחשוב עליו.

אף פעם.

היא מגלה את עצמה מחדש,

ואת הסביבה שלה, התוכמת,

כאילו היא אף פעם לא ידעה מה חבוי בתוך התת מודע,

בבהלה,

והיא מתעוררת בות אחת,

וחוזרת לאותה גינה הרוסה ומכוערת,

עדיין לבד.

 

שלכם

אליענה

נכתב על ידי , 18/9/2007 14:41  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 28




239
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לElianna אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Elianna ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ