לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2011

יומן מסע דרום אמריקה - טרק ה"סנטה קרוז" וואראז פרו


טרק הסנטה קרוז פרו 14.9.10

 

יום לאחר הלגונה יצאנו 10 ישראלים לטרק בן 4 ימים העונה לשם סנטה קרוז. שמו של שליט פרואני שהנהיג מרד בספרדים בשנות ה-50 ועל שמו כונה ההר שעליו לחם.

ביום הראשון צעדנו למחנה מסלול קצר בן שעתיים הליכה, המסלול עבר בין כפרים אותנתיים בעלי נופים עוצרי נשימה, עמקים מרהיבים פרוסי ידיים ירוקים שופעי מים ובעלי חיים כגון: פרות סוסי פרא חמורים ותנאי מחייה מזעזעים.

מעניין אם הם מעריכים את הטבע והנופים המטורפים שמקיפים אותם...

היום הראשון היה עבורי קשה במיוחד, היה לי קשה לנשום בגבהים אבל יותר מזה הקושי התבטא בשרירים התפוסים מהטרק של הלגונה יום לפני.

לאחר שעתיים הליכה הגענו למחנה ששכן בעמק מהמם ומדהים ביופיו, רחב שזורמים בו מים בקצב אינסופי ומולנו מתנשא הר מושלג עצום בגודלו שאין יפה ממנו בעיהיי באותו הרגע.

השמש החלה לשקוע והקור הגיע, אין ספק שלאורך כל הטיול הקור העז בלילות היווה חלק גדול מבעיות חוסר תפקוד ושינה.

החמרים הגיעו עם הציוד הקמנו את הקמפינג והצוות הכל לבשל. ישבנו כל הקבוצה בת ה-10 ישראלים לאכול אבל היינו מאוד עייפים. לאחר מעט שיחות קצרות פרשנו לישון לקראת היום הגדול- היום השני.

 

ביום השני התעוררנו לבוקר קר מאוד עייפים אך שום עייפות לא מנעה מאיתנו מלהמשיך כדי לראות את היופי הנגלה מעבר להרים המושלגים החלנו את המסלול שמוגדר ליום הקשה ביותר בטרק.

כבר בתחילת המסלול עקב הגובה הרב שבו אנו נמצאים (3,700) מטר גובה, התחלתי להרגיש את קשיי הנשימה ובמיוחד בגבהים כמה שעלינו יותר.

לאחר כשעה הליכה בערך בין העצים שניראו כאילו שלפו אותם מאיזה יער פיות, התחלתי להרגיש בקושי רב ואחרי שעתיים של עליה לגובה כמעט של ההרי המושלגים חשתי שנשימתי הולכת וניגמרת.

עצרתי מעט ובחור בשם חן ירד לעזור לי להמשיך ולסיים את העליה.

לאט לאט, אנו מתקרבים לגובה ההרים המושלגים הנופים כולם כבר מתחתינו והראש ממשיך לכאוב ולהתיש אותי. אבל אני לא מוכנה יותר.

לאחר עקשנות רבה הגענו לקצה הפסגה עם בקושי חמצן בריאות גובה 4700 ומתחתינו לגונה מהממת בצבע טורקיז מתחת להר ענק מושלג, הצטלמנו עם דגל , שלטים וכל שאר הפוזות הישראליות והתחלנו לרדת לכיוון המחנה.

 

כאבי הראש החלו להסתדר מעט והבחילות של מחלת הגבהים נרגעו.

אבל מכאן הברכיים מתחילות לכאוב וכמובן גם העייפות מתחילה.

לאחר יריה של כמעט שעתיים, כשהזג אוויר ממשיך לטשטש, משמש חזקה וגופייה לקור ורוח שמצריכים ג'קט עבה וצעיף. ולבסוף קפור אימיים שגם פליז לא עוזר מפניו.

 

 

 

נכתב על ידי , 10/5/2011 16:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 25




31,844
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShahar Bar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shahar Bar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ