לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Fix You


על החיים, והחסרונות.

כינוי: 

בת: 25

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 




הוסף מסר

2/2008

אה


אינלי מה לכתוב! אל תגיבו,אינלי עצבים.

 

רק רציתי לכתוב משהו כדי להוריד את הפוסט הקודם(לא, אל תקראו.) כי הוא פשוט גרוע. למה תמי הפוסטים שלי כאלה דכאוניים?

 

 

אם אתם מצליחים לראות רק את חצי הכוס הריקה, אל תנסו להפוך את הכוס.

 

(תשאלו מאיפה זה? אני המצאתי עכשיו.)

נכתב על ידי , 24/2/2008 21:57  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ואני מאבדת את זה


זה שוב

 

אם אני אגיד שזה בגללכם

 

אז שיקרתי

 

אם לא אגיד כלום

 

שיקרתי

 

אם אגיד ואתחבא

 

שיקרתי

 

דחוק לי בפינה

 

אבל אני לא עומדת לצאת

 

ושוב , פישלתי

 

ושוב אני מאבדת את זה

 

את הקשר עין עם העולם

 

אמרו לי פעם שמאבדים אותו רק כשמתים

 

אני נהרגת מחדש כל יום

 

ושוב פנימה

 

בתוך בועה

 

מי קבע שזו בועה דווקא? מאיפה לכם

 

זה יכול להיות ריבוע

 

או שזה שקר?

 

מופנמת, יחסית

 

הכל יחסי

 

יש דברים

 

שהייתי מעדיפה לעשות אחרת

 

לאמר אותם בזמן

 

להעריך נכון.

 

אבל לא כמו תמיד

 

כי נשבר מאהבה

 

אני בכלל לא מעלה על דעתי את הנושא

 

אני

 

אולי לראשונה

 

מדברת על דברים אחרים.

 

(רגע, זה שקר.)

 

 

נכתב על ידי , 11/2/2008 18:09  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של &#9829;ליבי&#9829; ב-26/10/2008 23:45
 



פרפרים(אם הם לא חיים רק יום אחד לא נורא, זה עדיין אפקטיבי.)


אתם יודעים, פרפרים הייתה יכולה להיות חיה(או ג'וק?) מאוד אמיצה. הרי אם מישהו מאיתנו יקום בבוקר ויגיד לעצמו-וואלה, זה היום האחרון שלי, סביר להניח שישר אחרי זה הוא יתחיל לבכות כמו איזה תינוק. אבל לא הם. איזה שאנטי, מתעופפים להם. האמת שרציתי לכתוב עוד כמה פעלים, אבל מה אפשר לכתוב על פרפרים? הם לא שרים או רוקדים או ישנים או משחקים בפלייסטישן. הם פשוט עסוקים בלעוף כל היום, ואז לעצור מעט בשביל לאכול. כמובן שהם אוכלים רק כדי שיהיה להם עוד כוח להמשיך לעוף, והשד יודע לאיפה. למרות שסביר להניח שהוא לא יודע, כי לפרפרים אין בכלל זמן להאמין בשדים. הם עסוקים בלעוף ממקום שהם לא מכירים, למקום שהם לא יודעים מהו, בדרך לא מתוכננת. מגיע להם איזשהו אות גבורה על זה. מישהו מכם היה קם בגיל 40, מוכר הכל ומתחיל להתעסק בנדל"ן, או עיסוי פרות או דברים כאלה? לא, בעצם זה לא דימוי טוב. הרי לרובכם תהיה משפחה שלא תוכלו לעשות להם את זה, וקריירה של תוותרו עליה. מי יודע לאן תגיעו. פה ההבדל היחיד בינינו לפרפרים שלנו לוקח הרבה-הרבה יותר זמן. אנחנו גם לא יודעים מה אנחנו, לא יודעים לאן נגיע, ובטח שלא מכירים את הדרך. אבל פרפרים הם עצמאים מאוד. יש כאלה שיקראו לזה אושר, ואולי יגידו שעדיף יום מאושר מאשר 100 שנים בתור בן-אדם. אבל זה לא נכון. פרפרים הם לא חשובים, אחרי הכל. הם חיים יום אחד, מעולם לא יהיה להם סיפוק עצמי. מעולם לא ירגישו את ההרגשה הנהדרת של הקרבה שמשתלמת. הם לא יאהבו. או, פה נגעתי בנקודה רגישה. ברור שמעולם לא הייתי פרפר, אבל אני אסיק שאין להם זמן לאהוב. ובכלל, אין להם רגשות. פרפרים הם בסכ"ה חיה(או ג'וק?) שעפה. חוץ מכנפיים יפיפיות אין להם הרבה. אחרי הכל, הם לא חושבים.

 

 

ואני חושב משמע אני קיים, לא?

נכתב על ידי , 5/2/2008 21:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איריס. ב-7/2/2008 17:48
 





3,246
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לColdplay אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Coldplay ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ