לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

. . .


קריאה מהנהD:

כינוי: 

בת: 23

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007

טוב, הבנתי שאני לא "מספקת" אתכם. ביי.


אין לי כוח לזה.

תיאלצו ללכת לבלוג סיפורים אחר.

בהבייסבבי

נכתב על ידי , 21/10/2007 20:10  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאייק 3> ב-26/6/2008 21:44
 



"מקצה לקצה" - פרק 7.


"נועה, חמודה." אמרה אמה, ונאנחה.

"מה קרה, אמא?" שאלה נועה.

"זה אבא. הוא... עבר תאונת דרכים. מצבו קשה. קשה מאוד, אפילו. יש סיכויים גדולים ש... אנחנו נאבד אותו." אמרה אמה והחלה לבכות.

נועה ישבה. היא הייתה המומה בכדי לדבר, המומה בכדי לבכות.

היא לא ידעה מה קורה סביבה.

יותר מידי דברים רעים קרו לה.

ראשה הסתחרר, היא נפלה אחורה, וראשה נחבט בקיר.

היא התעלפה.


עיניה נפקחו לאט, והיא ראתה במטושטש.

ממה שהצליחה לראות, היא ישבה בתוך חדר לבן, ובו כמה ארונות.

ברקע היא שמעה מנגינה, אך חלושה ורחוקה.

ראשה כאב מאוד, והיה לה קשה לזוז.

היא מצמצה בעיניה, ולאטלאט הכול התבהר, והיא הבינה שהיא נמצאת בחדר בית חולים.

לאחר כמה רגעים נכנס הרופא, וחייך אליה.

"בוקר טוב לך, ילדה." אמר, ופתח את אחד הארונות והוציא משם כמה דברים.

"ב...בוקר טוב." הצליחה נועה ללחוש מבין שפתיה היבשות והקמורות.

"אני צריך לערוך כמה בדיקות. בסדר?" שאל הרופא, שכמובן הייתה שאלה רטורית לגמרי, ונועה הרשיתה לעצמה לא לענות עליה.

לאחר כמה שעות, נכנסה דנה לחדר בית החולים, פרצופה חיוור.

"נועה!" היא צעקה, רצה לכיוון מיטת בית החולים וחיבקה את נועה.

נועה ניסתה להחזיר חיבוק, אך היה לה קצת קשה לנשום.

היא השתעלה מעט, דנה הבחינה ברמז, והתרחקה.

"את בסדר? כואב לך הראש? יש לך סחרחורת? להביא לך מים?" שאלה דנה במהירות ורצה מחוץ לחדר להביא לנועה מים.

נועה צחקקה. כאב לה לחייך.

דנה חזרה עם כוס מים והביאה לנועה.

"אני בסדר, תודה ששאלת." אמרה נועה וצחקה.

דנה חייכה.

"שמעתי מה קרה" היא אמרה, וחיוכן של שתי הבנות נעלם מפרצופן.

דמעות נצצו בעיניה של נועה.

הן זלגו במורד לחייה, ולאחר כמה זמן גם דנה החלה לבכות.

נועה הרגישה צביטה חדה בלב. כאילו משהו חסר. אביה, מי שהיא כלכך אהבה, שיכלה לדבר איתו בחופשיות, שהיה לוקח אותה למקומות, וצוחק איתה. הוא נעלם. הלך. והוא גם לא יחזור.

"אני מתגעגעת אליו, דנה. אני מרגישה שהכול סביבי מתמוטט." אמרה נועה מבין הדמעות, והדמעות זלגו מהר יותר.

"אני כלכך מצטערת, נועה. אני כלכך כלכך מצטערת." אמרה דנה, והן לא אמרו מילה.

שתיהו בכו, ובכו. לא הפסיקו לבכות.

כל אחת עם המחשבות של עצמה.

הן דיברו, אך במחשבות בלבד.

הן חשבו כל הכול.

דיברו על הכול.

אך בלי לומר מילה.


נראלי שיצא לי פוסט קצר. חפיף.

אני מצטערת על כל הזמן שחיכיתם.

פשוט לא היה לי מתח טוב להיום.

3>.


עריכה(10:06):

אני מוחקת את רשימת הקוראים הקבועים, מכיוון ש(תסלחו לי), אין לי זמן להגיב לכל אחד מכם שכתבתי פרק חדש.

אם אתם רוצים לדעת כל פעם שאני מעדכנת, תוסיפו אתכם כך שכל פעם שאני אעדכן תקבלו אימייל.

אם יש בעיות,פנו אלי.

3>.

נכתב על ידי , 20/10/2007 20:36  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של rEsCuE mE ב-3/11/2007 01:08
 



"מקצה לקצה" - פרק 6.


"מה?! מה את רוצה?!" צעקה נועה בעודה מייללת בבכי מר.

"את.... למה כואב לך?"

"אני... עשיתי משהו שלא חשבתי שאי פעם אני אגיע אליו. משהו שאני כלכך מצטערת עליו. אני לא מבינה איך בכלל הגעתי לזה, אני פשוט... נסחפתי. יותר מידי. בבקשה תגידי לי שתסלחי לי, אני פשוט...."

"מה עשית, נועה?!!" צעקה דנה ודמעות זלגו על לחייה.

"חתכתי!" צעקה נועה, והמשיכה לבכות ולבכות.

מרוב הלם, דנה הפילה את הטלפון על הרצפה, והוא התנפץ לרסיסים.


דנה נשמה עמוקות. היא ניסתה לחשוב, ניסתה לסדר אותן במקום.

נועה, הילדה הכי חייכנית שראתה אי פעם, לפתע הדרדרה לזה שהיא חותכת את עצמה?

לאחר כמה דקות של מחשבות עמוקות, דנה שמה ליבה לכך שהיא עוד עומדת במקום, לא זזה.

במהירות הבזק היא הרכיבה חזרה את הסלולרי שלו, הדליקה אותו, שלחה לאמה הודעה שהיא יוצאת, ורצה לכיוון ביתה של נועה.

 

"נועה!" צעקה דנה כשראתה את פרצופה האדום של נועה, וחיבקה אותה.

נועה התחילה שוב לבכות.

"למה חתכת את עצמך? כמה עמוק חתכת? ירד לך דם? מתי זה היה? תראי לי את היד שלך!" צעקה דנה בעוד חוטפת את ידה של נועה באגרסיביות.

נועה חטפה בחזרה את ידה והסתירוה מאחורי גבה.

"אין לך מה להסתיר ממני, אני יודעת מה עשית." אמרה דנה, בעודה לוקחת בעדינות את ידה של נועה.

היא הורידה את מגן הזיעה שהסתיר את החתיכות על וורידיה של נועה.

החתיכות בלטו, ודם נזב מהם.

"את... את לא נורמלית." אמרה דנה בעודה בוהה בחתיכות העמוקות שעשתה נועה.

נועה בכתה. היא לא הפסיקה לבכות.

דנה חיבקה אותה, ולאטלאט נועה נרגעה.

הן נכנסו לביתה, ונועה מזגה לשתיהן כוס מים.

הן עלו לחדרה של נועה, שם הן התיישבו והחלו לדבר.

לאחר כמה שעות אמה של נועה דפקה על דלת חדרה של נועה.

נועה מיהרה להחזיר את סופג הזיעה למקומו,

"כן אמא?" אמרה.

אמה נכנסה לחדרה, דמעות בעיניה.

"נועה, אני יכולה לדבר איתך ביחידות?" שאלה אמה את נועה.

דנה הבינה את הרמז, קמה ויצאה מהחדר.

היא ירדה במורד המדרגות, ויצאה לכיוון הבית.

"נועה, חמודה." אמרה אמה, ונאנחה.

"מה קרה, אמא?" שאלה נועה.

"זה אבא. הוא... עבר תאונת דרכים. מצבו קשה. קשה מאוד, אפילו. יש סיכויים גדולים ש... אנחנו נאבד אותו." אמרה אמה והחלה לבכות.

נועה ישבה. היא הייתה המומה בכדי לדבר, המומה בכדי לבכות.

היא לא ידעה מה קורה סביבה.

יותר מידי דברים רעים קרו לה.

ראשה הסתחרר, היא נפלה אחורה, וראשה נחבט בקיר.

היא התעלפה.


מקווה שאהבתם את הפרק הזה(:

יש לי בקשה לכל מעצבי הבלוגים -

אני צריכה עיצוב לבלוג!

אז מי שיודע להשתמש בפוטו, שיוסיף אותי למסן - dandi_cohen@hotmail.com

תודה(:

 

נכתב על ידי , 6/10/2007 17:08  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סקס, סמים, וסיפורים בהמשכיםO: ב-20/10/2007 14:47
 



לדף הבא
דפים:  

1,456
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסקס, סמים, וסיפורים בהמשכיםO: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סקס, סמים, וסיפורים בהמשכיםO: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ